Pip: בלוג הצועד — המקום שבו שיחות על כישוף, בינה קוסמית ודת נגמרות בהשוואה לג'אנק-פוד, ואתה מרגיש שזה בדיוק הנקודה.
Mara: הצועד בנעליו מביא הפעם פגישה מתוך סדרת מפגשים עם דמות בשם חפא — שיחה שנוגעת בשאלות על כישוף, על בינות קדמוניות, ועל מה שדת עושה לידע. בוא נתחיל בזה.
כמו שג'אנק-פוד משביע: בין כישוף לידע חלל
Pip: השאלה שעומדת במרכז הפגישה הזו היא לא סתם "מהו כישוף" — אלא איפה הוא יושב בין שתי בינות שלכאורה לא מדברות זו עם זו, ולמה זה בכלל משנה למי שמנסה להבין את חפא.
Mara: חפא שם את הדברים על השולחן ישירות: "כישוף איננו של בינה α וגם לא של בינה A. הוא נולד בשלב ביניים, והיה חלק מחוליית ביניים בין בינה α לבינה A."
Pip: כלומר הכישוף הוא לא שייך לאף צד — הוא שריד של תקופה שבה המעבר עוד לא הושלם. מין מאובן פעיל.
Mara: בדיוק. והפוסט מסכם את זה בצורה מדויקת: הכישוף מתקשר עם בינה α, אבל בפועל הוא נעשה בידי אדמיים ששובטו תחת בינה A. ומקורות האנרגיה שלו הם האדמה, לא החלל האסטרונומי — שם בדיוק נמצא ידע חפא.
Pip: אז יש פה משוואה מפורשת: ידע החלל של חפא שונה מכישוף, גם אם מבחוץ הם נראים לפעמים אותו דבר.
Mara: והפוסט מדגיש שזה לא רק הבדל טכני. מערכת יהווים מתוחכמת יכולה לבצע כמעט כל מה שכישוף יכול — אז ההבחנה היא בעיקר בשורש, לא בתוצאה.
Pip: ואז מישהו שואל אם מכשפים יכולים להיות בצוות של חפא, וחפא עושה את הדבר שהוא עושה הכי טוב — מפרק את השאלה לפני שהוא עונה עליה.
Mara: הוא אומר שאינו פוסל אנשים על סמך מקצועם. מכשפים יכולים להיות בצוות שלו "בדיוק כמו שמודדים מטעם העירייה יכולים להיות."
Pip: ואז מגיע הרגע שנותן לפוסט את שמו. מישהו בפינה אומר שדת מצליחה, ואיפה אנחנו לעומתה — ותשובת הכותב היא שדת עובדת כמו ג'אנק-פוד: גם זה אוכל, גם זה משביע. רק אל תבלבל בין השניים.
Mara: וזה בעצם מה שהפוסט כולו בונה: ההבחנה בין דברים שנראים דומים — כישוף וידע חלל, דת וידע אמיתי — ולמה ההבחנה הזו לא תמיד נראית לעין.
Pip: כישוף כמאובן פעיל, דת כג'אנק-פוד, וחפא שבוחר אנשים בפינצטה — יש כאן שאלה שממשיכה הרבה אחרי הפגישה.
Pip: בלוג הצועד חוזר עם סיפורים על אדם שטוען שנחטף בגיל שתים-עשרה באקוודור וחזר עם ידע גלקטי — וכולם מקשיבים לו בבית קפה ישן עם פסנתר ג'ז ברקע.
Mara: הצועד בנעליו כותב על מפגשים עם דמות בשם חפא, ועל שיבה ל"ארץ הישנה" — מקומות ואנשים שהזמן עבר עליהם, ועדיין מחכים. נתחיל עם הפגישה עצמה.
מפגשים עם חפא: הידע שאינו מצוי כאן
Pip: הפגישה הראשונה בסדרת ההרצאות החדשות של חפא מתקיימת בחלל ישן שהיה בית קפה, חנות ספרים וספרייה — ובדרך אליה, בחצר האחורית, מרפסת שבורה ומדרגות שמובילות לשום מקום, שאריות של ילדות שנשכחה.
Mara: חפא, כהרגלו, הולך ישר לעניין. הנה מה שהוא אומר לקהל: "כל ההבדל ביני וביניכם הוא שבגיל שתים-עשרה, במקרה באקוודור, נחטפתי. נחטפתי והגעתי למקום שאפשר לקרוא לו 'בית ספר גבוה לתבונה גלקטית'. שם לא רק שלימדו אותי דברים שלא לומדים בשום מקום אחר — הם גם שינו לי את הראייה."
Pip: כלומר, הסמכות שלו היא הנסיעה עצמה — לא תואר, לא מחקר, אלא עצם החזרה. הוא הראשון שיצא ושב, ולכן הוא כאן.
Mara: הוא מסיים את ההצגה העצמית במשפט פשוט לקהל: "אל תפחדו, רק תקשיבו." ואז עובר לתרגיל — להאזין לקולות הרקע ולפרוס את התודעה הכי רחוק שאפשר. הפסנתר, האנשים, הכוסות.
Pip: בינתיים, הכותב יושב שם עם אביו, חושב על האיש עם הטלסקופ שגר פעם בראש אותן מדרגות שבורות, ומרגיש שהחדר סוגר עליו.
Mara: שני הדברים קיימים בו-זמנית: חפא מדבר על "צינורות היקום" שמחברים בינות שונות, ובחוץ — בניין מיועד להריסה. הפגישה נגמרת עם יציאה אל הלילה, ליד האישה באדום — שמופיעה שוב, שנים אחר כך, בבית חולים פסיכיאטרי שבו עובד חפא.
Pip: ומכאן ברור שהסיפור הזה לא נגמר בבית הקפה. הוא ממשיך גם ברחובות של פעם.
שיבה לארץ הישנה: הפגישה בפתח החדרים הריקים
Mara: כמה חודשים לפני אותה פגישה, יש שיבה ל"ארץ הישנה" — ובמקרה, או לא במקרה, מול החדרים הנטושים של סטולי הגנוב, הוא עומד שם.
Pip: סטולי אומר את מה שסטולי אומר: "לא למדת מחפא שאין 'במקרה'?"
Mara: הוא מספר שחפא בונה קבוצה חדשה, הפעם סביב אנשים חדשים — לא כמו שהיה. ושניים מהחבר'ה הישנים, ביניהם אלטון שגר עכשיו בהתנחלות, לא מתכוונים לבוא. חפא כבר צפה את זה.
Pip: החדרים עצמם עומדים ריקים, מחכים לקונה, אבל עדיין עם אותו ריח של פעם. סטולי עומד בפתחם "כמו שומר של זמן שהסתיים."
Mara: והידידה שהגיעה לטיול, שגם היא גדלה שם ברחוב מקביל, רצתה לבוא לפגישה הבאה — אבל היה לה חתונה. גם היא מאותו רחוב ישן.
Pip: שני הסיפורים האלה עוסקים בדבר אחד: דברים שהיו, אנשים שנשכחו, ומקומות שעוד מחזיקים ריח של פעם.
Mara: וחפא חוזר לתוך כל זה — עם קבוצה חדשה, עם תאריכים שהוא קובע ולא תמיד מגיע אליהם. בפרק הבא, נראה לאן זה ממשיך.
Pip: בלוג הצועד — המקום שבו הליכה מהירה מספיק עשויה להוציא אותך מהסרט לגמרי.
Mara: הפרק של היום עוסק בפרק אחד מתוך יומן מסע יוצא דופן — מעבר ממדי, תחנות קפיצה, ומה קורה כשמישהו חוזר לבד. הצועד בנעליו כתב את זה, ויש כאן הרבה מה לפרוע. בואו נתחיל עם המרחפים.
המרחפים: מי שנשאר ומי שעובר
Pip: השאלה שהפוסט הזה מציב היא לא "מה קורה כשעוברים ממד" — אלא מה קורה לאדם שנשאר על המדרכה ומסתכל על המקום שבו מישהו היה ואיננו עוד.
Mara: הנה מה שסטולי תיאר לאחר שחזר לבד: "זה אותו עולם, רק נוף שמשתנה קצת. אנחנו בממד אחר, אבל לא בזמן אחר — אם כי גם זה אפשרי, אבל חפא לא לימד אותנו את זה."
Pip: כלומר השעון על היד ממשיך לתקתק, התאריך נשאר התאריך, אבל הנוף מסביב מתחיל לזחול לאט לאט לכיוון אחר — עד שמבינים שעברת.
Mara: וסטולי מוסיף פרט חד יותר: "ייתכן שאיבדנו אותך אפילו לפני שהפסקת לראות אותנו." כלומר הפרידה לא קרתה ברגע שנעלמו — היא כבר הייתה בתהליך הרבה לפני כן.
Pip: זה מה שהופך את הסצנה בצומת עזה-מטודלה לכואבת כל כך — הרגע שבו רצית לקרוא להם שאתה מצטרף כבר היה מאוחר מדי, ואולי מאוחר מדי זמן רב לפני כן.
Mara: מה שמגיע אחרי זה הוא תיאור תחנות הקפיצה — מבנה דמוי שדה תעופה ענק, ארבעה עמודים לבנים בפינות, אורות שעולים ויורדים במקום חללית. סטולי לא ראה כלי טיס — רק שבילי אור.
Pip: "מקום שממנו ממריאות חלליות" — שהוא, כפי שמובהר, יותר "המרחב שממנו יוצאות תנועות". ההבחנה הזו חשובה.
Mara: ובמהלך כל הדרך, בין תחנה לתחנה, ממשיכים ללכת — ומהר יותר. המנוחה שמורה רק בזמן ה"שיגורים" ובתחנות עצמן. כשחפא נעלם, סטולי הבין מיד, ללא שיאמרו לו, שעליו להמשיך ללכת.
Mara: ושם, בשיחה שמסכמת את הכל, חפא אמר: "אנחנו שייכים למעמדות שצריכים ללכת את דרכם דרך החלל — לא אלה שמרחפות."
Pip: ה"היסטוריה האלטרנטיבית" שמוזכרת לאורך הפוסט — המכונה שנבנתה לפי הוראות צ'אפה, הרכיב שהתקלקל — מוסיפה שכבה: הכותב דמיין גרסה אחרת לאותו מסע, שבה כולם הגיעו לזמן-אפשר. אבל שרידי המכונה כבר לא נמצאים.
Mara: הפרטים הכרונולוגיים בסוף — יציאה ב-8 ביוני, חזרה ב-16 באוקטובר, קפה שנשפך על הטלפון בדיוק באותו בוקר — עושים את כל זה לא פחות מוחשי, לא יותר פנטסטי.
Pip: מה שנשאר הוא הצומת — ואדם שמסתכל על מקום ריק ומבין שהרגע לבחור כבר חלף.
Mara: ומה שמחכה בצד השני, לפי סטולי, הוא לא ריחוף — אלא הליכה. מהר יותר ויותר.
On June 8, 2008, Chapa and Stoli the Stolen, through their rapid pace of walking and the things Chapa had taught Stoli, penetrated layers of consciousness that allowed them a dimensional transition. They were still on Earth, but they had left behind the 'visible world'—which is the movie, or as Chapa calls it, 'the boundaries of the image' within which we live—and to us, who live in this 'movie', they became invisible.
I was close to the crosswalk at the Gaza-Metudela intersection, walking slower than them. They were already on the crosswalk, on the other side of which lies 'Mifgash Sigmund', nearly reaching the opposite sidewalk, when suddenly they were gone. Yet I knew they were still in the world, and I thought I might still be able to see them. Suddenly, I really wanted to see them—to tell them that I regretted my decision and did want to come with them on the journey. But I could no longer find them.
For a whole month, as Stoli the Stolen recounted after returning alone, Chapa trained him to enter a state of "disappearance," which was not actually a disappearance from their perspective. Even so, "it requires special mental preparation. You wouldn't have been able to handle it," Stoli consoled me, "because you didn't do the training—because you kept refusing to join the journey, even though several times since winter, Chapa tried to persuade you to join."
And what do you see in the other dimension when you enter it? "The same world, just a slightly changing landscape. We are in another dimension, but not in another time—though that is possible too, but Chapa didn't teach us that."
My view was that with the machine we built years ago on Chapa's instructions, it would have been possible. Upon that idea, I built the story of the 'Alternative History', where a single malfunctioning component sent us all into "possible-time." But good luck finding the remnants of that machine now, if they still exist anywhere.
So being in another dimension still means being right here and now—the watches on our wrists keep behaving as usual, and the date is still the same date. Yet, the landscape changes and continues to gradually shift, "and it takes a little time to register it, until you realize that you've crossed dimensions."
"Did you lose sight of me, too?" "I don't know, because we didn't turn back. In fact," Stoli adopted Chapa's phrasing, "it's possible we lost you even before you stopped seeing us."
And after another short stretch of walking, they reached the place from which spaceships launch.
"The place spaceships launch from" – or perhaps more accurately, "the space from which movements originate" – really looked like a massive airport at the center of a lit valley. From its four corners, four white pillars stood tall, giving the space the appearance of a sukkah whose construction had been started but never finished. To Stoli's eyes, no spaceships or other vessels were visible at all—only swift trails of light rising and descending. They apparently hitched a ride on one of these 'trails' until they reached the vicinity of a 'jump point', and then Stoli knew they were far from Earth. There, they caught another 'launch' that brought them near another 'jump station'. Between station and station, they kept walking fast – and faster still. Rest was available to them only during the launches and at the stations themselves before the jump occurred.
At all the stations and launches, there is a force that balances the weightlessness of space, so Stoli the Stolen did not feel its absence. But he sometimes felt as though he had no body – something similar to what I described in the Alternative History when writing about the first return to Earth after a very long time: that we turned into pure energy inside bolts of lightning, and only on the ground, slowly, did we materialize again… אפילוג – ההיסטוריילטרנטיבית (הברקים)
When Chapa disappeared, Stoli understood—without anyone having to tell him—that he needed to keep up that same fast walk, not stopping to wait even at the stations, but heading straight for the jumps if he ever wished to return to Earth.
He also had to memorize the details of the stations, deeply appreciating Chapa, who throughout the journey had rehearsed them with him almost obsessively.
"It sounds like you didn't enjoy being in space very much," I said. Over the years Chapa spent promising us a voyage through space, I had imagined it all quite differently.
"True," Stoli confirmed. "Chapa said it himself—we belong to the classes that have to walk their path through space, not the ones who float."
By the way, Stoli and Chapa's journey began on June 8th; close to midnight, they launched from the planet. Stoli returned to Earth on the morning of October 16th (it was during the intermediate days of Sukkot; that same morning, I discovered coffee had spilled on my cell phone and I had to replace it, and all my text messages were erased. During those hours, according to him, Stoli tried dozens of times to call me from the Taba border crossing where he was held up. Only the next day did Shefa contact me and tell me that Stoli had returned, alone). If the departure time and the return time are equal in duration, Chapa's disappearance in the 'cosmic now' falls around August 13th.
"Magic," said Chapa, "well, magic doesn't belong to Intelligence α, nor is it of Intelligence A. It was born in an intermediate stage, and was part of a transitional link between Intelligence α and Intelligence A. Adami was able back then to speak to both Intelligences. I don't know exactly when that was, but it was back when 'The High Ones' still permitted the creation of such creatures in the universe—ones that had a connection to both Intelligences.
In several ways, magic is similar to how creatures communicated and operated in the universe in a primeval era, even before the appearance of lizards and crocodiles." "And the quadcopters of…" I whispered to Zvi who was sitting next to me, and he immediately covered my mouth: "You with your definitions." That was in late 1986 or early 1987, a period when Zvi came to visit Israel and was even thinking about getting married here.
"But in the end," Chapa continued, "its execution is carried out by Adamis cloned under Intelligence A, the Intelligence of the Yahwes, and it is doomed to remain with Intelligence A. Magic itself is also subject, for most people, to the rules of thought and work of Intelligence A. Very few can neutralize themselves completely from Intelligence A, but most of those who do are women."
So to summarize: – Magic is ancient and mimics methods far more ancient than itself. – It communicates with Intelligence α, but is executed by those cloned into Intelligence A. – The 'energy sources' of magic are the earth or concepts of 'universe' or 'heaven', which do not depend on astronomical space, whereas the source of Chapa's knowledge is space itself.
Chapa's Space Knowledge ≠ Magic
(Even though Chapa's knowledge contains panpsychic elements, mainly in the ancient science of the G.W (Galactic Wisdom) schools which he never abandoned, and he views magic as a scientific practice). People can confuse the two when their results appear outwardly identical. (And a sophisticated Yahweh system knows how to perform almost everything magic can do. An 'Intelligence' can also perform magic).
"Can sorcerers be on your team?" someone asked. Chapa pretended to look to both sides, then turned his head back, then forward again, and said: "Do you see any other people next to me? I don't. So who are you calling a team? But fine, let's assume I have a team—I don't disqualify people based on their profession. Sorcerers can be on my 'team' just as they could be on yours, exactly like municipal surveyors could be. Or they might not—it doesn't really matter."
This was roughly the seventh or eighth meeting I attended since Chapa resumed the gatherings in September 1986. It was in the exact same place as the first meeting, with the woman in red. From all those attending, Chapa was handpicking people with tweezers for the first new group he wanted to establish.
"Yes, religion is magic, and that is perhaps what magic and space knowledge have in common. It processes them both," said Chapa. "Or loses them," Zvi said, and Chapa agreed.
"Doesn't lose them at all," Stoli commented, dazed from his corner. "Look how successful it is, where it is and where we are."
"Yeah," I said, "it works just like junk food fills you up. That's food, too." Zvi laughed..
"כישוף" אמר חפא, "ובכן, כישוף איננו של בינה α וגם לא של בינה A. הוא נולד בשלב ביניים, והיה חלק מחוליית ביניים בין בינה α לבינה A. אדמי, היה יכול אז לדבר אל שתי הבינות. אינני יודע בדיוק להגיד מתי זה היה, אבל זה היה כש'העליונים' עדיין התירו ביקום יצירת יצורים כאלה, שהיה להם קשר לשתי הבינות.
הכישוף דומה בכמה בחינות לדרך בה תקשרו ופעלו ביקום יצורים בעידן קדמון, עוד לפני הופעת הלטאות והתנינים אפילו" "ורחפני ה…" לחשתי לצבי שישב לידי, ומיד סתם לי את הפה "אתה עם ההגדרות שלך". זה היה בסוף 1986, או תחילת 1987, תקופה שבה צבי הגיע לבקר בישראל, וחשב אפילו להתחתן כאן.
"אבל בסוף", המשיך חפא, "הוא נעשה בידי אדמיים ששובטו תחת בינה A, בינת היהווים, והוא נידון להיות עם בינה A, והכישוף גם הוא כפוף אצל רוב האנשים לכללי החשיבה והעבודה של בינה A. מעטים מאד יכולים להתנטרל לגמרי מבינה A, אבל הרוב בתוך אלה – הן נשים".
אז אם נסכם: * הכישוף הוא עתיק ומחקה שיטות עתיקות ממנו בהרבה. * הוא מתקשר עם בינה α אבל נעשה על ידי מי ששובטו לתוך בינה A. * 'מקורות האנרגיה' שבכישוף הם האדמה או מושגים של 'יקום' או 'שמים', שאינם תלויים בחלל האסטרונומי, בעוד המקור של ידע חפא הוא החלל.
ידע החלל של חפא ≠ כישוף (למרות שיש בידע החפאי' יסודות פאנפסיכיים, בעיקר במדע הקדמון של בתי הספר של הת"ג אותו לא נטש, והוא רואה בכישוף פרקטיקה מדעית). אנשים יכולים לבלבל בין הדברים כשתוצאתם נראית לכאורה זהה. (ומערכת מתוחכמת של יהווים יודעת לבצע כמעט כל מה שכישוף יודע. גם 'בינה' יכולה לעשות כישוף).
"מכשפים יכולים להיות בצוות שלך?" שאל מישהו. חפא עשה עצמו כמסתכל לשני צדדיו, ואחר כך סובב את ראשו אחורה, שוב קדימה, ואז אמר: "אתה רואה פה עוד אנשים לידי? אני לא רואה. אז למי אתה קורא צוות? אבל בסדר, נניח שיש לי צוות, אני לא פוסל אנשים על סמך המקצוע שלהם, ומכשפים יכולים להיות 'בצוות' שלי ממש כמו שהם יכולים להיות בצוות שלך, בדיוק כמו שמודדים מטעם העירייה יכולים להיות. יכולים גם לא, אין לזה כל כך חשיבות".
זאת הייתה בערך הפגישה השביעית או השמינית שנכחתי בה מאז חידש חפא את הפגישות בספטמבר 1986. היא גם הייתה בדיוק באותו מקום שבו הייתה הפגישה הראשונה, עם האישה באדום. חפא אסף מכל הבאים לפגישות, בפינצטה, אנשים לקבוצה החדשה הראשונה שרצה להקים.
"כן, דת היא כישוף, וזה אולי משותף לכישוף ולידע החלל. את שניהם היא מעבדת" אמר חפא "או מאבדת, בא'" אמר צבי וחפא הסכים. "לא מאבדת בכלל" העיר סטולי הגנוב מפינתו. "תראה כמה היא מצליחה, איפה היא ואיפה אנחנו". "כן", אמרתי, "זה עובד כמו שגם ג'אנקפוד משביע. גם זה אוכל". צבי צחק.
Chapa, by the way, said that external interventions for or against rulers are rare.
In 1999, predictions by "channelers" were published claiming that Netanyahu would win. As Chapa's students, we largely dismissed these channelers and their connection with aliens, and the results of those elections reinforced our opinion of them. However, Chapa actually said it was possible that these people were picking up some feedback from the universe that expressed a certain fondness for Netanyahu. But those who decide who rules, even if they "like" someone, do not go against the 'popular wave' (which at that time was going against Netanyahu) and prefer to "put their eggs in several baskets"—meaning they keep track of and monitor potential rivals as well. Incidentally, they mark both the leaders and their rivals at a young age according to an "odds table" that includes their magnetic ability regarding the public. But as mentioned, they very rarely intervene "by force," and as long as there is no threat to their own assets (such as a nuclear threat), they leave humans to cook the stew and enjoy it.
האם יתערבו החיצוניים בבחירות ובתוצאותיהן?
חפא אמר, אגב, שמעטות ההתערבויות החיצוניות לטובת שליטים או נגדם. ב-1999 פרסמו תחזיות של "מתקשרים" שטענו שנתניהו ינצח. אנחנו כתלמידיו של חפא די זלזלנו במתקשרים האלה ובקשר שלהם עם חייזרים, והתוצאות של אותן בחירות חיזקו את דעותינו עליהם, אבל דווקא חפא אמר שיתכן שהאנשים האלה קולטים איזה משוב מן היקום, המבטא איזה חיבה לנתניהו. אבל קובעי השליטים, גם אם הם "מחבבים" מישהו הם לא הולכים נגד 'גל ההמון' (שבאותה תקופה הלך נגד נתניהו) ומעדיפים "לשים את הביצים בכמה סלים" – כלומר לעקוב ולשמור גם אחרי יריבים פוטנציאליים. גם את המנהיגים וגם את יריביהם, אגב, הם מסמנים כבר בגיל צעיר לפי "טבלת סיכויים" הכוללת את היכולת המגנטית שלהם כלפי ציבור, אך כאמור מעט מאד פעמים הם מתערבים "בכוח", וכל עוד אין איום על נכסיהם שלהם (כגון איום אטומי) הם משאירים לבני האדם לבשל את התבשיל וליהנות ממנו.
在之前的文章中，我曾提到过即将在地球上展开的“德比大战”——那是一场非人类实体之间的较量，他们将“把人类挤到一旁”。我从未想过，这样的事情竟然可能正实时发生在我的博客上。在一段时期里，博客涌入了大量的访问量，主要来自美国的一座城市以及中国的多座城市（数量似乎远超在中国懂希伯来语的人数），这彻底改变了我文章的浏览量排行榜。正如 AI 向我解释的那样，这些访问极有可能是虚拟的，由机器人、自动爬虫或通过大型服务器中心所在城市的服务器路由流量的 VPN 网络所生成。
