מעבר למקום ההוא, שבו היכולת של המוח נחסמת.
יש אפילו כאלה שנמצאים שם כל הזמן, גם כעת.
כולנו משוטטים שם, אבל לרוב אנחנו שוכחים.
ולכולנו היו שם הבנות (Understandings). הבנות של מכלול הגוף.
אנחנו לא מסוגלים, בגלל המגבלה המוחית שלנו כיצורים אדמיים,להיות יודעים קבוע ולכן אנחנו שוכחים. אבל הגוף זוכר.
כולם רוצים שנשכח. פוליטיקאים, משרדי פרסום, מדורת השבט, משרד ההשכחה, כל סוכני ה'סוציאליזציה' למיניהם.
המוטו שלי תמיד היה לזכור. גם אם זה מוזר בעיני האחרים.
אם אתה מוזר, זה סימן שאתה זוכר.
ועד יומי האחרון, אני מקווה לא לאבד את הזכרון. יקרה איתי מה שיקרה.
בלוג הצועד The VValker's blog 
הבלוג שלך מעניין אבל קשה מאד לקריאה בגלל הצבעים שבחרת.
צבע פונט שחור או כהה אחר יעשה טוב.
תודה.
אהבתיאהבתי
הערתך נרשמה.
תודה.
אהבתיאהבתי
גניבת זכרון. הדחקה, אבל גם התרחשותם של חלק מהדברים בתחום ששום דבר בו אינו פוגש את הנסיון היום יומי – ואולי גם לא יפגוש אותו – הלא ידוע/החומר האפל. אין שום אפשרות לרשום או לתעד בזמן אמת – ולכן הרוב אובד. כמו זכרון כל החלומות שחולמים, או ראשית הילדות. יש שכיחה/השכחה מכוונת ויש שכיחה סתם – אקראית. שכחה טבעית של דברים שאינם עולים על סדר היום.
אהבתיאהבתי
הידע
1. בעולם השכל והרציו, שאינו מכיר "שכל מסתכל" ו"חומר אפל" וחושיו מוגבלים במידות ידועות – אין לזה מקום. בעולם הדת יש לו מקום – כמגוייס באינדוקטרינציה של אל, שכר ועונש, עולם הבא.
בעולם השירה והאמנות – יש לו מקום מסויים, היות והוא קשור עם חושיות ועם סמלים, חזיונות, איתותים של החומר האפל, משמעויות. כל הערפל המיסטי, שמקיף את הידע. המשורר (לא החמדמדים מהליקון וכו’) הוא ממזג העולמות היחידי שאני מכיר. המשורר-הצייר. אף אחד בישראל עוד לא עשה את זה. גם רקדן ומוסיקאי מסוגלים.
אינני יודע איך צריך להתנהג קורא האותות שיכוון לידע שלי – אני רק יודע שעוד לא פגשתי.
2. את הידע אסור להפיץ לשם מכירה, סחירה או רייטינג.
3. אותות נמצאים או מתגלים בכל מיני מקומות. הם באים מן החומר האפל, האני האפל או משותפים אחרים לקשר הידע. חלק מן החוק או הנוהג שנקבע מתישהוא אומר שאסור להיפגש.
אהבתיאהבתי
היה שם קודם.
אהבתיאהבתי
לא יעזור שום ניפוח מוח.
אהבתיאהבתי
#המכוננים
אהבתיאהבתי