הזמן

לא נראה אף פעם תלוש כל כך מכל סיבתיות כמו שהוא נראה כעת.
עד עכשיו, בכל מה שעברנו, גם כשידעתי שזאת הסטוריה אלטרנטיבית, הייתי בטוח שכל רגע מוליך אל הרגע הבא, שלכל יש כיוון ברור.
קודם רציתי להגיע אל נקודת המפגש עם חפא והחבורה, והידיעה שאגיע לשם יום אחד חיזקה אותי גם בימים הגרועים ביותר של שלטון האופל על כדור הארץ.
אחר כך עשינו את ההכנות לחזור לכדור הארץ, וידעתי שאנחנו הולכים לשחרר אותו משלטון האופל.
עכשיו, באי היווני הזה, שחציו טבע בהצפות וחציו נהרס מרעידת אדמה, לא ידעתי פתאום לאן הדברים הולכים, ומה אנחנו אמורים לעשות בהמשך של ההסטוריה האלטרנטיבית, אם בכלל יש לנו המשך כאן. הכל נראה כל כך תלוש מכל הקשר.
מצאנו בית שמתחת להריסות של הגג שלו, מצאנו שני חדרים די שלמים.
מזל שקיץ עכשיו, והוא הולך ונעשה חם מרגע לרגע.
על התרחצות בים לא כדאי לחשוב, יש משהו רעיל בצבע המים. גם את המים שבברזים המליץ חפא לא לשתות. קטפנו מלאי מהפירות האדומים שדומים לתאנים אבל הם לא בדיוק, וסחבנו אותם אל הבית. עם אלה נתקיים, חפא לא אמר עד מתי. קיויתי שהוא עצמו יודע, אבל יותר ויותר לא הייתי בטוח.

על אחת הגבעות האלה, בילדותו, רכב חפא על אופניים וטיפח רעיונות איך הוא יאחד את העולם ויביא שלום. פעם אחת התדרדר עם האופניים כמעט עד הים, ובחודשים שבהם שכב בגבס הבין לרגעים את גבולות יכולתו. אחר כך עזבה משפחתו את האי אל המקום שבו היתה התלישה, שנתנה לו באופן בלתי צפוי אפשרות להגשים חלק מהפנטזיות שלו מעבר למה שדמיין. מעניין, אמר פעם חפא, שגם פנטזיות הילדות שלו כללו יצורים מכוכבי לכת אחרים, שבאים ועוזרים לאדם להציל את עצמו.

גם לצבי ועלוה היה סיפור עם אופניים. עלוה גנבה את האופניים שאיתם הביא צבי לחם מ'מאפיית סאמט', בה עבד ומצא מקלט, ל"איזור" בירושלים, אותו "איזור" שבו גרו המוגנים, ושני שליחי קודמים מהמאפייה שהלכו לשם לפניו להביא לחם, נעלמו עם אופניהם, כנראה הגיעו להר הצופים, המקום שמיעטו אז להגיד את שמו, ואם הגידו, לא בלי צמרמורת. עלוה אפילו לא ידעה שהיתה תכנית להעביר את האוניברסיטה לשם, כשנתקעה בתור סטודנטית ב"איזור". היא זכרה את היום ההוא, השבת שאחרי פסח, כשהחליטה לעזוב כבר אחרי הצהריים את המושב ולחזור בטרמפים לחדר בירושלים, את התחינות של אמא והאחות שתישאר. היא לא ידעה אז כמה הן ייחרטו בזכרונה. האם היתה להן הרגשה? באותו ערב, מאי שם משום סיבה, התחיל פתאום מצב החירום. שנתיים עברו, והיא לא שמעה כלום מהם, כי גם רשת הטלפונים נותקה, וכדי לעבור אפילו מ"האיזור" לשאר העיר היה צריך אישור, שלה לא היו כסף ולא קשרים כדי לקבל אותו. גם את המיני מיינור הענתיקה שלה החרימו, כמו את יתר המכוניות הפרטיות.
היא הרגישה שהיא חייבת לעשות מעשה, ויהיה מה שיהיה. אחרי שרכבה מעט במעלה הרחוב, הבינה שזו התפרצות סרק, ועשתה פרסה חזרה אל החנות, ואל הבחור שיצא ממנה ועמד משתומם לאן נעלמו אופניו. אחרי כמה שבועות מצא את עצמו רוכב שוב, שלא בשליחות המאפייה, בשעה שלוש בלילה, אל קו התפר שבין העיר ל"איזור", סמוך למה שהיה פעם בית העם, שם היו קורים בלילות 'מפגשים' והיא היתה שם.

וסטולי הגנוב לא גנב אופניים, אבל פעם הוא גנב חללית גמדית, של שלטון האופל הגלקטי. בחללית הזאת, טסנו הרבה שעות.
ראיתי אותו עומד מחוץ לפתח של הבית, מסתכל על החלליות המשייטות ככתמים לא נראים, שבהם המשיכו אנשי האופל לנטוש את כדור הארץ, בלי שזכינו אפילו לקרב אחד איתם, ושאלתי אותו בצחוק אם הוא מתכנן לגנוב מהם עוד חללית. את עצמי שאלתי, לאן בעצם נטוס בחללית כזאת, כשפתאום עורר צבי את תשומת ליבינו לכך, שתנועתן של החלליות השתנתה, והן כבר לא בכיוון של התרחקות.
הן נראו ברורות יותר וקרובות מרגע לרגע, ועמדו בכל רגע להסתיר את עין השמש ולהחשיך את השמים.

כפפה לבמאיות/ים:

לפעמים החרצוף הזייפן שכותב תגובות בשמי ב"הארץ" מצליח להצחיק אותי.
למשל בכתבה במוסף סוף השבוע על הסרט Loose Change (סרט הקונספירציה של מגדלי התאומים) הוא כותב (ותודה למגיב גג שיידע אותי על קיומה של התגובה):

"חבורה של קב"ניסטים מטורפים
גם אני מביים סרט עכשיו – על פליטי פרופיל 21 במדינת ישראל. הממצאים בסרט שלי יעמידו בצל את הסרט הזה."

אבל יודעים מה? יש לו רעיונות לא רעים לפעמים.
יש מאות אלפים בעלי פרופיל 21 בישראל. כתבתי על כך גם דברים אמיתיים (עוד לפני המלחמה, שללא ספק תצריך עידכונים). החברה סימנה אותנו כיעד לנקמה, והתנקמה באופן אישי, בדרכים שקטות, בכל אחד בחיי היום יום באופן אינדיבידואלי, אפור. לא נושא לסרט. לא נושא לסרט???
ואולי כן?!
חלק מבעלי הפרופיל הסתדרו בחיים והצליחו אפילו, חלק לא. חלק נתונים באיום מתמיד של שלילת זכויות האדם שלהם שיכולה לבוא בכל רגע.
הם מנסים להיות שקופים, אבל בחברה שהצבא הוא הדת שלה, זה לא באמת ניתן.
על ההתמודדות של אלה מול חברה שבמובנים רבים סימנה אותם לתישמוד, שווה, בהחלט שווה לעשות סרט.

אני לא למדתי קולנוע, ולא נמצא כרגע ליד ציוד מתאים לביים סרטים.
אבל מישהו שכן יודע ויכול לביים?
אני זורק כפפה.
אולי הסרט ייקרא 'קיום בלתי אפשרי' או אולי 'השקופים' או 'המסומנים'. לא חשוב כרגע. קודם, שמישהו ירים את הכפפה.
ואשמח לעזור, בכל דרך.

תסבירו לי, מה בדיוק הקטע של "הארץ"

שהוא מגיש כמעט יום יום את הלחי השנייה שלו לאלה הקמים על הדמוקרטיה לכלותה?

המתקפה האמיתית המתנהלת בימים אלה, מטעם תנועת "דוצ'ה עכשיו", בהשתתפות כל מיני קציני צבא כמו הכותב, "שלא נתנו להם לנצח", בסיועם של כל הארי-שביטים ובתמיכתם המוסווה או הגלויה של הכתומים והביביסטים, היא על הדמוקרטיה בישראל.
מאז ויימאר ועד היום, תמיד מאשימים כל שונאי הדמוקרטיה לדורותיהם, את התקשורת. ומאמר זה הוא בסך הכל עוד אחד בסדרה.

ומילא אם מה שהיה כתוב בו היה נכון, והאשמותיו לגבי התקשורת היו ההאשמות הראויות.
התקשורת שאני צפיתי בשידוריה, היתה לקקנית, חנפנית ומתקרנפת כמעט עד הימים האחרונים של המלחמה, וסתמה את הפה לכל הקולות האחרים.
אם התקשורת היתה עושה באמת ולו חצי ממה שהכותב מאשים אותה, אולי יותר אנשים היו חיים עמנו כיום.
האשמה במותם נמצאת בגנרלים האלה, ואם יש אשמה בתקשורת, הוא רק בכך ששתקה והתקרנפה בימים הראשונים.
וזאת גם מסקנה: מי שפועל ומועל, מתוך פחד שיקראו לו "שמאלני" או "עוכר ישראל", (או כינויים עדינים יותר כמו "פוסט ציוני") – לא יעזור לו.
דעו המתקרנפים: גם אתם בבנק המטרות של מדינת החונטה הדגנרלית-מתנחבלית ההולכת ונבנית כאן, בעיקר ב11 השנים האחרונות.
ברגע שיהיה נוח להם, יסמנו גם אתכם לפגיעה, לא משנה מה שתעשו. לא משנה כמה הלשון שלכם תגור בתוך התחת שלהם.

אז אולי באמת, תתחילו לעשות את מה שהם מייחסים לכם.
לפחות תלכו לגיליוטינה שהם יבנו לכולנו כאן בכבוד, לא כפודלים מושפלים.

צמרות העשור ההוא (4):

SaturdayNightFever-solo

וּבְכֵן, תּוּכְלוּ לוֹמַר
לְפִי אֵיךְ שֶׁאֲנִי רָגִיל לִצְעֹד
שֶׁאֲנִי גֶּבֶר שֶׁל נָשִׁים, אֵין לִי זְמַן לְשִׂיחוֹת.
מוּסִיקָה בְּקוֹל רָם, חֹם נָשִׁי
לְכָאן וּלְכָאן אֲנִי נִבְעַט, מֵאָז לֵדָתִי.
וְעַכְשָׁו זֶה אַחְלָה, זֶה בְּסֵדֶר
וְאֶפְשֹׁר לְהַבִּיט בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת
אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְנַסּוֹת וּלְהָבִין
אֶת הָאֵפֶקְט שֶׁל נְיוּ יוֹרְק טַיְמְס עַל אֲנָשִׁים

בֵּין אִם אַתָּה אִמָּא וּבֵּין אִם אַתָּה אָח
אַתָּה שׂוֹרֵד בַּחַיִּים, שׂוֹרֵד בַּחַיִּים
מַרְגִּישׁ תָּ'עִיר נִטְרֶפֶת וְכֻלָּם לֹא בְּשֶׁקֶט
וְשׂוֹרְדִים בַּחַיִּים, שׂוֹרְדִים בַּחַיִּים
אָה, הָהּ, הָהּ, הָהּ שׂוֹרְדִים בַּחַיִּים, שׂוֹרְדִים בַּחַיִּים

וְעַכְשָׁו אֲנִי מַגְבִּיהַּ, וַאֲנִי מַנְמִיךְ
וְאִם אֲנִי לֹא מַשִּׂיג, אֲנִי בֶּאֱמֶת מְנַסֶּה
כָּנְפֵי גַּן עֵדֶן בַּנַּעֲלַיִם שֶׁלִּי
אֲנִי אָדָם רוֹקֵד
וּפָשׁוּט לֹא יָכוֹל לְהַפְסִיד
וְזֶה אַחְלָה, זֶה בְּסֵדֶר
אֲנִי חַי לִרְאוֹת אֶת הַיּוֹם הַבָּא
וַאֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְנַסּוֹת לְהָבִין…

הַחַיִּים הוֹלְכִים לְשׁוּמָקוֹם, שֶׁמִּישֶׁהוּ יַעְזֹר לִי
הַחַיִּים הוֹלְכִים לְשׁוּמָקוֹם, שֶׁמִּישֶׁהוּ יַעֲזֹר לִי,
שׂוֹרֵד בַּחַיִּים.
אלה המלים שנתפרו כנראה במיוחד לדמות ששיחק ג'ון טרבולטה בסרט Saturday Night Fever (שתורגם אצלינו ל'שגעון המוסיקה', כנראה כדי לא לבלבל עם הקדחת של מייבשי הביצות, ולא להחליף אותה עם הקדחת של מייבשי השיער שנגרמה מהסרט הזה), אביהם הרוחני של כל תכניות 'נולד לרקוד' ושות' של היום, שגרם להרבה חבר'ה לרצות להיות ג'ון טרבולטה, וגם הוליד פארודיות לא רעות כמו השיר 'ודוד יפה עיניים' של יגאל בשן והסרט 'שלאגר'. עם הסרט הזה הגיעו הבי.ג'יס, להקת האחים הבריטים-אוסטרלים ששרדה מאז הסיקסטיז, לפסגת הקריירה שלהם, שממנה קשה לעלות, עם הנוסחה המנצחת של קולות גבוהים, מלטפים והרבה דיסקו שבה כתבו את מרבית שירי הסרט (שלא את כולם הם ביצעו) וגם את השיר הזה, Stayin' Alive (או כפי ששרו הערסים במקומותינו: סטיין אילת) שהיה 11 שבועות בראש המצעד של רשת ג' ו10 שבועות בגל"ץ, ומשלב מאד מוקדם של השנה היה ברור שהוא יקח את המקום הראשון בשנתיים והבי.ג'יס את להקת השנה.


בהמשך השנה בא סרט נוסף של טרבולטה, "גריז", עם אוליביה ניוטון ג'ון ושני השירים של השניים, היו אולי היחידים שאיימו על המקום הראשון של הבי.ג'יס. החמישייה הפותחת של ג' הורכבה כולה משירי שני הסרטים. במקום השני היה Youre the one that I want של ניוטון ג'ון טרבולטה, שלישי ורביעי Night fever וHow deep is your luve של הבי.ג'יס ובמקום החמישי Summer nights של ניוטון וטרבולטה. בגלי צה"ל זכרו שהיו גם שירים אחרים. במקום השני הגיע אמנם Night fever, אך במקום השלישי היו Sweet עם Love is like Oxigen (אהבה היא כמו חמצן / אתה מקבל יותר מדי אתה מתמסטל מדי,/ לא מספיק אתה הולך למות) וABBA במקום הרביעי עם שיר לא אופייני לסגנון שלהם, אבל לדעתי הכי יפה שלהם, דווקא לא מהזכורים כל כך, Eagle. במקום החמישי שיר שכבר תרגמתי, דווקא ביום שהשמים לא היו כחולים, וכנראה ידעו למה. זמר השנה היה אנדי גיב, זמרת דונה סאמר, לאלבום העורכים נבחר City to City של גרי רפרטי, מתוכו הם בחרו את Baker Street כשיר שלהם. בהחלט גם לטעמי, גם את השיר הזה כבר תרגמתי.
צמרת מצעד המחץ השנתי של הזמן החופף לזמן ההוא, נראתה קצת אחרת.


1979 – רוח חדשה החליפה את רוח השנים הקודמות. תחושת סיום העונה של הנעורים, ואולי תחילתו של חופש ארוך, שדווקא בו יינתן להציל את מעט הנעורים האמיתיים, שנקברו בשנים ההן מתחת לעיי ההריסות של מלחמות העולמות. גם אוירת שלום היתה אז בארץ לאחר חתימת ההסכם עם מצרים, אז עוד לא הבנו שיציאה ממלחמה אחת היא בארץ הזאת כניסה למלחמה אחרת, ויש חבר'ה שעוד היו אז חיים. ובכלל, הרבה אז חיו והיום לא, אבל הזכרון ימשיך איתי.
צמרת המצעדים של שתי התחנות היתה, לראשונה בתולדותיה, אחידה לגמרי.
מקום ראשון: השיר ההגיוני, שגם אותו כבר תרגמתי של סופרטראמפ, במקום השני Breakfast in America, שיר הנושא של האלבום שלהם. במקום השלישי אלופי השנה הקודמת, הבי.ג'יס, שבתחילת השנה היה נראה שיעשו זאת שוב עם Tragedy, אך לא. במקום הרביעי הגיע בילי ג'ואל עם Honesty:
כֵּנוּת הִיא מִילָה כ"כ בּוֹדְדָה
כֻּלָּם כָּל כָּךְ לֹא אֲמִתִּיִּים
כֵּנוּת בְּקֹשִׁי בִּכְלָל נִשְׁמַעַת
מַה שֶׁאֲנִי הֲכִי צָרִיךְ מִמֵּךְ.


חמישי הגיע One way ticket – חידושה של להקת 'התפרצות' לשירו הישן של ניל סדקה, שהיה גם חידוש השנה בגל"ץ (שבאותה שנה התחיל לערוך אותו יזהר אשדות גם אלי ישראלי פרש, ואם אני לא טועה קובי מידן החליף אותו). להקת השנה היתה סופרטרמפ, דונה סאמר זמרת השנה, בילי ג'ואל זמר השנה, ותגלית השנה היתה להקה חדשה בשם פוליס. להקה חדשה נוספת שהגיעה לראשונה למצעדים היתה דאייר סטרייטס, עם שולטני הסווינג שאותו אני מבטיח (או מאיים, חופשי לנקודת ראותכם) לתרגם בפעם אחרת.

ותודה שהאזנתם.

מצעד המחץ השנתי בזמן החופף

צמרות העשור ההוא (3):

הַאִם אֵלֶּה הַחַיִּים הַמַּמָּשִׁיִּים?
הַאִם זֹאת רַק אַשְׁלָיָה?
לָכוּד בְּסַחַף אֲדָמָה
אֵין מָנוֹס מֵהַמְּצִיאוּת
פְּקַח אֶת עֵינֶיךָ
הַבֵּט אַל הַשָּׁמַיִם וּרְאֵה:
אֲנִי רַק נָעַר מִסְכֵּן, אֲנִי לֹא צָרִיךְ אַהֲדָה
כִּי אֲנִי בְּקַלּוּת בָּא, בְּקַלּוּת הוֹלֵךְ
קְצָת גָּבֹהַּ, קְצָת נָמוּךְ,
בְּכָל מִקְרֶה הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת
זֶה לֹא בֶּאֱמֶת מְשַׁנֶּה בִּשְׁבִילִי, בִּשְׁבִילִי

https://www.youtube.com/watch?v=fJ9rUzIMcZQ
את שינוי הפאזה שעבר הפופ המצעדי מפופ של פזמונים 'קליטים' לכיוון למסובך יותר, הן במבנהו ובין בתכניו, מבשרת יותר מכל יצירה מסובכת זו, Bohemian Rapsody של להקת קווין, להקה טיפה מוכרת עד אז, שכבשה בראשית 1976 את פסגת המצעד הבריטי ביצירה ארוכה, משלבת קטעים אופראיים וחורגת מן המבנה הרגיל של בית ופזמון, וגם חידתית מבחינת התוכן, המפורש על ידי כהמחזה של הזר של "קאמי", אותו היינו עתידים ללמוד כמה שנים אחר כך לבגרות בספרות. גם בגלי צה"ל לקחה ה'רפסודיה' את שיר השנה.
לא נכונים הדברים לגבי אלטון ג'ון, שדווקא כיבושו לראשונה את פסגת המצעד הבריטי מסמן את קו פרשת המים בין אלטון הגאון, הרגיש והכואב של סוף הסיקסטיז-ראשית הסבנטיז לאלטון הסתמי של השנים הבאות, עם השיר שהקליט עם זמרת בשם קיקי. די שנקרא Don't go Breaking my Heart. במצעד המתחרה, שהחל מהשנה הזאת שודר ברשת ג', לקח שיר זה את המקום הראשון, והרפסודיה הגיעה שניה. בגלי צה"ל היו הדברים הפוכים.

כבר אז ידענו שצפוי לשרה'לה עתיד

במקום השלישי בגל"ץ הגיעה גם כן קווין… Dancing Queen של ABBA. המקום הרביעי התחלק בין Evil Woman של להקה שגם כן עוד תדבר בשנים הבאות, E.L.O, לבין להקה שדיברה בראשית הסבנטיז ושקעה מאז אל השכחה – ביי סיטי רולרס שחידשו את I'm Only Wanna Be With You הישן של אבקי שדה-אביב. בג' הגיעה אבבא עם שיר אחר – Mama Mia ושאר הדירוג שהיה בידי, נגנב.

https://www.youtube.com/watch?v=unfzfe8f9NI
המצעד של גלי צה"ל היה קטן וכלל רק 10 שירים, בהם Yesterday של הביטלס (!) שיצא בשנה ההיא לראשונה על סינגל והגיע למקום השמיני. באותו מצעד ניתן מקום נרחב לקטגוריות: חוץ מזמר (אלטון), זמרת (טינה צ'רלס הצרחנית) ולהקה (אבבא) היו גם נעימת השנה ('אירופה' של סנטנה) ולהיט הדיסקו של השנה (You Should be Dancing).


בְּדֶרֶךְ אַפְלוּלִית מִדְבָּרִית
רוּחַ קְרִירָה בִּשְׂעָרִי
רֵיחַ חַם שֶׁל 'קוליטאס'
נִשָּׂא בָּאֲוִיר
בִּקְצֵה הַמֶּרְחָק
רָאִיתִי אוֹר מַבְלִיחַ
רֹאשִׁי כָּבַד וּרְאִיָּתִי הַתְּחִלָּה לְהִתְעַמֵּם
הָיִיתִי צָרִיךְ לַעֲצֹר לְלַיְלָה
שָׂם הִיא עָמְדָה בַּפֶּתַח
שָׁמַעְתִּי אֶת פַּעֲמוֹן הַכְּנֵסִיָּה
וְחָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי
זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת גַּן עֵדֶן
וְזֶה יָכוֹל לִהְיוֹת גֵּיהִנּוֹם.
וְאָז הִיא הִדְלִיקָה אֶת הַנֵּר
וְהִרְאֲתָה לִי אֶת הַדֶּרֶךְ
הָיוּ שָׂם קוֹלוֹת בַּמִּסְדְּרוֹן
חָשַׁבְתִּי שֶׁשָּׁמַעְתִּי אוֹתָם אוֹמְרִים
"בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ לִמְלוֹן קָלִיפוֹרְנִיָּה
מָקוֹם כָּזֶה נֶחְמָד, מָקוֹם כָּזֶה נֶחְמָד
חֲדָרִים בְּשֶׁפַע בְּמָלוֹן קָלִיפוֹרְנִיָּה
בְּכָל זְמַן שֶׁל הַשָּׁנָה
תּוּכַל לִמְצֹא אֶת זֶה כָּאן"

ב1977 התווסף למצעדים הקיימים מצעד נוסף, ידוע פחות, שנקרא בהתחלה 'המצעד של החבר'ה' ואחר כך מצעד המחץ. את הטבלה שלו כבר רשמתי.
ברדיו הרשמי המצעד של גלי צה"ל היה ה מצעד, בעריכת יואב קוטנר ובהגשת אלי ישראלי, אז 'הילד המופרע' של הרדיו בזמן שילדים מופרעים עוד לא היו דבר רגיל.
במצעד השנתי של גל"ץ ניתן למצוא דברים מעניינים כמו 'באבאג'י' של סופרטראמפ במקום האחרון, Long May You Run של ניל יאנג (שתורגם אז 'יהי רצון שתאריכו ימים' למרות שזה בעצם 'שתסעי לימים ארוכים'). Just a Song Before I Go היפהפה של חבריו לשעבר לרביעייה, קרוסבי סטילס ונאש, וגם זה, במקום הששי. ברשת ג' העדיפו שבלונות דיסקו.

דַּעְתָּהּ כְּמַלְמָלָה הִסְתּוֹבְבָה
הָיָה לָהּ מֶרְצֵדֶס בנדס
הָיוּ לָהּ הַרְבֵּה נַעֲרִים יָפִים יָפִים
הִיא קָרְאָה לָהֶם חֲבֵרִים
אֵיךְ שֶׁהֵם רָקְדוּ בְּחָצֵר
מְחוֹל קַיִץ מָתוֹק
חֵלֶק רָקְדוּ כְּדֵי לִזְכֹּר
חֵלֶק רָקְדוּ כְּדֵי לִשְׁכֹּחַ.
אָז קָרָאתִי לַקֶּפְּטֵן:
"בְּבַקָּשָׁה, תָּבִיא לִי אֶת הַיַּיִן שֶׁלִּי"
וְהוּא אָמַר: אֵין לָנוּ אֶת הַסּוּג (הָרוּחַ) הַזֶּה
מֵאָז 1969.
וַעֲדַיִן הָיוּ אוֹתָם קוֹלוֹת קוֹרְאִים מֵרָחוֹק
מְעִירִים אוֹתְךָ בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, רַק שֶׁתִּשְׁמַע אוֹתָם אוֹמְרִים:
"בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ לְמִלּוֹן קָלִיפוֹרְנִיָּה
מָקוֹם כָּזֶה נֶחְמָד, מָקוֹם כָּזֶה נֶחְמָד
הֵם מְחָיַיִם אֶת זֶה בְּמִלּוֹן קָלִיפוֹרְנִיָּה
אֵיזוֹ הַפְתָּעָה נָאָה
תָּבִיא אֶת הַסִּפּוּרִים שֶׁלְּךָ"

בגלי צה"ל היו גם באותה שנה קטגוריות, בנוסף לזמר (סטיבי וונדר, שאלבומו 'שירים במפתח החיים' היה אלבום העורכים הנבחר), זמרת (טינה צ'רלס), ולהקה (אי.אל.או) היו גם השיר המחודש ('היא איננה שם' סנטנה), שיר הפאנק של השנה (No More Zeros של הסטרנגלרס) וגם השיר הגרוע של השנה: God Save The Queen של הסקס פיסטולס, מבשרו של הפאנק.

https://www.youtube.com/watch?v=yqrAPOZxgzU
במקום הרביעי בגלי צה"ל היה Telephone Line של אי. אל. או, שלישי 10 סי.סי: The Things We Do For Love. סטיבי וונדר עם Another Star האישי כל כך, שמח ועצוב. ברשת ג' היה הצמד החמוד באקארה במקום השלישי עם Yes Sir I Can Boogie בין מא בייקר וסאני של בוני.אם, אבל המקום הראשון בשני המצעדים היה זהה, The Eagles, שהיו 13גם שבועות בראש במצעד השבועי בגל"ץ.

מַרְאוֹת עַל הַתִּקְרוֹת
שַׁמְפַּנְיָה וְרֻדָּה עַל קֶרַח. וְהִיא אָמְרָה:
"אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ רַק אֲסִירִים פֹּה
בִּרְשׁוּת עָצְמֵנוּ"
וּבַחֲדַר הַמְּנַהֲלִים, הֵם הִתְאַסְּפוּ לִסְעוּדָה
הֵם שָׁלְפוּ אֶת סַכִּינֵי הַפְּלָדָה
אֵבֶל פָּשׁוּט לֹא יָכְלוּ לַהֲרֹג אֶת הַחַיָּה.
הַדָּבָר הָאַחֲרוֹן שֶׁאֲנִי זוֹכֵר,
אֲנִי רָץ אֶל הַדֶּלֶת
הָיִיתִי חַיָּב לִמְצֹא אֶת הַמָּעֳבָר חֲזָרָה
לַמָּקוֹם שֶׁהָיִיתִי בּוֹ קוֹדֵם.
"תֵּרָגַע" אָמַר הַשּׁוֹעֵר
"אֲנַחְנוּ מְתֻכְנָתִים לְקַבָּלָה
אַתָּה יָכוֹל לָצֵאת מָתָי שָׁאֲתָה רוֹצֶה
אֲבָל לְעוֹלָם לֹא תּוּכַל לַעֲזֹב".

השלמות לגבי המצעדים של 1977

(והשנתיים האחרונות – בפעם אחרת)

צמרות העשור ההוא (2):

רוח הסיקסטיז גוועה לה לאיטה ב1972, ניקסון זכה שוב בנצחון מוחץ, וה'רשויות העצמאיות' סימנו כבר אז את הילד החריג מכיתה ד', וזו לא פראנויה. לא שלי, בכל אופן. שוק הלהיטים נמצא בתקופת מעבר ובינתיים מיחזר להיטים ישנים, וכך לקח Nights With White Satten של Moody Blues את המקום הראשון בגל"ץ, למרות שהוא שיר מלפני 4 שנים קודם. הוא יצא מאז בעוד כמה הדפסות מחודשות, והגיע גם למצעדי המחץ האחרונים. הוא הקדים את Without You במקור של בדפינגר, בביצוע משובח של הארי נילסון, ואת A Mother and Child's Reunion של פול סיימון. בגל הקל לקח (Alone Again (naturally של גילברט או'סליבן שנדמה לי שגם היה זמר השנה.

Ziggy Stardust יצא באותה שנה, אבל בארץ לא התייחסו לכך אז. אולי בגלל ההופעה הזאת.
https://www.youtube.com/watch?v=oOKWF3IHu0I

1973:
https://www.youtube.com/watch?v=cpbbuaIA3Ds

Memories של Earth & Fire ההולנדית (אז היו הרבה להקות הולנדיות) לקח בשני המצעדים, (יש לו גם ביצוע של נקמת הטרקטור) מקדים את Yesterday Once More הנפלא של הקרפנטרס, Killing Me Softly With His Song של רוברטה פלאק וGive Me Love של ג'ורג' האריסון. וכל זה היה לפני המלחמה שהרעידה את אמות הסיפים.

1974:

כדי להגיע סוף סוף לראשות המצעד הבריטי, שנתיים אחרי, היה אלטון ג'ון צריך לרדת לזבל. אבל בשנים הראשונות והבאמת טובות שלו (ובועז כהן כבר כתב על זה הכי נכון) ידעו להעריך אותו בגל"ץ, שם הוא קיבל שיר השנה עם Goodbye Yellow Brick Road:

כְּשֶׁאָתָּה בַּדֶּרֶךְ לְהַנְמִיךְ
כְּשֶׁאָתָּה לִקְרַאת נְחִיתָה
הָיִיתִי צָרִיךְ לְהִשָּׁאֵר בַּחַוָּה
הָיִיתִי צָרִיךְ לְהַקְשִׁיב לְזָקֵן שֶׁלִּי
יוֹדַעַת שֶׁאַתְּ לֹא יְכוֹלָה לְהַחֲזִיק אוֹתִי לָנֶצַח
לֹא חָתַמְתִּי אִיתָךְ חוֹזֶה
אֲנִי לֹא מַתָּנָהּ בִּשְׁבִיל הַחֲבֵרִים שֶׁלָּךְ לִפְתֹּחַ
הַנַּעַר הַזֶּה צָעִיר מִכְּדֵי לְשִׁיר בְּלוּז
אָז שָׁלוֹם, דֶּרֶך הָאֲבָנִים הַצְּהוּבוֹת
אֵיפֹה שֶׁכַּלְבֵי הַחֶבְרָה מְיַלְּלִים
לֹא תּוּכְלִי לִשְׁתֹּל אוֹתִי בְּפֶנְטְהָאוּז שֶׁלָּךְ
אֲנִי חוֹזֵר אֶל אַדְמָתִי הַחֲרוּשָׁה
חֲזָרָה לַיַּנְשׁוּף הִזָּקֵן הַמְּיַלֵּל בַּיַּעַר
הֶחֱלַטְתִּי בַּסּוֹף שֶׁעֲתִידִי נִמְצָא מֵעֵבֶר לְדֶרֶךְ הַלְּבֵנִים הַצְהֻבּוֹת

במקום השני נמצא Season's In the Sun – גירסתו החלבית של טרי ג'קס לשירו של ז'ק ברל, שלקחה את המקום הראשון בגל הקל.

למקום השלישי הגיע Sugar Baby Love של הרובטס, אחלה פאפ שיוואדי, עם האח התאום של ציפי לבני.

ולמקום הרביעי זוכה האירוויזיון Waterloo של להקה שבדית אלמונית (שבגל הקל לא נכנסה). בגל הקל הגיעו למקומות שלישי ורביעי בהתאמה Band on a Run של כנפיים, וThis Town a'int Big Enough For the Both Of Us המיוחד של הספארקס, נציג לרוק המורכב שהלך באותן שנים מחוץ למצעדים. שיר פתיחה למלחמה קוסמית.

שנת 1975 היא תחילתו הרשמית של עידן הדיסקו, ובגלי צה"ל והגל הקל (בשנה האחרונה שהמצעד השנתי שודר בו) התנהל מאבק אדירים בין I Can't Give You Anything But My Love של הלהקה עם השם הסטייליסטי: סטייליסטיקס ('המסוגננים') לבין השיר של 10 סי.סי. שאמר כביכול את ההיפך: i'm not in love

אנ'לא מְאֹהָב אָז אַל תִּשְׁכְּחִי אֶת זֶה
זוֹ רַק פאזה מְטֻפֶּשֶׁת שֶׁאֲנִי נִכְנָס אֵלֶיהָ,
וְרַק מִפְּנֵי שֶׁהִתְקַשַּׁרְתִּי אֵלַיִךְ
אַל תִּטְעִי בִּי לַחֲשֹׁב שֶׁהִשַּׂגְתְּ אוֹתִי 
אנ'לא מְאֹהָב, לֹא לֹא (זֶה מִפְּנֵי…)

אֲנִי אוֹהֵב לִרְאוֹת אוֹתָךְ אֲבָל שׁוּב פַּעַם
זֶה לֹא אוֹמֵר שֶׁאַתְּ כָּזֹאת חֲשׁוּבָה לִי
אָז אִם אֲנִי מִתְקַשֵּׁר אַל תַּעֲשִׂי מִזֶּה עִנְיָן
אַל תְּסַפְּרִי לַחֲבֵרוֹת שֶׁלָּךְ כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ זוּג
אנ'לא מְאֹהָב, לֹא לֹא (זֶה מִפְּנֵי…)
(שש שֶׁקֶט, יְלָדִים גְּדוֹלִים לֹא בּוֹכִים) (יְלָדִים גְּדוֹלִים לֹא בּוֹכִים)

אֲנִי שׁוֹמֵר אֶת הַתְּמוּנָה שֶׁלָּךְ עַל הַקִּיר
זֶה מַסְתִּיר כֶּתֶם מְכֹעָר שֶּׁיֵּשׁ שָׂם
אָז אַל תְּבַקְּשִׁי מִמֶּנִּי לְהַחֲזִיר אֶת זֶה חֲזָרָה
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתְּ יוֹדַעַת שֶׁאֵין לְזֶה כָּזֹאת חֲשִׁיבוּת בִּשְׁבִילִי
אנ'לא מְאֹהָב, לֹא לֹא אוֹ,
אַתְּ תְּחַכִּי לִי הַרְבֵּה זְמַן אוֹ, אַתְּ תְּחַכִּי הַרְבֵּה זְמַן

הקשוח שבין השניים זכה בגל"ץ למרות שלא הצליח להגיע למקום הראשון בשבועי (שם הוביל הסטייליסטי עם הקול הגבוה 6 שבועות. בגל הקל זכה הסטייליסטי, שבגל"ץ הגיע לבסוף שלישי, אחרי One of This Nights של הEagles ('באמשלי אני אמצא את המתג שמדליק ת'אור) שעתידים בעוד שנתיים לכבוש את כל הצמרות, ולפני החידוש של גלוריה גיינור לReach Out I'll Be There של 4 הפסגות משנות ה60. בגל הקל הגיע שיר אחר שלה, I'll Never Can Say Goodbye (של הג'קסונס במקור). היא גם היתה זמרת השנה והיא עוד תשרוד.

הקיץ האינדיאני הצרפתי של ז'ו דסאן הגיע למקום הרביעי. אל בימבו הברזילאית, האמא של כל הלמבדות, היתה נעימת השנה, אלטון היה זמר השנה וכנפיים להקת השנה ואז הנסיעה יצאה לדרכה, משאירה עולם שלם מאחור, של הזמן שבין הילדות שכבר נגמרה מזמן לבין הנערוּת שלא הספיקה ללבלב.