עיסקה והתלבטות (שידור חוזר ומקצה שיפורים)

בדיוק עמדתי עם ריקרדו על הגבעה שליד מתקן הזכוכית המנופץ בכניסה המערבית. זה מקום שאנחנו אוהבים לעמוד בו בכל יום כשאנחנו מגיעים לשם במהלך הסיור היומי בעמדות המקיפות את העיר. יש שם תצפית טובה על הנוף והמקום, עם שרידי הזכוכית שעוד נמצאים שם, מזכיר לנו את ההתחלה של ההתקוממות שעדיין לא נכנעת.

מכונית 4x4 מצוחצת בצבע אדום מטאל נעצרה מתחתינו. מראה נדיר במקומותינו, לאחרונה.
האיש שיצא מתוכה היה לבוש חליפה עם עניבה, עם מזוודת ג'יימס בונד. קרח לגמרי, ולפי הקימור של המצח והגבות יכולתי לדעת שהם קולטים. ניחשתי נכון שהוא עורך דין.
בקול רם מספיק שיכולנו לשמוע אמר לשומרים שהוא נציג מטעם הגבוהים, והוא מבקש לדבר עם המנהיג.
ראיתי שהוא לא משקר.
ריקרדו סימן לשומרים שיתנו לו לעלות אלינו. הצגנו את עצמינו, הוא הציג את עצמו, עו"ד רם גלנזר, מתווך אנושי ישיר מטעם האינסטנציות הגבוהות, כפי שקרא לשליטים, כלומר השליטים האמיתיים.
הוא שאל את ריקרדו אם יש מקום שבו יוכלו שניהם לדבר "בדיסקרטיות" וריקרדו אמר שכאן זה המקום, ואת מה שיש לו להגיד, שיגיד לכל הנמצאים, שזה כולל את השומר שהביא אותו, אותי ועוד שלושה חבר'ה שמסיירים איתנו תמיד. האיש הראה סימנים של אי נוחות, ובכל מהלך השיחה השתדל לזוז עם ריקרדו הצידה.
הוא בא להציע עיסקה.

הוא אמר שלשלטונות הגלקטיים, מפעם לפעם כינה אותם גם הגבוהים או האינסטנציות הגבוהות, אין שום דבר אישי נגד המותווים. הרעיון להתווייתם שייך כולו לממשלות האדם, ולשולחיו לא היה מלכתחילה כל קשר לכך.
לעומת זאת ידוע לשולחיו שהמכונה "הסטוריון מצעד המחץ", כלומר אני, קשור אל חפא, שעוזר ליריבם הגדול של שולחיו, "שליטה המודח של המערכת", הלא הוא הכחול.
לכן, הוא אמר מעוניינים שולחיו, כלומר הגבוהים, שמחתרת המותווים תמסור אותי לידיהם ומבקשים זאת מהם כ"אות של רצון טוב".
בתמורה, כך אמר, מוכן השלטון הגלקטי לפרוש את חסותו, באופן ישיר, על כל המותווים. ובהדגשה, על כולם.

"יש לכם מושג מה זה אומר?" שאל רם גלנזר "זה אומר לא רק שלא ירדפו אותכם, אלא שאתם תהיו מעכשיו המעמד הבכיר, אתם תהיו בני האדם המועדפים. אתם קולטים? כל האחרים, כלומר כל אלה שלא מותווים, הם עכשיו ימותו להיות כמוכם. כל אלה שרדפו אותכם, ישלמו לכם הון רק כדי שתרשו להם לצרוב על המצח 21 כמו שלכם, אפילו עם משולש סגול. זאת עיסקה שלא הייתי מסרב לה. וגם אתם לא, אם רק תחשבו. וכל מה שאני מבקש לעצמי, הוא שתשמרו לי מקום ראשון בתור להתוויה." אמר ואפילו לא צחק.
ריקרדו שאל אותו מה יהיה אם המותווים יסרבו לעיסקה.
"אלוהי הגלקסיה ירחם עליכם. אני לא רוצה לחשוב מה יקרה אם חו"ח באמת יהיה לכם עסק עם השליטים. ותחשבו אם זה כדאי לכם בשביל מישהו אחד. ואתם צריכים לחשוב לא רק על עצמכם, תסלחו לי שאני אומר זאת. אף אחד עוד לא אמר לא לגבוהים, ואם מישהו יאמר להם לא, יש סכנה שהם יתעצבנו על המין האנושי, ואז אין לדעת איפה זה ייגמר. החלטה לא נכונה שלכם, עשויה לגרום שואה לאנושות!"

עו"ד רם גלנזר לא השתהה עוד. הוא נתן לריקרדו כרטיס ביקור ומכשיר טלפון סלולארי להתקשר אליו, ברגע שנחליט. אמר שעוד יהיה בסביבה בימים הקרובים, במלון בחיפה, "אבל אני לא יודע כמה ימים, אז אל תשתהו יותר מדי עם ההחלטה שלכם. אני בטוח שלא תשתהו.". טפח לריקרדו על שכמו ומיהר לרדת מן הגבעה בחזרה אל מכוניתו.
ריקרדו קרע את כרטיס הביקור. "אנחנו לא מסגירים אותך" אמר לי, "והם יכולים לאיים כמה הם רוצים. אנחנו כולנו אם נמות, נמות יחד", וכל החבר'ה שהתאספו שם בינתיים, קראו קריאות הסכמה והקיפו אותי בחיבוקים.
וכך הגיבו גם כל האחרים, בערב, כשכינסנו את כל המותווים באולם המרכזי של המפעל הנטוש שם מסר ריקרדו דו"ח על הפגישה שלנו עם המתווך והציע הצבעה על ההצעה. כולם דחו פה אחד. וכולם הקיפו אותי באהבה.

אבל יש כאן גם קולות אחרים. הם עדיין נשמעים בשקט, אבל אני מרגיש אותם.
הם אומרים שכל האידיאלים לא שווים את הנזק שעשוי לבוא על כולנו, ועם כל הצער והכאב שבהסגרתי, "עדיף שאחד ילך ולא אלפים, במקרה זה אולי מיליארדים" שהכאב והצער שלהם, בסיכומו של דבר, יהיה יותר גדול מן הכאב על אחד.
והרווח, לעומת זאת, יהיה משהו עצום. טיפשות גדולה לוותר על האפשרות להיות בני האדם המועדפים, כששליטי הגלקסיה עצמם מציעים לנו אותה. וכל זאת במחיר מאד קטן, אם נסתכל על זה בפרופורציות. ומגיע למותווים, סוף סוף, להיות פעם אחת גם מועדפים. מה יש?
ויש גם את אלה שאומרים, שאף אחד לא צריך להיות אחראי לבחירה שבחרתי להיות אחד מהאנשים של חפא, ואני צריך לשלם עליה לבדי.

ובסופו של דבר, ההחלטה תלויה בי.
אני לא כל כך סומך על הפיתויים שמציעים שליטי הגלקסיה למותווים. אני לא חושב שאיזה עו"ד, גם אם יש לו דיבור עם השליטים, יכול להבטיח שהם יעמדו במילתם. מה גם שאני לא בטוח שהמועדפוּת, הדי מעורפלת הזאת, באמת תעשה טוב למותווים אבל נגיד שכן.
אני גם די מפחד להיות מוסגר. אני לא יודע מה הם רוצים לעשות איתי.
אני, אישית, גם לא מתרשם מהאיומים המפורשים והמרומזים שהשמיע העו"ד הקרח.
אבל לנסות לבחון את זה בדרך של סיכון חברי, שבאמת לא קשורים למלחמה שלי, ואולי סיכון האנושות כולה…
באמת אחריות כבדה.

מה אתם הייתם מחליטים?

נכתב לראשונה במאי 2005.

שידור חוזר: התקוממות (מרד המותווים)

האות ניתן דקות אחדות לפני הזריחה.

שערי מותווים.

פבלו אלטו ואלכס חסמו את פיות השומרים האנושיים הרדומים שליד השער הסמוך לחומה, בסחבות ספוגות חומר שעזר להם להמשיך לישון (הכל עודפי יצור של המפעלים הסגורים).

ריקרדו פָּרָץ מתוך השער, על האופנוע המתוקן של מוריס בן שושן, ועם הקסדה והאפוד שכולם מכירים עכשיו מהתמונות (ורק יומיים קודם הצלחנו להעלים ממחסני הסיירת המקומית), ונכנס במלוא העוצמה במתקן הזכוכית השחורה שעמד כמה מאות מטרים לפני השער.
מתקן הזכוכית השחורה שהפעיל את חומת המת"ג שמסביב לחומת הבטון ואת המתכתיים ששמרו מסביב לה, התנפץ לאלפי רסיסים שחורים שגם הם מוכרים לכולם מן התמונות שצילמתי עם המצלמה של ריקרדו, אחרי ששלושת האופנועים הנוספים (שהעלמנו ממחסני הסיירת באותו מבצע שבו השגנו גם את הקסדות והאפודים) שבהם תכננו להצטרף לריקרדו, נהיו מיותרים ולא היה לי משהו אחר לעשות.
המת"ג נפל וכל המתכתיים, אנשי הפח הנוצצים, היו עכשיו גרוטאות דוממות.

התקוממות המותווים התחילה.

די חששנו, למען האמת, שהאנשים באוהלים של המחנות יהיו חלשים, אדישים ומדוכאים מדי מכדי למלא את התפקיד ההסטורי שייעדנו להם. אלא שלא היתה לנו ממש ברירה.
אבל כשהם טלטלו את מכוניות הסיירת המקומית בשעה שהבולדוזרים של חברת הבנייה שהזזנו חסמו אותן בכביש המערבי החדש שבין המפקדה לשער החומה, וגם אחר כך, בהשתלטות על המפקדה, חששנו שהם להוטים יותר מדי.

את רוב אנשי הסיירת המקומית הצלחנו להציל מידיהם, אבל כולם יצאו די חבולים. רובם פצועים קשה (יש בעייה שאין בית חולים בעיירה, וגם ציוד עזרה ראשונה קצת קשה להשיג). הצעקות "אנחנו לטובתכם, תמיד היינו" לא ממש עזרו להם. גם את הנשק של הסיירת הצליחו חברינו לרכז במקום אחד. אבל את הצתת המפקדה הכבושה, לא מנענו.
כל פריט שנפל בידינו, כולל הנשק והבולדוזרים, שהתחילו בינתיים לנגח את חומת הבטון, סומן מיד במשולש סגול ובמרכזו 21.

מן הגבעה שליד מתקן הזכוכית המנופץ ראיתי את המכוניות השחורות של המשמרות מתחילות לזרום ממערב. לקח להן קצת זמן, למרות מערכת אזעקה שלא הפסיקה ליבב מאי שם מהרגע שריקרדו ניפץ את הזכוכית. לרוחב הכביש התארגנה מולם שורה של נושאי מיכלים דליקים ולהביורים (הכל הורכב מעודפי הציוד של המפעלים).
ראינו שהם מהססים. מחכים להוראות. מן המחנה עלתה עננת עשן. הבולדוזרים, נהוגים בידי פבליטו וסרגיי, המשיכו להוריד את החומה.
אחרי שעה התחילו להגיע גם הנגמ"שים, עם התותחים מכוונים אלינו. אבל אז גם הגיעו, סוף סוף, צוותי העיתונות ורשתות השידור מכל העולם, כדי לקבל את התמונות שיעשו הסטוריה וזה עצר, לפי שעה, גם את הנגמ"שים.
הישראלים היחידים שהגיעו, בינתיים, היו אנשי המקומון התל אביבי שאצלם הייתי לפני שנעצרתי והבאתי להם את התמונות. הם קיבלו מריקרדו וממני את הראיונות הראשונים. הגיע להם.

ומי שלא היה שם, הפסיד את תחילתה של התקוממות שערי מותווים הראשונה, שנתנה את האות למרד המותווים שפרץ בכל הארץ.

נכתב לראשונה במאי 2005.

שידור חוזר: כרטיס זהות

מן התקופה הקודמת, בה שלטנו בעולם, לא נשאר שום זֵכֵר.
אף אחד גם לא דיבר עליה, כאילו לא היתה. העולם שב לקדמותו, וגרוע מכך.
המדינות חזרו, ואיתן גם הצבאות והמלחמות. אפשר היה לדעת את זה טוב, מן החדשות שנשמעו מפעם לפעם, כשלרדיו העתיק של הגב' בן שושן היה מתחשק לעבוד.
מלבדו, לא היה שום מכשיר אחר שקישר עם העולם.
האויר היה מזוהם, לפחות בעיר הזאת על יד חיפה, תיארתי לי שכך זה גם בשאר המקומות בעולם, אך לא ידעתי מה מזהם את האוויר כל כך.

את שערי הארוך גילחתי כבר ביום הראשון, לפני שהלכתי לעבודה, במספרים השחורות הגדולות שנתנה לי גב' בן שושן ("חס ושלום שתשאיר את השיער במספרה ממול. יחשדו מאיפה באת, וגם, למה שהם ירוויחו אותו"), כדי להסיר מעלי כל סימנים מזהים, והייתי קרח לגמרי. משקפי נעלמו עוד בלילה של הפלישה, כשרצתי בגשם. יותר טוב, לראות כמה שפחות. ושלא לדבר על להיראות, ועם משקפיים.
כולם פחדו מן המשמרות החיצוניים, שנכנסו מפעם לפעם לאזור עם הטרנזיטים השחורים שלהם כדי לעצור אנשים, שלא חזרו אף פעם. לא שהסיירות המקומיות היו הרבה יותר טובות, אבל את האנשים שלהן אפשר לשחד. לפחות כך אמרו במפעל ובבית הזונות. אני שמחתי לא להתקל לא באלה ולא באלה.





ברדיו של גב' לונה בן שושן הודיעו על חלוקת כרטיסי זהות חדשים, המחליפים את תעודות הזהות הישנות, וציינו את הכתובות בערים הגדולות אליהן צריך כל אזרח לגשת. הכרטיסים, כך אמרו בתשדירים, מזכים בזכות הצבעה בבחירות הקרובות, באפשרות להחזיק חשבון בנק ולשלם באשראי, והם גם זכות אזרחית גדולה מאין כמוה. יש לך כרטיס זהות, משמע אתה אזרח. כך לפחות אמרו הססמאות ("כרטיס טוב זו אזרחות טובה") שבתשדירי התעמולה והפרסומת, ברדיו של גב' לונה בן שושן.
בשבילי במיוחד היה בריא הרבה יותר להיות בלי כרטיס ובלי זהות (כולם קראו לי בכינוי עפ"י שם המשפחה הבדוי שנתתי), ובריא עוד יותר שלא לצאת אל העיר הגדולה שבכניסה אליה יש מחסום של המשמרות החיצוניים.
אבל גם רבים אחרים במפעל ובחנויות ברחוב שממול, אמרו שהם לא ילכו לקבל את הכרטיסים, וכל מה שאומרים ברדיו, זה חרטא.
היו כאלה שכן הלכו. כל מי שהלך, חזר אחרי שבוע, בלי כרטיס חדש בידיו, אבל עם מספר טבוע, באדום, על מצחו: 21. ככה סימנו פעם את כל מי שלא התאים לשירות צבאי, ככה סימנו כעת, עם חותם על המצח, את כל מי שלא עמד במבדקים לכרטיס זהות, כרטיס אזרחות.
אף אחד בעירנו לא עמד במבדקים.
פתאום הגעתי למסקנה שכולם בעיר הזאת, הם או כאלה שלא ניגשו לקבל את הכרטיס החדש, כלומר למבדקים, או כאלה שניגשו, וקיבלו 21.
לא ראיתי אף אדם שנושא את כרטיס הזהות החדש, וידעתי גם שאין סיכוי שאראה.

נכתב לראשונה באפריל 2005

מילון ההסטוריה האלטרנטיבית: חטאפה

שיטת תעבורה מהירה בגירסת המערכת שבנתה חבורת המחץ כחלק מן התכנית.
החטאפה, אשר מבוססת על שיגור למרחק (טלפורטציה). מותקנת במכוניות, חלליות קטנות וכל כלי רכב אפשרי, אך יכולה להיות גם נייחת, מופעלת באמצעות ידית-הילוכים הנקראת גם 'מחוֹלֵל החטאפה', וברגע שהיא מתרחשת גורמת לגוף של כל מי שנמצא מסביב לידית תחושה של זעזוע, כאילו חוטפים אותו בכח, תחושה הנמשכת עד לסיום המעבר. הכינוי שהמצאנו מבטא את התחושה של החטיפה, והוא גם ע"ש עיר בספרד שממנה באה אחת העיתונאיות שריאיינו אותנו, אז, בזמנים הראשונים.
החטאפה מהווה חלק מהערכה הבסיסית הנדרשת מכל נוסע. הפעלתה התאפשרה אחרי חיבור כדור הארץ לתחנות חיצוניות של קפיצה בחלל, ולכן לאחר השתלטות כוחות האופל על החלל שמסביב לכדור הארץ וניתוקו מן התחנות החיצוניות, לא היה ניתן לעשות בה שימוש.

שידור חוזר: חלל עויין (השתלטות האופל)

לאחרונה נראה חפא עייף מאד.
צבי ואני ידענו שהוא מקבל ידיעות מדאיגות, מהמחכה בשמים, שגרירנו בפדרציה וממקורות אחרים.
הממלכות של כוהני התבונה האפלה שאותן תמיד פחדה הפדרציה לפרק, מעבירות כוח מהטריטוריות שלהן שמחוץ לטווח שליטת הממשל המרכזי, פנימה אל תוך ההפדרציה. מבפנים, הן מקבלות תמיכה מנופלדנס, שגרירה לשעבר של הפדרציה בממלכות כהני התבונה האפלה, המתנגד למדיניות מנהיג הפדרציה הכחול בעיקר מאז שהחליט לשלוח לנו את הכח שבעזרתו הקמנו ממשלה עולמית בכדור הארץ, ובעיני נופלדנס ובעלי בריתו, שליחת-כח זו אלינו היתה הפרה של האיזון הגלקטי.
חפא חשש מאד, שנופלדנס וכהני התבונה האפלה יצאו למתקפה משותפת נגד השליט הכחול.

חפא גם אמר לי שהוא חושש שמא בניגוד למה שידענו עד עכשיו, נציגים של נופלדנס וכוהני התבונה האפלה נמצאים ונמצאו תמיד בכדור הארץ. בזמן האחרון ראה חפא יותר ויותר בני אדם שבהילות שלהם ראינו את אותם אטומים שחורים שראה פעם בהילה של עוזר הנגר שעבד אצלינו כמה ימים. לפעמים היו האטומים מרובים בכמות כזאת, שגם אני יכולתי לראות אותם וזה היה מבהיל ביותר, למשל אצל אותו שומר עם זקן שחור שעמד בכניסה למועדון שבקמפוס, ואחרים. ברחובות ראיתי גם אנשים שנראו מגעילים במיוחד, וענדו לצוארם מחרוזות מכדורים בגוון כתום-דם שנראו בדיוק כמו הכדורים שענד נופלדנס כשראיתי אותו בפדרציה, וכמו כדורי האש שנפלו על המחנה בסיני והרגו את קויסטי ודורייה. פתאום נזכרתי שבשטף האירועים, לא חקרנו עדיין מאיפה באו אותם כדורי אש והרגשתי שיש לנו אשמה רבה כלפי בני הזוג הנרצחים, ששכחנו אותם לגמרי.

 

בליל הסדר כינס חפא את כולנו למפגש של יישוב מחלוקות, פיוס והשלמה.
שוב היינו בצריף שליד הכנרת, שם התחלנו במסורת מפגשי ההמשולש הסגול. לראשונה היו איתנו גם שלושה "מקומיים".
את יום השבת שלמחרת הסדר אי אפשר לשכוח.
בחוץ היה קריר יותר מדי בשביל ראשית אפריל, והשמים היו אפורים. בכל זאת מצב הרוח השתפר, אחרי שיושבו המחלוקות הקשות שררה בינינו שוב, לראשונה מזה זמן רב אוירה של תקוה, הרגשה שהנה אנחנו חוזרים לימים של פעם.
אחרי ארוחת הצהריים, כששמש קצת יצאה, יצאנו בהליכה רגלית לטבריה, הליכה שאמורה היתה להימשך כשעה וחצי. חפא נשאר בצריף.
אחרי חצי שעה של הליכה התחלתי להרגיש רע מאד, אי שם בגוף הכולל שלי, וגם אחרים אמרו שהם מרגישים אותה הרגשה. לא יכולנו, פשוט ככה, להמשיך ללכת בכיוון טבריה. החלטנו לחזור לצריף. השמים הפכו לקודרים יותר ויותר, אף פעם לא ראינו אותם ככה, כמעט שחורים, ורוח קרה ורעה מאד התחילה לצלוף בנו.
חפא עמד מחוץ לצריף, ומיד כשהגענו בישר לנו שאשר יגור מפניו בא.
הוא אינו קולט יותר שדרים מן הנקודות שלו בפדרציה, ואם הוא מבין נכון את מה שקרה, כוהני התבונה האפלה ונופלדנס אכן עשו יד אחת והדיחו את השליט הכחול, ידידנו. הדבר הראשון שיעשו, אמר חפא, יהיה ביטול החלטותיו, ובראש וראשונה ההחלטות שהחליט בעדינו. כעת אין לו ספק שהם בדרך לכאן.
חפא אמר שהכוחות שלהם אדירים והמערכת שלנו לא תוכל להלחם נגדם, וברגע שיגיעו לכדור הארץ תפסיק המערכת, כברירת מחדל, לפעול. לחלוטין.
אין גם טעם לנסות להשתמש בחלליות ולהימלט מכאן, כי הם כבר שולטים על כל מפתחות הקפיצה בחלל שמסביב למערכות השמש האזוריות, אליהם החטאפה שלנו מתחברת. החלל שסביבינו הוא עכשיו חלל עויין.
חפא אמר שהדבר היחיד שיישאר לרשותנו בימים הבאים, ואולי נוכל להשתמש בו, הוא המדיטציות וכמה מתרגילי הלוחמה שלמדנו במפגשי המשולש הסגול.
אבל עכשיו, אמר, אנחנו חייבים להתפזר במהירות, כל אחד ילך לדרכו וישתדל להיעלם בפינות הארץ והעולם. רק כעבור זמן מסויים, נוכל להתחיל לנסות לחתור ולהגיע למקום מסויים אשר חפא ציין לנו את שמו, שם נוכל אולי להתארגן מחדש.
גשם כבד וברד אכזרי ניטחו בחוץ.
מקץ שעה כבו כל החשמלים בעולם, והמערכת שבתה כליל.

חושך בראשיתי השתרר בכל, ואני ידעתי שנופלדנס וכוחות הצד האפל של הגלקסיה השתלטו על כדור הארץ.

נכתב לראשונה באפריל

 

Chapa has been looking very tired lately. Zvi and I knew he was receiving alarming news, from "Waiting in the Sky," our ambassador to the Federation and from other sources.

The kingdoms of the priests of the dark intellect that the federation has always feared dismantling, transfer power from their territories beyond the control of the central government, into the federation. On the inside, they receive support from Nofladnas, the former ambassador of the Federation to the Priests of Dark Wisdom, who opposes the policy of the Blue Federation leader especially since he decided to send us the power with which we formed a world government on Earth. Chapa feared very much that Nofladnas and the priests of Dark Reason would launch a joint attack against the Blue Ruler.

Chapa also told me that he fears that contrary to what we have known until now, representatives of Nofladnas and the priests of dark reason are and have always been on earth. Recently Chapa has seen more and more people in whose auras we have seen the same black atoms he once saw in the aura of the carpenter's assistant who worked for us for a few days. Sometimes there were multiple atoms in such quantity that I could also see them and it was most frightening, for example with the same guard with a black beard standing at the entrance to the club on campus, and others. In the streets I also saw people who looked particularly disgusting, wearing necklaces of orange-colored beads that looked exactly like the beads Nofladnas wore when I saw him in the Federation, and like the fireballs that fell on the camp in Sinai and killed Koisti and Durea. Suddenly I remembered that in the course of events, we had not yet investigated where those fireballs came from and I felt we had a lot of guilt towards the murdered couple, that we had completely forgotten about them.

On Seder night, Chapa convened us all for a meeting of dispute resolution, reconciliation and reconciliation.
Once again we were at the wood house near the Sea of ​​Galilee, where we started in the tradition of the Purple Triangle meetings. For the first time, we also had three "locals" with us.
The Sabbath day after Seder cannot be forgotten.

It was too cool outside for early April, and the sky was gray. Nevertheless, the mood improved, after the difficult disputes had settled down, there was an atmosphere of hope between us again, for the first time in a long time, a feeling that here we are going back to the old days.
After lunch, when the sun was out a bit, we went for a walk to Tiberias, a walk that was supposed to last about an hour and a half. Chapa stayed at the wood house. After half an hour of walking I started to feel very bad, somewhere in my overall body, and others said they felt the same way. We could not, just like that, continue walking in the direction of Tiberias. We decided to return to the wood house. The sky became gloomier and gloomier, we had never seen the sky like that, almost black, and a very cold and evil wind began to whip us.

Chapa was standing outside the house, and as soon as we arrived he informed us that what he feared was coming.
He no longer picks up messages from his points in the Federation, and if he understands correctly what happened, the Priests of Dark Wisdom and Nofladnas did join forces and oust the Blue Ruler, our friend. The first thing they will do, Chapa said, will be to overturn his decisions, and first and foremost the decisions he has made for us. Now he has no doubt they're on their way here.

Chapa said that their forces are enormous and our system will not be able to fight against them, and once they reach Earth the system will stop operate, by default. completely.
There is also no point in trying to use spaceships and escape from here, because they already control all the jump keys in space around the regional solar systems, to which our hijacker connects. The space around us is now a hostile space.
Chapa said the only thing that will remain at our disposal in the coming days, and perhaps we can use it, is the meditations and some of the warfare exercises we learned in the Purple Triangle sessions.
But now, he said, we must disperse quickly, everyone will go their separate ways and try to disappear in the corners of the country and the world. Only after a certain time, will we be able to start trying to strive to get to a certain place which Chapa gave us his name, where we might be able to reorganize.
Heavy rain and brutal hail fell outside.
In an hour, all the electricity in the world was turned off, and the system went out completely.

Darkness in the beginning prevailed in all, and I knew that Nofladnas and the dark side forces of the galaxy had taken over the Earth.

שירי טיולים, 28/3/05

לְאֹרֶךְ רְחוֹב אַרְמֵנִי
אִישׁ מִלְּבַדִּי אַיִן.
חוֹמָה מִכָּאן, חוֹמָה מִכָּאן.

אִם אֵעָלֵם פֶּתַע
רַק חַמָּה שֶׁל צָהֳרַיִם תִּהְיֶה עֵדָה.

אֲפִלּוּ הִיא זָרָה כָּאן
עַל גַּבּוֹ שֶׁל הַהוֹלֵךְ.

שְׁתֵּי דַּקּוֹת לִפְנֵי
הוּא הָיָה בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת.

הצועד/ משירי חזרה לתיכון

א.

מבט על תמונת מחזור ישנה

בְּמִסְגָּרוֹת ישָנוֹת

פָּנִים חֲמוּרוֹת, מַבְטִיחוֹת

לשַחֵר לְטֶרֶף הָעוֹלָם

בְּשָחֹר-לָבָן.

הַכֹּל נָקִי מִכְּבָר

מִמִשְקְעֵי הַיַּלְדוּת, חָלְפוּ עָבְרוּ.

הַתְחָלוֹת חֲדָשוֹת

צְּלוּלוֹת כִּבְּדֹלח

שֶל הַזְּמַן הַמְבֻגָּר.

לֹא יִהְיֶה לָנוּ עוֹד זְּמַן מְבֻגָּר כָּזֶה

חֲכָמִים הָיוּ הַצַלָמִים

שֶיָדְעוּ לְהַקְפּיא אֶת הָרֶגַע.

הָטֶרֶם שֶבֵּין מַה שֶהָיָה

וּמַה שֶלֹא יִהְיֶה.

ינואר-יוני 2005

ב.

כְּמוֹ הָאֲדָמָה שֶלֹא יוֹדַעַת

מֶרְחַקִּים אַסְטְרוֹנוֹמִיים

כָּךְ אֲמִתּוֹת בֵּית הַסֵפֶר

יְשָנוֹת, פְּשוּטוֹת

מִּתַחַת לַשֶמֶש הַאַחַת.

חַדְרֵי הָכִּתּוֹת, הֵן אֵינָן מִשְתָּנוֹת

אֵלֶה רָק אֲנַחְנוּ, שֶחוֹלְפִים

מִתְרַחֲקִים. מִסְתַּבְּכִים.