אם הטוקבקים באינטרנט בכלל משקפים איזשהו "מזג אויר" חברתי, הרי שהתגובות למזג האויר עצמו הן העידית שבעידית בהיותן מחוברות באופן ישיר אל המצב הקוסמי, ואם התגובות בפורום הוותיק והיוקרתי שבפורומי מז"א בארץ – הפורום של אתר הארץ מהוות שבשבת למשהו – נראה שמשהו כבד מאד בקוסמוס השתגע בחורף האחרון.
אם בשנה וחצי הראשונות לקיום הפורום התקיימה בו מדי ערב "מסיבה, שנמשכה ערב ערב, והיתה לרגעים ה דבר, לפחות באתר הארץ, בייחוד בערבים שבהם תחזית מז"א הובילה במספר התגובות, משאירה את שטרסלר וכל 'הרציניים' הרחק מאחור. מול גלי הרוע שהלכו והתעצמו בטוקבקים שמסביב, בהתעלמות כמעט מוחלטת מן הפאשיזם הגובר מסביב, יצרו מגיבי מז"א של הארץ בועה אסקפיסטית מענגת, New Israel של ממש"(21/1/08 "סיפורה העצוב והמופלא"), הרי שמהחורף האחרון "נפרצו כל הסכרים וכל מה שארב בחשכה, נכנס. טרולים אלימים ומרושעים חדרו פנימה והפיצו את שנאתם לכל עבר. אין מה לומר, ישראל כבשה את פורום מז"א, ובהחלט כיבוש אלים, ומי שנכנס לשם בשבועות האחרונים לא מוצא את מז"א שהיה, רק טונות של רוע, של שנאה, ארס, או מה שקרוי היה אצלנו 'מלעוּניוּת', וכל זה בכמויות שעולות לפעמים גם על הטוקבקים הרגילים. נשף המסכות נגמר מזמן, עכשיו זה עידן הגרמלינס."
עד עכשיו לא הובהרה באופן אמיתי הסיבה האמיתית למה שקרה, וכל צד מחזיק בנרטיבים שלו. האם היה זה אופיים של מגיבים בודדים, מקסימים אך בעיתיים, וגם בוס אחד לשעבר של מישהו באיזה עבודה שכעת הוא פנסיונר ויש לו זמן בשפע לנקמותיו, שיצר את הבלגן, ואולי, כמו שטענתי ואני עדיין לא נסוג מזאת בשנה הזאת, שנת המצוד-ציד המכשפות אחר המושמטים, בחשו בקדרה "הפוליטיקאים/השב"כיסטים/השטרניסטים, סוכנויות הטרור המקוון העובדות בשורותיהם ונציגיהם החבויים בטוקבקים", ואולי, כמו שתגובות ירושלמיות רומזות "היתה כאן איזה דינמיקה חברתית ’אבולוציונית’ של איזורים" ואפילו בנין האינטרנט עצמו (כלומר: המקום שבו מאשרים את התגובות, וד"ל) משך בחוטים. אולי צירוף של כל הדברים האלה ואולי כמו שאמרתי בתחילה, זה הקוסמוס שלא נבין ולא נדע אותו לעולם, נותר לנו רק להיות השבשבת שלו, או לנסות שלא, כמו הנסיון האמיץ והמצליח-בהתחלה להקים עיר מקלט אלטרנטיבית לעיר הגרמלינס, אותו עשה פורום הדוור ששילם על כך אח"כ ומשלם עדיין בבדידות פרומתיאוס נגד האלים, תמקט מול האדונים, שגם לבלוג זה מוכרת היטב.
לאחרונה נדמה שיש איזה התאוששות של פורום מז"א, רצון טוב לא לפגוע אחד בשני, ודמויות מן העבר חוזרות, חוזרות לעצמן, וגם דמויות חדשות באות. נאחל לזה הצלחה מקרב לב. ועדיין נראה שהדבר הרע שהשתקף שם החורף, חדוּר כעת בעוד מקומות. לא רק שם השמש הצהובה הפכה להיות שחורה, אנשים אשר אהבת הפכו שונאים וחוסמים את ביתם מפניך והאם באמת "יֵלְכוּ שְנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ." או שצירוף הדברים לא מקרי בכלל. חידה היא, ותהי לחידה. ואולי בספר עמוס הפתרונים.
חוק הטוקבקים עמד בינואר על הפרק ואני כתבתי על כך אגב תגובה למותו של חבר מרכז הליכוד (!) עוזי כהן: "פתאום – האיש הזה מת, צעיר, ומדום לב. הפתעה כפולה – גם לחרצוף הזה יש לב, וגם – הוא לוקח דברים ללב!
זה גרם לי להרהר על הדרך הקלה שבה אנחנו, בחברה הישראלית, ממהרים לחרוץ משפט על אנשים, ועל הרוע שבו אנחנו פשוט נהנים לעשות את זה. שמישהו יגיד שאצלו זה לא כך. עוזי כהן עשה דברים לא נכונים, לא תקניים, וגם לא במיוחד למד נימוסים. אבל אולי הוא האמין באמת שהוא מיטיב עם אנשים? משהו בתפיסה שלו, מעוות אמנם, לימד אותו שכך נכון לעשות. הדרך שבה מעמידים אדם על המקום שלו בחברה הישראלית היא דרך רעה. מי שבחרו בו – התקשורת ו'דעת הקהל' – אין לו סיכוי, ביחוד אם אין לו מבטא של דני קושמרו ולוק של יאיר לפיד. אז הלך עליו. גם אם יתראיין באלף ראיונות, יסביר את עצמו – הלעג רק יגדל. צריכה להיות דרך אחרת להעמיד במקום, כשצריך, איזהי – אני לא יודע. אבל הרוע הורג. עובדה" ויחד עם זאת התנגדתי לחוק הטוקבקים, אפילו שאני נפגע קבוע שלהם, "ובכל זאת –
א. האנונימיות, כתבתי פעם, היא נשמת האינטרנט, חוק, חוץ מזה שיגן רק על החזקים ולא יזיז לעבריינים, וכאלה שכותבים בשכר מטעם משרדי יחסי ציבור של פוליטיקאים, גם לא לטרור הממסדי המקוון (שעומד, אני מאמין, מאחורי מציקי בטוקבקים), ולכל מיני היודעים להסתדר, ירצח את הנשמה, יטיל פחד גם מפני כתיבת דברים יצירתיים שאין בהם כוונה לפגוע – כי כל אחד יחשוב: לך תדע איזה גורם עם כח עלול למצוא בדברים שאני כותב העלבה/דיבה, לך תדע. נודניקים שעלולים לתבוע על סתם, לא חסרים. בקיצור, חוק יעשה רע, ושוב, הטובים, שהם רוב האנונימים באינטרנט, יאכלו אותה בגלל הרעים.
ב. האחריות לסינון תגובות רעות צריכה להיות על בעלי האתר. מצטער! המצב שבו אחראי לטוקבקים ב'הארץ' כותב לי "אנחנו לא שוטרים בגן ילדים" לא מקובל עלי. שישלמו קצת יותר כסף (ויש להם!) לבודקי תוכן (שימנעו גם הורדת תגובות בלתי מבוקרת ממניעים תמוהים), ויעשו את העבודה שלהם – סך הכל הטוקבק לא היה בא לעולם, אם לא היה לבעלי האתרים רייטינג ממנו. החוק, כמו פסיקות אחדות של בית משפט, מאפשר לבעלי האתרים לברוח מאחריות למציאות שהם, לא אף אחד אחר, המציא.
ג. ודבר אחרון, שמחזיר אותנו לתחילת הפוסט: אני לא חסיד של ביהביוריזם, ולא מאמין בהסתרת הריח ע"י שטיפת הרצפה שמעל לגופה. החברה שלנו מלאת רוע – לא שינויים כלשהם בקוד התנהגות ישנו את זה, כי זה בא ממשהו פנימי יותר, ובו יש לטפל, טיפול שורש, לפני שמלבישים כל מיני קודים שרק יאפשרו לרעים לטפח ולעדן את הרָעוּיוֹת שלהם לכדי אמנות – ובכך להיות מסוכנים יותר."
והמחשתי זאת ב'עידון התרבותי והאנין' שבו הופעל כלפי טוקבקיזם מסריח בידי מגיב מלשינון שהשטנקר בבלוג של יואב קרני על טוקבק ישן שלי בהארץ כדי שההוא ישים אותי באיזה עמוד קלון בדיוק כדי לעזור לי להמחיש מדוע 'אנשי התרבות' ו'המגיבים הנכבדים' שאותם חוק הטוקבקים לא יתפוס לעולם, עשויים להיות מסוכנים ומרושעים מ'עוזי כהן' וכל 'הטוקבקיסטים'.
יואב קרני אחר כך התנצל והתפתל אם כי לא הוריד אותי מעמוד הקלון. אני לא נכנס יותר לבלוג שלו אם כי אני מוכרח לציין שבדרישות הכניסה המובהרות והמנומקות שלו יש משהו הגון יותר מהקפריזיוּת שבה בלוגריות מסויימות (זה לא שוביניזם, אלה הסטטיסטיקות שלי לפחות השנה) חוסמות בפניך את הכניסה אליהן מסיבות שלפעמים אתה צריך זכוכית מגדלת מיקרוסקופית כדי באמת להבין אותן, ועוד מהסוג האקסטרא-פמיניסטי. ואולי גם זה חלק מאותו שגעון הבא מן הקוסמוס העובר עדיין בכל, ואין מחוסנת ומחוסן ממנו.
בלוג הצועד The VValker's blog 