***

היריות התחילו מהרגע שכפות הרגליים נגעו באדמה. הראש שלי היה סחרחר. המגף עוד היה מעלינו, והיריות היו מכוונות אליו, וסטולי הגנוב סימן לנו לפנות אל מאחורי סלע שאחריו היו שיחים ומשהו כמו שביל שהוביל לכיוון המים, או הביצות, קשה היה להגדיר זאת בדיוק. היה איזה ריח נורא. בקושי הלכתי. המגף שבו באנו לא היה נראה מתרגש מהיריות, הוא המשיך לגבוה, והם המשיכו לירות עליו בטירוף. בהתחלה לא ראינו מאיפה הם יורים, לפתע התמלא המרחב באנשים לבושים במדים שחורים, עשרות אולי, וכולם היו יורים. סטולי סימן לנו להוריד את הראשים, חלק מהכדורים הרעידו את השיחים שהיו קרובים אלינו מימין. חפא לא אמר בכל הרגעים האלה מילה, גם צבי ועלוה, כולה לבנה, שתקו. השיחים לא ממש היו גבוהים ולא ממש הסתירו אותנו, ואז היה מישור, בינינו ובין המים הרדודים או הביצות האלה, ואז הם ראו אותנו. מישהו צעק 'יש שם מותווים' והאש חדלה פתאום. מישהו כרז אלינו ברמקול "אתם שם, עימדו במקום שלכם, אל תזוזו!" המגף נראה ממול, הולך ונצמד לירח. מה ציפינו שיהיה? מה תכננו בעצם, כשבהחלטה פתאומית, בחרנו להישאר פה? במשך חודשים ארוכים התאמנו בתרגולים של מצבים של להיות מוקפים באופל גלקטי. פה היו אנשים שהלכו והתקרבו אלינו, עם רובים מכוונים כלפינו ישירות. השומרים של מחנה לטרון. עלוה הייתה זו שנזכרה. "כיבוי הילות" היא לחשה. אבל הגוף שלי היה כבד, ולא זכרתי כלום. צבי נעלם פתאום, עלוה נעלמה, וגם חפא, רק סטולי הגנוב נשאר, והוא הסתובב אלי, "אל תפחד, תמשיך" אמר. "הם לא רואים אותנו". לא ידעתי לאן ללכת, מתוך איזה אינסטינקט פניתי בכיוון קו המים, והבנתי שלא מהם בא עיקר הריח הרע. נראה היה שהם באמת לא רואים אותי, אבל הם שעטו על פני השטח והתחילו שוב לירות כמו מטורפים. רק שלא ידעו לאן. כיבוי הילות הוא דבר שהופך את כולנו לרואים ולא נראים, זה מה שעשו לי החברים כשהגעתי לכוכב. אבל האם גם הכדורים עיוורים כשההילות מכובות? פתאום מישהו השליך אבנים אל המים, האדוות משכו לשם את היורים ואני זיהיתי איפה צבי, עלוה וחפא נמצאים. שוב היו שם גבעות, ואולי אלה היו ערמות, לא יודע של מה, כשהם חזרו אל שדה הראייה שלי, רצים-מדלגים על מה שהיה שם, ראינו את האנשים ההם מגבוה, נפרשים על קו המים ומחפשים אותנו. ידעתי שכיבוי ההילות ייגמר בכל רגע, לא היה לנו כאן מספיק כח. המשכנו לרוץ, לא יודע כמה זמן רצנו-דילגנו-מעדנו וקמנו על הערמות האלה עד שחפא הצביע על פתח שחור בצלע של מעין גבעה, מערה. התחלנו לרוץ לשם, חפא בצדי הימני, צבי ועלוה מצדי השמאלי, את סטולי הגנוב לא ראיתי אבל הייתי בטוח שהוא מאחורינו. עשינו איזה עיקול דרך בגלל שיחים או סלעים או משהו אחר שהיה שם, ופתאום פתח המערה היה מאד קרוב, רק לטפס. לא הרבה. אבל אז שוב התחילו היריות. הם היו רואים אותנו עכשיו. "טפסו, טפסו" ציווה חפא, פתאום משהו לבן צנח לרצפה. "עלוה נפגעה!" צעק צבי. רציתי לעצור אבל אז חפא תפס אותי ופתאום בכל הכח ובעט אותי אל תוך פי המערה. הספקתי עוד לראות אותו מוציא מתרמילו רובה קרניים ויורה מתוכו קרניים לאוויר, ואז חשתי מכה חזקה בראש