פסק זמן: באביב שלפני

בָּאָבִיב שלִפנֵי הַפְּרָחִים פָּרְחוּ בְּטֵרוּף.
אֲנָשִׁים יָצְאוּ אֶל הַגַּנִּים הַבּוֹטָנִיִּים שֶׁנִּפְתְּחוּ לְיוֹם אֶחָד בְּחִנָּם, וּמַצְלֵמוֹת בִּידֵיהֶם.
בְּאוּנִיבֶרְסִיטַת תֵּל אָבִיב הִפְגִּינוּ נֶגֶד הַקִּצּוּצִים. וְהַשּׁוֹטְרִים בָּאוּ מֻדְלָקִים, מֵרֹב הַבְלָגָה יוֹם קֹדֶם, בְּהַפְגָּנַת הַמִּתְנַחֲלִים.
הַוַּעֲדָה הֶחְלִיטָה עַל הַתְּרוּפוֹת בְּסַל הַבְּרִיאוּת, מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת.

בָּאָבִיב שֶׁלִּפְנֵי, שַׂר הָאוֹצָר בִּשֵּׂר עַל יְרִידָה בָּאַבְטָלָה
וּמַכַּבִּי, כָּרָגִיל, נִצְּחָה וְנִצְּחָה. גַּם הַקְּבוּצָה הַתּוּרְכִּית בְּפָנֶיהָ לֹא עָמְדָה.
וּמִפְלֶגֶת הַמַּעֲמָד הַבֵּינוֹנִי אִיְּמָה שֶׁלֹּא לִתְמֹךְ בַּתַּקְצִיב, אִישׁ לֹא הֵבִין בְּדִיּוּק לָמָּה.
וּבָאִינְטֶרְנֵט, פָּרְחוּ הַבְּלוֹגִים.
וְאֶחָד, הִסְטוֹרִיּוֹן מִצְעַד הַמַּחַץ, כָּתַב שָׁם דְּבָרִים
שֶׁלֹּא נִרְאוּ קְשׁוּרִים
לִכְלוּם. עַל מִצְעָדִים, אוֹ עַל עָבָר קָרוֹב דִּמְיוֹנִי.

בָּאָבִיב שֶׁלִּפְנֵי, עוֹד הָיָה לְאָן לִבְרֹחַ
וּמִי שֶׁלֹּא רָצָה לְהַבִּיט נְכוֹחָה,
עֲדַיִן הָיוּ לוֹ אֶפְשָׁרוּיוֹת.