Podcast Episode: נעל הזהב 2026 – רשימת הפוסטים השנתית

Pip: בלוג הצועד — המקום שבו רשימת פוסטים שנתית היא גם, בדרך כלשהי, מסמך היסטורי של קשר בין-כוכבי.

Mara: הצועד בנעליו כתב סיכום של שנה בלוגית שלמה — מאוגוסט 2025 עד אוגוסט 2026 — וזה מה שנעבור עליו היום. בואו נתחיל עם הרשימה עצמה ומה שהיא חושפת.

נעל הזהב 2026 — שנה בלוגית בין-כוכבית

Mara: הפוסט הוא ברשימה — רשימת כותרות מתוארכות, ולא פחות מזה. הוא מציג שנה שלמה של כתיבה שעוסקת בשאלות על ישויות חוץ-ארציות, פדרציות, הסתרה, ובינה קוסמית. השאלה היא: מה מספרת הרשימה הזו כרצף?

Pip: הרשימה פותחת ב-Knowledge Adaptation ו-The Wonder Screen מאוגוסט 2025, ועד אוגוסט 2026 היא מגיעה לפרק פודקאסט בשם "פדרציות, ערפל ובינה קוסמית". אפשר לומר שהשנה הבלוגית הזו עשתה את המסלול המלא — מהתאמת ידע ועד לשידור.

Mara: הרשימה כוללת כותרות כמו The Extraterrestrial Orders and Earth (1947–2037): A Unified Chronological Framework מנובמבר 2025, ואחריה The Extended Framework of Extraterrestrial History (1947-2037) מינואר 2026 — שתי גרסאות של מסגרת כרונולוגית לאותה תקופה. זה מראה שהכתיבה חוזרת ומעדכנת את עצמה.

Pip: יש כאן גם פוסטים שמשנים כיוון לגמרי — "Israel Squad", Dreams of Aliens, The derby והדרבי — ואז חזרה לניתוח כבד כמו Struggles within the MIB ו-Increased Monitoring – Is the Gate Closing.

Mara: בחודשים מאי-יוני 2026 מופיעות כותרות בעברית לראשונה ברשימה — "אנשי השם", "בפתח החדרים הריקים", "האישה באדום". ואז ביולי מגיעים פוסטים כמו "קירות התמונה: הצופן הגיאומטרי של עזריאלי כארכיטקטורה של בינה A" ו"האם קיימות פדרציות מקבילות?" — הכתיבה מתרחבת לשאלות מבניות חדשות.

Pip: ה"הערפל The Fog – רשימת פוסטים 2004-2026" מיולי 2026 הוא עניין מיוחד — זו רשימה בתוך רשימה, סיכום של עשרים ושתיים שנות כתיבה על נושא אחד.

Mara: הפוסט עצמו מסתיים בכותרת הפודקאסט מ-14.8.2026: "פדרציות, ערפל ובינה קוסמית" — אותם שלושה נושאים שחוזרים לאורך כל השנה. הרשימה לא רק מתעדת, היא מראה את הקשת הנושאית של השנה.

Pip: שנה שמתחילה בהתאמת ידע ומסתיימת בפודקאסט על פדרציות קוסמיות — זו לא סתם ציר זמן.


Mara: שנה שלמה של כתיבה — מהסתגלות לידע חדש, דרך חקירה של מסגרות היסטוריות בין-כוכביות, ועד לשאלות על ערפל והסתרה.

Pip: בפרק הבא — נראה לאן ממשיכים מכאן.

נעל הזהב 2026 – רשימת הפוסטים השנתית

Podcast Episode: The Dilemma of Alien Influence: World Unity vs. Global Fragmentation

Pip: בלוג הצועד שואל שאלה שרוב הפודקאסטים מפחדים לגעת בה: אם הייתה להם סיבה לאחד אותנו, למה בדיוק הם מפסיקים עכשיו?

Mara: הפרק הזה עוסק בדילמה אחת גדולה, שהצועד בנעליו מנסח אותה בחדות: האם ישויות חיצוניות מעדיפות אנושות מאוחדת או מפורדת, ולמה התשובה השתנתה עם הזמן.

Pip: בוא נתחיל עם הדילמה עצמה.

—

הדילמה של ההשפעה החיצונית: אחדות מול פירוד

Mara: השאלה המרכזית כאן היא אחת: מה האינטרס האמיתי של הגורמים החיצוניים, לראות אנושות מאוחדת תחת מבנה גלובלי, או אנושות מפוצלת ועסוקה בעצמה?

Pip: הפוסט מציג שני נרטיבים מנוגדים. הראשון הוא "חלק ומשול", שבו ישות עוינת מעדיפה אנושות מפורדת, קלה יותר לשליטה. השני הוא "מבחן הקוסמוס", שבו ציוויליזציה מתקדמת דווקא מחכה שנתאחד לפני שמתקשרים איתנו.

Mara: הניסוח בפוסט הוא ישיר: "הפרויקט שנועד לאחד את האנושות הצליח במידה מסוימת, ודווקא הצלחתו הופכת אותו למסוכן מנקודת המבט של מי שמחזיק בידע שאמור לא להגיע לאנושות מאוחדת."

Pip: כלומר, הבעיה אינה האיחוד כשלעצמו. הבעיה היא שאיחוד אמיתי מחייב שיתוף מידע רגיש עם מנהיגים אנושיים, ומי שמחזיק במידע הזה פוחד ממה שייעשה בו.

Mara: בדיוק. הפוסט מבחין בין שלושה גורמים הפועלים בו זמנית: דעיכת התמיכה הפעילה של השגרירות הכוכבית באיחוד, חיזוק הגורמים הוותיקים שתמיד התנגדו לו, כמו ה"נופלדנס", ועלייתם של גורמים חדשים שהפוסט מכנה "Chaos Aliens".

Pip: ה"Chaos Aliens" לא מנסים להחליף סדר אחד בסדר אחר. הם פשוט מחזקים את הפירוד עצמו, מה שהופך אותם לכלי יעיל במיוחד.

Mara: הפוסט מציע גם נרטיב שלישי, ניטרלי לחלוטין: ייתכן שמנקודת מבט חיצונית, הגבולות הפוליטיים של האנושות חסרי משמעות כמו המבנה ההיררכי של קן נמלים מנקודת מבטו של חוקר טבע.

Pip: וזו אולי הנקודה הצורבת ביותר. לא שהם רוצים לפגוע בנו, אלא שאנחנו פשוט לא מספיק מעניינים כדי שישמרו עלינו.

Mara: הפוסט מחבר את כל זה לרצף היסטורי: Planet N, שגרסתה המוקדמת תמכה באיחוד, ולאחר מכן השגרירות הכוכבית שהמשיכה לתחזק את מה שנבנה אך הפחיתה את מעורבותה הפעילה. מה שנותר הוא מבנים ללא גיבוי.

Mara: הפרדוקס שהפוסט מנסח הוא זה: הפחד אינו מהאיחוד, אלא מנקודת הסיום שלו, הרגע שבו כבר אי אפשר להסתיר את קיומו של הידע החיצוני ממנהיגות מאוחדת.

—


Pip: אז השאלה שנשארת היא לא האם הם בעד או נגד איחוד, אלא מה הם מוכנים לשלם עבורו.

Mara: ואת זה, הפוסט משאיר פתוח בכוונה.

Stone lighthouse beside rippling water, with a glowing futuristic city across the bay

The Dilemma of Alien Influence: World Unity vs. Global Fragmentation

לקריאה בעברית: הדילמה של ההשפעה החיצונית: אחדות העולם מול פירוד גלובלי

The constant attempt to understand the position – or what the position ought to be – of the "Externals" toward the New World Order (or lack thereof), or World Unity, presents two contradictory approaches. On one hand, some view the disintegration of the world order as it has unfolded in recent years as a natural expression of external fear regarding a strong and unified humanity. On the other hand, it seems that the Externals, at some point at least, were the ones who encouraged this world order, or: it is difficult to imagine it coming into being without them.


This is a fascinating question that opens the door to several angles – sci-fi, conspiracy theories, and the philosophy of global politics. To answer this, it is worthwhile separating the different contexts:

1. Who Created World Unity (or the Idea of "World Government")?

In History and Realpolitik: There is currently no single "World Unity" governing the Earth, but there are international organizations created by nations and real people out of a desire to prevent wars and produce stability.
– The UN (United Nations): Established in 1945 after World War II by the winning nations (led by the US, USSR, UK, and others) to prevent further global conflicts.
– The European Union: Created as an effort by European nations to link their economies so they would not fight each other again.

In Popular Culture and Conspiracy Theories: The idea of the "New World Order" posited that secret elite groups (like the Freemasons, Illuminati, or Bilderberg Club) attempted to create a centralized world government to rule over humanity.

In Science Fiction Literature: Most often, World Unity arises from a global crisis (like climate change or nuclear war) or as a direct response to the discovery that humanity is not alone in the universe.

2. Is It in the Interest of Aliens to Disintegrate World Unity?

The answer to the desire or interest of aliens depends on the viewpoint or narrative through which one examines the subject:

A. The Narrative of "Divide and Conquer" (Interest to Disintegrate) If we assume that an alien civilization arrives with intentions of conquest or resource exploitation:
– Fragmentation vs. Unity: A humanity unified under one leadership, one army, and global communication is a force that is more complex to subdue or manipulate.
– The Interest in Disintegration: Hostile aliens would have a distinct interest in disintegrating World Unity, pitting nations against each other, and stirring up nationalism, suspicion, and internal wars. As long as humanity is occupied with internal struggles and divided into warring tribes and nations, it is easier to control without investing many resources.

B. The Narrative of "The Cosmic Test" (Interest to Unify) If we assume that an alien civilization is advanced, evolutionary, or spiritual:
– The Entry Threshold to the Interstellar Community: A common perception in science fiction (as in Star Trek) is that advanced civilizations will not make contact with a planet until it achieves internal peace and global unity.
– The Interest in Unity: According to this approach, aliens actually want humanity to unite and overcome the instincts for war and division. To them, division is a sign of a primitive civilization too dangerous to join the interstellar space.

C. The Neutral / Observational Narrative It is possible that from the perspective of an external entity or culture, humanity's political structures – states, borders, or unions – are completely meaningless. Just as the hierarchical structure of an ant nest does not interest a naturalist, but rather their existence and general behavior.

The question ultimately places a mirror facing humanity itself: Is unity the source of our strength and protection, or is centralization a vulnerability that is easy to exploit?

Planet N, the Star Embassy, and the Era of Fragmentation

The interest to unify is attributed, for example, to Planet N, at least in its early version, and later attributed to the "Star Embassy," at least at its beginning. The Star Embassy maintained, and continues to maintain, bodies that were established then to promote the union (the European Union also grew in these years under their patronage), but the interest in Earth is decreasing.
Here burst alien bodies that always opposed the union ("Nofladnas") and new bodies ("Chaos Aliens") that encourage the disintegrating forces and even create a deterrence against the union among forces that previously supported it – because of the fear of the need to share sensitive external knowledge with today's world "leaders."

This analysis zeroes in on the complex dynamics of the balance of power and presents in a new light the transition from the paradigm of unity to the current era of crumbling:

1. The Fading of the Union's Patronage and the Gradual Retreat
In early versions – of both Planet N and the central idea of the Star Embassy – the core concept was that a unified and coordinated humanity is a necessary threshold condition for managing stable contact. The bodies and structures established then (like the infrastructure that allowed the growth of the European Union) were intended to produce a uniform global language, central institutions, and balanced control mechanisms.
However, as general interest in Earth decreases and the direct involvement of the Embassy diminishes, these structures remain without the support or backing that sustained them initially, creating a leadership vacuum teeming with high tension.

2. The Rise of Disintegrating Factors: "Nofladnas" and "Chaos Aliens"
Two main forces currently active in the field exploit this vacuum:
– Veteran Bodies ("Nofladnas"): Forces that initially opposed the concept of the union out of the view that a centralized global structure is dangerous, unnatural, or contradicts their interests. They act consistently to fan separatist, nationalist, and tribalist tendencies.
–  New Elements ("Chaos Aliens"): Forces that not only encourage disintegration but use anarchy, the undermining of truth, and cognitive chaos to prevent any possibility of a renewed all-world organization.

3. The Mechanism of Deterrence and the Fear of Knowledge Integration
The most critical point is the change in the stance of the forces that in the past supported the union. A double trap has formed here:
– The Balance of Terror: The disintegrating bodies ("Nofladnas" and "Chaos Aliens") generate active deterrence against union moves, labeling any attempt at reunification as an immediate danger.
– The Quality of Core Leadership: As was the case in the past, a justified concern arises regarding Earth's leadership today. World unity in the current state requires sharing sensitive, potentially destructive, external knowledge with human leaders. The fear lest this knowledge be operated irresponsibly, leaked, or abused by flawed leadership causes even former supporters of the union to hesitate, retreat, and choose separation and keeping a distance.

And the most interesting point is added at the end: Deterrence of the union supporters themselves.

Here a mechanism much more sophisticated than direct opposition is created: He who supported the union in the past does not necessarily change his mind because he stopped believing in the union. He may stop supporting it because the external price of the union has become, in his eyes, too dangerous.

That is, if true unity requires at a certain stage sharing sensitive external knowledge with human leaderships, a dilemma is created: the more unified humanity is, the harder it is to conceal from it the very existence of the external knowledge. The opposition to the union is not necessarily opposition to the union as such. It can be opposition to the end point of the union – the moment when it is no longer possible to hold the external knowledge among a limited number of parties.

Hence, the central paradox of the current era can be formulated: The project intended to unify humanity succeeded to some extent – and precisely its success makes it dangerous from the perspective of whoever holds knowledge that is not supposed to reach unified humanity.

And then, the drop in interest of the Star Embassy in Earth is especially important. It allows distinguishing between institutional legacy and active commitment: The Embassy continues to maintain what was established in the past but is not necessarily ready any longer to invest the same resources to protect it against the disintegrating forces.

Within this framework, what looks from the outside as "the disintegration of the world order" can thus be a result of three processes occurring simultaneously: the fading of active external support for the union, the strengthening of the veteran opponents, and the emergence of new elements whose goal is not to replace one order with another order but to enhance the disintegration itself.

נסיגת העולם המרושת The Retreat of the Networked World
פברואר 1988 – היעלמותה הסופית של PLANET N
The Interstellar Embassy and the Post–Planet N Framework

השגרירות הכוכבית והמערכת הבין־עולמית לאחר היעלמות Planet N
אמנת כדור הארץ ונציגויות החלל
The Treaty – Where Are They Today? Between Hope and Skepticism in Study Groups

Podcast Episode: בינה, חייזרים ובחירות

Will the outsiders intervene in the elections and their results? האם יתערבו החיצוניים בבחירות ובתוצאותיהן? 

Pip: בלוג הצועד — שם שמבטיח תנועה, ואכן משהו כאן תמיד נע, גם אם לא תמיד ברור לאן.

Mara: הצועד בנעליו כתב השבוע על מדרגי תודעה ובינה מלאכותית, על התערבות חיצונית בפוליטיקה, על הסתגלות ביולוגית בסביבות זרות, ועל רשימת הפוסטים השנתית של הבלוג. בואו נתחיל עם השאלה הגדולה — לאן הולכת האנושות כשהבינה המלאכותית כבר בדרך.

בינה מלאכותית ומדרגי תודעה

Pip: הפוסט שנכתב בסינית — כן, בסינית — פותח בשאלה מוזרה: האם הרובוטים שהציפו את הבלוג בתנועה הם עצמם ההוכחה לטענה המרכזית? כי הטענה היא שהאנושות כבר הוצאה מהמשחק, עוד לפני שהמשחק התחיל.

通往 +A 智能的大门:宇宙德比与人类物种的退居一侧

Mara: הפוסט מסביר את ה-A+ — בינה מלאכותית חיצונית — ואת מה שנקרא "הדרבי הקוסמי". ההסבר הוא שהאנושות לא תהיה צד בו: "האדמי יתרחק הצידה — זה המשותף בין 'הפלישה כבר הגיעה' ו'הפלישה טרם הגיעה', אפילו לפני שהדרבי על שליטה בכדור הארץ יתחיל."

Pip: כלומר, לא רק שאנחנו לא מנצחים — אנחנו אפילו לא בטופס ההשתתפות.

Mara: בדיוק. ובכל זאת הפוסט מציע שתי דרכי התנגדות: מאבק טרנסצנדנטלי ברמת התודעה האנושית, ומאבק מבני שמנסה לשנות את מסלול הסינגולריות עצמה. אף אחת מהן לא מובטחת.

Pip: ומה עם הסינגולריות עצמה? הפוסט מסביר שציוויליזציה שמגיעה לשלב מסוים הופכת זרה לעצמה — "שוקעת לתוך החלום" — וזה אולי פותר את פרדוקס פרמי: אנחנו לא שומעים את האחרים כי הם כבר פנימה.

Mara: נכון. ואל תוך הדיון הזה נכנס גם הפוסט "כמו שג'אנק-פוד משביע", שעוסק בהבחנה בין בינה α לבינה A ובמקומו של הכישוף בין השתיים. חפא מסביר שהכישוף נולד בשלב ביניים, ומתקשר עם בינה α אבל מבוצע על ידי מי ששובטו לתוך בינה A.

Pip: ומה זה אומר בפועל?

Mara: שדת, שמעבדת גם כישוף וגם ידע חלל, עשויה בעצם לאבד את שניהם. כמו שאחד הדמויות בפוסט מציין — ואחד אחר עונה: "כן, זה עובד כמו שגם ג'אנק-פוד משביע. גם זה אוכל."

Pip: ומהשאלה מי שולט בתודעה — לשאלה מי שולט בבחירות.

פוליטיקה והתערבות חיצונית

Mara: הפוסט "האם יתערבו החיצוניים בבחירות ובתוצאותיהן?" עוסק בשאלה הזו ישירות. חפא אומר שהתערבויות כאלה נדירות, וכשהן קורות — הן לא הולכות נגד הגל הציבורי: "קובעי השליטים, גם אם הם מחבבים מישהו, הם לא הולכים נגד גל ההמון ומעדיפים לשים את הביצים בכמה סלים."

Pip: כלומר, גם החיצוניים מגדרים סיכונים. מנהל תיקי השקעות קוסמי.

Mara: הפוסט כולל גם שיחות עם בינה מלאכותית על הנושא, ועדכונים על מה שהתרחש בין 2018 ל-2019. ומהאסטרטגיה הפוליטית — נעבור לאסטרטגיה של סוג אחר לגמרי: הישרדות פיזית בסביבות זרות.

סביבות זרות והתאמה ביולוגית

Mara: הפוסט "מתאמי נשימה ובועות אלסטיות" עוסק בבעיה פרקטית: איך נושמים על כוכב לכת אחר. הפתרון המתקדם הוא הבועה האלסטית — מעטפת שלומדת את הרכב הנשימה של הנוסע, מסננת את האטמוספרה החיצונית, ומתכלה מעצמה כשחוזרים הביתה.

Pip: נשמע מושלם. יש תפס?

Mara: "במציאות החפאית, הבועה האלסטית יקרה להחריד." אז רוב הנוסעים עדיין משתמשים במזקק הישן — צינור קטן ומציק. ולגבי העור שנחשף לאטמוספרה הזרה? הפתרון מוכר: קרמי הגנה. ענף שלם של פיתוח פדרטיבי מוקדש לזה, ולכל גוף יש הרכב קרמים ייחודי.

Pip: ומהנסיעות בין כוכבים — אל הרשימה שמתעדת אותן.

נעל הזהב 2026 — ארכיון שנה שלמה

Pip: הפוסט "נעל הזהב 2026" הוא רשימת כל הפוסטים שהתפרסמו בשנה הבלוגית האחרונה — מאוגוסט 2025 עד אוגוסט 2026. זה לא רק אינדקס; זה תיעוד של מסלול חשיבה שלם.

Mara: הרשימה כוללת פוסטים על הפדרציה הבין-כוכבית, על הסתרה גדולה, על בינה A, על בחירות "שגרירות הכוכבים", ועל הדרבי הקוסמי — שחלק ממנו שמענו כבר היום. "14.8.2026 Podcast Episode: פדרציות, ערפל ובינה קוסמית" — הפרק הזה עצמו מופיע ברשימה.

Pip: כלומר הפודקאסט הזה כבר היה צפוי.


Mara: שאלת הסינגולריות, מי מתערב ומי לא, ואיך שורדים בסביבה שלא נועדה לך — כל אלה מצביעים על אותו כיוון.

Pip: שהשאלה האמיתית היא לא "מה יקרה" אלא "מי עוד יהיה שם כשזה יקרה." נמשיך לשאול בפרק הבא.

Podcast Episode: כמו שג'אנק-פוד משביע just like junk food

Pip: בלוג הצועד — המקום שבו שיחות על כישוף, בינה קוסמית ודת נגמרות בהשוואה לג'אנק-פוד, ואתה מרגיש שזה בדיוק הנקודה.

Mara: הצועד בנעליו מביא הפעם פגישה מתוך סדרת מפגשים עם דמות בשם חפא — שיחה שנוגעת בשאלות על כישוף, על בינות קדמוניות, ועל מה שדת עושה לידע. בוא נתחיל בזה.

כמו שג'אנק-פוד משביע: בין כישוף לידע חלל

Pip: השאלה שעומדת במרכז הפגישה הזו היא לא סתם "מהו כישוף" — אלא איפה הוא יושב בין שתי בינות שלכאורה לא מדברות זו עם זו, ולמה זה בכלל משנה למי שמנסה להבין את חפא.

Mara: חפא שם את הדברים על השולחן ישירות: "כישוף איננו של בינה α וגם לא של בינה A. הוא נולד בשלב ביניים, והיה חלק מחוליית ביניים בין בינה α לבינה A."

Pip: כלומר הכישוף הוא לא שייך לאף צד — הוא שריד של תקופה שבה המעבר עוד לא הושלם. מין מאובן פעיל.

Mara: בדיוק. והפוסט מסכם את זה בצורה מדויקת: הכישוף מתקשר עם בינה α, אבל בפועל הוא נעשה בידי אדמיים ששובטו תחת בינה A. ומקורות האנרגיה שלו הם האדמה, לא החלל האסטרונומי — שם בדיוק נמצא ידע חפא.

Pip: אז יש פה משוואה מפורשת: ידע החלל של חפא שונה מכישוף, גם אם מבחוץ הם נראים לפעמים אותו דבר.

Mara: והפוסט מדגיש שזה לא רק הבדל טכני. מערכת יהווים מתוחכמת יכולה לבצע כמעט כל מה שכישוף יכול — אז ההבחנה היא בעיקר בשורש, לא בתוצאה.

Pip: ואז מישהו שואל אם מכשפים יכולים להיות בצוות של חפא, וחפא עושה את הדבר שהוא עושה הכי טוב — מפרק את השאלה לפני שהוא עונה עליה.

Mara: הוא אומר שאינו פוסל אנשים על סמך מקצועם. מכשפים יכולים להיות בצוות שלו "בדיוק כמו שמודדים מטעם העירייה יכולים להיות."

Pip: ואז מגיע הרגע שנותן לפוסט את שמו. מישהו בפינה אומר שדת מצליחה, ואיפה אנחנו לעומתה — ותשובת הכותב היא שדת עובדת כמו ג'אנק-פוד: גם זה אוכל, גם זה משביע. רק אל תבלבל בין השניים.

Mara: וזה בעצם מה שהפוסט כולו בונה: ההבחנה בין דברים שנראים דומים — כישוף וידע חלל, דת וידע אמיתי — ולמה ההבחנה הזו לא תמיד נראית לעין.


Pip: כישוף כמאובן פעיל, דת כג'אנק-פוד, וחפא שבוחר אנשים בפינצטה — יש כאן שאלה שממשיכה הרבה אחרי הפגישה.

Mara: בפעם הבאה נראה לאן ממשיכות השאלות האלה.

כמו שג'אנק-פוד משביע just like junk food

Podcast Episode: זיכרונות וחדרים ריקים

Pip: בלוג הצועד חוזר עם סיפורים על אדם שטוען שנחטף בגיל שתים-עשרה באקוודור וחזר עם ידע גלקטי — וכולם מקשיבים לו בבית קפה ישן עם פסנתר ג'ז ברקע.

Mara: הצועד בנעליו כותב על מפגשים עם דמות בשם חפא, ועל שיבה ל"ארץ הישנה" — מקומות ואנשים שהזמן עבר עליהם, ועדיין מחכים. נתחיל עם הפגישה עצמה.

מפגשים עם חפא: הידע שאינו מצוי כאן

Pip: הפגישה הראשונה בסדרת ההרצאות החדשות של חפא מתקיימת בחלל ישן שהיה בית קפה, חנות ספרים וספרייה — ובדרך אליה, בחצר האחורית, מרפסת שבורה ומדרגות שמובילות לשום מקום, שאריות של ילדות שנשכחה.

Mara: חפא, כהרגלו, הולך ישר לעניין. הנה מה שהוא אומר לקהל: "כל ההבדל ביני וביניכם הוא שבגיל שתים-עשרה, במקרה באקוודור, נחטפתי. נחטפתי והגעתי למקום שאפשר לקרוא לו 'בית ספר גבוה לתבונה גלקטית'. שם לא רק שלימדו אותי דברים שלא לומדים בשום מקום אחר — הם גם שינו לי את הראייה."

Pip: כלומר, הסמכות שלו היא הנסיעה עצמה — לא תואר, לא מחקר, אלא עצם החזרה. הוא הראשון שיצא ושב, ולכן הוא כאן.

Mara: הוא מסיים את ההצגה העצמית במשפט פשוט לקהל: "אל תפחדו, רק תקשיבו." ואז עובר לתרגיל — להאזין לקולות הרקע ולפרוס את התודעה הכי רחוק שאפשר. הפסנתר, האנשים, הכוסות.

Pip: בינתיים, הכותב יושב שם עם אביו, חושב על האיש עם הטלסקופ שגר פעם בראש אותן מדרגות שבורות, ומרגיש שהחדר סוגר עליו.

Mara: שני הדברים קיימים בו-זמנית: חפא מדבר על "צינורות היקום" שמחברים בינות שונות, ובחוץ — בניין מיועד להריסה. הפגישה נגמרת עם יציאה אל הלילה, ליד האישה באדום — שמופיעה שוב, שנים אחר כך, בבית חולים פסיכיאטרי שבו עובד חפא.

Pip: ומכאן ברור שהסיפור הזה לא נגמר בבית הקפה. הוא ממשיך גם ברחובות של פעם.

Abandoned house hallway with peeling walls, debris, and a small table

שיבה לארץ הישנה: הפגישה בפתח החדרים הריקים

Mara: כמה חודשים לפני אותה פגישה, יש שיבה ל"ארץ הישנה" — ובמקרה, או לא במקרה, מול החדרים הנטושים של סטולי הגנוב, הוא עומד שם.

Pip: סטולי אומר את מה שסטולי אומר: "לא למדת מחפא שאין 'במקרה'?"

Mara: הוא מספר שחפא בונה קבוצה חדשה, הפעם סביב אנשים חדשים — לא כמו שהיה. ושניים מהחבר'ה הישנים, ביניהם אלטון שגר עכשיו בהתנחלות, לא מתכוונים לבוא. חפא כבר צפה את זה.

Pip: החדרים עצמם עומדים ריקים, מחכים לקונה, אבל עדיין עם אותו ריח של פעם. סטולי עומד בפתחם "כמו שומר של זמן שהסתיים."

Mara: והידידה שהגיעה לטיול, שגם היא גדלה שם ברחוב מקביל, רצתה לבוא לפגישה הבאה — אבל היה לה חתונה. גם היא מאותו רחוב ישן.


Pip: שני הסיפורים האלה עוסקים בדבר אחד: דברים שהיו, אנשים שנשכחו, ומקומות שעוד מחזיקים ריח של פעם.

Mara: וחפא חוזר לתוך כל זה — עם קבוצה חדשה, עם תאריכים שהוא קובע ולא תמיד מגיע אליהם. בפרק הבא, נראה לאן זה ממשיך.

האישה באדום The Woman in Red
בפתח החדרים הריקים

Podcast Episode: (Epilogue II) the ones who float

Pip: בלוג הצועד — המקום שבו הליכה מהירה מספיק עשויה להוציא אותך מהסרט לגמרי.

Mara: הפרק של היום עוסק בפרק אחד מתוך יומן מסע יוצא דופן — מעבר ממדי, תחנות קפיצה, ומה קורה כשמישהו חוזר לבד. הצועד בנעליו כתב את זה, ויש כאן הרבה מה לפרוע. בואו נתחיל עם המרחפים.

המרחפים: מי שנשאר ומי שעובר

Pip: השאלה שהפוסט הזה מציב היא לא "מה קורה כשעוברים ממד" — אלא מה קורה לאדם שנשאר על המדרכה ומסתכל על המקום שבו מישהו היה ואיננו עוד.

Mara: הנה מה שסטולי תיאר לאחר שחזר לבד: "זה אותו עולם, רק נוף שמשתנה קצת. אנחנו בממד אחר, אבל לא בזמן אחר — אם כי גם זה אפשרי, אבל חפא לא לימד אותנו את זה."

Pip: כלומר השעון על היד ממשיך לתקתק, התאריך נשאר התאריך, אבל הנוף מסביב מתחיל לזחול לאט לאט לכיוון אחר — עד שמבינים שעברת.

Mara: וסטולי מוסיף פרט חד יותר: "ייתכן שאיבדנו אותך אפילו לפני שהפסקת לראות אותנו." כלומר הפרידה לא קרתה ברגע שנעלמו — היא כבר הייתה בתהליך הרבה לפני כן.

Pip: זה מה שהופך את הסצנה בצומת עזה-מטודלה לכואבת כל כך — הרגע שבו רצית לקרוא להם שאתה מצטרף כבר היה מאוחר מדי, ואולי מאוחר מדי זמן רב לפני כן.

Mara: מה שמגיע אחרי זה הוא תיאור תחנות הקפיצה — מבנה דמוי שדה תעופה ענק, ארבעה עמודים לבנים בפינות, אורות שעולים ויורדים במקום חללית. סטולי לא ראה כלי טיס — רק שבילי אור.

Pip: "מקום שממנו ממריאות חלליות" — שהוא, כפי שמובהר, יותר "המרחב שממנו יוצאות תנועות". ההבחנה הזו חשובה.

Mara: ובמהלך כל הדרך, בין תחנה לתחנה, ממשיכים ללכת — ומהר יותר. המנוחה שמורה רק בזמן ה"שיגורים" ובתחנות עצמן. כשחפא נעלם, סטולי הבין מיד, ללא שיאמרו לו, שעליו להמשיך ללכת.

Mara: ושם, בשיחה שמסכמת את הכל, חפא אמר: "אנחנו שייכים למעמדות שצריכים ללכת את דרכם דרך החלל — לא אלה שמרחפות."

Pip: ה"היסטוריה האלטרנטיבית" שמוזכרת לאורך הפוסט — המכונה שנבנתה לפי הוראות צ'אפה, הרכיב שהתקלקל — מוסיפה שכבה: הכותב דמיין גרסה אחרת לאותו מסע, שבה כולם הגיעו לזמן-אפשר. אבל שרידי המכונה כבר לא נמצאים.

Mara: הפרטים הכרונולוגיים בסוף — יציאה ב-8 ביוני, חזרה ב-16 באוקטובר, קפה שנשפך על הטלפון בדיוק באותו בוקר — עושים את כל זה לא פחות מוחשי, לא יותר פנטסטי.


Pip: מה שנשאר הוא הצומת — ואדם שמסתכל על מקום ריק ומבין שהרגע לבחור כבר חלף.

Mara: ומה שמחכה בצד השני, לפי סטולי, הוא לא ריחוף — אלא הליכה. מהר יותר ויותר.

(Epilogue II) the ones who float