רשומות מהשנה החולפת – אוקטובר-נובמבר 2006

די, נמאס!
כל אחד שהשתחרר הרגע מהשב"כ, והתקבל למרכז הליכוד, חושב שאם הדמוקרטיה מפריעה לו, הוא ישתיק אותה, כמו שרגילים, כנראה, במקום שהוא בא ממנו.
אי לכך אני מציע הצעת חוק חדשה, שתיקרא: חוק לסיוע הסתגלות משוחררי המערכת הבטחונית לחיים האזרחיים, או בשם עממי יותר, "חוק איזולירבנד לפה לשב"כניקים".
על פי החוק שאני מציע, להל"ן חוק הצבנ"ע מס' 1 2006 התשס"ז:
1. על כל משתחרר משירות בטחוני בתפקיד בכיר, תוטל תקופת צינון בת חמש שנים.
2. במהלכה של תקופה זו, ייאסר על המשתחרר
א. לעסוק בפעילות פוליטית כלשהיא.
ב. להתבטא התבטאות פוליטית.
3. במהלכה של תקופה זו ימומנו למשתחרר, על חשבון משכורת הפרישה שלו מן השירות, לימודי אזרחות במהלכן יקח שיעורים בסיסיים בנושא: מהות הדמוקרטיה, הפרדת רשויות, תפקידו של בית המשפט, חופש הדיבור וחופש הביקורת, ועוד.
הלימודים ייעשו בפיקוחו של אחד ממוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל שייבחר, ובסיומם יהיה על המשתחרר לעמוד במטלות אשר ייקבעו ע"י המוסד.
4. עמידה במטלות תהווה תנאי בסיסי להרשאת כניסתו של המשתחרר לפעילות פוליטית עתידית, כולל הצגת מועמדות לכנסת, השתתפות בממשלה, וכדומה.

ובהמשך: חוק מנת משכל בסיסית כתנאי רשיון לפעילות פוליטית.

נכתב ב26/10/06

יום קודם כתבתי:

"יַשָׁנוּ, היה קריר, אוקטובר, אתה יודע
כשהסתו ניצח סוף סוף את הקיץ
הדכאון שנדמה שכבר לא יעבור
התחזיות ניבאו שנה חזקה
באוטובוס נסעו סטודנטים, צעירים, מפטפטים.
מה בא לך בשעה כזאת, איזה נירוואנה. לשקוע
בתוך עצמך ולחלום כמו פעם
כאילו אתה מתחיל את החיים עכשיו.

לבוא הביתה, לאכול מרק
לחשוב כאילו הקולות בחוץ
הם רק קולות הרוח המייללת"

רשומות מהשנה החולפת – ספטמבר-אוקטובר 2006

הם ניסו רק
להחזיר אותי למציאות שלהם
ולא הכירו דרך
שאינה פוצעת
ואינה מרשעת
ואני הגנתי בחומה
על האמת שלי
כי לא היה מי שישמור עליה

כיום כל שאני
עצוב על הזמן שחלף
כל כך הרבה זמן

הופיע לראשונה ב3/10/06

מה הקשר בין כשרונות בדרמה לבין שירות צבאי?

מנהלי "סטודיו ניסן נתיב", בית ספר תלת שנתי לדרמה, מאמינים שמי שהצליח לעבוד שלוש שנים במקום העבודה ששמו צה"ל, הוא גם מתאים יותר להיות שחקן, מנהל במה, כוריאוגרף, במאי, וכו' – כל הדברים שהם מלמדים להיות – יותר ממי שהושמט מהצבא, מרצון או שלא מרצון.
לא שיש להם מאין להוכיח את הדברים, אבל ככה הם מאמינים.
אני מבין את הקשר בין קצין בטחון לבין שירות צבאי. בן אדם שאמור לשמור, אמור להיות בעל נסיון מתאים, שמקבלים בצבא.
גם עבודה בכור האטומי, נגיד, אני מבין את הקשר בינה לבין שירות צבאי.
אבל לימודי משחק? השירות הצבאי נותן משהו לאיכויות המשחקיות של הבן אדם?

ולא רק זה – השירות הצבאי הוא תנאי יסוד שמי שלא עומד בו – מתבקש שלא להגיע לימי ההרשמה, אלא להתקשר קודם. כדי שיוכלו מראש לסנן מראש את הסכנה, להיזהר מהמחבל. מהחריג.

אולי זה מה שמסביר, למה ייצאה ישראל כל כך מעט שחקנים באמת גדולים.

"אני לא יודע איך תקבלו את הדברים

שאני עומד לומר לכם" אמר חפא, "אני בעצמי הייתי רוצה לפקפק באמיתותם, אבל הם באים ממקורות שאינם טועים הרבה פעמים".
המקורות שחפא דיבר עליהם, הם אנשי משמר הסורקים של הכחול, אנחנו לא שמענו עליהם עד אותו רגע, ואם ראינו אותם לא זיהינו אותם, אבל אלה הם מי שתפקידם לוודא מראש את בטיחותו של כל מקום שהכחול אמור להגיע אליו ביקום, ועם הכלים שיש בידיהם, פרי פיתוח רב שנים ומיומנות אותה רכשו בגופם, אותה מעבירים חברי גילדת הסורקים לצאצאיהם דורות על דורות, הם מסוגלים לנבא את בטיחותו של כל מקום עד לרדיוס 5 שנות האור הקרובות ו5 שנות ארץ הקרובות ב247 תעלות מקבילות של זמן עתיד ואפשר. 98.911% מהחיזויים שלהם, ב9015,000 השנים האחרונות, נמצאו צודקים. בדייקנות רבה הם חזו את היעלמותם של כוכבים שאיש לא ראה סיבה שהם ייעלמו, והם גם ידעו איך. לכן אין שליט גלקטי שהשתמש בשירותיהם ולא התייחס להמלצותיהם.
הכחול היה חייב להתייעץ איתם לפני שימריא בראש כולנו לכדור הארץ, והמלצתם שלא לבקר בכדור הארץ, ושעליה הוא סיפר לחפא באופן אישי בגלל ידידותם המיוחדת, היא המלצה בדרגת חמה מאד. עניין של ימים, אולי של שעות אחדות.

פתאום הבנתי את ההרגשה שהיתה לי כשהיינו שם, כאילו כוחות החיים עוזבים את הכוכב, ישויות שתמיד היו סמויות בעולם, ומסכו בתוכו את האנרגיה שלהם. רק בעזיבתם חשתי בהם, הם היו באויר בכל מקום שהיינו בו, בים, בחוף לטרון, באי היווני. כולנו הרגשנו בהם למרות שלא התייחסנו אליהם בין כל הדברים שהיו באויר. גם הם חשו מה שכל יצורי היקום מסוגלים לחוש, לא רק הסורקים. וזאת היתה גם הסיבה שהאופליים פינו את הציוד שלהם במהירות. כולם אישרו שגם הם הרגישו שיצורים רבים, או "כוחות חיים" עוזבים בבהילות את כדור הארץ, וחפא אמר שאנחנו בהחלט צודקים, ושגם הוא ראה את הסימנים, ולא ידע איך לדבר איתנו עליהם.
הוא אמר שכדור הארץ ייעלם פתאום, יתפוגג. בלי רעש עז, בלי הבזק, בלי הדף של פיצוץ. בלי שסיבה תיראה לעין. ככה כוכבי לכת נעלמים כל יום ביקום, בדרך כלל אין להם אפילו את המזל שהיעלמותם תותרע על ידי סורקיו של שליט חלל המתקרב לאזור.
עלוה שאלה איך זה קורה שכוכבים נעלמים ככה, בלי סיבה. חפא אמר שגם אנשיו של הכחול לא בדיוק יודעים את הסיבה, אך הם משערים שמדובר בפיגועים קוסמיים שמקורם בכוחות שאנחנו לא מכירים בעומק החלל, ויתכן שאפילו האופליים שאנחנו התעסקנו איתם, לא מכירים אותם.

חפא הוסיף שהכחול קיבל המלצה האומרת שגם האזור שאנחנו נמצאים בו, במרחק 10.5 ש"א משם, הוא אזור לא בטוח וכדאי להתכונן לעזוב גם אותו בימים הקרובים.

רשומות נבחרות (מצעד הפוסטים השנתי): אוגוסט-ספטמבר 2006

ספק ציפורים, ספק עננים המשיכו להיראות לא להיראות חולפים דרך התכלת שמעולם לא היה תכולה כל כך, בצבעם חסר הצבע או אולי אפור, אולי שחור.
היו אלה החלליות שבהן המשיכו השליטים לפנות את כל הציוד שאגרו במחבואים השונים בפלנטה, בדרך לפינוי הכללי ממערכת השמש.
התכלת מעולם לא היה תכולה כל כך, ומעולם לא היה כל כך משרת תחושה של בדידות.
עכשיו נשארנו רק אנחנו, חמישה אנשים שנותרו מחבורת המחץ, שחזרה אל הזמן הרגיל.
פתאום קלטתי עד כמה שגעוני היה הרעיון שלנו להישאר.
בלי כל הכח שלנו, בלי חבורת הלוחמים.
גם האנרגיות שדחפו אותנו מהחלל, שעליהן גלשנו על פני הגלים עד לחופי ישראל ואיתן גם חזרנו לכאן, אזלו.
ולא באמת הייתי בטוח שאני רוצה לחיות באמת בזמן החדש, בעולם שאין בו חשמל, ויש בו 'שלטון המשיח' כפי שהספקתי להבין בדקות המעטות שהייתי במחנה שעל החוף. עולם שחצי ממה שהכרתי ממנו, טבע במים. לא היה חכם יותר לעזוב עם כולם, כשזכינו בהזדמנות? מה נתקעתי בזמן האלטרנטיבי הזה? מה אני מנסה להוכיח, ולמי?
עכשיו אנחנו צריכים לחכות שיגיעו לכאן כוחות הכחול ויחברו אלינו. הם עדיין נמצאים במרחק כמה שנות אור טובות, וראיתי שאפילו חפא לא בטוח כל כך, שחבריו עדיין מתעניינים בכלל בכוכב שלנו.
שתקנו. היה ברור לי שכולם מבינים אותו הדבר.
היתה הרגשה, כאילו אנחנו חמשת האנשים האחרונים בעולם, בנוף הפסטורלי היווני ששיקר מסביב לנו. גבעות ירוקות, עצים נמוכים, כמה בתים בצבעי תכלת ולבן וגגות רעפים פזורים במורדות, רק אם הסתכלת בהם טוב יכולת לראות שהם מנופצים ונטושים, אחרי רעידת האדמה שהיתה כאן. וזה עוד היה החלק בר המזל של האי של חפא, האי שבו הוא בילה את ילדותו, בו, כפי שסיפר לנו פעם, התחיל לחלום את החלומות שלו על שינוי העולם, עוד לפני שנחטף.

צבי היה הראשון לדבר ולשאול.
"מה נעשה עכשיו?"
חפא אמר: "קודם נלך לאכול משהו".
הוא הצביע על עץ אחד, שעמד בואדי ממול, שהיו עליו פירות גדולים, דומים לתאנים אדומות, ושאל: "מתי אכלתם בפעם האחרונה?"
לא אכלנו שום דבר מאז הבוקר. וה'בוקר' הזה עדיין היה בכוכב אחר, כשחיכינו להזנקה. כל כך רחוק הוא היה עכשיו.

הופיע ב19 באוגוסט 2006, חמישה ימים אחרי הפסקת האש.

סרט 2

הדוד הטוב
שקיבל הרבה עגבניות
כמו שגדעון זוכר,
באחרית ימיו קיבל את הכבוד
נצחון הטובים. יה יה.
לא שזה נכון גם לאלה
שבית המשפט קבע שמותר
לפנות אותם בלי פיצויים.
לא שזה משנה למתושמדים.

משמר כבוד ליווה אותו, שטיח אדום עם חיילים
היו להם רובים, בשביל להגביר את המתח
תודו שחשבתם מה יקרה אם פתאום
משהו הרי חייב להשתבש.
אבל יושבת הראש הלבנה
שנראתה לרגע סקסית בפשטותה "הפמיליארית"
הובילה אותו אל פנים המשכן
אל הנאום שניקז את כל ציפיות חייו
אל עמק השלום
והאביב יבוא.

ומוזמנים כל כך רבים נהרו ללחוץ לו ידיים
לא ראיתי שם אנשים שפגשתי
ואולי שכחתי
ואולי נשכחתי.
לכל האנשים האלה יש מקום במסוקים?
בוודאי יש להם דרכונים.
לא באמת משנה למתושמדים.

והיה שם האיש שאמר שהוא ימשיך לחלום
לפני אחד עשרה שנים, לו דברים היו אחרים
הייתי מאושר. אבל נצחון הטוב בא מאוחר, כן?
ומחר באותו הבית יום חדש הגיע, חוקי רשע חדשים.

השבוע ראיתי סרט טוב, ראיתי
(גם כוכבי הוליווד ידעו להעריך, בעברית אפילו)
סרט טוב
אבל לא הסרט שלי.

שאלנו אם קרה משהו חדש

שבגללו היו צריכים לחפש אותנו שעה שלמה.
השעה, אגב, היא כאן בת 75 דקות, ויש 28 שעות ביממה (הרבה, הרבה יותר שעות אור). התאימו אפילו שעוני יד מיוחדים בשבילינו. בכל מקום שבו חונים הרבה כוחות של הפדרציה, מתמקמת לה במקום טוב גם מעבדה ניידת שיודעת לזהות את צרכיהם הספציפיים של שוכני היקום הנוכחים במקום. גם דברים כמו מזקקי אטמוספרות אפשר לקנות שם. הכל. "שקם קוסמי נייד" כמו שהגדיר זאת צבי.
סטולי אמר רק שני דברים: הכחול חזר, וחפא מודאג.
"הרגשתי כל הזמן שמשהו חייב להשתבש" אמרתי לצבי. "אף פעם לא יכול להיות שהכל יהיה בסדר". "נחכה" הוא אמר, בשעה שסטולי הגנוב פילס לנו מעבר דרך הצפיפות הגוברת של ישויות חיות, שהלכה והצטופפה יותר ככל שנכנסנו פנימה אל המחנה. כל הזמן חצינו עלטות מרחב והן חצו אותנו. בתוך סופה של כעין מנהרה שלא ברור אם היא היתה בעצמה עלטת מרחב או מבנה של ממש, חיכה לנו חפא. הפנים שלו היו כפניו של מי שלא יודע איך להתחיל לומר מה שיש לו להגיד לנו.

יש-מגוון-רחב-של-צורות-חייזריות-ולא-כולן-נראות-בעין

We asked if anything new had happened, because of which they had to search for us for a whole hour.
By the way, the time here is 75 minutes, and there are 28 hours in a day (many, many more daylight hours). They even adjusted special wristwatches for us. Wherever a lot of Federation forces are stationed, a mobile laboratory that knows how to identify the specific needs of the inhabitants of the universe present in the place is also placed in a good place. You can also buy things like atmosphere distillers there. everything. "Mobile cosmic canteen" as Zvi defined it.
Stoli said only two things: the Blue was back, and חפא was worried.
"I felt the whole time that something had to go wrong" I said to Zvi. "Everything can never be all right." "We'll wait," he said, as "The stolen" Stoli made a passage for us through the growing density of living beings, which grew more crowded as we entered the camp. All the time we were crossing space darknesses and they were crossing us. At the end of a kind of tunnel, it is not clear whether it was itself a space darkness or a real structure, חפא was waiting for us. His face was like the face of someone who doesn't know how to begin to say what he has to say to us.

הפוסט הקודם – The previous post

הפוסט הבא – The next post