בלוג הצועד The VValker's blog

לא נראה אף פעם תלוש כל כך מכל סיבתיות כמו שהוא נראה כעת.
עד עכשיו, בכל מה שעברנו, גם כשידעתי שזאת הסטוריה אלטרנטיבית, הייתי בטוח שכל רגע מוליך אל הרגע הבא, שלכל יש כיוון ברור.
קודם רציתי להגיע אל נקודת המפגש עם חפא והחבורה, והידיעה שאגיע לשם יום אחד חיזקה אותי גם בימים הגרועים ביותר של שלטון האופל על כדור הארץ.
אחר כך עשינו את ההכנות לחזור לכדור הארץ, וידעתי שאנחנו הולכים לשחרר אותו משלטון האופל.
עכשיו, באי היווני הזה, שחציו טבע בהצפות וחציו נהרס מרעידת אדמה, לא ידעתי פתאום לאן הדברים הולכים, ומה אנחנו אמורים לעשות בהמשך של ההסטוריה האלטרנטיבית, אם בכלל יש לנו המשך כאן. הכל נראה כל כך תלוש מכל הקשר.
מצאנו בית שמתחת להריסות של הגג שלו, מצאנו שני חדרים די שלמים.
מזל שקיץ עכשיו, והוא הולך ונעשה חם מרגע לרגע.
על התרחצות בים לא כדאי לחשוב, יש משהו רעיל בצבע המים. גם את המים שבברזים המליץ חפא לא לשתות. קטפנו מלאי מהפירות האדומים שדומים לתאנים אבל הם לא בדיוק, וסחבנו אותם אל הבית. עם אלה נתקיים, חפא לא אמר עד מתי. קיויתי שהוא עצמו יודע, אבל יותר ויותר לא הייתי בטוח.

על אחת הגבעות האלה, בילדותו, רכב חפא על אופניים וטיפח רעיונות איך הוא יאחד את העולם ויביא שלום. פעם אחת התדרדר עם האופניים כמעט עד הים, ובחודשים שבהם שכב בגבס הבין לרגעים את גבולות יכולתו. אחר כך עזבה משפחתו את האי אל המקום שבו היתה התלישה, שנתנה לו באופן בלתי צפוי אפשרות להגשים חלק מהפנטזיות שלו מעבר למה שדמיין. מעניין, אמר פעם חפא, שגם פנטזיות הילדות שלו כללו יצורים מכוכבי לכת אחרים, שבאים ועוזרים לאדם להציל את עצמו.

גם לצבי ועלוה היה סיפור עם אופניים. עלוה גנבה את האופניים שאיתם הביא צבי לחם מ'מאפיית סאמט', בה עבד ומצא מקלט, ל"איזור" בירושלים, אותו "איזור" שבו גרו המוגנים, ושני שליחי קודמים מהמאפייה שהלכו לשם לפניו להביא לחם, נעלמו עם אופניהם, כנראה הגיעו להר הצופים, המקום שמיעטו אז להגיד את שמו, ואם הגידו, לא בלי צמרמורת. עלוה אפילו לא ידעה שהיתה תכנית להעביר את האוניברסיטה לשם, כשנתקעה בתור סטודנטית ב"איזור". היא זכרה את היום ההוא, השבת שאחרי פסח, כשהחליטה לעזוב כבר אחרי הצהריים את המושב ולחזור בטרמפים לחדר בירושלים, את התחינות של אמא והאחות שתישאר. היא לא ידעה אז כמה הן ייחרטו בזכרונה. האם היתה להן הרגשה? באותו ערב, מאי שם משום סיבה, התחיל פתאום מצב החירום. שנתיים עברו, והיא לא שמעה כלום מהם, כי גם רשת הטלפונים נותקה, וכדי לעבור אפילו מ"האיזור" לשאר העיר היה צריך אישור, שלה לא היו כסף ולא קשרים כדי לקבל אותו. גם את המיני מיינור הענתיקה שלה החרימו, כמו את יתר המכוניות הפרטיות.
היא הרגישה שהיא חייבת לעשות מעשה, ויהיה מה שיהיה. אחרי שרכבה מעט במעלה הרחוב, הבינה שזו התפרצות סרק, ועשתה פרסה חזרה אל החנות, ואל הבחור שיצא ממנה ועמד משתומם לאן נעלמו אופניו. אחרי כמה שבועות מצא את עצמו רוכב שוב, שלא בשליחות המאפייה, בשעה שלוש בלילה, אל קו התפר שבין העיר ל"איזור", סמוך למה שהיה פעם בית העם, שם היו קורים בלילות 'מפגשים' והיא היתה שם.

וסטולי הגנוב לא גנב אופניים, אבל פעם הוא גנב חללית גמדית, של שלטון האופל הגלקטי. בחללית הזאת, טסנו הרבה שעות.
ראיתי אותו עומד מחוץ לפתח של הבית, מסתכל על החלליות המשייטות ככתמים לא נראים, שבהם המשיכו אנשי האופל לנטוש את כדור הארץ, בלי שזכינו אפילו לקרב אחד איתם, ושאלתי אותו בצחוק אם הוא מתכנן לגנוב מהם עוד חללית. את עצמי שאלתי, לאן בעצם נטוס בחללית כזאת, כשפתאום עורר צבי את תשומת ליבינו לכך, שתנועתן של החלליות השתנתה, והן כבר לא בכיוון של התרחקות.
הן נראו ברורות יותר וקרובות מרגע לרגע, ועמדו בכל רגע להסתיר את עין השמש ולהחשיך את השמים.

לפעמים החרצוף הזייפן שכותב תגובות בשמי ב"הארץ" מצליח להצחיק אותי.
למשל בכתבה במוסף סוף השבוע על הסרט Loose Change (סרט הקונספירציה של מגדלי התאומים) הוא כותב (ותודה למגיב גג שיידע אותי על קיומה של התגובה):

"חבורה של קב"ניסטים מטורפים
גם אני מביים סרט עכשיו – על פליטי פרופיל 21 במדינת ישראל. הממצאים בסרט שלי יעמידו בצל את הסרט הזה."

אבל יודעים מה? יש לו רעיונות לא רעים לפעמים.
יש מאות אלפים בעלי פרופיל 21 בישראל. כתבתי על כך גם דברים אמיתיים (עוד לפני המלחמה, שללא ספק תצריך עידכונים). החברה סימנה אותנו כיעד לנקמה, והתנקמה באופן אישי, בדרכים שקטות, בכל אחד בחיי היום יום באופן אינדיבידואלי, אפור. לא נושא לסרט. לא נושא לסרט???
ואולי כן?!
חלק מבעלי הפרופיל הסתדרו בחיים והצליחו אפילו, חלק לא. חלק נתונים באיום מתמיד של שלילת זכויות האדם שלהם שיכולה לבוא בכל רגע.
הם מנסים להיות שקופים, אבל בחברה שהצבא הוא הדת שלה, זה לא באמת ניתן.
על ההתמודדות של אלה מול חברה שבמובנים רבים סימנה אותם לתישמוד, שווה, בהחלט שווה לעשות סרט.

אני לא למדתי קולנוע, ולא נמצא כרגע ליד ציוד מתאים לביים סרטים.
אבל מישהו שכן יודע ויכול לביים?
אני זורק כפפה.
אולי הסרט ייקרא 'קיום בלתי אפשרי' או אולי 'השקופים' או 'המסומנים'. לא חשוב כרגע. קודם, שמישהו ירים את הכפפה.
ואשמח לעזור, בכל דרך.

וּבְכֵן, תּוּכְלוּ לוֹמַר
לְפִי אֵיךְ שֶׁאֲנִי רָגִיל לִצְעֹד
שֶׁאֲנִי גֶּבֶר שֶׁל נָשִׁים, אֵין לִי זְמַן לְשִׂיחוֹת.
מוּסִיקָה בְּקוֹל רָם, חֹם נָשִׁי
לְכָאן וּלְכָאן אֲנִי נִבְעַט, מֵאָז לֵדָתִי.
וְעַכְשָׁו זֶה אַחְלָה, זֶה בְּסֵדֶר
וְאֶפְשֹׁר לְהַבִּיט בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת
אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְנַסּוֹת וּלְהָבִין
אֶת הָאֵפֶקְט שֶׁל נְיוּ יוֹרְק טַיְמְס עַל אֲנָשִׁים

בֵּין אִם אַתָּה אִמָּא וּבֵּין אִם אַתָּה אָח
אַתָּה שׂוֹרֵד בַּחַיִּים, שׂוֹרֵד בַּחַיִּים
מַרְגִּישׁ תָּ'עִיר נִטְרֶפֶת וְכֻלָּם לֹא בְּשֶׁקֶט
וְשׂוֹרְדִים בַּחַיִּים, שׂוֹרְדִים בַּחַיִּים
אָה, הָהּ, הָהּ, הָהּ שׂוֹרְדִים בַּחַיִּים, שׂוֹרְדִים בַּחַיִּים

וְעַכְשָׁו אֲנִי מַגְבִּיהַּ, וַאֲנִי מַנְמִיךְ
וְאִם אֲנִי לֹא מַשִּׂיג, אֲנִי בֶּאֱמֶת מְנַסֶּה
כָּנְפֵי גַּן עֵדֶן בַּנַּעֲלַיִם שֶׁלִּי
אֲנִי אָדָם רוֹקֵד
וּפָשׁוּט לֹא יָכוֹל לְהַפְסִיד
וְזֶה אַחְלָה, זֶה בְּסֵדֶר
אֲנִי חַי לִרְאוֹת אֶת הַיּוֹם הַבָּא
וַאֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְנַסּוֹת לְהָבִין…

הַחַיִּים הוֹלְכִים לְשׁוּמָקוֹם, שֶׁמִּישֶׁהוּ יַעְזֹר לִי
הַחַיִּים הוֹלְכִים לְשׁוּמָקוֹם, שֶׁמִּישֶׁהוּ יַעֲזֹר לִי,
שׂוֹרֵד בַּחַיִּים.
אלה המלים שנתפרו כנראה במיוחד לדמות ששיחק ג'ון טרבולטה בסרט Saturday Night Fever (שתורגם אצלינו ל'שגעון המוסיקה', כנראה כדי לא לבלבל עם הקדחת של מייבשי הביצות, ולא להחליף אותה עם הקדחת של מייבשי השיער שנגרמה מהסרט הזה), אביהם הרוחני של כל תכניות 'נולד לרקוד' ושות' של היום, שגרם להרבה חבר'ה לרצות להיות ג'ון טרבולטה, וגם הוליד פארודיות לא רעות כמו השיר 'ודוד יפה עיניים' של יגאל בשן והסרט 'שלאגר'. עם הסרט הזה הגיעו הבי.ג'יס, להקת האחים הבריטים-אוסטרלים ששרדה מאז הסיקסטיז, לפסגת הקריירה שלהם, שממנה קשה לעלות, עם הנוסחה המנצחת של קולות גבוהים, מלטפים והרבה דיסקו שבה כתבו את מרבית שירי הסרט (שלא את כולם הם ביצעו) וגם את השיר הזה, Stayin' Alive (או כפי ששרו הערסים במקומותינו: סטיין אילת) שהיה 11 שבועות בראש המצעד של רשת ג' ו10 שבועות בגל"ץ, ומשלב מאד מוקדם של השנה היה ברור שהוא יקח את המקום הראשון בשנתיים והבי.ג'יס את להקת השנה.

בהמשך השנה בא סרט נוסף של טרבולטה, "גריז", עם אוליביה ניוטון ג'ון ושני השירים של השניים, היו אולי היחידים שאיימו על המקום הראשון של הבי.ג'יס. החמישייה הפותחת של ג' הורכבה כולה משירי שני הסרטים. במקום השני היה Youre the one that I want של ניוטון ג'ון טרבולטה, שלישי ורביעי Night fever וHow deep is your luve של הבי.ג'יס ובמקום החמישי Summer nights של ניוטון וטרבולטה. בגלי צה"ל זכרו שהיו גם שירים אחרים. במקום השני הגיע אמנם Night fever, אך במקום השלישי היו Sweet עם Love is like Oxigen (אהבה היא כמו חמצן / אתה מקבל יותר מדי אתה מתמסטל מדי,/ לא מספיק אתה הולך למות) וABBA במקום הרביעי עם שיר לא אופייני לסגנון שלהם, אבל לדעתי הכי יפה שלהם, דווקא לא מהזכורים כל כך, Eagle. במקום החמישי שיר שכבר תרגמתי, דווקא ביום שהשמים לא היו כחולים, וכנראה ידעו למה. זמר השנה היה אנדי גיב, זמרת דונה סאמר, לאלבום העורכים נבחר City to City של גרי רפרטי, מתוכו הם בחרו את Baker Street כשיר שלהם. בהחלט גם לטעמי, גם את השיר הזה כבר תרגמתי.
צמרת מצעד המחץ השנתי של הזמן החופף לזמן ההוא, נראתה קצת אחרת.

1979 – רוח חדשה החליפה את רוח השנים הקודמות. תחושת סיום העונה של הנעורים, ואולי תחילתו של חופש ארוך, שדווקא בו יינתן להציל את מעט הנעורים האמיתיים, שנקברו בשנים ההן מתחת לעיי ההריסות של מלחמות העולמות. גם אוירת שלום היתה אז בארץ לאחר חתימת ההסכם עם מצרים, אז עוד לא הבנו שיציאה ממלחמה אחת היא בארץ הזאת כניסה למלחמה אחרת, ויש חבר'ה שעוד היו אז חיים. ובכלל, הרבה אז חיו והיום לא, אבל הזכרון ימשיך איתי.
צמרת המצעדים של שתי התחנות היתה, לראשונה בתולדותיה, אחידה לגמרי.
מקום ראשון: השיר ההגיוני, שגם אותו כבר תרגמתי של סופרטראמפ, במקום השני Breakfast in America, שיר הנושא של האלבום שלהם. במקום השלישי אלופי השנה הקודמת, הבי.ג'יס, שבתחילת השנה היה נראה שיעשו זאת שוב עם Tragedy, אך לא. במקום הרביעי הגיע בילי ג'ואל עם Honesty:
כֵּנוּת הִיא מִילָה כ"כ בּוֹדְדָה
כֻּלָּם כָּל כָּךְ לֹא אֲמִתִּיִּים
כֵּנוּת בְּקֹשִׁי בִּכְלָל נִשְׁמַעַת
מַה שֶׁאֲנִי הֲכִי צָרִיךְ מִמֵּךְ.

חמישי הגיע One way ticket – חידושה של להקת 'התפרצות' לשירו הישן של ניל סדקה, שהיה גם חידוש השנה בגל"ץ (שבאותה שנה התחיל לערוך אותו יזהר אשדות גם אלי ישראלי פרש, ואם אני לא טועה קובי מידן החליף אותו). להקת השנה היתה סופרטרמפ, דונה סאמר זמרת השנה, בילי ג'ואל זמר השנה, ותגלית השנה היתה להקה חדשה בשם פוליס. להקה חדשה נוספת שהגיעה לראשונה למצעדים היתה דאייר סטרייטס, עם שולטני הסווינג שאותו אני מבטיח (או מאיים, חופשי לנקודת ראותכם) לתרגם בפעם אחרת.

ותודה שהאזנתם.

מצעד המחץ השנתי בזמן החופף