בראשית בראו אלוהים שני עולמות בצלמם כדמותם. את שניהם בראו אלוהים בו-זמנית, ואולי יותר נכון לומר, מכיוון שעדיין לא בראו את הזמן, אין בכלל משמעות לשאלה מתי נבראו העולמות. את העולם הראשון בראו אלוהים בשבעה ימים, והוא סגור וצורתו צורת ביצה, ובתוכה שמים ממעל וארץ מתחת, ומה שבשמים לנצח בשמים – השמש, הירח, הכוכבים, הציפורים והמלאכים ומה שבארץ, על הארץ – החי והצומח והדומם למינם, והאדם מושל בהם, זכר ונקבה בראום והכל קבוע ואינו משתנה מן הימים ועד סוף הדורות, והעולם הזה סגור וצורתו צורת ביצה.
את העולם השני בראו אלוהים והוא פתוח לגמרי, אין לו גבולות, אין לו צורה והוא איננו נגמר, איננו מתעצב, אלא הוא מתפשט ומתהווה ומשתנה ומתכלה ונולד ללא הרף, כמו בצק שהוא נלוש ונלוש ואינו נאפה לעולם.
אף לא לאחד מיושבי שני העולמות סיפרו אלוהים קיומו של עולם השני. וכל אלה שחיו בעולמות האמינו, כל אחד לעצמו, שעולמו נברא יחידי לפני הבוראים.
כשהרגישו אלוהים שדי להם ומיצו את עצמם בסיפורי שני העולמות, עזבו אותם אלוהים לבד. מכיפת הביצה של העולם האחד, הסגור, הם יצאו, במוצאי היום השביעי מתחילת הבריאה שלו (הימים שבו היו ארוכים בהרבה מהימים שאנחנו מכירים היום, כי לא השמש ולא שום דבר אחר לא מיהר), עברו דרך החורים הבלתי סגורים שבבצק העולם השני, המלאים חומר אפל, ונגוזו אל מרחבים אחרים, לברוא בהם עולמות חדשים, מסוגים אחרים.
דרך הפתחים שבקליפת הביצה העליונה וחורי החומר האפל שבבצק, התנגשו אז שני העולמות שהשאירו אלוהים, שלא היו שם כדי לראות את ההתנגשות שבאה כתוצאה מעזיבתם, וכל מה שבעולם האחד התנגש עם כל מה שבעולם האחר, ומאותה נקודה שבה התנגשו הדברים נוצר הזמן שאנחנו חיים בו היום, זמן רצוף שברים בקליפות הביצה וחורים שחורים, מאז משולבים שני העולמות וקרועים זה בזה.
אבל עדיין מכחישים הם אלה את אלה, ובצד האחד, הסגור, אין מי שמאמין ומכיר בקיומו של העולם האחר, הפתוח, וגם בצד הפתוח לא מאמינים בקיומו של עולם סגור. ושניהם קיימים עדיין, וכבר לא קיימים.
וכל אחד נושא בתוכו את שתי הישויות, והוא קיים ולא קיים.
פעמון הזכוכית
"הרבה היו שם, לא רק אני, ואלה שסיפרתי לך עליהם."
"חשדנו, בעיקר צבי."
"צבי הזה הוא חכם."
"כן."
"ובכל זאת היה הבדל בינך לבין האחרים שהיו שם."
"אני, באיזה שלב, הגעתי למסקנות שונות."
"מה היו המסקנות?"
"אתה יודע."
"למה האנשים האחרים לא הגיעו לאותן מסקנות?"
"אולי גם הם הגיעו, אבל הם פחדו.
הם הרגישו, ודי בצדק, שאין מספיק מאסה קריטית גם לשבור את פעמון הזכוכית, וגם לעמוד במחיר".
"פעמון הזכוכית?"
"נו, החוֹתם של הגזע. קליפת הביצה השקופה. מה ששומר עלינו מטומטמים, ואולי גם שפויים.
הם לא ידעו איך להתמודד, איך להתעסק עם מה שיש מעבר לזה."
"מה הבעיה? שולחים את המארינס."
"אגב, אתה חושב שלא ניסו דברים כאלה? ניסו, בטח שניסו."
"אתה חושב שלא ידענו, אני וצבי, וגם סטולי? אבל הצללים שמעבר לקיר לימדו אותם מה זה. לימדו אותם כמה שהם קטנים, אזוב בקיר."
"בדיוק. הצללים בהחלט לימדו אותם בסיבוב הראשון, זו אחת הסיבות שהם פחדו, ובאיזה שלב התקפלו כמו ילדים טובים."
"אתה לא."
"נכון. מפני שלא היה לי מה להפסיד, הייתי באמת עוף מוזר, וההם – הם נהיו חברים שלי. ותדע לך שהם אלה ששכנעו אותי שכדאי בכל זאת לחבר את בני האדם."
"מה אתה אומר. זה חדש."
"ידעתי שזה חדש לך. אבל יש דברים שלא תדע. כמו למשל, למה באמת הנסיון לחבר נכשל, מי גרם שהמערכות שבניתם לא יעבדו. אני לא אספר לך, עד שתהיה מסוגל להבטיח לי שלא תכתוב את זה בבלוג שלך."
"לא מסוגל להבטיח."
"ידעתי. אבל זה לא חשוב. מה שחשוב, זה שפעמון הזכוכית עומד להישבר שוב. יש מאסה קריטית, רק מעט חסר בשביל ההשלמה שלה.
וחוץ מזה, הנסיעה שאמרתי לך עליה, אני יוצא בערב שבועות. ההזמנה להצטרף עודנה עומדת בעינה. תוך 40 יום אנחנו שם."
"תוך 40 יום? מרחק 1,300 שנות אור, לא?"
"מי אמר לך את המספר הזה דווקא? אבל זה לא חשוב, שיטת המרחק הזאת היא אחד הדברים, שכששוברים את פעמון הזכוכית מגיעים לכביש העוקף שלהם".
"אני אוכל לשלוח משם פוסטים לבלוג?"
"נסה, אם תוכל להתגבר על מגבלות התיאור."
רקדו על הדם
אחרי היום העצוב שהיה אתמול, נזכור גם איך כל הרשומים להלן לדיראון ניצלו את היום כדי לרקוד על הדם:
ישראל חסון, אברהם דיכטר, אלכס מילר, גלעד ארדן, זאב בוים, יולי אדלשטיין, יעקב בן-יזרי, ישראל כץ, מיכאל איתן, ניסן סלומינסקי, עתינאל שנלר, רוחמה אברהם, שלמה נגוסה מולה, אורי אריאל, אסתרינה טרטמן, דוד טל, זבולון אורלוב, יוסף שגל, יצחק אהרונוביץ, לאון ליטינצקי, מרינה סולודקין, סטס מיסז'ניקוב, צבי הנדל, רונית תירוש, שרה מרום שלו, אלחנן גלזר, אריה אלדד, דוד רותם, חיים כץ, יורם מרציאנו, יצחק לוי, ליה שמטוב, משה כחלון, סילבן שלום, ראובן ריבלין, שי חרמש, אליהו גבאי, גדעון עזרא, זאב אלקין, יואל חסון, יעקב אדרי, ישראל חסון, לימור לבנת, משה שרוני, עמיחי אילון, רוברט אילטוב, שלום שמחון.
נזכור איך כל אלה תמכו בשבירת מטה לחמם של חולי אסטמה, נכים, ושאר אנשים שלא מסוגלים לתרום במסגרת צבאית. הצעות חוק שכאלה, ואנשים שתומכים בהן, באות ממקום של אטימות שאינה מבדילה כלל בין מושמטים שאינם יכולים לשרת בצה"ל, לבין מושמטים שיכולים ואינם רוצים (שגם במקרה שלהם, מי שנותן להם תעודת שחרור הוא העבריין).
עצוב שיש לנו כל כך הרבה אטומים מטומטמים-מרצון שכאלה, בכנסת ובחברה בכלל.
אבל לפחות נחמה אחת: שטרן פורש מצה"ל, ואחד כמוהו יהיה קשה להמציא פעם שניה.
הפטריה
"יחד היינו מעשנים איזו פטריה, באמת אמרו שהביאו אותה מהחלל. עכשיו אנחנו לא מדברים בכלל, והכל כל כך חולה מסביב."
=======================================================
12-16
הגיוס – יש בו מורדים/ הרפתקנים ש"נוטלים" חופשי. הם מתחפפים כולם לפני פסח הראשון של השלטון החדש.
אולי הוא מעסיק קבוצות חדשות כמו הקבוצה של C-Yon שגם לו יש התחברויות משלו – כמו לכולם, למרות שכולם, כאמור, נעלמו רשמית וסופית אחרי הפסח ההוא.
הג'מעה של C-Yon למשל האמינו שC-Yon זה המקום, או חודש הלידה הגלקטיוני, של מישהו חשוב מאד בקבוצה למרות שלא בטוח בכלל שמישהו מהם אי פעם ראה אותו. אניוויי, מה ש C-Yon וקבוצות אחרות כאלה היו עסוקות בו היה לחפש קבוצות אחרות שלדעתן היה להן את הדבר הזה, הידע, או העיסקה החיצונית, שלהם כאילו לא היה, והתחפפו פתאום.
וכל מי שעוד נראה בשטח – היה עסוק בטשטוש של הטשטוש, בלשים את השטיחים מעל הבלטות.
=======================================================
"הפטריה, היא סיפרה לנו את הכל, בלי חשבון, היא באה מהחלל ולא היה אכפת לה לגלות לנו מי באמת השולט בעניינים"
=======================================================
תמיד יש מושכים בחוטים שאנחנו לא יודעים עליהם. חלק מהם בארגונים, "שלנו", "שלהם" תמיד בכל זמן מקום יש את זה, וחלק לא בשום ארגון. אולי קרוב ל16, המושכים האלה החליטו מהפך – החלפת "השחקנים על הבמה". וכשמישהו אחרי זה פתאום הופיע להם שוב – זה הפריע להם.
=======================================================
"אז מי באמת יודע איך משיגים כיום ת'פטריה, אני מתכוון את ה פטריה."
=======================================================
מאז שבכלל זה נודע תִּקשרו תמיד בודדים.
[תפריך, נראה אותך]
מפעם לפעם ניסתה המדינה, רשויות ניסו, לארגן את העיסוק כך שצוותים יוכלו לעסוק בו. סיפור הגיוס הוא אולי, בטוח, סיפור של ניסיון כזה.
גם היו יחידות בצבא, שהיה להן מתָקשר – והוא – או המתוקשר – היה סמל סודי של היחידה.
קבוצות כמו C-Yon אלה בוגרים של התיקשורים הבודדים, שגם היו להן שבועות משלהן וזה בטח מסבך את המצב.
=======================================================
"כולם אכלו מהפטריה, הם רק לא רוצים להודות בזה, אפילו לעצמם"
"לא לא רוצים, לא בנויים, הקיבולת, חפא אמר"
"כן, חפא אמר"
=======================================================
ברמת ידע עמוקה, יתכן שכולם גוייסו אי פעם, ואלה שבחוץ, הישויות, יו ניים איט, רוצות שרוב הזמן הידע הזה יישאר רדום – רק במצבים של צורך – צורך בשבילם כמובן – יתעוררו כולם ויתפקדו כחיילים ממושמעים – ואפילו לא ידעו מאיפה יש להם את זה, ואחר כך הכל יחזור ויישכח, חוץ מכמה מיוחדים, כמה בודדים, באמת בודדים. זו אפשרות. אבל אולי יש גם רמה שבה קבוצות שהתאמנו בידע צברו אותו. כביכול בנפרד לגמרי מהמערכת הממוסדת, מהמדינה, מהכל, וכל קבוצה התאמצה לדעת יותר, לנצח בידע שלה את הקבוצות האחרות – לדעת מה הן יודעות, וגם להשכיח מהן את מה שידעו.
ותמיד יש את הטענה האחרת, שהקבוצות לא יכלו לעשות כלום אחת לשניה כי זה היה כמו שני משוגעים במחלקה סגורה שאחד אומר יש לו טילי סקאד והוא יירה על השני והשני אומר שיש לו טילי פטריוט והוא יעצור את הטילים של ההוא, ובעצם לשניהם אין כלום
לא שאלה שיש להם הם פחות משוגעים, פחות מתאימים למחלקה סגורה
2000-2008
The Mushroom
Together we were smoking some kind of mushroom. They really said they brought it from outer space. Now we don't talk at all, and everything around is so sick."
Together we were smoking some kind of mushroom. They really said they brought it from outer space. Now we don't talk at all, and everything around is so sick."
=======================================================
12-16
The draft/enlistment – it has rebels/adventurers in it who "take" freely. They all disappear right before the first Passover of the new regime.
Maybe he's recruiting new groups, like the C-Yon group – and he too has his own connections, like everyone else. Even though, as mentioned, they all officially and finally vanished after that Passover.
The C-Yon crew, for example, believed that C-Yon was the place, or the galactic birth month, of someone very important in the group – even though it's not at all certain that any of them had ever actually seen him. Anyway, what C-Yon and other such groups were busy with was searching for other groups that they thought had "the thing" – the knowledge, or the external deal – which they themselves supposedly didn't have. And then they suddenly disappeared.
And anyone who still appeared in the field was busy blurring the blur, laying carpets over the bumps.
Maybe he's recruiting new groups, like the C-Yon group – and he too has his own connections, like everyone else. Even though, as mentioned, they all officially and finally vanished after that Passover.
The C-Yon crew, for example, believed that C-Yon was the place, or the galactic birth month, of someone very important in the group – even though it's not at all certain that any of them had ever actually seen him. Anyway, what C-Yon and other such groups were busy with was searching for other groups that they thought had "the thing" – the knowledge, or the external deal – which they themselves supposedly didn't have. And then they suddenly disappeared.
And anyone who still appeared in the field was busy blurring the blur, laying carpets over the bumps.
=======================================================
"The mushroom – it told us everything, without holding back. It came from space and didn't care about revealing to us who really controls things."
"The mushroom – it told us everything, without holding back. It came from space and didn't care about revealing to us who really controls things."
=======================================================
There are always string-pullers we don't know about. Some of them are in organizations – "ours," "theirs" – always, in every time and place. And some aren't in any organization at all. Maybe around '16, these string-pullers decided on a coup – a replacement of "the players on the stage." And when someone reappeared to them afterward – it bothered them.
=======================================================
"So who really knows how to get the mushroom these days – I mean the Mushroom."
=======================================================
Ever since this became known at all, connections were always made by individuals.
[Refute it, let's see you]
[Refute it, let's see you]
From time to time the state, the authorities, tried to organize the activity so that teams could engage in it. The enlistment story is perhaps – for sure – a story of such an attempt.
There were also army units that had a medium (or the one being mediumed) – and he was a secret symbol of the unit.
Groups like C-Yon are graduates of these individual connections, and they also had their own weeks, which must complicate the situation.
There were also army units that had a medium (or the one being mediumed) – and he was a secret symbol of the unit.
Groups like C-Yon are graduates of these individual connections, and they also had their own weeks, which must complicate the situation.
=======================================================
"Everyone ate from the mushroom. They just don't want to admit it, even to themselves."
"No, they don't want to. They're not built for it. The capacity, Chapa said."
"Yes, Chapa said."
"No, they don't want to. They're not built for it. The capacity, Chapa said."
"Yes, Chapa said."
=======================================================
At a deep knowledge level, it's possible that everyone was recruited at some point. And those outside – the entities, you name it – want the knowledge to remain dormant most of the time. Only in situations of need – need for them, of course – will everyone wake up and function as disciplined soldiers. And they won't even know where they got it from. Afterward, everything will go back to being forgotten, except for a few special ones, a few truly solitary individuals. That's one possibility.
But there might also be a level where groups that trained in the knowledge accumulated it. As if completely separate from the institutionalized system, from the state, from everything. And each group tried to know more, to defeat the other groups with its knowledge – to know what they know, and also to make them forget what they knew.And there's always the other claim: that the groups couldn't do anything to each other because it was like two crazies in a closed ward. One says he has Scud missiles and he'll fire them at the other, and the second says he has Patriot missiles and he'll stop the first guy's missiles. But in reality, neither of them has anything.Not that having them makes them less crazy or less suited for the closed ward.
But there might also be a level where groups that trained in the knowledge accumulated it. As if completely separate from the institutionalized system, from the state, from everything. And each group tried to know more, to defeat the other groups with its knowledge – to know what they know, and also to make them forget what they knew.And there's always the other claim: that the groups couldn't do anything to each other because it was like two crazies in a closed ward. One says he has Scud missiles and he'll fire them at the other, and the second says he has Patriot missiles and he'll stop the first guy's missiles. But in reality, neither of them has anything.Not that having them makes them less crazy or less suited for the closed ward.
2000-2008
The comment from 15/07/2008:
All of this – concepts of earthly rationality. The simplicity of schematic intelligence. It stems precisely from the fact that we don't have enough memory volume to grasp the entire being of the dark matter in the universe (if they invent a computer with such memory volume – its fate will be like that of the merger – without a human mind attached to it that interprets it, there's no point in trying to grasp an alien / to merge). This is also a form of intelligence and all the enterprises of "logic" defending themselves – diagnosing whatever is not included in their memory volume, and therefore threatens their orders, as "outside the world." If we lived at a deeper level of awareness, we might be able to merge all this naturally, and live with everything in one world. There are stars that don't need a merger. Those like us – do, and we with our problems are not alone. Even here there are creatures wandering whose entire world is ordered differently.
The body produces natural merging organs. But the brain – "not enough memory." Everyone had encounters with aliens. Because the aliens, at different levels, are everywhere here. But not every human has enough megabytes for the software that remembers this thing.
"מתי תיקח אותנו לשם?"
את השאלה הזאת שאלו תמיד החברים את חפא בסדרת הלימוד הראשונה, ורק בה.
למרות שאני לא בטוח שכולם באמת היו להוטים כל כך לצאת לחלל, אילו ניתן להם. בסך הכל, כשאני חושב על כך היום, התהום האינסופית הזאת עשויה להיות דבר מפחיד ביותר.
ויותר ממה שרצינו באמת לצאת לשם, לראות את מקורם של כל הדברים שחפא דיבר עליהם, שאלנו אותו את השאלה משום שהיינו רגישים אז, ויותר ממה שחברים היו מוכנים להודות, לדעת הסביבה שלחצה עלינו לאתגר את חפא, לדרוש ממנו את 'ההוכחה', ומה יותר פשוט כהוכחה מאשר סיבוב קטן בחלל? "אם הוא לא יכול לתת לכם את זה, סימן שהוא עובד עליכם". "איפה בדיוק נמצאת החללית שלו?"
חפא הבטיח לנו שיקח אותנו יום אחד, ושלמרות שנשאר בלי חללית במקום שממנו אספנו אותו, שם השאירו אותו חבריו לוחמי הקרן הבהירה, יש דרך שנוכל להגיע לשם בלי חללית, ואותה הוא ילמד אותנו, אחרי שנעבור עוד קצת הכשרה, וזה לא יקח עוד הרבה זמן. אבל אז הוא היה צריך פתאום לעזוב, והכל נפסק. החבורה התפרקה, אחרי שנגמרו מצעדי המחץ.
סדרות הלימוד הבאות, עם אנשים שונים מאלה שהיו בסדרה הראשונה, לא עסקו בחלל ובמסע אליו, הן התרכזו בהישרדות בעולם עויין, בו היה עלינו לנווט בין אלה שיש להם דעה קדומה על חייזרים ללא הרבה ידע (חפא מיפה אותם כ'אזור 1') לבין אלה שיש להם ידע אמיתי, שחלקו גנוב מאיתנו, והם חוששים שאנחנו מסוגלים עדיין לדבר (חפא מיפה אותם כ'אזור 2'), עולם עויין שנמצא ביקום עויין.
מפעם לפעם חשבתי בכל זאת על החברים של חפא שנמצאים אי שם בחלל. חשבתי שאם הוא מכיר דרך אל החלל שאינה נזקקת לחללית, הוא הרי יכול לחזור אליהם. אבל היתה לי הרגשה, ואולי שדר, שהישארותו כאן קשורה בנדר שהוא נדר.
========================================
באחד הימים בא אלי חפא וניצב ליד הבית. זה היה בסדרת הלימוד האחרונה.
זיהיתי אותו מהחלון, למרות שלא לבש את אדרת הכבשים שלו אלא חולצה לבנה קלה, אף על פי שעדיין היה חורף. היתה שעת תחילת הערב והיה די קריר. ירדתי אליו.
"לא סיפרתי לכם אף פעם מה היה הסוף עם תמקט" הוא אמר, כמו נזכר פתאום, שעה שעמדנו ליד עמוד התאורה ועישנו.
"בעוד כמה חודשים אני חוזר לשָם", אמר בלי להמשיך את דבריו הקודמים. לא היה לי שום ספק, למה כוונתו ב'שָם'. "והפעם באמת".
"אני נוסע, לִצְפּוֹת", הוא אמר "יש אירועים, שמי שחי כמוני את מחזור הזמן הזה של היקום, לא יכול להחמיץ אותם". הוא לא פירט מהו האירוע.
"אתה מוזמן להצטרף אלי, אם אתה רוצה", הוסיף.
היתה לו רגל עיוורת
שהיתה תמיד מוליכה אותו אל המקומות שבהם היתה התשובה לשאלה שנשאלת.
הוא לא ידע להסביר איך זה קורה לו, בדרך כלל הוא בכלל לא ידע על השאלה.
כבר כשהיה בן שלוש, פעם אחת הסבתא שלו נמנמה בשעה שהשגיחה עליו, והוא הלך לבדו. המשטרה היא שהחזירה אותו מאתר האירוע, שם מצאו אותו יחידי.
השוטרים רק נתנו לו ממתק וצבטו אותו בחיבה, אבל מאז אבא שלו אמר שעל הילד הזה צריך להשגיח, לא לתת לו אף רגע ללכת לבד, וגם כשבגר והיה נער היה אבא שלו נותן חמישיות לנערים אחרים, כדי שישגיחו עליו וישימו עין. כשגדלו קצת יותר שיחד אותם האבא אפילו בקופסאות סיגריות.
שלא ילך אף רגע אחד לבד.
(התחלה ללא המשך, בינתיים)
***
בגלל שרצתה אותו ולא יכלה להשיג, הלכה ללמוד אצל מכשפה שבדיוק הגיעה מאמריקה לתת סדנאות. אחר כך היא הפכה את עצמה לעכביש ונתלתה על קיר השירותים בביתו, וכשהוא השתין היא ראתה לו.
לפני השקיעה
א. כוכב בגין
בין 1974 ל1977 זעם העם ורעב לנקם, וגם אחרי עליית הליכוד שהענישה את ממסד מפ"אי ו'האשכנזים' התאווה שיש הרואים בה תאווה לצדק נמשכה.
כדי להשביע אותה ולהחזיר את הסדר והיציבות שגם שלטון חדש זקוק לו אל המדינה, תוך ריצוי הסגנים וסגני הסגנים, ניתנה להם רשימת קורבנות "לטפל" בהם, רובם מן המעמד הבינוני שלא חטאו בכלום וגם כאלה שלא יכלו לחטוא, אבל אותם קל לתפוס, ולעשות על גבם דילים והסדרים. אולי עוד ייחקר וייכתב בזה.
חלק מאלה הצליחו להגיע בעוד מועד אל האיזורים – מתחמים מוגנים שקמו עוד בשנים הקודמות, מוקפים בחומה טלפתית שהוכנה למלחמת עולמות, שם סודרו להם מקומות כולל עבודה נוחה בצבא. מן המתחמים האלה הם עברו אחר כך לאיזורים-מתחמים חדשים עד היום, בהם אין מתים לעולם, אולי גם לא חיים.
אלה שלא הגיעו בעוד מועד ופגשו את הטיפול נשברו, השתגעו או נהיו לאחרים.
חלק מהם גילו את עצמם מחדש כחייזרים (מילה שלא היתה קיימת אז, אז אמרו "אנשי חלל"). בארץ זרה, בכוכב חדש, תוהים ובוהים מה הם עושים בו, בעצם. עד היום.
ב. לפני השקיעה, השוט, המלחמה
ובכל פעם במחזוריות, עולה השוט ומעניש, את אלה שלא אשמים. הקורבנות מתחלפים, ויש שחוזרים בבחירות, במלחמה, או שניהם. בגין ניצח שוב כשהאוניברסיטה עברה לחשכת הר הצופים, ואחר כך היתה מלחמת לבנון הראשונה. והאינתיפאדה הראשונה, ורצח רבין, וביבי הראשון.
ותמיד לפני שזה קורה יש איזה זמן שבו השמש בהירה יותר מכרגיל, חמה כאילו ממיסה חומות מתחמים מוגנים אבל כבר ישנה הבגידה, יש מי שמוסרים מתוך תקוה לחלץ את עצמם מסרט ההפחדה והרדיפה ולהיות ברשימת המוגנים, ויבוא האחר תחתיהם ותמיד יימצאו טקסטים להאדיר את המעשה. ותמיד יהיה מי שידע להפחיד, להסיט להסית ולהטעות גם את הקרובים.
ואחר כך השמש כבר לא רלוונטית כאשר לילה, אזור שאין בו שמשות וכולם שווים. לאפס. גם אלה שבתוך המתחמים-האיזורים וגם אלה שבחוץ. הם מפחדים.
ואחר כך כשזה עובר, שוב, כל האגואים יעלו.
בלוג הצועד The VValker's blog 