בלוג הצועד The VValker's blog

תודה, תודה למברכים.

בחמשת שנות הבלוג, שאל כל אחת מהן הופתעתי שהגעתי (וגם עכשיו אני לא יודע, בדיוק כמו ברגע הראשון, מה אעשה עם זה הלאה, וזה אולי הקסם של הבלוג הזה), הלכתי תמיד על הקו שבין האישי-יצירתי לבין החברתי פוליטי (עם קצת מצעדים ונוסטלגיות). פופולאריות גדולה אף פעם לא היתה לי, ולא ציפיתי לזה. פופולאריות ואני הם שני דברים שאף פעם לא בדיוק נפגשו, ואולי זה אני אשם. אבל אני מאמין שפה-שם הצלחתי להשפיע, לטפטף את טיפות הרעל שלי אל תוך ליבת האוטם הגדולה, חומת גבעון – שם שניתן לה באותו היום שנוסד מצעד המחץ (אולי עוד יסופר על כך הסיפור המלא ואולי זה יעניין מישהו) – שהיה בסך הכל דרך לשמור על השפיות האישית בימים שהותקפה (והיא בעצם תמיד היתה ועדיין – המותקפת העיקרית) והייתי במיעוט (תמיד הייתי במיעוט) והיו לי פחות כוחות לתקוף חזרה.
אני שמח על המאבק שעשיתי – בעשור הקודם ובעשור הנוכחי – דרך הבלוג (ובעזרת החרצופים) – למען המושמטים (יש לי גאוה מיוחדת על הפצת המילה הזאת). גם על הארות נוספות שעשיתי בנושא מדינת השב"כ והאח הגדול (ובשנה האחרונה המאבק בחוק הביומטרי) – ולא כועס על מי שלקחו סלוגנים שלי בלי לתת קרדיט – עשיתי לשם שמים – המאבק לא נגמר ואני מאחל לעצמי עוד הרבה והרבה אינתיפאדות – עד שלא נצטרך (בחלום).
אני פחות שמח שהדברים 'הכתיבתיים' שלי לא ממש עברו – לפחות לפי תהודת התגובות. כל 'ההסטוריה בזמן אפשר' שהקדשתי לה ולצורותיה השונות כמעט 3 שנים פה, וכרגע מי זוכר בכלל. אולי זה מצב המדינה והחברה וכו' – שהלכה והתפשסטתה בשנים האלה ואנחנו עדיין במורד, ואולי זה אני. יש לי עוד מה ללמוד, וטוב שככה.
בשנה האחרונה, בכל אופן, החברתי-פוליטי היה הדומיננטי בבלוג, והדבר יתבטא בפרסי 'נעל הזהב' – בפוסט הבא.
http://www.youtube.com/watch?v=louXPUW7tHU

מחר – יום ההולדת החמישי של הבלוג.
עוד לא החלטתי איזה פוסט/ים מהשנה החולפת יקבל/ו את פרס 'נעל הזהב' עליו הכרזתי לפני לפני חודשיים (במקום החזרה המנג'סת על פוסטי השנה החולפת שהייתם מקבלים פה בשנים הקודמות) ומה יהיו הקטגוריות, ואם בכלל (הבלוג עדיין פתוח להצעות – עד מחר בחצות), אבל לפחות איך נראית נעל הזהב אתם כבר יודעים.

שביומיים האחרונים היו לי הרבה יותר כניסות מהממוצע הרגיל – בגלל קישור שניתן לפוסט שלי בדף הראשון של נענע – ובכל זאת תגובת המתדלק של אריק קנטונה – שהיתה כבר קודם – נשארה התגובה היחידה?
וזאת לא פעם ראשונה. מה זה אומר? שלא מסכימים איתי? שמסכימים?
סתם מעניין, אם למישהו יש תשובה או רעיון.

המושמטים, לדוגמה, כקבוצה שהתיוג שלה הוא תוצאה של משהו שנקבע ע"י המדינה, לא יזכו כל כך מהר לערב של חיבוקים בכיכר, גם אם יירצח מישהו מהם.
וכמוהם נפגעיהם של כל מיני מוסדות של המדינה, שהמדינה היא היוצרת העיקרית של הבעיה שלהם. נפגעי ביטוח לאומי, נפגעי עושק ותכניות כלכליות, כל אלה, לגביהם המדינה-הממסד לא כל כך מהר יודה באחריות ליצירתם. הומואים, הטבע יצר. זה לא שהמדינה תמיד התייחסה אליהם בסדר ונתנה להם את הזכויות המגיעות להם – אבל מכיוון ש'אין לה אחריות שהם כאלה' היא יכולה להעניק להם את חיבוקו של הנשיא, את ביקורו של ראש הממשלה, את חיבוקם של שרים ואפילו הם מהימין. לא כך לגבי אלה שהמדינה יש לה אחריות מרכזית ביצירתם ולהתייחס אליהם זה עשוי להיות כרוך בפיצויים כמו בשבירת כל מיני קשרי שתיקה.
יוצאי דופן הם אולי העובדים הזרים, שהמדינה יצרה אותם, מגרשת אותם על ילדיהם, אבל אני בקלות יכול לראות גם אותם מחובקים באיזה רגע במפגן צביעות ענק על ידי אותם פוליטיקאים שתמול-שלשום גירשו אותם. בין השאר מפני שהמדינה צריכה אותם. קבוצה נוספת שאמנם המדינה לא (תמיד) יצרה, אך לא במהרה תערוך להם עצרת צביעות בכיכר – היא קבוצת הנכים ונפגעי הנפש (שחלק מהם גם מושמטים וגם עשוקים) ועל הסיבות שהיא לא תמהר לחבק אותם צריך לכתוב פוסט נפרד, ולדבר גם על קפיטליזם ומיליטריזם שמהשילוב שלו סובלות בעיקר קבוצות אלה.
זה לא שהם צריכים יותר מדי את חיבוקו של שמעון ("פרחו נעוריו מחדש כמו בימי רצח רבין העליזים") פרס והם גם לא יחסרו את נינט רוצחת את ליאונרד כהן. אם הם זקוקים למשהו מהמדינה זאת לא עצרת שתהפוך אותם רשמית לילדיו של הממסד שמשמעותו העיקרית היא שאסור מעכשיו רשמית לדבר עליהם (דבר שיוסיף לשונאיהם סיבה לשנוא אותם). זה לא שהם לא צריכים את החיבוק החברתי-הסביבתי בכלל.
ובכל זאת אי אפשר שלא להגיד לחברי הקהילה מברוכ, ובעיקר צריך להתקנא בדבר אחד עיקרי – היכולת שלהם להתארגן ולדברר את עצמם. זה קשור בהרבה אומץ לצאת מהארון, זה קשור בעובדה שרבים מהם אוחזים במקצועות בעלי כוח והשפעה, בעיקר במדיה. לנפגעי נפש למשל אין את העוצמה הזאת. זה גם קשור לדעתי במהות של הדבר המגדיר אותם – המכריח אותם להיפגש עם אלה שהם כמוהם, וכך ההתארגנות שלהם נעשית קלה יותר. סכיזופרנים לא חייבים לפגוש סכיזופרנים אחרים (הם פוגשים בעיקר את עצמם…), וגם מושמטים – כל אחד יש לו את הסקטור שלו. ההומואיות מערימה על הרבה מכשולים של הפרד ומשול. האחרים עדיין סגורים בגיטאות שלהם.

ואת חוק המאגר הביומטרי יש לעצור!

נסיונות להפחית ו'להרגיע' עם האירוע שהיה במוצ"ש בתל אביב, הולכים עכשיו על הכיוון האישי-רומנטי, כמו למשל ההתייחסות למאהב הגרמני שהיה לאחד הנרצחים, כר פורה נצחי לכל אחינו ואחיותינו הקונספירטיביים. (ובכל זאת, למה נורו האחרים? מה חטאה של ליז? זה בכ"ז נראה כמו הוצאה להורג קבוצתית).
כמובן שלוותיקים שבינינו זה לא יכול שלא להזכיר את מרגול וסיפור האהבה הנכזבת של יגעל, שבו ניסו לתלות את רצח ראש ממשלתנו.
וכמו אז, כך גם היום, אפילו אם אלה המניעים של הלוחץ הספציפי על ההדק, זה לא באמת מה שחשוב.
אנחנו ניתן למשטרה לעשות את העבודה שלה, וגם נניח שהיא עושה אותה כמו שצריך. אין לנו ברירה, נראה לי.
אני גם אישית לא מניח שחרדי עשה את זה – חרדים כידוע לא מצטיינים בנשק מהסוג הזה, וכל עליהום על איזושהי קבוצה חברתית מיותר ומסיח את הדעת לא פחות מכל הסיפורים ה'רומנטים' (לפחות הסיפורים ה'רומנטים' קצת פחות מזיקים).
מה שחשוב הוא שיש 'בנק יעדים' – קבוצות ויחידים מסומנים תמיד, שבעונות מסויימות של השנה מישהו שנוח לו מסית נגדם, ואז נוצרת חממה לרצח, שבה סיפורו האישי של החייל-מבצע התורן הוא אפסי. מצידי, זה יכול להיות מישהו שפיטרו אותו מהעבודה ורצה להתנקם בבוס שהבן שלו הומו. העיקר שהוא ידע שהוא יורה בקבוצה מסומנת, קבוצה ששונאים אותה. לפני שנתיים, בהסתה הגדולה שהיתה נגד 'משתמטים' – לא היה רחוק, לדעתי, פיגוע גם נגד מושמטים ובזמנו היה באתר יחידה דיון (שהאתר מחק בינתיים) שבו הציעו איך לפרוע במושמטים. אצלי הדיון עדיין נשמר. כמובן שאז היו מגלים שלמפגע היו איזשהן בעיות אישיות שלא קשורות בהכרח בנפגעים, בטח שהיו. בסך הכל בעולם שלנו, בשר ודם, כל דבר נובע מהאישי. לנרצח זה כבר לא משנה.
אני מאמין שהרוצח כן פעל ממניעים אידיאולוגים, ולא אתפלא אם לא פעל לבדו כמו שלא אתפלא אם היה עוף בודד (וליגיונר משוגע). ובהחלט יכול להיות חילוני ואפילו שמאלני – כבר הכרתי שמאלנים ששונאים את שאר 'המסומנים' (אחלה הפרד ומשול). מה שחשוב שבאיזה מקום ניתן אור ירוק, בהתאמה גם לנסיבות וגם לאידיאולוגיה של השליט (תיאורטית גם מתנחלים יכולים להיות בבנק המסומנים, אבל לרוב הכיוון של האוחזים ברסן ובהדק הוא 'הסמולני הלבן' על מייצגיו) ולצורך העונתי – וכבר הצעתי שלשום גירסה קונספירטיבית משלי מה יכול להיות הצורך הפעם.
ואגב, למה מז"פ התחיל לאסוף ראיות רק היום?

עד היום לא נתפס בן לאדן ועם השנים, התיאוריות הרואות את ה911 כביום שנועד להעצים את סמכויות הממשל והסקיוריטי בארה"ב ("החוק הפטריוטי" – אביהם של כל חוקי האח הגדול) נשמעות לי, לפחות, פחות סהרוריות והזויות ממה שבהתחלה.
גם רצח רבין שאף פעם לא קניתי בו את סיפור 'יגאל עמיר היורה היחיד' התוצאה שלו, כולנו יודעים העיקרית שלו היתה הפיכת השב"כ למלך ישראל.
לולא אינתיפאדת 2000 שבישלו לנו ברק וחונטת הפיקוד לא היה צריך להציג ת.ז. בכניסות לאוניברסיטאות אחדות ומוסדות אחרים בישראל, ובכלל כל השיח של קידום חוקים דראקוניים 'בטחוניים' היה נשמע הרבה יותר הזוי.
בינתיים יש אלמוני עם מסכה שירה בציבור 'מסומן', ואם מחר מישהו ידבר בכנסת על הצורך באיסוף טביעות אצבעות בעקבות האירוע, יהיה קשה יותר להתנגד לו ולאף אחד לא יהיה ראש לזה.
אני נשבע בבלוג הזה, שחשבתי היום על האפשרות, שאחרי הכל שטרית הוא לא האדם היחיד בחוק, ו'גורמים בטחוניים' שהם יותר ממעוניינים בו, עלולים ליזום 911, במיוחד עכשיו מול התגברות המחאה.
ברור שאני לא טוען שכל אנשי המשטרה והבטחון שותפים בקונספירציה. רובם אנשים ישרים העושים את מלאכתם האפורה והנאמנה, ואין להם זמן וראש לבשל קונספירציות. אבל מספיק כמה, במקומות המתאימים.