יש צד משותף בין מלחמתו של צה"ל נגד לבנון, לבין מלחמתה של הממשלה שממשלה זו ממשיכה אותה נגד החלשים.
מלחמת לבנון השנייה כותשת את שכנתינו מצפון, שלא עשתה לנו שום דבר, בלי שום פרופורציות, שלא גורמת הרבה נזק לאנשי חיזבאללה, אבל לאלפי אזרחים ומהבוקר גם לילדים – גרמה כבר נזק בלתי ניתן לתיקון, מלווה בחבטה קלה במטוס.
לבנון היתה נתון לא ברור במשוואה 'ההגיונית' של ישראל במזרח התיכון.
ערבית מצד אחד, אך דמוקרטית מצד שני, שידעה (בעזרת לחץ בינלאומי, כמובן) לסלק את הסורים מתחומה. גם ערבית, גם דמוקרטית, זה דבר שלא מסתדר במשוואה הכוחנית של מנהיגי ומפקדי הצבא של המדינה שרוצה להרגיל אותנו לחשוב שאנחנו 'הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון'.
וגם פלורליסטית ורב-עדתית במובן מחריד לא מעט לגבי כמה מן האליטות הלבנוּנִיות שלנו, שרוצות לשמור על הגמוניה של קול אחד: קול ה'אנחנו' היאיר לפידי, המאד חד-עדתי, מאד חד-מרחבי. לא מדינה שכדאי ללמוד ממנה איך לקיים ביחד 18 עדות ודתות כה נבדלות אחת מהשנייה. יותר טוב שנלמד איך לשלול אזרחות, לקיים מדינת 'יהודיה בלבד' (וגם כן, לא כל יהודיה).
וכל זה, בלי להיות מדינת צבא עם שלטון גנרלים מאחורי הקלעים, שיכתיב לפוליטיקאים מה לחשוב. דברים כאלה צריך להעלים.
גם אלה שהממשלה הקודמת כתשה בכל מיני תכניות כלכליות, הם כאלה שלא מתאימים למשוואה האזרחית הרצויה למנהיגים ולמפקדים: 'מדינת כל-חזקיה': הם לא בדיוק המצ'ואיסטים או הרובוטריקים ה'יודעים להסתדר' במדינת ישראל ה'צברית-הבריאה-הגאה', אם הגיעו למצב של להיות נזקקים כלכלית, אולי יש להם מעלות אלטרנטיביות, אבל זה בדיוק מה שהמדינה לא רצתה שנדע, כשלימדה אותנו לקרוא להם 'פרזיטים' ובכלל לראות אותם כעלובים, גם זמן לפתח את היכולות האלטרנטיביות האלה המדינה לא נותנת להם כשהיא שולחת אותם לויסקונסין במקום לתת להם קיום בכבוד. אלה אנשים שהם לא בדיוק 'עניים' (גם זה ציור שנועד להאדיר את ה'רחמנים' שמרחמים עליהם תמיד, בעיקר כשמצלמות התקשורת בסביבה) אלא אנשים בגווני ביניים, לא שחור ולא לבן, בדיוק כמו לבנון, ולכן צריך לעשות להם רדוקציה שתשתול אותם להרבה זמן במקום שבו נוח לקובעי המדינות ולכתבלביהם לראות אותם. (ואין פלא, למשל, שגדול מתלהבי "הארץ" מהמלחמה, אברהם טל, הוא גם גדול תומכי התכניות ל'טיפול נכון' במובטלים ואחרים), והכי חשוב: שלא יהיו דוגמה משפיעה ל'אזרחים הנכונים' של השלטון.
כי גם הם מאיימים על המשוואה המזרח תיכונית שמנסים לתבנת לנו בראש:
1. במזרח התיכון אין דמוקרטיה (חוץ מ'אצלינו' כמובן, לא חשוב שזו דמוקרטיה בעיקר לעשיריה)
2. מה שלא רווחי ו/או יורה – לא שווה ואין טעם להסתכל עליו, לתת לו כבוד או לדבר איתו, ומוטב לכתוש ולהעלים אותו, פן יפיץ מחלות וינגע את 'החברה הבריאה' של משרתי כל צבאה והמאמינים לתקשורת. גם תושבי הצפון, בני הערובה למלחמת כבוד הגנרלים, נא לזכור, הם, בסך הכל אזרחים. וגם אינם גרים במרכז, איפה שהתקשורת ומקבלי ההחלטות, וערכם לא גבוה בהרבה מערכם של האזרחים בלבנון. אחרי המלחמה הם יודו לצה"ל, וישכחו שהיו בני ערובה, בדיוק כמו אזרחי לבנון.
ו3: מי שיורה – אותו אנחנו מבינים כי הוא נותן אימות לשפת הכח שבה אנחנו מאמינים, וכפי שמסתבר, רק אותה מבינים.
ועוד תזכורת לדברים שבשביל לעשותם בחשאי יש מלחמה: "משרד האוצר הכין לאישור הממשלה הצעת החלטה שנועדה לצמצם את מספר הזכאים לסיוע וייצוג משפטי מטעם המדינה" במסגרת ההצעה: שתקטן ההכנסה החודשית המזכה בשירותים אלה, ותבוטל זכותם של שופטים למנות סניגור מטעם המדינה, אם הם סבורים שאינם יכולים לנהל משפט כשהנאשם לא מיוצג. מה שאומר, שורה תחתונה, כמו תמיד, שלעניים יהיה קשה יותר, והם יעברו עוד התעמרויות כדי להוכיח שהם עניים מספיק, כל פעם שלמישהו יתחשק לשלוח אותם לכלא בלי משפט.
את גדעון לוי כבר שחטו היום קרוב ל200 מגיבים על מאמרו הנכון בהחלט. על הידיעה הזאת, בפעם האחרונה שספרתי, היו בזמן זהה לא יותר מ7 תגובות.
אבל מישהו, גם את הדברים האלה חייב להזכיר, גם, ובמיוחד, בימים אלה.
בלוג הצועד The VValker's blog 