בלוג הצועד The VValker's blog

מילא אותי, כאילו זה עכשיו מתרחש, כשסיירתי שם באזור ההוא של בית הספר, ארץ ישנה ואני קשור בעבותות של זכרון שלא נמחק, ומה שהיה הוא הווה, זמן קפא לנצח. אני לא משתנה, מכאן שאני חי לנצח. חה חה.
בצל הנצחון הגדול עברה הילדות שלי, בכיתה שמלאה 'ועד הורים-סבים-דודים וכו" שאפשר לעשות עליהם סיור בכל עיר בארץ ומדינה ענקית, נדיבה בזמן ובמילימטרים מעוקבים של סובלנות שהיא נותנת מרצונה, בשנות שלטון האם הגדולה ומי בכלל חשב שפעם היא לא תהיה.
ובשנה האחרונה הכל נהיה שונה פתאום ואז נולדו הזעם, המודעות למה שצרוב על המצח (כנראה עוד לפני כל זה) ותחילת המאבק הסיזיפי לטיהור השם העצמי, להבנה מתמדת שלא אני זה הרע והאשם באיזשהו דבר, אחראי לאיזשהו דבר ('מלכודת הראש הגדול' – אנחנו רוצים תמיד להרגיש שאנחנו אחראים למשהו, שיש לנו כוחות וזאת אולי ה מלכודת שאיתה קל לגרום לנו הכי הרבה להפליל את עצמנו בעיני עצמנו אפילו ברצח הבל, אגב לא אתפלא אם גם הוא ב'ועד') ללמוד את זה, זה שיעור של חיים. לא פשוט ללמוד, ועוד יותר לא פשוט זה לרכוש את זה לצמיתות, כלומר להחזיק את זה 24 שעות, כי המניאקים הקטנים ששתלו לנו בתודעה מגיל 0 מנצלים כל רגע רפיון כדי להתגנב בחזרה

הרוח
מי רוצה
לחזור לשפיות?

*
מחיר השנאה משלם
על שניסה לפקוח להם את העיניים.
בבואו לפני אלוהיו
רק היקום יהיה עד לפניו
על ריבואות גלקסיותיו המתפשטות
למרחקים מלאי ניכור
חמים מכמה מליבות האדם.

**
אתה יודע שנגמר
כשגופה האנרגטי היא מושכת ממך.
בלימבו המוזר
שבו אתה ממשיך לחשוב את מחשבותיך
קיימת כמו ישות
כולה חורים כואבים
אולי אתה זה
שמסרב למשוך את עצמו
משדות מלכתחילה הם בדויים.

יש מי כותב עבורי את הסיפור
כעושה קולאז' מופלא של תחנותי
כל הדברים מתחברים,
מתחרזים
ש… …..ם, ש… ….ם.

עד שאגיע
אל המקום אשר התבקשתי
עירום אהיה מכל מחלצותי.

זה הלך הרוח שתופס אותי, נכון לכרגע, בנושא: ילך אולמרט או לא ילך.
ואני חושב שלא רק אצלי זה ככה.
אולי זה בגלל העובדה, שפחות או פחות אנשים מרגישים שהשאלה מי יהיה ראש הממשלה היא משמעותית כל כך לחייהם.
יותר ויותר אנשים למדו שכל המשחק הוא החלפת הבובה העומדת בראש מערכת מסועפת של קשרים, שלאזרח הקטן אין באמת השפעה עליהם.
אז אולמרט יתכן וילך (מה שלא בטוח – עכשיו), ויתן את הדין על שלא ידע לספק את האורגזמה של נצחון במלחמה, האופיום להמונים, הסם המצליח ביותר עד היום שבו קבוצת השלטון משתמשת כדי להרדים את העם, כדי להפריד ולמשול, כדי לדכא את המדוכאים, יהודים וערבים, כדי ללכד את השבט.
לא יתנו את הדין כל הפוליטיקאים, מימין ושמאל, כל העיתונאים וכל האחרים שקולם נשמע בציבור בימים הראשונים, בהם עודדו את המלחמה, ימים שבהם להשמיע איזושהי ביקורת על המלחמה, להטיל ספק בצדקתה ובסיכוייה להביא את "הנצחון" זה היה כמעט סכנת חיים. לא יתנו את הדין כל הארי-שביטים למיניהם, שעודדו את המתקפה הקרקעית המיותרת. גם לא השיינפלדים ("הכו בהם, הירגו בהם, הקיזו את דמם") למיניהם, שעודדו בשירתם לכתוש ולמחוק כפרים לבנוניים ובהם אוכלוסיה אזרחית.
אולמרט הוא לא צדיק, ואין מה לרחם עליו. הוא כראש הפירמידה צריך לקחת אחריות על ההיגררות שלו אחרי משקיע המניות (עד היום אני לא בטוח שכל הסיפור הזה לא היה מלכודת של כמה גנרלים לממשלה שהיתה אזרחית מדי לטעמם).
אבל אילו היתה התפטרות אפשרית של ראש הממשלה משדרת איזה סיכוי שיהיה טוב יותר, שהלקחים יילמדו, ששוב לא יצאו למלחמת אורגזמת הגנרלים (והשרים), ששוב לא יפקירו את הצפון, אז היה מה להתרגש מהחלפת ראש הבובה הנוכחי בראש זה או אחר.
אבל הלקחים לא יילמדו. המדינה תמשיך ותהיה רעה עוד יותר לאזרחיה, בעיקר הנחשלים והחלשים. היא תמשיך לנהל את מלחמותיה בהתאם לרצון החונטה הצבאית-שב"כית (שנציגיה בממשלה הם היחידים שבאמת שולטים או משהו שמתקרב לזה ברפובליקת הבננות וההון החוגגת עוד מעט את שנת קיומה ה60, ויש עוד כאלה שקוראים לזה "עצמאות") ולהסית נגד מי שלא מתאים כמו שעשתה בקיץ האחרון, ומדינת המשטרה, עם חוקי טוקבקים וחוקי האח הגדול וחוקי אזרחים סוג א' וסוג ב' תלך ותצור על חיי האזרח הקטן (אה, כן, ותכנית הויסקונסין תורחב, לתועלת בעלי ההון). מי שלמד את הלקח אלה הרבה אזרחים קטנים שלמדו – כל אחד לעצמו, ידאג למגן את עצמו, כפי יכולתו. דרכון זר, או דרך אחרת, אם יש.
דמוקרטיה? הצחקתם.
לא יודע מה עצוב יותר ומזעזע – שזה ככה, או שאני אדיש לזה שזה ככה.

לפני שנתיים נולד באתר הארץ משהו שנראה בהתחלה הזוי ותמוה, ספק בדיחה, ספק ניסוי חברתי: תחזית מזג האויר נפתחה לתגובות של טוקבקיסטים, ותוך זמן קצר אספה לה קהל קבוע של מגיבים, בעלי שמות שונים ומשונים, שתגובותיהם השנונות והמצחיקות היוו אנטיתזה מרעננת לטוקבקים הפוליטיים האגרסיביים ומלאי השנאה.
בין הדמויות שהיו שם אפשר היה למצוא את רפאל תעש, שניתח את המסרים הבטחוניים המסתתרים מאחורי התחזית התמימה, אליהוא הלם יין שהביא קטעי הסטוריה פרועים במיוחד של קהילות מגיבי מזג האויר בכל העולם ובכל הזמנים, וגם הוסיף קטעים אישיים מתולדות משפחתו הנפתלת, משפחת מגיבי מז"א הוותיקה בארץ, דייב שמילא בסגנונו הלירי ובתיאוריו במבטא זר ורומנטי רצף של תגובות בהמשכים, ושלגיה המאוהבת. אפילו 'טיים-אאוט' בשעתו נתן עליהם את הדעת. בהמשך הצטרפו גם עב עב מכפר קיש, עובר ושב, זולטן מוחמדי החיידק מן הכוכב הדסיון, ויוסף סמוך קרה הגדול שתבע את הפסקת קיפוחה של ראשון לציון בטבלת התחזית, והעסק הלך וגדל והפך לקאלט של ממש, עם מושגים כמו 'בנין האינטרנט' (הוא הבניין הענק בו יושבים האנשים החשובים שחורצים את גורלה של כל תגובת מז"א לשבט או לחסד), 'אפיק רום', 'יוחננים' (פולשים מן החוץ שאינם מבינים במה העניין) וגם כותב שורות אלה מודה בכך שתרם את חלקו למסיבה. ואכן זו היתה מסיבה, שנמשכה ערב ערב, והיתה לרגעים ה דבר, לפחות באתר הארץ, בייחוד בערבים שבהם תחזית מז"א הובילה במספר התגובות, משאירה את שטרסלר וכל 'הרציניים' הרחק מאחור. מול גלי הרוע שהלכו והתעצמו בטוקבקים שמסביב, בהתעלמות כמעט מוחלטת מן הפאשיזם הגובר מסביב, יצרו מגיבי מז"א של הארץ בועה אסקפיסטית מענגת, New Israel של ממש, שבה גם אם דיברו על פוליטיקה, עשו את זה בעדינות וברוח טובה, מתוך כוונה שלא לפגוע אחד בשני. לבועה הצטרפו גם ממזג העולמות (שהפליא לחבר שירים לפי התמונה המצורפת לתחזית), נאיבית מהבלדה (המאוהבת ברא"ל שנמצא בשלוותא, אצל ד"ר ה.), שומע צפירות, יוהאנס קפלר הישן, עומאר אל שומרוני מכפר אל יאמון שאוהב את אורטאל ואת אל פלהרמונית (הסדר לא חשוב), המתכונאית לימור שופוני שאת מתכוניה לא כדאי לנסות בבית, ועוד רבים וטובים, בנשף מסכות שאינו נגמר. נכון שלא כל האנשים הסתפקו במסכה אחת, אך הדבר רק הוסיף על חינו של המקום.
אני, עם הפאראנויות שלי שמעט מאד פעמים הכזיבו, תמיד חששתי שזה לא יכול להימשך לנצח. מקום שיש בו יותר מדי פרחים פורחים בארץ הזאת, מן הדין שבמוקדם או במאוחר, ולרוב במוקדם, יצוד את עיניהם של הפוליטיקאים/השב"כיסטים/השטרניסטים, סוכנויות הטרור המקוון העובדות בשורותיהם ונציגיהם החבויים בטוקבקים. יש יותר מדי אינטרסים, יותר מדי משמר הרוע, מכדי שיניחו למקום כזה להתקיים. הזהרתי גם כמה מחברי וחשבתי שצריך להתענג על כל רגע עד שהסוף יבוא. והוא אכן בא.
זה התחיל עם מגיב אחד, אינטליגנט ומשעשע מאד בהתחלה, שהביא לנו הנאה בהתחפשויותיו, בחידותיו ובתרגומי השירה הגרמנית שלו, אולם בהמשך התגלה כאוהב אדם קטן בהרבה ממה שהציג את עצמו בתחילה, גם הומופוב ובעל יצר שלטון ומדנים אדיר, שבשורת חיצים ארסיים ששיגר בשמותיו המוכרים ובכינויים אחרים הבריח וגירש מן הפורום מגיבים ותיקים שבאו כדי ליהנות, לא כדי לריב. אליו הצטרפו הולך שולל אחד או שניים ובהמשך הבלתי נמנע נפרצו כל הסכרים וכל מה שארב בחשכה, נכנס. טרולים אלימים ומרושעים חדרו פנימה והפיצו את שנאתם לכל עבר. אין מה לומר, ישראל כבשה את פורום מז"א, ובהחלט כיבוש אלים, ומי שנכנס לשם בשבועות האחרונים לא מוצא את מז"א שהיה, רק טונות של רוע, של שנאה, ארס, או מה שקרוי היה אצלנו 'מלעוּניוּת', וכל זה בכמויות שעולות לפעמים גם על הטוקבקים הרגילים. נשף המסכות נגמר מזמן, עכשיו זה עידן הגרמלינס.

עידן הגרמלינס והדיכטרור, שמעיד על עצמו כמי שמתגאה בשייכות לאיפה שמתמחים בדיכוי וסתימת פיות. ואלה ששותקים כמו כבשים.

אולם בכל זאת, גבירותי ורבותי, הרי הבשורה הטובה: מז"א קמה מחדש! כמו פעם!
אמנם לא באותו מקום, אך כמו שכל מי שהתעסק אי פעם במזג האויר (מכירים מישהו שלא?), יודע – מה שחשוב זו הרוח, ואיפה שהיא נושבת, ועכשיו היא נושבת קרוב לכאן. הדבר התחיל ביוזמה של ירושלמי, NC (גם כן ירושלמי) והדוור לשעבר, שיש לו גם כן בלוג פה, שנסיונותיהם לשנות משהו בתוך הפורום נתקלו בחומות אטימות והכחשה. אז הם קמו ועשו מעשה, ולפני כחודש פתחו את פורום מז"א מחדש – עם הגבלות מערכתיות מסויימות ומחוייבות – בבלוג של הדוור.
שם מועלה מדי ערב (לפחות בינתיים) צילום של התחזית מאתר הארץ ("הארץ הישנה"), והמגיבים הוותיקים (וגם חדשים) מוזמנים להגיב, וכבר מתחילים לראות את תחייתה של רוח מז"א הישנה. אפשר לפגוש שם את פ. אנק ריאס וקריאתם הקבועה להחזרת האביב, נחמה פורתא מהמברקה במטולה (האשה הצעירה ביותר בארץ ישראל השלמה), שלהבת חופשי, וגם עובר ושב, שלגיה, הנאיבית, אליהוא ובן דודו נפתלי, לימור שופוני ועומאר (עם הצעה קונסטרוקטיבית-רלוונטית לחלוקת הארץ מחדש) כבר באו לבקר. יש כאלה שעוד לא, ש"יושבים על הגדר", שמפחדים מלחץ חברתי, או שסתם קשה להם לעזוב בית.
אנשי מז"א החדש, הרוצים לחדש את המסיבה של פעם, ביקשו ממני לעזור ולקרוא לאנשים נוספים שיכולים להיכנס לראש המיוחד של מז"א, ולהוסיף.
ואני נענה לבקשתם ברצון
כנסו לפורום הדוור (מז"א החדש) כבר עכשיו – או תחכו להערבb> ותשתתפו בתחייתה של אחת התופעות היפות והמעניינות של האינטרנט הישראלי בשנתיים האחרונות,
אף על פי ולמרות וכנגד הרוח!