יש לקוות שהדחייה של הדיון במאגר הביומטרי היא רק תחילת הדחיקה שלו החוצה, למרות שגם אם ידחו את ההצבעה על המאגר הביומטרי בכל שבוע זה יהיה הסדר שכולם יכולים לחיות איתו. זאת אחת הפעמים שאנחנו יכולים להעריך את ביבי על 'הלחיצות' שמייחסים לו, אולי היא נכונה יותר, בטח עדיפה על הנחישות החמורית של שטרית.
אבל עוד מוקדם להספיד בצהלה וביגון שמח את החוק הביומטרי, יתכן אמנם שהממשלה מחפשת, אחרי שסוף סוף חברי כנסת ושרים העזו להביע התנגדות, לרדת מהעץ הגבוה ולקבור אותו באיזה דרך שקטה, ויתכן גם שמחכים לאיזה שעת כושר, אולי לאיזה 11/9 פלילי, שאחריו תיווצר הפאניקה הדרושה להעביר את החוק. (יש גם כמובן קולות שמדברים שוב על מלחמה קרובה שתטרוף את הקלפים) כולנו מקוים שזה לא יקרה, וגם שאין כאן איזה תכנית להכניס את המאגר בפועל אט אט, בדלת האחורית, פה שם להפוך אותו לעובדה. צריך להמשיך להיות ערניים ולעקוב.
הצל"ש מגיע לכל קהילת האינטרנט הדרוכה והאכפתית, בפייסבוק, בבלוגים שהשמיעו קולם ומספרם רב כדי לתת לינק, לפעילים שלחצו ונדנדו לחברי הכנסת עד לרגע האחרון, לאנשי האגודה לזכויות האזרח, לעו"ד יהונתן קלינגר ואנשי גרילה תרבות שארגנו בשבוע שעבר את האירוע – משוררות נגד האח הגדולשעזר מאד לדעתי בהפצת הנושא והיה סוג של אבן דרך בהעלאת הנושא לציבוריות, אנשי האקדמיה שחתמו על מכתבי האקדמאים ופעילי ציבור. לתקשורת הממוסדת מגיע קצת פחות למרות שגם שם היתה טיפה התעוררות בימים האחרונים, אבל מה שחשוב לדעתי זה לדאוג שהמודעות לסכנה של המאגר תנזול מחוץ לאינטרנט ותגיע גם אל "העם הפשוט". אני נדהם כמה אנשים ישנם שעד היום בכלל לא שמעו על החוק הזה. צריך לחשוב איך לנצל את מרווח הזמן כדי להפיץ את זה גם מחוץ לרשת.
את המאגר הביומטרי, עדיין, יש לעצור!
חבורה של מריונטות עומדת לבגוד היום במדינה ולבצע פיגוע המוני
חבורה של מריונטות, שראו, ששמעו, שקיבלו הסברים, פניות ולחצים, וחלק מהם הודו שהדברים נכונים ומסכימים איתם בליבם, ואפילו בפיהם, עתידים לציית היום ל"משמעת קואליציונית" ארורה.
זאת לא הפעם הראשונה שהדברים האלה קורים. אולם היום "הנאמנות למשמעת" הזאת פירושה בגידה במדינה. בגידה במדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, כי רשמית וסופית, מדינת ישראל תפסיק להיות דמוקרטית ברגע שיעבור חוק האח הגדול, בגידה באזרחים ובבוחרים שעל זכויות האדם שלהם, כולל הזכות לפרטיות המעוגנת בחוק יסוד, כי לא יהיו עוד זכויות כאלה אחרי שהחוק הביומטרי יעבור.
וזה יהיה פיגוע המוני כנגד כל אזרחי ישראל, עתידם וחירותם. ללא חירות אין חיים, ללא חלום אין עתיד. במדינה שבה האח הגדול יודע עליך הכל, אין לאן לברוח, אין על מה לחלום, אין עתיד.
1984 של האח הגדול – רשמית וסופית, לא בספרים, לא במדע הבדיוני, לא בתכניות "ריאליטי" מתחילה הערב. ה16/11/09. אם לא תיזרק נשמה במריונטות האלה – יזכרו את היום הזה רשמית בתור היום שבו הדמוקרטיה מתה.
ב1952, כאשר הכנסת עמדה להעביר את חוק השילומים עם גרמניה, ארגנה האופוזיציה בראשות ח"כ מנחם בגין הפגנות ענק. מרכז ירושלים נחסם, ובנין הכנסת שהיה אז במרכז העיר, כמעט ונשרף. אני לא בעד דברים כאלה, אבל איזה אופוזיציה היתה אז, ואיזה אופוזיציה יש היום? אופוזיציה שלא שווה יריקה. ציפי לבני, חה חה, מאיר שטרית… וכנראה שגם לב העם מת. אף אחד כנראה לא יגיע היום אפילו להפגין ליד הכנסת.
שמות הבוגדים בנו, בחירותנו ובבטחוננו, כן, בבטחוננו, יירשמו. העם עוד יתעורר.

חידה לקהל – מה זה?
אפשרויות:
1. נקודות אקופונקטורה אליהן מחדירים מחטים בשב"כ כדי להוצי הודאות מחפים מפשע.
2. נקודות אקופרסורה עליהן לוחצת המשטרה כדי להוציא הודאות מאזרחים תמימים.
3. נקודות וקווים לדמותו של הישראלי החופשי ז"ל.
4. מפה של מאפייני הפנים שאתם לא רוצים שיופיעו בתמונת רשיון הנהיגה שלכם.
5. כל התשובות נכונות.
מתוך הבלוג של עירא
וקצת אופטימיות בתוך כל זה – אין מצב – מצעד זכויות האדם הראשון בישראל עומד להתקיים בתל אביב ב12/11, נכון לעכשיו 874 אישרו את בואם, 875 אולי מגיעים, וזה תוך יום אחד מאז שהמסר עלה בפייסבוק! כל הכבוד!
בני ברדיו, בתגובה לאלה שתומכים בביומטרי כי 'אין להם מה להסתיר' – "אני מרחם על אלה שאין להם מה להסתיר, וגם קצת מפחד מהם". מציל את כבודה של התחנה הצבאית, שבשעות הקודמות התעלמה מהנושא למרות שאילנה דיין הבטיחה. בסוף השיר החדש של שלומי סרנגה היה יותר חשוב.
עדכון: בינתיים קדימה מאפשרת חופש הצבעה לחבריה. נראה לאן הם יקחו את החופש שלהם ואת החופש של כולנו.
שירה לא ביומטרית – הודעה על אירוע ביום א' ביוזמת "גרילה תרבות"
ישנה אמרה : אקדח טעון
סופו לירות. טעות
בארץ-ישראל הכל יכול לקרות
נוקר שבור, קפיץ חלוד
אריה סיון, מתוך: לחיות בארץ-ישראל
חוק המאגר הביומטרי הוא מנגנון תמנוני חקיקתי נוסף ביצירתה של מדינת המעקב
הישראלית. אורוול לא חזה את מה שמדינת ישראל כותבת. החוק החל ביוזמה
ליצירת תעודת-זהות חכמה, ובה שבב שיכיל מידע שמקשה על זיופה.
אך בהמשך, נוספה לאותה הצעת-חוק יוזמה ליצירת מאגר של נתונים ביומטריים
שיופיעו הן על השבב והן במסד-נתונים מרכזי, כגון: טביעות אצבעות, סריקה
ממוחשבת של הפנים וכו'. את כל אלו ניתן לזייף, למכור, להעתיק ולהעניק
לגורמי פשע, או בעלי הון מושחתים.
לפי החוק המוצע, המדינה
תחייב כל תושב למסור טביעות אצבע וסריקת פנים, ואלה ישמרו במאגר המרכזי.
קיום מאגר זה יפגע בפרטיות ובכבוד האדם, ועלול אף לסכן את בטחון המדינה
ותושביה. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה וצפויה לעלות להצבעה בקריאה שנייה
ושלישית ביום שני הקרוב (9.11.2009)
כל יצירה העוסקת באחד מן
הנושאים: פרטיות, צנזורה דיגיטאלית, מעקב, כוחה הגובר של המדינה, עידן
המידע, וכו' יכולה להתאים. גם יצירות הנוגעות לחופש הפרט ולחופש בכלל
יתקבלו בברכה.
למידע נוסף על חוק המאגר הביומטרי והשלכותיו:
http://no2bio.org/
יוזמת הארוע: ענת זכריה
משוררות/ים שיופיעו (רשימה חלקית שתתעדכן):
יודית שחר
תומר ליכטש
אהרון שבתאי
ללי ציפי מיכאלי
אביה בן-דוד
לילך ובר
אביטל קשת
חגית גרוסמן
נוית בראל
איל בד
אור דהן
ארז מירנץ
נעם פרתום
מאירה מרום
יעל פרידמן
רון קורדונסקי
נטלי לוין
מיכל דר
שלי חן
ענבר איצקוביץ'
רוני הירש
יובל בן-עמי
נמרוד עברון
אוסנת איטה סקובלינסקי
צאלה כץ ז"ל
מתי שמואלוף
רועי צ'יקי ארד
יהושע סימון
ביום ראשון בשעה 18:00 ניפגש כולנו, חברות וחברי גרילת תרבות ופעילים נגד
המאגר, ונמחה באמצעות שירה נגד חוק המאגר הביומטרי. אנחנו מבקשים מחברות
וחברי גרילה תרבות ומכל מי שמתנגד לחוק המאגר הביומטרי להצטרף אלינו.
הפגנת הגרילה תיערך ברחבה שמול משרדי הממשלה בצומת מגדלי עזריאלי בת"א.
ליצירת קשר ולהצטרפות:
culturegrill@gmail.com
האם תביעה בינלאומית תעצור את החוק הביומטרי?
האיחוד האירופי שוקל להגיש תביעה נגד ממשלת בריטניה על כשלונה לשמור על הפרטיות של אזרחיה. מדובר בהפרת התחייבויות בריטניה לאמנת EU’s 2002 ‘e-privacy שנועדה להבטיח את בטיחותם של קשרים אלקטרוניים כגון מיילים וגלישה ברשת, שממשלת בריטניה הפרה אותן בכך שלא מנעה מחברות הטלקום הבריטיות לנטר ולפרפל (profiling) באופן לא חוקי את משתמשי הרשת הבריטיים במטרה לכוון אל מפרסמים.
משמעות הדבר לגבינו היא שגם בריטניה הגדולה (למרות שאיננה חברה באיחוד האירופי) אינה יכולה לעשות כל דבר לאזרחיה, ויש דיין ויש דין בינלאומי (כמו שאנחנו רואים זאת, אם נאהב ואם לא, גם בפרשת דו"ח גולדסטון) שיכול להתערב במקומות בהם נפגעות זכויותיהם של 'נתיני המדינות' בכמה רמות, וסמכותם של בתי דין אלה תגבר לדעתי בשנים הבאות, ומה שנכון לגבי בריטניה נכון בוודאי גם לישראל, אם רק נהיה מודעים לאפשרויות לסעד בינלאומי, במקום שבו הממשלה נכשלת (שלא לומר נכשלת בזדון) בהגנה על זכויותינו ומקדמת חוקים שאינם עומדים גם בסטנדרטים בינלאומיים (אוניברסליים) של זכויות הפרט, כמו במקרה המובהק של החוק הביומטרי וחוקים אחרים שנחקקו ושבדרך.
אני בהחלט רוצה לראות את שטרית, ישי ואחרים המקדמים את החוק הביומטרי מתחילים להרגיש לא נעים לנסוע לחוץ לארץ אבל מקוה שאולי ידיעות כאלה יעצרו בבסיס את האצת יישומו של החוק.
את חוק המאגר הביומטרי יש לעצור!
דיווח ביניים
בזמן האחרון אני כצועד נמצא יותר בטוויטר מאשר פה.
בין השאר אני מעביר בהילוך חוזר את רגעי השיא, כפי שהם נראים לי כעת, של הבלוג בחמש שנותיו.
אני מבסוט מהטוויטר – הוא מלמד אותי איך לקצר.
כמו שנראה לי, השנים 2005-2006, וגם סוף 2007-תחילת 2008, היו הזמן הגדול של הבלוג. מאז אביב 2008 – אחרי נסיון שלי לכתוב בז'אנר חדש, מתוך ידיעה מפורשת שיהיו לי פחות קוראים (אבל הירידה התחילה עוד קודם), ה'צועד' והבלוג בדעיכה – דעיכה בעניין, שלי ושל הקוראים. משהו בקונספט – לא שאי פעם הבנתי אותו – סיים את התפקיד שלו, אולי יחד עם מות האלמוניות המהוללת ברשת עם הופעת פייסבוק, אולי משום שנגד המציאות המתהווה, שעוברת גם את דמיונותי, צריך להלחם בכלים אחרים.
יש פער הולך וצומח בין 'בלוגים אישיים' לבין 'בלוגים של תוכן' – שהבלוג שלי עמד תמיד באמצע ביניהם. אף פעם לא הייתי בלוג של 'התרחצתי התלבשתי' כמו שנחום ברנע ניסה להלביש על הבלוגוספרה, אבל יש באמת בלוגים כאלה, מצד שני גם לא הייתי בלוג של 'תוכן' במובן שבו הבלוגר הוא מומחה-כמעט עיתונאי. הייתי יותר 'בלוג של עמדה' עם קצת כתיבה ספרותית ועם נוסטלגיות של מוסיקה של שנות ה70 (טוב, הסבנטיז) – בטרם הומצא היוטיוב, מאז יש אחרים נמרצים יותר שעושים את אותו דבר מצויין, כמו אחי רז ואיתמר זוהר. קצת נמאס לי גם מלהיות בלוג של עמדה, כזה שטוחן במוח. ומעל לכל פרחתי עם האלמוניות של הרשת, כשהיא היתה קדושה. אבל היא קצת התיישנה, צריך להודות. לפחות אני עברתי את השלב.
אבל עדיין לא מצאתי את עצמי בפורמט חדש שבו אני מרגיש טוב יותר. יש בישרא משהו זורם, הוא נוח יותר וגמיש יותר מפורמטים אחרים, למרות שיש לחלק מהם אפשרויות שאין לישרא. גם עדיין לא מצאתי קונספט-זהות מנצחת או משהו כזה, שארגיש שהיא מתלבשת עלי נוח יותר במקום אחר, גם במקום האחר שאני פועל בו, חלק יודעים, שאינו גמיש כמו המקום הזה. עדיין שום דבר שעשיתי באינטרנט, לא ניצח את הצועד, ובשלב הזה יש סיכוי טוב יותר שאפרוש מכתיבת בלוגים מאשר שאתחיל בפרוייקט חדש, לגמרי פוסט-צועדי. אלה רק הרהורי לילה, אל תיבהלו (או תשמחו) יותר מדי.
אבל כמו שאף פעם לא ידעתי מראש, לא ידעתי בכלל שאתחיל עם זה, לא ידעתי ב2004 שהבלוג הזה עוד יהיה פה אחרי 5 שנים, אני לא יודע גם עכשיו, ולפעמים אני מרגיש כאילו זה בכלל לא תלוי בי, משהו פועל דרכי. אולי הרצון שיהיה הבלוג הזה, הצורך שיהיה אותו – הוא משהו ש'אני' עם ההגיון והסיבות שלי – הוא רק פרט קטן בו. ימים יגידו.
רציתי לכתוב קצר, אבל שוב יצא משהו ארוך. תודה שקראתם, אני לא יודע (או כן יודע לגבי חלקכם) מי אתם – לילה טוב.![]()
ואת המאגר הביומטרי המניאק וגם את גירוש הילדים – צריך לעצור!!!
מורה נבוכים – עוד חוזר הניגון
כבר מזה זמן ידוע לכל שהצנזורה השרירותית והמשת"פית ביותר של כוחות הרשע בארץ נמצאת בבנין העיתון ל"אנשים חושבים", וכבר כתבתי על זה. נסיונות של כל מיני אנשים לתהות על מה שעובר שם ועל העיתון כולו בשנה-שנתיים ויותר האחרונות, עולים בתוהו.
אני כבר הרבה זמן שצימצמתי את התגובות שלי שם, ובתור הצועד בנעליו אינני מגיב כלל. עד עכשיו, בכל פעם שהופיע חרצוף ואני גיליתי את זה בזמן, ניתנה לי האפשרות להגיב וליידע את ציבור הטועים והמוטעים ע"י המערכת 'המאוזנת'. לפעמים, גם האפשרות הזאת נחסמת ממני והיום, באופן סמלי, זה נעשה במאמר שעצם הופעתו היא לגיטימציה לגזענות של בת הפרופסור הימני לרפואה שרוצה להעביר חוק לטובת הורגי תינוקות (ומוכיח שוב את החיבור בין האג'נדה הימנית הבזה לנפגעים וחלשים, אלא אם הם "נפגעי הטרור" לבין קידום השחיתות במדינה).
אני מעלה מחדש את עיקרי ה'מורה נבוכים' שפרסמתי בשעתו לזיהוי הזייפן הקבוע, לטובת אלה שפגשו היום את החרצוף שלי פעם ראשונה. מי שכבר קרא ומכיר את הדברים – פטור מכאן והלאה מקריאת ההמשך:
מורה נבוכים – מדריך לזיהוי הזייפן – "הצועד בנעליו" המזוייף
===========================================
הרבה מאד תגובות נכתבות באתרים שונים תחת הכינוי "הצועד בנעליו". רובן תגובות מזוייפות, שמטרתן להכפיש את הח"מ, ובתוך כך גם את כלל מושמטי צה"ל.
מוגש כאן מדריך שימושי לטירונים, איך להבדיל בין הצועד בנעליו האמיתי לבין המזוייף (הקורא לעצמו לפעמים גם "הצועד לקב"ן" וכינויים נוספים שדומים ל"צועד בנעליו" אבל הם לא).
א. רק הצועד המזוייף מקשר כל נושא שבעולם לפרופיל 21, גם אם זה לא לעניין. הצועד האמיתי כותב על כל מיני נושאים, גם על מושמטים – רק אם זה קשור לעניין.
ב. קישוריו של המזוייף נעשים בד"כ בצורה מופרכת וחסרת הגיון.
ג. המזוייף מרבה לחזור על עצמו ולעשות קופי-פייסט של קטעים שרבים מהם מועתקים מחוץ להקשר, ונותנים הרגשה (נכונה בד"כ) שקראתם את הדברים פעם.
ד. הצועד האמיתי מצרף אימייל וסימנים נוספים כדי להצביע על כך שהוא המקורי.
ה. "הצועד המדומה", כפי שתגובותיו כתובות ובנויות, עמל ללא הרף ליצור מצג-שוא ותדמית של "צועד" בעל בעיות נפשיות (ה'פוסלות אותו מעדות') או מסכן (הסובל בעיקר מבעיות מיניות), ולאחרונה גם כבעל דעות ימניות-גזעניות.
ו. אחרי תגובות אמיתיות של הצועד, עשויה להופיע תגובה 'אנונימית' או 'חתומה' בנוסח "הצועד בנעליו, על איזה סעיף נפשי שוחררת מצה"ל?", או "הצועד בנעליו צודק, גם לפסיכים מגיעות זכויות". אחרי תגובה מזוייפת לא מופיעות תגובות מסוג זה לעולם.
כמובן שכל זה נעשה כדי להכפיש את שמי ואת שמם של המושמטים שאת קולם הבלוג שלי מביא, ובדרך זו לסתום את פיה של אוכלוסייה שלמה, ולכן לא מן הנמנע (אם כי זה לא מוכח עדיין), שמעשי זיוף אלה אכן נעשים בהוראת גורמים בעלי אינטרס שאינם בוחלים בשקר, זיוף וגנבת דעת, (והמבין יבין מי הם) כאמצעי לסתימת פה.
מכתב הפרופסורים נגד החוק הביומטרי
היום נשלח לכל חברי הכנסת מכתב המרצים נגד החוק הביומטרי, עליו חתומים 32 מרצים בכירים – רובם פרופסורים מן האוניברסיטאות המובילות, אשר מבקשים להתריע בפני חברי הכנסת על הסיכונים הכרוכים באישור הצעת החוק להקמת מאגר מידע של אמצעי זיהוי ביומטריים.
בחודש יולי כבר נשלח, כזכור, מכתב דומה בו התריעו אנשי מדע וטכנולוגיה (ובהם 2 חתני פרס נובל) על הסיכונים הביטחוניים למדינה ותושביה הטמונים בהקמתו של מאגר
ביומטרי. בשונה ובתוספת למכתב הראשון, חותמי המכתב הנוכחי מבקשים להתריע על הפגיעה החמורה בזכויות האדם והאזרח
והסכנות החברתיות הנלוות להצעת החוק. וכך כותבים המרצים:
"על פי החוק המוצע, המדינה תחייב כל תושב למסור את נתוניו הטבעיים- טביעות
אצבע וסריקת פנים, ואלה ישמרו במאגר מרכזי שיקום לצורך זה. אנו סבורים
שחיוב כזה על ידי המדינה פוגע חמורות בזכויות הבסיסיות של אזרחיה. הזכות
לפרטיות הינה זכות טבעית של כל אדם ואזרח, והיא עומדת בבסיס התפיסה
הליברל-דמוקרטית. אין לה למדינה זכות לפגוע או להשתמש במידע זה. להבדיל
ממספר תעודת זהות שמוענק לכל אזרח, אין המדינה מעניקה טביעות פנים ואצבע
לתושביה, ועל כן אינה רשאית לדרוש נתונים ביומטריים אלו מהם ולאגרם.
עיקרון דמוקרטי מהותי נוסף הוא ההגנה על האזרח מפני כוחה של
המדינה. הימצאותם של נתונים ביומטריים בידי המדינה יכולה ותהווה כלי בידי
כוחות הביטחון ואכיפת החוק לרדיפת אזרחים ולפיקוח יתר. מסר נוסף המועבר עם
החלטת המדינה על הקמת מאגר ביומטרי הוא שכל אזרח נחשב אשם עד שהוכחה
חפותו, הנחת יסוד המזכירה משטרים חשוכים וחברות מעקב ידועות לשמצה מן המאה
הקודמת.
המטרה המקורית של החוק- מניעת זיוף תעודות זהות, אכן ראויה וחשובה.
אולם ניתן להשיג מטרה זו ללא הקמת מאגר, אלא באמצעים טכנולוגים זמינים
יותר, בטוחים יותר, ופולשניים פחות, אשר אינם מחייבים כרסום כה חמור
בעקרונות ליברליים ודמוקרטיים. למאגר המוצע אין אח ורע במדינות העולם
המערבי. באף מדינה מערבית כלל לא קיים תהליך בו מחוייבים כלל האזרחים לספק
נתוניהם הביומטריים לשימושים רחבים וכוללניים שאין להם שליטה או מידע
לגביהם.
וכך מסיימים האקדמאים את מכתבם:
"אנו קוראים לחברי הכנסת מכל גווני הקשת הפוליטית להתנגד לחוק המוצע ולעצור את המהלך אשר יהווה עבור כולנו בכייה לדורות."
עד כה חתמו על המכתב:
עד כה על המכתב:
-
ד"ר דורית אהרונוב בית הספר להנדסה ולמדעי המחשב, האוני' העברית
-
ד"ר ג'רום בורדון, ראש החוג לתקשורת, אוני' תל אביב
-
ד"ר מיכאל בירנהק, הפקולטה למשפטים, אוני' תל אביב
-
פרופ' יורם בילו, המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, המחלקה לפסיכולוגיה, האוניברסיטה העברית
-
פרופ' יעל בנימיני, בית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל-אביב
-
ד"ר קרין ברזילי-נהון, ראש המרכז למידע ולחברה, בית הספר למידע באונ' וושינגטון
-
ד"ר אורן ברק, החוג למדע המדינה, האוני' העברית
-
פרופ' אייל גרוס, הפקולטה למשפטים, אוני' ת"א
-
ד"ר אלי דרזנר, החוג לתקשורת, אוני' תל אביב
-
ד"ר יובל דרור, בית הספר לתקשורת, מכללת נתניה והתוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה, אוני' בר-אילן
-
פרופ' יצחק הברפלד, החוג ללימודי עבודה, אוני' תל אביב
-
ד"ר מתי הוס, ראש החוג לספרות עברית, האוני' העברית
-
פרופ' אלון הראל, הפקולטה למשפטים, האוני' העברית
-
פרופ' תמר הרמן, החוג למדע המדינה, האוני' הפתוחה והמכון הישראלי לדמוקרטיה
-
ד"ר הני זובידה, בית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה
-
ד"ר נעמה כרמי, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה
-
ד"ר אזי לב-און, ראש המסלול לתקשורת דיגיטלית במכללת אריאל
- פרופ' דוד לוי-פאור, החוג למדע המדינה, האוניברסיטה העברית
-
ד"ר תמר מייזלס, החוג למדע המדינה, אוני' תל אביב
-
פרופ' עפרה מייזלס, דיקן הפקולטה לחינוך אונ' חיפה
-
דר' שלמה סבירסקי
-
ד"ר אפרים פודוקסיק, החוג למדע המדינה, האוני' העברית
-
פרופ' יונה פינסון, החוג לתולדות האומנות, אוני' תל אביב
- ד"ר אלון פלד, החוג למדע המדינה, האוני' העברית
-
ד"ר עטרה פרנקל פארן, ראש המסלול לתקשורת דיגיטאלית, מכללת ספיר
-
פרופ' אביעד קליינברג, החוג להיסטוריה כללית, אוני' תל אביב
-
ד"ר ניצן ליבוביץ', מכון ון ליר והמכון הישראלי לדמוקרטיה
-
פרופ' דן רבינוביץ', החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוני' תל אביב
-
פרופ' גיורא רהב, החוג לסוציולוגיה וביה"ס לעבודה סוציאלית, אונ' ת"א
-
פרופ' עמית שכטר, מנהל משותף, המכון למדיניות מידע, אוני' Pennsylvania State
-
ד"ר תמיר שפר, החוג למדע המדינה, האוני' העברית
-
פרופ' אמנון תא שמע, בית הספר למדעי המחשב, אוני' תל אביב
נכון לדקה זו, התקשורת ה"אחראית" הגיבה בהתעלמות כמעט מוחלטת, להוציא ידיעה במקום בלתי בולט.
בשביל זה יש בלוגרים.
להעביר ולהפיץ.

