חפא אמר לי שעוד מעט תשקע השמש, והוא עוזב לפני השקיעה.

השעה הייתה באמת קצת סמוך לשקיעה, בין 6 או 7 בערב לפי שעון הקיץ, אבל אני חשבתי שהוא מתכוון לשקיעה אחרת.
"אתה יכול לבוא איתנו, במקום להמשיך לחפור את עצמך לדעת. הצעתי בעינה עומדת", אמר, וכשדיבר על 'איתנו' זה קצת הפתיע אותי כי היינו לבד. אבל אז פתאום הגיח סטולי הגנוב מפינת הרחוב ורק אז הבנתי שגם הוא נוסע איתו. הרגיש לי כמו להישאר לגמרי לבד. ואז גם הבנתי שהנסיעה הזאת עומדת לבוא עכשיו, ממש עוד מעט.
כבר כמה שבועות דיבר על הנסיעה הזאת שהציע גם לי להצטרף אליה. הוא אמר שאת מה שאפשר יהיה לראות בה, יכול אדם לראות פעם בתקופת חיים, או לא לראות בכלל. לא היה גבול להתפעמות שלו מן הדברים שלדבריו, הוא עומד לפגוש, וזה אדם שכבר נסע אל מעבר לכדור הארץ ולמד בבית הספר של התבונה הגבוהה, ופגש את הכחול ואת עלטת המרחב. מה כבר יכול להפעים אותו?
וכבר הרגשתי את העייפות, ופחדתי שאם אאבד את הדריכות אאבד אותו, אותם.
הייתי מחכה לSMS מסויים, תגובה לSMS ששלחתי, וכשלא קיבלתי אותו התחלתי להיות מתוח וגם זה הפריע לי להיות קשוב לדברים שחפא וסטולי הגנוב דיברו ביניהם, ופחדתי שאני מחמיץ משהו חשוב, למרות שלא הייתי מפחד לשאול אותם על מה דיברו אם פספסתי.
סטולי הגנוב שם לב שאני מתוח קצת. "תירגע, ממילא לא תקבל תשובה" ואולי אמר 'ממנה'.
אחר כך הופיע מישהו שאני מכיר, לחצנו ידיים והוא סיפר לי שבפעם הקודמת שנפגשנו, זמן קצר אחרי זה שוטרים באו ועשו עליו חיפוש סמים. גם אז הייתי עם אותה תכתובת SMS. חשבתי שהמרחב הדמוקרטי הולך ומצטמצם, ועוד מעט לא יבינו על מה אני מדבר כשאני מדבר בכלל על המושג הזה, המושגים האלה. וכל מה שאני לומד עכשיו. זה יהיה שייך בשבילם לזמן אחר, כמו שבשבילי הזמן של חפא וסטולי, ההולך ומתמעט. "אתה צודק" קרא סטולי את מחשבותי. "לא יהיה לך עם מי לדבר פה".
חפא הלך מהר ופתח פער, סטולי עדיין עוד היה איתי אבל גם הוא התחיל למהר, ולרגע שאלתי את עצמי איך בדיוק הם מתכוננים לעזוב. האם החללית תנחת כאן בין רחובות העיר, האם אני אראה אותה? ההגיון אמר לי שכן, כי עד לשקיעה הרי לא נספיק כדי לצאת מהעיר. ובה בעת היה ברור לי שאני נשאר, מעצם המחשבה על כך ש'הם מתכוננים לעזוב'.
ואז חשבתי שאנחנו הולכים ל'ארץ הישנה', שם התחילו כל הדברים. והיכתה בי כמו הבנה כזאת, ששם החללית כל הזמן מחכה. ואני גם יודע איפה. היא תמיד חיכתה שם. אבל עדיין היינו לא ממש שם אלא באזור ביניים כזה, לימבו שהוא בין 'הארץ הישנה' לארצות שדימו פעם להיות חדשות. היה עוד קצת זמן להספיק לעבור את הגבול לשם, כמה דקות לפני השקיעה, אבל איפה הוא באמת הגבול? לא הייתי בטוח שאני יודע באמת.
"תפסיק לחשוב כל כך, לעזאזל".
============================================
זה היה ערב חג. השמים היו שמי קיץ צחים מכל רבב. עמדתי לבדי ברחוב, יודע שאין טעם לגשת לארץ הישנה לחפש אותם. הרגשתי בודד יותר מאי פעם.
סטולי הגנוב אמר שאת המים נשמור
אומרים שכל אחד מרגיש את זה אחרת
שמעון היה כבר עובד המאפייה השלישי
התבונה הגלקטית והתבונה היקומית
כל זה עובד בשביל אינסטנציות גבוהות יותר, שאת רובן אנחנו לא מכירים






