MIB (הסרט של חפא)

במשך השנים תהיתי אם קיים קשר בין הקג"ב הציוני, כך אני קורא לכל מיני גופים ואנשים שהיו מעורבים בחיי, לרוב מאחורי הקלעים, לבין אלה שמפניהם התחבא חפא כל השנים, מאז שנעצר ב1978, בגללם החליף דירות בכל פעם ואם גר לפעמים שנתיים במקום אחד, זה היה הרבה מאוד. כמו למשל בשנתיים האחרונות שהיה פה והתגורר באותה דירה בירושלים.

"אלה MIB. זה סרט אחר" אמר צבי, היינו יושבים בבית קפה ברחוב יפו, ליד הכניסה לשוק, חיכינו לחפא, קצת לפני פסח 2008. זאת הייתה הפעם האחרונה שצבי ביקר בארץ כשחפא עוד היה, הוא בא רק לטפל בדברים הקשורים בירושה של אמו, שנפטרה שנה קודם. דיברנו בדיוק על 'הארגונים' שלי ו'הארגונים' של חפא ועל השאלה שהטרידה אותנו תמיד, מה הקשר ביניהם. הוא הגיע בעודנו מדברים ושאל "מה סרט אחר?" "הסרט שלך, לעומת הסרט שלו" אמר צבי. "אבל חלק מהשחקנים, הבמאים והמפיקים זה אותם אנשים, בשני הסרטים" אמר חפא. למרות שכשביקרתי בביתו הוא אמר לי שלפחות כשאני אצלו, אני מוגן מהעוקבים של הדיכטרור, כך כינינו אז את השב"כ על שם ראש השירות לשעבר שהיה אז שר מטעם 'קדימה', בימים שבהם הקמפיין נגד המושמטים, בניהולו של מטריד נשים אחד, היה בעיצומו. "כשהעוקבים שלי בשטח, הדיכטרור זז הצידה".

כמו שאנחנו הבנו את זה, הMIB בגירסת המציאות הוא מעין רשות עולמית, הייתה לנו מחלוקת אם זה מצב שקיים מאז שנות ה70 או מאז שנות ה50 ולפני כן. היא אינה כפופה לראשי מדינות וגם לא לרשויות המודיעין, לפחות הידועות. לא תמיד היה ברור לנו למי היא כן כפופה. עם זאת עובדים בה בני אדם, הם נמצאים תחת קודים מחמירים של סודיות עד כדי כך ש"הם בעצמם לא יודעים מה העבודה שלהם". הערובות לשמירת הסודיות הן כאלה, שבני אדם בסיימם את העבודה, לא יזכרו אפילו כל מה שהם עשו או יחשבו שהם חלמו הכל. ובכל זאת, בני אדם חייבים לפרש גם את מה שהם לא עושים, או זוכרים בקושי שהם עשו, ולסגור את הפערים עם המציאות 'הרגילה' שבה הם נמצאים, וכך, בכל מקום שהרשות המתעסקת עם חוצניים קיימת, נוצרות ורסיות מקומיות, נרטיבים מקומיים, ויש גם ורסיה ישראלית, הקושרת את 'הנרטיבים' שלה לנרטיבים מוכרים במדינה. וגם שם יש מעמדות, יש 'אליטות' ויש 'צוארון כחול', ולא תמיד יש תקשורת ביניהם. ובהתאם למעמד, לפעמים, גם סוגי החוצנים איתם הגופים מתעסקים.

עוד לפני שחפא נעצר, היו לו ידיעות על קיומו של גוף כזה, ברמה עולמית ומקומית, האוסף מידע על חיצוניים שהגיעו לכדור הארץ מאז שנות ה50 (לפי הנחתו של חפא אז, מספרם באותן שנים היה מועט, מועט בהרבה ממה שאנשים דמיינו, והוא גדל לאחר חטיפתו). לאחר המעצר שלו, היה בטוח שפניהם של 'מוחות כדור הארץ' למלחמה עם החיצוניים או לפחות מניעת הימצאותם בכדור הארץ ובסביבתו. אגב, הוא לא היה בטוח שאלה שעצרו אותו הם חלק מהרשויות האלה, הוא אפילו חשב שיתכן שזה גוף דמה. בשליחתם אליו רצה מישהו אחר לאותת לו משהו, והם עצמם באמת לא ידעו על כך דבר. "הדמה, בדברים האלה, נפוץ פי שלוש או ארבע מהאמת" אמר חפא. בהמשך, הוא הגדיל את המספר.

בשנות ה80 כשחפא חזר, הוא טען דבר חדש. הוא טען שהראשים, או 'האליטות' של הרשות העולמית הזאת, חתמו בשנת 1985 על הסכם עם החיצוניים, כלומר עם הפדרציה בה ניסו חבריו לתפוס את השלטון וכשלו. הוא לא ידע לומר לנו עד כמה ראשי המדינות יודעים על כך, אם כי הניח שנמצאים במימשל בארה"ב, בריה"מ וגם בישראל כאלה שידעו, והייתה לכך השפעה על הפוליטיקה של המדינות באותן שנים. 'הצוארון הכחול' המשיך לא לדעת כלום. או כמעט כלום. חשבנו אז שחפא מתכוון שרק ל'אליטה', וגם כן, רק לבודדים שבתוך הבודדים, היה קשר של דיבור ישיר עם חיצוניים. במשך השנים הבנו, שגם לאחרים, כולל ב'צוארון הכחול', יש ערוצי קשר משלהם עם חיצוניים, אולי לא באותה דרגה כמו שיש ל'בכירים'. רמות הקשר, גם של אלה וגם של אלה, השתנו בהתאם לתמורות שחלו בקוסמוס ובפוליטיקה הקוסמית, והבנו שהיו בקוסמוס מלחמות נוספות אחרי המלחמה שחפא וחבריו השתתפו בה.

בכל השנים האלה ועם כל השינויים, נשמר האינטרס המשותף לרשויות האדמיות ולחיצוניים – הסתרת המידע "בעל הבשר" מן הקיום היומיומי של רוב בני האדם, אפילו אלה העובדים בMIB האמיתי. הערובות לכך היו שימוש בערוצי מידע שמחוץ לתחום ה'יודע קבוע' של האדם, דאגה להדרתם של אנשים שנחשדו כ'יודעים יותר מדי', לא על ידי רציחתם חס וחלילה, אלא על ידי סימונם כבלתי שפויים ובלתי קבילים (לכך אולי מתקשרת ההשמטה שלי מהצבא, שאף פעם לא נודעה סיבתה האמיתית), והצפה אינסופית של פייק, החל בסיפורים שסיפרו לעובדי הMIB על מהותה של עבודתם, שבוורסיות מקומיות שונות תובלו בדת, אידיאולוגיה פוליטית ובטחון מול 'אויבים' בלתי נראים או נראים ואינם האויבים באמת, וכלה בבולשיט האינסופי לגבי חייזרים, המופץ גם ברשתות, בשם אנשים שכביכול 'יודעים את האמת'. רוב מה שמסופר ומופיע ברשת הוא לדעתי בולשיט, וקשה, בערמות הזבל הגדולות, לחפש את מעט הזהב האמיתי. והבולשיט הרב גורם לאנשים להתייחס לכל הנושא הזה כאל בולשיט, לסלוד ממנו ולא לרצות לשמוע ממנו. אבל חפא אינו מבלשט.

ומעל לכל הערובות, נמצאת הערובה של החיצוניים.

בשנות ה2000, שבהן התחלתי לכתוב את הבלוג הזה, הגיע חפא למסקנה שהקשרים בין רשויות, בכירים ו'מדורגים' בעולם האדמי לבין החיצוניים היו קיימים כל הזמן, עוד לפני תקופת הפדרציה האחרונה, והסכמים בשנות ה80, אם נחתמו, לכל היותר שדרגו מצב קיים.

ויתכן, אחרי ככלות הקול והתמונה, שגם הMIB לסוגיו, גם הוא לא יותר מאשר דמה, משהו שכל רגע של התעסקות איתו היה רגע יותר מדי. אין באמת מי שמנטר חיצוניים, למטרות שלום או מלחמה, לפחות כל עוד החיצוניים הם אלה שמעצבים לנו את התמונה, שלרובנו היא התמונה היחידה שאנחנו רואים.

פורסם על ידי הצועד בנעליו In-his-shoes walker

extraterrestrial sources of knowledge

תגובה אחת על “MIB (הסרט של חפא)

  1. הק.ג.ב. הציוני, ברמות הכי אפלות ונאציות שלו שזה למשל גורמים במשרד הפנים בעבר ובהווה, לא מגן עלינו מפני חייזרים, למרות שזאת עשויה להיות הצדקת קיום נוספת שהם יכניסו לרזומה האפל שלהם, ביום שרשויות המדינה יתמזגו רשמית עם הMIB אם יהיה יום כזה, אם כבר הוא מקיים יחסים עם חייזרים, שזה כנראה לא רק מה'בינה A' של הפדרציה אלא עם משהו קדום יותר, אולי של בינה אלפא, משהו שהפדרציות 'אילפו' אותו במשך השנים אבל קיים באבק הכוכבים ו'החיים'. זה מה שהתייחסתי אליו כשדיברתי על מעמדות ועל מערכות הקשרים השונים שלהם, ואני מתכוון לשני הצדדים הנפרדים כביכול – הMIB והקגב"צ.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: