בלוג הצועד The VValker's blog

"הגב' פריסט עדיין מערערת על המחקרים העדכניים המראים ששיעור אספני המפיות הכפייתים באוכלוסיה נופל בהרבה מעשרת האחוזים האגדיים, עדיין לא מאמינה שאספני מפיות חשופים יותר לסכנת זיהום לוואי רדיואקטיבי שעשוי להיגרם מתוצרי נייר, ובניסיונה להפריך את הקשר החלקי בין חסך בסיפוק מיני החל מן הילדות לאספנות מפיות כפייתית היא מציעה הסבר חליפי שהוא פשוט שערורייה: אספן המפיות הכפייתי אינו מוצא די חברים בני גילו כדי לעסוק בעיסוקים חברתיים מועילים יותר, ולכן הוא פונה אל מפיות. במילים אחרות: הילד אשם, המפיות הן קורבן! יכולתי עוד להבליג על שימוש שטחי בכתוביות של מצגת כדי לתקוף הרצאה מדעית בת שעה, אבל כשפריסט מייחסת לי טענה בדבר "קונספירציה" ו"אילוץ" של החברה הפסיכיאטרית האמריקאית – המרכאות הן במקור כדי ליצור רושם של ציטוט ישיר מדבריי – היא אפילו לא טועה אלא, בפשטות, משקרת. הוא הדין בטענה כי אני מנסה לחשוף את "הפנים האמיתיות והאומללות של אספנות כפייתית של מפיות."שוב, המרכאות יוצרות רושם של ציטוט ישיר מדבריי, וגם הפעם זה שקר ביודעין. איני יודע מהיכן לקחה את המאמר (המאוד מעניין) "אבות לאספני מפיות כפייתיים: פרופיל קליני קבוצתי," אבל בטוח שלא ממני, ולכן טענתה שאני מצטט ממנו היא עוד שקר. וכך הלאה לאורך המאמר.
בנקודה אחת עליי להודות שצחקתי בקול במהלך קריאת המסמך העגום הזה. היה זה כשהגב' פריסט – בשם המתודולוגיה המדעית, כמובן – תקפה מחקר על יעילות טיפולי הרה-אוריינטציה בטענה שהמשתתפים במחקר היו אספני מפיות לא מרוצים. הבנתם את זה? כהן ודומיה יקבלו את תוצאות המחקרים רק כאשר אספני מפיות שמחים ושלמים עם עצמם ילכו לטיפול ובמהלכו יגלו שהם נעשו אספני פוסטרים, זיונים או מכוניות!

מה נשאר לנו מדברי גב' פריסט בסופו של יום? שאספנות מפיות היא כמו צבע העיניים וסוג הדם, דת או אהדה לקבוצת כדורגל, משהו שלעולם לא יוכל להשתנות, ושכל אספן צעיר כפייתי של מפיות המבקש להיות מסוגל לאסוף נשים, מכוניות או דולרים צריך לעבור טיפול אצל ג'ודית פריסט ודומיה, שיסבירו לו בפסקנות מוחצת שהוא יאסוף מפיות כל חייו. על הקביעה הזאת כבר קמו עוררים בין מיטב החוקרים והמטפלים. האחרון שבהם, דווקא אחד התומכים בתיאוריה המילקיארית (הטוענת שאיסוף מפיות, כמו דת, אהדה לקבוצת כדורגל או מפלגה פוליטית, נמצא ב"חלב שיונקים מהאמא") פרסי מוסברגר, אמר לאחרונה בפירוש: "עכשיו מוטל על מתנגדי הטיפול הרפראטיבי להביא הוכחות חזקות באותה מידה לתמיכה בעמדתם. לדעתי, הם טרם עשו כן." ציטוט זה מופיע בגיליון האחרון של "האיגוד הלאומי למחקר וטיפול באספנות מפיות כפייתית" (http://www.mapi.com/) וכאן המקום להעיר על איגוד מושמץ זה, שלאחרונה החל לפרסם באתרו גם תרגומים לעברית. יו"ר הארגון, ד"ר יקינולוסי, הוא אמנם קצין בריאות הנפש חובש כיפה סרוגה שגר בהתנחלות, ובין חבריו יש, כמו בכל ארגון, גם ימניים ואורתודוקסיםים, אולם רוב החברים בארגון הם פסיכולוגים ופסיכיאטרים מצביעי מרצ המונעים רק ע"י טובת הפונים אליהם.

לכן, במקום להתדיין עם הניתוח של הגברת פריסט למחקרים על טיפולי הרה-אוריינטציה, אסתפק בציון עובדה פשוטה: פסיכולוגים אחרים, לא פחות מלומדים ממנה, סבורים ששינוי האוריינטציה האספנית הוא אפשרי, ובהרצאתי אני מביא רשימה גדלה והולכת של מטפלים בישראל המציעים טיפולים כאלה לכל המבקש אותם. שיהיה ברור: אני מוכן למכור את כל מפיותי לטובת זכויותיהם של אספני מפיות השלמים עם עצמם, אבל באותה מידה חובתי היא להפריך את ההבלים שמפיצים כל אלה המנסים להלך אימים על אדם המחפש דרך אחרת."

פרופ' אדוניה מכבי, מומחה בטיפולי הוצאה מהראש של אספנות מפיות כפייתית, עונה לגב' פריסט התוקפת אותו.

(את כל מה שקראתם עד עכשיו, לא תקראו בשום מקום כי הם לא נכתבו ולא נאמרו מעולם, אבל תוכלו לקרוא את זה ולחשוב בעצמכם על ההבדלים. קיראו גם את תגובתי שם)

בעתיד, כותב על כך עמי בן בסט, יטוסו אולי מיסיונרים מכדור הארץ להפיץ את דתותיהם בקרב שוכני החלל. ואולי הם יגלו, שגם לאלה יש סיפורים משלהם.
ואולי, כך כתבתי בתגובה, אנחנו אלה שנגלה שם את האבא והאמא, או לפחות הסבא והסבתא, לדתות שלנו. נגלה את אלה ששתלו את כל המיתולוגיות והסיפורים אצלינו, ונזכיר להם את מה שהם כבר מזמן הספיקו לשכוח.

בכוכב לכת אחד, באחת מן המערכות של האלכסון היורד מקצה ראש הסוס, מרחק 1600 שנה מכדור הארץ, האמינו יצורים דומים לנו שהיקום נברא משני כוחות: "כח השאלה", שמסומן אצלם בסימן הדומה במקצת לסימן השאלה אצלינו, אך דומה יותר לספרה 2, ו"כח התשובה" שמסומן אצלם בקו ישר, I.
בראשית התאחדו אל השאלה ואלת התשובה שבאו משני יקומים שונים לגמרי במהותם. יקום אחד נמצא כל העת בתנועה, בזרימה, והדברים שבו הם תמיד אוריריים-נוזלים, ענניים, שלא מגיעים לכדי מוצקות. זהו היקום של אל השאלה. היקום של אלת התשובה הוא הפוך לגמרי – הוא מוצק, הכל בו קבוע ומסודר. אהבתם של שני האלים יצרה את היקום שאנחנו חיים בו, שהיה בראשית ימיו יקום שבו הסתדרו הכל, יחד התקיימו הנוזלי והמוצק, הזורם והקבוע, הרגש והשכל, החלום והמציאות, בהרמוניה יפהפיה בה לא היה לאף אחד מחסור.
עד שקרה מה שקרה, ויש לכך גרסאות שונות, והאל והאלה הסתכסכו ביניהם. הם נפרדו, כל אחד הלך לקצה אחר של היקום, ומאז נעשו חייהם של היצורים עלי אדמות קשים מנשוא. חייהם קצרים ורוויי סבל, נגזר עליהם למות, הם לא מוצאים תשובות לשאלותיהם ולא יודעים מנוח לנפשם בעולם רווי אי צדק וחוסר הגיון, עולם מלא רשע ושרירות לב.
חכמי אחת הקהילות של שוכני הכוכב שבאלכסון היורד מראש הסוס קבעו שיום יבוא והאל של השאלות והאלה של התשובות יתפייסו, יחזרו ויתחברו, וכאות לחידוש אהבתם יוולד להם בן, שעל מצחו יהיו חרוטות בצבע סגול צורותיהן של שני האלים. בנם של האל והאלה יסתובב בשמים, עד אשר ימצאוהו "בני העולם אשר יצמיחו כנפיים". ככה ניבאו החכמים. כאשר ימצאו את האיש שעל מצחו חרוטים שני הסימנים, יהיה עליהם להמליך אותו על העולם, כלומר על הכוכב שבאלכסון היורד מקצה ראש הסוס. אז ייגאל היקום ויחזור למצבו הקדום, מצב גן עדן, יעלמו ממנו הרוע והפשע, היסורים וחוסר הסדר, וכל אחד ימצא את אשר יבקש..

את כל הסיפור הזה סיפר לי בקצרה המתורגמן כשיצאנו ל"רחוב הקניות" בכוכב שבו ממוקמת תחנת השידור ערפילי העבר, [1] כאשר יצורים לבנים נמוכים שצורתם צורת בני אדם קרחים התחילו פתאום להידבק אלינו, ללכת אחרינו ולהקיף אותנו. רק אז הבנתי, שהכל בגלל ה".21" החרוט לי על המצח, בפונט מיוחד שעיצב הגרפיקאי מרמת גן בעבור רשויות ההתוויה [2]. כך בדיוק נראים בכוכב ההוא סימניהם של האל והאלה, שיופיעו על מצחו של המשיח אותו ימצאו "בני העולם אשר יצמיחו כנפיים". פתאום שמתי לב שחלק מן היצורים האלה לובשים עליהם משהו שדומה לכנפיים. הם היו שליחי מסדר דתי אשר יצאו לחלל במיוחד במטרה אחת: למצוא את הגואל ולהביאו אל כוכבם, למלוך עליהם. כשראו אותי, עם הסימן על המצח, היו בטוחים שמצאו.
"בא לך לנסוע איתם לכוכב שלהם, להיות שם מלך?" שאל אותי המתורגמן.
אני ממש לא רציתי.

[1] ערפילי העבר.
[2] על איך הותוויתי, בסוף הפוסט.

נכון לעכשיו, את המקום הראשון במצעד הכניסות מגוגל, אחרי שהוריד ממנו את כיפה אדומה ששלתה חודשים רבים, מוביל עכשיו הקישור לקובץ התמונה teramips.com/almonim2004, קישור שכבר מזמן הורדתי מהבלוג, אבל גוגל מתעקש לשמור.
סתם מעניין, את מי התמונה הזאת כל כך מעניינת? (כולה כמה בחורות עם חזה חשוף, יש ברשת תמונות נועזות בהרבה). סתם בשביל העניין, אשמח אם מישהו ממחפשי התמונה (בהנחה שזה יותר ממחפש אחד) יכתוב לי מה בדיוק הקטע.

שמי הלילה כאן הם מעוטי כוכבים, בגלל ענן האבק הגדול שנמצא במרחק כמה שנות אור מכאן, הענן שמסתיר אותנו מהגלקסיה שהרבה מאלה שגרים כאן נמלטו ממנה ומשלטון האופל ומצאו כאן מפלט בזכות אותו ענן. בכל זאת רואים כאן כמה מערכות כוכבים בודדות, בצבעים שלא רואים בשמי כדור הארץ. במיוחד בולט כוכב אחד שקוראים לו " כוכב ארגמן".
אני כבר מכיר את רוב הפינות במכתש שמיושבות ביצורים שאפשר לקרוא להם מהגרים חלליים, חלק מהם נראים שונים מאד ממני בצורה שאי אפשר לתאר, ובאותה מידה, באופן מוזר, גם דומים לי מאד. על כולנו פעל שלטון האופל הגלקטי באותה מידה שגרמה לנו לרצות לעזוב את הגלקסיה, ואולי יש בינינו יותר משותף מזה, משהו שמבדיל אותנו מן היצורים שטוב להם תחת שלטון האופל הגלקטי. בימים הרחוקים שלי בכדור הארץ היו זמנים שחשבתי שאין דבר כזה "שלטון אופל", ומה שרע לאחד טוב לאחר והכל יחסי. כשחפא היה מדבר על כוחות אופל גלקטי ועל "אטומים שליליים" התייחסתי לכך מאד בספקנות. עכשיו אני לא בטוח בכך כל כך.
ודרך אגב, מוזר לי שעוד לא שמעתי שום דבר מחפא והאחרים שכבר הגיעו. לפי מה שאמר סטולי הגנוב לפני שיצא חזרה לגלקסיה, הם נמצאים בסביבה והם אלה שאמורים למצוא אותי. כבר עשרות יממות אני מסתובב כאן והם עדיין לא מצאו אותי ושום סימן להם לא מצאתי. יכול להיות שהם ויתרו עלי?

כמעט תמיד קיץ פה, קיץ נעים, לא חם מדי. השמש שמחממת מסתובבת מהר ואינה מאחרת לחזור לכל מקום. אבל הזהירו אותי שלפעמים קורה מצב שבו השמש האחרת, זאת שהולכת לאט יותר, נמצאת בעונה שהיא ממול לקוטב הנגדי של הכוכב ואז אין רואים אותה כלל, ואת השמש הגדולה יותר, זו שמחממת ועל פיה קובעים את הימים, מסתיר, דווקא בעונה זו, גוש עננים כבד הנמצא בחלל .
לתקופה כזאת קוראים כאן תקופה של חושך גדול. החושך יורד באופן פתאומי, הוא חושך מוחלט (הענן מסתיר גם את הכוכבים) ויכול להימשך חודשים שלמים, על פי המושגים שכאן (הנקבעים לפי השמש ה'קטנה'). תשתית החשמל לא מפותחת כאן, יש כאן אמנם משהו שזהה לחשמל, אבל לא שמעו כאן על דברים כמו תאורת לילה חיצונית. אולי מפני ששעות הלילה כאן די קצרות.
יש כאן גם שני ירחים, קטנים מהירח שלנו. ה"פול מון" כאן הוא כאשר שניהם נמצאים במלואם וגם השמש הקטנה נמצאת בשמים. עוד מעט מגיע יום כזה, וLo ny אומר שכדאי לא לפספס את האירוע. בינתיים אנחנו מסתובבים על פני ארץ המכתש, בין קבוצות הבתים הצומחות כאן כל יום באופן ספונטני, במרחקים הולכים ומצטמצמים זו מזו, עם הגיטרה הטלפתית שאני מנגן בה כשהוא שר, בדיוק בקול כמו שהיה לקויסטי וכך אנחנו מתקיימים מהאוכל שנותנים לנו בתמורה וממה שזורקים לנו שזה כמו מטבעות, ובכל מקרה יש להן ערך כמו של מטבעות. צדק המתורגמן, לכל יש כאן ערך של אחד לאחד.
יש כאן קבוצות של יצורים נמלטים או מהגרים מכוכבים רבים, אני רואה לפי השוני הרב החיצוני ביניהם. לא מדברים איתנו וגם לא אחד עם השני, לפחות לא בצורה שהצלחתי לקלוט, אבל כנראה יש איזה הבנה שכולנו מבינים, שלא צריכה מילים. כשאנחנו מגיעים לאיזה מקום לנגן, כולם באים.
עדיין לא סיפרתי איך השגתי את הגיטרה הטלפתית שזה סיפור בפני עצמו. הוא עוד יבוא.
Lo ny שעדיין לא הצלחתי להפנים מה ומי הוא באמת, כי הוא צריך להיות מתעתע או רוח רפאים אבל הוא נראה יצור חי לגמרי, אומר שאנחנו צריכים למצוא 'זמרת', כלומר אוקטבות 'נקביות' שישלימו את האוקטבות ה'זכריות' בזמרה שלו. בינתיים אני מלמד אותו שירים מכדור הארץ (הסימן היחידי שמבדיל אותו מקויסטי, שהכיר את כל השירים) והוא מלמד אותי ללוות שירים שהוא מכיר מהיקום. אבל אני מתחיל לגלות שעם הגיטרה הטלפתית אפשר גם לכתוב מלים לשירים חדשים.

שיהיה לי הכח
השנה ובכל שנה
למחול לראויים למחילתי
והראויים למחול להם מראש.

ושלא אחלש למחול
לאלה שאין עבורם סליחה
שלא אחלש לשכוח.

שאם אשכח
לא אהיה אני ראוי לסליחה.