חפא היה יוצא דופן בדבר אחד.
וזה לא היה שהחיצוניים לקחו אותו, למרות ששנים רבות חשבנו ככה. הם עושים את זה כל הזמן, גם כעת.
אבל לפי המחקר שלו, שאותו הוא התחיל לעשות כבר כשהיה שם, הוא היה אחד ממעטים בכל ההסטוריה האנושית, שלקחו אותו מרחק רב וגם החזירו אותו.
כי בדרך כלל הם לוקחים אנשים למרחק קצר מאד, אם בכלל הם מוציאים אותם מתחום כדור הארץ. אין להם עניין בכך שמישהו ידע לשחזר את הדרך. זו הסיבה שאם הם כבר לקחו מישהו למרחק, לעתים נדירות מאד בכל ההסטוריה האנושית הם החזירו אותו, או איפשרו לו לחזור.
הוא מעולם לא פירט מאין הגיע למסקנות האלו, אך כמו תמיד הוא היה משכנע מאד.
ומכיוון שאיפשרו לו לחזור, חשב חפא שהחיצוניים מחבבים אותו, ולפיכך חשב שהם עשויים לחבב בכלל בני אדם ולהתעניין בגורלם ובגורלו של המין האנושי. מכלל החיצוניים שהכיר חפא, הוא חשב בעיקר על אלה שהוא כינה אותם 'הכחולים' כעל מי שמסוגלים לחבב בני אדם, והבדיל אותם מה'כתומים' אותם ראה ממש כשטניים, בעוד ל'כחולים' הוא קרא לפעמים 'אלוהים' והאמין שהם היטיבו גם בעבר עם בני אדם ויש להם עניין בהתפתחותם העתידית. כך היו המלים שלו.
(בהתחלה חשב חפא שאלה שלקחו אותו היו חיצונים שגילו את כדור הארץ רק במאה העשרים, לאחר שנקלטו אצלם סימנים של 'התפתחות מדאיגה' בעיקר לאחר הפצצות האטומיות הראשונות, והם התעניינו לדעת מה קורה בכדור הארץ, יותר מאוחר, עדיין כשהיה בחלל, התחיל לפקפק שמא כדור הארץ 'לא בתול' והם ביקרו בו תמיד, הרבה יותר מאוחר הגיע למסקנה שפקפוקיו נכונים, ובשלב מאוחר יותר הודה בכך בפנינו ואז עשה את החלוקה בין 'הכחולים' ו'הכתומים').
רק בפגישות הכי מאוחרות שלנו, הודה שהוא השלה אותנו במשך השנים, ואולי גם את עצמו. "לבני האדם, בטח הרגילים, אין מה לצפות מחייזרים" אמר חפא שבמשך השנים לא הרשה לנו להשתמש במילה הזאת כשאנחנו מדברים איתו. כולם, הכחולים כמו הכתומים, אדישים, או חסרי רגש כלשהו של אמפתיה כלפי המין האדמי. בדיוק כמו מה שניסה צבי שריג להגיד לי בהסטוריה האלטרנטיבית. זמן קצר אחרי שכתבתי את הפוסט ההוא, אמר חפא את דבריו האחרונים בנושא.
"אם יש להם דיבור עם בני אדם, וזה לא בדיוק 'דיבור' כמו שאנחנו מדברים, זה עם אלה ששולטים, המעמד העליון, שכמובן החייזרים קובעים מי אלה יהיו. הם קובעים מי ישלוט, מי יהיה עשיר, מי 'יצליח'. בשבילם, הם סוג של קאפואים". בכך סיים לדבר על הנושא, ולא רצה לענות לשאלות יותר.
אז מה יצא לנו מכל זה?
הדברים הבאים נאמרים על דעתי, מתוך הדברים שנאמרו סביב למה שחפא סיפר לנו. עד עכשיו דיברתי בשמו. למי שלא יודע או לא תפס זאת, הכתיבה שלי בנושאי חפא וחבורתו, מתחלקת לשני סוגים – כתיבה אחת היא על ההסטוריה האלטרנטיבית, שהיא כמאמר דבורה עומר: כל מה שקרה (כמעט) וכל מה שהיה (אולי). אבל חפא היה, ולא כמעט ולא אולי. וגם החבורה. ואני מאמין שבדבר העיקרי, חפא סיפר לנו אמת. חפא לא השאיר לנו הוראות, הוא לא אמר לנו מה לעשות ואיך 'להמשיך את דרכו'. הוא עזב ביוני 2008, והיה אמור לחזור באוגוסט. הוא לא חזר. לפעמים אני מצטער שלא "לקחתי איתי את הבלוג" כמו שהוא הציע, ובאתי איתו ועם סטולי הגנוב אל המקום שאליו נסעו. סטולי חזר, ומאז 'גנובותיו חתומות' כמו שאומר צבי. לכן, מה שאומר כעת יהיה מחוץ להרשאתו:
חפא דיבר כל הזמן על ידע שאינו נגיש לבני האדם, בגלל מגבלת התפיסה שלו, מה שהוא קרא לו 'היעדר יודע-קבוע'. אני אומר את זה במילותי – יש לנו באופן מובנה 'חלק חסר' במוח, הייתי משווה את זה ליכולת 'להסתכל מעל לראש שלנו'. והידע שלא נגיש לנו, נגיש להם. ויש בו משהו קריטי מאד, על היכולת שלנו להגדיר את מקומנו ביקום, גם על היכולת להשתחרר, ואפילו לשנות את הסדר החברתי הקיים. יש לנו מעט יכולת להתחבר עם הידע הזה, שנמצא, כמו שחפא היה אומר, ב'רשת המידע הקוסמית' (או 'האינטרנט הטלפתי') שנגיש לכולם, אולי גם לחיות על כדוה"א, רק לנו לא. חפא ניסה להכניס אותנו קצת בסודות הידע הזה, הציע רעיונות איך 'לשדרג את קיבולת המוח', אבל הוא לא הצליח הרבה, למרות נסיונותיו כל השנים. אף על פי כן, על פי דברים שראיתי במהלך שנותי עם חפא והחבורה, אני מאמין שגם במה שנגלה, יש סימנים שמי שהינדס את גורלנו – (ואלה החייזרים שחפא הכיר ולא הכיר, לא אף אחד אחר) – שכח למחוק, או לפחות יש תקווה לסימנים כאלה. התחקות אחריהם יכולה ללמד אותנו ולהוביל אותנו אל הרבה מעבר למה שאנחנו יודעים עכשיו, גם אם לא אל התמונה המלאה. ולנוכח מצבה של האנושות, אין לנו מה להפסיד. וזה מה שאנחנו יכולים לעשות עם תורתו של חפא, ובכך, אם לא יפריעו לי החייזרים והאנשים, אעסוק בפוסטים הבאים בתור 'הצועד', בשמי ולא בשם אחרים.
בלוג הצועד The VValker's blog 