וְלֹא הָיְתָה הַמַּחֲלֹקֶת בֵּין הַיַּהְוִוִּים עַל הָאָרֶץ בִּלְבַד, וְאַף לֹא עַל בְּנֵי הָאָדָם בִּלְבַד, אֶלָּא עַל עֶצֶם הָרְשׁוּת לְדַבֵּר דַּרְכָּם.
כִּי מֵאָז יְמֵי הַקַּדְמוֹנִים הָיוּ הָאֲסְכּוֹלוֹת הַשְּׁמֵימִיּוֹת רוֹאוֹת בַּדָּתוֹת אֲשֶׁר הִצְמִיחוּ עַל הָאָרֶץ כְּעֵין “שְׂדוֹת הַשְׁפָּעָה”, וּלְכָל אֲסְכּוֹלָה הָיוּ אֲדָמִיִּים מִשֶּׁלָּהּ, נְבִיאִים מִשֶּׁלָּהּ, אוֹתוֹת מִשֶּׁלָּהּ וְשֵׁמוֹת־קֹדֶשׁ מִשֶּׁלָּהּ. וְכָל אֲסְכּוֹלָה טָעֲנָה: “אֵלֶּה אֲשֶׁר עוֹרַרְנוּ – שֶׁלָּנוּ הֵם.”
וּמִכָּאן בָּאוּ מִלְחֲמוֹת הַסֵּתֶר הַגְּדוֹלוֹת.
מַחֲנֶה אֶחָד טָעַן: “לָנוּ הָרְשׁוּת לְשַׁדֵּר דֶּרֶךְ הָאִישׁ מִנָּצְרַת.” וּמַחֲנֶה אַחֵר הֵשִׁיב: “לֹא לָכֶם נִמְסַר הַקּוֹל הַהוּא, כִּי אִם לָנוּ.”
וְכֵן הָיָה לְגַבֵּי מְדַבְּרִים עִם שׁוֹמְרֵי אוֹר מִבֵּין הָרַבָּנִים, וְכֵן לְגַבֵּי הָאִישׁ אֲשֶׁר נִקְרָא מֻחַמַּד, וְכֵן לְגַבֵּי קְדוֹשִׁים, מְקֻבָּלִים, רוֹאִים, מִתְגַּלִּים וְנוֹשְׂאֵי חָזוֹן בְּכָל הַדָּתוֹת.
הַיַּהְוִוִּים לֹא רָאוּ בְּכָךְ וִכּוּחַ תֵּאוֹלוֹגִי בִּלְבַד, אֶלָּא שְׁאֵלַת בַּעֲלוּת. כִּי כָּל אֲסְכּוֹלָה חָשְׁבָה שֶׁהַתְּכָנִים הָאֲדָמִיִּים אֲשֶׁר יָצְרָה – שֶׁלָּהּ הֵם, כְּחֵלֶק מִמּוֹרַשְׁתָּהּ וּמִתְּחוּם הַשְׁפָּעָתָהּ בַּיְּקוּם. וּלְפִיכָךְ, כַּאֲשֶׁר אֲסְכּוֹלָה אַחַת דִּבְּרָה דֶּרֶךְ כֵּלִים הַשַּׁיָּכִים לְאַחֶרֶת, הָיָה הַדָּבָר נֶחְשָׁב בְּעֵינֵיהֶם כְּהַסָּגַת גְּבוּל, וּלְעִתִּים אַף כִּגְנֵבַת נְשָׁמוֹת.
מִבֵּין כָּל הָאֲסְכּוֹלוֹת בָּלַט בִּמְיֻחָד נוֹפְלַדְנַס. שֶׁכֵּן נוֹפְלַדְנַס הֶחֱזִיק לֹא רַק בִּזְכֻיּוֹת עַל אוֹרְתוֹדוֹקְסִיּוֹת יְהוּדִיּוֹת מְסֻיָּמוֹת, אֶלָּא גַּם עַל הַכְּנֵסִיּוֹת הַמִּזְרָחִיּוֹת הָעַתִּיקוֹת – הַיְּוָנִית, הַסּוּרִית וַאֲחֵרוֹת, שֶׁנּוֹצְרוּ בִּתְקוּפַת הַמַּעֲבָר הַגְּדוֹלָה, כַּאֲשֶׁר שִׁלְטוֹן “הַמַּמְלָכָה הַלְּבָנָה” דָּעַךְ וְכֹחוֹת “מַמְלֶכֶת הַשָּׂטָן” הֵחֵלּוּ חוֹדְרִים אֶל הַמֶּרְחָב הָאַרְצִי.
לָכֵן הָיְתָה לְנוֹפְלַדְנַס אֲחִיזָה חֲזָקָה בִּמְיֻחָד בַּמִּזְרָח: בִּירוּשָׁלַיִם, בְּאַנְטִיּוֹכְיָה, בְּבִיזַנְטְיוֹן וּבְמֶרְחֲבֵי הַמִּדְבָּר.
וּמִנֶּגֶד עָמַד מַחֲנֵה מֶטַּטְרוֹן. תְּחִלָּה הָיָה זֶה מַחֲנֶה קָטָן שֶׁל מִתְנַגְּדִים, אַךְ עִם הַדּוֹרוֹת נַעֲשָׂה לְמָגֵן שֶׁל אוֹתָן קְהִלּוֹת יְהוּדִיּוֹת שֶׁהִתְפַּתְּחוּ מִחוּץ לְאֵזוֹרֵי הַשְּׁלִיטָה שֶׁל נוֹפְלַדְנַס. בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא הוּבַן עַד תֹּם גַּם בִּידֵי הַיַּהְוִוִּים עַצְמָם, הֵחֵל הַמַּחֲנֶה הַמֶּטַּטְרוֹנִי לְהָגֵן גַּם עַל יְהוּדִים שֶׁחָדְלוּ לִהְיוֹת דָּתִיִּים: מַשְׂכִּילִים, רֶפוֹרְמִים, חִלּוֹנִים וְאַף מוֹרְדִים גְּלוּיִים בַּמִּסְגְּרוֹת הַיְּשָׁנוֹת.
הַנּוֹפְלַדְנַסִים רָאוּ בְּכָךְ שַׁעֲרוּרִיָּה. לְטַעֲנָתָם, הַמֶּטַּטְרוֹנִים “גָּנְבוּ” אוֹכְלוּסִיּוֹת שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיוּ שַׁיָּכוֹת לָהֶם. וְהַמֶּטַּטְרוֹנִים הֵשִׁיבוּ: “אֵין בַּעֲלוּת עַל אָדָם חוֹשֵׁב.”
בְּמַחֲצִית הַשְּׁנִיָּה שֶׁל הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים הָאַרְצִית נַעֲשׂוּ נִסְיוֹנוֹת אֲחָדִים לְהָבִיא לְפִיּוּס. בְּאַחַת מִוְּעִידוֹת הַצְּלָלִים, סְבִיב שְׁנַת 1978, הוּצְּעָה פְּשָׁרָה חֲסַרַת תַּקָּדִים: נוֹפְלַדְנַס יְקַבֵּל לִרְשׁוּתוֹ אֶת כְּלַל הַיְּהוּדִים הַחַיִּים בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וּבִמְדִינַת יִשְׂרָאֵל מִכָּאן וָאֵילָךְ, וְאִלּוּ הַמֶּטַּטְרוֹנִים יְקַבְּלוּ אֶת כְּלַל הַנּוֹצְרִים.
בַּאֲשֶׁר לַמֻּסְלְמִים, הוּצַּע כִּי יִשָּׁאֲרוּ תַּחַת רְשׁוּת הַבֵּינַיִם הָעַתִּיקָה, אוֹתָהּ רְשׁוּת כְּפוּלָה שֶׁקִּיּוּמָהּ קָדַם אַף לְהוֹלֶדֶת הָאִסְלָאם וְשֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הִשְׁתַּיְּכָה בֶּאֱמֶת לְאֶחָד הַמַּחֲנוֹת בִּלְבַד.
אוּלָם גַּם לְאַחַר הַהַצָּעָה הַהִיא לֹא תַּמּוּ הַסִּכְסוּכִים.
כִּי הַמַּאֲבָק בֵּין הַמַּחֲנוֹת חָדַל מִזְּמַן לִהְיוֹת מַאֲבָק עַל דָּתוֹת.
הוּא הָפַךְ לְמַאֲבָק עַל עֶצֶם הַשְּׁאֵלָה לְמִי מֻתָּר לְדַבֵּר בְּשֵׁם הָאָדָם.
And the dispute among the Yahwehs was not over the Earth alone, nor over humankind alone, but over the very right to speak through them.
For since the ancient days, the celestial schools had regarded the religions they cultivated upon Earth as “fields of influence.” Each school possessed its own humans, its own prophets, its own signs, and its own sacred names. And every school proclaimed:
“Those whom we awakened – they are ours.”
And from this arose the Great Hidden Wars.
One camp declared:
“The right to transmit through the man from Nazareth belongs to us.”
And another answered:
“That voice was not entrusted to you, but to us.”
So it was also concerning those who spoke with the Keepers of Light among the rabbis; and concerning the man called Muhammad; and concerning saints, mystics, seers, revealers, and bearers of visions in every religion.
The Yahwehs did not see this as a merely theological dispute, but as a question of ownership. For every school believed that the human patterns it had created belonged to it, as part of its inheritance and sphere of influence within the cosmos. Therefore, when one school spoke through vessels belonging to another, it was regarded as trespass – and at times even as the theft of souls.
Among all the schools, Nofladnas stood out above the rest. For Nofladnas held not only rights over certain Jewish orthodoxies, but also over the ancient Eastern Churches — the Greek, the Syriac, and others — which had emerged during the Great Transition, when the rule of the “White Kingdom” was fading and the forces of the “Kingdom of Satan” began penetrating the earthly sphere.
Thus Nofladnas established especially strong influence in the East:
in Jerusalem, Antioch, Byzantium, and throughout the desert regions.
Opposed to it stood the Camp of Metatron. At first it was merely a small faction of dissenters, yet through the generations it became the protector of those Jewish communities that developed outside the domains controlled by Nofladnas.
In a manner not fully understood even by the Yahwehs themselves, the Metatronic camp gradually began protecting Jews who had ceased to be religious:
intellectuals, reformers, secularists, and even open rebels against the old frameworks.
The Nofladnasians regarded this as an outrage. According to them, the Metatronites had “stolen” populations that had never belonged to them.
And the Metatronites replied:
“No ownership exists over a thinking human being.”
During the second half of the twentieth Earth century, several attempts were made to achieve reconciliation. At one of the Shadow Councils, around the year 1978, an unprecedented compromise was proposed:
Nofladnas would receive authority over all Jews living in the Land of Israel and the State of Israel from that point onward, while the Metatronites would receive authority over all Christians.
As for the Muslims, it was proposed that they remain under the ancient Intermediate Authority – a dual jurisdiction whose existence predated even the birth of Islam, and which had never truly belonged exclusively to either camp.
Yet even after that proposal, the conflicts did not cease.
For the struggle between the camps had long since ceased to be a struggle over religions. It had become a struggle over the very question of who is permitted to speak in the name of humanity.
העמקה ודיון בנושאים הקשורים – "אנשי השם".
"אנשי השם – סקוואד ישראל וחורבן בית שני
בלוג הצועד The VValker's blog 