ורוב האזרחים הצביע מחל

כאן אפשר למצוא את עשרת הקישורים הראשונים נכון לדקה זו בגוגל על שנת 1977.
כתוב שם מה אומרת על השנה הזו הוויקיפדיה (כהנת ראשונה לכנסיה האפיסקופלית, ג'ימי קרטר הושבע לנשיא, וזה רק מתחיל, קראו את ההמשך לבד), איזה סרטים חשובים היו באותה שנה (מלחמת הכוכבים, איך לא, ואני הול), מי הם זוכי פרס נובל האמריקאים לפיזיולוגיה או רפואה, ועל ארגון אחד שנקרא cat action trust שעליו לא רצה הקישור לספר יותר.
כנסו ותהנו. יש שם עוד דברים מעניינים.
על השנה הזאת שר גם ברי סחרוף, שלא רק בשיר הזה אני מרגיש לפעמים כאילו הוא שר מתוך הנשמה שלי:
לפתע ראשי עף לאחור
לא מצליח להפסיק לספור
כשהגעתי ל77
לא יודע עוד מה, משהו קרה.

גם אני לא יודע עוד מה. ובמרץ 77 נוסד מצעד המחץ, והחבורה שכבר נוסדה קודם, הפכה להיות חבורת מדרגי מצעד המחץ .
היא עדיין ניסתה לכבוש את העולם כמו קודם, או כפי שקראנו לזה בשם יותר יפה: לעשות מיזוג עולמות. אבל כבר הבנו שהרבה שנים נחיה לכל היותר על קו הגבול של העולמות הלא ממוזגים, גבול לכל דבר.

יכולתי בעצם לחזור בתשובה (ובכל רגע אני יכול)
אז לקחתי כדור שמעורר ת'מחשבה (כל אחד והכדור שלו. לי, כנראה, יש את זה טבעי)
נדמה שב77
לא יודע עוד מה.

חפא עדיין לא חזר לכדור, בעוד ארבעה ימים לפי לוח השנה יהיה יום חזרתו.
אבל עינו מרחוק רואה הכל, מעבר למה שאנחנו רואים, או כפי שתנסח זאת היהודית עוד שנתיים:"דברים שרואים משם לא רואים מכאן".

אלביס התפוצץ ממתקים
מכבי מנצחת ת'רוסים
ורוב האזרחים הצביעו מחל
ב77
לא יודעים עוד מה.
וב20 ביוני קמה ממשלת בגין הראשונה, שמחה ארליך שר האוצר, דיין שר החוץ והרבה שמות חדשים: גדעון פת, יצחק מודעי, אהרון אבו חצירא (גירסה ראשונית מרמלה לאריה דרעי העתידי). היסטוריון מצעד המחץ קיבל תעודת סיום חטיבת הביניים פושרת למדי אם כי פחות מפחידה ממה שחשב וממה שניבאו לו ובראש שלו בעיקר מסיבת הסיום והפרידה תודה לאל מכיתת הסנובים המגעילה, שהוא הולך אליה בעיקר משום שהיא אצל זאתי מהבניין הגבוה.
בהודעה ששלח חפא מאיפה שהוא נמצא הוא מנחה את ההיסטוריון באיזה תוואי ללכת למסיבה ואחריה, ומזהיר אותו:
"כל כנופיות האיזור התאחדו, ומטרתן הראשונה היא מצוד אחר אנשי חלל. לכן יהיה עליך להזהר מאד".

חבורת מדרגי מצעד המחץ

הוותיק ביותר, חוץ ממני, היה צבי שריג הגאון בעל הרעיונות. איתו אני בקשר מסויים עד היום.
וגם עם סטולי הגנוב, שהיה הרבה זמן עורך ומגיש המצעד.
וחפא, שהצטרף אלינו אחרי שחזר לכדור.
היו גם ס. שקסטה (לא היתה אז המלה העברית "קלטת") של שירים מוקלטים מהרדיו שכתוב עליה "משותפת להסטוריון מצעד המחץ ולס." נמצאת אצלי עד היום, ובהזדמנות אני מבטיח לפרט איזה שירים מוקלטים על הקסטה, צפו להפתעות; קויסטי מלך השמש, ונדיק מלך הארגולים, וכוכבי. אלה בערך היו העיקריים, תמיד היו עוד שהיו נשרכים. אף פעם לא ספרתי כמה אנחנו בדיוק.
ולפעמים הייתי לבד, ומגמה מסתמנת זו הלכה והתחזקה עם השנים, עד שכמעט כולם נעלמו.
לפעמים אנחנו נפגשים בכמו פגישות מחזור, אלה שעוד חיים מבין השמות שרשמתי. הן הולכות ופוחתות, האם מפני שאנחנו מזדקנים או שבמהלך השנים הבן אדם פחות ופחות יש לו סבלנות וסובלנות לאחרים, אפילו לעצמו בקושי יש לו סבלנות.
אפילו באינטרנט הטלפתי, קצת קשה להתכתב.

ב–12 לאפריל 1978, במצעד המחץ מס' 54, הגיע למקום השני (מקום ראשון חלקו, זאב עם כבש, ניל יאנג ו"כמו הוריקאן" עם סטיינג אלייוו) השיר "סרנדת פינת הרחוב" (Street Corner Serenade) שביצעה איזו להקת Pאנק/גל חדש בשם "ווילי הרטוב" (Wet Willey). לא שיר גדול משהו, סתם שיר נחמד שמשקף במידה מסויימת את מה שהיינו/רצינו להיות/אני לפחות הייתי יורם מכדי להיות באמת:
Down on the corner in my home town
Me and the fellows used to gather round
The song we sang it sound so sweet
I can still hear that harmony

בפינה, בעיר שלי הישנה
היינו מתאספים כל החבורה
השיר ששרנו נשמע כל כך מתוק
את ההרמוניה אני עוד זוכר מרחוק
שרנו
de de de de deet
Who, whoa oh ah ah

גיד הוא זה ששר בקול נמוך
לרי המטורף שר בבריטון
ואני זה ששר בקול המוביל
וג'קי הקטן את השירה השלים
שרנו..

כשאיזה בחורה יפה עברה
קשות עמלנו למשוך תשומת ליבה
וכשהסתובבה כדי לבחון אותנו
אז באמת איזה שירה הרבצנו
שרנו…

אני עוד זוכר אותם ימים יפים
איך בלי דאגות היינו, מאושרים
אולי יום אחד שוב ניפגש בפינה
אני וכל הג'מעה הישנה.



אז המשך יום טוב לכוווולם.




ולפני שאנחנו ממשיכים – עוד מודעת חסות

מצעד המחץ מדורג ומשודר בחסות החברה לקידום בע"מ העוסקת בשכתוב קורות חיים, בניית דמויות משנה וחיסולן, שידרוג ושיפור תדמית עצמית ועסקאות קומבינציה עם משרד ההשכחה.

על בית הספר שנתלש

בגלגול אחר כתבתי סיפור. הייתי אז בסוף אחת הכיתות ביסודי, והושפעתי מאיזה ספר שקראתי "הארץ שנתלשה" מאת ז'ול ורן. הספר (שיצא מאז בתרגום אחר עם שם אחר) פינטז מצב שבו כוכב שביט המתקרב לכדור הארץ תולש ממנו חבל של ארץ על האנשים שבו הממריאים שלא ברצונם למסע בחלל. בסיפור שלי שנקרא "בית הספר שנתלש" תיארתי מצב שבו אני ועוד שני ילדים בכיתה – הילד שהיה החבר הכי טוב שלי והילדה שהכי רציתי שתהיה חברה שלי, נשארים לבדינו בכיתה אחרי הלימודים ואחרי שכולם הלכו הביתה, ופתאום מסתבר לנו שאיננו על כדור הארץ יותר, משום ששביט (שאכן אמור היה להתקרב לכדור הארץ באותם ימים, אני אף זוכר את שמו: "קוהוטק") תלש את בניין בית הספר, וכמובן שהנוף, הטמפרטורות, ומראה השמים מתחלפים. לא חשבתי בדיוק איך נשרוד את הקור, רעידות האדמה, ההתנתקות מהחשמל ועוד כמה דברים שמן הסתם לא היו משאירים אותנו בחיים יותר מדקות ספורות לו דבר כזה באמת קרה, אבל העיקר היה לראות את הנוף – איך השמים נראים מחוץ לכדור הארץ, ועוד כמה דברים שהיו חשובים לי אז יותר מהמחשבה איך לשרוד את המציאות. (אם כי בדרכי שלי, שרדתי את המציאות האמיתית לא מעט בעזרת סיפורים כאלה). אני ושני שותפי אילתרנו כמו רובינזונים והחלפנו מערכות שמש במהירות שעולה על מהירות האור (איך? גם על זה לא חשבתי אז) ובסוף הגענו לכוכב לכת שבזכות יכולתי לתקשר עם תושביו באמצעות שפה מסתורית קיבלנו מהם טרמפ ב"חללית בזק" שכנראה נסעה אחורה בזמן, והחזירה אותנו מיד לכדור הארץ ועוד הספקנו להגיע לסמי וסוסו/ מצעד הפזמונים הלועזי/ ובעדכון הכי מאוחר לתכנית בערוץ 2 שהפיק אחד אחר מאותה כיתה.
"בינתיים גם הם הבינו את השפה, ושאלו אותי מאיפה אני הבנתי את זה. עניתי שניחשתי, ותרגמתי להם את השיחה… זו שפה ישנה, שלמעשה שידרו אותה לעולם אנשים מכוכב לכת שהתפוצץ כבר מזמן…" כמה שנים אחרי זה, בנה דאגלס אדאמס סידרה שלמה על אותו רעיון, שבטח היה לעוד אנשים במוח, אבל הוא ידע לעשות מזה כסף הממזר..
אבל מבחינתי, אני חשבתי על זה קודם, ובכלל, כשאני נוטל לעצמי כינויים פה ושם ברשת, הם כינויים שבאים מהעולם שלי, מהיקום שלי ולא מראשו או מספריו של מישהו אחר.

ובמשך השנים שבאו אחר כך חשבתי שהסיפור לא דמיוני כל כך. הארץ שהיתה, שהיינו בה אז בילדותינו התמימה (הכל יחסי כמובן), עתידה היתה להיתלש, לעבור זעזועים ושינויים. זו לא אותה ארץ שהיתה וחלק מהשינויים הקיצוניים והקשים ביותר באו בדיוק בשנה שאחרי החופש הגדול שבו כתבתי את הסיפור. חברי שהיו אז, כבר לא קיימים ביקום שלי היום, אולי כזכרון מעורפל של משהו שספק היה ספק לא היה.
"הסיום ההוא היה אופטימי מדי" כתבתי כעבור שנים, "כי מבית הספר שנתלש אין חזרה"
ואולי, בהערה יותר מאוחרת, זה מפני שאותו כוכב לכת שהתפוצץ כבר מזמן, הוא הכוכב שלנו.

הבהרה

לא שלחתי מעולם מכתבי שטנה ונאצה בשום אימייל.
זו אינה דרכי.
כשיש לי מה להגיד על משהו, אני אומר זאת בגלוי, ואם אלה דברים שראויים יותר להיאמר באימייל, אני אומר אותם בצורה הראוייה.
אם מישהו קיבל דברי נאצה כלשהם בשמי, הוא מוזמן לפנות אלי באימייל הזה: naalaim2004@yahoo.com כדי שאוכל להבהיר לו באופן פרטי מה שהבהרתי כאן באופן ציבורי.

יש מי שטוען שקיבל אימיילים בשמי, אני חושב שאני יודע מי כתב אותם. מי שעשה את זה, גם זייף תגובות תחת שמי בפוסטים של כותבים ב"רשימות" (לאחרונה גיליתי זאת רק במקרה וביקשתי מהכותבים שימחקו). מי זה? לא חשוב. לא נעשה לו פרסומת יתר שהוא לא ראוי לה, ומי שרוצה לדבר על זה – גם כן, באימייל בבקשה.

שיהיה יום טוב לכולם.

שני שירים, מעין וריאציות על אותו נושא

א
(נכתב בדקות אלה, כתגובה על השיר הזההזה ועוד ייתכנו מקצי שיפורים)

אני משורר חייזרי גולה
לא יודע אפילו מאיפה
כוכב הבית חרב
נופץ
והפיץ את שפתו בטלפתיה
על פני כל היקום.
ואני חייב להסביר את עצמי כל פעם מחדש
לאנשים שלא מבינים
בטלפתיה
על פני כל היקום.

ואין חזרה
מבית הספר שנתלש
אל הבית שנתלש
ואין יציאה מהבית שנתלש
נע כאטום בודד
על פני כל היקום.

ב
(ישן יותר, הרבה יותר)

איך אני אסביר לך
על החלליות הרוקדות
שעגולות וצבועות בזוהר מסוכן
ועל הערים שעל יד עיר הולדתי
(אסור למקם אותן שם)
והחבר'ה האמיתיים שלפעמים יוצאים לפשיטות
פעם פשוט הייתי שם
ויש מקום שקוראים לו קצה היקום
הוא מעין קרקעית של חול
(לא, זה לא דומה לים המלח)
ובדרך הביתה אפשר לשמוע תחנות משדרות מן הכוכבים
מוסיקה אחרת, קולות מאד גבוהים מאד חרישיים
שם לכל זמן יש תחום והגדרה
פעם פשוט היתי שם.
ואת תחשדי בי
או תשאלי את השאלות המקלקלות
(האם אתה מתעגעגע לשם?)
ואם אני אהיה יותר מדי לא קומוניקטיבי
פשוט תמסרי אותי לידיהם של בעלי המזרק.

אבל בשפה אחרת
אינני מדבר
אלא לשון עלגים.










































































ולפני שאנחנו ממשיכים, מודעת חסות

כל מצעדי המחץ דורגו ונרשמו בחסות אלבי"ת – אגודה לטיפול בילדים תפורים.

התפירות (מרובעות, בלשון העם) הינה מחלה חשוכת מרפא, ואחת המחלות היותר הרסניות שיש מבחינה אישית, חברתית, סביבתית ולטווח ארוך אף פיסית-בריאותית.
עד היום לא נמצאה דרך לרפא אותה, אם כי נמצאו דרכים להקל את סבלם של הסובבים את האדם התפור. הוא, לכשעצמו, אינו סובל בכלל וזה רק אחד הדברים המקשים מכל את הטיפול במחלה.
חקירת המחלה היא עניין קשה בפני עצמו, משום היות הממונים על מחקרים לוקים בעצמם בדרך כלל בתסמונות חריפות של המחלה, אך מחקר אמפירי לא תלוי וללא תשלום שנעשה מטעם אלבי"ת קבע כי רוב הסיכויים הם שהמחלה אינה גנטית.
מחקרי אלבי"ת הזימו הנחות ודעות קדומות לפיהן התפור אינו אדם אנושי כלל, אדרבא, יש בין התפורים רבים שהם אנושיים, או לפחות, כפי שקבע זואולוג מומחה, "התפורים הם בעלי החיים הדומים ביותר בטבע ליצור האנושי" (קביעה שהעלתה את חמתם של חובבי חתולים, דולפינים, חייזרי מחמד ויצורים אנושיים) ונמצא גם כי בחלקם הגדול הם שוחרי כוונות טוב, או משהו שדומה לכך. אך למרבה הצער הם אינם מסוגלים לטפל בעצמם, והטוב ביותר שאנו יכולים לצפות הוא שהם יהיו מודעים למחלתם.
אגודת אלבי"ת מאמינה שניתן לחיות עם התפורים ואף ללמד אותם לחיות איתנו ולהפיק מהם תועלת. אגודת אלבי"ת מאמינה שהטיפול המשקם לתפורים צריך להתחיל כבר מילדות.
אנא תירמו לנו בעין יפה – הטיפול הוא למענכם!

%d בלוגרים אהבו את זה: