דואים – הוזכרו בפוסט חיות החלל.
הדואים הם יצורים הטסים בחלל בלי להשתמש כלל בחלליות.
"הם דואים עם רוח החלל.
חלק מהדואים, גדולי הצורה שביניהם, משמשים בעצמם כחלליות, יש הרבה סיפורים עליהם הקשורים בימי הקדם של הטיסה החללית, אבל משתמשים בהם גם כיום."
הדואים מתחלקים לשני סוגים:
יש דואים שדואים מתוך בחירה.
ויש דואים שלא מכירים דרך קיום אחרת. "הם נולדים בחלל, וצורכים את האוויר וההגנה שלהם מתוך עצמם. הם דואים טבעיים. אותם אפשר להגדיר כ"חיות חלל" אמיתיות.
יש אומרים שהפלנטות כולן אינן אלא סוג של דואים טבעיים כאלה."
בלוג הצועד The VValker's blog 
ספר שקראתי לאחרונה 'פרויקט הייל מרי' מציע אפשרות מסע קרוב למהירות האור באמצעות 'חיידקי אנרגיה' ששותים אנרגיה סולארית ומסוגלים להתקרב למהירות האור. משהו כזה יתכן והיה ואולי עוד יש אצל דואי חלל שטסים באמצעות אנרגיה סולרית או גלקטית (ואם כך הם נעים בעיקר באזורים שעשירים באנרגיה כזאת, צפופי כוכבים יותר מהאזור שלנו) עד שהם מגיעים לסף מהירות האור, ואז, רגע לפני שהם מגיעים לכך, הם 'מתפוצצים' למספר עצום של חלקיקים שהם כמעט אור טהור,ואחר כך, כשהם מאיטים את הטיסה שלהם, הם 'נאספים' מחדש. משהו על זה שמענו במסע השמים, הייתה אפשרות או סכנה כזאת ש'נתפזר' כולנו ואז יש נוהל 'איסוף מחדש' שלנו שקשור להתמקדות ב'ציור שעל רצפת החללית' שאוספת אותנו.
באיזה שלב נוצרו, אולי בחורים השחורים, תרבויות אינטליגנטיות ("מוסרי מידע אינטליגנטיים") שידעו לשלוט בחורים האלה ולרתום אליהם חלליות – מה שקורה ב'פרויקט הייל מרי'. זאת תרבות שלפני האדם – זאת לא תרבות התנינים, אולי הם ניוון שלה. אבל לתנינים היו חלליות (שפרומתאוס גנב) הן שאריות לתרבות המפותחת (שאולי יצרה גם את 'הנהרות').
לפני כל זה – המטען הכי בסיסי של מידע בצפיפות נמוכה היה האור. ואז גם היקום היה יותר קטן. משהו מן הידע של היקום אז השתמר, ושודר. לפני פרומתיאוס וכל הסיפורים האלה של ראשית המין האדמי.
אַחֲרִית הַיָּמִים תִּהְיֶה
כְּשֶׁכֻּלָּם יֵדְעוּ קָבוּעַ
אֲנִי אֶהְיֶה שָׁם
אֶרְאֶה אֶתְכֶם כְּשֶׁתַּגִּיעוּ
אִם בִּכְלָל תַּגִּיעוּ
אהבתיאהבתי