הרדיו של לונה

הרדיו הישן של לונה הוא קופסת עץ כבדה ושחורה מן הסוג שהיו מייצרים קרוב לאמצע המאה ה–20, עם כפתורים עגולים שהיה צריך לסובב אותם כדי להפעיל ולכבות, להגביר ולהעביר תחנות, ועם מנורה קטנה שהאירה מתוך המכשיר בצבע ירוק. היתה תקופה שהוא היה המכשיר היחידי איתו התחברנו לעולם, לא חשוב שרוב מה ששמענו בו היו שקרים של הממשלה הכפופה לכוחות האופל הגלקטיים. לונה בעצמה קיבלה אותו מהוריה, כשהתחתנה עם מוריס בן שושן בשנת 1968. לונה בן שושן היתה בעלת הבית שברחוב הרקפת 12, עד שלקחו אותה אנשי הסיירת המקומית הכפופים למשמרות לאן שלקחו, באשמת החזקת בית זונות באגף השני של הבית. מוריס בן שושן נהרג בשנת 1975, וממנו נשאר האופנוע שאותו תיקן ריקרדו וניגח איתו את מתקן הזכוכית שהפעיל את הרובוטים ואת חומות המת"ג.
ריקרדו והחברים עזבו את הבית ברח' הרקפת 12 בזמן שאני הייתי בתל אביב ועברו להתבצר עם המחתרת במפעלים הנטושים. כשחזרתי היה הבית תפוס בדיירים חדשים וכשמצאתי את החברים שלקחו איתם גם את האופנוע, שכחתי לשאול אותם מה קרה עם הרדיו הישן, שכבר הרבה זמן הפסיק לפעול.
הם לא הבינו למה פתאום עכשיו אני שואל עליו ומחפש אותו.

בינתיים הלכו והקיפו אותנו טנקים וכלים חדישים נוספים, עם כיפות זכוכית שחורה וצבאות אנשי פח, אך כולם נמצאו מרחוק, מחכים לאיזה פקודה שלא באה. לנו היו מולם מיכלי תבערה, להביורים, קצת רובים, אקדחים וכלי רכב שלקחנו מהסיירת כשכבשנו את המפקדה שלה, הבולדוזרים ששימשו את חברת הבנייה של החומה (אותה הרסנו כליל), ואהדת הציבור העולמית, שהתחילה להגיע דרך רשתות השידור, שכתביהן המשיכו להיכנס לשטח שלנו ולא הופרעו עדיין על ידי הכוחות המקיפים. מאנשי הרשתות שמענו על הפגנות למענינו ברחבי המקומות המרווחים בעולם, ושאפילו במדינת תל אביב התחילו סוף סוף לדבר עלינו, ויש אפילו שמועות שאהוד מנור עומד לכתוב שיר של הזדהות איתנו, ושגם ראש הממשלה האזרחית החדש, עזר וייצמן, די מסמפט אותנו.
לרגע אחד לא בניתי על אלה ועל כוונתם או יכולתם הרצינית לעשות משהו.
כוחות האופל הגלקטי חזקים הרבה יותר, וכל הממסדים ה"אזרחיים" הם לא יותר מעבדים שלהם, שיצייתו, בסופו של דבר, להוראתם.
אבל לפחות ראיתי שזכרונם של האנשים מתחיל לחזור אליהם, וכולם, גם בתל אביב מוקפת הבועה הסטרילית, מבינים ומכירים בכך שהפלנטה כבושה בידי החייזרים הרעים.
ודאגתי גם להזכיר את זה בכל אחד מהראיונות שריקרדו ואני נתנו לרשתות השידור העולמיות. הרבה מהם זכרו אותי מהתקופה של חפא, בעיקר מהתקופה שהייתי הדובר שלו. כתב אחד, איטלקי, גם מסר לי ד"ש מהעיתונאית האיטלקיה משנת 1977, שהעניקה לחבורת המחץ ראיונות וגם דברים אחרים. אבל כששאלו אותי איפה חפא ומתי הוא יחזור, לא ידעתי מה להגיד להם.

בסופו של דבר נמצא מכשיר הרדיו, דקה לפני שעמדו להשליך אותו למדורת עצים בתוך המפעל הנטוש.
מאז שפגענו במתקן הזכוכית, פסקה אספקת החשמל בעיר כולה, היו לנו אמנם גנרטורים אבל השתמשנו בהם מאד בקמצנות.
הלילות היו לאחרונה קרים מאד, למרות האביב המתקרב.

פתחתי את המכשיר והתחלתי לשחק עם החלקים הפנימיים ועם החוטים, בלי לדעת בדיוק מה אני עושה. הכנסתי פנימה גם חוטים נוספים שהיו במפעל.
כמו שהיינו עושים בהתחלה.
בהתחלה של הכל, כשחפא רק התחיל לשדר לנו, היינו משחקים עם מכשירי רדיו ישנים ומכשירי חשמל אחרים, היינו פותחים את המכשירים, מחברים אותם לקופסאות וקרטונים שמצאנו, לאו דווקא באמצעות חוטי חשמל. ולא הבנו למה אנחנו עושים את זה, עד שהתחלנו להבין את ההוראות המדוייקות של חפא, שהיה עדיין במסע המסכם של בית הספר של התבונה הגלקטית.
ומן הקופסאות, החיבורים ומכשירי החשמל האלה נולדה המערכת שהתחילה לפעול ב5.3.1977 ובזכותה היינו שליטי העולם.
הזמן הוא עכשיו, לפי חשבוני, 1988. השלטונות החליפו את לוח השנה ועם התאריכים שלהם אני לא מסתדר.
בינתיים אני בסך הכל מנסה להתחבר לאינטרנט הטלפתי.

הגדרה מילונית: האינטרנט הטלפתי, The telepathic Internet

האינטרנט הטלפתי הוא כינוי מגדיר וכולל לשני מרכיבים: האחד הוא סך טוטאלי של גלים דמויי גלי מוח בהיותם נושאים תוכן 'מחשבתי' הקיימים ביקום, אשר עוברים דרך רשתות העל הקוסמיות, הם נחשבים למטען הכי פחות צפוף שמסוגל לעבור דרך רשתות יקום, וגם המהיר ביותר. השני הוא מכשירים/אמצעי עזר בנויים, הממקדים את הגלים האלה בנקודות שונות ביקום ומתווכים בינם לבין מוחות (ה"מתחברים" בדרך זו לאינטרנט הטלפתי) או מסייעים לתיווך בין מוחות למוחות אחרים, המעבירים ביניהם את הגלים ובאמצעות זה מתקשרים. אמצעים אלה כונו בסיפורי ההסטוריה האלטרנטיבית של בלוג זה 'טלפתינט'.
ההסטוריה האלטרנטיבית מתארת כמה רמות של רשת זו, המכונה בסיפוריה 'הרשת הטלפתית של היקום': הרמה הגלקטית הבסיסית, שהיא הנפוצה ביותר ואליה מחוברים רוב היצורים שהתחברו לטלפתינט. מכונה "הטלפתיה של הקולקטיב החייזרי". בנוסף אליה תיאר חפא רמות על גלקטיות הנחשבות כקדמוניות לטלפתיה הגלקטית, הן כוללות למשל את הטלפתיה של קרן הבריאה והטלפתיה הישירה של התבונה הגלקטית. בסיפורי ההסטוריה האלטרנטיבית הוא טרח במיוחד ללמד אותנו לתקשר עם הרמות האלה, במפגשי המשולש הסגול, שנקראו כך כי סגול לדברי חפא הוא הצבע של הטלפתיה הישירה של התבונה הגלקטית.

חפא אמר שקיבולת המוח של רוב האדמים של כדור הארץ אינה בנויה עדיין להתחבר ישירות למכשירי הטלפתינט המהיר של הגלקסיה, ועל כן נזקק כדור הארץ לחיבורים מיוחדים אל השרת הראשי שבמרכז הפדרציה, ובניית החיבורים האלה היתה המשימה הראשונה שהוטלה על ידי  חפא על החבורה מרגע שקיבל את תפקיד ניהול התכנית של חיבור המין האדמי של כדור הארץ לרשת הגלקטית (פרוייקט שמנקודת מבטם של רוב שוכני הרשת הגלקטית, נראה כמו מה שלנו היה נראה הרעיון לחבר את המדוזות לאינטרנט הרגיל, וללמד אותן לגלוש בו).

The telepathic Internet is a definite and inclusive term for two components: one is a total of brainwave-like waves as they carry existing 'mental' content in the universe, which pass through the cosmic super networks, they are considered the most least dense cargo capable of passing through universe networks, and also the fastest. The second is built-up devices / aids, which focus those waves on different points in the universe and mediate between them and brains (which "connect" in this way to the telepathic Internet) or help mediate between brains and other brains, which transmit the waves and communicate through it. These measures have been referred to in the stories of the alternative history of this blog as ‘telepathinet’.
The alternative history describes several levels of this network, known in the stories of this history as the 'telepathic network of the universe': the basic galactic level, which is the most common and to which most of the creatures connected to the telepath are connected. Known as the "Telepathy of the Alien Collective." In addition to this, C also described ultra-galactic levels that are considered primitive to galactic telepathy, they include for example the telepathy of the ray of creation and the direct telepathy of galactic reason. (In the alternative history stories, he especially bothered to teach us to communicate with those levels, in the Purple Triangle encounters, called so because purple according to C is the color of direct telepathy of galactic reason).

C said that the brain capacity of most of the Earth's humans is not yet built to connect directly to the galaxy's high-speed telepathinet devices, and therefore the Earth needs special connections to the Federation's central server, and building these connections was the first task assigned by C to the group from the moment he took on the role of managing the Earth's terrestrial species connection program to the galactic network (a project that from the point of view of most galactic network dwellers, seemed the same as for us seem the idea of ​​connecting jellyfish to the regular internet and teaching them to surf it).

מרץ, אפריל, מאי – סיכום ביניים

היינו חבר'ה שקראנו לעצמינו חבורת המחץ, אהבנו לשמוע מוסיקה וקיבלנו הוראות מאחד חפא, ששידר לנו באינטרנט הטלפתי (טלפתינט) כל מיני הוראות לפיהן בנינו כל מיני דברים מסובכים שלא ידענו אם הם בכלל יעבדו.
עד שיום אחד זה קרה, בהסטוריה האלטרנטיבית שבה מצאנו את עצמנו, ביחד עם חפא, שולטים על העולם. מכיוון שהכל התחיל בחודש מרץ אחד, הקדשתי לתיאור הדברים האלה את כל הפוסטים של מרץ בקטגוריית ההסטוריה האלטרנטיבית.

מהפך פתאומי בגלכסיה הוריד את בעלי בריתו החיצוניים של של חפא מהשלטון, ונאלצנו להתפזר במהירות, ומאותו רגע נותר כל אחד לבדו להתמודד עם כוחות האופל הגלקטי שכבשו את כדור הארץ.
במשך שלוש שנים הייתי במקום מדכא שנקרא רחוב הרקפת 12, בעיר אחת חסרת שם צפונית לחיפה, ההולכת ומתמלאת מותווים שעל מצחם מוטבע המספר 21 וחומה הולכת ונבנית מסביב על ידי השלטונות, שאינם אלא עושי דברו של שלטון האופל הגלקטי. לתיאור כל אלה הקדשתי את חודש אפריל.

ב1 במאי כתבתי את פוסט ההתקוממות.



במשך כל השנים האלה, היתה המערכת שלנו מושבתת, לא יכולתי לקלוט שדרים באינטרנט הטלפתי, לא ידעתי מה קורה עם חפא ולאן הלכו כל החבר'ה של חבורת המחץ.
לאחרונה אני מרגיש יותר ויותר צורך למצוא את חפא.
יש דברים מאד חשובים שאני צריך לשאול אותו.
כאשר נפרדנו כל אחד לדרכו, אמר חפא שיש מקום שאליו נצטרך להגיע, אך נוכל לנסות להגיע לשם רק כעבור זמן. הוא לא ציין מתי בדיוק.
אולי הגיע הזמן.
אני יודע את המקום, אך עדיין צריך לחשוב על דרך להגיע לשם.

693 (איזה אתר סבבה)

לסיכום הכניסות באפריל:

אחרי הניצול, זמן אופטימלי
בא לי לצעוק אני פרחה.
בנימין נתניהו: אני אוהב אותך הפועל
בנק ישראל.

גיא עטרת, בטירוף שלנו
דפוק בראש, בסיסט שחבל על הזמן.
אוכל כריות: בובה יפה של עובדיה יוסף.
אוהבת לגמור.

ויקרא אל משה: זרוק מספר.
הבלט של יואש, שקר מוחלט.
הצגה מוקדמת, רמת גן
שמעון גרידי: תרגיעי, פרגית מוצצת גדיים.
עובדיה יוסף מת. מיה דגן המלכה של העולם.

מה אני עושה פה לא יודע.
חילוף חומרים מהיר, חוקן עבה ומשונן.
גרינשפן חזר למשחק
כל מי שבטבלה זו הוא ענק.

האחשדרפנים, העבירות
באב קדמון, כל אלה שווים לי

שירים ישראלים מלחמות

עוד שיר בסדרה i'm your gooogie man. (או אולי: blame it on the googie?)
אולי בקרוב נכריז על 'פרוייקט הגוגי'. מה דעתכם?

כלי עבודה חקלאיים, הם למאיה בוסקילה תמונות עירום.
כי שיר site:israblog.nana10.co.il <a class='blog' href=', שיר מקלחת הוא לא רק מלים.
הוא גם שיר סיפור – מערכת השמש הכוכבים.
אז קומי קומי כיפה אדומה ואל היער צאי
בקצה היער לך מחכה יצחק מודעי.

(אני סלוגן פוליטי, יה יה)

הנמשל כמו המשל, ללא מוסר השכל
החיים הם הוטל קליפורניה. קליפורניה הוטל.
מלאים חלומות כל רוחות רפאים.
עולמות 2005, לא פחות, בהם נמצאים.
כמו חומת העיר טבריה, צופנים סודות עתיקים
עם חדשים צועדים בסך, כמו מצעד שירים (מהההסטוריה של הרדיו).

על איך להכין סייר רשת איש המחץ ההסטוריון שולט.
גם אתרים לירח דבש , מומלצים בסיני (באמת).
ואם תרצו פרטים לדעת עוד, תשאלו את אנדריי או את קארן, היא בפורום מפורסמות ישראליות.

התקוממות

האות ניתן דקות אחדות לפני הזריחה.
שערי מותווים.
פבלו אלטו ואלכס חסמו את פיות השומרים הרדומים שליד השער הסמוך לחומה, בסחבות ספוגות חומר שעזר להם להמשיך לישון (הכל עודפי יצור של המפעלים הסגורים).
ריקרדו פָּרָץ מתוך השער, על האופנוע המתוקן של מוריס בן שושן (וכשהוא עטוי באפוד הגוף שעתיד להיות מאד מפורסם, בעיקר בזכות "התמונה ההסטורית", ואותו הצלחנו רק לפני יומיים להעלים ממחסני הסיירת המקומית), ונכנס במלוא העוצמה במתקן הזכוכית השחורה שעמד לפני השער.
מתקן הזכוכית השחורה שהפעיל את חומת המת"ג שמסביב לחומת הבטון ואת אנשי הפח ששמרו מסביבה, התנפץ לאלפי רסיסים שחורים שגם הם מוכרים לכולם מן התמונות שאני צילמתי (שוב תודה, תודה).
המת"ג נפל וכל אנשי הפח הנוצצים, היו עכשיו גרוטאות דוממות.
אפשר היה להתחיל את התקוממות המותווים.

די חששנו, למען האמת, שהאנשים באוהלים של המחנות יהיו חלשים, אדישים ומדוכאים מדי מכדי למלא את התפקיד ההסטורי שייעדנו להם. אבל לא היתה ממש ברירה.
אבל כשהם טלטלו את מכוניות הסיירת המקומית שהבולדוזרים של חברת הבנייה שהזזנו חסמו אותן בכביש המערבי החדש שבין המפקדה לשער החומה, וגם אחר כך, בהשתלטות על המפקדה, חששנו שהם להוטים יותר מדי.
את רוב אנשי הסיירת המקומית הצלחנו להציל מידיהם, אבל כולם יצאו די חבולים. הצעקות "אנחנו לטובתכם, תמיד היינו" לא ממש עזרו להם. גם את הנשק של הסיירת הצליחו חברינו לרכז במקום אחד. אבל את הצתת המפקדה הכבושה, לא מנענו.
כל פריט שנפל בידינו, כולל הנשק והבולדוזרים, שהתחילו בינתיים לנגח את החומה, סומן מיד משולש סגול ובמרכזו 21.

מן הגבעה שליד מתקן הזכוכית המנופץ ראיתי את המכוניות השחורות של המשמרות מתחילות לזרום ממערב. לקח להן קצת זמן, למרות מערכת האזעקה שלא הפסיקה ליבב מרגע שריקרדו ניפץ את הזכוכית. לרוחב הכביש התארגנה מולם שורה של נושאי מיכלים דליקים ולהביורים (הכל הורכב מעודפי הציוד של המפעלים).
ראינו שהם מהססים. מחכים להוראות. מן המחנה עלתה עננת עשן. הבולדוזרים, נהוגים בידי פבליטו וסרגיי, המשיכו להוריד את החומה.
אחרי שעה התחילו להגיע גם הנגמ"שים, עם התותחים מכוונים אלינו. אבל אז גם הגיעו, סוף סוף, צוותי העיתונות ורשתות השידור מכל העולם, כדי לקבל את התמונות שיעשו הסטוריה. הישראלים היחידים שהגיעו, בינתיים, היו אנשי המקומון התל אביבי שאצלם הייתי לפני שנעצרתי. הם קיבלו מריקרדו וממני את הראיונות הראשונים. הגיע להם.

ומי שלא היה שם, הפסיד את תחילתה של התקוממות שערי מותווים הראשונה, שנתנה את האות למרד המותווים שפרץ בכל הארץ.

אז מה היה לנו – סיכום אפריל בהסטוריה האלטרנטיבית

(בחודש מרץ היה לנו את זה)

אפריל מתחיל כאן.
פתאום אני מוצא את עצמי ברחוב הרקפת 12. אחר כך מתחילה עונת ההתוויות: 21 ו24. ההתוויות נמשכות, אני מסתתר ואחרי הפשיטה אני מוצא את עצמי לבד עד לבואם של שכנים חדשים.
אני מתחיל לצאת החוצה ומגלה איך נראה השער.
ריקרדו מגיע מת"א, והמספריים השחורות נוקמות את נקמתה של לונה בארתור "שן".

חומה מתחילה להיבנות סביבנו ואני יוצא לכמה שבועות אל החופש ומגיע, על האופנוע של ריקרדו למדינת תל אביב החופשית, אבל חוזר לרחוב הרקפת 12, הפעם כמותווה, ומצטרף למחתרת.

נתראה במאי!