פגישה בפתח החדרים הריקים

כמה חודשים לאחר שחפא שב אל חיי, טיילתי עם ידידה ל"ארץ הישנה". גם היא גרה שם בילדותה, ברחוב מקביל, אבל לא הכרנו אז. הראיתי לה את כל המקומות שמהם התחילו כל הדברים, ועברנו גם ליד החדרים של סטולי הגנוב שנראו לגמרי נטושים. אבל מישהו עמד שם לידם, וזה היה הוא.

"הלו ברנש," אמר.

הייתי בטוח שגם הוא עזב מזמן לחוץ לארץ, מה שכולם עשו, וגם אני הייתי צריך.

"שמעת שחפא חזר?" שאלתי כמעט מיד.

"מה זה שמעתי," הפתיע אותי הגנוב, ובעצם לא. "אפילו פגשתי אותו. חיפשנו אותך אני וצבי כדי להודיע לך, כשצבי היה פה. אבא שלו נפטר, אתה יודע. בנובמבר שעבר."

ידעתי. אבל איכשהו הייתי out. לא הגעתי לשבעה, ואחר כך צבי כבר היה שוב בארה"ב. לא ידעתי שבאותה תקופה הם כבר ידעו שחפא חזר. אני פגשתי אותו רק באפריל.

"אז עכשיו גם אתה שוב בארץ," אמרתי לגנוב.

""עוד מעט שוב לא אהיה, אולי לתמיד, אני רק צריך להיפטר מהחדרים האלה",

באחד מהחדרים האלה, כזכור, אירח סטולי את חפא כשהגיע בפעם הראשונה. עכשיו הם עמדו ריקים, מחכים לקונה, אבל עדיין, עם אותו ריח של פעם. 

"אבל תשמע, טוב שבאת. חפא אגב מארגן שוב קבוצה, קבוצה חדשה. הייתי בכל מקרה מוצא אותך כדי לספר לך, אבל כיף שעברתי פה. תיכנסו, תשתו כוס מיץ. זה מה שיש לי להציע."

הידידה, שקודם לקחתי אותה לראות את "מרכבות האלים", די הסתקרנה להיכנס. סטולי התפאר בפניה:

"איזה קבוצה היינו…"

ואני השלמתי מיד, בחיוך:

"זוכר שהיינו מדרגים את מצעד המחץ?"

"אם אשכח את זה – תשכח ימיני." אמר סטולי וצחק.

התעניינתי איך הוא פגש את חפא.

"פגשתי, מה זה חשוב. אתה מכיר אותו, כשהוא רוצה להודיע איפה הוא – אתה תדע."

"ואם במקרה לא היינו עוברים פה?"

סטולי חייך את החיוך הישן, קצת עייף, קצת חכם.

"לא למדת מחפא שאין 'במקרה'?"

הוא גם סיפר שדיבר עם שניים מהחבר'ה. אחד זה אלטון, שגר עכשיו בהתנחלות. הם לא מתכוונים לבוא, וחפא כבר צפה את זה. הוא מתכוון לבנות את ההרצאות הפעם על אנשים חדשים. זה לא יהיה כמו שהיה איתנו.

"אבל אותך הוא מאוד רוצה לראות," אמר. "גם את צבי, אם יגיע פעם."

אחר כך שאל את הידידה אם גם היא תבוא. היא נשמעה מעוניינת מאוד, אבל כששמעה את התאריך אמרה שיש בו חתונה של בן של שכנה לשעבר, גם היא מאותו רחוב מקביל בארץ הישנה, ושכבר הבטיחה לה.

"תעשו חיים," אמר סטולי הגנוב כשנפרד מאיתנו, עומד בפתח החדרים הריקים כמו שומר של זמן שהסתיים.

Meeting at the Threshold of the Empty Rooms

A few months after Chapa re-entered my life, I went for a walk with a friend to the Old Land. She had also grown up there, on a parallel street, but we hadn’t known each other back then. I showed her all the places where everything had begun, and we passed by Stoly the Stolen’s rooms, which looked completely abandoned.
But someone was standing there. It was him.

“Hello, man,” he said.
I was sure he had left the country long ago, like everyone else. Like I should have.

“Did you hear Chapa’s back?” I asked almost immediately.
“What do you mean ‘did you hear’,” Stoly surprised me – though not really. “I even met him. Me and Tzvi looked for you to let you know, when Tzvi was here. His father passed away, you know. Last November.”
I knew. But somehow I had been out of it. I didn’t make it to the shiva, and afterward Tzvi was already back in the States. I had no idea that by then they already knew Chapa had returned. I only met him in April.

“So you’re back in the country too,” I said to Stoly.
“For a little while. Maybe I’ll leave for good, I’m not sure yet. I just need to get rid of these rooms.”

In one of those rooms, as I recalled,”the Stolen” Stoly had hosted Chapa when he first arrived. Now they stood empty.
“But listen, it’s good you came by. Chapa, by the way, is putting together a new group. A whole new crew. I was going to look for you anyway to tell you, but it’s nice that you passed by. Come in, have a glass of juice. It’s all I have to offer.”

My friend, whom I had just taken to see “Chariots of the Gods,” was quite curious and went inside. Stoly boasted to her:
“What a group we were…”
I finished the sentence with a smile:
“I remember how we used to rank the March of the Hits.”
“If I forget that,” Stoly laughed, “may my right hand forget its skill.”
I asked him how he had met Chapa.
“I met him. What does it matter? You know him. when he wants you to know where he is, you know.”
“And what if we hadn’t happened to pass by?”
Stoly gave his old smile – half tired, half knowing.
“Didn’t you learn anything from Chapa? There’s no such thing as ‘happened to.’”

He also mentioned that he had spoken with two of the old guys. One was Elton, who now lives in a settlement. They weren’t planning to come, and Chapa had already predicted that. This time he intends to build the lectures around new people. It won’t be like it was with us.
“But he really wants to see you,” he said. “And Tzvi too, if he ever shows up one day.”

Later, Stoly asked my friend if she would come as well. She sounded very interested, but when she heard the date she said there was a wedding that evening – the son of a former neighbor from the same parallel street in the Old Land – and she had already promised to attend.

“Have fun, the Stolen” said as he parted from us, standing at the entrance to the empty rooms like a guard of a time that had ended.