ביטול יקום/ המרה: שתי הדרכים העיקריות וידיעות מקומיות

בביטול יקום מתבצעת העברה של כל הכּוּלִיוּת. טיסה במהירות האור היא השיטה הידנית של זה. יש דרכים יותר משוכללות, אך כמובן נדירות.
המרה לא מכריחה להעביר את הכל, יש החלפת אטומים ואפשר בתכתובת וגוגל ספייס טלפתי להגיע לכל אזור. זאת מן הסתם הדרך הנפוצה והזמינה יותר, אך מכיוון שהגוף הוא שדה הפעולה של ההמרה, המחיר יכול להיות גבוה יותר. ומכיוון שהשיטות מבוססות על החלפה, בכל מקום שעזבת אתה משאיר בעצם כפיל. בדרך כלל הכפילים מתפוגגים.

משולש 5.5 1

ידיעות מקומיות:
עם התבססות הבלוגלוי, נשאלו שאלות לגבי המשכו של הסטוריון מצעד המחץ, ומה יהיו תחומי עיסוקו כעת. ובכן, עד להודעה חדשה, דובר הבלוג מודיע שהבלוג ימשיך באותם נושאים שעסק בהם קודם, אולי בפחות תכיפות וביותר קצר (נשקלת אפשרות של פתיחת טוויטר), עם דגש על דברים ייחודיים שלא מתאימים לבלוגלוי. גורמים מקורבים מסרו כי חזון הבלוג בעתיד היא לכונן קואליציה בלוגית ועל-בלוגית של אזור חופשי בפורמט רחב יותר, אשר ישרת את כל צרכניו של אזור חופשי.

מלעון רשת*, מי ידע חייך (תחשוב מלעון – תחשוב חיובי)

מאת כותב בקפה (ירושלמי)

הועלה גם בבלוג 'רשת א.'

מוקדש באהבה לאוכלוסיה מוכה, אשר לא בחרה את גורלה.

"המלעונים היו פה לפני הסחים!" (מ. לעון, חכם מלעוני. אגב, כל המלעונים חכמים)

המלעון הוא כמוני, כמוך, כמו כל אחד. רק שהוא מלעון.

הוא ראוי לטיפול של חמלה, אמפתיה והרבה פוליטיקלי קורקט, כי המלעון הוא רגיש מאד, ונעלב כשקוראים לו מלעון.

ובאמת, תארו לכם שגם אתם הייתם הופכים למלעונים, כתוצאה מטיפול לא נכון, כתוצאה מדברים שמדע הרפואה עוד לא הצליח לפתור. לא הייתם נעלבים אם היו קוראים לכם מלעונים?
ובכל זאת, למרות שהוא מלעון, המלעון קם בבוקר, מתרחץ, מתגלח, הולך לעבודה, מטפל באחות הקטנה, קונה מתנה לאמא ליום המשפחה.

המלעון הולך לקונצרטים, המלעון מתרגש מיצירה של מוצארט, או שלום חנוך, המלעון אוהב ילדים, אוהב לטייל בטבע. יש אפילו מלעונים צמחוניים!
עמוק בתוכם, אני מאמין שכל המלעונים הם אנשים יפים, ביישנים, חיישנים.
האם אין הם כמוכם וכמוני?
בכל אחד מאיתנו יש מלעון קטן וביישן, שלא בא לכדי פיתוח, שלא לימדו אותו איך לדבר, ולכן הוא מתוסכל, חבוי וחפוי. אם היינו מקשיבים למלעון שבתוכנו, מתחברים איתו, לא מפחדים ממנו, היינו בני אדם שלמים יותר, מאושרים, תורמים לזולת, אוהבים את המדינה ואת הדגל, את ראש הממשלה, מחייכים לשכנים ולשכנות, מגדלים דשא, נקיים מכולסטרול, עוזרים לזקנות ולילדות לחצות את הכביש, היינו בני אדם שלווים יותר. לא היינו מעשנים, מגרבצים, מתמכרים לסמים, ושאר אותן תופעות של חולי חברתי פוסט מודרני אורבני. הכל זה רק מפני שאנחנו מפחדים, מפחדים מהמלעון שבתוכנו. אנחנו צריכים להקשיב למלעון, אנחנו צריכים ללמוד להרגיש מלעון, לחשוב מלעון.

תחשוב מלעון, תחשוב חיובי!
המלעון לא מכפיש, לא משקר, לא מזייף, המלעון אומר אמת אלטרנטיבית. וזה לא נכון שהמלעון הוא מכוער. הכיעור הוא בעיני המתבונן. אם נכיר את עולמו הפנימי של המלעון, נמצא בו את היופי. מלעון הוא יפה!

וזה לא נכון שהמלעון חולה שנאה. מה שנראה לנו שנאה היא בעצם צורה של אהבה!

יש במלעונים אהבה, והיא תנצח!

כדי שנתגבר על הפחד הפנימי, כדי שנתגבר על הדעות הקדומות נגד המלעונים, כדי שנהיה כולנו אנשים שלמים, שלוים, רגועים ופרודוקטיבים יותר, ונוכל להביא שלום על סביבתנו, צריך שכל אזרח במדינת ישראל יאמץ לו מלעון.
יחוקק חוק מלעון לכל אזרח, שיחייב כל אזרח לאמץ לו מלעון, לפחות למשך שנה. אני מאמין שאםרק נקשיב למלעון, אם נאמץ אותו אלינו בחום, נרעיף עליו אהבה, אם נלמד ממנו, תראו איך תוך שנה אחת כולנו לא נכיר את עצמנו!

אם רק נאמין, אם רק נאמץ מלעון – yes we can!

* מלעון רשת – (יש המכנים אותו גם טרול) מגיב, אלמוני או בעל שם, אשר פועל רק מתוך מוטיבציה פוגענית ותכליתו ברשת היא הפצת רוע ושנאה, או דיכוי, (אם בתור יחיד ואם כעובד בתשלום או התנדבות מטעם) והבוחר לו בדרך כלל, ביחיד או בקבוצה, קורבן פגיע או מוכשר ממנו, או מישהו המסומן לחיסול ע"י שולחיו של המלעון. המלעון מוכר כישות מוגנת על ידי אתרי החדשות ובפרט ובכלל "הארץ".

כל הנאמר כאן הוא בגדר סאטירה.

קולנוע ריאליטי – ז'אנר המחכה להמצאתו

אני חושב שדבר כזה עוד לא היה, אולי אני טועה, לא אתפלא. אבל אני עוד לא שמעתי.
תכנית ריאליטי שהיא בו זמנית הסרטה של סרט, על פי עלילה כתובה, כלומר השחקנים, הבמאים, המפיקים, כל הצוות בקיצור, הם בו זמנית עושים את הסרט, ובו זמנית הם משחקים את החיים שלהם, תחת פיקוח של מצלמה, והמטרה – שימו לב, היא לא סרט מוגמר, אלא הסרט הוא בילט-אין. אולי – תכנית ריאליטי שהיא חזרה אינסופית על הסרט, ובעצם אין חיים לשחקנים זולת תפקידם בסרט. מכיוון שלסרט יש עלילה כתובה, יש איזה מתח בין מה שהוא מכתיב לבין הדינמיקה של תכנית הריאליטי. נראה לי שכך ייראו הרבה סרטים וסדרות עלילתיות, בעתיד הלא רחוק בכלל. ברור שזה גם ישפיע על מבנה העלילה – יעשה אותה גמישה לשינויים, זה יהיה מעניין במיוחד אם יפיקו בצורה כזאת סרט ישן או סיפור-שיחזור של אירוע הסטורי.
יש לי רעיונות לכמה דמויות לסרט מתהווה, שיכולים להיות בו זמנית משתתפי ריאליטי:
חסלנה מוה כוזרך – סוכנת מוסד יפהפיה חייזרית לשעבר בפיצול אישיות בבריחה מתמדת, שמוכרחה לחסל את מי שמתקרב אליה או שהיא מרגישה בגללו חולשה. יש לה שתי כפילות, מוה וכוזרך, אחת טובה ואחת רעה שתפקידן להחליף אותה כשהיא נעלמת למשימות שונות, אבל הן גם משפיעות עליה.
וגמוס קבגהו – חייזר בשאלה-בתשובה, לשעבר נשיא הפדרציה ואולי נשיא הפדרציה בעתיד, אם יצליח למלא את שליחותו בכוכב הלכת, שהוא בעצמו לא יודע מהי, וקודם כל הוא צריך להתגבר על הקמים יום יום לחסלו.
המלוויניזים – ספק בני אדם, ספק חייזרונים מרושעים הנמצאים בכל מקום בחשכת מצב שקוראים לו "עלטת מרחב" ותחביבם – פרישת מלכודות לבני אדם. הם ניזונים מאנרגיות רגשיות חזקות שבני אדם מפיקים סביבם בשעות של מריבה, של משיכה, של עוצמה ושל חולשה. הם אינם מסוגלים ואינם אמיצים דיים להרוג, אך המלכודות שבעטיים בני אדם נופלים אליהם, עשויות לשאוב את האנרגיה ולנטרל את הבריאות ובכך לחסל את האדם.
המלאכונים – מציגים את עצמם כנציגי חייזרוּת הצדק העליונה, או ככת של שוחרי שלום, טבע וסביבה ובתור מי שבאו לכוכב הלכת כדי להציל אותו ולשמור על התרבות. בפועל הם פוחדים מאד מכוכב הלכת, ועסוקים באופן אובססיבי בהגנת וביצור האינטרסים שלהם ובתחרות בלתי פוסקת אחד עם השני. את מי שמתקרב אליהם יותר מדי הם מחסלים באמצעות חיידק הבחילה.
יוספאי דישטר – המספר את סיפורם של המלאכונים כפי שהם אוהבים אותו, ומציג את עצמו כנושא האידיאלים הנעלים והיפים שלהם. בחדרי חדרים יודה שההנאה הגדולה ביותר שלו היא לבשל גורי חייזרים ושאר סוגי חיים 'נחותים' בעיניו על כוכב הלכת, בסיר לחץ. למרות שהוא רואה את עצמו כסמל של יופי ואליל רומנטיקה, רוב מכריו מודים שהוא מכוער ודוחה, וכך מודות גם מכרותיו. הוא אחד משני 'המספרים את העלילה' ומובילים את השחקנים-משתתפי הריאליטי מפרק לפרק, ממטלה למטלה.
מם – המספר השני, סוג של מדען מטורף כושל והסטוריון גלקטי רחב אופקים לעת מצוא, הלום יין בדרך כלל, המציג תמיד את הסיפור האלטרנטיבי לסיפורו של המספר האחר.
המדינה, הסדר, המוסד, (רשות כוכב הלכת) – למרות שהיא כופרת בקיומם של חיים מחוץ לכוכב הלכת, או מציגה את עצמה כמגינתם ומייצגת האינטרסים של בני כוכב הלכת, משרתים בה גם חייזרים שטיבם לא ברור בהתחלה ואולי לא יהיה ברור אף פעם. מטרתה היא לשמור על הסדר ותחביבה הוא גידול חייזר על שכאשר יגדל, יכבוש את החלל. בין לבין, היא מנהלת משחקי מלחמה עם רשויות מקבילות על כוכב הלכת, וכדי לקיים אותם היא חייבת לגייס את כל אנרגיות המוח והנפש הקיימות בתחומה, וציידיה-סוכניה עסוקים כל העת באיתור אנרגיות חופשיות ובגיוס נושאיהן או בחיסולם.
מפקד המשטרה ורעייתו.
הפסיכיאטר.
טדיגאוב – דובון שמנמן וחביב, המציג את גירסת הסדר-המדינה למאורעות, כשמעליו דגל ובפיו פאתוס. מוצג כמי שתחביבו לארגן קומזיצים-מדורות שבט עבור האחרון ברשימה.
חיידקים – נמצאים בכל מקום, קטנים מכדי להיראות (שלא כמו המלוויניזים, שמוסווים על ידי חשכה קוסמית), נוכחים מכדי להכחישם. מעבירים הכל, מחלות, מחשבות, רגשות, גלי קול, חלומות, ויש מי שאומר שיש להם תודעה והם עצמם מחליטים מה הם מעבירים ולמי.
העם (בני כוכב הלכת) – עבור המדינה הוא מהווה את מקור האנרגיה העיקרי, והשלִיט ביותר – לא במובן שולט, אלא במובן של בר-שליטה, והיא עסוקה בהחזקתם במצב כזה, דבר שאינו קשה בדרך כלל. העם הוא הפכפך, ורוב המשתתתפים בסרט-ריאליטי מודים שהם מפחדים ממנו. יחד עם הפכפכותו, כמי שצמח מהאדמה, יש לבני כוכב הלכת סוג של חוש צדק טבעי וחיבור אל כוכב הלכת ואל מזג האויר שלו, הגורם לאחרים לקנא בהם.
לא תמיד ברור מי הוא מי, לכל דמות ניתנת ההזדמנות לשחק תפקידים של דמות אחרת, וכך למשל יכול וגמוס קבגהו להיות לרגע הפסיכיאטר או אחד המספרים, או להיות חלק מן העם, אשר גם הוא עצמו לא מזוהה, ויכול להיות שמסתתרים בתוכו מלוויניזים, מלאכונים, או סוכני המדינה. חסלנה יכולה להיות מלאכונים, מלוויניזים או העם, מוה או כוזרךthe game never ends when your whole world depends On the turn of a friendly card. וכך עד שנשאר השורד האחרון או עד שהרייטינג צונח.
הצעות נוספות יתקבלו בברכה.

ומברוק לכוחותינו

ואת חוק המאגר הביומטרי יש לחסום!

who did start the fire

בכבוד, גדעון!

ובנלוה להמשך המצעדים של שנות ה70 – עוד משהו שנעדר מהמצעדים של ישראל, מהמשובחים שבמופרעים טי. רקס שהם בעצם היהודי מרק (מרדכי?) בולן ז"ל, היו ענקים בבריטניה ונחשבו לרגע כיורשים של הביטלס (!) ואפשר לראות כאן מי השפיע על זיגי סטרדאסט – עוד נעדר מהמצעדים הישראלים של 1972, והוא לדעתי אבי אבותיו של הפ.אנק ריאס (אם כי יש יגידו שהביטלס, רגע לפני שנהיו מפורסמים, הם הם אבותיו), וגם השפיע ללא ספק על יהודי אחר, מוורוצלאב שבפולניה, הנריק פיק:
טלגראם סם – מוקדש לדוור לשעבר
ג'יפסטר
"אהבה חמה"
מטאל גורו
אני הכי אוהב – גט איט און ("שחק אותה" כמו שתירגמו)
ומשהו קצת אחר – קוסמיק דנסר
שיהיה לכם אחלה שבוע!

ראיון עם השר גדעון סער הסביר לי מה אני עושה פה עם הסבנטיז האלה

היום במוסף העצמאות של ידיעות אחרונות אמר השר, תוך הסבר למה הוא כבר לא שומע יותר את הפינק פלויד "זה לא צלח את מבחן הזמן. למה יש רטרו של האייטיז? זה צלח את מבחן הזמן. האייטיז היה עשור טוב, עשור של רייגן, של תאצ'ר."
תמיד הרגשתי שהאייטיז קצת דפוק, מבחינה מוזיקלית, אך לא רק, לעומת הסבנטיז, ואת העדפתי לפופ הסבנטיז ביטאתי בבלוג זה, בין השאר בעצם השם שלו, אבל משום מה מעולם לא התעמקתי בשאלה למה בדיוק אני מעדיף את הסבנטיז. עכשיו, בזכות השר, הבנתי, וגם קיבלתי הצדקה קיומית אידיאולוגית לכל החלק של הפופ בבלוג הזה שסבל מסכיזופרניה בין החלק הפוליטי לחלק 'המצעדי'. הכל נראה לי עכשיו באור אחר, הקצוות התחברו, הפּוֹפִּי והפוליטי, וסוף סוף לראשונה בתולדותי יש לי פוסט שהוא גם בקטגוריה "המצעד" וגם ב"שירות פוליטי".
תודה לך, השר סער.

ובחייאת ליברמן, תעצור גם אותי.

רכבת ישראל – העצומה

לעצור את הרכבת עוד לפני יציאתה:

החדשות בינתיים: בית הדין לעבודה אישר את המשך צווי המניעה נגד הפיטורין (ידיעה שבהארץ הזדרזו להעלים משום מה) וכאן אתם מוזמנים לקרוא את ההצעות האומללות של רכבת ישראל.
(ותודה לעבודה שחורה על פרסום מקביל של העצומה ועל קישורים).

יוזמה ברוכה

ב88FM התחילו מהשבת לשחזר מחדש את מצעדי שנות ה70 של "הגל הקל", אחרי שלפני כמה שבועות גמרו לשחזר את האייטיז – אלה שני עולמות שונים, והסבנטיז ראויות לזה, ובתקוה שנזכה גם לשחזור הסיקסטיז (בעוד כמה מובנים).
ראוי במלוא הענווה להזכיר מי חשב על זה לפני כמה שנים, אבל לרדיו יש רשימה יותר מלאה וגם יכולת לאסוף את ההקלטות.
מניתוח מצעד הגל הקל של 1970 – אז עדיין לא הייתי מחובר למצעדים, הממצא המעניין הוא ההיעדרות של מוסיקה שחורה – חוץ מYoung gyfted and black של בוב ומרשה שהגיע למקום ה20, רוב המצעד היה אמריקני-לבן. כל להיטי הזהב השחורים של מוטאון – מרווין גאיי, סטיבי וונדר, הסופרימס (שגם להם הוקדש ב88 מרתון) למשל, שכבר היו אז – לא הצליחו בזמן אמת בארץ, עד כמה שאני זוכר גם בשנים שאחר כך, עד אמצע ה70 לפחות עם עליית הדיסקו. גם הגק'סונס למשפחותיהם, עד כמה שאני זוכר, לא הצליחו בארץ בכלל בשנות ה70.
לגבי הזכייה בתארים באותה שנה התאפשר בפעם האחרונה צירוף הענקים הקלאסי – אלביס והביטלס, זמר ולהקת השנה. הלהקה שהתפרקה באותה שנה, והזמר שהתפרק אחרי 7 שנים. מרי מי-זוכר-אותה הופקינס היתה זמרת השנה, ואני הרהרתי על זה שבשנים הקלאסיות ההן לא היתה זמרת בקלאסה מקבילה שהתחרתה בזמרים הגבריים – רק מדונה הגיעה בהצלחה שלה לאותם מימדים, וזה אם תרצו תקציר ההבדל בין שנות ה70 ל80. יותר שוויון למין הנשי, שהוא כשלעצמו מבורך, אבל בעיני לפחות, פופ הרבה יותר משעמם, מחושב ומסונתז, יודע איך למכור, אבל לא מעורר בי, גם כיום, את מה שפופ שנות ה60 וה70, המרדני והתמים שאליו התחלתי להתבגר, בגלגול הראשון, עורר בי בשנים ההן, דרך מכשירי הרדיו והמשדרים ששודרו לחלליות הנוסעות. גם החלל זה כבר לא אותו דבר.
ואגב, כשאני חושב על כך היום, הקשר בין הפופ ששודר – כמו כל מה ששודר ברדיו, לבין העולם הפנימי במובן העיצוב של הסרט שמגן עליך, שמרפד אותך, ואותו יש כאלה שנושאים או משתדלים לשאת לכל החיים, לא היה מקרי אלא מחושב מאד. שום דבר לא בא מהשמים, ובכל זאת יש בי אמונה שהשדר של פעם נבע מאיזה מקום אמיתי. אני מקוה פעם לכתוב על זה פוסט מעמיק יותר, אולי שיר. איש הכוכב באמת חיכה בשמים, מאוחר יותר התחילה המלחמה עם בני כדור-הארץ טעוני הקידמה השטנית והיא נמשכת עד היום עם האחים הגדולים הביומטרים למיניהם, השואפים לכבוש את כל החללים האפשריים ולא להשאיר בהם פינת בריחה. הם הם חייזרי-המפלצת, וכל הפשיסטים שלמי שהוא כמוני אין מה לעשות נגדם, רק לחכות שאולי החייזרים הטובים בכל זאת יבואו להציל את הכוכב הזה, ובינתיים לעשות כמו מה שאפשר כדי לעצור את חייזרי הרשע, כמו למשל להחתים על עצומות – כמו זאת או/וגם זאת וזאת – הרכבת עוד תתדרדר, אין לנו עוד מושג כמה הממשלה הזאת מתכננת לדרדר אותה, ובכל זאת זה לא אומר שצריך להתייאש מהנסיון לעצור אותה – ביציאה!