הסתבר שהמצב לא קל כל כך

כמו שהוא היה נראה לנו בהתחלה.
קואליציית האופל הגלקטי אכן הובסה, וכוחותיה היו עסוקים בהסתלקות מן המערכות שהשתלטה עליהן, מן הסתם חזרה אל בורות האופל שבמרכז הגלקסיה. אל בתי הספר העתיקים של התבונה האפלה, משם צמחה.
אבל לא כל הישויות שהשתתפו במרד נגדה, הסכימו לקבל מחדש את מנהיגותו של השליט הכחול, זה שבהבטחתו היה תלוי שיקומו של כדור הארץ שידענו והכרנו. חברו ורעו של חפא, מי שנתן לנו את הכח.
והאחרים, לא היה בטוח שאכפת להם בכלל.
חפא ידע את זה כנראה, אם אני יכול לדבר בשמו. בכל הטיסה הוא כמו לא היה חפא שהכרנו. שקט, מהורהר, בקושי עונה לשאלות, וזה מתי שהוא יצא מן החדרון שלו בחללית.

דווקא המתורגמן ואנשי הצוות היו עולצים, הבטיחו לנו דברים שלא יאומנו.
לנו, הארבעה שבאו מכדור הארץ, אחרי שראינו את חציו שקוע במים ואת חציו האחר הרוס ברעידות אדמה. סטולי הגנוב, צבי, עלוה ואני שנותרנו מכל חבורת המחץ, שהעדיפה לחזור לזמן האחר ברגע שהיתה אפשרות, ולסיים את הטיול בזמן אפשר. מן הרגע ההוא נפרד גורלינו מגורל החבורה, ואפילו שחפא הצטרף אלינו, לרגע לא היינו בטוחים שלא אנחנו טעינו והם צדקו.
אבל המתורגמן וחבריו עודדו אותנו ואמרו שיש טכניקות להרים יבשות שקועות, ואפילו לשחזר אנשים. לא סתם הם ותיקים מאיתנו במאות אלפי שנים. וכבר עשו דברים כאלה. רק נגיע לכחול.

אחרי ארבע קפיצות למקום שבו היינו אמורים למצוא את הכחול, במרחק של 10 ש"א מכדור הארץ, (נדמה לי שהרשמיים קוראים למערכת "אפסילון ארידאני"). זכרתי את הפעם הראשונה שנסעתי עם חפא לפגוש אותו, כשיצאנו מסיני וגם ג'ון ויוקו היו איתנו, והיה נדמה לי שאז זה לקח לנו יותר מהר, למרות שמן הסתם נסענו רחוק יותר.
הכחול לא היה. "קפץ להתייעצות" תרגם לנו המתורגמן את מה שאמרו לו ישויים ארוכים, ישרים כמו סרגל, דקים ולבנים שהזכירו לי וגם לצבי ולעלוה נורות ניאון עומדות, אותם פגשנו במקום שאליו הוליך אותנו המתורגמן לפגוש את הכחול. הם הציעו לנו שנחכה, הוא ישוב תוך כמה יממות.
לא ידענו כמה זה יממות בכוכב הזה, שהיה מלא סלעים קטנים ומשוננים שנראו כאילו סויידו טבעית באותו צבע לבן שהיה לישויים שפגשנו, וגם אור הצהריים דמה בו לאור ניאון חזק מאד, צבי הגדיר זאת כ"אור ניאון בראשיתי".

היה שם הרבה צפוף, לא מוסדר בתודעה. ידעתי שנמצאות שם הרבה מאד ישויות, חייליו של הכחול, אבל המבנה וקיבולת המוח שלנו לא מסוגלים לקלוט את כולם, ומה שהרגשתי כשניסיתי להסתכל היה בעיקר אי נוחות וסחרחורת שכמעט גרמה לי להקיא. לפעמים היתה עלטת מרחב מתפרצת וכמו גונבת את אור היום הלבן, שנמשך ונמשך שעות על שעות.

אאוטינג

חפ
אאוטינג זה הדבר המתועב ביותר שאפשר לעשות באינטרנט. נקודה.
בעולם הלא וירטואלי אפשר להשוות אותו להפשטה של אדם בכפייה מבגדיו.

כבר מראשית ימיו של המין האדמי על כדוה"א – ההומוסאפיינס – נקבעה הנורמה לפיה זכותו של האדם להסתיר את הגוף שלו – הספייס הפרטי במובנים של אז – באמצעות בגד. זה משהו שבתחושה, לא משהו שנעשה בהסדרה שלטונית, לא דבר שנעשה בגלל שיש חוק, בגלל שאיזו מדינה כפתה. (ואנשים שהופשטו מכבודם – הופשטו מבגדיהם, לאורך כל ההסטוריה.)
במשך השנים הצטרפו אל הספייס הפרטי גם התא המשפחתי, הדירה, חשבון הבנק – דברים שמוסכם היום שאף אחד לא פורץ אליהם בלי רשות (טוב, כמעט אף אחד).
וכך מרגע יצירתו של ההומואינטרנטיקוס – המין החדש של האדם שנוצר בערך בשנות ה90 של המאה הקודמת, היתה ברורה בלי שניסחו את זה בשום חוק, זכותו של הפרט הגולש להגן על הספייס הפרטי – הגוף המורחב הכולל כיום את השם והת.ז. שנתנו לו המדינה, קורות החיים הסטנדרטיים, ויש אפילו אלה הרואים באנונימיות את הטעם לכל, שלמענו הומצא בכלל האינטרנט, בעולם כזה שבו כל אחד יודע עליך הכל, ומרגע לידתך אתה חייב דיווח לכל מיני רשויות הנותנים לך שמות משלהם. האינטרנט כעיר מקלט, מרחב מוגן ובעיר מקלט לא שואלים אותך יותר מדי שאלות, לא מסגירים אותך. זה הבסיס שמאפשר את קיומה של עיר מקלט, ואולי של חברה אנושית בכלל.

זאת ועוד. ישנם כל מיני אנשים שאו שאינם מאמינים ביכולתה של קהילת האינטרנט להסדיר את עצמה, האינטרנט נראה להם כמו ביצה שיש לייבש אותה בקודים אתיים כתובים למיניהם. אחרים רוצים לייבש את "הביצה" בשם אינטרסים זרים, למשל השלטון רוצה את הנתח שלו גם בסייברספייס כפי שזה בא לביטוי בהצעת החוק של ח"כ חסון מ"ישראל ביתנו" הפשיסטית לחייב חשיפת טוקבקיסטים אנונימיים. אני טוען שההומואינטרנטיקוס יצר לו במשך השנים באופן טבעי קוד אתי משלו, שבו הכלל הראשון, הבלתי כתוב, הוא "לא תחשוף".
היום שבו נעבור על הכלל הראשוני הזה שאנחנו יצרנו, יהיה יום שבו נצדיק את כל מייבשי הביצות האלה, נראה להם שהם צודקים, שלקהילת האינטרנט אין אמת מידה מוסרית מספקת, ולכן מותר להם ואף חובתם לנסח ולכתוב לנו את המוסר לפי ראות עיניהם. זו תחילת הסוף של החופש (גם אם יחסי) שיש כיום באינטרנט.
החוקים הכתובים התחילו להינתן, ברגע שאנשים הפרו את החוקים הבלתי כתובים. הם היו קודם. "לא תרצח" נכתב לאחר שאנשים רצחו. "לא תגנוב" לאחר שאנשים גנבו. לאחר שדברים הפסיקו להיות מובנים מאליהם. כך אני מאמין. ובדיברות הבלתי כתובות של האינטרנט – לא תאחצן הוא הדיברה הראשונה.

במצבים קיצוניים מאד יש לשקול אאוטינג – כאשר הגולש משתמש באלמוניות שלו להסתה של ממש כנגד יחידים או קבוצות חברתיות (ובוודאי כאשר הוא עצמו מנסה לעשות לאחר אאוטינג, מה שלמשל מנסה בעצם לעשות לי אישית החרצוף שמתחזה לי ומדבר כל הזמן על הפרופיל). כאשר הומואים למשל חשפו הומואים בארון שהיו, בחייהם הגלויים, שותפים בעידוד הומופוביה, לא היה דבר מוצדק יותר מאאוטינג שכזה. גולש כזה איבד את הזכות שלו לפרטיות. אבל גם אז יש לזכור שנטילת פרטיות – גם אם היא בדין – היא סוג קטן של הוצאה להורג – ולהיות זהיר מאד.

תשובה לטוקבקיסט ימנון (הקטע המזוכיסטי שלי)

מה רצו אדריכלי אוסלו? שיפור מצב הקיים בארץ הזאת. כולל רצון אמת בשלום. השאלה איך להשיג, ואם אפשר להשיג, היא שאלה אחרת (חלק מהסיבה שזה בלתי אפשרי היא כנראה קיומם של סיקריקים כמוכם, שכמו ששרפו את המזון בתקופת החורבן ההסטורי ורצחו את רבין בימינו, כך ימשיכו לעשות הכל כדי למנוע מה שסותר את עיקרי קיומכם הג'יהאדי)
מה אתם רוצים? עוד מלחמה, עוד חיזוק התנחלויות, חיי ג'יהאד לפי דת פונדמנטליסטית (ובכך אינכם שונים מחבריכם-שכניכם אנשי החמאס והג'יהאד). מעשיכם אם לא לאורך כל הדורות לפחות לאורך העשורים האחרונים, מוכיחים שיהדות שרוצה להיות אנושית חייבת להיבדל מכם (אינני יודע אם אתה "דתי" או לא אבל זה לא כ"כ משנה), גם אם בשם איזה ספר קדום ומנהגים משותפים שקיימים אי אלו דורות, אתם טוענים שאתם אחינו.
יתכן שיקרה מה שאתה מתאר. מבחינתי זה יהיה מוטציה סופנית שתביא אל קיצה את היהדות כפי שנוצרה, עפ"י הערכתי, כדי לנגף את הטבע החייתי שבאנושות, לשדרג את הקוף האדמי. זה הדבר שאחיך הרוחניים בגרמניה היטיבו להבין ממך – שאלוהים, אם קיים, הוא שמאלני. מעבר לזה שהנאצים הבינו טוב ממך מה זה "סמול" – אתה והם חושבים באותה צורה.
אם חס וחלילה והיה אם תצליחו להתנער מהיסודות השמאלנים בעם, כמו שהגרמנים התנערו מן היסודות ה"יודונוצרים" שזה בדיוק אותו דבר – נסיון, אולי נואש, של הטבע/אלוהים לשדרג את טבע הקוף האדמי – המדינה הזאת, ששמאלנים היו ראשוני מקימיה ונותני דמם עליה (זה שלי ניתן הפטור מלתת את דמי על מה שהפך להיות כיבוש ומלחמות שלום ההתנחבלויות, פטור שלא ניתן למשל לבנו של דוד גרוסמן – האם גם אותו תגרשו – זה לא קשור), במוקדם או במאוחר (ויותר מוקדם משאתה חושב) יקיץ הקץ על מדינת הג'יהאד שתכוננו כאן. לא רק בגלל שמעשיכם ימאיסו אותכם על העולם (כפי שקרה בתקופת הרומאים, כשבית המקדש חרב בגללכם).
גם מפני שלא רק אנחנו – השמאלנים שנותנים את האיזון הדרוש בכל מדינה נורמלית לטירוף שלכם – לא ירצה להיות כאן. רק הברארה תישאר – ואת יכולתה של זאת לשרוד לטווח ארוך, ראינו היטב, למשל במלחמה האחרונה בלבנון.
ורק הערה קטנה על בישארה, שכלאומן ערבי הוא לא כ"כ מעניין אותי – הבשורה שלו היא ויתור על מדינה יהודית. כשאני רואה אתכם, אני אכן מפקפק אם העם היהודי הכולל אותכם, מסוגל להיות בנוי למדינה, ואם זה באמת הפתרון שיש להלחם עליו.
(מתגובה 158 ואילך)

פחחחחח!

"מגיע לנו יותר" כותבים בכרזה שלהם, אלה שקוראים לבוא מחר להפגנה הקוראת להפיל את הממשלה.
נכון, מגיע לנו יותר, אבל כולנו יודעים מה נקבל.
שוב את ביבי, שוב הרחבת ההתנחבלויות, ואולי יותר חשוב מכך: תכניות של הרס חברתי מבוססות על אג'נדה של השמדת "המיותרים", חיסול סופי של מדינת הרווחה ומכירת מה שעוד נשאר לבעלי ההון, ושוב הסתה והסתה שהפעם, אף אחד לא מבטיח לנו שלא תביא לשפיכות דמים.
אני לא הצבעתי אולמרט. אפילו לא הצבעתי פרץ. כל מי שקורא אותי יודע מה הצבעתי, וגם מה חשבתי על המלחמה המזורגגת מהיום כמעט הראשון שלה, כשכל התקשורת וכל היתר שגיבורים כיום לטהר את הידיים שלהם מאולמרט ופרץ, מחאו לה מחיאות כפיים סוערות ולא חסר היה הרבה שיוציאו להורג את מי שרק צייץ משהו נגד המלחמה.
(עד היום אני חושב שוועדת וינוגרד היתה צריכה לחקור גם את הקלות שבה העם – בעיקר האליטות המובילות אותו – נסחף אחרי בהתלהמות והתלהבות כזאת אחרי ההרפתקה שהיא קודם כל ההרפתקה של חלוץ וחבר מרעיו מהצבא – ואולי זה נושא קצת גדול בשביל ועדת החקירה הזאת – איך תמיד אנחנו נסחפים אחרי כל הרפתקה של חבורת הבטחון הזאת).
אולמרט אולי יצטרך בסופו של דבר ללכת, אני לא מרחם עליו. אחרי וינוגרד, אני מבין אותו ואת הפוליטיקאים האחרים שנסחפו וסחפו אותנו למלחמה עוד פחות ממה שהבנתי אותם קודם. הקלות שבה הם נסחפו לכל זה נראית לי מזוויעה, חסרת הסבר. ייחסתי להם יותר תובנה.
אבל כרגע הוא עדיין, ובכל זאת, הרע במיעוטו, ויש לתת לו איזה צ'אנס ללמוד מהדו"ח, לתת לו לתקן. אנחנו לא צריכים בחירות עכשיו, שבגלל גל ואפילו הכי צודק של זעם, יחרבו את הכל.
לא ככה מזיזים ומשנים דברים.
הממשלה הזאת קמה תוך כדי תקוה חברתית לא קטנה. אחרי שנות הרשע וההרס של שלטון הליכוד, האופל הגלקטי, זוכרים?
נכון, קדימה זה גם הליכוד, ואולמרט תמיד היה ידוע כמושחת גם לאלה שרצו אותו יותר ממני. ירושלמים ידעו לספר מה קרה לעיר בתקופתו.
אבל זה בכל זאת לא היה אופל גלקטי מלא. יש נקודות לבנות. שחור מעורב עם לבן, כוונות טובות שאולי היה צ'אנס שעוד יצא מזה משהו. כבר לא ממלכת הרשע המוחלט כמו קודם.
עכשיו, בגלל ש"מגיע לנו יותר" – נחזיר את האופל! נביא את הפתרון הסופי על מדינת הרווחה, על החלומות שבגללם הלכנו לבחירות לפני קצת יותר משנה.

זה חוסר אחריות להשתתף בהפגנה הזאת.

ביבי אינו מושחת אולי כמו אולמרט, הוא משהו יותר גרוע ממנו. יש לו אג'נדה חיסולית שמכיוון שהוא ישר, הוא ילך איתה עד הסוף. (כמעט עד הסוף. בעניין ההתנחבלויות האמריקאים יטרפדו אותו. בהמשך המדיניות האנטי-חברתית, לא יהיה מי שיעצור אותו בחיסול השקט של חולים, זקנים, נכים, חד הוריות, סמולנים ושאר "מיותרים" וגם לא יהיה מי שיעצור אותו במכירת שאר המדינה לעשירים – עפ"י תכנית ועפ"י משנה סדורה).

מי שיהיה מחר בהפגנה, שתיהפך לעצרת של הליכוד והפאשיסטים האחרים שעה שנאומו הדמגוגי של ביבי יינשא ברמקולים, במיקרופונים, בעשרות אלפי ומאות אלפי מסכים ומקלטי רדיו, ימצא את עצמו נותן לזה יד, ימצא את עצמו שותף בהקמת מדינת ביבי השנייה.

אכן, מגיע לנו. יותר. (חזק! עוד! עוד!)

לפעמים, חלומות מגשימים.

אני, ברשותכם, אמנע מלטחון את מה שכבר היה ידוע לפני כמה חודשים על עתידם הצפוי של אולמרט ופרץ.
וגם לא אחזור על דברים שביטאתי כבר בימים הראשונים למלחמה, בשעה שכל נאורינו מחאו כפיים, וחבל שאין ועדה לטיפול בקרנפוּת הישראלית המצויה והאמת היא שאני קצת מרחם על אולמרט שכל מוחאי הכפיים והמאתרגים נטשו אותו לנפשו, ואף לא ישלמו מחיר על התמיכה שנתנו הם למלחמה בימים הראשונים, ואף אחד גם לא יחקור אותם על זה. את המחיר הוא ישלם, אולי כך צריך, אבל אנחנו כנראה לא הולכים לקבל דבר טוב יותר. גם בצבא (כשמי שמצטייר כבן-זונה הראשי של העסק, השכיל לברוח בזמן להרווארד שם הוא עוטף את עצמו בחומה כבדה של שמירה קמפוסיאלית). הדבר היחידי שטעיתי בו בימים הראשונים למלחמה, הוא שייחסתי לפוליטיקאים ואנשי הצבא קצת יותר שכל וקצת יותר כוונה בקבלת ההחלטות שלהם. נתתי להם יתר קרדיט.

אבל אני רוצה לכתוב על משהו חיובי לשם שינוי, הקשור גם בתאריך החשוב היום, ה 1 במאי, יום העובדים, וכוונתי למיזם שמוצא פתרון לכאלה שמתקשים או התקשו להשתייך למעגל זה שיום זה הוא היום שלהם.
זהו מיזם שנקרא המגשים. מנהליו הם כולם, כפי שהם מגדירים את עצמם – מתמודדים מתחום בריאות הנפש – "נפגעי נפש" בשביל מי שלא מכיר אותם, רובם משכילים ומוכשרים, אשר למרות כישוריהם, התקשו להשתלב בעבודות רגילות או להתקדם למיצוי מלא של כישוריהם – הן בגלל השיבוש בתפקוד שנגרם להם בזמן התקיפה, הן בגלל הטיפול והזמן שהוא הצריך, הן בגלל התחרותיות בחברה אשר במצבים נפשיים בעיקר, ועם רגישות נפשית גבוהה כמו של המתמודדים, לא תמיד קל להסתדר איתה, ובמידה רבה, אם לא בעיקר, בגלל הסטיגמה החברתית ששמו עליהם "הבריאים", שיושבים בד"כ בעמדות הניהול.
"אני מניח שזה קרה משום שלא הצלחתי ליצור קשרים חמים עם שאר העובדים, והייתי די מנותק. נראה לי שזה היה מורגש וגרם למעסיקים שלי להתייחס אלי כאל פריק", כך מתאר אלון, מן הכתבה בהארץ את מה שעבר עליו, וטיפוסי להרבה מקרים. וכפי שהביא את הדברים בצורה מדוייקת בן יצחק-קלוטש: "הצורך להסתיר את הבעיה גוזל לעתים אנרגיה רבה מנפגעי נפש המנסים להשתלב בעבודה. הם כל הזמן עסוקים במקום העבודה בלהסתיר את הפגיעה הנפשית."
יוצריו של מיזם "המגשים" החליטו לקחת את גורלם בידיים, ובמקום לחכות לטוב-ליבם של מנהלים אטומים ונצלנים ושל חברות כח אדם, הקימו חברה שבאמצעותה מספקים המתמודדים שירותים שונים בתחום המחשב וההיי-טק: שירותי משרד, גרפיקה ,בניית אתרים, וידאו, קלדנות, תרגומים ועוד.
טוב לקרוא על דברים כאלה, וחבל שמספר התגובות לכתבה (כולל זייפן אחד שלי) הוא כל כך מועט. תמשיכו "לדאוג" לפוליטיקאים שלנו ולעדת הספינרים התקשורתיים שסביבם. הם ממש זקוקים לזה.
אני מאחל לכם, אנשי "המגשים" הרבה הצלחה, ושהרבה הזקוקים להגשמתם – ימצאו את דרכם – דרככם. יישר כח!

סטודיו בסטרס מארחים את דן מ.

קטע קצת ישן, שמצאתי עכשיו באיל הקורא:

בלי לזלזל בזכות המיבור לדעת/ סטודיו בסטרס מארחים את דן.מ, (שבת, 11.6.2005)

איילה אדמונית, חכמה ורגישה
הלכה לקורס מאבחנות בצבא
עוד לפני שהפכה להיות חלק מהמערכת
שממיינת אנשים אמרה ביי ביי אני הולכת.
היא השאירה אחריה כל כך מיותמים
עדת מאבחנות וגם כמה בודדים
גם הם קצת שרוטים ולכן הם מתאימים
להמשיך בשירות הצבא למיין אנשים.
הם ימשיכו לשתף פעולה עם מערכת מדופרת
שבני אדם על פי מה שמתאים לה כך היא מציירת
צובעת את פניהם בצבע חדש, צבע פלסטי
וכל מה שהם קבעו, יתקבל באופן אוטומטי.
וכל הלא שרוטים שנמלטו מן המשחק
הם אלה הם שיאכלו אותה חזק
כי רק למשת"פים יש מקום בחברה
וככה הצבא בה יבטיח את השליטה
חברה עאלק אזרחית, צבא שיש לו מדינה
וחבל להתעצבן כי זה זמן לבטלה.
האדמונית כאן הודתה, הם אוהבים את ההילה
של אי הוודאות שמסביב הם יוצרים.
הכל כזה בשושו ואין מי שמדברים
ומי שידבר אל ואנונו יצטרף או אל טלי
וחבל להתעסק בזה אם אתה אדם נורמלי
שמור לך בשקט על פינתך השפויה
אם נותרה בך טיפה מהשריטות של הסביבה
המוחצת ולוחצת שתלך לאבדון
וככל שאתה מבין את זה כך אתה בסיכון ראשון
כי השפויים באמת הם סכנה למדינה
סטודיו בסטרס ודן מ. כאן מביאים התובנה
לאיילי השכל הקרירים לשבועות מתנה
ותודה לך ג'ינג'ית שאת המערכת עזבה
אולי עוד כמוך יביאו פעם את הגאולה
להאמין צריך וגם אם זה על ריק
סוחבים את החיים כך עד שנתפרק.