זמן אפשר – סדר התאריכים בהסטוריה האלטרנטיבית (1)

בתור שירות לקוראי ההסטוריה האלטרנטיבית הוותיקים ולמתעניינים חדשים, אני מסכם את הדברים כפי שהם קרו בזמן אפשר לפי תאריכיהם:

5.3.1977 – מכשיריו של חפא פועלים, ומימד חדש משתרר כתוצאה מכך בעולם המוכר לרוב בני האדם.
17.5.1977 – שמעון פרס נבחר לראש ממשלת ישראל. חיים יבין מפוטר מן הטלויזיה הישראלית.
31.8.1977חפא מגיע לכדור הארץ כמנהל התכנית לחיבור הפלנטה לרשת הגלקטית של הפדרציה. הסדר העולמי הישן נשמר לפי שעה.

1979 – מתחיל "מרד של כדור הארץ" ונרצחים אנשים הנחשבים כ"ידידי החייזרים", אחד מהם הוא יצחק רבין שנרצח ב23.5.1979. במהלך המשך השנה נרצחים ראשי מדינות רבים. בבריטניה ובעקבותיה בעוד מדינות אירופאיות מוכרז משטר צבאי, ותחנות "החייזרים" שהקים חפא בעולם מוצתות. שמעון פרס משתף פעולה עם הקושרים נגד "החייזרים".
27.1.1980 – נשיא ארה"ב קרטר מושם בכלא צבאי ולגופו מוזרק סם המשאיר אותו בקומה שנים ארוכות.
28.1.1980 – תגבורת חייזרית מגיעה לעזרת חפא וכובשת את העולם. חפא מחרים את הנשקים, משתלט על מאגרי הכח ומקים ממשלה עולמית הנמצאת מעל ממשלות המדינות הממלאות תפקיד ייצוגי בעיקר. שמעון פרס ממשיך להיות ר"מ ישראל, אך אריאל שרון מקים אוטונומיה של התנחלויות בין גבעון לבית אל.
1981-1984 – חפא מקים סביב כל העולם מערכת משוכללת של בתי ספר ובתי חולים עם טכנולוגיה גלקטית, מערכת עולמית של תקשורת טלפתית ומקים מנגנון המספק רווחה לכל אדם. בספטמבר 1983 פורצות בניירובי מהומות ההופכות למהומות עולמיות נגד "האדם הלבן". חפא מתערב ומרגיע.
1984 – בינואר נחתם הסכם עולמי לחלוקת אדמות ומשאבים צודקת בו מקבלים האינדיאנים מחדש מחצית מאדמותיהם, ומוקמת גם אוטונומיה פלשתינית. המשמעות של כל אלה היא בעיקר סמלית כי הגבולות פתוחים ויש איסור נשק בעולם. מנחם בגין מסכים להתמנות לנשיא מדינת ישראל. אריאל שרון מסרב לפרק את הרפובליקה האוטונומית של המתנחלים. חפא מכנס ועידה לאיחוד הדתות.
6.4.1985 – הפיכה עויינת מתבצעת בגלקסיה וכל המערכות התומכות בחפא מפסיקות, כברירת מחדל, לפעול. "חבורת המחץ" מתפזרת. כדור הארץ נותר בלי אספקת אנרגיה ועד שיחודשו האספקות הישנות חוזר העולם למצב בראשיתי כמעט.
16.4.1985 – ממשלת חירום מוקמת בישראל. רשמית ממשיך שמעון פרס לכהן כראש ממשלה אך המושכים בחוטים האמיתיים הם אריאל שרון שר הבטחון ורחבעם זאבי השר לאיומים אסטרטגיים, ונציגות החייזרים החדשים (""האופליים"") המתמקמת בלב הקריה בתל אביב, כאשר למתקשר בינה לבין שרי הממשלה מתמנה עו"ד אהוד אולמרט מירושלים. רפאל איתן מתמנה לאחראי על "גיוס האזרחים מחדש". תוך שבועות אחדים מוקמים כל צבאות העולם מחדש, וגבולות המדינות נסגרים. מתחילה תקופה שמכאן ואילך קוראים לה "המצב".
וולטר מונדייל הוא נשיא ארה"ב המוחלשת, שמנהלת מצד אחד מלחמה לכיבוש אדמותיה מחדש מן האינדיאנים ומצד שני נשדדת ע"י נציגות החייזרים היונקים ישירות את אוצרותיה. רוב מדינות דרום אמריקה מצטרפות לאינדיאנים.
11.6.1985 – בעקבות ירי על אוטובוס של ילדים מטיילים בצפון, מוכרז מבצע "שלום הגליל". ישראל חודרת ללבנון ובהמשך גם לסוריה, ירדן, עיראק והאוטונומיה הפלשתינית – כולן עדיין לא מגובשות מחדש כמדינות ומנוהלות על ידי מיליציות (מצרים נשלטת ישירות ע"י החייזרים המתמקמים בפירמידות גיזה, שם מרכז שלטונם העולמי והם מונעים ממנה להלחם בישראל שגם בה ממוקמים מרכזים שלהם), ונדרש גיוס מוגבר. רפאל איתן מתחיל בתכנית ההתוויה כדי להרתיע "משתמטים" – על מצחו של כל מי שנקרא לגיוס ונמצא בלתי מתאים לשרת מוטבע המספר 21.
7.1985 – לקראת הבחירות הצפויות בנובמבר (אך לא נערכות מעולם, כשמצב החירום מתיר רק את קיום מפלגה אחת – המערך-ליכוד, ומכסה קבועה מראש של חברי כנסת דתיים) מונפקים, במקום תעודות הזהות הישנות, "כרטיסי אזרחות" אשר קבלתם מותנה בהתייצבות למבדקים. כל מי שכשל במבדקים מותווה במספרים 21 או 24 – המקבלים מספר זה מגוייסים לסיירות מקומיות האוכפות את "תקנות ההתוויה".

"מי שעושה לבנים הוא משוגע, צריך להוציא אותו על פרופיל 21"

תודה ל'הארץ' שהזכיר לנו את אמירתו הבלתי נשכחת של רפול, בהמשך לכתבה הקודמת על הנסיונות שלו ושל מוישה וחצי לעכב את קידום דן שומרון ז"ל, עליו הוציאו שהוא הומו.
כיום אף אחד לא מסתכל על הומוסקסואליות כעל מחלת נפש ובטח שלא כעל סיבה לשחרור מצה"ל.
בזמן שרפול היה רמטכ"ל, כן הסתכלו.

מי יודע על מה עוד.
רפול, האיש הגלילי (אני לא מכליל על כל אנשי הגליל) היה כידוע בעל ראש מרובע.
כל מה שהיה 'קצת שונה' היה קצת לא בסדר. הוא יכול היה להיות הומו, הוא יכול להיות הרבה דברים אחרים.
זאת לא רק המחלה של רפול. זה טמטום צבאי שיש להרבה אנשים, שהוסמכו לקבוע מי 'משוגע' ומי 'נורמלי'.

היום כולם (?) יודעים שלפרופיל 21 אין קשר לנורמליות/אי נורמליות.
פעם לא ידעו.

הגיע הזמן שהחברה הישראלית תיקח אחריות על עוולות העבר שנעשו למי שמסיבות צבאיות לחלוטין (שחלק מהן משתנות, בהתאם לזמן ולמקום) שוחרר כ'לא נורמלי'.

אפילו אם נראה שהיום אין בעיה כזאת.

ירח מלא, ירח קדמוני

האיר על האדמה, כמו שהיה רגיל במיליוני השנים האחרונות.

מקרקעיתו השקופה של המגף הענק שבו היינו טסים, אשר הביא אותנו מן הכוכב, נראה מחנה המותווים בנוגהו של הירח כמו באור יום. כל אור אחר לא היה שם.
כמו חסרי חיים נראו אוהליו האפורים, הפזורים על הגבעות הקטנות של חוף לטרון, למרות שהיינו בטוחים שהאנשים באוהלים חיים. עדיין.
אבל רק השומרים נראו, מחוץ למחנה, אבל בכל מקום, כמו זבובים עם מדיהם השחורים. זבובים עם רובים.
הרבה רובים, והרבה שומרים, הרבה יותר משהיו בפעם הקודמת שהיינו במחנה.

בראשים של צבי ושלי עברה אותה מחשבה. העפנו מבט אל סטולי הגנוב, ואל חפא.
חפא לא דיבר אף מילה כל הדרך שעשינו מן הכוכב האחר עד לכאן. חשבתי שהוא נראה עייף, מובס, וזו היתה מחשבה נוראית. ידענו שהוא מרגיש שהחייזרים, בהם בטח כל הדרך ולמענם נלחם את מלחמתו, בגדו בו.
אמנם הם שלחו איתנו את חללית הענק הזאת, ואיתה כח מיומן, לעזור לנו להציל מה שאפשר, מהעולם העומד להיעלם.
אבל ציפינו מהם ליותר. מן הרגע שהעלו אותנו לחללית, היה ברור לי שאף אחד מאיתנו לא מאמין ש"התחזית של אלה שמדייקים 98.911% היא באמת מה שהשפיע על השליט הכחול האדיר, מנהיגה של הגלקסיה, שלא לבוא עם צבאותיו לעזור לנו במלחמתנו, כפי שהבטיח, אחרי שעזרנו לו במלחמתו. זה נראה כמו 'תירוצים של חייזרים'. חשבתי שאפילו חפא הבין זאת.
לא דיברנו אף מילה עם החייזרים שהתלוו אלינו.
ממילא, המתורגמן, שתמיד תרגם, נשאר שם.

הוקצבו לנו עשרים וארבע שעות להציל מן העולם 'דברים חשובים'

ידענו שכל מה ומי שיקר לנו, נמצא שם למטה, במחנה המעצר של המותווים על חוף לטרון שנוצר לאחר שהקרחונים הנמסים הטביעו את מישור החוף.
ההחלטה של כולנו נאמרה בלי מלים. גורלם יהיה גורלנו.

במרחק שמנו לב לדחפורים שהיו עובדים גם בשעה הזאת של הלילה, ק"מ אחד דרומית למחנה, מיישרים שטח, הופכים אותו למגרש ענקי.

ס י ו ם

"האם המורעלים שואבים את השראתם מן הנאצים?"

כך שואלת Blank infinity בפורום "פרופיל חדש" בניתוח מעולה שמתמצת את הדברים כפי שהם מורגשים ומוחשים בחברה הישראלית, בלי להתייפות, לשם הדברים הולכים אם לא יהיה משהו שיעצור את זה בזמן.
אני מביא את דבריה בשלמותם:

כתגובה, אני הוספתי כמה הערות, שקוראי הוותיקים "מוזמנים לדלג" עליהם, אבל אם אתם רוצים לקרוא שוב, אתם מוזמנים גם:

כשאנחנו, אלה שלא עשינו צבא/עפנו מהצבא משתמשים במילה 'משתמטים' אנחנו מאמצים את המילה שלהם, שהם המציאו ובכך לא רק אנחנו מסכימים לענוד את (מה שהוא ראשיתו) של הטלאי הצהוב הנתפר לכולנו, אנחנו גם מבטאים הסכמה לנאראטיב שלהם שבו – מראש – אנחנו האשמים. בדיוק כמו ההוא שנשאל 'מתי הפסקת להכות את אשתך' ולא ענה מייד 'מעולם לא היכיתי את אשתי', אנחנו משחקים לידיים שלהם.
כי אין דבר כזה, משתמטים, וכולנו יודעים זאת.
יש עריקים, ויש כאלה שהצבא משמיט, וזה כולנו, המושמטים. יש מושמטים רצוניים – כמו קבוצה נכבדה של חברי הפורום, שמשתמשים בכללים שבהם צה"ל משמיט כי אינם רוצים להיות במערכת, ויש מושמטים לא רצוניים – אלה שהושמטו בגלל מחלות שונות, נפשיות או גופניות, וגם מסיבות אחרות, לאורך השנים, כמו סיבות פוליטיות, סיבות ביורוקרטיות של עודף כוח אדם, ובמשך השנים היו גם כאלה שרק רצו לקבל טיפול בבעיה ספציפית, בלי לעזוב את הצבא, אך הצבא העדיף להעזיב אותם ובכך להתנער מהם ומבעיותיהם.

מאחורי כל זה, עומד במשך השנים אינטרס של הדרה, או שימוש בשיטה של השמטה ליצירת ריבוד מעמדות נוח – לאלה שנמצאו למעלה יותר, או קרוב יותר לצלחת. השימוש באמצעי הזה היה אולי פחות נפוץ בעבר – אבל תמיד השתמשו בו גם כ'יראו וייראו' כדי לגבש את 'מדורת השבט' סביב דמות הגבר/המאצ'ו או המוסי, כמו שקוראים לו פה. כללית, תמיד היו המושמטים חלק מבנק קורבנות פוטנציאלי להסית נגדו כשהפוליטיקאים והגנרלים צריכים שעיר לעזאזל כדי להסיט אליו ולהסית נגדו את הציבור במקום שיפנה את זעמו להם ולמחדליהם.

בעבר היו המושמטים כקבוצה גורם לא משמעותי, היפלו אותם, וכל מיני פוליטיקאים כמו רפול הציעו נגדם הצעות, אבל גם לא מיהרו לממש את ההצעות האלה. הדבר השתנה ב15 השנים האחרונות, מאז שהמושמטים התחילו להרים ראש, והפכו לגורם שמפחדים ממנו יותר, בעיקר משום שהציבור היום פחות מאמין בפוליטיקאים ואפילו בצבא ממה שהאמין בעבר.
גם המצב של תבוסה במלחמה, בדיוק כמו בגרמניה אחרי 1918, מוליד חיפוש של שעירים לעזאזל ושליפת 'היהודי התורן' הפעם זה המושמט (בעיקר כי ראו שעל החרדים הם לא יכולים) מבנק הקורבנות, שהוא, שלא תטעו, קיים תמיד.

כמו אז, והירח המלא ממול, ברחוב הישר

מילא אותי, כאילו זה עכשיו מתרחש, כשסיירתי שם באזור ההוא של בית הספר, ארץ ישנה ואני קשור בעבותות של זכרון שלא נמחק, ומה שהיה הוא הווה, זמן קפא לנצח. אני לא משתנה, מכאן שאני חי לנצח. חה חה.
בצל הנצחון הגדול עברה הילדות שלי, בכיתה שמלאה 'ועד הורים-סבים-דודים וכו" שאפשר לעשות עליהם סיור בכל עיר בארץ ומדינה ענקית, נדיבה בזמן ובמילימטרים מעוקבים של סובלנות שהיא נותנת מרצונה, בשנות שלטון האם הגדולה ומי בכלל חשב שפעם היא לא תהיה.
ובשנה האחרונה הכל נהיה שונה פתאום ואז נולדו הזעם, המודעות למה שצרוב על המצח (כנראה עוד לפני כל זה) ותחילת המאבק הסיזיפי לטיהור השם העצמי, להבנה מתמדת שלא אני זה הרע והאשם באיזשהו דבר, אחראי לאיזשהו דבר ('מלכודת הראש הגדול' – אנחנו רוצים תמיד להרגיש שאנחנו אחראים למשהו, שיש לנו כוחות וזאת אולי ה מלכודת שאיתה קל לגרום לנו הכי הרבה להפליל את עצמנו בעיני עצמנו אפילו ברצח הבל, אגב לא אתפלא אם גם הוא ב'ועד') ללמוד את זה, זה שיעור של חיים. לא פשוט ללמוד, ועוד יותר לא פשוט זה לרכוש את זה לצמיתות, כלומר להחזיק את זה 24 שעות, כי המניאקים הקטנים ששתלו לנו בתודעה מגיל 0 מנצלים כל רגע רפיון כדי להתגנב בחזרה

מורה נבוכים ורשימת חרצופים מתגלגלת

באמצע שנות ה90 של המאה הקודמת, הייתי שותף בקבוצה שיצאה נגד הסטיגמה החברתית על מושמטי צה"ל.

בערך מאותה תקופה, יצאה 'ההשתמטות' מהארון, ובגלל סיבות שלא קשורות דווקא בנו, היתה עליה במימדי אי-השירות בצבא ונמצאו אנשים רבים יותר שלא שירתו מסיבות שונות, שלא מתביישים להודות בכך והתקבלו בחברה יחסית יותר טוב מבעבר.

מבחינת אלה שמתגעגעים לימים ש"משתמטים הלכו עם הראש למטה", יצא כאן שד מבקבוק שהיה בשליטתם, והם מנסים בכל מיני צורות, כולל צורות קצת מיסטיות (כי הרי כל פולחן הצבא הזה הוא סוג פולחן של כת מיסטית), להחזיר את השד לבקבוק.

מי שמחרצף אותי באופן קבוע, מאמין באופן מיסטי שבהתאמצותו לשוות לי את התדמית (ראו בהמשך הפוסט), המתאימה לסטיגמה שהיתה פעם על מושמטי צה"ל, הוא יחזיר את השד לבקבוק.

 


הודעת עדכון, ינואר 2009:

בשנה האחרונה, חוץ מפעמים ספורות, לא שלחתי תגובות לאתר הארץ תחת הכינוי "הצועד בנעליו". 99% מהתגובות שהופיעו בכינוי זה, הן מזוייפות. היות ואני מגיב באתרים אחרים שגם בהם מופיעים זייפנים, ה'מורה נבוכים' שיופיע להלן הוא עדיין חשוב:

 


 

מורה נבוכים – מדריך לזיהוי הזייפן – "הצועד בנעליו" המזוייף

===========================================

הרבה מאד תגובות נכתבות באתרים שונים תחת הכינוי "הצועד בנעליו". רובן תגובות מזוייפות, שמטרתן להכפיש את הח"מ, ובתוך כך גם את כלל מושמטי צה"ל.

מוגש כאן מדריך שימושי לטירונים, איך להבדיל בין הצועד בנעליו האמיתי, בעל בלוג זה, לבין המזוייף (הקורא לעצמו לפעמים גם "הצועד לקב"ן" וכינויים נוספים שדומים ל"צועד בנעליו" אבל הם לא).

א. רק הצועד המזוייף מקשר כל נושא שבעולם לפרופיל 21, גם אם זה לא לעניין. הצועד האמיתי כותב על כל מיני נושאים, גם על מושמטים – רק אם זה קשור לעניין.

ב. קישוריו של המזוייף נעשים בד"כ בצורה מופרכת וחסרת הגיון.

ג. המזוייף מרבה לחזור על עצמו ולעשות קופי-פייסט של קטעים שרבים מהם מועתקים מחוץ להקשר, ונותנים הרגשה (נכונה בד"כ) שקראתם את הדברים פעם.

ד. הצועד האמיתי מצרף אימייל וסימנים נוספים כדי להצביע על כך שהוא המקורי.

ה. "הצועד המדומה", כפי שתגובותיו כתובות ובנויות, עמל ללא הרף ליצור מצג-שוא ותדמית של "צועד" כסקסיסט, |("בכיף הייתי בועל אותה" ותגובות מהסוג הזה בעיקר באתרי ויינט ו-ואלה) גזען ושונא חיות, (וכמובן ומעל לכל) בעל בעיות נפשיות (ה'פוסלות אותו מעדות') או מסכן (למשל אחד שנזקק לזונות ועל כן הוא מצדיק את תופעת הזנות).

ו. אחרי תגובות אמיתיות של הצועד, עשויה להופיע תגובה 'אנונימית' או 'חתומה' בנוסח "הצועד בנעליו, על איזה סעיף נפשי שוחררת מצה"ל?", או "הצועד בנעליו צודק, גם לפסיכים מגיעות זכויות". אחרי תגובה מזוייפת לא מופיעות תגובות מסוג זה לעולם.

כמובן שכל זה נעשה כדי להכפיש את שמי ואת שמם של המושמטים שאת קולם הבלוג שלי מביא, ובדרך זו לסתום את פיה של אוכלוסייה שלמה, ולכן לא מן הנמנע (אם כי זה לא מוכח עדיין), שמעשי זיוף אלה אכן נעשים בהוראת גורמים בעלי אינטרס שאינם בוחלים בשקר, זיוף וגנבת דעת, (והמבין יבין מי הם) כאמצעי לסתימת פה.


 

רשימה מתעדכנת של מאמרים עם תגובות מחורצפות מן השנה הנוכחית באתר הארץ (לפי סדר גילויין על-ידי):

27.1.08 ("בצריפין גרוע יותר") תגובות 15, 25

 

28.1.08 ("הפקידים צפו בפורנוגרפיה") תגובה 2

29.1.08 ("גבורת הלוחמים לא חיפתה על כשלון הפיקוד בסלוקי") תגובה 11

29.1.08 ("הספין המופרך מכולם") תגובה 24.

5.2.08 ("בעבור חופן דולרים") תגובה 23

6.2.08 (רקטור אוני' אוקראינה: לחקור הצדדים השליליים ביהדות) תגובה 2.

30.1.08 ("בתפקיד הצ'ופצ'יק של הקומקום") תגובה 21.

5.1.08 (הבורדל המוביל באמסטרדם ייאלץ לסגור את שעריו) תגובה 9.

28.1.08 אם אפשר, אז למה לא להשפיל תגובה 6.

25.1.08 פוסט-טראומה | הנתוניםהמלחמה בעיראק רודפת לוחמיה תגובה 8 (תגובה בסדר, אבל התוספת 'בעלי בעיות נפשיות קלות' מיועדת לשלול את האמינות שלי).

20.2.08 bmi תטוס ללונדון החל ב-551 דולר תגובה 17.

18.2.08 סרט תיעודי יפאני על הפצצת הכור העיראקי תגובה 3.

29.2.08 "דן שומרון ההומו", תגובות 36,59,77.

24.4.08 פיר, צחקתי מתגובה 6 ומ'הדיון' שהתנהל אחריה.

אז מה אני מעדיף, גברים או נשים? שמא תעזרו לי לדעת?

17/6/08 – השריפים החדשים בדרום (תגובה 23)

18.6.08 – מאמר של גדעון לוי, תג' 31

19.6.08 – ארי שביט על "בדידותו של אהוד ברק" תגובה 38

24.6.08 הטרנסג'נדר (תגובה 26) 13.7.08

בהודו חיים טוב בלי זיונים תגובה 17.

האם מדונה היתה מסכימה לצאת עם מושמטים? (תגובה 20)

למושמטים אין כניסה למסעדות (תגובה 8)

חירצופים שלי המופיעים באתר רשימות (השמות יישארו עד שבעלי הבלוגים הנ"ל ימחקו אצלם) אצל דינה ראלט 1.5.2007 אצל נולי עומר, 29.4.2007 אצל אריק גלסנר, 11.6.08 (טוען שלא יודע איך למחוק, אז עד שילמד אני חייב להזהיר את המועדים הפוטנציאליים, ואגב נחמד איך שליח החרצוף קורא לרעיון המחיקה: "מחיקת פיות…נפוח מזדעק ואלים". והזיוף, איך הוא נקרא?) אצל יורם מלצר, 25.4.2008 אצל אייל גונן, 11.9.2007 אצל חנן תומר, 7.11.2007, שעה 9:35:43 שעה אצל יעל ברדה, 30.4.2007 "מה בעצם רע בבעילת חיות?" "הצועד האוריגינלי" 18.4.2007 9:50:10

בחלוף

הרוח
מי רוצה
לחזור לשפיות?