לפני ההשתלטות של האופל

ידענו שעובדים על פיתוח של טלפונים ניידים, שכל אחד יוכל לשאת אותם.
אנחנו לא היינו צריכים את זה, כי היו לנו מתדרים שפעלו עם חיבור למערכת שחפא הורה לנו לבנות, הם היו חלק מהערכה הבסיסית ואיתם היינו מסתובבים בכל מקום. כשבאה ההשתלטות, שבתה כל המערכת ושום מכשיר לא פעל עוד.
אחר כך ראיתי, כשהגעתי למדינת תל אביב החופשית את הטלפונים הניידים הראשונים, אחד מהם היה גם לעורך דין שבא לתווך בין המותווים לשליטים.
מדינת תל אביב החופשית, כזכור, היתה כעת טבועה מתחת למים, שגאו אחרי שנמסו הקרחונים, והגיעו עד ללטרון שהפך להיות חוף הארץ החדשה, אשר ים הקיף אותה גם מדרום וממזרח.
יצורים כמו המתורגמן נשאו את כל זה בתוך גופם. הם יכלו לתדר, לשדר ולגלוש ברשת הקוסמית, זה היה להם Built-in, והמתורגמן טען שלהרבה חיות בטבע יש את זה ממזמן, ורק האדם, בגלל הפיגור המוחי שלו, עושה עניין ממכשירים שהוא לא למד עדיין להכניס אותם לתוך הגוף, אבל ההתפתחות האבולוציונית שהיא גם טכנולוגית, עוד תעשה את שלה, כשנגדל. סטולי הגנוב הסכים איתו בהתלהבות. לצבי ועלוה היו דעות קצת אחרות, וגם לי.
היו למתורגמן מעין שתי בליטות – שדמו יותר לשערות שמנות משני צידי הראש שלו. הפנים השחורות שלו היו מלאות נחיריים, שאיתם הוא נשם, שידר וקלט. העיניים-העדשות, כדורים קטנים בלובן זרחני, היו קבועות לו אי שם בעומק שני הנחיריים הקיצוניים ביותר שבשורה העליונה, קצת קרוב לקצה המצח הפחוס, שמעליו ביצבצו הבליטות. בקושי ראינו אותן. ארבע שורות הנחיריים העליונות לא הפסיקו להפיק צלילים, רעשים וצפצופים, ומתחת להן היתה שורה של נחיר אחד, שהתאמץ בשבילינו לתפקד בתור פה, שמנסה לבטא את המלים בשפה שלנו שהוא למד (ולמד לא רע. היה לו, כפי שכבר אמרתי, כשרון לשפות), ולא פעם היה המתורגמן עצבני על כך שהוא צריך להיות עם יצורים שמתקשים בתידור טלפתי. כי למרות שחפא לימד אותנו את הכל, לא תמיד הבנו.

היו-למתורגמן-מעין-שתי-בליטות-שדמו-יותר-לשערות-שמנות
מעל החזה היו למתורגמן שריונות מגינים לבנים שהתרוממו מעל לכתף ויצרו כמו צורה של צוארון. הם היו עשויים ממשהו דומה לשנהב שאנחנו התווכחנו בינינו אם זה טבעי או שזה לבוש. מתחת לכל זה הוא חגר על פרוותו השחורה כתונת לוחמים ממשהו כמו צמר חום. הכחולה היא זאת שסיפרה לי שזה לא טבעי, וגם ראיתי את זה על גופיהם של יצורים דו רגליים אחרים במחנות הלוחמים, והסקתי שזה סוג של לבוש אופנתי, אצל אלה שההתלבשות היא אחת מתכונותיהם. בסך הכל לא היו הרבה כאלה.
פתאום התחשק לי לשאול את המתורגמן מה קורה עכשיו בכדור הארץ, אם הוא יכול לגלוש עכשיו לשם. ידעתי שהרבה מהמידע שסיפק לנו חפא על מה שקרה בשנים האחרונות בכדור הארץ, בא מהגלישות של המתורגמן. הוא קלט את הידיעות על האסון בכדור הארץ: השטפונות, רעידות האדמה. הוא גם ידע מתי יעזבו כוחות האופל את האזור, וגם על כל מה שהתרחש אצל בני האדם למדנו ממנו. הוא גם היה אחראי למה שלא ידענו.
התעניינתי מה קורה במחנה השבויים בחוף לטרון, שם נמצאים ריקרדו ואלה שנותרו איתו מאוטונומיית המותווים שנפלה בידי הקואליציה המשיחית. אלה היו החברים היחידים שעוד נותרו לי על כדור הארץ.

אחרי שיצאנו מן הטבילה

באגם-המעיין החמים-הנעים, ואחרי שהתלבשנו, הציע המתורגמן שנטייל קצת בסביבה, שהוא כבר הספיק להכיר אותה. יש לנו עוד זמן, עד שהכחול יבוא, וחפא יקרא לנו.
אני תמיד שמח להצעות לטיולים בסביבה, בכל כוכב שאני מגיע אליו. מצב הרוח של כולנו היה טוב, השמש הלבנה, הלא שורפת מדי, היתה מלאה נדיבות בשעה הזאת, על פני מישורים צהבהבים, שטוחים, סדוקים משהו, דומים ולא דומים למשהו אחר, כמו רוב העולמות שיצא לי לטייל בהם מאז חילצו אותי סטולי, המתורגמן והאחרים מן המפגש עם האופל. ספרתי קרוב ל100 עולמות כאלה שטיילנו ביניהם עד שהגענו לכוכב המדברי בו פגשנו את חפא. גם כאן זה היה כוכב מדברי, אם כי בצורה אחרת, ואולי הוא לא היה מדברי כלל.

לא זוכר מתי המישור הפך לעלייה, אבל פתאום היינו בראשה של רמה, ומתחתינו היה עמק, והעמק היה מלא במבנה ענק, מעין קערה הפוכה, שבפסגתה שלושה מבנים כיפתיים-קונוסים מזדקרים החוצה בצבע אפור בהיר אטום, או שאולי החזירו את אור השמש הלבנה. מסביבם הקיפו, מתחת לציפוי השקוף, כמה צינורות טבעתיים שנרא כמו בלונים שקשורים זה בזה, וכל היתר מסביב היה מרופד בנקודות נקודות שכיסו את הקרקע, נקודות שהיו בעצם בליטות שהיו בעצם, כפי שהבנתי אחר כך, בתים. בקצוות השונים של הציפוי השקוף שעטה הכל, היו מדי פעם נצנוצים מהירים.
המתורגמן שאל אם אנחנו יודעים מה זה.
אחר כך הוא הסביר לנו שזה מחנה שבויים. כאן, הוא הסביר, נמצא מחנה השבויים הראשי של אגף הגלקסיה הזה, במלחמה של הכחול עם כוחות האופל.
עלוה שאלה כמה שבויים יש כאן.
המתורגמן ענה שיש במחנה קרוב ל14 מיליון יצורים שבויים.

בכתמים-הבליטות שמתחתינו שמנו לב עכשיו לתנועה-התרוצצות הקיימת ביניהם, והצלחתי לזהות את השבויים. הם לא נראו לי כל כך אופליים, למען האמת.
המתורגמן הסביר שאלה שקרובים אלינו, בבתים-הכתמים הקטנים, והם רוב השבויים, הם לא באמת המסוכנים. רובם שירתו את האופל בעל כורחם, כי לא היתה להם ברירה אחרת, והם גם לא יודעים הרבה דברים. חלק מהם גם יגוייסו אחרי תהליך כלשהו לשירות ממלכת הכחול.
"ומה עם אלה שלא יגוייסו?" שאלתי. המתורגמן לא ענה.
המסוכנים יותר, ואלה שהמתורגמן כינה "הבכירים", נמצאים בצינורות הטבעתיים. שם, בצינורות מחליפי הצבע בכל רגע, שעכשיו שמתי לב שהם מדורגים לפי שלושה מפלסים, נמצאים אלה שמדורגים כ"שטניים". ו"הבכירים" ביותר, או "השטניים" ביותר נמצאים במפלס הצינורי העליון שבהק בפסים כתומים ונקודות כתומות על רקע שחור בצבעים שהזכירו לי חיפושית זבל מכדוה"א. צבי היה זה ששאל מה עושים איתם.
המתורגמן אמר שלהם, שלא כמו לפשוטים, יש ידע שיכול להיות מאד מועיל. יש כאלה שנושאים אותו לא במוחם אלא בגופם. בשביל זה קיימים המבנים האמצעיים, המזדקרים.
המתורגמן הסביר שגם מן "הבכירים" יש כאלה שיגוייסו לשירות שלנו. חבל לוותר על הידע המתמשך והיכולת שלהם, הוא אמר, למרות שהם באמת "שטניים – אופליים שבאופליים". הם גם מוכנים לעבוד בשבילנו.
עלוה שאלה מה עם האחרים. המתורגמן התפלא שהיא מרחמת על אופליים, וענה לה שגם בשבילם קיימים המבנים האמצעיים, המזדקרים.
הבנו שכל מי שיעבור דרכם, לא יצא מן המחנה, לפחות לא בצורתו המקורית.

פתאום שוב היה נראה לנו זר, כל כך זר, הכל.

סרט (1)

כְּבָר שָׁנִים בָּתֵּי הַקּוֹלְנוֹעַ נֶהֱרָסִים
וּכְבָר נִנְטְשׁוּ כָּל הַמּוֹשָׁבִים
וַעֲדַיִן הַסֶּרֶט נִמְשַׁךְ
הַגִּבּוֹרִים הַטּוֹבִים מִזְּמַן הֵם כְּבָר רָעִים
וַעֲדַיִן הַסֶּרֶט נִמְשַׁךְ.
וְיוֹשֵׁב הַבּוֹהֶה עַל כִּסֵּא שֶׁל אֲוִיר
מְצַפֶּה הָאפִּי אֵנְד שֶׁיָּבוֹא בְּכָל זֹאת
מַהוּ שֶׁגּוֹרֵם לוֹ לָזֹאת?
הַסֶּרֶט עֲדַיִן נִמְשַׁךְ
כְּשֶׁנֵּצֵא, לֹא נֵצֵא אֶל הָאוֹר
לוּ יִהְיֶה לָנוּ דִּיסְק שִׁירִים יִשְׂרְאֵלִים
לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ בְּאֹזֶן הַמּוֹחַ
אִתּוֹ נֵלֵךְ
בְּלִי מִלְחֶמֶת בְּנֵי אוֹר בִּבְנֵי חֹשֶׁךְ
סְתָם.

מקום לטבול בו…

 

המשך לקרוא "מקום לטבול בו…"

היום כולנו הומואים!

אני, עד כמה שידוע לי על עצמי, סטרייט של 90%, לפחות.
אבל את ההרגשה של כמו להיות הומו, בחברה שוביניסטית, ימנונית וימנונית למחצה כמו החברה הישראלית, אני חושב שאני בכל זאת מכיר.
מי שדאגו להכיר לי אותה, אלה אנשים שקראו גם לי "הומו" בכל מיני שלבים של החיים. אולי בגלל שההופעה שלי משקפת גבריות עדינה מדי, אבל בגדול, אלה שמזהים אותי עם הומואיות, בדרך כלל אלה הסוג הזה של אנשים, שבהגדרת "הטומאה" שלהם נכללים כל אלה שדומים לי: אשכנזים, משכילים, שמאלנים או אפילו שרק נראים כאלה. אותם אנשים שרוצים לגרש מכאן את כל מי שליברלי בדעותיו המדיניות (כלומר מצביע מרצ), את מי שמאמין בדרך כלשהיא של שלום והידברות ולא רץ לגרש מכאן את הערבים ולשמור על ארץ ישראל השלמה של המתנחלים.
בעיניהם "סמולני-הומו" נופל על אותה משוואה, ותכניתם – תכנית הגירוש, אם בתפילה ואם במעשה עתידי, כוללת גם את אלה גם את אלה.
והידיעה הזאת עם מי יש לנו עסק, מחדדת לי את התחושה שאסור לנו, כל החפצי חיים בארץ הזאת, במדינה הזאת, להיכנע להם ועד כמה אנחנו לא יכולים להיות אדישים לאיומים ולקללות שזוכה להם הקהילה ההומו-לסביות בגלל כוונתה לצעוד בעיר שנקראת בירת כל הישראלים, כי ברשימה הגדולה, האמיתית, של כוחות השחור, אנחנו הבאים בתור.
שלא יטעו אותכם הדיבורים המתחסדים על גועל הנפש שמעורר המעשה ההומואי. ההומואים מפגינים לא על הזכות "לשים בתחת", אלא על הזכות לאהוב את בני זוגם כמו שאדם סטרייטי (כלומר, אחד ששם את האיבר במקום אחר, שממנו באים חיילים לשמור על ההתנחבלויות או צאן נוסף לעדר שומרי מצוות רבניהם ולכן אהבתו מקודשת) אוהב את בן/בת זוגו, ועל זכויות האזרח שלהם, על הזכות למקום תחת השמש, הזכות לחיות, שזה כולל: ללכת לאור השמש, בלי להתבייש במה שנולדת איתו, במיוחד בבירת ישראל.

ודווקא בעיר שבה חיה אוכלוסיה גדולה ומוכחשת בארון (10% של חרדים הומואים), יש למעשה הזה ערך חינוכי מיוחד, יותר מתל אביב או כל עיר אחרת שמכבדת את זכויות ההומואים ושבה זכויות האזרח הם לכאורה דבר מובן מאליו.
אני מתנגד למצעד פרובוקטיבי בירושלים. פרובוקטיבי בעיני פירושו חשיפה של חלקי גוף מוצנעים, והליכה מופגנת בתוך שכונות מגורים, ושבהן במיוחד הציבור לא רוצה לראות דברים פרובוקטיביים (למרות שנראה לי שהרבה חרדים בעומק ליבם היו מתים לראות מצעד חשוף בשכונתם, אם לא של הומואים אז של לסביות, ואולי זה באמת מה שמלחיץ את ראשי הציבור שם). אבל הצעדה הירושלמית, עד כמה שאני מכיר וזוכר משנים קודמות, היא לא כזאת, היא צנועה וסולידית, וגם עוברת במרכז העיר, העיר של כולם, גם של תושביה החילונים. לא בדיוק באזורים שחרדים מסתובבים בהם.

יתכן גם שלו לא היו צעדות קודם, לא הייתי חושב שדחוף שההומו-לסביות יעשו אותה.
אבל ירושלים עברה כבר ארבע צעדות, והשמים לא נפלו. סך הכל, לירושלים נוספה עוד עדה על עדותיה הססגוניות, לפעמים ססגוניות מדי.
עד שבצעדה האחרונה, לפני שנתיים, היתה הסתה והיתה דקירה. מאז לא צעדו, היה רק האירוע המצחיק בשנה שעברה באיצטדיון. וזה משדר מסר: הטרור החשוך, טרור הסכינאות והג'יהאד, הוא לגיטימי בחברה הישראלית, הוא משיג את שלו, ומכיוון שכך, מחר יוכלו המרזלים וחבריהם לעדת השנאה עדת מורדי האור לכוון את סכיניהם, שנאתם, ט ו מ א ת ם ה ע מ ל ק י ת, אל שנואי נפשם האחרים, שזה אתם כולכם, ליברלים, נאורים בעיני עצמכם, אוהבי שלום ותומכים כללית בזכויות אדם, כולל כמה מכם שבטח חושבים ש"מצעד הגאוה זאת סתם פרובוקציה".

"כשדקרו את ההומו שתקתי, כי אני לא הומו". זה בדיוק המצב.
אתם לא חייבים להזדהות עם ההומואים כקהילה נרדפת (יש בהחלט קהילות נרדפות ממנה שגם לצעדות שלהם אני מחכה, למשל נפגעי הנפש וגם מושמטים, הקבוצה הקרובה לי אישית ביותר, והצלחתה של צעדה זו תעודד גם את הצעדות שלהם, אני מקוה), אבל אתם חייבים להזדהות עם זכויות האדם, ערכי הפלורליזם וקבלת האחר, השונה. ערכים שבלעדיהם אפשר מצידי לסגור את המדינה.
והיום, ההומואים הם נושאי הדגל, הם אלה שיש להם את הביצים להפגין בשביל הדברים שהם פועל יוצא מהערכים האלה, בבירת ישראל, שבה הדברים האלה לא ברורים מאליהם. זאת לא חוכמה להפגין איפה שזה כן נראה ברור.
מאד הייתי רוצה שגם על דברים אחרים יהיו כאן ביצים להפגין, כמו שיש לאלה שיצעדו בירושלים. ואולי ההפגנה הזאת תיתן את האומץ.
לכן הצועדים מייצגים לא רק את "ההומואים" אלא את כולנו, כל אלה שהמלים שכתבתי על זכויות אדם, פלורליזם, קבלת האחר, אומרות להם משהו. ובמובן הזה, כולנו היום צריכים להיות איתם.

בהצלחה!


החודש: חוגג 35, אלבום של אמן שהיה במידה רבה "מצעד גאוה של יחיד". וזו יצירה אחת מיני רבות שהיינו מפסידים, אילו כל מיני טיעונים מתחסדים היו מנצחים.