בלוג הצועד The VValker's blog

זמן אפשר – סדר התאריכים בהיסטוריה האלטרנטיבית (2)

1.1.1986 – מנחם בגין פורש מתפקידו כנשיא המדינה.
11.3.1986 – אריאל שרון נפגע מאבן גדולה המושלכת לעברו מגג בית בשעה שהוא יוצא ממסעדה ביפו, ונכנס לקומה. רחבעם זאבי לוקח את סמכויותיו בממשלת החירום הלאומית ומורה להקיף בחומות את כל ישובי הערבים בתחום 'הקו הירוק'. חומות כאלה נבנות, לא ברור עפ"י הוראת מי, גם סביב בתי החולים הפסיכיאטריים במדינה, שעפ"י צו קודם חוייבו כל נפגעי הנפש במדינה להימצא בהם עד תום "מצב החירום" שהוכרז באפריל 1985. בניינים שנבנו בהר הצופים ואמורים היו לשמש את האוניברסיטה (דבר שעפ"י הצעתו של חפא, לא יצא לפועל) הופכים למחנה המעצר העיקרי של איזור ירושלים.
28.3.1986 – הושלמה הקמתה של חומת מת"ג בלתי נראית סביב תל אביב, המוכרזת כ'מדינת תל-אביב החופשית'. במקביל מודיעים על סיום 'מבצע חמץ 2' לפינוי ערביי יפו, שהתחיל מייד לאחר השלכת האבן על שרון. במרכזה של 'תל-אביב החופשית' נמצא מגדל הנציגות החייזרית, ומגדל נוסף כזה מוקם בהתנחלות גבעון, וסביבו מתנהלת 'מדינת בית אל' השולטת על איזור ההר. גם בירושלים מתקיים איזורים מוגן סביב גבעת רם ורחביה (שם נמצאת עלוה, הפוגשת באחד מאותם ימים את צבי שהתחבא מאז תחילת ה'מצב' ב'מאפיית סאמט'), ומחוץ לאזורים המוגנים יש למעשה אנרכיה ושלטון 'המשמרות' ו'הסיירות', כאשר הצבא נמצא כל הזמן ב'חזית' במלחמה בלתי פוסקת.
ישראל היא למעשה פדרציה של מדינות, שהשלטון החייזרי קובע את גבולותיהן ואת היחסים ביניהן.
1.4.1986 – 'חייל מטורף' משליך להביור בוער אל מעבר לגדר המקיפה את היישוב ברטעה, לאחר שהתחום כולו רוסס בחומר דליק, ו'בשביל הקטע' מחקים אותו חיילים במקומות אחרים, כולל בתי החולים. זה נמשך עד ספטמבר.
אביב-קיץ 1986 – צבי ועלוה עוברים לגור ביחד.
סטולי הגנוב עוזב את כדור הארץ כנוסע סמוי בחלליות האופליים
12.1986 – לונה בן שושן, בעלת הבית שבו אני מסתתר ברח' הרקפת 12 שביישוב בצפון הארץ, נרצחת בדרך למחנה המעצר, כש'24' אחד יורה בראשה ומשליך אותה מהרכב לכביש. אל ביתה, שבו אני מסתתר, מובאים מותווים שהותוו כשניסו להסתנן ל'מדינת תל אביב החופשית', בהם זוג שילדו נלקח ממנו.
16.2.1987 – ריקרדו פוירשטיין מגיע מ'מדינת תל אביב החופשית' (שתעודת אזרחות שלה מקנה מעבר חופשי בכל מקום) לביקור אצל חבריו המותווים ברח' הרקפת.
20.5.1987 – ממשלת ישראל נספית בהתרסקות מטוס המחזיר אותה מ'ועידת שלום עולמית ללוחמה בטרור הרדיקלי' בשוויץ. החייזרים ממנים בחשאי את עזר וייצמן לראשות הממשלה וכסגנו ממונה רב מ'מדינת בית אל'.
לאחר היתקלות קטלנית בארתור, שהסגיר את לונה בן שושן והנערות העובדות שלה ל'משמרות', אנחנו משיגים אקדח – תחילתה של המחתרת.
תקנות החירום מחמירות וחומות כמו שנבנו סביב ישובי הערבים ובתי החולים, מתחילות להיבנות סביב ריכוזי המותווים. המותווים עצמם מחוייבים להשתתף בבנייה של מה שנקרא 'גדר היקפית'.
10.1987 – אני מגיע, מחופש לריקרדו שבור הרגל, ל'תל אביב החופשית'. שם, לאחר שאני מצליח למסור את סיפור המותווים במערכת של עיתון אחד, אני נתפס ומותווה בתאריך 21.10, ומוחזר לרח' הרקפת.
11.3.1988 – פגז מן החלל ("כדור אש") מפיל את מגדל הנציבות של החייזרים אותו הספקתי לראות בקרייה. ידיעות ממקור לא ידוע שנקלטות ברדיו ישן שהיה שייך ללונה בן שושן, אומרות שג'ימי קארטר נשיא ארה"ב לשעבר התעורר מן הקומה שלו בה היה שרוי מאז 1980, ושגם הרפואה החדשנית שחפא הביא לא הצליחה להעירו ממנה.
12.4.1988 – שערי מותווים – מרד המותווים מתחיל כאשר ריקרדו, רכוב על האופנוע של מוריס בן שושן, נוגח את מתקן הזכוכית המחזיק את חומת המתח הגבוה המקבילה לחומת הבטון מסביב לעיר שלנו. המרד מתפשט לכל הארץ ואף למקומות אחרים בעולם בהם אומץ רעיון ההתוויה.
9.5.1988 – הצעת הידברות באמצעות עו"ד שליח, מגיעה מן החייזרים אל המותווים. החייזרים 'האופליים' מציעים למותווים להעביר את התמיכה אליהם, תמורת הסגרתי כאיש של חפא המשרת את אויביהם, אנשי השלטון הגלקטי הקודם.
14.5.1988 – אני מסגיר את עצמי, ומחולץ בעזרת סטולי הגנוב והמתורגמן שלוקחים אותי למקום המפגש שקבע חפא בשעת ההיפרדות ,מחוץ לכדור הארץ.
החילוץ מתרחש כחודש אחרי ההסגרה, למרות שלי הכל נדמה כשעות מעטות. בינתיים אכן מעבירים החייזרים 'האופליים' את תמיכתם למותווים היוצאים ממקומות הריכוז והכליאה שלהם ורודפים את מתוויהם. תורים להתוויה מתארכים בכל מקום בארץ, להיות מותווה זה הדבר הכי 'אין' במאי יוני 1988.
יולי 1988 – החייזרים נסוגים סופית מתמיכתם במותווים, אך כעת, בעוד המלחמה בחלל מתפתחת ושליטת ה'אופליים' בגלקסיה נחלשת, דבר שגורם להם לתגבר את כוחותיהם באזורים האסטרטגיים להם ולצמצם את נוכחותם בכדור הארץ הנחשב 'עורפי', יחסי הכוחות בין המותווים והמתווים שווים במקומות רבים. בירושלים פורץ סכסוך בין 'מותווי שמאל' ו'מותווי ימין' וכשיד האחרונים על העליונה הם משתלטים על רחביה ומה שהיה 'האזור המוגן', ועלוה וצבי המוברחים אל צפון העיר מספיקים לראות את דירתם בוערת.
1989 – עו"ד א' מתל אביב מתפרסמת כשהיא מייצגת את המותווים בתביעת פיצויים על סך מיליארדים נגד מדינת ישראל ('פדרציית האוטונומיות הישראלית'), בבית דין בין לאומי מחתרתי המנוהל מתוך צוללת ע"י ג'ימי קארטר שהתעורר מהקומה, והמדינה, מחשש שלא תוכל לעמוד בתשלום הפיצויים ותפשוט רגל, מציעה להכיר באוטונומיה של המותווים בצפון. המותווים מקבלים את ההצעה וכך קמה 'מדינת המותווים' הראשונה.

הפוסט הקודם: סדר התאריכים בהסטוריה האלטרנטיבית (1)

זמן אפשר – סדר התאריכים בהסטוריה האלטרנטיבית (1)

בתור שירות לקוראי ההסטוריה האלטרנטיבית הוותיקים ולמתעניינים חדשים, אני מסכם את הדברים כפי שהם קרו בזמן אפשר לפי תאריכיהם:

5.3.1977 – מכשיריו של חפא פועלים, ומימד חדש משתרר כתוצאה מכך בעולם המוכר לרוב בני האדם.
17.5.1977 – שמעון פרס נבחר לראש ממשלת ישראל. חיים יבין מפוטר מן הטלויזיה הישראלית.
31.8.1977 – חפא מגיע לכדור הארץ כמנהל התכנית לחיבור הפלנטה לרשת הגלקטית של הפדרציה. הסדר העולמי הישן נשמר לפי שעה.

1979 – מתחיל "מרד של כדור הארץ" ונרצחים אנשים הנחשבים כ"ידידי החייזרים", אחד מהם הוא יצחק רבין שנרצח ב23.5.1979. במהלך המשך השנה נרצחים ראשי מדינות רבים. בבריטניה ובעקבותיה בעוד מדינות אירופאיות מוכרז משטר צבאי, ותחנות "החייזרים" שהקים חפא בעולם מוצתות. שמעון פרס משתף פעולה עם הקושרים נגד "החייזרים".
27.1.1980 – נשיא ארה"ב קרטר מושם בכלא צבאי ולגופו מוזרק סם המשאיר אותו בקומה שנים ארוכות.
28.1.1980 – תגבורת חייזרית מגיעה לעזרת חפא וכובשת את העולם. חפא מחרים את הנשקים, משתלט על מאגרי הכח ומקים ממשלה עולמית הנמצאת מעל ממשלות המדינות הממלאות תפקיד ייצוגי בעיקר. שמעון פרס ממשיך להיות ר"מ ישראל, אך אריאל שרון מקים אוטונומיה של התנחלויות בין גבעון לבית אל.
1981-1984 – חפא מקים סביב כל העולם מערכת משוכללת של בתי ספר ובתי חולים עם טכנולוגיה גלקטית, מערכת עולמית של תקשורת טלפתית ומקים מנגנון המספק רווחה לכל אדם. בספטמבר 1983 פורצות בניירובי מהומות ההופכות למהומות עולמיות נגד "האדם הלבן". חפא מתערב ומרגיע.
1984 – בינואר נחתם הסכם עולמי לחלוקת אדמות ומשאבים צודקת בו מקבלים האינדיאנים מחדש מחצית מאדמותיהם, ומוקמת גם אוטונומיה פלשתינית. המשמעות של כל אלה היא בעיקר סמלית כי הגבולות פתוחים ויש איסור נשק בעולם. מנחם בגין מסכים להתמנות לנשיא מדינת ישראל. אריאל שרון מסרב לפרק את הרפובליקה האוטונומית של המתנחלים. חפא מכנס ועידה לאיחוד הדתות.
6.4.1985 – הפיכה עויינת מתבצעת בגלקסיה וכל המערכות התומכות בחפא מפסיקות, כברירת מחדל, לפעול. "חבורת המחץ" מתפזרת. כדור הארץ נותר בלי אספקת אנרגיה ועד שיחודשו האספקות הישנות חוזר העולם למצב בראשיתי כמעט.
16.4.1985 – ממשלת חירום מוקמת בישראל. רשמית ממשיך שמעון פרס לכהן כראש ממשלה אך המושכים בחוטים האמיתיים הם אריאל שרון שר הבטחון ורחבעם זאבי השר לאיומים אסטרטגיים, ונציגות החייזרים החדשים (""האופליים"") המתמקמת בלב הקריה בתל אביב, כאשר למתקשר בינה לבין שרי הממשלה מתמנה עו"ד אהוד אולמרט מירושלים. רפאל איתן מתמנה לאחראי על "גיוס האזרחים מחדש". תוך שבועות אחדים מוקמים כל צבאות העולם מחדש, וגבולות המדינות נסגרים. מתחילה תקופה שמכאן ואילך קוראים לה "המצב".
וולטר מונדייל הוא נשיא ארה"ב המוחלשת, שמנהלת מצד אחד מלחמה לכיבוש אדמותיה מחדש מן האינדיאנים ומצד שני נשדדת ע"י נציגות החייזרים היונקים ישירות את אוצרותיה. רוב מדינות דרום אמריקה מצטרפות לאינדיאנים.
11.6.1985 – בעקבות ירי על אוטובוס של ילדים מטיילים בצפון, מוכרז מבצע "שלום הגליל". ישראל חודרת ללבנון ובהמשך גם לסוריה, ירדן, עיראק והאוטונומיה הפלשתינית – כולן עדיין לא מגובשות מחדש כמדינות ומנוהלות על ידי מיליציות (מצרים נשלטת ישירות ע"י החייזרים המתמקמים בפירמידות גיזה, שם מרכז שלטונם העולמי והם מונעים ממנה להלחם בישראל שגם בה ממוקמים מרכזים שלהם), ונדרש גיוס מוגבר. רפאל איתן מתחיל בתכנית ההתוויה כדי להרתיע "משתמטים" – על מצחו של כל מי שנקרא לגיוס ונמצא בלתי מתאים לשרת מוטבע המספר 21.
7.1985 – לקראת הבחירות הצפויות בנובמבר (אך לא נערכות מעולם, כשמצב החירום מתיר רק את קיום מפלגה אחת – המערך-ליכוד, ומכסה קבועה מראש של חברי כנסת דתיים) מונפקים, במקום תעודות הזהות הישנות, "כרטיסי אזרחות" אשר קבלתם מותנה בהתייצבות למבדקים. כל מי שכשל במבדקים מותווה במספרים 21 או 24 – המקבלים מספר זה מגוייסים לסיירות מקומיות האוכפות את "תקנות ההתוויה".

"מי שעושה לבנים הוא משוגע, צריך להוציא אותו על פרופיל 21"

תודה ל'הארץ' שהזכיר לנו את אמירתו הבלתי נשכחת של רפול, בהמשך לכתבה הקודמת על הנסיונות שלו ושל מוישה וחצי לעכב את קידום דן שומרון ז"ל, עליו הוציאו שהוא הומו.
כיום אף אחד לא מסתכל על הומוסקסואליות כעל מחלת נפש ובטח שלא כעל סיבה לשחרור מצה"ל.
בזמן שרפול היה רמטכ"ל, כן הסתכלו.

מי יודע על מה עוד.
רפול, האיש הגלילי (אני לא מכליל על כל אנשי הגליל) היה כידוע בעל ראש מרובע.
כל מה שהיה 'קצת שונה' היה קצת לא בסדר. הוא יכול היה להיות הומו, הוא יכול להיות הרבה דברים אחרים.
זאת לא רק המחלה של רפול. זה טמטום צבאי שיש להרבה אנשים, שהוסמכו לקבוע מי 'משוגע' ומי 'נורמלי'.

היום כולם (?) יודעים שלפרופיל 21 אין קשר לנורמליות/אי נורמליות.
פעם לא ידעו.

הגיע הזמן שהחברה הישראלית תיקח אחריות על עוולות העבר שנעשו למי שמסיבות צבאיות לחלוטין (שחלק מהן משתנות, בהתאם לזמן ולמקום) שוחרר כ'לא נורמלי'.

אפילו אם נראה שהיום אין בעיה כזאת.

ירח מלא, ירח קדמוני

האיר על האדמה, כמו שהיה רגיל במיליוני השנים האחרונות.

מקרקעיתו השקופה של המגף הענק שבו היינו טסים, אשר הביא אותנו מן הכוכב, נראה מחנה המותווים בנוגהו של הירח כמו באור יום. כל אור אחר לא היה שם.
כמו חסרי חיים נראו אוהליו האפורים, הפזורים על הגבעות הקטנות של חוף לטרון, למרות שהיינו בטוחים שהאנשים באוהלים חיים. עדיין.
אבל רק השומרים נראו, מחוץ למחנה, אבל בכל מקום, כמו זבובים עם מדיהם השחורים. זבובים עם רובים.
הרבה רובים, והרבה שומרים, הרבה יותר משהיו בפעם הקודמת שבה השקפנו על המחנה, מרחוק.

בראשים של צבי ושלי עברה אותה מחשבה. העפנו מבט אל סטולי הגנוב, ואל חפא.
חפא לא דיבר אף מילה כל הדרך שעשינו מן הכוכב האחר עד לכאן. חשבתי שהוא נראה עייף, מובס, וזו היתה מחשבה נוראית. ידענו שהוא מרגיש שהחייזרים, בהם בטח כל הדרך ולמענם נלחם את מלחמתו, בגדו בו.
אמנם הם שלחו איתנו את חללית הענק הזאת, ואיתה כח מיומן, לעזור לנו להציל מה שאפשר, מהעולם העומד להיעלם.
אבל ציפינו מהם ליותר. מן הרגע שהעלו אותנו לחללית, היה ברור לי שאף אחד מאיתנו לא מאמין ש"התחזית של אלה שמדייקים 98.911% היא באמת מה שהשפיע על השליט הכחול האדיר, מנהיגה של הגלקסיה, שלא לבוא עם צבאותיו לעזור לנו במלחמתנו, כפי שהבטיח, אחרי שעזרנו לו במלחמתו. זה נראה כמו 'תירוצים של חייזרים'. חשבתי שאפילו חפא הבין זאת.
לא דיברנו אף מילה עם החייזרים שהתלוו אלינו.
ממילא, המתורגמן, שתמיד תרגם, נשאר שם.

הוקצבו לנו עשרים וארבע שעות להציל מן העולם 'דברים חשובים'

ידענו שכל מה ומי שיקר לנו, נמצא שם למטה, במחנה המעצר של המותווים על חוף לטרון שנוצר לאחר שהקרחונים הנמסים הטביעו את מישור החוף.
ההחלטה של כולנו נאמרה בלי מלים. גורלם יהיה גורלנו.

במרחק שמנו לב לדחפורים שהיו עובדים גם בשעה הזאת של הלילה, ק"מ אחד דרומית למחנה, מיישרים שטח, הופכים אותו למגרש ענקי.

ס י ו ם

Full Moon, Primordial Moon

The full moon shone upon the earth, just as it had for millions of years.

From the transparent floor of the giant boot-shaped spacecraft that had brought us from the other planet, the camp of the Marked Ones appeared clearly in the moonlight, as if it were broad daylight. No other lights were visible anywhere.

The gray tents scattered across the low hills of Latrun Beach looked lifeless, even though we were certain the people inside them were still alive.
For now.

Only the guards could be seen — outside the camp, everywhere, like black flies. Flies with rifles.
Many rifles, and many guards — far more than there had been the last time we had looked down at the camp from afar.

The same thought passed through both Tzvi’s mind and mine. We glanced at The Stolen Stoly, and then at Chapa.

Chapa hadn’t said a single word the entire way from the other planet. He sat there looking exhausted, defeated — a terrible thought. We knew he felt that the aliens, the ones he had believed in and fought for all this time, had betrayed him.

True, they had sent this enormous spacecraft with us, along with a skilled crew, to help us rescue whatever could still be saved from a world on the brink of disappearance.
But we had expected more. From the moment they took us aboard, it was clear that none of us believed their excuse: that the “prediction accurate to 98.911%” had somehow convinced the great Blue Lord, ruler of the galaxy, not to bring his armies to help us — despite his earlier promise, after we had helped him in his own war. It sounded like classic alien excuses. I suspected even Chapa understood that deep down.We didn’t exchange a single word with the aliens who had accompanied us.
There was no point. The translator had stayed behind anyway.

We had been given exactly twenty-four hours to rescue “important things” from this world.We all knew exactly what that meant.
Everything and everyone dear to us was down there — trapped in the detention camp the Marked Ones had built on Latrun Beach after the melting glaciers had flooded the entire coastal plain.

The decision was made without words.
Their fate would be our fate.In the distance, about a kilometer south of the camp, we noticed giant bulldozers working even at this late hour, leveling the ground and turning it into a vast, empty field.

"האם המורעלים שואבים את השראתם מן הנאצים?"

כך שואלת Blank infinity בפורום "פרופיל חדש" בניתוח מעולה שמתמצת את הדברים כפי שהם מורגשים ומוחשים בחברה הישראלית, בלי להתייפות, לשם הדברים הולכים אם לא יהיה משהו שיעצור את זה בזמן.
אני מביא את דבריה בשלמותם:

כתגובה, אני הוספתי כמה הערות, שקוראי הוותיקים "מוזמנים לדלג" עליהם, אבל אם אתם רוצים לקרוא שוב, אתם מוזמנים גם:

כשאנחנו, אלה שלא עשינו צבא/עפנו מהצבא משתמשים במילה 'משתמטים' אנחנו מאמצים את המילה שלהם, שהם המציאו ובכך לא רק אנחנו מסכימים לענוד את (מה שהוא ראשיתו) של הטלאי הצהוב הנתפר לכולנו, אנחנו גם מבטאים הסכמה לנאראטיב שלהם שבו – מראש – אנחנו האשמים. בדיוק כמו ההוא שנשאל 'מתי הפסקת להכות את אשתך' ולא ענה מייד 'מעולם לא היכיתי את אשתי', אנחנו משחקים לידיים שלהם.
כי אין דבר כזה, משתמטים, וכולנו יודעים זאת.
יש עריקים, ויש כאלה שהצבא משמיט, וזה כולנו, המושמטים. יש מושמטים רצוניים – כמו קבוצה נכבדה של חברי הפורום, שמשתמשים בכללים שבהם צה"ל משמיט כי אינם רוצים להיות במערכת, ויש מושמטים לא רצוניים – אלה שהושמטו בגלל מחלות שונות, נפשיות או גופניות, וגם מסיבות אחרות, לאורך השנים, כמו סיבות פוליטיות, סיבות ביורוקרטיות של עודף כוח אדם, ובמשך השנים היו גם כאלה שרק רצו לקבל טיפול בבעיה ספציפית, בלי לעזוב את הצבא, אך הצבא העדיף להעזיב אותם ובכך להתנער מהם ומבעיותיהם.

מאחורי כל זה, עומד במשך השנים אינטרס של הדרה, או שימוש בשיטה של השמטה ליצירת ריבוד מעמדות נוח – לאלה שנמצאו למעלה יותר, או קרוב יותר לצלחת. השימוש באמצעי הזה היה אולי פחות נפוץ בעבר – אבל תמיד השתמשו בו גם כ'יראו וייראו' כדי לגבש את 'מדורת השבט' סביב דמות הגבר/המאצ'ו או המוסי, כמו שקוראים לו פה. כללית, תמיד היו המושמטים חלק מבנק קורבנות פוטנציאלי להסית נגדו כשהפוליטיקאים והגנרלים צריכים שעיר לעזאזל כדי להסיט אליו ולהסית נגדו את הציבור במקום שיפנה את זעמו להם ולמחדליהם.

בעבר היו המושמטים כקבוצה גורם לא משמעותי, היפלו אותם, וכל מיני פוליטיקאים כמו רפול הציעו נגדם הצעות, אבל גם לא מיהרו לממש את ההצעות האלה. הדבר השתנה ב15 השנים האחרונות, מאז שהמושמטים התחילו להרים ראש, והפכו לגורם שמפחדים ממנו יותר, בעיקר משום שהציבור היום פחות מאמין בפוליטיקאים ואפילו בצבא ממה שהאמין בעבר.
גם המצב של תבוסה במלחמה, בדיוק כמו בגרמניה אחרי 1918, מוליד חיפוש של שעירים לעזאזל ושליפת 'היהודי התורן' הפעם זה המושמט (בעיקר כי ראו שעל החרדים הם לא יכולים) מבנק הקורבנות, שהוא, שלא תטעו, קיים תמיד.

כמו אז, והירח המלא ממול, ברחוב הישר

מילא אותי, כאילו זה עכשיו מתרחש, כשסיירתי שם באזור ההוא של בית הספר, ארץ ישנה ואני קשור בעבותות של זכרון שלא נמחק, ומה שהיה הוא הווה, זמן קפא לנצח. אני לא משתנה, מכאן שאני חי לנצח. חה חה.
בצל הנצחון הגדול עברה הילדות שלי, בכיתה שמלאה 'ועד הורים-סבים-דודים וכו" שאפשר לעשות עליהם סיור בכל עיר בארץ ומדינה ענקית, נדיבה בזמן ובמילימטרים מעוקבים של סובלנות שהיא נותנת מרצונה, בשנות שלטון האם הגדולה ומי בכלל חשב שפעם היא לא תהיה.
ובשנה האחרונה הכל נהיה שונה פתאום ואז נולדו הזעם, המודעות למה שצרוב על המצח (כנראה עוד לפני כל זה) ותחילת המאבק הסיזיפי לטיהור השם העצמי, להבנה מתמדת שלא אני זה הרע והאשם באיזשהו דבר, אחראי לאיזשהו דבר ('מלכודת הראש הגדול' – אנחנו רוצים תמיד להרגיש שאנחנו אחראים למשהו, שיש לנו כוחות וזאת אולי ה מלכודת שאיתה קל לגרום לנו הכי הרבה להפליל את עצמנו בעיני עצמנו אפילו ברצח הבל, אגב לא אתפלא אם גם הוא ב'ועד') ללמוד את זה, זה שיעור של חיים. לא פשוט ללמוד, ועוד יותר לא פשוט זה לרכוש את זה לצמיתות, כלומר להחזיק את זה 24 שעות, כי המניאקים הקטנים ששתלו לנו בתודעה מגיל 0 מנצלים כל רגע רפיון כדי להתגנב בחזרה

מורה נבוכים ורשימת חרצופים מתגלגלת

באמצע שנות ה90 של המאה הקודמת, הייתי שותף בקבוצה שיצאה נגד הסטיגמה החברתית על מושמטי צה"ל.

בערך מאותה תקופה, יצאה 'ההשתמטות' מהארון, ובגלל סיבות שלא קשורות דווקא בנו, היתה עליה במימדי אי-השירות בצבא ונמצאו אנשים רבים יותר שלא שירתו מסיבות שונות, שלא מתביישים להודות בכך והתקבלו בחברה יחסית יותר טוב מבעבר.

מבחינת אלה שמתגעגעים לימים ש"משתמטים הלכו עם הראש למטה", יצא כאן שד מבקבוק שהיה בשליטתם, והם מנסים בכל מיני צורות, כולל צורות קצת מיסטיות (כי הרי כל פולחן הצבא הזה הוא סוג פולחן של כת מיסטית), להחזיר את השד לבקבוק.

מי שמחרצף אותי באופן קבוע, מאמין באופן מיסטי שבהתאמצותו לשוות לי את התדמית (ראו בהמשך הפוסט), המתאימה לסטיגמה שהיתה פעם על מושמטי צה"ל, הוא יחזיר את השד לבקבוק.

הודעת עדכון, ינואר 2009:

בשנה האחרונה, חוץ מפעמים ספורות, לא שלחתי תגובות לאתר הארץ תחת הכינוי "הצועד בנעליו". 99% מהתגובות שהופיעו בכינוי זה, הן מזוייפות. היות ואני מגיב באתרים אחרים שגם בהם מופיעים זייפנים, ה'מורה נבוכים' שיופיע להלן הוא עדיין חשוב:

מורה נבוכים – מדריך לזיהוי הזייפן – "הצועד בנעליו" המזוייף

===========================================

הרבה מאד תגובות נכתבות באתרים שונים תחת הכינוי "הצועד בנעליו". רובן תגובות מזוייפות, שמטרתן להכפיש את הח"מ, ובתוך כך גם את כלל מושמטי צה"ל.

מוגש כאן מדריך שימושי לטירונים, איך להבדיל בין הצועד בנעליו האמיתי, בעל בלוג זה, לבין המזוייף (הקורא לעצמו לפעמים גם "הצועד לקב"ן" וכינויים נוספים שדומים ל"צועד בנעליו" אבל הם לא).

א. רק הצועד המזוייף מקשר כל נושא שבעולם לפרופיל 21, גם אם זה לא לעניין. הצועד האמיתי כותב על כל מיני נושאים, גם על מושמטים – רק אם זה קשור לעניין.

ב. קישוריו של המזוייף נעשים בד"כ בצורה מופרכת וחסרת הגיון.

ג. המזוייף מרבה לחזור על עצמו ולעשות קופי-פייסט של קטעים שרבים מהם מועתקים מחוץ להקשר, ונותנים הרגשה (נכונה בד"כ) שקראתם את הדברים פעם.

ד. הצועד האמיתי מצרף אימייל וסימנים נוספים כדי להצביע על כך שהוא המקורי.

ה. "הצועד המדומה", כפי שתגובותיו כתובות ובנויות, עמל ללא הרף ליצור מצג-שוא ותדמית של "צועד" כסקסיסט, |("בכיף הייתי בועל אותה" ותגובות מהסוג הזה בעיקר באתרי ויינט ו-ואלה) גזען ושונא חיות, (וכמובן ומעל לכל) בעל בעיות נפשיות (ה'פוסלות אותו מעדות') או מסכן (למשל אחד שנזקק לזונות ועל כן הוא מצדיק את תופעת הזנות).

ו. אחרי תגובות אמיתיות של הצועד, עשויה להופיע תגובה 'אנונימית' או 'חתומה' בנוסח "הצועד בנעליו, על איזה סעיף נפשי שוחררת מצה"ל?", או "הצועד בנעליו צודק, גם לפסיכים מגיעות זכויות". אחרי תגובה מזוייפת לא מופיעות תגובות מסוג זה לעולם.

כמובן שכל זה נעשה כדי להכפיש את שמי ואת שמם של המושמטים שאת קולם הבלוג שלי מביא, ובדרך זו לסתום את פיה של אוכלוסייה שלמה, ולכן לא מן הנמנע (אם כי זה לא מוכח עדיין), שמעשי זיוף אלה אכן נעשים בהוראת גורמים בעלי אינטרס שאינם בוחלים בשקר, זיוף וגנבת דעת, (והמבין יבין מי הם) כאמצעי לסתימת פה.

רשימה מתעדכנת של מאמרים עם תגובות מחורצפות מן השנה הנוכחית באתר הארץ (לפי סדר גילויין על-ידי):

27.1.08 ("בצריפין גרוע יותר") תגובות 15, 25

28.1.08 ("הפקידים צפו בפורנוגרפיה") תגובה 2

29.1.08 ("גבורת הלוחמים לא חיפתה על כשלון הפיקוד בסלוקי") תגובה 11

29.1.08 ("הספין המופרך מכולם") תגובה 24.

5.2.08 ("בעבור חופן דולרים") תגובה 23

6.2.08 (רקטור אוני' אוקראינה: לחקור הצדדים השליליים ביהדות) תגובה 2.

30.1.08 ("בתפקיד הצ'ופצ'יק של הקומקום") תגובה 21.

5.1.08 (הבורדל המוביל באמסטרדם ייאלץ לסגור את שעריו) תגובה 9.

28.1.08 אם אפשר, אז למה לא להשפיל תגובה 6.

25.1.08 פוסט-טראומה | הנתוניםהמלחמה בעיראק רודפת לוחמיה תגובה 8 (תגובה בסדר, אבל התוספת 'בעלי בעיות נפשיות קלות' מיועדת לשלול את האמינות שלי).

20.2.08 bmi תטוס ללונדון החל ב-551 דולר תגובה 17.