פּuלסoת

לאחר השתלטות כוחות האופל הגלקטי על העולם, בוטלו כל המטבעות שהיו קיימים בו והפולסות (שנקראות גם "מעות") הפכו למטבעות היחידים המותרים בשימוש בישראל.
כאן הן מתוארות כ"חתיכות של נחושת שחורה ומלוכלכת" שמקבלים אותן בסוף כל יום עבודה ("צ'קים ובנקים אין בנמצא לפחות לא בסביבה הזאת"). הבטיחו אמנם שהפולסות הן זמניות, ו"בקרוב יהיו מטבעות חדשות: מבריקות", אך נכון לשעת עזיבתי את כדור הארץ שבשלטון האופל, ההבטחה הזאת לא קויימה, מלבד באזורים ה"אוטונומיים" כמו "מדינת תל אביב החופשית".

ממזכרות למזכרות

הגיטרה הטלפתית הקטנה שקניתי פעם, בכוכב זהיסו בנסיעה הראשונה לחלל שסיפרתי עליה[1] נשארה, כמו רוב הדברים שהיו לי בבניין מטה השלטון העולמי בירושלים[2] איפה שעבדתי וגם גרתי רוב הזמן, בחדר עבודה שהיה גם חדר שינה עם מיטת עץ שבנה הנגר שבנה את כל הרהיטים בבניין (זה שחפא לא אהב את העוזר שלו). לפעמים אני חושב מה קרה לכל הדברים שהיו לי שם: לתקליטים, הספרים, המחברות וכל מיני מציאות שאספתי, מזכרות מטיולים בעולמות השונים, שהפכו את החדר לצפוף מאד, הפלקטים שתליתי על הקירות, כל מיני מכתבים שקיבלתי, לשולחן שעליו כתבתי וגם ניסיתי להשלים את לימודי האוניברסיטה. אני מתאר לעצמי שכוחות האופל לא בזבזו זמן מרגע שהשתלטו על הפלנטה, ובניין המטה היה המקום הראשון שאליו הגיעו. כמה שאגואיסטי להגיד את זה, הכי קשה לי המחשבה על מה שהם עשו עם הדברים שלי (בעיקר לאחר שסטולי הגנוב תיאר לי באיזה ונדליות נקמנית הם טיפלו בדברים שלנו שנשארו באיזור הצריף, שם הוא הסתתר), ואין לי הרבה תקוה שאקבל אותם אי פעם מחדש. יש הרבה רגעים שבהם אני מרגיש שמה שהכי חסר לי בעולם כעת, אלה אותם דברים, אותם חפצים שהיו שלי ובלעדיהם לא יהיה עוד שום דבר כמו שהיה. והגיטרה היתה אחד החפצים שהכי חיבבתי. שעות הייתי מנגן עליה, וסטולי הגנוב שחיבר אותה לטלפתינט[3] גם לימד אותי לעשות בה סימפולים עם קטעי מוסיקה שהגיעו דרך הרשת מכל היקום, יצאו דברים אדירים שעדיין אני מפזם אותם, ונזכר בימים אחרים…
יהיה נחמד להשיג גיטרה כזאת עוד פעם, אבל אני לא בטוח שה"פולסות" הקטנות, השחורות ומזוהמות שיש לי בכיסים (גם כן מזכרת מאיזו תקופה, אם כי אחרת לגמרי) יספיקו כדי לכסות את ה"900" שזה שמוכר את הגיטרה דורש.
אני בכל אופן ניגש אל היצור שעומד ליד "לוח המודעות" וכשהוא מסתובב אלי אני כמעט מתעלף…

[1] על הטיול ההוא לחלל אפשר להתחיל לקרוא מכאן.
[2] על בניין המטה בירושלים.
[3] תסתכלו במילון (כי אחרת, איך תדעו?)

פתקים של מודעות

על הקיר בחוץ, ממש על יד דלת הכניסה לפונדק, מודבקות המון חתיכות של משהו קשה-רך שנראה דומה קצת לנייר, וכנראה שיש לזה אותו שימוש כמו מה שזה נראה: פתקים של מוֹדעוֹת.
על אחת מהן ראיתי תמונה מדוייקת של מה שאני מחפש: גיטרה טלפתית. אם דבר כזה אני משיג, יהיה לי קל יותר, הרבה יותר להעביר את הזמן שבו אני מחכה ואפילו לא יודע לקראת מה. יש רגעים שבהם אני מתייאש מכך שחפא והאחרים עוד זוכרים אותי בכלל, ואם הם בכלל עוד קיימים. למרות שסטולי הגנוב הביא אותי לכאן. אבל למה הוא, Wangoon וכל האחרים היו צריכים להיעלם בדיוק כשהגענו לכאן?
כבר שלושה ימים אני פה, הרבה זמן לא הייתי כל כך לבד, והיום אני צריך "להתפזר" כפי שאמר סטולי לפני שנעלם. מה יקרה אם לא אעשה כדבריו? מתחיל להיות לי נחמד כאן, היצורים לא מדברים איתי אבל יש משהו מרגיע בנוכחות שלהם ובמוסיקה שהם מנגנים, אחרי שהתחלתי להתרגל אליה. אולי עכשיו אצטרך לשלם בשביל השהייה כאן, עד עכשיו לא שילמתי ואף אחד לא אמר לי כלום. גם לא כשנרדמתי על "כורסה" נוחה מאד בלובי, שהיתה המיטה שלי בשלושת הימים האלה. שמתי לב שהרבה ישנים בלובי ותהיתי אם יש כאן בכלל חדרים במובן שאני מכיר. מישהו כנראה שילם בשבילי את הימים האלה, מראש. מי?
מתחת לתמונה של הגיטרה הטלפתית יש סימן שפירושו בשפה היקומית שהחבר'ה בחללית העבירו לי בקורס מזורז הוא 900. זה מחיר הגיטרה, כנראה. בכיסים של הווסט שאני לובש כל הזמן הזה, יש לי המון פולסות שנשארו לי עוד מהימים של רח' הרקפת 12 [1]. האם זה יתקבל כאמצעי תשלום כאן? נדמה לי שהמתורגמן אמר, שכאן הכל הולך ובשווי של 1 ל1. בעצם, אני לא בטוח אם הוא אמר את זה על המקום הזה או על מקום אחר ביקום, כל כך הרבה מקומות עברנו.
בוקר עכשיו, ואני יוצא אל שתי השמשות שבחוץ, שכבר התרגלתי אליהן במשך ההליכה הרגלית לכאן. הן לא כל כך נוראיות, אחת, זאת שחמה וגדולה, היא זאת שרחוקה יותר ובעצם הסבירו לי, היא איננה שמש אלא ערפילית ענק הרחוקה כמה שנות אור מכאן אבל העוצמה שלה מגיעה לכאן ומחממת ומאירה הרבה יותר מן השמש הקרובה, שדומה יותר למין ירח תלוי בשמים. את השמש הגדולה קשה אפילו לראות.
אני מעיף מבט בנוף המשתרע עד לקירות המכתש הגבוהים והאפורים. אחר כך מסתובב חזרה אל כיוון הפונדק. יש יצור שבדיוק יצא משם ועומד ליד "המוֹדעוֹת". האם כדאי שאנסה לברר אצלו איך אני מגיע לזה שמוכר את הגיטרה הטלפתית?

[1] על רחוב הרקפת 12 אפשר להתחיל לקרוא מכאן, ויש גם הסבר מה זה "פולסות".

הפונדק של הנגנים

הקצה של הקצה, המקום הנידח ביותר של הכוכב המדברי, הנמצא בעצמו בקצה הנידח ביותר של הגלקסיה.
מכתש לא גדול במיוחד, מוקף בחומות גבוהות מרשימות של סלע אפור, ובתוכו צומחים אט אט, במרחק רב זה מזה, מבנים קטנים שנראים עשויים מעץ או מחימר. גרים בהם יצורים אדמיים מכל רחבי הגלקסיה שחיפשו חופש משלטון האופל שעדיין שורר שם, מעבר לענן האבק המבדיל את הכוכב הזה מן הגלקסיה, מגן עליו מפניה. גם מורדים מבוקשים מסתתרים כאן, וכאן אמורים להימצא איפושהוא חפא ויתר האחרים שכבר הגיעו. ליתר דיוק, כאן הם אמורים למצוא אותי.
כך אמר סטולי הגנוב כשהגענו אתמול לכאן, למקום שנקרא הפונדק של הנגנים. זהו מבנה שחור של שתי קומות, על גבעה קרוב לאמצע המכתש. לכאן הגיעו תמיד, ומגיעים גם בתקופה הזאת, יצורים העוסקים במוסיקה, השפה האמיתית של היקום. ראינו כמה מהם מסתובבים בקומת הכניסה, עם הכלים המוזרים שלהם, על יד מה שנראה דומה לבר. חיפשתי אצלם משהו שדומה לגיטרה הטלפתית הקטנה, שפעם קניתי בכוכב זהיסו, ולא מצאתי.
Wangooon זיהתה שם נגן אחד שאמרה שהוא מפורסם, הצטרפה אליו ולא חזרה. סטולי הגנוב הגנוב הזמין אותי למיץ צהוב הדומה בקירוב למיץ מנגו מעורב עם מרטיני, ואמר שהוא צריך לנסוע חזרה אל הגלקסיה, לאסוף את אלה שעוד לא הצליחו להגיע. המתורגמן, עוזר הטייס ושני הלוחמים נוסעים איתו, ואני נשאר לבד לחכות כאן. ככה זה מטעמי בטיחות, אין לסמוך על אף אחד, אפילו על המתורגמן, לחש לי. ואולי רמז לי שבמיוחד לא. לכן גם הוא עצמו לא יודע איפה המקום המדוייק שבו חפא ואלה שכבר הגיעו נמצאים בו, אני צריך לחכות שהם יגיעו ויביאו אותי לשם. אני יכול לחכות עוד שלושה ימים כאן בפונדק, אחר כך "להתפזר" באיזור, העיקר לא להתרחק מהמכתש, העיקר לא לדאוג, הם ימצאו אותי.
הייתי עייף מההליכה הרגלית הארוכה שעשינו עד לכאן ממקום נחיתת החללית, שיכור מעט מן המשקה הצהוב, מטומטם מן המוזיקה הזרה שהתחילה להתנגן, חושב עדיין איפה Wangooon ולא קלטתי ברגע הראשון בדיוק את מה שאמר.
פתאום הייתי שוב לבדי, עם לילה כוכבי זר ששרר בחוץ.

המתאבדים בשירות האופל הצרוף

פוליטיקה זו אמנות הגועל-נפש, ושרון אינו צדיק יותר מביבי. בכלל, אין בפוליטיקה צדיקים.
ובסך הכל, העמדות המדיניות והכלכליות-חברתיות (חה חה) של השניים אינן כה רחוקות. גם של השאר לא. ולכולם ברור שביבי שמשחק אותה עכשיו האופוזיציונר הימני שיצא כנגד שרון בגלל ההתנתקות, כראש ממשלה (אם יגיע חס וחלילה) יעשה את מה שאמריקה תגיד לו, כמו שעשה בהסכמי וואי, ואז שרון הוא שתקף אותו מימין. אלה חוקי המשחק הידוע כמעט מראש, ומן הסתם, כראש ממשלה ימשיך ביבי בתהליך העברת השטחים לפלשתינים, יותקף מימין ע"י לנדאו והפייגלינים, וייהפך לאתרוג החדש של אלה שנקראים אצלינו "שמאל", כולל העיתון לאנשים חושבים שכבר ידע לחבק אותו כשר האוצר, ואגב, התאצ'ריזם שלו הוא גם התאצ'ריזם של יוסי ביילין ואפילו של שמעון "קפיטליזם חזירי" פרס.
מה בכל זאת מטריד במיוחד כשרואים את האיש הזה מדבר, בלי שום קשר לתוכן הדברים שלו (שלכשעצמם יכולים להיות לפעמים נכונים)?
ההרגשה שהוא המשיח, החלילן מהמלין, הקוסם המהפנט המוליך את מחנה הרשע המזוקק באשר הוא נמצא, לא רק בליכוד אלא בישראל כולה.
הרשע המזוקק הוא לא עניין של שמאל או ימין, מוצא עדתי, דת, מעמד. הוא משהו שלא שייך לפוליטיקה הרגילה, על כל הלכלוך שבה.
יש הרגשה שהאיש הזה אוסף את כל שונאי החמלה הנמצאים בישראל, בכל החלקים והשכבות שלה. כשהוא היה ראש ממשלה הוא הוציא את השנאה הצרופה והרשע המזוקק מן האנשים שבשוק, אלה שתיקי דיין כינתה "אספסוף" ומן היהדות הדתית-מזרחית ("הלחישה הפזיזה" על אוזנו של הרב כדורי) וכיוון אותם כלפי "השמאל והאליטות" כשר אוצר הוא הוציא את אותו רשע ואותה שנאה מן המחנה "הלבן" ההפוך לגמרי – הבורגנים האשכנזים קוראי הארץ – כלפי העניים, החלשים והמוחלשים. רק ביבי יכול למתוח קו משותף בין אלה.
בן גוריון היה דיקטטור, אבל גם בנה מדינה, על הטוב והרע שבה. בגין היה איש מסית ומדיח, אבל עשה שלום עם מצרים וגם היתה בו חמלה. גם לשרון יש דברים שאני מצדיע. ולא נכנס לנושא של מנהיגים מבחוץ.
עם הכוחות שביבי מוביל, אפשר רק להרוס. אנרגיה שלילית טהורה. ביבי פשוט מחפש אותה, יודע איפה היא חבויה ומוציא אותה משם. עליה הוא בונה את כוחו.
הוא בונה על האנטי הומני, ולא על טיעון הגיוני, והתגובות של תומכיו באינטרנט רק מראות עד כמה אין טעם ב'דיון' ממשי איתם – מה שמנחה אותם הוא השנאה לאחרים, בעיקר לחלשים, ולכל מה שמריח איזושהיא חמלה. וזה העיקרון המנחה אותם – זו הדת המיסטית שלהם: הדת של שנאת החמלה.

ועליה מוכנים גם להתאבד החמאסניקים של האופל הצרוף.

זהיסו

קניתי שם פעם גיטרה טלפתית קטנה. גם ג'ון לנון למד לנגן על זה.

"היה לנו עוד זמן עד שנחזור לכדור הארץ. אותו ניצל חפא לקחת אותנו למספר מקומות מעניינים שעליהם אספר אולי בעתיד, שגם יצא לי עוד לחזור אליהם שוב. כפי שסיפרתי, ג'ון ויוקו החליטו להישאר שם עוד כמה שבועות בהם ילמדו לנגן בגיטרה טלפתית. גם אני לקחתי במקום ההוא, שנקרא "זהיסו" גיטרה קטנה, כדי שסטולי הגנוב יחבר לי אותה כמו שהוא יודע למשדר הטלפתינט. ידעתי שיכולים לצאת מזה דברים מעניינים."

שער הזהב

זה לא אותו השער העתיק, הרבוע ועשוי אבן, שעמד כאן בלב אותם מרחבים שוממים, ואלה שהקימו אותו עשו זאת כדי לציין את המקום שבו, לפי אמונתם, נחתה החללית הראשונה, מגיחה מתוך חור שחור ונושאת איתה יצורים אדמיים ולפיכך היה מקום זה עבורם שער הכניסה של האדם ליקום, לפני כ4 מיליארד שנה. מכאן, לפי אמונתם, התחילה התפשטותו של המין האדמי בגלקסיה, שכוכב לכת מדברי זה שלו שתי שמשות, אחת גדולה ואחת קטנה, נמצא בזנב הצפוני שלה, כמו מחוץ לה כמעט.

זה גם לא השער שעמד באותו מקום כעבור שנים רבות, שער משוכלל בהרבה ועשוי חלקו מחומרים מוצקים שלא היו מוכרים לבני האדם העתיקים, חלקו מקרני אור וסיבי אנרגיה דקיקים, שער שהיתמר למעשה לגובה של מאות מטרים אבל עינם של רוב האדמיים יכלה לראות רק חלק קטן ממנו. בתוך עמודיו של השער היו קבועות צורות עגולות ורבועות, שהיו לאמיתו של דבר מקפצות חלל שהעבירו לכאן מבקרים מעולמות וגם שלחו מכאן נוסעים אל הקצוות המרוחקים ביותר של היקום. מסביב פרחו גנים בתפרחת נפלאה ודשאים סגולים וכחולים השתרעו עד אין קץ וגם שדות חניה נרחבים לחלליות שנחתו והמריאו דרך המקפצות. כל זה היה עד לא מזמן כל כך.

גם קשת הזהב העומדת שם כעת, בדיוק באותו מקום שבו עמדו שני השערים הראשונים, נבנתה לפני שנים מעטות, לאחר שגורשו מן הכוכב הפולשים הסנולימים שכבשו אותו והותירו בו בשנות שלטונם המעטות מרחבים של שממה וחורבן.
מחומרים שנמצאו בין השרידים שנקברו תחת הרי חול, הותך זהב שהוא חומר זול ונפוץ למדי בעולמות הקרובים לכאן, וממנו נבנה השער מחדש בצורת קשת, הוא אינו משמש כעת לכלום ומבטא בעיקר את התקווה לשיקומו מחדש של כל מה שנהרס, שעדיין לא התמלאה לגמרי.

השער אינו גבוה כמו השער שעמד לפניו, אך על רקע המרחבים הלבנים והאפורים שסביבו הוא מנצנץ ובולט לכל כלי טיס המתקרב לחלק זה של הכוכב, ומשמש נקודת ציון, ורק כשראיתי אותו, אחרי שהקפנו את הכוכב חמש או שש פעמים, ידעתי שאכן הגענו אל נקודת היעד.


1980