But everyone was there

Beyond that place, where the capacity of the mind is blocked.
There are even some who are there all the time, even now.

We all wander there, but most of the time we forget.

And we all had the Understandings there. Understandings of the whole body.
We are unable, because of our brain limitation as human beings, to be a constant knower and therefore we forget. But the body remembers.

Everyone wants us to forget. Politicians, advertising agencies, the tribal bonfire, the Ministry of Oblivion, all the agents of 'socialization' of all kinds.

My motto has always been to remember. Even if it's weird to others.
If you're weird, it's a sign you remember.
And until my last day, I hope not to lose memory. Whatever happens to me will happen.

Photo by Maria Orlova on Pexels.com

המקור

Meetings

Some people have gone through what they claim, in childhood or adolescence, was an experience similar to the UFOs experience, only in which human figures (though usually hidden faces) appeared and human voices were heard, all evidence spoke of night hours, sometimes near dawn, as meeting hours. They felt that they were under a kind of hypnosis, and although they had mixed dream elements in their memory, it was clear to them that what happened in these encounters was not a dream, their bodies felt tired after a grueling night walk, and memories like the cold outside, smells of the environment, etc. (Some also recognized the environment where they were), remained with some of them as a continuous memory with a logic that did not fit their dreams, and almost everyone had a feeling that whoever brought them to the same place, wanted things to be remembered as a dream, and at the same time, people acted on things they heard in those night meetings.

At some point between the end of the last century and the beginning of this century, people were able and willing to talk about these experiences and in ways that are not yet clear to me, someone somehow managed to gather some of them into meeting groups, where they talked openly about everything. As someone who attended these meetings with C, these people seemed normative to me in every way, and from what little I know about them today, most of them are still considered such, only today they are no longer willing to talk about it, and maybe that's the price they pay to stay, or be considered as such..

C took me to lectures he gave at several sessions of these groups. He thought he had an explanation linking betweem the things they went through, and the things he went through. At every meeting I printed his words with the Hermes Baby typewriter I had then, and so I acquired the fast typing skills that sometimes helped me make a living when needed.

 C believed that all the evidence of the people was real, and he thought it all had to do with Real Research and to a preparation of people for war or confrontation with the aliens, and this althought he used to say, that the phobia of aliens is not at all related to the thing per se. There is a bank of phobias that is held somewhere, in order to discipline the public on the "day of an order". AIDS, radical Islam, communists (mostly in the 1950s), leftists, passport thieves (because of which it was urgent a few years ago to establish the 'biometric database' for all citizens in Israel), military-omitted … And the same goes for aliens, as a kind of a potential intimidation.

 C told me that there is someone who even bothers to grow, nurture and realize sources of phobia. For example, attempts were made with monkeys on an African farm until they succeeded in developing a 'gay disease'.C also said that bodies belonging to Israel and the United States encouraged the growth of fundamentalist Islamic organizations in the territories under their auspices, and they know how to control the fire and exploits it for government purposes. Such things C did not tell us in the first days he came to us. Just over a year later, after being detained for a few days by some ‘special forces’, before disappearing from the country, he started talking about it, and continued after seven years, when he returned.

But regardless of the deliberately nurtured phobias, C believed that Real Research does indeed know more about aliens than has ever been officially written and published, and that there are indeed preparations to deal with them. He also believed, that is, knew, that the other side was also aware of the matter. and more than this.

"But this war," C said, "will not be a war of humans against aliens in the style of 'War of the Worlds'. i.e, a war between independed forces. It will be a war of human groups trained by outsiders, against other groups of humans, who may also receive help from outsiders, but as it looks now, it will be less."
Some believe that this is what is already happening now (and also already happened in the past).

Stern der Bethlehem Straße

Der Grund, warum ich nicht zur Armee gebracht wurde, war die Angst, eine neue Religion zu erfinden, und vieles mehr. Meine Mitgliedschaft in der Guide C-Gruppe und das "verteilte" Alien-Wissen, mit dem ich "halb geholfen habe", obwohl andere Personen Alien-Wissen hatten und irgendwann jeder um mich herum in etwas war. Aber ich war die "Hauptfigur"
Jemand musste mich unter Aufsicht haben, und ohne Militärdienst in Israel war es zu dieser Zeit schwierig, vorwärts zu kommen, sich von dem Ort zu entfernen, an dem man festsitzt, und die Menschen zu beeinflussen.
Die Tatsache, dass der Zeitpunkt des Auftretens der Dinge nach dem Aufstieg der konservativen, destruktiven und paranoiden rechten Herrschaft lag, könnte Auswirkungen haben.
Nicht mein ganzes Leben lang war ich mit dem Alien-Wissen von C beschäftigt, die meiste Zeit meines Lebens wollte ich Dichter und Philosoph werden, und ein Philosoph ist einer, der jedes "Wissen" in seinem rationalen Verstand untersucht, fragt, warum und tut Akzeptiere nicht alles als "Tora des Sinai". Und zu dieser Zeit fand ich keinen vernünftigen Platz für C-Wissen, da ich nicht wusste, wie ich es beweisen und alleine rekonstruieren sollte. (Es spielt keine Rolle, dass für einen großen Teil der rechten Herrschaft sogar eine denkende Person ein Außerirdischer ist). Aber am Ende wird das, was auf der Erde passiert, von Dingen draußen und sogar bestimmt; besonders wenn wir glauben, dass Menschen frei sein können und sollten, müssen wir sie kennen und Hindernisse erkennen, von denen C etwas mehr wusste als die meisten Menschen.
Und auf persönlicher Ebene erhalte ich an einigen Kreuzungen meines Lebens weiterhin "Grüße" von denen, die damals befürchteten, ich hätte eine neue Religion gegründet. Ich frage mich, warum sie wirklich Angst haben.

The time relay component

The time relay component in the machine, which sent us to alternative history, is in this clock, which was in Elton's house from the gang that installed it behind the pendulum. As you can see, the pendulum twisted a bit at the launch stage (and you can know exactly the time) so the machine did not operate, or sent us, just us, to a parallel universe where things did operate. The curvature of the pendulum, C told us, is the point at which events meet and are possible to exist simultaneously.

From one side of the point, a short circuit disabled the relay and rendered it and the entire system on all its parts useless. On the other hand, the energetic blast released from the dimension of Time-Possible made the holders of the machine the rulers of the world within a minute, but also tossed the time relay component, with which one could turn the wheel back and cancel the alternative history, for a huge distance and could not find it, or in fact We forgot about its existence until we reached the Greek island and heard that Elton had found it, all of a sudden.

The time relay component

רכיב מימסר הזמן

רכיב מימסר הזמן במכונה, ששלח אותנו אל ההסטוריה האלטרנטיבית, נמצא בשעון הזה, שהיה בביתו של אלטון מהחבורה, שהתקין אותו מאחורי המטוטלת. כמו שאפשר לראות, המטוטלת התעקמה מעט בשלב ההזנקה (וניתן לדעת בדיוק את השעה) ולכן המכונה לא פעלה, או שלחה אותנו, רק אותנו, אל יקום מקביל שבו הדברים כן פעלו. העיקום של המטוטלת, אמר לנו חפא, הוא הנקודה שבה נפגשים האירועים ואפשריים להתקיים בו זמנית.

מן הצד האחד של הנקודה, קצר חשמלי השבית את המימסר והפך אותו ואת המערכת כולה על כל חלקיה לחסרי תועלת. מן הצד האחר, הדף אנרגטי שהשתחרר מהמימד של זמן-אפשר הפך בתוך דקה את המחזיקים במכונה לשליטי העולם, אך גם העיף את רכיב מימסר הזמן, איתו אפשר היה להחזיר את הגלגל אחורה ולבטל את ההסטוריה האלטרנטיבית, למרחק עצום ולא הצלחנו למצוא אותו, או שלמעשה שכחנו מקיומו עד שהגענו לאי היווני ושמענו שאלטון מצא אותו, לפתע פתאום.

רכיב הזמן

Star of Bethlehem Road

The reason I was not taken to the army was the fear that I would invent a new religion, and more. My membership in the Guide C group and the alien knowledge I "distributed" helped for it, even though others had alien knowledge too and at one point everyone around me was member in something. But I was the main one talking about it.
Someone had to have me under supervision, and without military service in Israel at that time it was difficult then to move forward, move away from the place and influence people.
The fact that the time of occurrence was after the rise of the conservative, destructive and paranoid right-wing rule could have an effect on it.
Not all my life I have been preoccupied with the alien knowledge of C, most of my life I have wanted to be a poet and philosopher, and a philosopher is one who examines every "knowledge" in his rational mind, asks why and does not accept anything as "Torah from Sinai". And I did not find then a rational place for the knowledge of the aliens, since I did not know how to prove it, to reconstruct it alone. (It does not matter that for a large part of the right, even a thinking person is an alien). But in the end, what happens on Earth is dictated by things outside and even, and especially, if we believe that humans can and should be free, we need to know them and recognize obstacles that C knew something about, more than most people know.
And on a personal level, I continued to receive at the crossroads of my life "greetings" from those who feared then that I had founded a new religion. I wonder what they are really afraid of.

המערה

הזיות שונות התרוצצו בראש שלי, או שהיו מוקרנות על התקרה העגולה שמעלי בגוונים שונים של ירוק. שכבתי על הגב, מתחתי הייתה מעין רצפה או קרקעית של חול, כמו פעם במקום אחר. שלושה אנשים היו נכנסים ויוצאים כל הזמן, אחד מהם היה מטפל בראש שלי שהיה כואב כל רגע שהרגשתי אותו.

לאט לאט הכאב שהיה לי בראש חלף וידעתי שאני יוצא ממצב של עלפון עמוק, וזכרתי שאני נמצא בתוך מערה. זיהיתי את האיש בתור חפא, זיהיתי גם את צבי וסטולי הגנוב שנכנסו ויצאו, אבל זה היה רק בתחילת ההתעוררות. אחר כך הם נראו מטושטשים, או יותר כמו דמויות משורטטות בחלל בקווים לבנים שאין ביניהם מילוי, ולא זיהיתי מי הוא מי. אחר כך לא ראיתי אותם. רק חפא נשאר לי ברור כל הזמן. עדיין לא הצלחתי להבין מה הוא אומר, הכל נשמע לי הברות, ואני עצמי ניסיתי לדבר ולא יצא לי קול מהגרון וזה היה מפחיד. גם פחדתי להזכר במה שהיה, זכרתי רק פלאשים של יריות והראש כאב שוב. חפא שם את היד מול המצח שלי, מסמן: 'תנוח, אל תטריח את עצמך, הכל בסדר'. אחר כך הצלחתי להבין מה הוא אומר. הוא אמר, די בעליצות, שנוצר קשר עם הכחול, והסתבר שאלה שאף פעם לא טועים, כן אלה עם ה98.911% חיזויים נכונים, ובכן, הם טעו. ואולי הוא יסכים סוף סוף לשלוח לנו כוחות. לא הצלחתי להבין למי הוא אומר את זה כי לא היה שם אף אחד, וחפא מעולם לא הסתובב עם מכשירים קטנים, שטוחים או לא, גם לא עם אוזניות כי הוא לא היה צריך, ובכל זאת הוא דיבר. הוא אמר גם, למי שהוא דיבר איתו "הם עדיין מחפשים את החברים שלהם, לא אותנו. זה טוב. נקווה שעם הבלגן שם, יתחיל בינתיים גם מרד במחנה. הגיע הזמן. כן, מתאים לנו". ואז נזכרתי בכל, מהרגע שירדנו מחללית המגף הגבוהה הענקית, והתחילו היריות של שומרי המחנה, ועד לרגעים האחרונים, כשרצנו בטיפוס אל המערה; המערה הזאת, וצבי צעק שעלוה נפגעה. אחרי זה מישהו, אולי חפא, זרק-בעט אותי בכח לכאן, אל תוך המערה. זכרתי גם את חפא יורה ברובה הברקים, יותר מזה לא זכרתי. "בוקר טוב למתעורר, או צהרים טובים'" הוא פנה אלי ורק אז שמתי לב לאור השמש שנכנס בחוזקה דרך פתח המערה. "אתה היית בעילפון במשך שבועיים. כל הזמן שמרתי עליך. רק בשעה האחרונה התחלת להתעורר" ענה לשאלה שלא שאלתי. 'מה קרה, איפה כולם, עם מי אתה מדבר'? עדיין לא ניסחתי את הדברים, אבל חפא אמר לי "רגע רגע". אחר כך הוא סיפר לי על מה שקרה.

אחרי שכיבינו את ההילות, הצלחנו להיעלם מטווח הראות של שומרי המחנה, אבל קבוצה אחת של כ20 שומרים הצליחה לאתר את הנתיב שלנו, כנראה לפי עקבות שהשארנו בשיחים שדרכנו עליהם. הם שיערו נכון את הכיוון שלנו, ושמו לנו מארב קרוב למערה. ברגע מסויים, אולי בגלל שחשנו אותם בשטח, אולי מפני שהתעייפנו, כיבוי ההילות שלנו נפסק ואז הם ראו אותנו. "הייתי חייב לאדות את כולם עם הרובה ברק, לא הייתה לי ברירה" חייך חפא. "לא יכולתי לקחת את הסיכון שאחד מהם יישאר לספר לאחרים איפה אנחנו, או שהגופות בשטח יישארו לספר להם. האחרים עדיין מחפשים את החברים שלהם, והם יגיעו הנה, אבל עד שיגיעו הנה, נרוויח זמן, ואני גם יוצר להם מיסוך זמני, וכפי ששמעת, אולי גם העזרה מהחלל בקרוב תגיע, סוף סוף".

"מה קרה לעלוה" המלים הראשונות שהצלחתי להוציא מהפה.

"היא בסדר גמור' ענה חפא, "היא נשרטה קצת, אבל היה לה מזל, ובעצם שכל, בתור היחידה מכם שמקשיבה עדיין לכל ההוראות שלי, היא הקפידה לשים את השכפץ הקוסמי, שהודף חזרה את האש, זה גם הרג לפחות שני שוטרים. צבי טיפל בה, בזמן שאני שמרתי עליך, ועכשיו הם כאן ליד הפתח, מוסרים לך ד"ש. תעשה להם שלום". הייתי חלש מדי מכדי לעשות את זה, וגם לא ראיתי אף אחד ליד הפתח.

"למה אני לא רואה ולא שומע אותם? אני שומע ורואה רק אותך".

"או, כאן אנחנו מגיעים לחלק אולי הפחות משמח של הסיפור, תלוי איך אתה רואה את זה".

עדיין לא היה לי כח לחידות.

'במהלך העלפון, אולי זה מעוצמת המכה שקיבלת כשהעפתי אותך לתוך המערה, קרה לך משהו במוח שהשפיע על הגוף שלך ועל הפוזיציה שלו במרחב ובזמן. אתה פשוט נשמטת לנו מהמרחב, אתה כבר לא איתנו כעת".

"תגיד, אני חי בכלל"?

"כן, אבל לא בהסטוריה האלטרנטיבית".

"אז איפה?"

"כנראה שחזרת אל ציר הזמן הראשי שלך, כמו האחרים שנפרדנו מהם באי. לכן אתה כבר לא רואה את צבי ואת עלוה ואת סטולי, והם לא רואים אותך. אנחנו לא על אותו מימד יותר".

"ואי אפשר לחזור אליכם?"

"לא מכיר עדיין דרך".

"אבל רגע, אותך אני רואה, ואתה מדבר איתי". עכשיו שמתי לב שאני שומע את קולו אך שפתיו בכלל אינן נעות. "אני חפא, בכל זאת אל תשכח שלמדתי כמה דברים בבית הספר של התבונה הגלקטית, ואני יודע ליצור תקשור אל זמנים שמחוץ לציר שלי, אגב יש דברים שגם אתה יודע, למשל שיש טלפתיות שיש להן קול, ואני מדבר איתך בצורה כזאת, בשיחה מהזמן שלי אל הזמן שלך. כרגע המערה הזאת שאתה ואני נמצאים בה, היא ממזג זמנים והיא יוצרת מרחב זמן-טלפתיה שבו אנחנו מתקשרים. אבל זה זמני, וייגמר ברגע שאחד מאיתנו יצא מהמערה, המערה תתפצל לשתי מערות שונות, שכל אחת מהן נמצאת במימד שונה ובזמן נפרד מזה שהשנייה נמצאת בו, ושום תקשורת לא תתאפשר יותר. כשאנחנו נצא מהפתח הזה, שאתה רואה מולך, אנחנו נמשיך בזמן האלטרנטיבי, לפחות עד שנגמור עם כוחות האופל בכדור הארץ, ואתה, כשתצא דרך אותו פתח, תצא בזמן הרגיל שלך, כנראה זה שהיה לך לפני ה5 במרץ 1977. תסלח לי באמת, שככה זה יצא".

תהיתי אם באמת אני אצא, כמו האחרים שנפרדנו מהם באי, חזרה לשנת 1977, או לזמן המקביל לנוכחי בהסטוריה האלטרנטיבית, שאמור להיות 1995, ואולי לזמן אחר בכלל. תהיתי גם אם כשאצא אמצא את עצמי ליד המערה הזאת, או במקום אחר בכלל.

"אלה דברים שאני לא מסוגל להגיד לך. תצטרך לברר זאת לבד".

היו לי עוד שאלות לשאול, אבל פתאום לא היה מספיק זמן.

'תחשוב עלינו תמיד, ואנחנו נחשוב עליך, אולי עוד ניפגש אי פעם, בהיסטוריה הרגילה שלך".

"חכה לנו בסוף אוגוסט" סיים במשפט שהפך לססמה שלנו מאז היום ההוא באי, ולפתע נעלם.

הייתי לבד, כמו לא היו הדברים מעולם. אולי באמת לא היו. ובכל זאת, הייתי עדיין במערה, אי אפשר היה להסביר בשום דרך איך הגעתי אליה, אלא בכך שהדברים האלה אכן קרו פעם.

אבל הגיעה השעה לצאת מהמערה, ולא היה לי מושג לאן.