מיוחד: המועדפים של חפא במצעד המחץ (2)

ב21.2.78, באחד המצעדים שדורגו במהלך פגישה עם חפא, נכנס השיר הזה אל המקום ה20 במצעד המחץ, הגיע לשיאו ב21.3 – מקום שביעי, היה סך הכל 9 שבועות במצעד.

גָּנַבְתִּי טְרֵמְפּ עַל כּוֹכָב חוֹלֵף
לֹא יוֹדֵעַ לְאָן אֲנִי הוֹלֵךְ
כַּמָּה קָרוֹב אוֹ כַּמָּה רָחוֹק
דֶּרֶךְ שְׁנוֹת אוֹר, אֲרָצוֹת עָתִיד וְעָבַר
עַד שֶׁהַשְּׁעָרִים הַשְּׁמֵימִיִּים
נִרְאוּ לְבַסּוֹף

רוֹכֶבֶת כּוֹכָבִים
קְחִי אוֹתִי לַכּוֹכָבִים
רוֹכֶבֶת כּוֹכָבִים
הָרְאִי לִי אֵיפֹה אַתְּ

אוֹרוֹת צְפוֹנִיִּים הִבְזִיקוּ
וְאָז נֶעֶלְמוּ
וּכְמוֹ שֶׁכּוֹכָבִים יְשָׁנִים מֵתוּ
כָּךְ חֲדָשִׁים נוֹלְדוּ
וְעוֹד הָלְאָה הִפְלַגְתִּי
בַּדְּרָכִים שְׁמֵימִיּוֹת
וּבְאוֹר הַשָּׁנִים שֶׁלִּי
זָרְחוּ שְׁאָר יְמֵי
הַמְּהִירוּת גּוֹבֶרֶת
כָּל הַשְּׁלִיטָה בִּידֵי אֵלֶּה שֶׁיּוֹדְעִים
הַאִם הֵם יַעַזְרוּ לָנוּ לִגְדוֹל
יוֹם אֶחָד לִהְיוֹת רוֹכְבֵי כּוֹכָבִים

גָּנַבְתִּי טְרֵמְפּ עַל כּוֹכָב חוֹלֵף
לֹא יוֹדֵעַ לְאָן אֲנִי הוֹלֵךְ
כַּמָּה קָרוֹב אוֹ כַּמָּה רָחוֹק
דֶּרֶךְ שְׁנוֹת אוֹר, אֲרָצוֹת עָתִיד וְעָבַר
עַד שֶׁהַשְּׁעָרִים הַשְּׁמֵימִיִּים
נִרְאוּ לְבַסּוֹף

רוֹכֶבֶת כּוֹכָבִים
קְחִי אוֹתִי לַכּוֹכָבִים
רוֹכֶבֶת כּוֹכָבִים
הָרְאִי לִי אֵיפֹה אַתְּ

אוֹרוֹת צְפוֹנִיִּים הִבְזִיקוּ
וְאָז נֶעֶלְמוּ
וּכְמוֹ שֶׁכּוֹכָבִים יְשָׁנִים מֵתוּ
כָּךְ חֲדָשִׁים נוֹלְדוּ
וְעוֹד הָלְאָה הִפְלַגְתִּי
בַּדְּרָכִים שְׁמֵימִיּוֹת
וּבְאוֹר הַשָּׁנִים שֶׁלִּי
זָרְחוּ שְׁאָר יְמֵי
הַמְּהִירוּת גּוֹבֶרֶת
כָּל הַשְּׁלִיטָה בִּידֵי אֵלֶּה שֶׁיּוֹדְעִים
הַאִם הֵם יַעַזְרוּ לָנוּ לִגְדוֹל
יוֹם אֶחָד לִהְיוֹת רוֹכְבֵי כּוֹכָבִים

השיר הזה של ניל יאנג נכנס למצעד ב18.1.78, למקום ה30 (שבוע לפני שהעלו את המצעד מ35 מקומות ל40). חפא לא פגש אותנו באותו שבוע, אבל הוא נדלק על השיר בהמשך, והוא הגיע למקום הראשון ב12.4, חולק אותו יחד עם סטיינג אלייב. סך הכל 17 שבועות במצעד, משווה את השיא של דייויד בואי SOUND AND VISION והקרפנטרס (למעשה סטיבי וונדר עם AS כבר שבר אותו בסוף ינואר עם 18 שבועות).

חפא נשאל תמיד אם גם שם יש מוסיקת פופ ומצעדים. הוא אמר שמוסיקה יש בכל מקום שיש בו 'ציביליזציות אדמיות' או משהו המתנהל בדומה להן, ויש גם להיטים, והם משודרים ומופצים בדרכים שונות. אבל, הוא אמר, בשום מקום האדמיים אינם יוצרים את המוסיקה. זה היה ב25.10.1977, הפעם הראשונה שכל החבורה נפגשה איתו והוא ביקש להשתתף גם כן בדירוג המצעד. 'אז איך זה קורה' שאל אחד החברים, 'המוסיקה יוצרת את עצמה?'. 'אולי ה'חיים' שאפגיש אתכם איתם בפגישות הבאות, יתנו תשובה לשאלה שלך' אמר חפא. אם נקצר, מוסיקה, וכל מה שנקרא יצירה נישא על גבי מתווכים, אולי סוג של 'חיידקים רוחניים', השייכים לדבר שחפא הגדיר בתור 'בינה אלפא', הם בכל מקום, והם מכתיבים ל'יוצר' כיצד ליצור ולארגן אותם בצורה של יצירה כלשהיא, בין אם סימפוניה של באך, בין אם להיט של להקת אבבא. והדבר נכון גם לגבי ציורים וצילומים. 'אולי אני אצליח להראות לכם 'צילום מיקרוסקופי' של יצירה. זה קצת קשה בגלל הפילטר של ההקלטה', אמר חפא 'תראו כמה היא דומה לשדה, מוקף יצורים קטנים, המונים, שקופצים בו, מטיילים בו ומכתיבים את 'המיתאר הנופי' שלו'. הם ולא 'היוצר' שהוא בסך הכל אדם עם קיבולת מוח ומבנה מערכת מסויים, המתאים 'לעבוד' בשבילם'.
'זה לא נכון לגבי מוסיקת פופ' אמר אחד החברים, שחיבב פחות את מוסיקת הפופ שהייתה במצעד המחץ. 'היא כולה מסונתזת, מתוכנתת ומשוכפלת על ידי חברות התקליטים. לכתוב להיטים זה מקצוע טכני, זה שטאנצים'.

'פנטזיה' אדמה רוח ואש, לכולם יש מקום, נכנס ב14.3.78 למקום ה38, הגיע בשיאו למקום ה9 ב2.5, היה סך הכל 12 שבועות במצעד.

'נכון' הסכים איתו חפא, 'אבל גם לחברות התקליטים שמשכפלות את השטאנצים יש את אותו מוח, אדם יחיד או שניים, שכותב אותם, אותו 'בעל מקצוע טכני', ולו יש את 'מגע הזהב' – כלומר את מבנה המוח, וחברות התקליטים יודעות את זה. גם הן עצמן, אגב, כמו כל בני האדם, מוכתבות על ידי הדרישה החיצונית שבאה מן הבינות הנוספות. גם 'ההצלחה המסחרית' היא תכתיב של ישויות, בדיוק כמו המוסיקה המביאה אותן'.
'אז למה נכתבת גם מוסיקה שהיא לא להיטית?'
'יש הכל' אמר חפא ולא הוסיף. ובפעם אחרת אמר 'בבינה האחרת יש את כל התשוקות והרצונות המנוגדים. אנחנו רק מין דף סיכום של זה'.

'אבק ברוח' נכנס למצעד ב21.3, למקום ה29, הגיע למקום הראשון ב16.5, שם היה שבועיים. "בארץ" לקח לו קצת יותר זמן להיקלט אבל כשהוא נקלט הוא נקלט. סך הכל היה 15 שבועות במצעד.

לקראת הקיץ התמעטו הפגישות של חפא עם החבורה, אחדים מהחבר'ה הסתבכו עמוק מדי עם 'החיים' שחפא הפגיש אותנו איתם, חפא אמר שצריך לתת להם זמן להשתחרר, ואני הייתי מוכרח להתחיל "לקחת את כדור הארץ ברצינות" ולשפר את המצב שלי בלימודים שלא היה מזהיר.

'עם מעט מזל' של כנפיים נכנס למקום ה30 ב12.4, בשיאו הוא היה במקום ה6, ב16.5, היה בסך הכל 11 שבועות במצעד. אני קולט עכשיו שחפא בעצם פספס את התקופה של הביטלס ואת כל הסיקסטיז, והשלים את המידע, גם על החלק הראשון של הסבנטיז, מאוחר יותר.

עם השיר הזה בראש המצעד, יצאנו אל החופש הגדול, השיר שנכנס למקום ה18 ב9.5 הגיע למקום הראשון ב20.6 והיה בו ששה שבועות תמימים, עד ה26.7 והשווה בכך את השיא של דייויד בואי. בהמשך הוא שבר את שיא השהייה במצעד עם 20 שבועות.

נסיים את המקבץ הזה עם DAVY´S ON THE ROAD AGAIN (דייבי שוב רוכב) של מאנפרד מן ו"להקת כדור הארץ", שיר אהוב על חפא, של הוערך מספיק בארץ, שנכנס למקום ה30 ב30.6.78, באותו יום נסע צבי לחו"ל והחבורה לא נפגשה בכלל עד ה15.8 (אבל דירוגי המצעד נמשכו ע"י סטולי ששמר על קשר עם כולם וקיבל את הצבעות החברים גם בתקופה זו) במצעד שנערך למחרת, השיר הזה הגיע למקום החמישי, ובסך הכל היה 12 שבועות במצעד. המשך חג נעים, מועיל, וכו'.

הקבוצות

היה פקק גדול ביציאה מירושלים דרך כביש רמות, נדמה לי שבגלל הלוויה של איזה רב, אני לא בטוח כעת. העננים ממול היו כבדים, מסתירים שמש שעמדה לשקוע. שפע נהג במכונית ולידו ישבה אחותו הדוסית דבורה'לה, אותה היה אמור להוריד בדרך, בהתנחלות שלה הסמוכה לכביש המכלאות הקרוי 443. מיטל הודיעה ברגע האחרון שהיא לא תבוא. סטולי הגנוב ואני ישבנו מאחור ועד שהגענו להתנחלות, הוא הספיק לספר לי את כל מה שקרה בנסיעה שלו עם חפא, כלומר את כל מה שהיה מוכן לספר, מאותו רגע שבו איבדתי אותם ועד שהוא חזר לארץ ונעצר בגבול טאבה, כי הרי לא היה לו דרכון ואין לו שום תעודה. מישהו נתן לו פלאפון או התקשר בשבילו לכמה מספרים, אחד מהם היה אלי אך לא הייתה תשובה, עד שהגיע לשפע, וזה טלפן למי שטלפן, ואחרי כמה דקות פשוט נתנו לסטולי ללכת, כאילו לא ראו אותו קודם ולא ידעו מה הוא בכלל עושה שם בתחנה. שפע נולד בישראל, בילדות הוא עבר עם משפחתו לארה"ב, אחר כך עשה 'עלייה חלקית' עם שירות בצבא, חזר לארה"ב ושוב חזר לישראל, לירושלים, ובין לבין עשה הרבה כסף מסחר שנלווה להייטק. סטולי הגנוב היה קורא לו "סאחי ציוני, שיודע שהוא סאחי" בהבדל ממני, לי הוא קרא "סאחי מתכחש" ומחפא שהיה בעיניו "סאחי לשעבר שהתפכח". בשעה שסטולי סיפר לי את סיפור הנסיעה, היו הוא ואחותו מדברים על הניתוח שצריכה האמא שלהם לעבור בניו יורק, בגללו אמור שפע לטוס לשם למחרת. 

בכניסה להתנחלות ירדה דבור'לה, ואנחנו המשכנו ישר להרצליה, שם, בוילה הגדולה של משפחת שגיא, או פלד, לא זוכר, בסלון הגדול המלא ספות רקומות וכסאות חלקם מצופים עור וחלקם משהו קלוע שנבנו באיזה חנות שמתמחה בעיצוב אמנותי (זה מה שהסבירו המארחים שהתנצלו שבגלל מזג האויר והגשם שצפוי להתחיל עוד מעט, הם לא מארחים אותנו בדשא) ותמונות סיניות או מקסיקאיות ובובה גדולה מקניה, מול כ40 אנשים ואולי אפילו 50 שנאספו, בפעם הראשונה, מכל הקבוצות של חפא (וכל אחד אמר בקיצור מי הוא, מאיפה בא ו"כמה שנים הוא אצל חפא"), היה סטולי הגנוב הרבה יותר לקוני כשחזר על מה שתיאר בפני, ונראה ממש כאילו בא כי היה מוכרח, לא בגלל שרצה, הוא לא שכח לומר בסיום את דעתו, שחפא לא יחזור יותר. הוא חזר על המשפט הזה כמה פעמים במשך הערב.

שאר הפגישה הוקדש ברובו לדיון איך להמשיך מכאן הלאה, אם אכן דעתו של סטולי נכונה.

הייתה קבוצה די גדולה של אנשים, שטענה שצריך להמשיך לעסוק בידע החפאי, הם לא יכלו להסכים לרעיון, שחפא עשה איתנו את כל הדברים בלי כוונה שיהיה לזה המשך, והיו שטענו שמה שהוא השאיר לנו זה מספיק כדי שנוכל 'את היתר להשלים': לאמת, להוכיח, לשחזר ולהעביר הלאה את המסר שלו. אנשים אחדים שאלו מה בעצם המסר שלו. "15 שנים היית אצלו ולא הגעת לתשובה?" קינטרה מישהי את אחד האנשים האלה. קבוצה אחרת טענה בערך, שאת מה שחפא ידע, ידע רק הוא, אחד האנשים קרא לכך 'הזמן השני', מה שחפא יצר בתוך העולם שלנו, אם הוא יחזור פעם, אולי הוא ימשיך, אבל אם לא, אז כשהוא עזב גם זה עזב, לנו אין שום דרך לשחזר ואין טעם לנסות. זה כמו חלום, היה ונגמר, ואשרינו שזכינו לחוות את מה שלא כל אחד זוכה לחוות.

סטולי הגנוב המשיך לאכזב. הוא, שהיה הכי קרוב לחפא, והתנסה קצת יותר מכולם בכל הדברים שחפא דיבר עליהם, בנסיון מעשי ולא רק תיאורטי. בעיקר בנסיעה, שהוא היחידי שזכה בה, אחרי ששנים, כבר מאז החבורה הראשונה, תמיד שאלו את חפא "מתי תיקח אותנו לשם". הוא אשכרה היה שם, אשכרה עבר עם חפא בתחנת ההמרה, אזורי ההתחמקות ואזורי הקפיצה, 'ביטול היקום', דברים שחפא סיפר לנו עליהם הרבה, אבל אף אחד לא היה יכול להגיד שהוא יודע מה זה בדיוק, סטולי ראה אותו בדקות הכי אחרונות, לפני שנעלם בלב הNowhere של היקום, וסטולי גם הצליח לחזור לאדמה, לבד, בלי "הערבות" האישית שחפא נתן לכל הדברים, האחד שהוכיח שזה אפשרי. אבל כל שהוא אמר על כך היה, שניתן אמנם לשחזר ולאמת דברים שחפא דיבר עליהם, אבל הוא לא חושב שיש בזה טעם. המסקנה שלו מכל המפגש עם העולמות החיצוניים (שהייתה קרובה גם לדעתו של צבי די ממזמן) היא ששום תועלת לא תצמח לנו ושום העשרה למין האנושי לא תבוא מהחוצניים, המין האנושי צריך להסתדר לבדו, לחיות את חייו עם מה שניתן לו ("המגבלות – הן באו כדי להגן") בלי לחשוב על דברים שמעבר ובלי לנסות להיות 'יודעים קבוע'. גם היה ברור שאין לו עניין ורצון לעזור לאף קבוצה, למרות שהיה היחיד שלכאורה הוכיח יכולת כלשהי, לשחזר. הוא בא רק כדי לספר מה שהיה צריך, ולומר את דעתו, שחפא לא יחזור. זה לא היה סטולי הגנוב. לפחות לא זה שאני הכרתי, ושאחרים הכירו. הוא דיבר כמו מישהו אחר, והכעס עליו היה רב, אנשים האשימו אותו שהוא מחפש לגרום לכולם להסתלק, כדי להישאר בעל מונופול יחידי על הידע, סטולי הבטיח שאין לו שום עניין במונופול כזה, רק ביקש שיעזבו אותו לנפשו, הוא עייף. הוא סירב לדבר כל דיבור נוסף, ואותי זה דיכא מאוד. בינתיים השיחה בסלון התחילה לגלוש לכיוונים אחרים, כמו פוליטיקה ובחירות, בניצוחה של בעלת הבית המכירה, לדבריה, את ציפי ליבני. סימסתי לשפע שלדעתי אנחנו צריכים להמשיך לפעול בקבוצה, עם אלה שרוצים להמשיך, לנסות לפחות להגיע למשהו. הוא הסכים איתי, והבטיח שיתפנה לזה מיד כשיחזור מארה"ב. 'תמסור ברכות לאובמה' כתבתי לו, וגם שאלתי מי ישמור על גמליאל, הוא אמר שאחייניתו שלומדת במכללת דוד ילין, תבוא במיוחד לדאוג לחתול.

אחר כך באו ברקים אדירים וההתחיל לרדת גשם, מבול שנמשך שעות, וסיים סופית את שנת הבצורת שקדמה לשנה הזאת.

הפגישה התפזרה ובהחלטה שלא להחליט, עד שבעוד כמה חודשים אולי נהיה חכמים יותר, יצאנו אל הגשם.

The groups

There was a big traffic jam on the way out of Jerusalem via Ramot Road, it seems to me that because of the funeral of some rabbi, I'm not sure now. The clouds opposite were heavy, obscuring a setting sun. Shefa was driving the car and next to him sat his orthodox-religious sister Deborah, whom he was supposed to drop off on the way, in her settlement near the corrals road called 443. Meital announced at the last minute that she will not come. "The stolen" Stoli and I sat in the back and until we reached the settlement, he had enough time to tell me everything that happened on his trip with Chapa, that is, everything he was willing to tell, from the moment I lost them until he returned to Israel and was arrested at the Taba border, because he did not have a passport or ID.Someone gave him a cell phone or called for him for some numbers, one of them was to me but there was no answer, until he got Shefa, and he called whoever called, and after a few minutes they just let Stoli go, as if they had not seen him before and did not know what he was doing there at the station. Shefa was born in Israel, as a child he moved with his family to the United States, then made a 'partial aliyah' with military service, returned to the United States and again returned to Israel, Jerusalem, and in between made a lot of trading money that accompanies high-tech. The stolen Stoli called him "'basic' Zionist, who knows he is 'basic'" unlike me, he called me "'basic' denies" and Chapa that was in his eyes "former 'basic' who sobered up". As Stoli told me the story of the trip, Shefa and his sister would talk about the surgery their mother had to undergo in New York, because of which Shefa was scheduled to fly there the next day.

At the entrance to the settlement, Deborah came down, and we continued straight to Herzliya, where, in the large villa of the Sagi family, or Peled, I do not remember, in the large living room full of embroidered sofas, and chairs, some covered with leather and some with something braided that was built in some store that specializes in artistic design (this is what the hosts, who apologized that because of the weather and rain that is expected to start soon, they are not hosting us on the grass, explained) and Chinese or Mexican photos and a large doll from Kenya, in front of about 40 people and maybe even 50 who gathered, for the first time, from all of Chapa's groups (and everyone said in a nutshell who he is, where he came from and "how many years he's with Chapa"), "the stolen" Stoli was much more laconic when he repeated what he described to me, and seemed really like he came because he had to, not because he wanted to, he did not forget to say his opinion , That Chapa will not return. He repeated this sentence several times during the evening.

The rest of the meeting was largely devoted to discussing how to proceed from here, if indeed Stoli's opinion is correct.

There was a fairly large group of people, who argued that dealing with the knowledge of the Chapa should continue, they could not agree with the idea that Chapa did all the things with us with no intention it to be continued, and some argued that what he left us was enough for us to 'complete the rest': to verify it, prove, reconstruct and pass on his message. Some people asked what his message was. "Have you been with him for 15 years and have not come to an answer?" Someone teased one of these people. Another group roughly claimed that what Chapa knew, only he knew, one of the people called it 'the second time', what Chapa created within our world. If he ever comes back, maybe he will continue it, but if not, then when he left – that too left, we have no way to recover it and there is no point in trying. It's like a dream, it was and is over, and must be happy for we had the right to experience what not everyone gets to experience.

"The stolen" Stoli continued to disappoint. He, who was closest to Chapa, and experienced a little more than anyone else in all the things Chapa talked about, in practical and not just theoretical experience. Especially on the ride, which is the only one he has won, after years, already since the first bunch, Chapa has always been asked "when will you take us there". He was really there, really passed with Chapa at the conversion station, the evasion and jump zones, the 'cancellation of the universe', things Chapa told us a lot about, but no one could say he knew what it was exactly, Stoley saw him in the last minutes, before he disappeared into the heart of the Nowhere of the Universe, and also, Stoli managed to return to Earth, alone, without the personal "guarantee" that Chapa gave to all things, what proved it is possible. But all he said about it was, that although it is possible to reconstruct and verify things that Chapa talked about, he does not think it have any reason to be done. His conclusion from the whole encounter with the external worlds (which was also close to Zvi's opinion a long time ago) is that no benefit will grow for us and no enrichment for the human race will come from the extraterrestrials, the human race must manage its own live with what is given to it ("the limitations – they came to protect") without thinking about things beyond and without trying to be 'constant knowers'. It was also clear that he had no interest and desire to help any group, even though he was the only one who ostensibly demonstrated ability to recover the knowledge. He came only to tell what was needed, and to say his opinion, that Chapa would not return. It was not "the stolen" Stoli. At least not the one I knew, and others knew. He spoke like another person, and the anger against him was great, people accused him of looking to make everyone go away, to remain with a sole monopoly on knowledge, Stoley promised that he had no interest in such a monopoly, just asked to be left alone, he was tired. He refused to speak any further, and to me it was very depressing. Meanwhile, the conversation in the living room began to slide in other directions, such as politics and elections, led by the landlady who, she said, knew Tzipi Livni. I texted Shefa that I think we should continue to operate in a group, with those who want to continue, at least try to get to something. He agreed with me, and promised that he would be available for it as soon as he returned from the United State. '"Congratulations to Obama," I wrote to him, and I also asked who would take care of Gamliel, he said that his niece, who is studying at David Yellin College, would come especially to take care of the cat.

Then came tremendous lightning and it began to rain, a flood that lasted for hours, and finally ended the year of drought that preceded that year.

The meeting was dispersed and in the decision not to decide, until in a few months we might be smarter, we went out into the rain.

מיוחד: המועדפים של חפא במצעד המחץ (1)

רוב הפגישות של חפא והחבורה הראשונה, חבורת המחץ, נערכו, לפחות בתקופה הראשונה, ביום שלישי. יום זה, במקרה או שלא, היה היום שבו אסף סטולי הגנוב את דירוגי מצעד המחץ האחרונים ממי שעוד לא נתן לו אותם עדיין, כדי לשדר אותם, עוד באותו לילה, בעזרתם של שניים נוספים, מהתחנה החדרית שלו, שנקלטה בכמה ממכשירי הרדיו של כמה מאיתנו, מכשירים שחלקם נבנו בתקופה שבה בנינו את 'המערכת' על פי הוראותיו של חפא, ופעלו, אולי מפני שהיו מבוססים על מכשירי רדיו שפעלו כבר קודם אי פעם בעבר. סטולי טען שאם קלטנו אותם, הרי שקלטנו למעשה טלפתיה, כי ככה הוא שידר אותם. חלק האמינו, חלק היו ספקנים, ולא הבינו למה הוא צריך קסטות (קלטות) ותקליטוני שדרים שמישהו סיפק לו, בחדר שלו. סטולי ענה שיש גבול למה שאפשר לנגן רק דרך המוח, אפילו אם זה המוח שלו.

גם חפא השתתף איתנו בדירוגים, לפחות בכל הפעמים שנפגשנו איתו והשלמת דירוג המצעד נעשתה בנוכחותו. הוא שמע את השירים באותן תחנות שאנחנו שמענו, ובשלב כלשהו בפגישה, היה מוסר את רשימתו לסטולי הגנוב על פתק מקופל. סטולי הגנוב שמר על דיסקרטיות ולא מסר לנו את הפרטים, מי דירג מה, אבל קיבלנו פה ושם הדלפות ממי שקיבלנו, ובחלק מהמקרים, חפא גם אישר שאלה השירים שהוא אוהב.

השיר 'סיפורים נפלאים' של YES, אז שם של להקה, נכנס למצעד ב25.10, למקום ה33 (מתוך 35) והגיע בשיאו למקום ה9 ב13.12. בסך הכל היה 11 שבועות במצעד, וככל הנראה, היה אחד ממועדפיו של חפא.

השיר 'שיילינה' של הלהקה ההולנדית 'ליבין בלוז' צעד במצעד של גלי צה"ל שבועות אחדים, למצעד המחץ הוא נכנס ב8.11, במקום ה25. השיר הזה, כמו 'סיפורים נפלאים', הגיע לשיאו ב13.12, אבל רק למקום ה13. סך הכל 8 שבועות. שיר נשכח למדי, וחבל.

לא כן המצב לגבי השיר הבא, שלגביו היה קונצנזוס מוחלט בין כולנו. השיר הזה שנכנס למקום ה21 ב22.12, צעד 4 שבועות במקום הראשון, מה20 בדצמבר עד ה10 בינואר, והיה גם שיר השנה. שיר שחי עד היום, לא הזמרת לצערנו, היה גם שיר השנה, לא קשה להבין מדוע חפא אהב אותו. הקרפנטרס, קריאה לשוכני חללית בין כוכב-לכתית.

רק שבשדר We're all your friends, יותר ויותר במהלך השנים, חש חפא שהשיר שיקר לו ולחיצוניים. 'בקושי אנשים כאן הם חברים של עצמם' אמר, 'איך יכול מישהו לשגר בשמה של האנושות החוצה מסר של חברות?' ואלה דברים שניצוצות של ספקנות כלפיהם היו לחפא כבר בתחילה, אבל מכיוון שבטיסתו לכדור הארץ הוא לדבריו 'טס מהר יותר מהמחשבות שלו', גם מחשבות הספקנות הגיעו אליו אל האדמה מאוחר יותר. השיר הבא האהוב על חפא, שנכנס למצעד ב29.11, משקף כנראה יותר נכונה את מצבה של האנושות.

ב29.11 נכנס למצעד, למקום ה29, שירה של ריטה קולידג' היפהפיה "כולנו בודדים", במקור של בועז סקאגס, הגיע לשיאו ב10.1 בינואר במקום השביעי, בו היה עוד שבוע אחד, סך הכל 13 שבועות.

באותו 13.12 נכנס למקום ה21 השיר Wish upon a star של סטיב מילר בנד, מתוך האלבום 'ספר החומות', שיר זה המבוסס על שיר הצרצר מ'פינוקיו' היה רק במצעד המחץ, לכן לא ידענו איך לתרגם את שמו, בסוף זה היה 'לבקש לנגד כוכב'. הוא הגיע לשיאו ב25.1 – מקום שלישי, ובסך הכל היה גם הוא 13 שבועות במצעד. אגב, בתרגום העברי של אליעזר כרמי לספר 'מפגשים מהסוג השלישי' שיצא במקביל לסרט, בו מצוטט השיר של פינוקיו, הוא תרגם את זה 'אם תשים את יהבך על כוכב'

המקור. חפא הכיר שיר זה מילדותו.

עוד Wish upon a star נכנס למצעד ב5.4.78, זה של רוז רויס. הפעם תורגם פשוט כ'מבקשת משאלה'. הוא נכנס למקום ה37, עלה למקום ה32, וזהו. שלושה שבועות בסך הכל.

מקבץ ראשון, שיתגשמו לכם כל המשאלות השנה.

End of August 1977: exchange

Something was opaque in the atmosphere of that time, something impenetrable, hard, nervous, unpleasant, seeking revenge, as it surrounded everything, maybe it was the year that September ceased to be the month of autumn from the drimia flowers songs and 'homeland' lesson of yesteryear, and the color of the nights was as gray as the color of the days, without a star, as Shimi Tavori sang then. So I pretty quickly forgot Chapa and the last day of August, which did not belong to all of that, when we finally met him, near the pile of stones that looked like an ancient mound, where today it is a road and a huge mall. 

Zvi and The Stolen Stoli were the first to see him, while the historian still looked in his eyes for other directions in this wild environment to which they had reached in almost an hour's walk, and where, as Zvi said, he was waiting for them. At first he saw his face, in front of his friend's backs whose faces were also turned towards the face of the man who spoke to them. What he will not forget, is the garment, the attire that was unlike any attire the historian knew, that in the same they will be given in exchange for a boat motorcycle, and the backpack on his back, which resembled large butterfly wings. He looked like a black butterfly man, and the historian immediately realized that it was him, when the man smiled, this time to him, through a black beard and round eyes that looked at him from another universe and said quietly barely heard but sounded well "I am Chapa. I am your person". The man was very brown, and the historian who every summer in the pool tried to tan himself and all he got was red skin until they thought he is wearing a red shirt, asked himself where in space he got so tanned, and his hair was black and long as a man who for many years did not come in contact with scisssors (Although he had with him, as the historian will learn later). "What is the date today?" The man asked them. "August 31" they replied. He smiled again and said something they did not understand then "I succeeded. Exactly the day of Tamket's return."

Then they started walking, in the historian's pocket were still the 50 Israeli pounds (green banknote with the picture of the first president) that he "dragged" from his parents because Zvi said that surely the manhave no money, not Earthly money anyway. He will have to be given, at least on the first day, food, suitable Earthly clothes and a place to live. The last thing is taken care of by the Stolen Stoli. Zvi himself 'removed' 200 pounds (two blue banknotes with the picture of 'the state prophet') from his parents and the historian still wondered if they became thieves, an inconvenience that did not leave him all the way to the meeting place and still remained a bit when they started walking again, and although they knew the way and they led, it seemed to him that the man was leading them . As it actually was, all last year, when they had not yet met him at all.

The Stolen Stoli said it might not be good for people to see him with this outfit, we should get him plain clothes, it seemed a bit strange to us that the Stolen Stoli said that, and we even objected a bit to this idea, to hide from people, after all aint it what we were supposed right now to stop? But the man agreed, so we walked all the way to the road side where the city is still open and there are no houses close to the road. We went through one tunnel and were in the big park, where the man stayed to wait for us and we went to the market, where we bought him clothes: black pants and two shirts with buttons and plaid, and also bought big white bread cut with pieces of yellow cheese, we were not sure if he brought food from there and not we knew when he last ate, certainly not what food. He thanked us very much when we returned and we apologized again for the devices we tried to build for him, failed. He said he knew it, it's not our fault and added "soon the blue will send help, the matter will be settled". His pronunciation sounded a bit strange to us, nor did we understand who or what this 'blue' is, but there were many other things we did not understand.

When we got out of the park the stolen Stoli said we had better split up, he will continue with the man on foot and take him to the room he had prepared for him, and we will get on a bus to the neighborhood, and we will meet later. Zvi and I objected "We have already passed the age of hiding and the games of the 'secret seven'" Zvi said. "We're the punch group!" I added. And while we were arguing, the man got into a conversation with someone on a boat motorbike, quite old, who stopped in front of the traffic light near the sidewalk we were on, and even before the traffic light changed, we suddenly saw Chapa on the motorcycle and the man who was there before turning away with Chapa's folded space suit. "I have one place, who wants to travel with me and show me the way"? Chapa asked and thus solved our problem, the stolen Stoli went with him on the motorbike and Zvi and I walked back to the old land.

The next day I went to school, to a new class, it was the first time since first grade that Zvi did not study with me because he moved to another school, and in the following days I only met him once, on Rosh Hashanah, when he told me that Chapa had left the room the stolen Stoli had brought him to, and is now working with his motorcycle in a newspaper distribution. Zvi saw him once, when he brought Haaretz to his parents. The punch-parade group, which had not met for months, only continued sending grades for the punch-hit-parade to Stoli continued to wait for a meeting with Chapa, and in the meantime I sank into the school year, tenth grade, new grade, difficult grade, and it already seemed to me that it was all a dream at all.

1977, סוף אוגוסט: חליפין

משהו היה אטום באטמוספרה של אותה תקופה, משהו בלתי חדיר, קשה, עצבני, לא נעים, שוחר נקם, כמו הקיף את הכל, אולי זאת הייתה השנה שבה ספטמבר הפסיק להיות החודש של הסתו משירי החצבים ושיעור מולדת של פעם. וצבע הלילות היה אפור כצבע הימים, בלי כוכב, כמו ששר אז שימי תבורי. לכן שכחתי די מהר את חפא ואת היום האחרון של אוגוסט, שלא היה שייך לכל זה, כשנפגשנו איתו סוף סוף, ליד ערמת האבנים שנראתה כמו תל עתיק, במקום שביום הוא כביש וקניון ענק. צבי וסטולי הגנוב היו הראשונים שראו אותו, כשההיסטוריון עדיין תר בעיניו כיוונים אחרים בסביבה הפראית הזאת שאליה הגיעו בהליכה רגלית של כמעט שעה, ובה, כמו שצבי אמר, הוא היה מחכה להם. בתחילה ראה את פניו, מול גבו חבריו שגם פניהם היו מופנים אל פניו של האיש שדיבר אליהם. מה שלא ישכח, זה הבגד,  הלבוש שלא דמה לשום לבוש שההיסטוריון הכיר, שעוד באותו יום יינתן תמורת אופנוע סירה, והתרמיל שעל גבו, שדמה לכנפי פרפר גדולות. הוא נראה כמו איש פרפר שחור, וההיסטוריון הבין מיד שזה הוא, כשהאיש חייך, הפעם אליו מבעד לזקן שחור ועיניים עגולות שהביטו בו מיקום אחר ואמר בשקט כמעט לא נשמע אבל נשמע היטב "אני חפא. אני האיש שלכם". האיש היה שחום מאד, וההיסטוריון שכל קיץ בבריכה ניסה לשזף את עצמו וכל שהוא קיבל היה רק עור אדום עד שחשבו שהוא לובש חולצה אדומה, שאל את עצמו היכן בחלל הוא השתזף כל כך, ושערו היה שחור וארוך כאדם ששנים ארוכות לא בא במגע עם מספרים (למרות שהיו איתו כאלה, כפי שילמד ההיסטוריון אחר כך). "מה התאריך היום?" שאל אותם האיש. "31 באוגוסט" ענו לו. הוא שוב חייך ואמר משהו שלא הבינו אז "הצלחתי. בדיוק יום החזרה של תמקט". 

אחר כך התחילו ללכת, בכיסו של ההיסטוריון היו עדיין 50 הל"י (שטר ירוק עם תמונת הנשיא הראשון) ש"סחב" מההורים כי צבי אמר שלאיש בטוח שאין כסף, בכל אופן לא כסף כדור ארצי. הוא יצטרך שיתנו לו, לפחות ביום הראשון, אוכל, בגדים כדור ארציים מתאימים ומקום לגור בו. לדבר האחרון ידאג סטולי הגנוב. צבי עצמו 'סילק' מההורים 200 לירות (שני שטרות כחולים עם תמונת חוזה המדינה) וההיסטוריון עדיין חשב האם נהיינו גנבים, אי נוחות שלא עזבה אותו כל הדרך למקום המפגש ועדיין נשארה בו קצת כשהתחילו שוב ללכת, ולמרות שהם אלה שהכירו את הדרך והם הובילו, נראה היה לו כאילו שהאיש הוא שמוביל אותם. כפי שלמעשה היה, כל השנה האחרונה, כשעוד לא פגשו אותו בכלל.

סטולי הגנוב אמר שזה אולי לא כדאי שאנשים יראו אותו עם הבגד הזה, אנחנו צריכים להשיג לו בגדים רגילים, זה נראה לנו קצת היה מוזר שסטולי הגנוב אומר את זה, ואפילו קצת התנגדנו לרעיון הזה, להסתתר מאנשים, הרי לא זה מה שהיינו אמורים בדיוק עכשיו להפסיק? אבל האיש הסכים, ולכן הלכנו כל הדרך לצד הכביש שבו העיר עדיין פתוחה ואין בתים שקרובים לכביש. עברנו מנהרה אחת והיינו בגן הגדול, שם נשאר האיש לחכות לנו ואנחנו הלכנו עד לשוק, שם קנינו לו בגדים: מכנסיים שחורים ושתי חולצות עם כפתורים ומשבצות, וגם קנינו לחם גדול לבן חתוך עם פיסות גבינה צהובה, לא היינו בטוחים אם הביא איתו אוכל משם ולא ידענו מתי אכל בפעם האחרונה, בוודאי לא איזה אוכל. הוא הודה לנו מאוד כשחזרנו ואנחנו התנצלנו שוב על שהמכשירים שניסינו לבנות בשבילו, כשלו.
הוא אמר שהוא יודע את זה, זאת לא אשמתנו והוסיף "בקרוב הכחול ישלח סיוע, העניין יסודר" ההגייה שלו נשמעה לנו קצת משונה, וגם לא הבנו מי או מה הוא 'הכחול' הזה, אבל היו עוד הרבה דברים שלא הבנו. כשיצאנו מהגן סטולי הגנוב אמר שמוטב שנתפצל, הוא ימשיך עם האיש ברגל ויקח אותו אל החדר שהכין בשבילו, ואנחנו, אני וצבי, נעלה על אוטובוס לשכונה, וניפגש אחר כך. צבי ואני התנגדנו "עברנו כבר את הגיל של התחבאויות ומשחקי השביעיה הסודית" אמר צבי. "אנחנו חבורת המחץ!" אני הוספתי. ובעוד אנחנו מתווכחים, נכנס האיש לשיחה עם מישהו באופנוע סירה, די ישן, שעצר מול הרמזור ליד המדרכה שהיינו עליה, ועוד לפני שהרמזור התחלף, ראינו פתאום חפא על האופנוע ואת האיש שהיה שם קודם פונה ללכת משם כשבידיו בגד החלל המקופל של חפא. "יש לי מקום אחד, מי רוצה לנסוע איתי ולהראות לי את הדרך"? שאל חפא וכך פתר לנו את הבעיה, סטולי הגנוב נסע איתו וצבי ואני הלכנו ברגל חזרה לארץ הישנה.
למחרת הלכתי לבית הספר, אל כיתה חדשה, זו הייתה הפעם הראשונה מאז כיתה א', שצבי לא למד איתי כי הוא עבר לבית ספר אחר, ובימים הבאים יצא לי לפגוש אותו רק פעם אחת, בראש השנה, שאז הוא סיפר לי שחפא עזב את החדר שסטולי הגנוב הביא אותו אליו, ועובד כעת עם האופנוע שלו בחלוקת עיתונים. צבי ראה אותו פעם אחת, כשהביא 'הארץ' להורים שלו. חבורת המחץ שלא נפגשה כבר חודשים, רק המשיכה לשלוח דירוגים למצעד המחץ לסטולי, המשיכה לחכות למפגש עם חפא, ואני בינתיים שקעתי אל תוך שנת הלימודים, כיתה י' כיתה חדשה כיתה קשה, וכבר היה נדמה לי שכל זה היה חלום בכלל.

Rebirth, 31.8

Out of nowhere the road is long.
But in one moment reality is poured out, and conquers all. The white glow, the abstract forms one of which is you and maybe you are many forms, it will all go away, and soon black abysses will cover everything, and whitish dots will begin to fill the background, and clouds and mists, a signal you have returned to the universe.

And you have to travel a lot, in this tool that jumps and jumps in a field that is still between nothing and real, sometimes a tangible and realistic matter, sometimes again you are the same soothing and wonderful abstract, which what will you remember from it.
But soon he will start traveling in a straight line, without stopping according to the map hanging on a wall inside the flying tool, because there is still a long way to go to get to the green planet, where everyone meets and gathers. Small ships will unload the cargo near the large mother spacecraft, which will be attached to a metal tower growing from the ground, while it will land in the ground vehicle that will take it to the huge hall, where the speeches in the language everyone understands of the telepathic internet, and then he will return quickly, climb again to the spacecraft that will take off without delay in order to reach the date and time set as the end of the night, to the planet that will henceforth be called the home planet, and to which its laws he will need to be known. and to get used to the time he will have to live a lot alone.

At the foggy dawn of the next day Chapa (C) came to us.
Stoli "The Stolen", Zvi Sarig and the historian went out to receive him at the spacecraft landing site right on the border of the worlds.
He was abducted from here once, with two other friends. They took him to study at the School of Galactic Reason, or one of the schools connected to the Galactic Reasons Internet. We had been receiving messages from him for two years, he knew everything about us and even participated in the ranking of the punch parade, which made him one of the group. The other friends he said were taken with him, did not return with him, and many times I have doubts as to whether he was really here ever before.


היוולדות מחדש, 31.8

מתוך האין ארוכה הדרך.
אבל ברגע אחד נוצקת הממשות, וכובשת הכל. הזוהר הלבן, הצורות המופשטות שאחת מהן היא אתה ואולי אתה צורות רבות, כל זה ילך, ועוד מעט יעטה שחור תהומות את הכל, ונקודות לבנבנות יתחילו למלא את הרקע, ועננים וערפילים, אות שחזרת ליקום.

ועוד יש לך לנסוע הרבה, בכלי הזה שמקפץ ומנתר בתחום שעדיין בין אין לממש, לפעמים עניין מוחשי ומציאותי, לפעמים שוב אתה אותה מופשטות מרגיעה ונהדרת, שמה בכלל תזכור ממנה.
אבל עוד מעט הוא יתחיל לנסוע בקו ישר, ללא עצירה לפי המפה שתלויה על קיר בתוך הכלי הטס, כי דרך רבה עוד יש לעשות כדי להגיע לפלנטה הירוקה, היכן שנפגשים כולם ומתאספים. ספינות קטנות יפרקו את המטען ליד חללית האם הגדולה, שתוצמד אל מגדל מתכתי הצומח מן הקרקע, בזמן שהוא יצנח אל רכב הקרקע שיסיע אותו אל האולם הענק, שם הנאומים בשפה שכולם מבינים של האינטרנט הטלפתי, ואחר כך יחזור ובזריזות יטפס אל החללית שתמריא ללא שהיות כדי להגיע בתאריך ובשעה שנקבעו כשעת תום הלילה, אל כוכב הלכת שייקרא מעתה כוכב הבית, ואל החוקים שלו יהיה צורך להתוודע. ולהתרגל לזמן שאותו יצטרך לחיות הרבה לבדו.

בשחר ערפילי של יום המחרת הגיע אלינו חפא. סטולי הגנוב, צבי שריג וההסטוריון יצאו לקבלו במקום נחיתת החללית בדיוק על גבול העולמות.
הוא נחטף מכאן פעם, עם עוד שני חברים. לקחו אותו ללמוד בבית הספר של התבונה הגלקטית, או אחד מבתי הספר שמחוברים לאינטרנט התבונות הגלקטיות. כבר שנתיים קיבלנו ממנו הודעות, הוא ידע עלינו הכל ואפילו השתתף בדירוג מצעד המחץ, מה שהפך אותו לאחד מהחבורה. החברים האחרים שעליהם אמר שנלקחו איתו, לא חזרו איתו, והרבה פעמים יש לי ספקות אם הוא באמת היה כאן אי פעם קודם.


פוסט זה הועלה לראשונה ב31/8/2004

%d בלוגרים אהבו את זה: