"המכשירים"

העובדה היא, שעם המכשירים התחלנו להתעסק ולבנות אותם הרבה לפני שהכרנו את חפא. קרוב לשנה לפני ששמענו על קיומו, ולא היה לנו מושג מה אנחנו בונים. בהתחלה זה נראה כמו משהו אמנותי, התחיל עם זה אחד מאיתנו, שהיה בעל ידיים למלאכה וחיבה לכל מיני צורות, בחדרו (גם אני הייתי עם חיבה לצורות, אבל לא בעל ידיים למלאכה). מישהו אמר לו שזה נראה כמו "מכשיר לקליטת חייזרים" (הוא לא השתמש במילה הזאת, שעוד לא המציאו אז, אני לא זוכר מה אמר, נדמה לי שזה היה "יצורים מהחלל" או "אנשי חלל"). אחר אמר שזו "חללית", אחר אמר שזו "מכונת זמן", אני אמרתי שזאת "מכונת חלל וזמן". אבל זה לא היה אף אחד מאלה. הבונה הראשון אמר שזה "מכשיר אנרגיה".

אחר כך התחילו גם האחרים לבנות מבנים, כאילו בהשראה של הבונה הראשון. אספנו כל מיני 'דברים' במגרשים, באזור תעשיה אחד שהיה סמוך. כל מיני לוחות, פלסטיקים, חלקים של מכשירים, קופסאות, חתיכות מתכת ולאט לאט הרגשנו שאנחנו ממציאים סיפור מסביב לזה, או יותר נכון, נכנסים לסיפור עם מטרה וכוונה, וכולנו השתתפנו בו, כל אחד הוסיף לו שורה. סטולי הגנוב, חבר יחסית חדש בחבורה, היה המוביל. כל מי שהיה לו איזה מרחב, חלל בביתו, בחצר, במרפסת, מחסן, חדר בבית, שטח כלשהו שבו ההורים הרשו, גם אם לא בדיוק הבינו, בנה, גם אם לא היו לו ידיים לבנייה. מסכן מי שלא היה לו חלל.

צבי, הוותיק בחבורה וחברי מילדות, היה הראשון שאמר שאלה לא אנחנו שממציאים את הסיפור, מישהו יוצר לנו אותו, ונותן לנו את התפקידים. כשהוא אמר את זה, אחרים אישרו שזה מה שהם מרגישים כל הזמן, אבל פחדו להגיד.

כשחפא הגיע זה נעשה לנו כמו ברור ומובן מאליו שהוא זה ששידר לנו את "הרעיונות" מההתחלה, דרך הרשת הטלפתית, יש דבר כזה, חופשי וטבעי ביקום. אבל באותם ימים לא היה ברור לנו מי הוא המשדר, אם אלה 'אנשים' 'ישויות' או 'ישות מהחלל'. הרוב חשבו שזו יותר מישות אחת שצריכה ויכולה לשדר לנו (עדיין חשבנו קצת שאנחנו ממציאים את הכל), לאט לאט הבנו שזה איש, שכנראה נמצא באמת בחלל, כמו "איש הכוכב" מהשיר האהוב, שמחכה בשמים. אפילו לו קראנו כך לפעמים, לפני שהוא היה חפא.

בהדרגה הבנו גם שכל "המכשירים" שלנו, אלה רכיבים שאפילו שהם במקומות שונים, הם משלימים למכונה אחת, אף רכיב הוא לא עצמאי, ורק השלמת הבנייה של כולם תפעיל את המכונה, שבשלב זה נראתה לנו כמו כל הדברים שאמרנו בהתחלה, ביחד: מכונה לקליטת חייזרים, מכונת חלל, מכונת זמן, מכונת אנרגיה. (מאוחר יותר התבררו לנו פונקציות נוספות, אולי החשובות באמת). זה היה משהו שלא ידענו לאן הוא יוביל אותנו. זה התחיל להיות מפחיד, אבל אף אחד לא חשב להפסיק. וכל הזמן, כל הזמן הזה, הייתה לנו הרגשה, שמוכרחים לשמור על פרופיל נמוך, לא לתת לסביבה לדעת, להתעניין בכלל בפעילותנו. היה נדמה לנו שהצלחנו, אצל חלק זה היה מאמץ.

התחלנו לחבר חוטים ורכיבי חשמל, ואז, במוצאי פורים, בא הקצר. אחריו הפסקנו את הכל.

ובמשך כמה חודשים, לא דיברנו על כך, ההרגשה הייתה של כשלון, וניסינו לחזור ל'דברים הנורמלים'. למשל, דירוג 'מצעד המחץ', ונראה היה ששכחנו מאותה תקופה 'מוזרה'. אבל ביום האחרון של החופש הגדול, בדיוק כשעמדתי לצאת לבריכה, בא צבי ואמר שהאיש המשדר הגיע. הוא כאן, על האדמה הזאת, והוא נמצא קרוב לכאן, צבי אמר שהוא הולך לפגוש אותו, ושאל אם אני בא.