בלוג הצועד The VValker's blog

לא כל המסעות המסכמים הגיעו בשלום אל שלב הלינדיגרא.
למעשה, רבים יותר המסעות שלא שרדו, ונוסעיהם אבדו לעד בתהומות החלל, או בשלב שבו המסע נמצא מחוץ ליקום. ומבין אלה שהגיעו לשלב הזה, רבים לא שרדו את הלינדיגרא עצמה, כשאטומים מסוג חדש מוקרנים על הגוף הכולל ומחליפים את האטומים הישנים.
כאשר הצליחו אנשי המסע שבו השתתף חפא לחזור חיים מן המסע אשר כה רבים לא חזרו ממנו, הם חשו מיד שיש בפדרציה וביקום כולו, מי שמאויים מן החזרה שלהם, והיה מעדיף שהם יישארו מחוץ ליקום.
והוא נמצא קרוב למרכזי השלטון של הפדרציה.
הם הרגישו שיש להם דברים חשובים לטפל בהם שם, אם אין ברצונם למצוא את עצמם נוחתים בחזרה ביקום עויין.

עוד לפני שהגיעו לימודיו של חפא לשלב המסכם שלהם, כבר היה בכיסו המינוי לנהל את התכנית של חיבורם של החיים האדמיים בכפתור הכחול, הוא כדור הארץ, לרשת הגלקטית.
מינוי שהוא נאבק עליו בדי עמל. העניינים שיש לפתור בלב הפדרציה, עשויים לעכב את המימוש שלו עוד זמן רב, ובינתיים הוא עלול לאבד את התיקשור שיצר עם חבורת הגורים הבוגרים בכפתור הכחול, המתחילה כבר לבנות, לפי הוראותיו, את המכשירים הדרושים לחיבור לרשת.

גם חבריו למסע הסכימו שמטרתו חשובה לא פחות מן המטרות שלהם, ולא רק זאת, אלא שגם חשוב שישאר אחד שלא יבוא איתם, וישמש אם יקרה הרע מכל בתור עד של המסע.
כי כל מסע שמצליח, מביא איתו תגלית.
הם איחלו לו כל טוב והצלחה בתפקידו, והוא איחל להם הצלחה במשימתם האחרונה במסע.
אחר כך נותר לבדו, לעשות את הדרך חזרה לכדור הארץ.

ב31/8/04, יום השנה לשובו, כתבתי את הפוסט הראשון על חפא, המתאר את שובו לכדור הארץ, ואת פגישתו עם הגורים הבוגרים, שאלה היינו אנחנו, או כפי שכינינו את עצמינו: "חבורת המחץ".

Not all of the concluding journeys reached the Lindigra stage safely.
In fact, many more journeys have not survived, and their passengers have been lost forever in the abysses of space, or at a stage when the journey is outside the universe. And of those who have reached this stage, many have not survived the Lindigra itself, with new-type atoms being projected onto the overall body and replacing the old atoms.
When the people of the journey in which C participated managed to return alive from the journey that so many did not return from, they immediately felt that there were those in the Federation and the entire universe, who were threatened by their return, and would have preferred them to remain out of the universe.
And it felt close to the federation's centers of power.
They felt they had important things to deal with there, if they did not want to find themselves landing back in a hostile universe.

Even before C's studies reached their concluding stage, he already had in his pocket the appointment to manage the plan of connecting human life in the blue button, he is the Earth, to the galactic network. An appointment he struggled to accept. The issues to be resolved at the heart of the federation may delay its realization for a long time to come, and in the meantime it may lose the channeling it has created with the bunch of adult puppies in the blue button, which is already beginning to build, according to its instructions, the devices needed to connect.

His friends on the journey also agreed that his goal is no less important than their goals, and not only that, but it is also important that there remains one who will not come with them, and will be used if the worst happens as a witness of the journey.
Because every successful journey brings with it a discovery.
They wished him all the best and success in his role, and he wished them success in their final mission in the journey.
Then he was left alone, making his way back to Earth.

On 31/8/04, the anniversary of his return, I wrote the first post about C, describing C's return to Earth, and his meeting with the adult puppies, a question we were, or as we called ourselves: "the punch gang".

מבין אלה שהיו חבריו הטובים של חפא באירועים שבאו לאחר מכן, כבר הכרתי את המתורגמן, יצור טלפתי שאותו ראינו באסיפת הפדרציה שבה ביקש חפא תוספת כח מן השליט הכחול. הוא היה טיפוס רכלני למדי, שלא הפסיק לשדר לי תמונות מתקופת חברותם המשותפת, התקופה שבה היו יחד במסדר לוחמי הקרן הבהירה והשתתפו במלחמה הקוסמית. אמרתי כבר שהוא הזכיר לי קצת את סטולי הגנוב, חברי מחבורת המחץ שעל כדור הארץ. הוא סיפר לי שהם היו שלושה חברים שעשו הכל יחד, ונהיו חברים טובים לאחר שחפא הציל את חייו של השלישי, שהיה מפקד החוליה. אותו, לא יצא לי עדיין לפגוש מקרוב.
פגשתי את המורה הבכיר אך רק מרחוק, לא יצא לנו לדבר. המורה הבכיר היה גם אותו אחד, המוביל, שחילץ את חפא וחבריו הכדור ארציים ממנהרות התולעת ועזר לו להתקבל לבית הספר של התבונה הגלקטית. לאחר ששבו מאותו מסע מחקרי בכוכב המדברי (ועמם נוסע סמוי), הועלה המוביל לדרגת מורה בכיר.
היתה גם השבויה הכחולה שחפא ואנשי חולייתו שחררו. (שחרור שבויים היתה פעולתם העיקרית של לוחמי הקרן הבהירה במלחמה, אך מלבד זאת השתתפו בשחרורו של כוכב הנוואמיס המדברי, וחפא לא ישכח לעולם את החורבן הרב שמצא בו). לגבי אותה שבויה כחולה שידר לי המתורגמן קריצה רבת משמעות, ממנה הבנתי שלחפא היה איתה סיפור-סיפור.
אותה לא פגשתי, אך כמוה ראיתי בטיול שעשיתי עם חפא לפני שחזרנו לכדור הארץ. הן באמת יצורות מושכות באופן לא רגיל, בעלות גוף נשי מושלם ועיניים חתוליות וצבען כחול בוהק. הן אינן לובשות דבר, מלבד מחרוזת אבנים עגולות מסביב לצואר, ולמרות שהן קירחות, אני חושב שהן הדבר הכי סקסי שקיים ביקום.
והיו לחפא עוד מכרים, את חלקם ראיתי ואת חלקם לא. את חלקם, לא אוכל אף פעם לראות, אלא אם אעבור לינדיגרא, כמו שעבר חפא.

לינדיגרא משמעותה הִשתַנוּת. כשהתלמיד מסיים את לימודי התבונה הגלקטית הוא יוצא למסע מסכם, שבו הוא מיישם את הדברים שלמד. המסע עובר באתרים בעלי משמעות בהסטוריה התבונית של היקום, וגם במרכז הגלקסיה המסע עובר, ושם על התלמיד להוכיח יכולת הישרדות בבורות האופל, שאנחנו קוראים להם חורים שחורים. על התלמיד ללמוד גם את דרכי הלחימה של מסדר לוחמי הקרן הבהירה, אך רק מעטים מתקבלים אל המסדר הזה. במהלך העמידה בכל המשימות שדורש המסע המסכם, הופך הגוף להיות מתאים לקבל את ההִשתַנוּת.
חפא עמד בכל המשימות שלו, קיבל את הלינדיגרא ומאז הוא חפא ולא נקרא עוד בשמו הקודם.
ללינדיגרא יש גם מחיר.
חפא לעולם לא יוכל לחיות ב100% במימד האנושי. תמיד הוא יהיה קצת במה שבמבחינתינו הוא העולם האחר.
על כל ההשלכות המשתמעות מכך.

הרבה פעמים שאלתי את עצמי כל מיני שאלות על מערכת היחסים שהיתה בין חפא ובין שני חבריו. הוא סיפר לי שהוא אהב את הנערה ועמד להציע לה חברות, כשעוד היו על כדור הארץ. מדבריו למדתי גם שהוא חי כל הזמן בהרגשה כאילו בגללו הם הגיעו איתו לחלל, כי באיזשהו אופן לא מובן, הוא שגרם לכך שדווקא הם ורק הם יימצאו איתו בבנין בית הספר בשעה שהבניין נתלש בכוחות המגנט שבזנב השביט-החללית ששימש את חוקרי הגורים, ולכן ראה את עצמו אחראי להחזרתם לכדור הארץ.
יותר מזה, הוא לא סיפר לי עליהם כמעט דבר, מלבד השמות שלהם. תהיתי אם דברים שקרו במערכת היחסים שלהם, הם שגרמו לאמיתו של דבר לכך שיוותר על חברתם בחזרה הביתה, ויוותר לבדו עם החייזרים. אבל לא שאלתי אותו מעולם ישירות על הדברים האלה, רק שאלתי אותו, כאשר כבשנו את העולם, אם עכשיו יש סיכוי שהוא יפגוש אותם. הוא אמר שיתכן שאם פעל אכן המתקן הנוסע אחורה בזמן שבחללית, התשובה היא לא, כי הם לא חזרו אל זמן ההווה שממשיך את הזמן המקורי, אלא הם חזרו ישירות אל הזמן המקורי, אבל כאשר הם חזרו אליו הוא הפך להיות זמן אפשר בתוך זמן עבר, שבו, לא קיים עבורם שום חפא, ואנחנו לא מסוגלים ממש להגיע אל זמן זה, אולי אל זמנים מקבילים לו, שבהם אולי נפגוש את חבריו של חפא כמעין צל, או רוחות רפאים, יצורים שאינם במימד הגשמי שלנו. וכך נהיה גם לגביהם. לא כל כך הבנתי אז את הדברים, ובאופן כללי האמנתי שהוא פשוט לא רוצה לפגוש אותם, ולא ידעתי למה.

חוקרי הגורים הופתעו מאד למצוא את הנוסע הסמוי בחלליתם, חלק מהם התרגזו מאד ורצו לשנות את המסלול כדי לחבור אל החללית הגדולה ולהחזיר אליה את חפא, או לחילופין למסור אותו לידיים של איזו משטרה כוכבית שתטפל בו. אבל המוביל שבליבו מאד היה מרוצה ממעשהו ועוד שניים שהיו בעדו, דיברו אל ליבם של האחרים והצליחו לשכנע אותם שלא רק שאין לראות רע במעשהו של הנוסע הסמוי, אלא שאולי בסופו של דבר, יתברר שזה הדבר הכי חשוב שקרה במחקרם, ועשוי להכניס אותם להסטוריה.

תנאי הקבלה לבתי הספר של התבונה הגלקטית הם מאד קשים. למעשה, ההתקבלות לא תלויה ברצונו של המבקש להתקבל, ולרוב, עדיף שלא יביע את רצונו. כוחות שאף אחד לא מבין אותם מלבד איזו מועצה עליונה נסתרת, הם המשפיעים על ההחלטה מי יתקבל ומי לא, ואמירה ידועה היא שהכוחות לעולם אינם מקבלים את מי שלהוט להתקבל.
וקשים יותר מאלה, אם כי נראים הוגנים יותר, תנאי הקבלה למסדר לוחמי הקרן הבהירה.
חפא התקבל לשניהם, והיה לצעיר ביותר בסולם ההתפתחות ההסטורי האבולוציוני, שהתקבל לשם אי פעם.

חפא לא האמין שהרגליים שלהם יעמדו במעמסה ויהיו מסוגלות לעשות ולו צעד אחד, אחרי שכל כך הרבה זמן הם נמצאו במצב עמידה ונאבקו שלא לישון, והוא היה בטוח שגופו היה לאבן ולא יישמע לו.
אבל מיד לכשנשפכו אל האור החיצוני החד, פתחו רגליהם כמו בריצה משל עצמן ונשאו אותם לברוח, דוחקים בין עשרות אלפי השבויים שנשפכו מכל עבר, החוצה, החוצה מן המשטח הענק. חפא גם היה בטוח שינסו לעצור אותם, אבל כמו שאמר המוביל, אף אחד לא שם לב לקיומם, והם יצאו מהר מאד מן המתחם, וכשעברו את קו החומה המגנטית שסביבו, הפכה ריצתם לריחוף, בגלל כח המשיכה הקטן של האסטרואיד.

ואז התחיל חפא להתפלא שהם עדיין נושמים, כי מן הרקיע השחור שמסביב היה ברור לו שאין לאסטרואיד אטמוספירה. חפא הגיע למסקנה שהם כבר לא נמצאים בעולם החיים, אלא בעולם הבא.
מאוחר יותר הסתבר לו, שבין החברים שנמלטו איתם, היה אחד בעל יכולת טלפתית גבוהה במיוחד, שחשב בשבילם בועות גז מתאים לנשימה, ובתוכן רצו-ריחפו.

מלמעלה הם השקיפו על המנהרות שהיו בהן, והן נראו להם חיות ורוחשות, כמו תולעים רבות ואולי הייתה זו חיה אחת בעלת שלוחות תולעתיות רבות.

המוביל הביא אותם אל קצה של בליטת סלע ומתחתה תהום. בזהירות נאחזו בסלע והתחילו לרדת בקיר, עד שנכנסו אל תוך מערה. שם הכריעו את חפא ואת חבריו מכאובי הגוף, והם התעלפו.

מעליהם המריאה עננת יתושים אפורים, נושאת איתה משלוח חדש של חיילי כפייה אל החזית.

The Escape (Chapa’s Story, Part 4)

Chapa did not believe their legs would be able to bear the strain or take even a single step. They had been standing for so long, fighting not to fall asleep, and he was certain his body had turned to stone and would no longer obey him.
But the moment they spilled out into the sharp external light, their legs opened into a run of their own accord and carried them away in flight, pushing through the tens of thousands of prisoners pouring out from every direction — outward, outward from the enormous platform. Chapa was also sure someone would try to stop them, but just as the guide had said, no one paid any attention to their existence. They left the compound very quickly, and as soon as they crossed the line of the magnetic wall surrounding it, their running turned into floating because of the asteroid’s weak gravity.

Then Chapa began to wonder that they were still breathing, for from the black sky all around it was clear the asteroid had no atmosphere. He concluded that they were no longer in the world of the living, but in the world to come.
Only later did it become clear to him that among the companions who had fled with them was one with an especially high telepathic ability, who thought for them bubbles of suitable breathing gas, and inside those they ran-floated.

From above they looked down on the tunnels they had been in, and the tunnels appeared to them alive and swarming, like many worms, or perhaps it was one creature with many worm-like branches.

The guide brought them to the edge of a rocky outcrop with an abyss below it. Carefully they clung to the rock and began descending the wall until they entered a cave. There the pains of the body overcame Chapa and his companions, and they fainted.

Above them rose a cloud of gray mosquitoes, carrying with it a new consignment of forced soldiers to the front.