חפא לא הגיע באותו יום לפגישה, שהייתה. כמו הפגישות הקודמות, בבית הישן בו התגורר שפע, ברחוב הקטן בירושלים, שבו התגורר פעם אחד מחשובי היישוב, שרחובות ומקומות עדיין נקראים על שמו. שפע הכיר את חפא כעשר שנים קודם כשהיה בחו"ל, ומאז שעבר לירושלים הפך למשתתף פעיל ומארח להרצאות של חפא שהחלו שוב ללבוש צורה של פורום קבוע.
למעשה הוא לא היה היחיד שלא הגיע, ושפע בעצמו התפלא בגלל אלה שכן הגיעו. כי הוא הבין שחפא קבע את הפגישה הבאה ל'יום חמישי שאחרי החגים' כלומר אחרי יום העצמאות, שעדיין נתפס בעיני האנשים, בוודאי בעיני שפע, כחג באותה תקופה, בשלהי העשור הקודם, תקופה שעדיין לא היו בה פייסבוק וטוויטר. ולחפא לא היה אפילו טלפון קווי, לכן אי אפשר היה להתקשר אליו ולשאול לאיזה יום חמישי הוא התכוון, לזה שאחרי פסח, כלומר חמישי הזה, או הבא, זה שאחרי יום העצמאות. אז נשארנו, אם זה היום הוא עוד יגיע, ואם לא אין דבר, ואלה שהגיעו, נשארו ודיברו סתם, גם גמליאל החתול האפור היה בחדר, נח על ברכיה של מיטל, התימניה שהצטרפה לא מכבר לקבוצה, בשעה שיאיר ויאיר ניהלו רוב הערב ויכוח על 'האמת' ו'האמת האישית' ועל השאלה הבלתי מסתיימת כמה אתה צריך להתאים את האמת שלך לאמת שמסביב, או כמה אתה רשאי לדרוש מהסביבה שתתחבר לאמת הפנימית שלך. יאיר אחד אמר שבשביל שתוכל לדרוש מהסביבה להתאים את עצמה לאמת שלך, אתה צריך להביא הוכחות. אבל מה זה הוכחות, שאל יאיר השני. לא יודע, אמר הראשון, משהו שיתפוס את האחרים, שיאחז בהם חזק, שיתן איזה הצדקה להתקיים… השני טען שגם מתוך רצון לחברות אפשר להתחבר לדברים, גם אם הם לא 'תופסים' אותך. 'אבל מי ירצה להיות חבר שלך, ולמה' ענה לו הראשון… הכל הרגיש כל כך אייטיז. הזמן ההוא, שלפני הפייסבוק והטוויטר, היה אפילו זמן מדורג.
ואז שפע ביקש שיספרו לו על החזרה של חפא לכדור הארץ, מה שהחבורה יודעת, למרות שלא היה בחדר כמעט אף אחד שנשאר מהחבורה המקורית שקיבלה אותו ביום שבא. האחד שנשאר סיפר לו מה שהיה, בערך, ושפע שאל 'אתם בטוחים שראיתם אותו לבדו'. 'כן, לפחות עד כמה שהזכרון שלי עובד'. ואז שפע אמר שלפי מה שהוא שמע, היו איתו עוד שחזרו לעולם הזה באותה טיסה. פה כולם עצרו את ענייניהם, אף על פי ששפע לא דיבר בקול רם מדי, אבל האקוסטיקה בחדר הדהדה כל דבר. אפילו גמליאל קפץ מעל ברכיה של מיטל ונעמד באמצע החדר. 'אתה דפוק' אמר יאיר הראשון, 'מי עוד נסע חוץ מחפא? הוא היה הראשון והיחיד שחזר', 'הצועד כתב בבלוג שלו שנסעו איתו חבר וחברה שנחטפו איתו בבית הספר'. 'כן, אבל הם הוחזרו לבד קודם לזמן הרגיל ושכחו מכל העניין'. ואני, העד שהיה שם כשחפא חזר, שוב הרגשתי שמדברים עלי אבל לא איתי. יותר נכון, מדברים על משהו שהייתי בו, אבל לא שומעים אותי.
ואז שפע אמר שזה מה שהוא שמע, ושבכלל גויסו בשנות ה70 חבר'ה מכדור הארץ למלחמות חלל, ולא סיפרו על זה, ואולי חלק מהם חזרו בטיסה של חפא. 'אה, זה מוכר, יש את זה באתרי קונספירציות. חפא אמר שלא להאמין להם'. 'חפא לא אמר דבר כזה' 'הוא כן אמר'. 'ואם אמר, אז זהו? הפסקת לחשוב בעצמך?'
'ממי שמעת את זה שפע, אפשר לדעת?'
'חבר קרוב שמכיר… אדם שאני מאמין לו, אבל גם הוא, צריך להגיד שמע את זה מאנשים ששמעו, הוא לא מקור ראשון' שפע ניסה להתנצל 'אני אשאל אותו בהזדמנות, אבל אל תתפסו אותי…'
'אולי נשאל את חפא', אמרה מיטל, שעד כה שתקה. 'במפגש הבא'.
אבל לא היה המפגש הבא
בלוג הצועד The VValker's blog 