1

כאשר הפייסבוק הטלפתי התלת-מימדי התחיל לאסוף את עצמו אי שם, עדיין לא היתה מלחמה. לכמה מהמייסדים והמצטרפים היו חשבונות פרטים עם אויבים בעולמות שלהם, ומאידך היה חשש כללי מחדירה של חייזרים – לא ממשפחות האדם שלנו, אשר דיווחים על פלישות שלהם לגלכסיה כבר היו.
'משפחות האדם שלנו' חיות ביקום שבו ההכרה ההסטורית הרווחת, מדברת על מקור חללי למין האדמי, שממנו הוא נפוץ, תוך כדי מוטציות ותרכובות שונות עם מינים 'קרובים' – על פני מספר מערכות שמש. בכדור הארץ קיימת תפיסה של אבולוציה שבה האדם התפתח מן הקוף ותפיסה כזו או אחרת נמצאת אולי גם במקור ההסטוריה של 'משפחות האדם', אלא שבעוד שלאדם הכדור ארצי, עפ"י התחשיב שנראה כרגע, יקחו עוד כמה מאות שנים להתפשט בחלל ויותר מזה, אם בכלל לפגוש יצורים מקבילים, סיפורן של 'משפחות האדם' שכל משתתפי הפייסבוק הטלפתי קשורים אליהן באיזשהו אופן, עובר דרך קפיצת דרך שנגרמה ע"י כוחות חיצוניים שהעבירו בני אדם מעולמותיהם המקוריים והפגישו אותם עם מינים אחרים, מעין נבוכדנצאר קוסמי או סיפורים דומים.
'משפחות האדם' מחולקות בתקופה הזאת לגזעים, לפעמים מאד שונים זה מזה, הפרושים על פני מרחב חללי שהתנועה בו אפשרית דרך כל מיני שיטות אבל הדרך כנראה הזולה ביותר היא של האינטרנט הטלפתי. הגזעים למדו לכבד אחד את השני ולקיים ביניהם סוג של נימוס בינכוכבי, אבל אינטראקציה ממשית ביניהם לא נחשבה כמוסכמה פופולארית כל כך, אם כי סוגים של יחסי מין היו מותרים.
בתקופה הזאת, דרך האינטרנט הטלפתי, נפוץ הרעיון המהפכני של שיתוף תרבויות גזעים, ונסיון אחד כזה היה כשהפייסבוק הקוסמי וירטואלי שבאינטרנט הטלפתי התחיל לאסוף את עצמו.
התקופה היא תקופה שבה נדמה שאיזה מערכת אדונית-על-אדמית, אולי תאגידית, קרסה ויש כאלה שתפסו את ההפרדה בין גזעי האדם כמצב של 'הפרד ומשול' שהשליטים/המשטרים הישנים יצרו, שהגיע הזמן לשים לו קץ. חלק מאלה שתפסו את המצב כך חברים במסדר לוחמי הקרן הבהירה.
חלק מאלה שבהתאספות טוענים שזה עניינה של ההתאספות-פורום להגן על אנשיה מפני בעלי ריבם, משום שהריב מייצג מצב קוסמי ולא פרטי. אחרים טענו לפציפיזם נייטרלי או נייטרליות פציפיסטית עד הסוף, שפירושה גם להימנע מכל עירוב של חשבונות פרטיים.
ה'נייטרליסטים', כמו למשל אלה שכונו 'הסוסים', נטו לעשות הפרדה בין 'החייזרים' לבין "האויבים הפרטיים" וקצת להתעלם מן הסימנים שגם "דומים לנו" אינם נראים לאחרונה כחורשי טוב.
כשפרצה המלחמה, שעה שכוחות חייזריים נכנסו אל תוך הגלכסיה ושידורים שנשמעו קישרו בין המתקפה לבין מה שהם קישרו נראה שההפרדה בין ה'חייזרים' לבין 'הדומים' לא החזיקה יותר. יומים לאחר מכן 'נסיכת הלובן', שהיתה ראש מחנה "הנייטרליסטים" נהרגה ליד מעבר העל-חלל בו חזרה אל עולמה, ומי שתפס את מקומה בניהול הפורום, תושב הכוכב שייחס לעצמו את מקום התרחשות סיפור אדמי הדבורה, התנגד לנייטרליות. ההתאספות עברה לתפיסה של שירות-לאומי פציפיסטי – זו היתה נוסחת האיזון, ששיקפה גם את עמדתו של היו"ר החדש, בין השתתפות לוחמת, שלאחדים נראתה כפירה בעיקר לבין הימנעות מוחלטת ממעורבות בקורה ביקום. בהמשך סייעה ההתאספות בהכנת נשק לא קטלני ופיזורו בשטח, בניית מיגונים וקולטנים חושיים, אימון כושר וספורט ללוחמים וגם בתפקידים של מוראל, ובהמשך גם בהקמת התנחלויות אסטרטגיות.

מיני פוסט פוסט כיפורים

לא אקלל את שונאי
הם מקוללים.
לא אתפלל שיאבדו
כי הם אבודים.
רק אבקש עליהם
רחמים.

נסיעתו האחרונה של ח.

ידידי ח. טען תמיד שהוא למד בבית הספר של התבונה הגלקטית הגבוהה, לשם הגיע אחרי שנחטף במהלך רעידת אדמה שאירעה באוקטובר 1961 סמוך לקיטו בירת אקוודור, במקום שבו התגורר בתור נער עם הוריו שהגיעו לשם במסגרת משלחת מחקר ארכיאולוגית. החייזרים (ח. לא אהב שקוראים להם ככה) תלשו אותו ואת שני חבריו על בניין בית הספר שבו שהו, דווקא באותה שעה שאחרי הלימודים.
בגוגל לא מצאתי איזכורים לרעידת אדמה באקוודור דווקא באותה שנה. את שמות חבריו של ח. מבית הספר מצאתי, אבל כנראה שזה לא יעזור הרבה, כי הוא טען שהם שולחו בחזרה לכדוה"א בהקדם, לאחר שחוטפיו הגלקטיים, שהפכו במהלך ההתרחשויות המעוניינות (שעל חלק מהן סופר בבלוג ההסטוריון) להיות החברים הטובים שלו, דאגו שזכרונם מכל מה שהיה מחוץ לכדור יישאר נקי. מכל מקום, לי אין מושג איפה, אם לא בתחום התבונה הגלקטית הגבוהה, יכול היה ח. להיות לפני שנת 1977, בה פגשתי אותו בפעם הראשונה. מאז פגשתי אותו מדי כמה שנים, בדרך כלל במקומות מפתיעים.

הישויות התבוניות היו, לדברי ח., במחזור מחודש של גילוי כדור הארץ, עולם שהוא, כפי שכבר הספקנו כולנו לשער, עולם די נידח בפריפריה של הקוסמוס, שכאשר פעם קורה שמישהו מבחוץ מגלה בו התעניינות, בינה לבין הפעם הבאה מפרידות כמה אלפי שנים לפחות (למרות שתמיד נשארים כמה לשמור).
גל ההתעניינות הנוכחי התחיל מן המחצית השניה של המאה ה20 ואולי אפילו קצת קודם, והגיע לשיאו בשנת 1973, וזה לא מדוייק להגיד שלא ידענו מזה כלום, אם תשאלו את ח., אם תמצאו אותו זאת אומרת.

ח. דיבר תמיד על קיבולת המוח המוגבלת שלנו כבני אדם, המונעת מאיתנו לדעת קבוע ולראות דרך עלטת המרחב, שהיא שדה הראיה של החייזרים מהסוג שח. הכיר, במימד שבו הם נמצאים.
"אנחנו תופסים רק חלק קטן מהמימדים ביקום, וכשאנחנו חורגים מעבר למימדים ולעולמות שאנחנו רואים בדרך כלל, מה שאנחנו נתקלים בו הוא בעיקר עלטת מרחב, סתומה ובלתי חדירה, שאת המוח הממוצע היא מעייפת והוא הולך לישון."

ואף על פי כן, טען ח., למוח יש הבזקים שבהם הוא חודר דרך עלטת המרחב וקולט ויודע. אנחנו קוראים לזה לפעמים אינטואיציה, לפעמים חלום, ובדרך כלל בשמות אחרים. לרוב אנחנו שוכחים, בגלל אותה מגבלת מוח. אבל כל אחד מאיתנו יצא לו להיות שם, מעבר למקום ההוא, שבו היכולת של המוח נחסמת. לפחות אלה שגדלו בסבנטיז, ומן הסתם גם אלה שגדלו בעשורים אחרים, אבל רק על הסבנטיז אני יודע דברים שאת חלקם ח. סיפר לי, אבל חלק מהדברים קיבלתי ממקורות אחרים שהיו נגישים לי אז. ולפי הדברים שח. סיפר לי והדברים שהיו לי ממקורות אחרים, התמונה שעלתה לי היא שהייתה אז מלחמה קוסמית והחלל היה צריך גורים-נערים אדמיים, שהם במצב הכי טוב לתקשורת במרחב ששם, כדי למלא תפקידים (עורפיים למדי, בדרך כלל, בתחום הגלישה הוירטואלית תלת-מימדית שבאינטרנט הטלפתי הקוסמי) במערכה הקוסמית. נערים הם נגישים ומתאימים. ערניים ועם זאת חלשי התנגדות, ונוחים לשכוח.

ועל הגיוס הזה הגדולים ידעו, ידעו וגם שיתפו פעולה.
הגדולים הם הרשויות, בעיקר אלה שבעניין, ששם הקוד שלו הוא "המחקר האמיתי". מחקר שבו הם עצמם היו גם כן עובדים או עבדים של "ההיררכיות הגדולות", כפי שכינה אותן ח., "היררכיות" (או "אינסטנציות" שזו דרגה יותר גבוהה) שנמצאות, שנמצאו תמיד, מחוץ לכדור הארץ. שנים מאוחר יותר, טען ח. שיש גם אדמיים שקיבלו שכר מן השיתוף שבין ההיררכיות האדמיות ל"היררכיות הגבוהות יותר". שכר שמתבטא ברכוש או ב"גורל אישי משופר".
ח. עצמו, כיוון שנחטף מאזור מרוחק יותר מן "המקומות שמעורבותם בקשר ההיררכי גבוהה יותר" (הוא לא רצה לפרט את שמות המקומות האלה), ועל ידי קבוצה שלא היתה שייכת לפוליטיקה המרכזית של הגלכסיה, היה, לפחות בחלק מן הזמן, מחוץ לעניינים האלה. דמיינתי את 'בית הספר של התבונה הגלקטית' בו שהה ח. בחלק מאותן שנים, כסוג של עולם אקדמיה קוסמי, וח. אישר שאכן לא הייתי רחוק מזה.

על רקע הדברים האלה ששמעתי ממנו, הפתיעה אותי קצת על העובדה שח. נטה תמיד לגנות כל מיני גופים וארגונים אנושיים שלדעתו התנגדו לחייזרים ופחדו מהם. הוא לעג להם וקרא להם "כת של אלה שפוחדים מחייזרים", שעה שחילק את הרשויות והגופים השונים לאלה ש'עושים עסקאות עם החייזרים' ואלה ש'פוחדים מהם'. על פי הגיוני, למרות כמה מפגשים לא נעימים שהיו לי אישית עם כמה מאלה שפחדו מחייזרים, חשבתי שאולי דווקא אלה הם ההגיונים, אלה שאצלם נמצאים האינסטינקטים הבריאים של האנושות. על אלה ענה לי ח. שהפחד של אלה מחייזרים, בכל מקרה, איננו מתבסס על ידיעה אלא על דיסאינפורמציה שהופכת אותם דווקא לכלי שרת בידי הרשויות ו"החייזרים הרעים" העוזרים להם, והם לא באמת מחפשים התמודדות עם החייזרים ומצבו הקיומי של המין האנושי, אלא פורקן לפחד. ואילו אני חשדתי אז שהסיבה שהוא עצמו מתנגד לאלה, המתנגדים לחייזרים, היא שהוא עצמו אינו נייטרלי במלחמה הקוסמית הזאת, ותומך בצד של הפדרציה, בה נמצא ה"כחול" שהיה ידידו האישי מן הלימודים של התבונה הגלקטית ומהשירות בכוחותיה המיוחדים (בשנים שבהן כן הצטרף ח. למלחמה הקוסמית), וחפא עדיין קיווה שהוא יממש את כוונתו לתפוס את השלטון בפדרציה ולהיות, מעשית, "מלך החלל". כיום אני נוטה להבין קצת יותר את חששו מן 'ההגיון האנושי' ו'האינסטינקטים הבריאים' שלו, ויכול להיות שגם אני עברתי לצד שלו.

בפעם האחרונה שפגשתי את ח., זה היה ביוני בשנה שעברה, כשהוא הוא הציע לי להצטרף אליו לנסיעה שלו חזרה אל החלל.
מאז 2006, הוא אמר, אלה שבאו משם, בעיקר משנת 1973, מתחילים לעזוב את כדור הארץ, ולדעתו הם הבינו שהאדם, החיה המסוכנת ביותר ביקום, בשל לרגע שבו יגיע ליכולת לצאת לחלל להלחם איתם. הם חוזרים הביתה, כדי להתכונן משם למלחמה הזאת.
"אם תיסע איתי, תצטרך להיות מודע לאפשרות שלא נחזור יותר".

הקורבן מדאורייתא

לשם ליכוד השבט השתמשו תמיד בקורבן וגיבשו סביבו את הדת: "ככה אלוהים רוצה" כדי להשתיק את זעקותיו של הקורבן.
גם היהודים הקריבו קורבנות, והקורבנות האמיתיים הוקרבו מחוץ לחצר בית המקדש. קראו לזה: דאורייתא. התנ"ך הסודי. דברים שהקאנון הרשמי – התנ"ך ולאחריו המשנה בעריכת ר' יהודה הנשיא, ידידו של הקיסר הרומאי, צינזרו. אבל כך, ידעו ללחוש בעלי קשרים מטעם עצמם לפחות בשושו של אלוהים, אמר אלוהים בע"פ למשה בסיני.
ישוע, למשל, היה מודע לטקס הקורבן האמיתי, זה מ"דאורייתא" וקל לחשוב שבמודע הוא בחר לשמש כקורבן האדם בטקס הסודי שנערך בערב פסח, מתוך רצון ללכת בדרכם של קודמים שסיפרו לו עליהם: אברהם (שעבר דרך האש בסיפור שצונזר מהתנ"ך), משה (שמן הסיפור הלא ידוע עליו שרדו הסנה הבוער ואולי הפיכתו לכבד פה) ואחרים. הוא ידע לקראת מה הוא נכנס, ולא התכוון בכלל ליצור דת חדשה שתיפרד מדתם של בני עמו. בוודאי התנדבו כבר בשנים שלפניו אנשים שלא שמענו עליהם.
השבט הישראלי משתמש בשני סוגים של קורבנות (המודעים לקורבנותם הרבה פחות ממה שקורבנות האדם הקדומים ידעו): החייל הקרבי, ולכאורה ניגודו המוחלט. זה שנבחר ללבוש את כתונת המשוגעים ששמה פרופיל 21 (נכון, לא רק מקרים נפשיים מקבלים את הכתונת, אבל זו כתונת משוגעים). ואין סתירה. מי שלא מתאים להקרבה אחת, מתאים להקרבה האחרת, ובכך מחזק האחד את השני, הטקס מתקיים וליכודו של השבט נשמר.
בעצם, הקורבן של החייל הוא הקורבן הקאנוני, והקורבן של המושמט הפרופילניק הוא הקורבן הסודי, מדאורייתא, מחוץ לחצר בית המקדש. שניהם עשויים להיות מודעים ולהיות קורבנות מתוך בחירה. לא תמיד. בעצם, בדרך כלל-לא. ישנם קורבנות שניסו למרוד בקורבנות שהוטלה עליהם. מפונקים? פחדנים? אולי אוהבים יותר מדי את החיים. "פרופיל 21" זה תמרור כדי שלא יהיו כאלה. לכן, רוב המפונקים והפחדנים, הלכו להיות ג'ובניקים, גל"צים וכאלה. הם מקבלים את הזכויות של יוצאי צבא על חשבונם של הפרופילניקים, שלא כולם מפונקים ולא כולם פחדנים יותר מן החייל הקרבי.
הופיע במקביל גם ב"מחתרת החייזרית"

העם הישראלי והפרדוקס החייזרי

העם הישראלי מאמין בחייזרים.
כל קיומו והתעקשותו להיות כאן מבוססים על סיפור חייזרים. חייזרי על שהבטיחו לנו את הארץ, והם גם עשו אותנו – אם לקרוא את הרמזים בסיפור המצונזר של ביקור "המלאכים" אצל שרה.
ובה בעת עסוקה מדינת הישראלים בחתירה מתמדת להשמיד ולהעלים מכאן את אלה שהוא תופס אותם כחייזרים – הערבים, הזרים, הלא יהודים בכלל, הסמולנים, המשתמטים, ההומואים, הנפשיים, ועוד (ושימו לב – לא נעשית כאן הפרדה בין 'ישראלים' שזה החלק החילוני כאילו של העם לבין 'יהודים' או בין חילונים לדתיים. למרות שיש 'יהודים' ו'ישראלים' ויש מקום לדון בהם בפוסט אחר).
זה העיסוק האמיתי, זה הציווי האמיתי מדאורייתא, בו מאמינה ישראל, בו מאמין הציבור.
אולי זה סוג של רצח אב, או טשטוש העקבות לעצם היותינו כאן, כי אם העם הישראלי מאמין בחייזרים, ובסיפורי החייזרים שהם הבסיס לקיום היהודי-ישראלי המשותף, הרי שבאנו מחייזרים, כולנו, אנחנו לא מכאן.
הישראלי הממוצע לא יודה בזה – אבל בעיניו הסמולנים, או המשתמטים, או מי שהוא שונא – הם סוג אחר של בני אדם, וסוג אחר של בני אדם = חייזרים. גם הגרמני הממוצע האמין שזה מה שהיהודים, לכן לא היה אכפת לו להשמיד אותם.
עד עכשיו לא אמר בלוג זה מילה אחת על השאלה אם יש באמת חייזרים, אם הוא עצמו מאמין בחייזרים, מה שהוא מוכן לומר שהוא פגש אנשים שמאמינים בכך, ושאפילו התנסו בכך, לדבריהם. כולנו פגשנו. אחד מאלה שהוא פגש הוא ח., שלמד, לדבריו, בבית ספר גבוה של 'התבונה הגלקטית', וסיפוריו שונים מסיפורי החייזרים האחרים, אך לדעת הבלוג, לא פחות ראויים מהם.

הגיע הזמן לכונן סיפור חייזרים חדש, הומאני יותר, שיחליף את סיפור החייזרים הישן. הדרך להחליף את ישראל המשמידנית המחזיקה בצוי השמדה מדאורייתא ומכוחם היא פועלת יום יום, שעה שעה, בישראל אחרת, שתהיה גם בעלת מאסה המסוגלת לקיימה, עוברת שם, בתיכנות הדאורייתא החייזרית שמכוחו בתת-מודע חלק גדול מהאנשים, הרבה יותר ממה שחושבים, פועלים.

שיר הרוב/ א.ב.

לָמָּה הוּא לֹא מְפַגֵּר
כְּמוֹ שֶׁהוּא צָּרִיך לִהְיוֹת
לְפִי הַהִגָּיוֹן שֶׁל כָּל
אֶחָד וְאֶחָד.
לָמָּה הוּא מֵבִין עִנְיָן. לָמָּה
הוּא יוֹדֵעַ לְחַבֵּר דְבָרִים
שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים
לָמָּה הוּא מַשִּיג אוֹתָנוּ בְּרִיצוֹת לָמֶרְחַקִּים?
בִּכְלָל מַה הוּא, חַלָּשׁ אוֹ חָזָק
לֹא מְבִינִים אֲנַחְנוּ
מְבֻלְבָּלִים
זֶה הוּא שֶׁמְבַלְבֵּל אוֹתָנוּ
מַפְרִיעַ לָנוּ לִישון
מֵפֵר אֶת סְתָּלְבֵּט הַשְׁתִיקָה
לֹא רוֹצֶה לְהִסְתַּדֵּר
בַּמָּקוֹם שׁלוֹ בַּשוּרָה
הוּא חָרָא
מַגְעִיל
הוּא כְּמוֹ עֲרָבִי רָע
הוּא חֹמֶר נֶפֶץ
פְּצָצָה אֲטוֹמִית
נָקִיף אוֹתוֹ בְּחוֹמָה
שֶׁלֹא יִהְיֶה מִי שֶׁיִשְְׁמָע אֶת קוֹלוֹ
שֶׁלֹא יֵדַע הוּא בּעַצְמוֹ
כַּמָּה שֶׁאֲנַחְנוּ מְפָחָדִים מִמֶּנוּ
נְטַרְטֵר אוֹתוֹ אֶל מִחוּץ לְדַעְתּוֹ
שֶׁיִזְעַק בִּבְדִידוּתוֹ
שֶׁיִשְְׁתַּגֵּעַ
הַמְשׁוּגָע הַזֶּה.

1985

1981

באביב השנה ההיא, שנה רביעית בכוכב בגין, שתי שנים בארץ חדשה, האביב לבלב אצלו בטירוף בארץ הירוקה של האוניברסיטה שפתחה לו את שעריה אל עולם שבפעם הראשונה לא מזלזל בו, ואי הוודאות החדשה היתה אי ודאות נעימה, אחרי זמן רב שהתרגל שהכל קבוע והכל ידוע ומה שהיה הוא שיהיה.

הנשיא החדש של ארצות הברית, שהיה שחקן קולנוע, נורה על ידי בחור שחלם על שחקנית בסרט ורצה להראות לה שהוא לא רק מדבר, כמו המחזר-המתחרה שבסרט, אלא גם עושה. הוא התקשה להאמין שזאת הסיבה האמיתית שירו בנשיא, היו לו תיאוריות משלו ואולי הוא לא רצה לחשוב שבחור מאוהב עשוי לעשות מעשים כאלה חולניים (ואגב, לא היתה זו הפעם האחרונה בחיים שלו שמישהו ירה בראש מדינה ואנשים הסבירו את המניע באהבה נכזבת), אבל כשהוא עשה את דרכו בעמק, צעד בנעליו אל המושב בלי לדעת איך היא נראית בעצם (חוץ מתמונה, מכוסה בכובע, ששלחה אליו בהתכתבות שלהם) זה היה נראה לו אחר כך, נלהב ומלא אופוריה למרות שלא מצא אותה בבית כי בדיוק היתה בטיול, כמו מעשה התאבדות שלא היה מעז לעשות בשנים ההן, הקודמות.
זה היה לפני פסח, ואחרי פסח התלהטה הארץ בייחום של שנאה במערכת הבחירות ההיא, שהיתה אמורה לסיים סופית את הסיפור של כוכב בגין, אבל בגין התעורר פתאום מהתרדמה ויצא מהכוכב שלו אל הגגות והכיכרות, להסית ולהשניא, ביוני הפציצו את הכור בעיראק והוא שמע על זה בטאבה, אליה הגיח מטיול בסיני. ובמוצאי שבת שלפני הבחירות דודו טופז אמר שההם במצודת זאב צ'חצ'חים ושין גימלים אם בכלל הלכו לצבא (וכנראה היה צריך להיעלב מזה אבל הוא לא צ'חצ'ח מה פתאום, הוא באוניברסיטה) ויום אחר כך בגין חזר באותו מקום על אותה מילה וקיבל את המנדט המכריע בבחירות שהיו יום שלמחרת, באותו יום שהיא, לפי מה שהבין חודשיים אחר כך (ומתוכם חודש וחצי של שתיקה בהתכתבויות הדואר), פגשה את החבר שלה (ממקום סמוך למקום שממנו יצא אל הגיחה אל ביתה שבעמק). ואחר כך עם הקיץ הכל נבל, הגבעה ירדה off בשעה שהאוניברסיטה עזבה לעופות הטרף את מדשאות גן עדן אל כלא הבטון החשוך שם היא עד היום הזה, בו שומרים חסמו לו את הכניסה למנהר ואמרו שהאוניברסיטה סגורה ובהמשך באה המלחמה הראשונה בלבנון עם אריק שרון, שנכנס לקומה לפני המלחמה השניה, וש. השכן מהכיתה נהרג בפריצה למערב ביירות יום אחרי ההתנקשות בנשיא, והוא בדיוק נזכר בו שוב לפני שבוע כשעבר ליד ביתו בכיכר, ולמחרת דודו טופז התאבד.