חיפושים שגוגל שולח אלי:
תמונות של מכבי כיפה.
מחוץ לחוקי הפדרציה
מכיוון שכדור הארץ, כפלנטה נידחת באיזור דל אנרגיית שמשות באחת מזרועות הקצה, לא עניין במיוחד את רוב הציביליזציות המאוכלסות בגלכסיה, וברשומות של טיסות המחקר שנמצאו בספריית בית הספר הגבוה ובאתרים הנגישים באינטרנט הטלפתי, לא נרשם דבר על טיסות למערכת שמש זו, לפחות ב3000 השנים האחרונות, הניח חפא שביקורים בכדור הארץ אכן לא התקיימו (עד לטיסה שבה נחטף הוא עצמו, חטיפה שגם היא התבצעה באמצעות שביט מונחה ולא על ידי נחיתה של ממש), ושהמין האנושי, והחיים על כדור הארץ בכלל, הם כיום מבודדים מהיקום, ואינם מוכרים לאף אחד, חוץ ממכריו, חוקרי בית הספר הגבוה של התבונה הגלקטית, אליו הצליח להתקבל לאחר שהתגנב כנוסע סמוי לחלליתם של החוקרים, בשעה שחבריו שנחטפו איתו נלקחו בחללית האחרת חזרה אל נקודת הזמן שהיו בה בכדור הארץ לפני החטיפה.
הנחה זו, כפי שהסתבר לכולנו, היתה מוטעית.
לאורך ההסטוריה כולה, הגלקטית והמקומית, היו בהיררכיה הקוסמית גורמים שהיו להם אינטרסים בכדור הארץ ובכל מה שנמצא עליו.
בדרך כלל התקיימו גורמים אלה מחוץ לחוקי הפדרציה והסדרים האינטר-מערכתיים שקדמו לה, והם דאגו תמיד שמה שהם עושים יהיה קשה להיוודע, אפילו לאינטרנט הטלפתי הגלקטי. היו בהם שודדי חלל, מחפשי מטמונות כמו מטמונות השביטים, וגם גורמים מדרגות גבוהות הרבה יותר, כמו כוהני התבונה הגלקטית האפלה, שבית הספר שלהם היה מתחרהו ואויבו המסורתי של בית הספר של התבונה הבהירה, אליו השתייך חפא.
גורמים אלה ביקרו גם ביקרו, הקימו מאחזים וטמנו מטמונים באיזורי יקום שההסטוריה הרשמית של הגלקסיה לא רשמה עליהם כמעט דבר, ולא סומנו אפילו במדריכי המקומות האטרקטיביים להרפתקנים שבטיילי החלל וגולשיו הטלפתיים-וירטואליים. אם משום שהיו רחוקים מדי, אם משום שנחשבו משעממים, כמו כל מיני כפתורים כחולים שאף אחד אפילו לא טרח להמציא להם שמות מיידעים, וממילא, מי היה זוכר.
שלטונות הפדרציה, אולי ידעו מה קורה במערכות הנחשלות והמרוחקות האלה, אולי לא. מכל מקום, בינם לבין הגורמים שמחוץ לשלטון החוק התקיים סטאטוס קוו, כשכל עוד הסדר נשמר במרחבים הצפופים של לב הפדרציה, הם לא שאלו ולא התעניינו מה נעשה קצת יותר רחוק, באיזורים שמחוץ לחוק.
עד אשר עלה לשלטון בפדרציה השליט הכחול, אשר היה ידידו של חפא מבית הספר הגבוה של וממסדר לוחמי הקרן הבהירה, ואומרים שחפא אף הציל את חייו במלחמה הקוסמית שבה השתתפו שניהם. בלי להסס, נענה השליט הכחול לבקשתו של חפא לצייד אותו בעזרה, אשר באמצעותה ישנה את גורל המינים החיים על הכפור הכחול, ממנו בא ואליו חזר חפא.
גורמי האופל הגלקטי ראו בהיענות זו של השליט לחפא "התערבות מרגיזה של שלטון החוק בדברים שאינם מעניינו" וכמובן הפרת הסטטוס קוו, ובלי לבזבז דקה קוסמית, התחילו מיד לתכנן את ההפיכה נגד השליט הכחול, שבראשה, כך החליטו, יעמוד נופלדנס, יצור מכובד בן אלפי שנים, שנחשב כמי שתרם תרומה רבה להקמת האיחוד הגלקטי של הפדרציה.
הצעד הראשון אחרי שביצעו כוחות האופל הגלקטי את ההפיכה, היה ההשתלטות על כדור הארץ, ועל מה שקרה לי ולאחרים בעקבות השתלטות זאת, כתבתי בהרחבה בפרקי ההסטוריה האלטרנטיבית.
עכשיו היינו חפא, סטולי הגנוב, עלוה, צבי ואני צופים, מן האי ביוון, באחרונות חלליותיה של קואליציית נופלדנס נוטשות את כדור הארץ (לא לפני שהמטירו עלינו איזה דבר), משאירות לנו עולם הרוס לטפל בו.
הצד הטוב היה, שלראשונה באלפי השנים האחרונות, היו כדור הארץ והחלל סביבו ריקים לגמרי מנוכחות של אופל גלקטי, הפעם באמת.
האמנם?
הייתי שוכב על שמיכות ישנות,
ואולי עלים יבשים, ידיים היו מעסות אותי.
הקצתי מתוך תחושה איומה, כאילו החיים שלי הולכים וכלים, דיכאון ענק וסופני, כאילו השיג אותי עכשיו מה שתמיד הכרתי אך זרקתי לפינות. כעת אין יותר פינות. הכל אותו ריק חסר כל ערך, זהו המצב האמיתי.
לאן נלך עכשיו? אולי מוטב לא לקום, לא ללכת. מאין באו לי מחשבות אלה, כל כך זרות.
כל מה שהיה אני היה מפורק, ואוזל.
נזכרתי באנשים הרבים, שיותר לא אראה אותם, בכל מה שלא יהיה יותר, לעולם.
כל כך הרבה שנים נלחמתי בזה, עכשיו די. נוצחתי. שיעשה בי מה שהוא רוצה, הסוף הזה, שהיה תמיד.
עלוה היתה עומדת ובוחשת, עם ענף שהיה לה בידיים, איזה משהו אדום שהיה בתוך קערה. חפא היה מזליף לתוך זה מים, ואחר כך הם היו ניגשים ומעסים.אותי, ואת צבי וסטולי ששכבו גם הם על הגב, לצדי.
תחושת החלל חזרה והתארגנה בי, והבנתי שהעיסה שעלוה בוחשת עשויה מן הפירות הדומים לתאנים שהבאנו מבחוץ, והמים שחפא הזליף היו מ הבקבוק הנטען שלי, ששכחתי ממנו לגמרי מאז הבוקר.
הבוקר. כל כך הרבה דברים קרו מאז הבוקר. כאילו עידנים עברו.
סטולי היה הראשון שעמד על רגליו, וחפא ציוה עליו שינגן לנו מוסיקה.
המוסיקה התחילה בצליל רועד, של מקהלות, שכאילו נקטעו. אחר כך הצליל התגבר, נעשה קצבי, הגוף ההמום עדיין שלי התחיל לרקוד מעצמו.
אחרי שכבר היינו כולנו מאוששים ויושבים לשתות מיץ מאותם הפירות ממש, הסביר לנו חפא את כל מה שהיה, סיפר לנו על פצצות הדכאון הבלתי נראות שהמטירו עלינו חלליות האופל הגלקטי, ועל הקרב שניהלו גופינו איתן, ועם היצורים הבקטריים של הנפש שנלוו אליהן, עד שהתעלפנו.
זה היה קרב ממשי
והוא נמשך עוד שעתיים אחרי שהחלליות עצמן, הסתלקו לא כדי לשוב.
"ואני כבר התאכזבתי, שכל זה ייגמר בלי שנהיה בשום קרב" אמרתי. כולם צחקו.
"בכל זאת, הייתי מעדיף להרוג גם כמה אופלונים גלקטיים" אמר צבי.
"אילו ידעת כמה יצורים בקטריים הרגת" אמר לו חפא, "ואל תזלזל, אלה בקטריים מהאינטליגנטים שיש ביקום, בוא החוצה ותראה",
וכולנו יצאנו החוצה וביצענו התחברות אל עמדת יודע קבוע ממנה ראינו את הגופים הרבים שנפלו שדודים במאבק איתנו.
"אתה לא חושב שהם פיזרו עוד כאלה בכדור?" שאל סטולי את חפא.
"אם יש כאלה, לנו כבר יש את החיסון. המטרה שלנו עכשיו היא להפיץ אותו".
מה שהחזיר אותנו לשאלה, מה נעשה עכשיו.
השעה היתה בסך הכל שעת אחר הצהריים של יום ארוך בקיץ, כמו קיץ של פעם. אל מול השמש העושה דרכה מן ההר שמולינו אל הים המציץ מפתח הואדי, נראה חפא, עם זקנו המאפיר והשיער המתבדר ברוח, בדיוק כמו הדמות שאיזה במאי שבדיוק כשהתחילה ההסטוריה האלטרנטיבית עשה איזה סרט על מלחמת כוכבים, בא אז עם השחקן כדי לעשות אותה בהשראתו. צבי ועלוה, הזוג הבלתי נפרד, עמד מחובק. כולנו היינו עוד קצת אדומים, מהפירות, ואולי זה בכלל היה השיזוף של השמש, ששוב היתה שמש טובה, כמו פעם. הרגשתי שאני אוהב את כולם, ובפעם הראשונה אחרי הרבה זמן, אוהב באמת את החיים, ובכלל לא היה אכפת לי מה נעשה עכשיו, אם נלך מכאן, אם נישאר.
סטולי הגנוב הצביע ראשון על החללית החדשה, הקטנה הלבנה, או בעצם אפורה, ודומה לכפתור עגול, שהתחילה יורדת מן ההר, אל תוך הואדי. החללית הזאת היתה מוכרת לנו מאד.
שביטים מונחים
לחוקרי מוצא המינים בבתי הספר הגבוהים של התבונה הגלקטית, ובוודאי גם בבתי הספר הנמוכים יותר שאל דומיהם זכו גם חלק מהקוראים כאן להגיע, לא היתה תשובה לשאלה אם היונקים חסרי הכנפיים שהתחילו להופיע לפני 50 מיליון שנה בכפתור הכחול שבאחת מקצוותיה של הגלכסיה, ושלמדען אחד שהיה ידוע כבעל רעיונות קצת הזויים, הזכירו באופיים את האדמיים, הם אכן תוצר של פורמולה גנטית שנגנבה ממעבדות אחד מבתי הספר הגבוהים (שהיו בעלי הזכיון הבלעדי על הפצת הד.נ.א. האדמי בתחום הרשות האינטר-מערכתית), כפי שטען המדען. הם לא פסלו את זה לגמרי. התופעה של גניבת חלליות מחקר קטנות ואוצרות גנטיים ממעבדות בתי הספר, והטמנתם על כפתורים שנמצאו אז מעבר לטווח הגעת ידה של הרשות האינטר-מערכתית, היתה למרבה הצער די נפוצה.
למען האמת, הויכוח הזה (שבו היו אף שטענו, שהיונקים החדשים הם יצירה חדשה של האדונים העתיקים, שעדיין זקוקים לעבדים כמו פעם, אך מעדיפים אותם מוגבלי תנועה יותר, כבדים ומסורבלים ובעלי קיבולת מוח מעט יותר קטנה) בעיני רוב הקהילה המתפתחת, נחשב משעמם. כל מיני זני חיים חדשים שצמחו בכל מיני פלנטות רחוקות, כבר הפסיקו מזמן להעסיק את הציביליזציה המפותחת ביותר של פנים הגלקסיה, שבתקופה זו, 49997994 שנה לפני הספירה, כבר ראתה הכל.
אם עניין אותה משהו במערכות הרחוקות ההן, השוליות, ש"קרינת השמשות המבודדות הנמוכה המגיעה אל פלנטותיהן ספק אם יהיה אי פעם די בה כדי לספק אנרגיה הדרושה להיווצרות מוחות חושבים ומהנדסים" כפי שהתנסח נשיא המדענים, באותה ישיבה של בית הספר האמצעי-הגבוהה, שבה הוחלט להגביל את התקציב של המחקר הנקרא 'מוצא המינים' שניתן עד אז בלי משורה, הרי אלה היו מטמוני השביטים המוּנחים שהיו בקצותיהן של רבות מן המערכות האלה.
השביטים המוּנחים
אי אז, בעבר הרחוק, עטוף בערפילי ההדהודים הטלפתיים והסיפורים שאין היום מי שיכול לדעת את מידת אמיתותם, כאשר עדיין לא היו החלליות כלי נפוץ לתעבורה כיוון שאמצעי התעבורה המהירים לא היו מוכרים, טמן מי שטמן יֵדע שאותו העביר בין הכוכבים על גבי שביטים מונחים.
השביטים, אותם גושי קרח וחומרים קפואים אחרים, אבנים קטנות, וסלעים גדולים, אשר בהתקרבותם לשמש, עם הינמסות הקרח, פורצת מהם הילה של גזים שהשתחררו מהגרעין הקפוא, שימשו את מי ששימשו כחלליות, בהיותם הגופים המהירים ביותר שהכיר. על גבי אותם השביטים, שאותם למד להנחות ולשלוט בתנועותיהם, העביר מי שהעביר מקצוות המערכות לקצוותיהם הנגדיים, ואף ממערכת למערכת, נוסעים מסוגים שונים, מהנדסים ופועלים, חומרי גלם, תאי זרע מוקפאים ועוד אוצרות שהיו לגביו בעלי ערך.
השביטים האלה הם עובדה ידועה בגלקסיה. אין ידוע מי הוא שהשתמש בשביטים האלה והנחה אותם. אלה שמאמינים עדיין במיתולוגיה של מלחמת האדונים ואדמי הדבורה, אומרים שהשביטים הם החלליות הקדמוניות של האדונים, בטרם הינדסו להם העבדים האדמיים שעבדו בשירותם את החלליות הקטנות. יש אף הטוענים, שהאדונים עצמם הם הם השביטים האלה, וההוכחה שלהם לכך היא שהאדונים תוארו תמיד כיצורים תניניים ארוכים שזנבותיהם הגיעו לאורך בלתי נספר של קילומטרים, בדיוק כמו השביטים.
אחרים טוענים שתרבויות קדמוניות שאבדו מן העולם, שימרו על גבי השביטים האלה, בטרם אבדו, את עיקרי הידע שלהם, חלקו בדרכים מוצפנות, למען הציביליזציות העתידיות שיֵדעו לפענח, ולהמשיך במקום שבו הן הפסיקו.
שביטים אלה ומטמונותיהם ממשיכים למשוך עד היום הרפתקנים מחפשי מטמונות מצד אחד, בעיקר באזורים המרוחקים של הגלקסיה שנתונים פחות לאיסורי החיפוש של השלטונות, ולמשלחות המחקר של בתי הספר הגבוהים מצד שני, שעדיין מוצאים בהם כתבי חידה בלתי מפוענחים, אשר משמשים להם הצדקה לבקש תקציבים נוספים מממשלות הציביליזציה הגלקטית.
(מתוך "אתיפדיה" – האנציקלופדיה הטלפתית החופשית של האינטרנט הגלקטי)
בשנות ה50 של המאה ה20, לפי ספירת האנשים בכפתור הכחול שבאחת מאותן מערכות שמש נידחות ודלות אנרגיה אלה שבזרוע אוריון, התחילו להיקלט בתחנות התיקשוב של הפדרציה הסמוכות אליה ביותר, הממקומות באפסילון ארידנוס ובסיריוס אלפא, אותות שהעידו על התפתחות חדשה שמתרחשת אצל היונקים הצעירים בני ה50 מיליון שנים שבכפתור. האותות שבישרו על נשק גרעיני שהופעל שם, לא ריגשו את מרכזי הציבילזציה ביקום, שההסטוריה שלהם מורגלת בלוחמת קרניים מבקעות פלנטות, ואין היום פלנטה נחשבת, שאינה מצויידת מכבר באמצעי יירוט בטוחים ב100% מכל הצעצועונים האלה. בכל זאת, שדר בלתי מבוסס שנקלט בסוף 1961 באחת מתחנות התקשוב הבלתי מאויישות, ועל פיו הצליח האדמי בן הכפתור הכחול לשגר חללית ראשונה אל מחוץ לאטמוספרה כמה שנים לפני כן, עורר איזה דאגה מסויימת, לא רציונלית במהותה.
אף על פי כן, המטמונים שגילתה חללית מחקר של בית הספר הגבוה שהגיעה באותה תקופה למערכת השמש ההיא באחד השביטים, מטמונים של חומר נדיר באיכותו שכבר מזמן נשדד על ידי הרפתקנים משאר המקומות ביקום שבהם היה בעבר, העסיקו את הציביליזציה הגלקטית ומילאו את דיוניה באינטרנט הטלפתי לאורך זמן, הרבה יותר מכפי שהעסיק אותה דיווח המשלחת, על פיה הצליחה להנחות את אותו שביט אל סביבת הכפתור הכחול ואף חטפה בעזרתו משם שלושה גורי אדם, אשר נלקחו למחקר מעקב באחת הפלנטות ההסטוריות של הציביליזציה האדמית בגלקסיה.
הן כיסו את עין השמש
בסך הכל לא יותר מארבע חלליות הן היו, מקסימום חמש, כך ברור לי כעת כשאני נזכר. אבל הן היו גדולות, ענקיות, בצבע אפור כהה, אפור רע, והיה נדמה לי ברגעים ההם כאילו עיר שלמה של חלליות כאלה, שטוחות בטן עומדת לנו מעל הראש.
היה לי ברור שהן מרגישות שאנחנו פה, ושהן שבו על עקביהן בגללינו. לא הבנתי איך הן קלטו אותנו.
חפא האיץ בנו להיכנס מיד אל תוך הבית. אבל אני לא יכולתי לזוז. כאילו משהו ריתק אותי בכח, או יותר נכון, כאילו גרם לי להשתוקק לעמוד שם דווקא, השתוקקות כזאת בלתי רצונית, למרות שידעתי שחפא צודק, והכי טוב עכשיו לעשות זה להיכנס אל תוך הבית. ראיתי שגם צבי וסטולי כאילו מוסמרו אל המקום. חפא התחיל לדחוף את סטולי אל תוך הבית, עלוה פרצה מתוכו וניסתה למשוך את צבי פנימה.
פתאום ידעתי שמשהו מומטר עלינו מהן, למרות שלא הרגשתי שום דבר.
ידעתי בדיוק מה.
חפא לימד אותנו שתופעות נפשיות יכולות גם הן להיגרם בכוונה.
במפגשי המשולש הסגול, בעיקר באימוני לוחמת הקרן הבהירה, הוא סיפר לנו, שבמלחמות הקוסמיות השתמשו באמצעים סמויים כדי לנסות לגרום ליריב פיגור שכלי, או לפגוע במיקוד והריכוז שלו, וגם אנרגיה יכולה להיגנב.
"אחד מיתרונותיה הגדולים של לוחמה זו", אמר לנו חפא, "בעיקר בכוכבי הלכת אשר בהם לא שמעו עליה, הוא שזוהי לוחמה רואה ואינה נראית, והנפגע לא תמיד יודע על פגיעתו בזמן אמת.
לוחם מרגיש לפתע דכאון הנוטל ממנו את מרצו ורצונו להמשיך, והוא אינו יודע שפגע בו טיל נפשי, וברור שהוא אינו יודע שניתן לנטרל את הטיל.
גם מאניה סוערת, התלהבות יתר ובילבול יכולים להיגרם על ידי טילים כאלה.
ישנם גם טילים המשפיעים על הקואורדינציה, ואפילו "טילי עין" – אלה המביאים 'מזל רע'.
וגם בלוחמה הזאת יש מפַגְעים מתאבדים – פצצות חיות, אדמיים או יצורים אחרים שנושאים עליהם מטענים נפשיים בכוונה לפוצץ."
לפעמים קרא חפא ללוחמה הזאת "לוחמה בקטריולוגית של הנפש", וכבר כשסיפר לנו עליה בפעם הראשונה, הרגשתי כאילו אלי כוונו כמעט מגיל 0 כל סוגי הטילים שהוא דיבר עליהם, ושעדיין אני מטרה למתקפות טילים מכל הכיוונים, ותהיתי איך אני שורד עד עתה.
פתאום הלבינו השמים. כמו שהתנמכו החלליות והתקרבו, הן שוב הגביהו, התרחקו עד שנעלמו לגמרי.
כדור הארץ נותר, לראשונה מזה שנים, חופשי מכל חללית זרה, מבודד במרחב היקום, כמו שהיה פעם, לפני שכל זה התחיל.
לפחות כך זה היה נראה.
פוסט זה, שמספרו בישרא 5007767 עבר את ה5000000!
They Covered the Eye of the Sun
All in all, there were no more than four spaceships, five at the most—that much is clear to me now when I recall it. But they were huge, gigantic, dark gray, an ugly gray, and in those moments it seemed to me as though an entire city of such flat-bellied spaceships was standing right above our heads.It was obvious to me that they sensed we were here, and that they had turned back on their heels because of us. I didn’t understand how they had detected us.
Chapa urged us to get inside the house immediately. But I couldn’t move. As if something was pinning me in place by force—or more accurately, as if it made me desperately want to stand right there, an involuntary longing, even though I knew Chapa was right and the best thing now was to go inside. I saw that Tzvi and Stoli were also nailed to the spot. Chapa started pushing Stoli into the house; Alva burst out and tried to pull Tzvi inside.Suddenly I knew something was being aimed at us from them, even though I didn’t feel anything physically.
I knew exactly what it was.
Chapa had taught us that mental phenomena can also be deliberately caused.
In the meetings of the Purple Triangle, especially during the training of the Bright Ray warriors, he told us that in cosmic wars they used hidden means to try to cause mental retardation in the enemy, or to damage his focus and concentration, and even to steal energy. “One of the great advantages of this kind of warfare,” Chapa said, “especially on planets where they have never heard of it, is that it is warfare that sees and is not seen, and the victim does not always know he has been hit in real time.
A warrior suddenly feels depression that robs him of his energy and will to continue, and he does not know that a psychic missile has struck him, and of course he does not know that it can be neutralized.
Manic storms, excessive enthusiasm, and confusion can also be caused by such missiles.
There are also missiles that affect coordination, and even ‘eye missiles’—those that bring ‘bad luck.’
And in this warfare too there are suicide attackers—living bombs, humans or other beings who carry psychic charges with the intention of exploding them.”
Sometimes Chapa called this warfare “bacteriology of the soul,” and already the first time he told us about it, I felt as though almost from age zero all the types of missiles he spoke of had been aimed at me, and that I was still a target for attacks from every direction, and I wondered how I had survived until now.
Suddenly the sky turned white. As the spaceships descended and came closer, they rose again, moved away until they disappeared completely.
Planet Earth remained—for the first time in years—free of any alien spacecraft, isolated in the space of the .universe, as it once was, before all this began.
At least that’s how it looked.
קטע מחלום
שני אנשים עומדים על אדן חלון של קומה גבוהה בבניין רב קומות, במעין דו-קרב כזה.
אני הסופר שכותב על זה.
אחד מהם צריך לקפוץ, לפי קו העלילה של הסיפור, אבל למרות שאני לא מעורב בזה אני מפחד לכתוב או 'לאפשר לזה להתבצע' כאילו אני הוא זה שאמור לקפוץ. אפילו שלגיבור העלילה יכול להיות שלא יקרה כלום.
למרות שאני יודע שלא אני הוא שקופץ, אני מפחד לקפוץ. משהו כזה.
למרות שהקפיצה היא חשובה, ואפילו מסקרנת. היא חוויה התנסותית החשובה לאיכותו של הסיפור.
הרשומה הבאה
כֵּן, עֲדַין בּוֹעֵר עַל הַדֶלֶק הַיָשָן
מֵאוֹתוֹ הַקַיִץ.
אֲבָל אֵיפֹה כֹּל אוֹתָן שֶהָיוּ
וְקִרְבַת נְשָמוֹת שֶאִי אֶפְשָר לָעוֹלָם בִּלְעָדֶיהָ.
הֵן חַלְפוּ, אֲנִי נִשְאַרְתִי
לֹא מַרְגִּיש כְּלָל
חֱסְרוֹנָם שֶל חֲלָקָי
שֶהָיוּ כֹּל כָךְ מְחוּבָּרִים
לְאֵיזוֹ אֲהוּבָה, אוֹ אֲחוֹת קוֹסְמִית.
וְטוֹב לִי בַּאֲשֶר אֲנִי כָּעֵת
כְּשרוּחַ קְרִירָה
נִכְנֶסֶת בַּלַּיְלָה לִרְחוֹבִי.
רַק לִפְעָמִים גַל שָרָב
הוֹדֵף אוֹתִי אֶל קְשָבִים אֲחֵרִים.
קוֹל קוֹרֵא לִנְדוּדִים הַשִיבָה הבַּיְתה
אֲבָל אֲנִי חוֹזֵר אֶל הַבַּיִת שֶלִי.
בלוג הצועד The VValker's blog 