ארכיון לפי מחברים:בומר ברמה
נאציפיקאציה
משטרת הגודווין מסתובבת בימים האחרונים בפורומים אינטרנטים שונים, במקביל לכמה משטרות אחרות שמסתובבות ברחוב, וקוראת לסדר את כל מי שמעז להשוות את מה שקורה במדינה לנאציזם, בבחינת 'לא תישא את שמה לשוא' – השואה הקדושה, זו שבשמה נוסעים ראשי מדינה וגנרלים לפולין ומפגינים 'לא עוד' בזמן שבארץ ממשיכים להיעשק ניצולי השואה הקשישים, זו שבשמה מבקשת ישראל,המשך לקרוא "נאציפיקאציה"
זהירות – נורמטיבים!
איל בד לאחרונה, פושה הנורמטיביות בקרבנו כנגע ממאיר. רוצים דוגמאות? יש בשפע. בכל פעם שאיזה נהג מעורב בתאונת פגע וברח או לא ברח אבל רצח, באים סנגוריו אל השופטים וטוענים: "אבל הוא בחור נורמטיבי, הוא לא רוצח". גם האנסים, בעיקר הצעירים שבהם, משתייכים ל'משפחות נורמטיביות' (וכמובן משרתים בצבא או מתכוננים, לשירות קרבי, כמובן, ואיך לא, משמעותי),המשך לקרוא "זהירות – נורמטיבים!"
ישראל: המהפכה יכולה לחכות
מאת איל בד. הופיע במקור בבלוג 'רשת א.' בקפה דה מרקר זה קרה לפני שלוש שנים: חברת צ'רלטון קנתה את הזכויות על שידור המונדיאל, והחליטה לחייב את שוחרי הכדורגל בישראל בסכום לא מבוטל, כדי לקנות את הזכות שלכאורה אמורה להיות לכל מי ששילם את האגרה ואת דמי החיבור הבסיסיים שלו לכבלים או ללויין.היו אז כמה שניסוהמשך לקרוא "ישראל: המהפכה יכולה לחכות"
כאשר הרוב הוא הקיצוני
איל בד כשאנשים מדברים על 'קיצוניות', לימין או לשמאל, הם נוטים תמיד לייחס אותה לאיזה מיעוט. תמיד זה 'המיעוט הקיצוני', שלא לומר 'עשבים שוטים' שעה שהרוב, תמיד הוא מתון. כביכול, מחזיקה הקבוצה המספרית הגדולה ביותר של בני האדם איזה מפתח נכון, שביל הזהב ושביל האמצע שהקיצונים יימח שמם מנסים להטות ממנו אל התהום שבצד הדרך.המשך לקרוא "כאשר הרוב הוא הקיצוני"
מלעון רשת*, מי ידע חייך (תחשוב מלעון – תחשוב חיובי)
מאת כותב בקפה (ירושלמי) הועלה גם בבלוג 'רשת א.' מוקדש באהבה לאוכלוסיה מוכה, אשר לא בחרה את גורלה. "המלעונים היו פה לפני הסחים!" (מ. לעון, חכם מלעוני. אגב, כל המלעונים חכמים) המלעון הוא כמוני, כמוך, כמו כל אחד. רק שהוא מלעון. הוא ראוי לטיפול של חמלה, אמפתיה והרבה פוליטיקלי קורקט, כי המלעון הוא רגיש מאד,המשך לקרוא "מלעון רשת*, מי ידע חייך (תחשוב מלעון – תחשוב חיובי)"
ענק
מִתְפּוֹצֵץ לִהְיוֹת בְּכָל מָקוֹם בַּכֹּל לָגַעַת וְלֹא לְהַרְפּוֹת. וְגַם שִׁיר יֵשׁ לִי, אֵיזֶה יֹפִי בְּיוֹם רִאשׁוֹן בַּבֹּקֶר. לֹא לְוַתֵּר לֹא לְהִסְתַּתֵּר מֵעַצְמִי לְפַחֵד אָז מָה אִם אֲנִי עֲנָק וּמִתְרוֹצְצוֹת בִּי תְּחוּשׁוֹת לִפְעָמִים שֶׁאֵינָן עוֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד 1996