אם קיבלתם את הרושם שחפא לא עשה טעויות אף פעם, אז טעיתם, הוא עשה גם עשה, בעיקר טעויות השייכות לזמן שבו, כהגדרתו, "עוד נתן אמון יתר בבני כדור הארץ". טעות אחת כזאת, מקרה שלא אפרט, היא אותה טעות של אמונה בבן אנוש שהובילה לכך שאופנוע הסירה שלו נגנב. הטעות השנייה, והפחות מובנת, הייתה שהוא הלך לדווח על זה במשטרה. תמיד ראיתי בחשש ובזהירות שלו מפני 'כוחות הממסד' אינסטינקט בריא. היה זה בני, חברנו שמחוץ לחבורה שהמליץ לו ללכת למשטרה, הוא גם הדריך אותו לאן לפנות. "יש שם חבר'ה שיודעים את העבודה שלהם, והם ידעו למצוא לך את האופנוע" המליץ לו. אבל כשאני חושב על זה, לאור מה שהיה אחר כך, יתכן שחפא רצה שכך הדברים יתגלגלו, "כיוון את עצמו לכך" אם להשתמש בביטוי שלו.
הבעיות התחילו כשבתחנה רצו ממנו, השוטר והשוטרת שנלוו אליו כמעט מההתחלה, שם ותעודת זהות. תעודת זהות לא הייתה לו אף פעם, כיוון שעזב את כדור הארץ בגיל שבו מנפיקים כיום תו ירוק, אבל עדיין לא הנפיקו בו תעודות זהות. ושם הוא סירב למסור. רק את כתובת המגורים שלו, עליה לא רשום שם, ואת מספר הטלפון של השכנים (גם טלפון לא היה לו מעולם), היה מוכן למסור ואמר שזה מספיק, אך השוטרים כלל לא ביקשו, ממילא הוא סמך על יכולתה של המשטרה למצוא אותו בכל כתובת, אם תצטרך. היה לחפא משהו עקרוני נגד שמות. יש דבר כזה, הוא אמר, לא רק אצל אדמי כדור הארץ, אבל לאף אחד מחבריו החיצוניים לא היה שם. רק לחיילים הפשוטים, מן המעמדות/קבוצות היצורים 'נמוכי הדירוג' (שאנושות כדור הארץ נמצאת, מבחינת הפדרציה, נמוך עוד מהם) ניתנו קודים מזהים שאפשר לקרוא להם שמות, שהוטבעו להם על הגוף, כדי שלא יברחו. "שם זה אמצעי של האדונים לתפוס אותך בו" היה אומר. גם אותנו הוא ניסה להביא לכך שניפרד רגשית מהשמות שלנו, בטקס שהוא קרא לו 'שריפת השמות', שנעשה למרבה האירוניה בתקופה שבה קיבלתי את תעודת הזהות הראשונה שלי. הוא לא הצליח כל כך. בפוסט שכתבתי על כך, הנחתי עדיין שיש לו תעודת זהות, וכשקרא את הפוסט (כלומר, הקראתי לו את הפוסט), צחק עלי שלא ידעתי, אחרי כל השנים, שאין לו תעודת זהות ולא הייתה לו. אז סיפר לי את הסיפור המלא של המעצר שלו, שידעתי קודם רק חלקית.
"תקראו לי ברוך בן נריה, העיקר שתמצאו את האופנוע" אמר לשני השוטרים שאפילו לא היו להם דף ועט לרשום את התלונה (לימים הציע לי לקחת את השם הזה ככינוי בלוגי) ואחר כך הזדהה בשמות נוספים שאת חלקם המציא על המקום, אבל זה היה בימים הבאים. השוטרים הסתכלו על שיערו הארוך ושאלו אותו אם הוא עריק מצה"ל, ואיימו להעביר אותו לידי רשויות הצבא "הם ימצאו עליך הכל, הם יודעים מי אתה". חפא חייך, ואמר שלא הספיק לשרת, כי נחטף בגיל 12. "נחטפת? ווי, מאיפה?" שאלה השוטרת. "מכדור הארץ" ענה. השוטר סימן לשוטרת עם האצבע על הרקה לאמור "קוקו" והיא חייכה אליו בהבנה. "נראה לי באמת נחטף לך השכל" אמר השוטר "רוצה שנחזיר לך אותו? ספר את האמת, מאיזה בית חולים ברחת יא גנוב?" אמר ונקב בכמה שמות של בתי חולים פסיכיאטריים ידועים במרחב. "לא ברחתי משום בית חולים, אולי אני זה שבאתי לרפא פה" "אתה באת לרפא?" התעקם הפה של השוטר בחיוך "בוא בוא ניקח אותך לרפא". "איך קוראים לפסיכיאטר שמטפל בך?" שאלה השוטרת. שוטר שלישי נכנס, והתלחש עם השוטר, חפא שמע "מקרים מיוחדים" ו"אה", אחר כך הוא יצא והשוטר הראשון סימן לשוטרת לצאת, וכשנשאר לבדו עם חפא הודיע לו שהוא מעוכב בחדר, ויש לו שלוש שעות להחליט אם הוא רוצה שיפנו לבתי החולים הפסיכיאטרים הסמוכים או לרשויות הצבא, שפתחו בדיוק במבצע ללכידת עריקים, גם עריקים ותיקים. "אני רק רוצה שתמצאו לי את האופנוע, בגלל זה באתי. אתם מסוגלים לכך?" השוטר הסתכל עליו במבט שהתחיל להיות עוין ויצא מתוך החדר. לא עברו שלוש שעות, עברו שעתיים ובאו אנשים אחרים, שהזמינו את חפא להיכנס איתם לרכב. הרכב שהיה לבן ובעל חלונות אחוריים קטנים במיוחד, הביא אותו אל מקום שהיה מלא מנורות ניאון ובלי חלונות, אנשים בלבוש לבן ואפור שבו ושאלו אותו אותן שאלות, מה שמו ולמה אין לו תעודת זהות. הוא הזדהה בשמות שונים, רובם תנ"כיים, הם התקשרו לאן שהתקשרו ונענו שוב ושוב 'אין אצלנו שם כזה', 'לא מוכר לנו'.
ועל השאלה השניה חזר על מה שענה לשוטר בתחנה. הם דווקא התעניינו. אבל חפא סירב לומר מעבר לכך. "קח אותי אל המוח שלכם, אלה דברים שרק הוא רשאי לשמוע" ענה שוב ושוב בעקשנות לכל אחד מהם. חפא טען שלא כל האנשים לקויים טלפתית, יש אנשים בעלי יכולת שידור והשפעה על סביבתם, ושלכל אזור יש 'מוח אזורי' כלשהוא הנותן הוראות לאחרים, אף בלא שהם מודעים לכך, וקובע את 'הלך הרוח' הסביבתי, וגם המדינה ורשויותיה הגלויות והסמויות משתמשות ב'מוחות סביבתייים'. הוא טען זאת על סמך נסיונו מקהילות דמויות אדמיים שהכיר בפלנטות האחרות ואני לא בטוח שטעה לגמרי גם לגבי הפלנטה שלנו. הייתה לו בוודאי סיבה לחשוב שהאנשים שלקחו אותו יבינו בדיוק על מה הוא מדבר. והם כנראה הבינו.
"אתה יודע, עד עכשיו הנחנו שאתה משחק, ואני חייב לומר שנהנינו לשחק איתך במשחק שלך. אבל אתה יודע שאם נתחיל לקחת את הדברים שלך ברצינות, אתה עשוי להיות מוגדר כגוף עויין לכדור הארץ, אז תקבל טיפול אחר, לגמרי אחר, ומאנשים שאתה לא רוצה לפגוש" אמר לו אחד החוקרים, הידידותי שביניהם (אם כי חפא אמר שכולם בסך הכל התנהגו איתו באופן די ידידותי, וכיבדו אותו במאכלים ושתיה תוך כדי, גם החדר שהיה בו לא דמה לחדר מעצר, יותר לחדר נופש, רק שלא נתנו לישון בו הרבה). בסופו של דבר מסר להם כמה פרטים, הרבה פחות ממה שמסרתי כאן בבלוג. הוא בחר מה למסור. "רציתי לגרות את האדם החושב, העצמאי שבהם" אמר לי "לא יודע אם הצלחתי. הם יותר מדי שבעי רצון מעצמם, כמו כולם פה". השם האחרון שהזדהה בו היה פטריסיו, וזה היה הדבר הכי קרוב לאמת, כי זה היה השם שבו קראו לו כולם בבית הספר באקוודור. על היותו שם לפני החטיפה הוא סיפר להם הכל, כי לדבריו הוא רצה שיחקרו, ואולי יגיעו לבירור התעלומה לאן נעלמו הוריו ואחותו. "לא היה אכפת לי שיעלו גם על שמי הרשום במסמכים, תעודת הלידה וכו'" ענה לנו חפא על שאלה בטרם שאלנו. "זה לא הדבר העקרוני וזה לא סודי באמת. לא היה אכפת לי שידעו את שמי, רק לא רציתי להיות זה שיתן להם אותו, כי אני לא רוצה לאשר לממסד את הסיפור שלו דרך השתתפות במשחק השמות. הייתי עושה זאת לו הייתי עונה לשאלה שלהם על שמי".
לאחר עשרה ימים, הזמינו אותו להיכנס שוב לרכב האטום, הם הורידו אותו סמוך לתחנת המשטרה, ואמרו לו שהוא חופשי ללכת. הוא כבר לא נכנס שוב לתחנה להשלים את הדיווח על גניבת האופנוע.
יומיים אחרי ששב לביתו, חברים מהחבורה היו אז אצלו, מסר לו שכן מכתב שהתקבל בתיבת דואר סמוכה לכתובת שגר בה (עליה כאמור לא נשאל בכלל על ידי אף אחד מהחוקרים). היה זה מכתב רשמי, מבוייל בדואר אוויר. על המעטפה היה רשום בעט השם PATRICIO (כל האותיות בקפיטל) עם כתובת בעברית שכללה רק את שם הרחוב הסמוך, וברור היה שנכתבה בעט שונה. מתחת לאלה היה נראה כאילו חתכו את השכבה העליונה של הנייר, במקום שבו היו רשומים פעם שם אחר של נמען ושם של רחוב. רק שם העיר נותר למטה בדפוס, עם אות ראשונה בקפיטל ("אתה רואה" אמר חפא למי שהיה אצלו "כשהם רוצים למצוא הם יודעים, לא צריך לתת להם שמות. גם למצוא את האופנוע היו מוצאים, לו רצו"). בתוך המעטפה, בנייר נושא לוגו של ממשלת אקוודור, בספרדית שחפא עדיין זכר, נכתב: "Estimado señor,
Según una investigación que hicimos, los rastros de los miembros de su familia se perdieron en su viaje.
En la zona… el .. día .. mes .. año 1962.
En nuestra estimación, perecieron en las inundaciones que azotaron al país ese día, y en particular al entorno en el que viajaron." ( "אדון יקר, לפי בירור שעשינו אבדו עקבותיהם של בני משפחתו בטיול שערכו באזור … ביום.. חודש.. שנת 1962. להערכתנו נספו בשטפונות שפקדו באותו יום במפתיע את המדינה ובפרט הסביבה בה טיילו"). התאריך שהופיע במכתב היה תאריך חטיפתו של חפא, והוא לא זכר שבבוקר אותו יום התכוונו הוריו ואחותו לצאת לטיול כלשהו, בוודאי לא אל האזור שהוזכר במכתב שהוא רחוק יחסית מקיטו. מישהו שידע ספרדית, טען שיש משהו עילג בספרדית הזאת וחפא הסכים איתו. אלטון הציע לבדוק במעבדה אם הלוגו של אקוודור אמיתי. חפא אמר שאין טעם, כך או כך משפחתו אינה בחיים. דעתו הייתה שעשו להם משהו דומה למה שעשו לו, כשבאו למשטרה לדווח על היעדרו, אך אותם לא החזירו. ולפי בירוריו המאוחרים, הוא צדק. משהו אצלו השתנה בעקבות המכתב הזה, ואי אפשר היה שלא לראות. נראה היה שהוא כבר לא כל כך בטוח שהוא רוצה לשתף בידע שלו את בני כדור הארץ, הפגישות הלכו ודעכו, עד שעזב אותנו בסוף הקיץ הבא (הוא נפרד מאיתנו במאי, אך את הארץ עזב רק באוגוסט, עדיין לא מובן לי איך יצא מהארץ וגם עתיד היה לחזור וגם לצאת ולחזור שוב כמה פעמים, בלי תעודת זהות, אך עובדה שהוא ידע איך לעשות זאת). לא ראינו אותו יותר מ6 שנים.







