בלוג הצועד The VValker's blog

לאט לאט גם זיהיתי דמויות, וכאשר חפא דיבר וסיפר עליהן, ידעתי על מי הוא מספר.
ידעתי כבר שהם ותיקים מאיתנו כמעט במיליארד שנה. את כל השלבים שאנחנו עוברים כעת, הם כבר הספיקו לשכוח.
בשביל רובם אנחנו בעל חיים בפלנטה לא מעניינת, נידחת, שגם המחצבים בה הם לא משהו. לכל היותר, אנחנו ילדים מפגרים בשבילם. הם לא מתרשמים ממשחקי הטכנולוגיה שלנו, זה אחד מהדברים שהם, כבר בגיל הילדות שלהם, הספיקו לשכוח.
אבל יש כאלה שטוענים אחרת.
למשל, אלה שחטפו את חפא בתור גור, וחפא עצמו.
הם טוענים שכדור הארץ מתקרב מאד להגיע לגיל בגרות.
ויש צורך לשמור עליו. גם מפני עצמו. לטפל בו, בטרם ישמיד את עצמו ב"ענן האבק" שהתחיל לעלות משם, בערך 35 הקפות שמש לפני הנסיעה הזאת שאליה לקח חפא אותי ואת הזוג שישב כמוני, המום מן העלטה ומן המראות שהתחילו להתגלות מתוכה. הזוג שאחד ממנו חלם על עולם ללא ארצות.

אחר כך הביאו לג'ון גיטרה טלפתית מן הכוכב זהיסו, והוא ויוקו כל כך התלהבו מן האוירה, השלווה והמראות, שהחליטו להישאר עוד זמן נוסף וללמוד לנגן בגיטרה הזאת. קינאתי בהם. גם אני רציתי להישאר. אבל עוד היו לי הזדמנויות לחזור לשם.

בפעם הקודמת הצליח חפא לשכנע את הפדרציה ואת הקולקטיב החייזרי לתת לו את המינוי. גם אז זה לא היה קל, ורק בגלל תמיכת המורה הבכיר מבית הספר של התבונה הגלקטית אישרו לו, בסוף.
הפעם גם תמיכת המורה הבכיר לא היתה מספקת. מפני שמדובר היה בתוספת כח שפירושה הוספת מאסה לאיזור מערכת השמש שלנו, שלמרות שהיא נידחת, יש התחרות של בעלי אינטרס על המרחב שבו היא נמצאת, והם פוקחים עין אחד על השני, וכניסתה של כל מאסה שהיא, גם קטנה יותר ממה שחפא ביקש, לאיזור, עלולה לערער על מאזן הכוחות בין בעלי האינטרס, ולאיים על השלום והשלמות בפדרציה, שהושגו בדי עמל.

חלק מהדיון הארוך שהיה שם הצלחתי להבין. בעיקר את מה שאמר חפא. הוא עמד על כך שעניין זה אסור שיוכרע בפורום הרגיל, כשעמיתיו השיבו לו, במשך מה שנראה כמו "שעות על שעות" (צויידתי בשעון מיוחד, רב ספרתי, ועליו זה לא נראה כמו זמן רב) לא הצלחתי, למרות הטלפתינט הענק שנראה כאילו גודלו כגודל כל כדור הארץ וצורתו כצורת מערה, לעקוב, הכל נשמע לי כמו מלמולים ורשרושים וקשקושים, ותוך כדי הדיון נרדמתי פעמים רבות, וחלמתי חלומות שכל אחד מהם נראה לי כמו פרק שלם של חיים. ואולי אלה לא היו חלומות.
כשהתעוררתי, הבנתי שהוסכם להעלות את הנושא לדיון בפורום העל, בנוכחות הכחול.

היה חושך ממין שלא נתקלנו בו. לא בדיוק חושך, משהו שקשה להגדירו, כי לא ראינו מעולם דבר כזה קודם. מעין עלטה שקופה או חלולה, עלטת מרחב כזו, שלאט לאט התברר לנו שהיא סוג של תאורה.
תאורה שאינה בנויה להרגלים שלנו.
ולהתרגל אליה, דומה היה שלוקח לנו שעות רבות, אולי ימים, ואולי כלום. זמן שאין להגדירו.
וכשהתרגלנו, היינו יושבים בחללו האדיר של משהו שהיה ברור לי שהוא סוג של אולם, והתכנסו בו המון…
אני לא ראיתי אותם, אבל היה ברור לי שהם ישנם.

חפא סיפר לי עליהם בדרך, ועוד קודם, כשחיכינו יום שלם על ההר, העננים כיסו את הירח והכוכבים אותו לילה וחפא אמר שצריך לחכות, לא הבנתי למה. מלמעלה השקפנו על המחנה, והוא סיפר לנו על תולדות הפדרציה שאליה אנחנו נוסעים, כדי לבקש כוח, על היקום וכל השאר.
על התבונה הראשונה היא התבונה של המפץ הקוסמי. קוראים לה גם התבונה של הקרן הבהירה. אין לה קשר לחייזרים או לאדמים, או כל חי אחר. אחריה ישנה התבונה הגלקטית שנוצרה כשכבר נוצר הזמן, נוצרו הגלקסיות, נוצרו החללים האפלים. היא מתחלקת לתבונה בהירה ולתבונה אפלה. היא כן קשורה לחיים. היא סופחת אותם כדי להתקיים.
ונוהגים לומר, שהיא ממנה סוכני משנה.
על מאבקם של לוחמי הקרן הבהירה כנגד כהני התבונה האפלה וכנגד מלכודותיהם של סוכני המשנה, המסוכנות יותר מן החללים האפלים.

ועוד סיפר, על לוחמי אבק הכוכבים ועל הקולקטיב החייזרי, ואיך נחטף הוא בתור גור והצטרף אל לוחמי הקרן הבהירה, ואיך הפך להיות חפא.

רק במוצאי שבת ה8 בדצמבר קיבל את "אישור ההמראה". עתידים היינו לחזור ב16 בינואר.

בָּאָבִיב שלִפנֵי הַפְּרָחִים פָּרְחוּ בְּטֵרוּף.
אֲנָשִׁים יָצְאוּ אֶל הַגַּנִּים הַבּוֹטָנִיִּים שֶׁנִּפְתְּחוּ לְיוֹם אֶחָד בְּחִנָּם, וּמַצְלֵמוֹת בִּידֵיהֶם.
בְּאוּנִיבֶרְסִיטַת תֵּל אָבִיב הִפְגִּינוּ נֶגֶד הַקִּצּוּצִים. וְהַשּׁוֹטְרִים בָּאוּ מֻדְלָקִים, מֵרֹב הַבְלָגָה יוֹם קֹדֶם, בְּהַפְגָּנַת הַמִּתְנַחֲלִים.
הַוַּעֲדָה הֶחְלִיטָה עַל הַתְּרוּפוֹת בְּסַל הַבְּרִיאוּת, מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת.

בָּאָבִיב שֶׁלִּפְנֵי, שַׂר הָאוֹצָר בִּשֵּׂר עַל יְרִידָה בָּאַבְטָלָה
וּמַכַּבִּי, כָּרָגִיל, נִצְּחָה וְנִצְּחָה. גַּם הַקְּבוּצָה הַתּוּרְכִּית בְּפָנֶיהָ לֹא עָמְדָה.
וּמִפְלֶגֶת הַמַּעֲמָד הַבֵּינוֹנִי אִיְּמָה שֶׁלֹּא לִתְמֹךְ בַּתַּקְצִיב, אִישׁ לֹא הֵבִין בְּדִיּוּק לָמָּה.
וּבָאִינְטֶרְנֵט, פָּרְחוּ הַבְּלוֹגִים.
וְאֶחָד, הִסְטוֹרִיּוֹן מִצְעַד הַמַּחַץ, כָּתַב שָׁם דְּבָרִים
שֶׁלֹּא נִרְאוּ קְשׁוּרִים
לִכְלוּם. עַל מִצְעָדִים, אוֹ עַל עָבָר קָרוֹב דִּמְיוֹנִי.

בָּאָבִיב שֶׁלִּפְנֵי, עוֹד הָיָה לְאָן לִבְרֹחַ
וּמִי שֶׁלֹּא רָצָה לְהַבִּיט נְכוֹחָה,
עֲדַיִן הָיוּ לוֹ אֶפְשָׁרוּיוֹת.

את מלאכת הבטחון השארנו בידיים של הממשלות המקיפות אותנו. זה היה חלק מההבנה שהגענו אליה עם ראש הממשלה הישראלי, שהעביר את זה לנשיא האמריקאי שאמר את זה גם לרוסים. העולם לא יפריע לנו, וגם ידאג להגנה שלנו (אבל יפרק את האטום, ויכריז שביתת נשק עולמי), ואנחנו לא ננצל את מה שיש בידינו כדי לבנות כח שיתחרה בכח הצבאי הקיים בעולם. למרות שיכולנו לעשות זאת.
ובשנתיים-שנה וחצי הראשונות לא היה צורך, כי הסביבה סיפקה לנו את כל ההגנה.
ההסכמה הנוספת שלנו היתה, שלא נספר על עצמינו לעולם, אלא דרך הפילטר שהם יקבעו. כך קיבלנו עיתונאיות מכל העולם שכתבו כל מיני סיפורי פוגי על "המרכז לחקר אותות מן העולם האחר" תוך כדי התפשטות, וזה היה תחביב שלנו, ביחוד של ס., להפשיט אותן, ראשונות היו האיטלקיה והספרדיה שכבר כתבתי עליהן, אחר כך באו אחרות (גם ישראליות, שתמיד שיחקו אותה "קצינות צבא" בהתחלה) ו"עיתונאית" נהפך אצלנו למילת סלנג לכל בחורה שמישהו הביא. חוץ מהן היתה גם הזמרת (שהתאהבה בקויסטי איש השמש ששבר את ליבה), והסופרת, אהבנו אותן מפורסמות, אבל לא רק. מהסיבה הזאת, את רונה אף פעם לא הבאתי אל המתחם, וגם אחרים, עם החברות הרציניות שהיו להם, נפגשו בחוץ, כי בפנים שררה אוירה מתמדת של רעב ל"עיתונאיות" ואורגיות, בניצוחו של ס. שצפה על הכל עם ה"עין" שהתקין מעל המסך שלו, מן התחנה הלונדונית. בדצמבר 78 (1 בדצמבר תמיד היה לי יום של פרידות) זה נגמר. היא הודתה שכבר זמן רב היא אוהבת מישהו אחר, רגיל, מהתנועה שלה. אז גם התחילה להיגמר בכלל, כל האוירה של הימים הראשונים.

כשהתחילו להירצח ולהיעלם "הדודים הטובים" (וגם העיתונאית הספרדיה שראיינה אותנו) ציפינו שהצבא, המשטרה ושאר "כוחות הבטחון" המקומיים והעולמיים יגנו עליהם ועלינו, וימנעו את המשך מעשי הרצח. אבל לרוה"מ שבזכותינו קיבל את התואר "מלך המזרח התיכון החדש" (אם לא "הגלובוס החדש") היו העדפות אחרות, כמו למשל לנזוף בחפא ("קפטן זלופהאד" כך כינו אותו בסיפורים העיתונאיים) על התנהגות לא נאותה כלפי אורח. מדובר במתנחל האדמוני, אותו אדם מגעיל בעל מבטא אמריקני שהשתולל אצלנו ותבע מן ה"קפטן" להעביר לידי המתנחלים את התחנה שלנו הסמוכה להתנחלות החדשה "חומה" שהקים שר החקלאות של ממשלת האחדות באזור הכפר אל-ג'יב ("אתם זרים כאן, או שאתם בעדנו ועוזרים לנו לחסל את האויבים שלנו או שאתם עפים בחזרה לכוכב שלכם או מאיפה שבאתם ולא אכפת לנו כל הכח שלכם. אנחנו יש לנו הבטחה אלוקית"). ה"קפטן" נאלץ להפעיל קרן כדי להדוף אותו כמה מטרים. אכן התנהגות לא נאותה. גם לצבא ולכוחות הבטחון היו אינטרסים משלהם (ולאותו שר חקלאות מדובר וגם לסגן הרמטכ"ל מן המושב שבעמק יזרעאל, היתה ללא ספק יד בדבר), ובכלל, לכולם היו יותר מדי אינטרסים, העולם מסביב התחיל להתפורר במהירות, ולא היה עם מי לדבר. גם בארצות אחרות, זה לא היה יותר טוב.

מאז ששרפו לנו את התחנה בלונדון, לא יצאנו מן המתחם בסיני, הרחוק מישובי אדם צפופים ולכן הרגשנו בו הכי בטוח (על שמירת התחנות בעולם הופקדו ילידי מעבדה מן המין המתכתי). אבל דבר חדש קרה: חפא התחיל לאמן אותנו בהגנה עצמית. מכיוון שהיינו כולנו יחד, קל היה לארגן אותנו לפי קבוצות שעסקו בתורנות באימוני קרב מגע (אותם הדריך חפא בעצמו, שדווקא די חיבב את הכינוי העיתונאי שכולנו אימצנו לו) ובסיורים סביב המתחם. מלאכת הפיקוד ניתנה לס. ול"כוכבי". נשק סירב בינתיים חפא לתת לנו, וזו היתה התנגדות עקרונית. פעם ריתק למשך שבוע את ס., רק משום שהציע לצאת ולגנוב לכולנו נשק מן החיילים הישראלים והמצרים שמסביב.
אין זה אומר שלא הפסיקו לבוא אלינו מן העולם שבחוץ, באמצעות החטאפה, אבל במחתרת.
בתחילת דצמבר חגגנו את החתונה של קויסטי איש השמש וחברתו דורייה. בין האורחים אנדריי סחרוב, שר המדע בממשלה הרוסית החדשה שבראשה עמד צעיר בשם מיכאל משהו וג'ון לנון (עם אשתו) שבא לדבר עם סטולי הגנוב על הפקת אלבום משותף. היה קר מאד מסביב, אבל לנו היה חימום, על ההרים האלוהיים ריצדו האורות מן המכונה של סטולי הגנוב שגם ניגן עם הלהקה, ולנון הצטרף אל החתן והכלה בשיר חתונה גלקטי שלימד אותם חפא שבעצמו ערך להם את הקידושים. אחר כך עלה הירח המלא והאיר את הנופים הוורודים בבקעה הסגורה בין הרים מסולעים, ורקדנו כל הלילה והצטרפה אלינו קבוצה של מטיילים ומטיילות מכל העולם שהזדמנה לאיזור.

בשעת בוקר מוקדמת קרא לי חפא וביקש שאקרא גם לצבי ולסטולי הגנוב. הוא הודיע לנו שהוא קיווה שלא יבוא הרגע הזה, אבל כעת עליו לנסוע לבקש תוספת כח גלקטית, כי בלעדיה לא נוכל להמשיך להיות פה לאורך זמן. הוא אמר לצבי וסטולי הגנוב שלא יספרו על היעדרותו לאף אחד, ויתנהגו כאילו הם לא יודעים כלום. אותי הוא צירף אליו כי "למאורעות הבאים יהיה דרוש הסטוריון". בחוץ טייל זוג לאור השחר, ג'ון ויוקו שנשארו לישון אצלינו. בהברקה רגעית הציע צבי לחפא שיצרף גם אותם, בתור מייצגים של כדור הארץ, ולהפתעתנו חפא הסכים.

היינו בסופו של סוף שבוע בסיני, באזור שקיבלנו בין השטח שהוחזר למצרים לשטח שנשאר בידי ישראל, על פי ההסכמים הסופיים. בלב המדבר, קרוב לסנטה קתרינה, עמדנו להתחיל בהקמת תחנת הממסר העולמית הראשית, והיינו עתידים להימצא שם הרבה. סוף השבוע היה כולו מסיבת דיסקו ענקית שהוזמנו אליה כל המצרים והישראלים באזור כרגיל בניצוחו של סטולי הגנוב והלהיטים המטריפים שהביא ואף אחד לא ידע מאיפה, הוא גם הופיע בעצמו עם להקתו החדשה Stolens of Swing שביצעה בעיקר ביצועים מדליקים ללהיטים מוכרים. האביב חגג בכל בטירוף, על רקע הנוף הקוסמי, ואז ניגש אלי צבי, היחיד בערך בחבורת המחץ שטרח להתעדכן בחדשות, וסיפר שחבר הכנסת וראש הממשלה לשעבר יצחק רבין, שלשנינו יצא לדבר איתו באופן אישי, נרצח כבר לפני 3 ימים ביריה אחת ע"י חולה נפש שהשתמש באקדח גנוב, ביציאה מבית מכריו בקצה רח' הפלמ"ח בירושלים. חפא אמר מיד שזה לא חולה נפש וזה לא הרצח האחרון, ועוד יהיו כאלה דומים מאד. הוא היה מודאג מאד. ואכן כשביררנו את העניין התברר שתלמיד הישיבה מהרחוב הסמוך ל"מגרש הפועל" בקטמון הישנה, זה שהתאבד אחרי יומיים ב"הסתכלות הפסיכיאטרית" טלפן שעתיים קודם למשטרה והציג את עצמו כ"לאומן כדור-ארצי", והבטיח שינקום ב"'ידיד החייזרים' ומשתף הפעולה הישראלי הראשי עם שלטון הכיבוש שלהם בכדור הארץ". באותה לשון השתמשו המודיעים האלמוניים בכל מעשי הרצח הבאים כנגד אנשים שנחשדו כ"ידידינו" בין אם היו כך בין אם לא. ברוב המקרים הבאים, אגב, הרוצחים לא נתפסו.

לאט לאט נעלמו ה"דודים הטובים", כך קראנו לאלה ששיתפו איתנו פעולה, מן השטח, והאווירה הלא נעימה שהתחילה כבר בערך מאז שנפרדתי מרונה בדצמבר 1978, וחשתי בה בכל פעם שיצאתי אל מחוץ למתחם, הלכה וקיבלה משמעות מאיימת. כבר לא היה מה לדבר על לצאת לרחובות אפילו עם שכפ"ץ כפול. מזל שהיו לנו מעבר המסכים והחטאפה איתם יכולנו בכל רגע לעבור בין בית לבית בלי לצאת החוצה, ורוב הזמן היינו אצל החבר'ה שבstation הלונדוני. כשהחמיר המצב חפא המליץ שנהיה כולנו בסיני, שם זה המקום הכי בטוח. ואכן, בספטמבר כשבאנו כולנו לשם לחגוג שנתיים להיותו של חפא בפלנטה, הותקף הstation הלונדוני ע"י להביורים ונשרף כולו.

חפא היה צריך להחליט בקרוב מאד על נקיטת פעולה.

יש לה שני פנים.
הפן המואר שלה, שחפא קרא לו התבונה הגלקטית הטובה.
והפן האפל, אפל מאוד, שנקרא גם התבונה הגלקטית האפלה.
במקום שבו חפא למד, חוייבו ללמוד את שני ההיבטים על כל עומקיהם. השקפת בית הספר הייתה שאין להפריד בין שני צדדיה של התבונה הגלקטית. אבל התלמידים בחרו בסיום המסע המסכם אם ללכת 'בדרך המאחדת', או לבחור רק בצדדיה של התבונה הטובה, או להפוך לכוהניה של התבונה האפלה. רבים בחרו בדרך הזאת, ומלחמות בין התלמידים הן דבר נפוץ בהסטוריה כפי שלמד אותה חפא.

בהרחבה סיפר לנו חפא על הדברים האלה, רק לאחר שנאלצנו להגיע בעצמנו אל חלק מהמקומות שהוא למד בהם, וללמוד, מוקדם יותר ממה שקיווה שנצטרך, את דרכי לוחַמָת הקרן הבהירה שהן הקשות מכל. למעשה הוא קיווה שלא נצטרך בכלל להגיע למרחבים האפלים האלה, כי כדור הארץ בו תופעל התכנית בהנהגתו יהיה מקום שקט וישרור בו שלום עולמי. ובזמנים הראשונים, היה נדמה שכך זה באמת יהיה.

Galactic intelligence has two faces.
Her bright face, which חפא called the good galactic intelligence.
And the dark face, very dark, also called the dark galactic intelligence.
In the place where חפא studied, they were required to study both aspects in all their depth. The view of the school was that the two sides of the galactic intelligence should not be separated. But the students chose at the end of the concluding journey whether to follow 'the unifying path', or choose only the side of the good intelligence, or become the priests of the dark intelligence. Many chose this path, and wars between students are a common thing in history as חפא learned it.