בלוג הצועד The VValker's blog

לשם ליכוד השבט השתמשו תמיד בקורבן וגיבשו סביבו את הדת: "ככה אלוהים רוצה" כדי להשתיק את זעקותיו של הקורבן.
גם היהודים הקריבו קורבנות, והקורבנות האמיתיים הוקרבו מחוץ לחצר בית המקדש. קראו לזה: דאורייתא. התנ"ך הסודי. דברים שהקאנון הרשמי – התנ"ך ולאחריו המשנה בעריכת ר' יהודה הנשיא, ידידו של הקיסר הרומאי, צינזרו. אבל כך, ידעו ללחוש בעלי קשרים מטעם עצמם לפחות בשושו של אלוהים, אמר אלוהים בע"פ למשה בסיני.
ישוע, למשל, היה מודע לטקס הקורבן האמיתי, זה מ"דאורייתא" וקל לחשוב שבמודע הוא בחר לשמש כקורבן האדם בטקס הסודי שנערך בערב פסח, מתוך רצון ללכת בדרכם של קודמים שסיפרו לו עליהם: אברהם (שעבר דרך האש בסיפור שצונזר מהתנ"ך), משה (שמן הסיפור הלא ידוע עליו שרדו הסנה הבוער ואולי הפיכתו לכבד פה) ואחרים. הוא ידע לקראת מה הוא נכנס, ולא התכוון בכלל ליצור דת חדשה שתיפרד מדתם של בני עמו. בוודאי התנדבו כבר בשנים שלפניו אנשים שלא שמענו עליהם.
השבט הישראלי משתמש בשני סוגים של קורבנות (המודעים לקורבנותם הרבה פחות ממה שקורבנות האדם הקדומים ידעו): החייל הקרבי, ולכאורה ניגודו המוחלט. זה שנבחר ללבוש את כתונת המשוגעים ששמה פרופיל 21 (נכון, לא רק מקרים נפשיים מקבלים את הכתונת, אבל זו כתונת משוגעים). ואין סתירה. מי שלא מתאים להקרבה אחת, מתאים להקרבה האחרת, ובכך מחזק האחד את השני, הטקס מתקיים וליכודו של השבט נשמר.
בעצם, הקורבן של החייל הוא הקורבן הקאנוני, והקורבן של המושמט הפרופילניק הוא הקורבן הסודי, מדאורייתא, מחוץ לחצר בית המקדש. שניהם עשויים להיות מודעים ולהיות קורבנות מתוך בחירה. לא תמיד. בעצם, בדרך כלל-לא. ישנם קורבנות שניסו למרוד בקורבנות שהוטלה עליהם. מפונקים? פחדנים? אולי אוהבים יותר מדי את החיים. "פרופיל 21" זה תמרור כדי שלא יהיו כאלה. לכן, רוב המפונקים והפחדנים, הלכו להיות ג'ובניקים, גל"צים וכאלה. הם מקבלים את הזכויות של יוצאי צבא על חשבונם של הפרופילניקים, שלא כולם מפונקים ולא כולם פחדנים יותר מן החייל הקרבי.
הופיע במקביל גם ב"מחתרת החייזרית"

באביב השנה ההיא, שנה רביעית בכוכב בגין, שתי שנים בארץ חדשה, האביב לבלב אצלו בטירוף בארץ הירוקה של האוניברסיטה שפתחה לו את שעריה אל עולם שבפעם הראשונה לא מזלזל בו, ואי הוודאות החדשה היתה אי ודאות נעימה, אחרי זמן רב שהתרגל שהכל קבוע והכל ידוע ומה שהיה הוא שיהיה.

הנשיא החדש של ארצות הברית, שהיה שחקן קולנוע, נורה על ידי בחור שחלם על שחקנית בסרט ורצה להראות לה שהוא לא רק מדבר, כמו המחזר-המתחרה שבסרט, אלא גם עושה. הוא התקשה להאמין שזאת הסיבה האמיתית שירו בנשיא, היו לו תיאוריות משלו ואולי הוא לא רצה לחשוב שבחור מאוהב עשוי לעשות מעשים כאלה חולניים (ואגב, לא היתה זו הפעם האחרונה בחיים שלו שמישהו ירה בראש מדינה ואנשים הסבירו את המניע באהבה נכזבת), אבל כשהוא עשה את דרכו בעמק, צעד בנעליו אל המושב בלי לדעת איך היא נראית בעצם (חוץ מתמונה, מכוסה בכובע, ששלחה אליו בהתכתבות שלהם) זה היה נראה לו אחר כך, נלהב ומלא אופוריה למרות שלא מצא אותה בבית כי בדיוק היתה בטיול, כמו מעשה התאבדות שלא היה מעז לעשות בשנים ההן, הקודמות.
זה היה לפני פסח, ואחרי פסח התלהטה הארץ בייחום של שנאה במערכת הבחירות ההיא, שהיתה אמורה לסיים סופית את הסיפור של כוכב בגין, אבל בגין התעורר פתאום מהתרדמה ויצא מהכוכב שלו אל הגגות והכיכרות, להסית ולהשניא, ביוני הפציצו את הכור בעיראק והוא שמע על זה בטאבה, אליה הגיח מטיול בסיני. ובמוצאי שבת שלפני הבחירות דודו טופז אמר שההם במצודת זאב צ'חצ'חים ושין גימלים אם בכלל הלכו לצבא (וכנראה היה צריך להיעלב מזה אבל הוא לא צ'חצ'ח מה פתאום, הוא באוניברסיטה) ויום אחר כך בגין חזר באותו מקום על אותה מילה וקיבל את המנדט המכריע בבחירות שהיו יום שלמחרת, באותו יום שהיא, לפי מה שהבין חודשיים אחר כך (ומתוכם חודש וחצי של שתיקה בהתכתבויות הדואר), פגשה את החבר שלה (ממקום סמוך למקום שממנו יצא אל הגיחה אל ביתה שבעמק). ואחר כך עם הקיץ הכל נבל, הגבעה ירדה off בשעה שהאוניברסיטה עזבה לעופות הטרף את מדשאות גן עדן אל כלא הבטון החשוך שם היא עד היום הזה, בו שומרים חסמו לו את הכניסה למנהר ואמרו שהאוניברסיטה סגורה ובהמשך באה המלחמה הראשונה בלבנון עם אריק שרון, שנכנס לקומה לפני המלחמה השניה, וש. השכן מהכיתה נהרג בפריצה למערב ביירות יום אחרי ההתנקשות בנשיא, והוא בדיוק נזכר בו שוב לפני שבוע כשעבר ליד ביתו בכיכר, ולמחרת דודו טופז התאבד.

יוסי ורטר ואחרים מנסים להציג תמונה לפיה ביבי סובל מאד מהפה הגדול שמימינו, שגורם לו מבוכות והוא לא יודע מאיפה זה נפל עליו.
בכלל לא.
אני חושב שביבי יודע טוב מאד את מי הוא הביא לליכוד, ומשמש בשבילו בתפקיד "השוטר הרע" – זה שאומר את אותם דברים שביבי נהג, בגלגול הקודם שלו כראש ממשלה, לומר על "השמאל והתקשורת" (ושלא יהיה למישהו ספק – אלה הדברים שהוא חושב גם כעת), שאליו מתנקז 'הביבי הישן'. ביבי למד משהו והבין את הנזקים שהתבטאויות כאלה גורמות לו בחלק הלא-ימני בהצהרה של מדינת ישראל, החלק הרוצה להיות או לראות את עצמו שייך לעולם הגדול, וגם בעיני אותו עולם גדול, שביבי, עדיין, תלוי בו. עכשיו יש מישהו שעל ידו ביבי יכול להצטייר כאחראי, הקורא לסדר, "השוטר הטוב" וגם להחזיק את אלה שאינם מתביישים להיות מצביעי ליכוד מפעם לפעם, שעשויים לחשוב (אם נקרא כך לאותה פעולה פשטנית התופסת אצלם את התפקיד) ש"ביבי נעשה שמאלני" אבל יש את יעלון, הם לא יכולים לראות את היד שמאחורי הרצועה האוחזת בכלב.
הרצועה האוחזת בכלב, זה גם מושג שמסכם חלק גדול מהטרגדיה של דודו טופז.
באמצע שנות ה90 (ואי אפשר לא לחשוב על הרטרו לניינטיז הנופל עלינו בשתי הפרשות), אם ראש הממשלה היה ביבי, דודו טופז היה ה-מלך. מי שהמהפכה התקשורתית שפרצה ב1994 (מי עוד זוכר איך נראו השידורים והתקשורת לפני שפרץ הערוץ השני, והאמת – יש למה להתגעגע) העמידה אותו ראשון בראשה (אגב, העובדה שדווקא "ערב החייזרים" שלו הוא בעל הרייטינג הגדול בכל הזמנים מאז הונהגה שיטת הרייטינג הזכירה לי אירועים אישיים מהעבר, אבל זה לפעם אחרת), והוא נראה ככל יכול – לציבור וגם לעצמו – וכאן הטרגדיה שלו. הוא שכח שיש לדבר הזה אדונים שמחזיקים ברצועה. הם לא נראים, אף אחד לא מכיר אותם, הם יכולים ללכת באלמוניות בקניון, אבל הם הקובעים האמיתיים, שמחזיקים את הפיתיון של "להיות מפורסם" – טרף לנטרפים, וזאת בערך השיטה כולה. כשטופז הבין שהוא לא המלך (ואני מניח שהוא הבין, אם כי לא רצה להפנים, שהוא אף פעם לא היה המלך) זה היה קצת מאוחר בשבילו. סיפורים כאלה מתרחשים בקטן, יום יום, גם התאבדויות, אבל רק כשזה מישהו מפורסם, שכולנו, באינטרנט הנפשי הקולקטיבי שהמדיה משכילה להרקיד אותו בתופים שלה, "השקענו" בו איזה אנרגיה, איזה אחוז מעצמנו (ורק מי שלא התחבר לשום מכשיר תקשורת אלקטרוני ולא אלקטרוני ב15 השנים האחרונות, ובעצם חי במערה, יכול להתכחש לזה. כל מי שקורא אותי עכשיו לא שייך לקטגוריות האלה), זה תופס יותר חזק. ככה זה לצערי.
והתופים הצהובוניים האלה שמרקידים את הרשת התודעתית הקולקטיבית, השיגו היום את הכותרת שהיא פסגת החלומות שצהובון יכול לחלום עליה. "מלך הרייטינג התאבד". מכיוון שיש כמה דברים מוזרים בתיאור המוות, יש מקום אולי לשאול אם בשביל כותרת חלומית כזאת, לא היה שווה למישהו לשלם למישהו, סכום קטן בשבילו, שיוחזר על ידי מיליון מזילי ריר שוטים, שכל אחד מהם הוא פוטנציאל להיות הטרף הבא.

לא לקבל את הנאראטיב של המדינה – את הגירסה שלהם לסיפור – הכללי והפרטי גם כן.
אני לא מאמין להם לאף מילה, ויש לי יסודות להאמין לכך בין אם זה ב'ידיעה לא קבועה' שיש לכל אחד וכל אחד עבר בה פעם (אלא אם הוא אנדרואיד, וישנם כאן גם כאלה), ובין אם זה בתחושות בטן. אבל בידיעה הקבועה, אני לא יודע שום דבר ומרוב קונספירציות לא רואים את העצים. אבל בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים עדים לכך ש'המשחק הדמוקרטי' הוא הצגה שמאחוריה יש גורמים אפלים שרק על קצת מהם אנחנו יודעים, וכשמתגלה משהו, תמיד נתפסים לטפל ונטפלים אליו. לדוגמה, המאגר הביומטרי שבו משמש שטרית טרף קל בשל להיטותו השוטה להעביר את החוק, אבל ברור שיש משהו נחוש מעבר לזה, אינטרסים שעליהם אנחנו יודעים רק מעט, וה'עתיד הבדיוני' נמצא כבר כאן. כל אחד הבין את זה מתישהוא. בגדול, אנשים שהתחילו לקלוט זאת מאז רצח רבין, אני יודע את זה כבר מ1977, השנה שבה התחילה המלחמה על שפיותי (מתקפות מוח), מכיוון שכבר אז ידעתי יותר מדי ולמישהו יש אינטרס להפוך אותי למשוגע, ו'מצעד המחץ' שלזכרו אני מקדיש את שם הבלוג הזה היה דרך קטנה לשמור על השפיות, באותם ימים.
צריך לשמור על השפיות, ולא לאבד גם את הערנות החרדה, לא להירדם. להבדיל בין מה שאנחנו יודעים ויכולים לטעון, לבין מה שאנחנו חשים, אבל לא לזלזל גם בזה, גם בגלל הידיעה הלא-קבועה (שאי-קביעותה היא תוצאה של מגבלת נפח המוח) שכולנו מבקרים בה לפעמים.
מטרתי היא לא להיות פופולארי, לא שאני מחפש בכח להיות את ההיפך, אבל ביום שיהיה לי רייטינג ואהיה במיינסטרים, זה יהיה היום שבו אני אצטרך להתחיל לבדוק את עצמי.

החשוב, היפה, הנוסטלגי, האלטרנטיבי ואולי גם החייזרי (ויש יגידו: גם הפרנואידי) אלה, בצורה כללית גסה, ארבעת כיווני הרוח שביניהם נסע תמיד הבלוג הזה.
השנה – שנה פוליטית חזקה: בחירות בארה"ב שנתנו לעולם תקוה שבינתיים נדמה שנכזבה קצת, מלחמה שלא הביאה לפוליטיקאי שיזם אותה את ההישג המקווה (ובעצם אולי כן) אבל חשפה וממשיכה לחשוף את ערוותו של 'הצבא המוסרי ביותר בעולם', בחירות בישראל עם תוצאות צפויות, פיגוע השנאה הראשון (?) בישראל, וסכנות האח הגדול ההולכות וגוברות, והחשוב לקח השנה את המקום הראשון שלי בכתיבה שלי כאן (גם השקעתי כאן השנה פחות, למען האמת). הדברים האחרים, שהיו דומיננטיים בשנים קודמות, נדחקו קצת הצידה השנה.

סיפור קטן שכתבתי לפני יום כיפור בשם הפתק לוקח את פרס נעל הזהב בקטגוריית 'היפה' עם איחול לעצמי שאמשיך בהצלחה בכיוון הזה, ושהבלוג יהיה צר מלהכיל.

בקטגוריית האלטרנטיבי לוקח את הפרס ביטול יקום/ המרה שהיה פשוט המתחרה היחידי. איך נפלו אימפריות, אך עוד יקומו. בקטגוריית 'המשפט המעודכן' זוכה אגב משפט מתוך הפוסט: "נשקלת אפשרות של פתיחת טוויטר". סתאאם, אני לא מחלק פרסים כאלה (כאילו שאת האחרים אני כן מחלק)

ובתחום האקטואלי, 'החשוב' מוענקות גם כן נעלי זהב בקטגוריות משנה:
בקטגוריית הפוסט המחאתי/אינטרנטי זכה 'כתבו עליו בטוקבק' – שיר העידכון לשיריהם הישנים של אריק איינשטיין (שחגג השנה 70!) ושמוליק קראוס, ומי יודע, אולי עוד יולחן.

בקטגוריית הפוסט הפוליטי היתה צפיפות, ולכן עשיתי חלוקה נוספת, ובקטגוריית הפוסט הפוליטי המגיב לאירועים נתתי את הפרס להפיכה צבאית – Take III שהיה תגובתי המיידית לתחילת מבצע שלום הברק. לברק שלום, הששיה הסודית שולטת, ארי שביט מרוצה, תודה.

המאבק בחוק הביומטרי בו עסקתי בהרחבה השנה, חייב לקבל קטגוריה משל עצמו ועל הפרס, כמה שזה רציני הדבר הזה, התמודדו 'האם נלך כצאן' ובגלל שוטה שביבנה. גם 'שב"כ העם' הוא פוסט קשור, למרות שכתבתי אותו קצת לפני.

הנושא העיקרי שלי בשנים הקודמות, נושא המושמטים, טופל השנה קצת פחות ומתוך כוונה מכוונת. אני רוצה שאחרים יטפלו בו, ואני רוצה להיות מזוהה לא רק איתו. אני גם חושב שיש דור צעיר, שזה עכשיו עניינו. אמשיך להזדהות, והפוסט שכתבתי בעניין שנמצא בתחרות, החיבור בין חושך לחושך שקישר, דרך דבריו של אלי ישי, בין החושך המיליטריסטי-חילוני לבין החושך ההומופובי-דתי, קיבל את הפרס בקטגוריית הפוסט המוגב ביותר (96 תגובות – מקום שני, נדמה לי, בכל הזמנים) והיה המועמד הקרוב ביותר לקבל את פרס נעל הזהב המרכזית לפוסט השנה, חוץ מהפוסט שזכה, שהתמודד איתו גם על קטגוריית הפוסט הנבואי של השנה.

And the GOLDEN SHOE goes to:
שב"כ העם, הפוסט המסכם את התפיסה שלי לגבי מצב החברה פה בארץ ומציג כנגד מה אני נלחם, ואפשר לראות בו גם ניבוי מסויים של היעלמות השמאל בבחירות, וקשור גם למאבק בביומטרי (למרות שהיה קצת אופטימי בתחזית לגבי קרבתו). כך אני חושב, אבל תחליטו כשתראו אותו עוד מעט בשידור החוזר המוענק לפוסט הזוכה (שאגב, מיקם אותי לפרק זמן בעמ' הראשון בגוגל בחיפוש 'שב"כ).
תודה לכם, 2.5 קוראי, שבאתם, ולהתראות בשנה הבאה.(הרשימה המלאה של הפוסטים שהתחרו על 'נעל הזהב')