הצועד – הקרב על האמת – פרוטוקול השיחה של א.מ בויקיפדיה

הדגשה: כוחות הטוב. שימו לב היטב להטייה שעושה טרול רפאים בקשר למי איים בהוצאת דיבה, שיטה נפוצה אצל עבדי הפסיכופתיזם הבטחוני.

== למה הורדתי את המשפט ==

את המשפט "הערעור על פרופיל 21 הוא תהליך קשה ורק מעטים הצליחו בערעור וחזרו לצבא." הורדתי משום שהוא מאוד מוזר. פרופיל 21 ניתן למי שלא כשיר לשירות צבאי מסיבות רפואיות באופן קבוע. ערעור על הפרופיל משמעו ערעור על ההחלטה המקצועית של הועדה הרפואית. להציג את התהליך הזה כ"קשה" זה רחוק מלהיות מדוייק. עיוור שקיבל פרופיל 21 יערער כמה שירצה, לראות הוא לא יראה, משמע, מבחינתו (ולא רק מבחינת העיוורים, זה תופס לכל מי שלא כשיר לשירות מסיבות בריאותיות, משמע, לכל מי שהוועדה לא טעתה לגביו מלכתחילה), לא מדובר על תהליך קשה, אלא על תהליך בלתי אפשרי. להבדיל, לגבי מי שהוועדה טעתה לגביו, קושי התהליך זהה לחלוטין לקושי להוכיח שהוועדה טעתה (בתוספת ביורוקטיה צבאית לא זניחה). [[משתמש:Yift|יפתח]] 08:09, 23 מרץ 2005 (UTC)

ג. אתה לוקח את הדוגמה הפשוטה של העיוור, רוב המקרים, בעיקר מה שמסווג כ"נפשיים" הם הרבה יותר מורכבים.
לדעתי מוטב להשאיר את המשפט, ולהוסיף "ובחלק מהמקרים בלתי אפשרי".

: אני לא מסכים, מחלה נפשית היא מחלה בדיוק כמו מחלה פיזית. המשפט הזה פשוט לא נכון, לא הערעור על הפרופיל הוא קשה עד בלתי אפשרי, אלא ההרפאות מהמחלה היא קשה עד בלתי אפשרית (הרי בשביל זה יש פרופיל 21 שהוא קבוע, בזמן שפרופיל 24 הוא זמני). נכון שכשמדובר במי שלא היה חולה באמת, אז מה שקשה הוא תהליך הערעור (= תהליך שכנוע הצבא באשר לטעות באבחון), אבל אולי כדאי לצאת מנקודת הנחה שברוב המקרים הצבא לא טועה טעות כל כך חמורה. בכל מקרה, המשפט כפי שהוא מנוסח כעט מטעה, לא הגון ומציג את רופאי הצבא כמי שאינם יודעים את תפקידם, ואת בעלי פרופיל ה-21 כשקרנים. אני חוזר ומציע למחוק את המשפט או לנסחו באופן הגון יותר. [[משתמש:Yift|יפתח]] 06:47, 18 מאי 2005 (UTC)
::אני גם חושב שכדאי לשנות את המשפט הזה. [[משתמש:גילגמש|גילגמש]] • [[שיחת משתמש:גילגמש|שיחה]] 07:08, 18 מאי 2005 (UTC)

א. אי הסתגלות לצבא, למשל, איננה מבחינת *מחלה*. היא יכולה להיות תוצאה של אופי, אבל גם מצב זמני של גיל ההתבגרות.
ב. ואולי כדאי כן לצאת מנקודת ההנחה שהצבא טועה, ועצם הסיווג של *חריגים מבחינתו* כ"חולים" מעיד על סוג המחשבה וצורת החשיבה שם. אינני בא להציג את הרופאים כמי שלא יודעים את תפקידם, אבל בהחלט אני טוען שחשיבתם נגועה על ידי קיבעון צבאי, ובמלים אחרות בעבודתם עם הצבא הם פועלים לפי שיטתיות שזה יצר, שבמערכת אזרחית ובזה כנראה רובינו מסכימים, אין לה מקום.
:א. אני לא חושב שנותנים פרופיל 21 על אי הסתגלות, אלא על מחלה נפשית שגוררת אי יכולת להסתגל. בכל מקרה, גם אם זה נכון, תנסח את המשפט באופן שיהיה נכון עבור כל מי שהוא מתיחס עליו.
:ב. אתה מכליל, אולי לפעמים צבא טועה, אבל אי אפשר לנסח משפט כאילו הטעות היא ברירת המחדל, אני בספק אם, למשל, הצבא איבחן רואה בעיוור אי פעם.
: בקיצור, ניסוח ניסוח ניסוח. אני מבין מה אתה רוצה לכתוב, אבל המשפט שכתבת לא אומר את זה. [[משתמש:Yift|יפתח]] 08:32, 31 מאי 2005 (UTC)

א. "אני לא חושב" ואני כן חושב. מחשבות מחשבות מחשבות. על סמך מה אתה חושב את מה שאתה חושב, האם קיבלת מן המערכת הצבאית ייפוי כח לחשוב בשבילה אם היא נותנת 21 על אי הסתגלות או על מחלת נפש שגוררת אליה?
ב. תסכים איתי שעיוורון אפשר לראות (כלומר, מצד הרואים…), נפש לא והתחום עשוי להיות ניתן להרבה ספקולציות, ובפועל לא לכל מי שקיבל 21 נפשי יש אפשרות להגדיר על מה קיבל את הפרופיל, תנאי ראשון לערעור, ובוודאי להוכיח את מצבו הנפשי התקין, בעוד לעיוור ברור על מה קיבל את הפרופיל, וקל לו להוכיח, באם עבר ניתוח, שחזר לראות.
: א. נו באמת, הורדתי משפט והסברתי למה. תנסח אותו מחדש ככה שיהיה נכון עבור כל מי שהוא מתיחס עליו.
: ב. אין לי שמץ של מושג, אני לא פסיכיאטר או רופא. אבל אתה לא התיחסת רק לתחום המחלות הנפשיות, ובגלל זה כללת. קל לסגור את הדיון, תנסח את מה שאתה רוצה בצורה אובייקטיבית ונכונה.

:[[משתמש:Yift|יפתח]] 09:16, 31 מאי 2005 (UTC)
::עריכתך הייתה לא נייטרלית. אתה מראש מניח כוונת זדון מצד הצבא. הרשה לי להבטיח לך, בוועדות הרפואיות יושבים רופאים והם נותנים פרופילים על בסיס ספר הפרופילים שנכתב על ידי רופאים ורופאים בלבד. מחלה נפשית לא שונה מכל מחלה אחרת. אני לא נכנס לבירוקרטיה צבאית, ולא מנסה למצוא האם קל או קשה לערער, אך הניסיון להכפיש את הצבא איננו יאה. אם ברצונך להוסיף נקודות אובייקטיביות, כפי שאמר יפתח, אין עם זה שום בעיה. עריכה מגמתית איננה מקובלת בוויקיפדיה. [[משתמש:גילגמש|גילגמש]] • [[שיחת משתמש:גילגמש|שיחה]] 09:40, 31 מאי 2005 (UTC)
אני לא נייטראלי כמו שגם אתה אינך, רק שאתה מניח הנחה של אובייקטיביות למה שהממסד, במקרה זה צה"ל, אומר. הנייטרליות שלך היא בדיוק 'הנייטרליות של החזקים'. ספר הפרופילים בנוי לקבוע התאמה צבאית בלבד, ואני מבטיח לך שלא כל אלה שנקבעו לצרכים צבאיים כ'חולים' (בתחום הנפש) הם חולים, יש שיגידו שהם יותר בריאים ושפויים מאחרים, אבל לא ניכנס לזה. יכול להיות שאני מניח יותר מדי כוונת זדון מצד הצבא, (או למיצער נטייה לכיסתו"ח על גבם של חלשים) אבל חובת ההוכחה שאין זה כך צריכה להיות עליו או על מי שתומך בעמדתו לא פחות ממה שהיא לגבי מי שנקלע למצב קפקאי ישיש עליו סטיגמה בגלל "21 נפשי" והוא שצריך להוכיח שאין לו אחות.
:טעות. אתה מוציא את דיבתם של רופאי הצבא. על דבר כזה אפשר לתבוע אותך בבית משפט. לא יתכן שוויקיפדיה תתמוך בדעה קיצונית זו. ויקיפדיה איננה פורום בה כל אחד רושם את דעותיו. כסת"ח איננו ביטוי מקובל. כל אחד מנסה להגן על עצמו במסגרת החוק. אין פה חלש או חזק. החוק הוא נייטרלי. כל מה שמתיישב עם החוק, הרי הוא חוקי. כל מה שלא מתיישב איתו הוא אוטומטית לא חוקי. אם יש סתירה עם חוק אחר, בית המשפט העליון יכריע בסוגיה. פה זה לא בג"ץ ואין צורך להכריע בסוגיות אלו. מספיק שנניח שאין כוונת זדון במערכת. [[משתמש:גילגמש|גילגמש]] • [[שיחת משתמש:גילגמש|שיחה]] 13:01, 31 מאי 2005 (UTC)

סליחה, אמרתי "יכול להיות שאני מניח". מותר לחשוב, זו איננה הוצאת דיבה ובבקשה, תבע אותי.
:אין לי עניין לתבוע אותך, אך ויקיפדיה לא צריכה להוציא דיבה. אנדרסטייטמנט הוא הדרך הנכונה למקרה זה. [[משתמש:גילגמש|גילגמש]] • [[שיחת משתמש:גילגמש|שיחה]] 13:15, 31 מאי 2005 (UTC)
אני מניח שלא התכוונת לתבוע אותי, אך יש בדברים שאמרת משום הפחדה לא רק כלפי אלא כלפי חופש הביטוי והמחשבה של כל אחד ואחד ואתה כבר נקטת בעמדה שזוהי הוצאת דיבה (כלומר: בעמדה הקובעת שאני מוציא דיבה).
רציתי להוסיף שאני עדיין המום מהתגובה שלך אתמול ומעולם הערכים שמייצג בכיר בויקיפדיה. אתה כותב "לא יתכן שויקיפיה תתמוך בדעה כה קיצונית". אז לידיעתך, עמדתך שלך היא הנראית קיצונית, כי מחר כל אדם שיבוא וימחה על כך ששמו לו במערכת הצבאית תוית של "פסיכי" ויטען שזה לא נכון (ויש הרבה שקיבלו תוית כזו ויש להן סיבות טובות להתקומם עליה), אתה תאיים עליו ותאמר לו שהוא "מוציא את דיבת הרופאים", כלומר, גם הזכות הבסיסית של אסיר לומר: אני זכאי, היא מבחינתך הוצאת דיבה, ואם גישה כזו איננה הטייה קיצונית לצד הכח, אינני יודע הטייה מהי.

:מה הקשקוש הזה? אני מציע לך לקרוא את [[ויקיפדיה: מה הויקיפדיה איננה#הויקיפדיה אינה בימת נאומים|דף המידע בנושא]] ולא לקשקש. [[משתמש:טרול רפאים|טרול רפאים]] 13:26, 31 מאי 2005 (UTC)

היי טרול רפאים, נכנסתי לעמוד שלך ומאד אהבתי את מה שכתבת שם על כוונתך "לטפח את הסובלנות, בעיקר את שלי, אבל אם זה מסתדר גם את זו של אחרים". כאן אתה בהחלט מפגין ומדגים סובלנות מהי. כל הכבוד, המשך כך.
:אתה מצחיק אותי. אתה מאיים על גילגמש בתביעה משפטית כי הוא לא מסכים עם דעותיך ואחר כך מתפלא למה אתה מקבלים תגובות כאלו?
:אני מבין שאתה מאמין אדוק בתיאוריות קונספירציה, גם של הצבא וגם של ויקיפדיה. צר לי לאכזב אותך, לרוב הדברים בעולם יש הסברים פשוטים בהרבה.
:דרך אגב, אם הייתי כותב את הדבר הראשון שעלה על דעתי סביר להניח שהייתה הצעה לשלול לי את סמכויות מפעיל המערכת. [[משתמש:טרול רפאים|טרול רפאים]] 13:57, 31 מאי 2005 (UTC)

סליחה??? אני איימתי על גילגמש בתביעה משפטית??? האם קראת נכון את השורות? קרא שוב את מה שכתוב שם ותראה שגילגמש *הוא זה* שהפחיד אותי בתביעת דיבה שאני עלול לקבל, ואני עדיין המום מהתוקפנות שבה הוא ענה לדברים שלי ושואל אם בויקיפדיה הפנימו את הערכים האמיתיים של דמוקרטיה. הצורה שבה אתה הופך את הדברים על פיהם בוודאי לא מוסיפה לך כבוד והייתי מצפה שתתנצל. לא איימתי על אף אחד, אלא להיפך, *אויימתי*.

:הדיון הזה כבר מזמן איבד את הטעם שלו, התחלת עם משפט מסויים "הערעור על פרופיל 21 הוא תהליך קשה ורק מעטים הצליחו בערעור וחזרו לצבא.", שהוא, אני מקווה שתסכים איתי לפחות לזה, מנוסח באופן לא קוצנזוסיאלי. הבא נשנה אותו, ככה שמה שרצית לומר ישאר, ובכל זאת הוא יעורר פחות מחלוקת. מה דעתך על, למשל, "הערעור על קביעת הפרופיל יכול להתברר כתהליך בעל סיכויים נמוכים, רק מעטים מאלה שהאמינו שקיבלו את הפרופיל שלהם בטעות וניסו לערער עליו הצליחו בכך." [[משתמש:Yift|יפתח]] 07:19, 1 יוני 2005 (UTC)

בסדר.
:זהו ניסוח לקוי. כמעט כל מי שקיבל את הפרופיל הזה קיבל אותו מתוקף מחלה קיימת או ששיקר לועדה הרפואית. כך או כך, הערעור הוא לא על בירוקרטיה אלא על המחלה עצמה ואת זה צריך לעשות מקום אחר ולא בוועדה רפואית. עיוור לא יתחיל לראות. פרופיל 21 נקבע על סמך מסקנות רפואיות וברור שהערעור הוא קשה. [[משתמש:גילגמש|גילגמש]] • [[שיחת משתמש:גילגמש|שיחה]] 07:34, 1 יוני 2005 (UTC)
"כמעט כל מי שקיבל אהפרופיל הזה קיבל אותו מתוקף מחלה קיימת או ששיקר לועדה הרפואית". ידיעת-הכל שכבודו מפגין כאן מדהימה ובכל זאת היה מעניין לדעת על מה מתבססים דבריו הכה בטוחים בעצמם, בטרם נשלח את אורי גלר לגימלאות.

:: אני יודע, כתבתי את זה למעלה, ואני חושב שהניסוח שלי מכיל את זה. אני לא אומר "קשה" אלא בעל סיכויים נמוכים, שהיא עובדה סטטיסטית (אפשר להתווכח על הנכונות שלה). אתה תטען שהיא נובעת מהסיכוי הנמוך של אנשים להרפא ממחלות (כמו עיוורון), ואייל מקורי יטען שהקושי נובע מהביורוקרטיה הצבאית. בכל מקרה, ברור שגם עבור מי ששיקר, גם עבור מי שחולה באמת, גם עבור מי שחולה והבריא, וגם עבור מי שרופאי צה"ל טעו באיבחונו (אני לא טוען שום טענה באשר לעוצמת הקבוצות הללו) מדובר בסיכוי נמוך. מצד שני, אני פתוח לניסוחים חדשים, לא צריך להכנס למלחמת עולם, אפשר למצוא ניסוח מוסכם. [[משתמש:Yift|יפתח]] 07:46, 1 יוני 2005 (UTC)
:::הניסוח הנכון צריך להדגיש את הסיבה לקושי הערעור כי מישהו עלול לחשוב שהיא נובעת מקשיחותם של רופאי הוודעה, וזה לא המצב. [[משתמש:גילגמש|גילגמש]] • [[שיחת משתמש:גילגמש|שיחה]] 08:02, 1 יוני 2005 (UTC) ואם מישהו יחשוב כן, האם זה גרוע יותר מן המצב שאתה מציע, בו מקבלי הפרופיל ימשיכו להיות חשודים בשקרנות או שתודבק להם מחלת נפש, על כל הסטיגמות שיש כיום לצערנו למחלת נפש (ושאין, למשל, לעיוורון או מחלת לב)?

יש!

הרגע, בדקה האחרונה כמעט, כלומר, ביום האחרון של חודש מאי, שברתי את שיא הכניסות של החודש הקודם. השיא השיא הוא של חודש מרץ, אותו כנראה לא אשבור הפעם.
אבל תנו לי עוד שש כניסות, ולפחות אסיים את החודש עם מספר עגול!
תודה מראש, ולהתראות בחודש הבא.

סיכום חודש מאי בהסטוריה האלטרנטיבית ובכלל

היינו חבר'ה שקראנו לעצמינו חבורת המחץ, אהבנו לשמוע מוסיקה וקיבלנו הוראות מאחד חפא, ששידר לנו באינטרנט הטלפתי (טלפתינט) כל מיני הוראות לפיהן בנינו כל מיני דברים מסובכים שלא ידענו אם הם בכלל יעבדו.
עד שיום אחד זה קרה, בהסטוריה האלטרנטיבית שבה מצאנו את עצמנו, ביחד עם חפא, שולטים על העולם. מכיוון שהכל התחיל בחודש מרץ אחד, הקדשתי לתיאור הדברים האלה את כל הפוסטים של מרץ בקטגוריית ההסטוריה האלטרנטיבית.

מהפך פתאומי בגלכסיה הוריד את בעלי בריתו החיצוניים של של חפא מהשלטון, ונאלצנו להתפזר במהירות, ומאותו רגע נותר כל אחד לבדו להתמודד עם כוחות האופל הגלקטי שכבשו את כדור הארץ.
במשך שלוש שנים הייתי במקום מדכא שנקרא רחוב הרקפת 12, בעיר אחת חסרת שם צפונית לחיפה, ההולכת ומתמלאת מותווים שעל מצחם מוטבע המספר 21 וחומה הולכת ונבנית מסביב על ידי השלטונות, שאינם אלא עושי דברו של שלטון האופל הגלקטי. לתיאור כל אלה הקדשתי את חודש אפריל.

ב1 במאי כתבתי את פוסט ההתקוממות.

אחר כך בא נציג השלטונות הגלקטיים אל המותווים ואיתו הצעה. למרות שהמותווים נטו לסרב, אני עשיתי את ההחלטה שלי וכך הגעתי אל חדר שהוא לא בדיוק חדר ומשם חברתי אל כח החילוץ.
מה יקרה מכאן והלאה, האם אפגוש שוב את חפא ואת יתר החבורה, ויותר חשוב, האם יתחשק לי להמשיך ולכתוב על ההסטוריה האלטרנטיבית או בכלל?
הרבה מזה תלוי בכם, קוראי הנאמנים (חייבים לשמור על אופטימיות).
חודש טוב לכולכם.

על קדמוניות היקום: דברים שלימד חפא

היקום נולד במפץ גדול של אור לבן, כך מאמינים בבית הספר של התבונה הגלקטית שבו למד חפא.
אור זה שבא מתוך קרן בהירה נקרא גם בפי אנשי מסדר הלוחמים הנקראים על שמה של אותה קרן בשם קרן הבריאה.
מרגע שהתפזרה והתפשטה אנרגיית המפץ על פני היקום, החלו להיווצר מסביב לה חורים שחורים אשר טרפו את כל מה שהיא יצרה.
כוהני התבונה האפלה טוענים שהחורים השחורים היו שם קודם.
גם בתנ"ך, בספר בראשית, כתוב "חושך" לפני "אור".
עולמות שלמים, גלקסיות, כוכבים ופלנטות נטרפו בידי החורים השחורים, ובבית הספר של התבונה הגלקטית מאמינים ש51% מהאור של היקום לכוד שם כעת, ומן החומרים שהחורים השחורים ספחו נולדו שרשראות התבונה הגלקטית המוליכות ממרכזי הגלקסיות עד לעומק החורים השחורים העצומים. על התהליך הזה כתבתי בפירוט בפוסט שמדבר על התבונה הגלקטית. שרשראות של תבונה בהירה ושל תבונה אפלה כרוכות במרכזי הגלקסיות זו בזו, ונראה שקשה להפריד אותן זו מזו.

רק אחרי שהגיעו החורים השחורים לשובע מסויים, התחיל להיווצר איזון בינם לבין היקום והם לא המשיכו לטרוף אותו. בערך באותו זמן החלו להיווצר החיים האורגניים שאנחנו מכירים ושאנחנו עדיין לא מכירים, שמשמעותם: הישרדות באמצעות שיכפול. אנרגיה קוגנטיבית, כלומר: תהליכים של מוּדעוּת, תודעה ומחשבה, התקיימה ביקום כבר קודם. כך, לפחות, אומרים במקומות שחפא למד בהם, ושהידע שלהם מקדים את הידע האנושי בכדוה"א לפחות במיליארד שנה. הם אומרים שהאנרגיה הזאת קיימת גם בכוכבים ובפלנטות, ולמעשה כל גוף שמימי סוג של חייזר גדול.

מפעם לפעם שבים החורים השחורים ונעשים רעבים. דתות ותורות שונות ביקום עוסקות ב קורבן אותו יש להקריב להם בשעה זו, הנקראת "שעת ייחום קוסמי". פריצה של מלחמות מפורשת כסימן להתעוררות רעב אצל חור שחור התובע את שלו. יש גם רבים הרואים בשעה זו שעה להתעוררות יצירות גדולות.

חדר במלון

המלון היה פעם מלון מפואר, בימים בהם עוד היו רחובות מוארים בלילה, והיה חשמל תמיד בכל מקום. אורחים חשובים מחו"ל היו מתארחים בו וגם אנשי 'צמרת' ישראליים (כמו שקראו פעם ל"סלבריטאים") ש"נפשו בעיר הכרמל".
עכשיו ליוותה אותי עלטת מוות לכל אורך הרחוב החשוך של העיר הזרה.
אבל את המלון יכולתי לראות, כי הבנין היה צבוע כולו במין כתום זוועתי שנראה היטב גם בחושך.
הכרתי היטב את הסוג של הכתום הזה.
חשבתי עוד מחשבה או שתיים, ונכנסתי אל הרחבה הריקה שלפני פתח המלון. מבעד לזכוכית הסדוקה נגה אור זרחני.
המלון זיהה אותי, והבנתי שעכשיו זה לא בדיוק מלון.

יומיים לפני שהגעתי למלון בא נציג השליטים הגלקטיים אל המורדים המותווים והציע להם שלום, בו הם יקבלו מעמד של מועדפים בקרב בני האדם, וכל זאת תמורת הסגרתי לשליטים, משום שאני שייך לאנשיו של חפא, התומך באויבם, השליט הקודם. הנציג הודיע שהוא ממתין לתשובתם במלון זה. על הכל כתבתי כאן וגם כאן.

עלטת מרחב היתה פרוסה מסביב למקור הנוגה הזרחני, הירקרק. מישהו הוביל אותי במדרגות שעדיין התחפשו למדרגות של מלון, אל מה שנראה באמת כמו חדר של מלון, ועוד איזה חדר.
פתאום היה אור, הוא היה אור מוזר ורק אחר כך הבנתי שהוא היה מוזר כי לא בא מאמצעי תאורה נראים כלשהם, גם לא מהקירות. הוא פשוט היה שם. וזה לא היה אור טוב או רע, זה היה אור אדיש. הוא האיר על רצפה אפורה-שחורה בגוון בלתי מצוי של חדר רחב עם קירות בצבע ספק ורדרד ספק צהבהב. הייתה שם מיטה אחת מוצעת במצעים של משי כתום, וגם פיג'מה, משהו שמזמן כבר שכחתי מה זה.
במרכז החדר על שולחן קטן היה משהו שנראה כמו זכוכית צבעונית, ואחר כך הבנתי מה זה. היו גם שניים או שלושה כסאות קטנים.
בינתיים שמעתי משהו כמו דלת נסגרת והבנתי שעכשיו אני לבד בחדר.
היה עוד חדר, הצצתי לתוכו. חדר אמבטיה, אם אפשר לכנות כך בריכה ולתוכה מפלים זורמים של מים, ומסביב צמחים קטנים בצבע זהב. המרצפות מסביב היו בצבע כחול. אם זה לא גן עדן, בוודאי זה גם לא גיהנום, אבל מה זה בדיוק?
יצאתי שוב אל החדר והבנתי שהזכוכית הצבעונית אינה אלא מכשיר טלויזיה רב תדרי, שבדיוק התחיל לפעול. קרניים שניסרו מתוך הזכוכית הם שנתנו לזה את הצבע, והם הוליכו אל הקירות עליהם ניתכו תצוגות הולוגרמיות מלוות במוסיקה. על אחד הקירות, זה שמול המיטה, הוקרנו שורות שכנראה היוו את תפריט הערוצים, ולקח לי קצת זמן להבין שהשלט-רחוק שמכוון את כל זה נמצא, למעשה, בתנודת הראש הקלה שלי. בינתיים רצו מסביבי הולוגרמות נושאות קול, ריח ותחושה, כולן של סרטי פעולה וסקס, הרבה סקס. לא רק של כדור הארץ. בין לבין, התרוצצו גם מהדורות חדשות, רובן בשפה לא מובנת אבל גם אלה שהיו בשפה מדוברת לא אמרו לי שום דבר.
אחד הקירות הסתובב ומן הצד השני נגלה המיניבר. דרך דלתו השקופה ראיתי בעיקר בקבוקים מלאים נוזלים מכל הצבעים, שלא היה לי שום מושג מה הם כוללים.

מאד רציתי ליהנות מכל מה שהחדר הציע. לקפוץ לבריכה ולטבול במים מן המפלים שבצבעים משגעים, לשתות מן המשקאות שבתוך המיניבר, לנסות לבחון את האפשרות שהייתי בטוח שהיא קיימת כאן, ללהיכנס אל תוך הסרטים. להשתרע על המיטה, להתכסות במצעי המשי. הכל ביחד, ולא חשוב באיזה סדר. הייתי הרוס מהחום שבחוץ, מלא זעה ומלוכלך, צמא וחרמן. חודשים עברו עלי בסגפנות לוחמת, בעיר ענייה, מוקף אנשים שכמוני בקושי החליפו בגדים.
אבל לרגע לא נתן לי הקול הפנימי, ימח שמו, לשכוח: אני נמצא בטריטוריה של האויב, וכל מה שאני רואה שייך לו. ברור שהוא לא מציע לי את כל הפיתויים האלה מרוב טוב לב, ואין גבול למה שהוא מסוגל לעשות. היתה לי הרגשה, שלא לומר ידיעה, שברגע שאשלח ידי ליהנות מאחת ההנאות שמוצאות לי כאן, תאבד לי שארית עצמיותי, אז אהיה כולי בשבי שלהם. הסתובבתי שעות בחדר, פוחד גם להתיישב על אחד הכסאות. חשבתי אם ישנה בכלל אפשרות לצאת מכאן. ואז שמתי לב שבאחד הקירות ישנו חלון קטן, מכוסה בוילון. הזזתי אותו.

כלום לא היה בחוץ. לא עלטת מרחב, גם לא חושך רגיל. ריק שאין לתארו בא אלי מבחוץ, אולי משהו מופשט, התפרץ לי לתוך הנשמה עד שמיהרתי לסגור בבהלה את הוילון, ואז הבנתי: אני נמצא בתוך מחשבה, או חלום שאיזו ישות חושבת או חולמת. כל מה שנמצא ב"חדר" שייך לחזיון שאיזה מוח בנה במיוחד בשבילי, וגם אני נישא עכשיו על גלי אותו מוח, וקרוב לודאי שאני כבר לא נמצא על כדור הארץ, אלא הרחק הרחק ממנו.

ברגע שהבנתי את זה, חשך פתאום הכל. כמו הכל נפל, התרסק, נחת על הקרקע ברעש אדיר. כוחות אדירים דחפו אותי מטה מטה לעומקים שלא ייאמנו, עד שמצאתי את עצמי שוכב על רצפה ואולי מגרש גדול, ומסביבי עלטת מרחב רגילה. הייתי שוב בעולם של מציאות, אבל לא ידעתי מציאות של איזה עולם.
בדקות הבאות הבנתי שמתנהל, ממש מעלי, קרב יריות. קרניים אדומות, כחולות וירוקות נתבו בחשכה, ניצוצות וברקים.
ואז זיהיתי אור מסביבי, ראיתי שאני מוקף יצורים, וביניהם ראיתי את המתורגמן ואת סטולי הגנוב. הם באו עם כח החילוץ.
"לקח לכם הרבה זמן למצוא אותי", אמרתי. "הייתי צריך להגיע עד לכאן."
"אבל מצאנו" אמר סטולי הגנוב. "וזה מה שחשוב."

מילון ההסטוריה האלטרנטיבית: עלטת מרחב, Space-darkness

imageעלטת מרחב, נקראת גם עלטה חלולה מתוארת כאן וכאן.
וכך היא מתוארת:
"מעין עלטה שקופה או חלולה … שלאט לאט התברר לנו שהיא סוג של תאורה.
תאורה שאינה בנויה להרגלים שלנו.".
יש גם הסברים אחרים, לפיהם קיבולת המוח האנושית אינה בנויה לתפוס את כל המימדים ביקום שחייזרים בעלי קיבולת מוח גבוהה יותר תופסים, ולכן החושים הנתונים לפקודת המוח אינם קולטים את כל מה שנמצא ביקום, לכל היותר לזמן קצר, וגם אז זה בדרך כלל לא נשמר בזכרון. זו אולי אחת הסיבות שבני אדם לא התחברו לאינטרנט הטלפתי.
כדור הארץ והרגלי החיים שלנו עליו, יוצרים 'בועה' המגינה עלינו מן הצורך לתפוס את כל מה שחייזרים תופסים ושאנחנו לא בנויים אליו. אבל כשאנחנו מחוץ לכדור הארץ, או כאשר ישנו במקום כלשהו על כדור הארץ עומס חוצני מעבר למה שהוא רגיל אליו, ההגנה הזאת אינה פועלת ומה שנתפס בחושים שלנו באותו מקום הוא סוג של כאוס שדומה בעיננו כעלטה, שאימון איטי של התודעה יכול לעזור לנו להתמצא בה לפחות בצורה חלקית, וכך יכולתי במסעות עם חפא בסיפור ההיסטוריה האלטרנטיבית ובאירועים שהתיאור שלהם עוד יבוא בה"ח, לדעת לזהות מראות ודברים שעיני הרגילות לא תורגלו לראות אותם.

Space darkness, also called hollow darkness is described here and here.
And so it is described:
"A kind of transparent or hollow darkness… that slowly became clear to us that it is a kind of lighting.
Lighting that is not built into our habits."
There are also other explanations, according to which the human brain capacity is not built to perceive all the dimensions in the universe that aliens with higher brain capacity perceive, so the senses given to the brain command do not perceive everything in the universe, at most for a short time, even then it is usually not remembered. This is perhaps one of the reasons why humans have not connected to the telepathic internet.
The earth and our habits of life on it, create a 'bubble' that protects us from the need to perceive everything that aliens perceive and that we are not built for. But when we are outside Earth, or when there is an extraneous load somewhere on the earth beyond what it is used to, this protection does not work and what is perceived in our senses in that place is a kind of chaos that looks to us like darkness, that a slow training of consciousness can help us to orient ourselves at least in part, and so I could in journeys with C in the story of alternative history and in events whose description will come with the help of good galactic reason, to know to recognize sights and things that ordinary eyes are not used to seeing.

 

מילון ההסטוריה האלטרנטיבית: המתורגמן

חייזר בעל יכולות טלפתיות גבוהות, שפגישתי הראשונה איתו מתוארת בפוסט נוואמיס שם מציג אותו חפא בתור "המתורגמן וגם המתווך בין ידע התבונה הגלקטית לשלטונות הפדרציה"(ושם גם ציינתי ש"בעיני הוא משום מה נראה דומה לסטולי הגנוב."). בפוסט הזה הוא מופיע כמתורגמן של השליט הכחול, שהחלטתו באותו אירוע חשובה מאד בשבילינו. בהמשך יתברר שחפא והוא מכרים ותיקים, שהיו יחד במסדר לוחמי הקרן הבהירה והשתתפו במלחמה קוסמית, שם היה איתם חבר נוסף שזהותו עדיין לא נודעה לי, אותו מפקד חוליה שחפא הציל את חייו. תיארתי את המתורגמן כ"טיפוס רכלני למדי" ואני מקוה שהוא לא ייעלב.
משתתף עם סטולי הגנוב בכח החילוץ