פיצוי למושמטים – עכשיו!

בתוך ים ההתלהמות של הימים האחרונים כנגד "המשתמטים", אותה ישות דמונית שאנשי הציבור שוב ושוב ממציאים אותה כדי לחבוט בה ולהסית נגדה כדי להשכיח מהציבור את מחדליהם ושחיתויותיהם, אין זה מפליא שכל המתלהמים נוקטים התעלמות מכוונת מהעובדה שרוב 'המשתמטים' הם מושמטים. קולות שפויים מעטים מאד נשמעים, אחד מהם הוא קולו של יגיל לוי במאמרו "משבר המוטיבציה לא שם" המנתח את הסיבות ל'מוטיבציה הנמוכה' אצל השכבות המוחלשות שאחוז המושמטים הגבוה ביותר נמצא עדיין בהן. מסתבר שכמו תמיד, השכבות המוחלשות הן גם קורבן ההשמטה, ההדרה וההסתה הנוח ביותר. אבל גם בני המעמד הבינוני הם רק בני המעמד הבינוני, וגם הם צפויי פגיעה, בעבר וגם בימים הבאים.

ודווקא בימים אלה, שבהם לינץ' דמים כנגד "משתמטים" נראה כשאלה של זמן, חשוב להזכיר שרוב המושמטים, בכל הזמנים, לא בחרו בזה. בחרו אותם.

ההשמטה, כפי שכבר כתבתי, היא משחק פוליטי של בחירת קורבנות, סימון והדרה. גם אלה הרואים את עצמם כמושמטים רצוניים הם לרוב כלים במשחק, המתומרנים אל התפקיד שייעדו להם במשחק הכוחות השולטים במדינה.

"וְהַשָּעִיר, אֲשֶר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל, יָעֳמַד-חַי לִפְנֵי יְהוָה, לְכַפֵּר עָלָיו לְשַלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל, הַמִּדְבָּרָה." (ויקרא טז). כך היה תמיד.

ולא רק שאם יש באמת לצבא בעיה בגיוס לצרכיו ובמוטיבציה (דבר שאני מטיל בו ספק), הגיע הזמן שיפסיק לתלות אותה בחלשים שקל לתלות אותה בהם, אלא שגם, הגיע הזמן, אם לא מזמן היה צריך, לפצות את המושמטים. המדינה היא שצריכה לעשות זאת.

על כך שהיא בחרה אותם לשיסוי, לביזוי, להסתה, לרצח אופי מראש.
על השנים של התחבטות, האשמה עצמית בדברים שהם כלל לא חטאו בהם, בדידות חברתית. על הוצאות לפסיכולוגים ולתרופות רק בשל מצב זה.
על הצורך לחפש עבודה, בתנאים לא הוגנים, במצב שבו מושמטים נמצאו תמיד בעדיפות שניה. על כל יום עבודה שמושמטים הפסידו בחיפוש אחר עבודה.
על שבשל סטיגמה נמנע ממושמטים לממש את מלוא יכולותיהם במדינה הזאת.
על כך שהמדינה היא שיצרה את ה סטיגמה, היא החדירה אותה בציבור, היא הסיתה וממשיכה לעשות את זה גם היום.
על הנזק שהמדינה גרמה לעצמה בהפסדתם של אנשים אלה.

הפיצוי צריך להיות רטרואקטיבי, למושמטי כל הזמנים.
אך גם על העתיד לבוא צריכה המדינה לפצות.
ריח של מזימה נמצא באויר, ימים של טרם טרף.
אין לדעת מה זוממת המדינה כיום לעשות במושמטים, כדי להשקיט את הדם המתלהם, כדי להזין את ההפרד ומשול בין "אלה שמשרתים" (ומחפשים בצדק על מי להוציא זעמם) לאלה ש"לא משרתים" – קורבן התמיד.
לכן, כדאי לתת את הפיצוי כבר עכשיו, חלק מאיתנו כבר לא יהיו אחר כך, כשהגל הנוכחי או הבאים אחר כך יעברו, כדי לקחת אותו.

רשומות מן השנה החולפת – נובמבר-דצמבר 2006

בג"ץ – מתקרנף וחוטף
בג"ץ דחה היום עתירה שהוגשה נגד ההטבות שניתנות לחיילים משוחררים ולמי ששירותו שירות לאומי, בקבלת הלוואות לצורכי דיור ממשרד הבינוי והשיכון, התירה שהגישו שני זוגות ערביים ושל ארגון עדאלה, לביטול ההטבות הללו מטעמי אפליה ופגיעה בשוויון על רקע לאום.

בג"ץ ידע, בתקופת שלטון אהרון ברק, פסיקות טובות שהוכיחו כמה הוא חשוב מול כנסת פופוליסטית, מתבהמת ויותר ויותר פאשיסטית.
הוא ידע גם פסיקות אחרות, פחות מוצלחות, בייחוד כאלה שבהן היה עליו לאזור כוח מול המולך הבטחוני והשב"כי.
הפסיקה הזאת היא אחת מהלא מוצלחות, שלא לומר האומללות, שמלוות את פרישת הברק באקורד צורם.

החלטת הנשיא הפורש ברק ושני שופטים נוספים קבעה "המשרתים בצבא או בשירות לאומי מקדישים מזמנם וממרצם לטובת הכלל. הם אינם יכולים לעבוד ולהשתכר למחייתם בתקופת שירותם".
ניסוח זה מציג את המשרתים כמתנדבים, אשר מוותרים על משהו ל'טובת הכלל'.
הניסוח של ברק גם מציג במרומז את הלא-משרתים כמי ש"בחרו" לא לשרת – ואין זה כך. למעשה, בישראל, השירות הצבאי הוא פריבילגיה באמצעותה מנציחות ומקבעות קבוצות אזרחים מסויימות את מעמד זכויות היתר שלהן במדינה, באמצעות הדרתם והשמטתם של אלה אשר מסומנים החוצה. בגדול – ערביי ישראל הם הקבוצה המודרת-מושמטת הגדולה ביותר, בקטן – כל מיני פרטים שאינם רצויים לקבוצה השולטת או שהיא מבקשת לסגור איתם חשבון. באמצעות הפריבילגיה הזאת, קיבלו "יוצאי הצבא" לאורך השנים כל מיני זכויות, בעוד מי שהוא ערבי, או פרופיל 21, או מצפוניסט (מה על התרומה של כאלה למען הכלל?), הרגיש את עצמו בן חורג למדינה, בכל התחומים. מי שהתקבל לצבא אמנם ויתר על משהו, אך יחד עם זאת ידע שהוא מתקבל לקבוצת כח עם פריבילגיות, כמו תעודה כזאת של השתייכות למאפיה – לכל החיים. מי שלא – ידע שהוא "שרוף" אצל המאפיה הזאת, שבמקרה יש לה מדינה. במשך השנים היו נסיונות לתקן את המצב הזה, ובג"ץ, יש להגיד, לא ממש יצא מגידרו בקידום הנסיונות האלה, אבל גם לא עמד נגדם.

ההזדמנות שהיתה לאהרון ברק לפרוש, כשהוא זכור כמי שהיטה את ליבו אל הקבוצות האחרות במדינה, הקבוצות המושמטות, הוחמצה, וגם הפסיקה הזאת, הדוחה עתירה נגד הגדר כאשר כליאה של אוכלוסיה באמצעות חומה בגובה תשעה מטרים, כמעט מכל העברים, שנראית לו "פגיעה מידתית בזכויות האדם", מטילה כתם על פרישתו ומציגה את בג"ץ במלוא אומללותו ורפיונו, המתבטאים כפי שאמרתי בעיקר מול המולך הבטחוניסטי-שב"כיסטי.

ומה מקבל בג"ץ במתנה מאלה שלמענם הוא מתקרנף כל כך, שלמענם הוא שוכח את המטרה האמיתית שלו – הגנת זכויות האדם גם מפני הרוב המתבהם-מתלהם? מה הוא מקבל בתמורה להושטת הלחי השניה לפאשיסטים הרעבים? מה הוקרת התודה שלהם, דווקא ביום הזה?

ניחשתם נכון, עוד הצעת חוק לסתום לו את הפה, מטעם אסתרינה טרטמן ממפלגת T-zrael beitienu מובילת הנאציונל-פאשיזם הישראלי.
באמת, אסתרינה, לא יפה, ככה לעשות למי שנותן לכם אצבע? לרצות את כל היד? קצת כבוד לקרנפים, שכל כך עושים בשביל לרַצות אותכם, לא תעשו? באמת חזירים.

נכתב ב13/12/06.
וגם על ברק השני, ההוא מאתמול, כתבתי ב13/12/06, כשבדרך אני חושף את ערוות מנגנון צינזור הטוקבקים בהארץ. לא הייתי האחרון. אחרים פרשו מאז, ונראה שרק מדור מזג האויר נשאר המובלעת האחרונה של שפויי שלוותא הכללית שבטוקבקים ובמדינה.

והנה מה שכתבתי, קונספירטיבי קצת אבל אני מאמין בו:
מאז שנת 2000 הצבא והשב"כ נמצאים במבצע של הנצחת שלטונם.
רצח רבין קטע תהליך שסופו הבלתי נמנע היה חיסול שלטונם מאחורי הקלעים בחברה הישראלית. לא מפני שרבין היה כ"כ איש של שלום כמו שמתארים אותו, אלא משום שאלה היו התוצאות הבלתי נמנעות של המהלך ההסטורי שעשה.
במהלך תק' נתניהו המתינה החונטה לעליית ברק, בשר מבשרה, לשלטון, מחופש ל"יונת שלום" ו"ממשיכו של רבין".
האמת היא שעוד לפני עליית ברק כבר נקבעו היעדים, כבר סומנו המטרות לחיסול, רק חיכו שברק, "היונה", ייתן את הגושפנקה כי זה תמיד היה תפקידה של העבודה, לעשות את הדברים שהימין מצהיר, אבל לא יעיז לעשות לבדו.
באביב 2000 התחילו להתבצע המהלכים להבערת השטח לקראת אינתיפאדה חדשה, שכפי שכולנו רואים כיום, המרוויחה העיקרית ממנה היתה החונטה הצבאית-שב"כית, והיא גם זו שתכננה אותה, במהלכים יזומים של התגרות ברשות הפלשתינית (ובערביי ישראל), תוך כדי סילוקם, בתואנות שונות, של מתנגדים פוטנציאלים למהלך (כולל רשימת פיטורים של "גורמים חתרניים" גם מהעבודות הכי לא-פוליטיות, עפ"י רשימה שהכין השב"כ או גוף כפוף).
תאריך חשוב בתהליך "הפיכת הנגד" הזה הוא יום מינויו של דיכטר לראשות השב"כ.

אהוד, לך חפש לך קורבנות אחרים

אהוד ברק, המשיח החדש-ישן של האבודה לדורותיה, מתגעגע לימים שבהם "המשתמטים נשאו אות קין" וקורא לחזור אליהם.
כלומר, אל הימים שבהם כל מי שלא התאים למסגרת הצבאית (שלא מתאימה לכל אזרח) הוקרב כשעיר לעזאזל, הימים שבהם גם המשתמט וגם המושמט נועדו להיות קורבן מדאורייתא על חטאיהם של אחרים, אלה הימים שעליהם עולה השחר החדש של מר ברק.

"וְהַשָּעִיר, אֲשֶר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל, יָעֳמַד-חַי לִפְנֵי יְהוָה, לְכַפֵּר עָלָיולְשַלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל, הַמִּדְבָּרָה…
וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת-שְתֵּי יָדָו, עַל רֹאש הַשָּעִיר הַחַי, וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת-כָּל-עֲו‍ֹנֹת בְּנֵי יִשְרָאֵל, וְאֶת-כָּל-פִּשְעֵיהֶם לְכָל-חַטֹּאתָם; וְנָתַן אֹתָם עַל-רֹאש הַשָּעִיר, וְשִלַּח בְּיַד-אִיש עִתִּי הַמִּדְבָּרָה.
וְנָשָא הַשָּעִיר עָלָיו אֶת-כָּל-עֲו‍ֹנֹתָם, אֶל-אֶרֶץ גְּזֵרָה" (ויקרא טז)

אני לא הייתי משתמט.
הייתי מושמט.
ונכון, יתכן שבזמני התופעה של השתמטות או של השמטה רצונית לא היתה רווחת כמו שהיא היום.
אולי קם דור חדש שהוא הרבה יותר פקוח עיניים לשגיונותיהם של פוליטיקאים, המנשקים קצינות וסוחרים בניירות הערך שלהם באותו יום שבו הם מחליטים להחזיר את הכבוד האבוד מחיזבאללה כשגורל ישובי הצפון המופקר בדרך, כמו גם מאות החיילים המופסדים, פחות חשוב להם.
אולי פחות אנשים מאמינים היום בציונות מאשר בימים עברו. יותר אנשים מבינים שהציונות החדשה היא קפיטליזם רומסני וסגידה להון, לגיידמקים ולאריסונים ולהפרטה (לא שהציונות הישנה היתה משהו הרבה יותר טוב, אבל האמונה, האמונה…)
יותר אנשים מבינים שללכת לצבא היום, זה להיות מוכן למות קודם כל למען הגנת האינטרסים של בעלי ההון האמריקאיים והישראלים, ולמען שלום ההתנחלויות והפאנאטים המשיחיים החפצים בשמירתם.
יותר אנשים מבינים שללכת לצבא היום זה גם להיות מוכן להיות שפן נסיונות חסר יכולת ערעור אמיתית, כמו בפרשות האנתרקס והקישון.
ויותר אנשים לא חושבים שכל זה שווה את הזמן האישי שלהם, בחברה שנהייתה אגואיסטית ומנוכרת. (כמו שנכתב יפה ב"עבודה שחורה": אם הגדולים מפריטים הכל, גם לפרט מותר להפריט את חייו מהמדינה)

אבל בכל זאת אני לא קונה את כל הצעקות שבעיקר הפוליטיקאים ואנשי הצבא מעוררים בזמן האחרון.
שיוכיחו לי שמספר המשתמטים והמושמטים מרצון עלה באמת בצורה ממשית.
שיש להם באמת מחסור בצבא בכוח האדם שהם צריכים.
אחת לכל כמה שנים מתעוררת צעקת "גוואלד משתמטים" כזאת.
ומה שבאמת הסתתר מאחוריה ומסתתר מאחוריה גם כיום, הוא רצונם של כל מיני פוליטיקאים, פוליטיקאים בדרך וקצינים ללכד את העם סביב קורבן חטאת קל להקרבה.

קורבן חטאת לחטאיהם הם
למען קיומו יצרו מלכתחילה את אות הקין המוטבע במושמטים מרצון ושלא מרצון המכונים בפי העם שלא מבין "משתמטים".
קורבן חטאת על עוונותיהם של המנהיגים, על שחיתותם, על זיבול החברה, על הרס המדינה שלמנהיגים, וגםמיסטר ברק, חלק עיקרי בהם.
לקול תופי הטם-טם של טקס הקורבן, שוב יתלכד העם, שוב יפנה מבטו מהחוטאים האמיתיים, את מבטו ויריקותיו יפנה ההמון אל הקורבן, הקורבן מדאורייתא, שזעקתו לא תישמע ואם תישמע ייאטמו האוזניים, "הרי אלה משתמטים" יאמר העם.

והעם לא מבדיל בין מושמט למשתמט.
ואולי באמת אין הבדל, מבחינת מי שיצר אותם מראש, וייעד אותם להיות מועמדים להיות קורבן תמיד בטקס ליכוד העם-השבט.
לא היתה להם יכולת להתנגד. חלקם נבחרו עוד מילדותם.

מה שאני רוצה להגיד, הוא ש"אות הקין" קדם לנושא אותו, הוא הומצא כדי לטהר את ראשי השבט מחטאותיהם, כדי לקדם את רווחי ההון הפוליטי שלהם.
אף "משתמט" מעולם לא היה אשם ולא אחראי לחטאי המשמיטים אותו.
הוא לכל היותר משקף, בבואה או מחאה של מצב שלא הוא יצר אותו.
והיום, אולי, זה כך יותר מתמיד.
ואהוד ברק (ולחשוב שהצבעתי פעמיים לאידיוט הזה), הוא בסך הכל החושב התורן שההקרבה שלנו תביא לו את הנצחון על ביבי, ואחרים חושבים שהחזרת ימי "אות הקין" החשוכים זה מה שיציל את המדינה ממצבה הסופני אליו הם דרדרו אותו, כולל "העושה לביתו" הזה ממגדלי פנקס.

פוליטיקאים ואנשי צבא גמדים.
זה לא ילך לכם הפעם.
חפשו לכם קורבן-שעיר-לעזאזל אחר לחטאותיכם
או שתתחילו להיות פרודוקטיבים לשם שינוי, כלומר: לבנות מדינה, לא מערכות רדיפה.

להרחבה בנושא:
על השמטה
על מושמטים
על פרופיל 21

רשומות מהשנה החולפת – אוקטובר-נובמבר 2006

די, נמאס!
כל אחד שהשתחרר הרגע מהשב"כ, והתקבל למרכז הליכוד, חושב שאם הדמוקרטיה מפריעה לו, הוא ישתיק אותה, כמו שרגילים, כנראה, במקום שהוא בא ממנו.
אי לכך אני מציע הצעת חוק חדשה, שתיקרא: חוק לסיוע הסתגלות משוחררי המערכת הבטחונית לחיים האזרחיים, או בשם עממי יותר, "חוק איזולירבנד לפה לשב"כניקים".
על פי החוק שאני מציע, להל"ן חוק הצבנ"ע מס' 1 2006 התשס"ז:
1. על כל משתחרר משירות בטחוני בתפקיד בכיר, תוטל תקופת צינון בת חמש שנים.
2. במהלכה של תקופה זו, ייאסר על המשתחרר
א. לעסוק בפעילות פוליטית כלשהיא.
ב. להתבטא התבטאות פוליטית.
3. במהלכה של תקופה זו ימומנו למשתחרר, על חשבון משכורת הפרישה שלו מן השירות, לימודי אזרחות במהלכן יקח שיעורים בסיסיים בנושא: מהות הדמוקרטיה, הפרדת רשויות, תפקידו של בית המשפט, חופש הדיבור וחופש הביקורת, ועוד.
הלימודים ייעשו בפיקוחו של אחד ממוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל שייבחר, ובסיומם יהיה על המשתחרר לעמוד במטלות אשר ייקבעו ע"י המוסד.
4. עמידה במטלות תהווה תנאי בסיסי להרשאת כניסתו של המשתחרר לפעילות פוליטית עתידית, כולל הצגת מועמדות לכנסת, השתתפות בממשלה, וכדומה.

ובהמשך: חוק מנת משכל בסיסית כתנאי רשיון לפעילות פוליטית.

נכתב ב26/10/06

יום קודם כתבתי:

"יַשָׁנוּ, היה קריר, אוקטובר, אתה יודע
כשהסתו ניצח סוף סוף את הקיץ
הדכאון שנדמה שכבר לא יעבור
התחזיות ניבאו שנה חזקה
באוטובוס נסעו סטודנטים, צעירים, מפטפטים.
מה בא לך בשעה כזאת, איזה נירוואנה. לשקוע
בתוך עצמך ולחלום כמו פעם
כאילו אתה מתחיל את החיים עכשיו.

לבוא הביתה, לאכול מרק
לחשוב כאילו הקולות בחוץ
הם רק קולות הרוח המייללת"

רשומות מהשנה החולפת – ספטמבר-אוקטובר 2006

הם ניסו רק
להחזיר אותי למציאות שלהם
ולא הכירו דרך
שאינה פוצעת
ואינה מרשעת
ואני הגנתי בחומה
על האמת שלי
כי לא היה מי שישמור עליה

כיום כל שאני
עצוב על הזמן שחלף
כל כך הרבה זמן

הופיע לראשונה ב3/10/06

מה הקשר בין כשרונות בדרמה לבין שירות צבאי?

מנהלי "סטודיו ניסן נתיב", בית ספר תלת שנתי לדרמה, מאמינים שמי שהצליח לעבוד שלוש שנים במקום העבודה ששמו צה"ל, הוא גם מתאים יותר להיות שחקן, מנהל במה, כוריאוגרף, במאי, וכו' – כל הדברים שהם מלמדים להיות – יותר ממי שהושמט מהצבא, מרצון או שלא מרצון.
לא שיש להם מאין להוכיח את הדברים, אבל ככה הם מאמינים.
אני מבין את הקשר בין קצין בטחון לבין שירות צבאי. בן אדם שאמור לשמור, אמור להיות בעל נסיון מתאים, שמקבלים בצבא.
גם עבודה בכור האטומי, נגיד, אני מבין את הקשר בינה לבין שירות צבאי.
אבל לימודי משחק? השירות הצבאי נותן משהו לאיכויות המשחקיות של הבן אדם?

ולא רק זה – השירות הצבאי הוא תנאי יסוד שמי שלא עומד בו – מתבקש שלא להגיע לימי ההרשמה, אלא להתקשר קודם. כדי שיוכלו מראש לסנן מראש את הסכנה, להיזהר מהמחבל. מהחריג.

אולי זה מה שמסביר, למה ייצאה ישראל כל כך מעט שחקנים באמת גדולים.

"אני לא יודע איך תקבלו את הדברים

שאני עומד לומר לכם" אמר חפא, "אני בעצמי הייתי רוצה לפקפק באמיתותם, אבל הם באים ממקורות שאינם טועים הרבה פעמים".
המקורות שחפא דיבר עליהם, הם אנשי משמר הסורקים של הכחול, אנחנו לא שמענו עליהם עד אותו רגע, ואם ראינו אותם לא זיהינו אותם, אבל אלה הם מי שתפקידם לוודא מראש את בטיחותו של כל מקום שהכחול אמור להגיע אליו ביקום, ועם הכלים שיש בידיהם, פרי פיתוח רב שנים ומיומנות אותה רכשו בגופם, אותה מעבירים חברי גילדת הסורקים לצאצאיהם דורות על דורות, הם מסוגלים לנבא את בטיחותו של כל מקום עד לרדיוס 5 שנות האור הקרובות ו5 שנות ארץ הקרובות ב247 תעלות מקבילות של זמן עתיד ואפשר. 98.911% מהחיזויים שלהם, ב9015,000 השנים האחרונות, נמצאו צודקים. בדייקנות רבה הם חזו את היעלמותם של כוכבים שאיש לא ראה סיבה שהם ייעלמו, והם גם ידעו איך. לכן אין שליט גלקטי שהשתמש בשירותיהם ולא התייחס להמלצותיהם.
הכחול היה חייב להתייעץ איתם לפני שימריא בראש כולנו לכדור הארץ, והמלצתם שלא לבקר בכדור הארץ, ושעליה הוא סיפר לחפא באופן אישי בגלל ידידותם המיוחדת, היא המלצה בדרגת חמה מאד. עניין של ימים, אולי של שעות אחדות.

פתאום הבנתי את ההרגשה שהיתה לי כשהיינו שם, כאילו כוחות החיים עוזבים את הכוכב, ישויות שתמיד היו סמויות בעולם, ומסכו בתוכו את האנרגיה שלהם. רק בעזיבתם חשתי בהם, הם היו באויר בכל מקום שהיינו בו, בים, בחוף לטרון, באי היווני. כולנו הרגשנו בהם למרות שלא התייחסנו אליהם בין כל הדברים שהיו באויר. גם הם חשו מה שכל יצורי היקום מסוגלים לחוש, לא רק הסורקים. וזאת היתה גם הסיבה שהאופליים פינו את הציוד שלהם במהירות. כולם אישרו שגם הם הרגישו שיצורים רבים, או "כוחות חיים" עוזבים בבהילות את כדור הארץ, וחפא אמר שאנחנו בהחלט צודקים, ושגם הוא ראה את הסימנים, ולא ידע איך לדבר איתנו עליהם.
הוא אמר שכדור הארץ ייעלם פתאום, יתפוגג. בלי רעש עז, בלי הבזק, בלי הדף של פיצוץ. בלי שסיבה תיראה לעין. ככה כוכבי לכת נעלמים כל יום ביקום, בדרך כלל אין להם אפילו את המזל שהיעלמותם תותרע על ידי סורקיו של שליט חלל המתקרב לאזור.
עלוה שאלה איך זה קורה שכוכבים נעלמים ככה, בלי סיבה. חפא אמר שגם אנשיו של הכחול לא בדיוק יודעים את הסיבה, אך הם משערים שמדובר בפיגועים קוסמיים שמקורם בכוחות שאנחנו לא מכירים בעומק החלל, ויתכן שאפילו האופליים שאנחנו התעסקנו איתם, לא מכירים אותם.

חפא הוסיף שהכחול קיבל המלצה האומרת שגם האזור שאנחנו נמצאים בו, במרחק 10.5 ש"א משם, הוא אזור לא בטוח וכדאי להתכונן לעזוב גם אותו בימים הקרובים.