הצחקתם את החומה הקפיטליסטית

הפוסט הזה נכתב בתגובה למאמר ב"הארץ" מאת אחד דן בן-דוד, שנקרא "לכו ללמוד", המעמיד זה מול זה (לצד גרפים יפהפיים) את הערכים של השכלה ושכר מינימום, וקובע שבמקום להעלות את שכר המינימום יש לדאוג להשכלה. אני אומר ששניהם חשובים ולשניהם צריך לדאוג בעדיפות גבוהה, אבל לא ממש למישהו בא לעשות את זה:

הצחקתם את החומה הקפיטליסטית
יש במאמר הזה הרבה דמגוגיה וקצת אמת.
מעבר לעובדה שגם אנשים שלמדו והשכילו, לא תמיד מוצאים עבודה בשכר הראוי להשכלתם, הרי השכלה, ובעיקר השכלת המונים, (ואני מתכוון השכלה השכלה, לא תעודה מאיזה מכללת טיז אל זובום או אוניברסיטת דרבי קאונטי) היא בדיוק מה שמעמד החומה הקפיטליסטית לא צריך שיהיה.

וזה לא רק הליכוד המפורסם, עם המשוואה הידועה של פחות משכילים = יותר קולות לליכוד, אלא זאת כל החומה היאפו-קפיטליסטית-בטחוניסטית, שעדיף לה מכל הבחינות שרק לבניה תהיה נגישות להשכלה.
כי אנשים שמשכילים אלה אנשים שדורשים, אלה אנשים שעלולים "לעשות בעיות" למערכת. למה שנלמד, כך אומר האינטרס של החומה, את אנשי ירוחם, או את הקופאיות מרוסיה (לא משנה שלא מעט מהן משכילות), את הערבים, את החד הוריות או את הסתם-איש הישראלי השכלה ראויה? שילמדו לחשוב? שילמדו שמה שמוכרים להם בתקשורת עלול להיות סתם ססמאות? לא טוב בשבילינו.
לא טוב בשביל המעבידים, המעדיפים אבק אדם צייתני, לא טוב בשביל הפוליטיקאים והדגנרלים, או הפוליטיקאים-דגנרלים וכוהני הרייטינג, שעובדים על הבטן של האנשים, על הרגש, על הדמגוגיה אך לא על השכל.

אדם משכיל הוא אדם חושב (ואין כוונתי למשכיל דווקא מהחוג לכלכלה). זה *בדיוק* מה שהכי פחות רצוי כאן.
מרקס האמין בעידוד מעמד הפועלים לצרוך ספרים. אידיאל "הפועל שספר בביתו". אבל מה אנחנו, מרקסיסטים?
טוב לכולם עם של ערסים, השואב את מיטב השכלתו מערוץ 2 ומאמיתות דמגוגיות מצד אחד, ועם מתנחלי מצד אחר, המשרת את צרכיה של החומה הקפיטליסטית.
כך מובטח שרוב האנשים יהיו אבק אדם, ולא יפריעו לאליטות ההון, השלטון, והתקשורת הנאמנה להן, להמשיך לעשות מה בראש שלהם.

ושימו לב שלא אמרתי (עד עכשיו) אף מילה על ביבי, או על שכר המינימום, שתמיד ימצאו 24,000 סיבות שלא להעלותו, כמו במאמר זה, שמעלה שני נושאים בצורה דמגוגית כאילו יש בהכרח קשר ביניהם, וכאילו *האחד (שכר המינימום)* בא *במקום* *השני(השכלה)*. הפרד ומשול כזה, אופייני.
לשניהם צריך לדאוג, ולשניהם אף אחד לא ממש רוצה לדאוג.

ראשית האדם

סיפרתי פעם את אגדת אדמי הדבורה שסיפר לנו חפא, אגדה המספרת שבני האדם הראשונים ביקום דמו יותר לדבורים מאשר לבני אדם, ובהנהגת הלוחם הקדום תמקט הם מרדו באדונים הלא אנושיים, והתחילו את סיפור התפשטותם ביקום.
כאן כמובן עולה השאלה, שהיה מי שלא היסס לשאול את חפא מייד.
הדבורים שאנחנו מכירים, הן מטילות וכמוהן כל בעלי הכנף שאנחנו מכירים. בני האדם הם יונקים וכולנו יודעים באיזה דרך הם מתרבים, עם הריון ולידה.
חפא אמר שהוא לא התעמק עד כדי כך בלימוד ההסטוריה הביולוגית של היקום, ובכל אופן הסיפור הזה הוא אגדה, ואיננו חייבים לקבל אותו או להאמין בו, אנחנו יכולים לראות בו סתם סיפור יפה.
אבל בפעם אחרת הוא אמר, שרוב היצורים האדמיים האינטליגנטים שיצא לו לפגוש במסעותיו הגלקטיים, מאמינים בסיפור זה. ורובם, כמונו, הם יונקים.
שאלתי אותו איך הם מסבירים את הסתירה הביולוגית הזאת.
ואז הוא גילה לי, שלסיפור הזה יש דווקא גרעין של אמת בהסטוריית היקום.
מחקרים עתיקים של בית הספר הגבוה של התבונה הגלקטית שבהם חפא עיין בתקופת לימודיו, מוכיחים, שראשית החיים ביקום התחילו מן המטילים. החייזרים הראשונים, כולם, היו מטילי ביצים, וכאלה גם היו מן הסתם האדונים שבראו את האדמיים הראשונים, בזמן מן הזמנים, בצלמם וכדמותם. היונקים הופיעו מאוחר הרבה יותר.
מתי קרה השלב הזה? ומתי עברו האדמיים את שינוי הצורה המופלא והפכו ממעופפים מטילים ליונקים, לבני האדם שהם היום?
התשובה שנמצאת באחת מאגדות ההמשך של סיפור תמקט הלוחם הקדום מפתיעה ומעניינת, ואולי גם בה יש, מי יודע, איזה גרעין הסטורי קדום:
המלחמה בין האדונים והאדמיים נמשכה זמן רב, ועל הביצים שהטילו אדמי הדבורה ריחפה סכנה, בהיותן חשופות להתקפותיהן היומיומיות של חלליות האדונים, שאיימו על כל עתידו של המין האדמי.
תמקט מצא לכך תשובה: הטמנת ביצי האדמיים בתוך רחם שהמציא, מקום חם וסטרילי שבו יהיה עתידו של המין האדמי מוגן טוב יותר מאשר בחוץ. תמקט גם האמין שנשיאת הוולד פנימה בגוף הלוחמ/ת, תיצור קירבה גדולה בין ההורה לבין הוולד, וכך תחזק את הקשרים בתוך החברה האדמית, תלכד אותה ותהפוך אותה בצורה כזאת לחזקה מול האויב.
האגדה מספרת שלוחמיו של חפא עשו נסיונות של הטמנת רחם בתוך עצמם, עד שהגיעו למסקנה שהלוחמות שבחבורה הן המתאימות ביותר להחזיק בתוכן את עתידו של המין האנושי. אחת מהן היתה אהובתו של תמקט, ששכחתי כבר באיזה שם קראו לה. כך התחילו בני האדם להוליד את ילדיהם בדרך המוכרת לנו היום, אחרי שורה של נסיונות מעבדה חוזרים וכושלים שנעשו עד שצלח הראשון, ומאז התחילו לעשות את דרכם ליהפך ליונקים.

חפא, שהאמין שחלק מן הסיפורים שבתנ"ך מקורם בחלל, אותו חצו חלליות במסעות ארוכי שנים עד שהגיעו לכדור הארץ להפיץ בו את הזרע האנושי, מפרש את סיפור הגירוש מגן עדן כהד קדום למרידה של אדמי הדבורה באדונים וההתבדלות מהם, שנעשתה מוחלטת עם נצחונה של שיטת ההתרבות החדשה. "בעצב תלדי בנים" היה קללת האדונים, הבטחת הנקם שלהם לנקבות האדם, שבגלגולן הקודם כאדמיות דבורה, לא סבלו כל כאב וצירי לידה.

קובעי השליטים

הגדרה מילונית: שלטון עקיף ושלטון ישיר

חפא טוען שכדור הארץ נשלט תמיד תחת שלטון עקיף שבו ניהלו מושכים בחוטים שמחוץ לעולם את העניינים והם אלה שמסייעים לשליטים הנראים של העולם, בכל מהלך ההסטוריה, הם גם מסייעים לכוחות החזקים הבלתי נראים אבל מוכרים כגון תאגידים, בעלי הון ואחרים.
בני אדם אינם מסוגלים לראות זאת, בשל מגבלת הראייה שלהם, או אי יכולתם לדעת קבוע. גם השליטים האנושיים של העולם, יודעים רק מעט מאד על אלה שעוזרים להם, ואינם יודעים שהם בסך הכל כלי במשחקי כוחות קוסמיים.
חפא ניסה, כידוע, לחבר אותנו לרשת הטלפתית ולעזור לנו להתגבר על מגבלת הראייה ולפקוח את העיניים.
בזכות קשריו המיוחדים עם שליטי הגלקסיה הוא קיבל, בסיפור של ההסטוריה האלטרנטיבית, את תפקיד ניהול העולם, והוא ניהל אותו בשלטון ישיר במשך חמש שנים.
אז קמה בגלקסייה קואליציה אחרת, קואליציה של אופל, שהדיחה את בעלי בריתו של חפא וכבשה את כדור הארץ. גם צורת שליטתה כפי שהיא מתוארת בסיפורי ההסטוריה האלטרנטיבית שלי, היא צורה של שלטון ישיר השונה מן השלטון הקיים כיום, לפי דעת חפא, בכדור הארץ.
בהסטוריה הלא-אלטרנטיבית טען חפא כבר בתקופה הראשונה שהכרנו אותו, שהשליטים האנושיים טרפדו מעת לעת גילויים שהתגלו למרות מגבלת הראייה, אשר גרמו לבני אדם ספורים להיכנס אל מלחמות החייזרים*. קשה לדעת אם אותם שליטים אנושיים (הוא מנה בהם את ארה"ב של אמצע-סוף שנות ה70, שכמובן שלטה על רשויות חקר החלל והחייזרים של ישראל, שכמובן נגלה יום אחד שהיו גם היו, ואילצה אותן למשוך ידיהן ממאחזים שתפסו מעבר לגבולות הידוע-קבוע) עשו את זה מתוך אינטרסים כדור-ארציים, או שפעלו כסוכני משנה של השלטון העקיף. חפא טוען שכל עוד ההגעה לחלל של בני אדם היתה ספוראדית, החייזרים היו אדישים בדרך כלל לרעיון ההגעה של בני אדם מכדור הארץ למרחבים שבגדול קיים בחלל פחד שהאדם כמאסה יגיע אליהם. במספרים מועטים, גם יכלו החייזרים להשתמש באדמיים כפועלים וחיילים. הנשיא קרטר, שהודה שראה עב"מים, ידע לדבריו הרבה דברים על מאבקי הכח החייזריים, ובתקופתו היתה הכפיה הגדולה על הרשויות ובהן הרשויות הישראליות לא להתעסק עם חייזרים (אבל חפא אמר שאי אפשר לתלות את הכל בנשיא בלבד, גם באמריקה).

אחרי 2008: יש גם כאלה שמאמינים שהתנתקות בני האדם מהם תעזור לאדם להתעצם ולהתכונן למלחמה איתם בעתיד. בשנים האחרונות שחפא היה איתנו, הוא האמין שזה מה שאכן עומד לקרות וכיום לא רק שהחייזרים נהיו רגישים יותר לסכנה שהאדם במאסה יתגבר על המגבלות שהיו לו עד היום, אלא שגם רשויות עתידות להודות ולחשוף חלק מהמחקר החייזרי האמיתי שהיה בידיהן בכל השנים – סימן להפחתת הפחד האנושי מפני חייזרים.

עידכון, 6.11.13:

לאחרונה כתבות על מדע המתפרסמות "אפילו" בהארץ, מעלות את הרייטינג של הסיכוי לגילוי חייזרים, ובשפע.

חפא היה מן הסתם אומר שהוא חזה מראש את מה שהוא קרא לו 'הכשרת הקרקע' (במסגרת הטענה שלו שכל 'חידוש' כולל האינטרנט, כבר היה הרבה שנים קודם רק לא 'הכשירו' שלא לומר 'הלבינו' אותו אלא מתי שהוא 'התגלה' רשמית).

אולם הטענה הרדיקלית שלו היא ש"חקר החייזרים" עד כה, מה שהוא קרא 'המחקר האמיתי' – היה מנוהל ומפוקח על ידי אותו מה שבחוץ, כולל הרשות שנתנו לחלליות של בני כדור הארץ לצאת לחלל ולהגיע לירח בתקופתו של ניקסון. הוא לא הגיע למסקנה הזאת ביום אחד ובמשך זמן רב חשב שהממשלות מפחדות מ"חייזרים" ומסרבות להכיר בקיומם, עד ששינה את מסקנותיו וקבע שהסתרת "החייזרים" היא אינטרס משותף של הממשלות ו"החייזרים", ואין באמת התנגדות או 'מחתרת אנטי-חייזרית' רצינית במערכות, כמו שחשב פעם.

שוב, השאלה היא (כמובן באם חפא צודק) מה גילוי צפוי אומר מבחינת הסכמת החיצוניים, אם הם באמת הסכימו לזה או הרשויות – מישהו איבד את הפחד.

* מלחמות כאלה מתוארות במקורות של PLANET N. חפא לא ידע לספר לנו הרבה על מעורבות אדמית בהן, אבל לא שלל אותה, כמו גם את האפשרות שאדמיים הועסקו ע"י החלל כפועלים (בדרגה נמוכה יותר מ'מושכים בחוטים'), אם כי חשב שזה היה במספרים קטנים מאוד (לדברי סטולי הגנוב, הוא שינה את הערכתו המקטינה, והוא שמע ממנו זאת בנסיעה שלהם). הוא כן אישר שהיו גילויים 'למרות מגבלת הראייה'.

הגדרה מילונית: מגבלת ראייה

המוח האנושי מוגבל. אנחנו מכירים רק ארבעה מימדים, ויש לנו רק חמישה חושים, ואולי זיק של חוש נוסף, שקוראים לו "אינטואיציה" או "החוש הששי".
במושגים של נפח וקיבולת, היה חפא אומר, קיבולת המוח של המין האדמי על כדור הארץ איננה מספיקה ביחס ליצורים אחרים ביקום, שרואים וקולטים תדרים שאנחנו חסומים בפניהם בדרך כלל, או שאיננו מסוגלים לדעת קבוע אודותם, גם כשה"אינטואיציה" או "החוש הששי" משיגים מהם משהו.
חפא דימה את המצב הזה למגבלת ראייה וניסה לתקן אותה באמצעות המכשירים שבנינו על פי הוראותיו.

לדעת קבוע: הגדרה מילונית

ידיעה קבוע היא אותו מצב שחפא ניסה להביא אליו את כולנו באמצעות החיבור לרשת הטלפתית.
לטענתו, בגלל שקיבולת המוח שלנו כבני אדם היא מוגבלת, אנחנו תופסים רק חלק קטן מהמימדים ביקום, וכשאנחנו חורגים מעבר למימדים ולעולמות שאנחנו רואים בדרך כלל, מה שאנחנו נתקלים בו הוא בעיקר עלטת מרחב, סתומה ובלתי חדירה. אפשר שהמנגנון האבולוציוני חסם קליטת מימדים אלה, שמה שמתרחש בהם לא היתה לו רלוונטיות להישרדות או אי הישרדות המין האנושי. מן הצד השני, על פי גישת המאטריקס, המתכנת לא מעוניין שנדע יותר מדי.
אף על פי כן, יש למוח הבזקים שבהם הוא חודר דרך עלטת המרחב וקולט ויודע . כל אחד מאיתנו היה שם וקרא לזה אינטואיציה, חלום או שמות אחרים. אבל לרוב אנחנו שוכחים ואין לנו מצב של יודע קבוע, בגלל הסיבות שציינתי. חפא האמין, כנראה שבניגוד לעמדת כמה ממכריו, שצריך ושניתן לפתור בעיה זאת ולעזור לכולם להגיע אל מצב יודע קבוע. יש כאלה שטוענים שזאת פשוט הקשבה לעצמנו, ל'קול הלב' או הקול הפנימי – שחסרה במצב היום יום, מכל מיני סיבות.

אבל כל אחד היה שם

מעבר למקום ההוא, שבו היכולת של המוח נחסמת.
יש אפילו כאלה שנמצאים שם כל הזמן, גם כעת.

כולנו משוטטים שם, אבל לרוב אנחנו שוכחים.

ולכולנו היו שם הבנות (Understandings). הבנות של מכלול הגוף.
אנחנו לא מסוגלים, בגלל המגבלה המוחית שלנו כיצורים אדמיים,להיות יודעים קבוע ולכן אנחנו שוכחים. אבל הגוף זוכר.

כולם רוצים שנשכח. פוליטיקאים, משרדי פרסום, מדורת השבט, משרד ההשכחה, כל סוכני ה'סוציאליזציה' למיניהם.

המוטו שלי תמיד היה לזכור. גם אם זה מוזר בעיני האחרים.
אם אתה מוזר, זה סימן שאתה זוכר.
ועד יומי האחרון, אני מקווה לא לאבד את הזכרון. יקרה איתי מה שיקרה.image

אבל כל אחד היה שם

מעבר למקום ההוא, שבו היכולת של המוח נחסמת.
יש אפילו כאלה שנמצאים שם כל הזמן, גם כעת.
כולנו משוטטים שם, אבל לרוב אנחנו שוכחים.

ולכולנו היו שם הבנות (Understandings). הבנות של מכלול הגוף.
אנחנו לא מסוגלים, בגלל המגבלה המוחית שלנו כיצורים אדמיים,להיות יודעים קבוע ולכן אנחנו שוכחים. אבל הגוף זוכר.
כולם רוצים שנשכח. פוליטיקאים, משרדי פרסום, מדורת השבט, משרד ההשכחה, כל סוכני ה'סוציאליזציה' למיניהם.
המוטו שלי תמיד היה לזכור. גם אם זה מוזר בעיני האחרים.
אם אתה מוזר, זה סימן שאתה זוכר.
ועד יומי האחרון, אני מקווה לא לאבד את הזכרון. יקרה איתי מה שיקרה.