24

אבל היו אלה שקיבלו 24. גם הוא נצרב להם על המצח, כמו אלה שקיבלו 21, אבל להם הוא נצרב בכחול בהיר, שנראה עדין יותר.
לא שאלה היו האנשים הכי עדינים. להיפך.
אלה שנשאו את ה"תו המשופר" היו אלה ששירתו בסיירת המקומית, או אלה שהיו מקורבים אליהם, או ידעו איך לשחד אותם.
להם היו כל מיני הטבות ומותרות, שלא ידענו מאיפה השיגו אותם, כמו מכוניות מודל 1980 (שום דבר מהשנים שאחרי השנה הזאת, לא היה בנמצא), טלויזיות, ואפילו צבעוניות. אמרו גם שיש להם מטבעות מבהיקים, לא כמו ה"פולסות" המלוכלכות שלנו.
אני הכרתי אותם טוב. הם היו בין המעטים שיכלו להרשות לעצמם להיות לקוחות אצל דיירות האגף השני בבנין של גב' לונה בן שושן. הקירות היו דקים והייתי שומע הכל. כמה מהם היו לפעמים מבקרים גם אותה.
היא היתה מספרת לי הכל, בשבת, יום המנוחה היחידי (בימי ששי עבדנו ללא הפסקה כמו שאר ימי השבוע). היתה מזמינה אותי אליה, לסלון שהיה החדר היחידי שהיה מרוהט באיזה טעם שהזכיר ימים אחרים. מספרת לי כמה מגעילים הם ואיך הם לא נותנים כבוד לאשה, גם אם היא אשה אלמנה, אבל כדי להתקיים בימים אכזריים כמו אלה, היא חייבת לעשות כל מה שהם רוצים. הם יכולים לסגור לה את מה שהיא כינתה "העסק", שגם בימים אלה הוא לא חוקי, יכולים לעשות גם דברים הרבה יותר גרועים, סתמה ולא פירשה.
מעל השידה, בתצלום קטן ודהוי בשחור לבן, מזכרת מימים אחרים, חייך בעלה, מוריס, חיוך מלא שפם ושיניים לבנות. בעבודה סיפרו לי שהוא היה מלך חיי הלילה במפרץ, היו לו מועדונים בכל עיר כמעט. אבל היא סיפרה לי שמי שהיו לו המועדונים זה היה אחיו, הוא עצמו היה סוחר של מכשירי חשמל, איש ישר וצדיק, שנרצח על ידי עבריינים כשבא לעזור לאחיו, אליו כוונו כדורי העבריינים. אחיו נמלט לארה"ב, ומאז היא לא יודעת עליו דבר. הבית הזה הוא הדבר היחיד שנשאר לה מכל הנכסים שהיו להם. שני בתים אחרים שהיו לה, הופקעו על ידי המשמרות.
ואותם עבריינים, היו בין אלה שקנו את ה"24", חלק מהם גם שירתו בסיירת המקומית, והם היו באים אל הדיירות שלה, לפעמים גם אליה.

היו לה שבע דיירות. מומו השמנה, נירה הסטודנטית, נאוה הגדולה ושושנה הקטנה, אינגריד, ועוד שתיים שאת שמן אני לא זוכר. נירה הסטודנטית נקראה כך כי היה לה תואר שני באוניברסיטה. שושנה הגדולה היתה פעם מנהלת, בסניף של קופת חולים, לפני שסגרו את קופות החולים בעיר. אינגריד היתה מתנדבת באיזה קיבוץ ששעריו ננעלו, לפחות כך היא סיפרה, והיא מפחדת לחזור לארץ מולדתה שם רוצים לאשפז אותה. הסיירת המקומית יכלה בכל רגע לעצור אותה ולהסגיר אותה למשמרות. השמועות אמרו שאם הם תופסים שוהה בלתי חוקי, הם לא מחזירים אותו לארץ מולדתו.

פעם היו באים אליהן גם ערבים, ביניהם זוהיר, זה שאני חושב שהביא אותי מעולף למחצה מהכפר שלו שבו התחבאתי בהתחלה, לבית של לונה בן שושן. לאחרונה הם הפסיקו לבוא. ברדיו הישן של לונה דיברו על מלחמה כלשהי, שפרצה לאחר הבחירות. אלינו לא הגיע מכל זה שום דבר. זה לא עניין את מישו, וכמובן שלא נראו חיילים ברחובות. אצלינו היו רק 21 וסיירת מקומית, כולם 24.