מדורת השבט

בְּעֵת מִלְחָמָה
הַמַּשְׂכִּיל יִדֹּם
פֶּן תִּשְׂרֹף אוֹתוֹ מְדוּרַת הַשֵּׁבֶט

יִכָּנֵס אֶל מֶרְחָב מוּגָן
שֶׁאֵין בּוֹ טֵלֵוִיזְיָה
לִרְאוֹת אֶת הַמַּמְתִּיקָה הַלְּאֻמִּית שֶׁמְּדַבֶּרֶת
מִגְּרוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל הַקְּצִינִים
וְהַמִּתְלַחְלְחִים בָּאֵשׁ אֲשֶׁר מִמֶּנָּה
מַדְלִיקִים אֶת מְדוּרַת הַשֵּׁבֶט

צוֹרְבִים אֶת אוֹת הַיַּחַד
בְּסִימָנָם שֶׁל לַפִּידִים.
אֵין מָקוֹם לַאֲחֵרִים
וַדַּאי שֶׁלֹּא
לַמַּשְׂכִּילִים.

יַעַבְרוּ מוּל מָסַכּוֹ וָהָלְאָה הַטּוֹקְבֵּקִים הַמִּתְלַהֲמִים
שֶׁזּוֹ בְּדִיּוּק שְׁעָתָם, טוֹבָה מִמֶּנָּה אֵין לָהֶם
לוּ תָּפַס כָּל אֶחָד מֵהֶם אֶת מְקוֹם חַיָּל נוֹפֵל
כִּי עַתָּה בָּא הַשֶּׁקֶט.

יֶאֱטֹם אָזְנָיו מִשְּׁמֹעַ אֶת הַפַּרְשָׁנִים
וְהַמֻּמְחִים וְהַמִּתְקַרְנְפִים
בְּבִנְיָנָהּ שֶׁל מַמְלָכָה.
אֲשֶׁר מִחוּץ לָהּ כְּתָמִיד יִשָּׁאֲרוּ
כָּל הַמֻּפְרָטִים לְגוֹרָלָם
בָּהֶם אֵין הַמִּלְחָמָה עוֹסֶקֶת
וְלֹא לָהֶם הִיא נִלְחֶמֶת
חֹמֶר הַבְּעֵרָה שֶׁבָּהֶם אֵינוֹ הַחֹמֶר הַדָּרוּשׁ
לִמְדוּרַת הַשֵּׁבֶט.

בַּשָּׁעָה הַזֹּאת
הַמַּשְׂכִּיל יִדֹּם
פֶּן יַפְרִיעַ לְתַעֲשִׂיַּת הַשֶּׁקֶר אֶת הַשֶּׁקֶט.

In Time of War
The wise man falls silent,
lest the tribal bonfire consume him.
He withdraws into a protected space
with no television,
to avoid seeing the national sweetener
speaking from the throats of officers
and those who wet themselves in the fire
from which they kindle
the tribal blaze.
They sear the mark of the individual
with the brand of their torches.
There is no room for others—
certainly not
for the wise.
Let the inflamed commenters pass before his screen and beyond;
this is precisely their hour,
the best they will ever have.
If only each of them could take the place of a fallen soldier—
then, at last, there would be silence.
He seals his ears against the commentators,
the experts, and the bootlickers
building the kingdom.
Outside it, as always, remain
all those marked by fate,
those the war does not deal with
and is not fought for.
Their combustible material
is not the kind required
for the tribal bonfire.
At this hour,
the wise man falls silent,
lest he disturb the industry of lies
with his quiet.

פורסם על ידי הצועד בנעליו In-his-shoes walker

extraterrestrial sources of knowledge

6 תגובות בנושא “מדורת השבט

  1. לא מבינה. הרי אתה עצמך לא מסכים עם מה שאתה כותב. הרי אתה יודע שזו לא השעה לידום. הרי אתה עצמך אינך דומם.
    הרשה לי להוסיף:

    המשכיל ידום, יגיף תריסיו.
    אבל זה שליבו גועש
    יכופף יד מושכלת מאחורי גבו שלו,
    וישעט צועק ברחובות
    נחילי דם רודפים אותו.

    או משהו כזה. אני רוסיה. הפאתוס מגיע אצלנו built in. אין לי מה לעשות נגד זה.

    אהבתי

    1. אני קצת מערבה מרוסיה במוצא, ולא שאין לי פאתוס אבל יש לי גם איזה איפוק ושאיפה לדייקנות שקצת חונקים אותו לפעמים.
      אבל בכל מקרה את האמירה השירית אין להבין כפשוטה.

      אהבתי

      1. הנה עוד:

        ואלו שלא יקראו בצו
        שמונה
        יכתתו את עטם
        ויכתבו הררי מילים
        כדי
        להצדיק את קיומם

        אהבתי

      2. ואלה שלא יקראו בצו
        שמונה
        ישספו את מתנגדי המלחמה
        במקלדתם
        כדי להגיד, יעני גם הם
        תורמים את תרומתם
        ואכן, גם עליהם בונים השליטים
        את תכניתם.

        אהבתי

כתיבת תגובה