סיכום השנה י"ב – מרץ – סוף ההסטוריה האלטרנטיבית

במשך שלוש שנים השתעשעתי כאן בהסטוריה בזמן אפשר – הסטוריה אלטרנטיבית שקרתה לי ולחברים ולעולם החל מנקודה מסויימת שבה הצלחנו לשנות את ההסטוריה של העולם ושל עצמנו.
לפחות לפי מיעוט התגובות שקיבלתי בדרך כלל, התרשמתי שאנשים לא בדיוק הבינו או שזה לא ממש עניין, גם בימים שהתפוקה היומית של כניסות לבלוג עמדה על קצת יותר יותר משני קוראים קבועים , אבל אני נהניתי מזה הרבה זמן, עד שבאיזשהו שלב התעייפתי וב4 במרץ השנה – שלוש שנים בדיוק אחרי שהתחלתי עם זה, החלטתי להביא את הפרק שהוא האחרון והסופי, ולעצור את ההסטוריה האלטרנטיבית עם סוף פתוח בינואר 1995, לפי התאריכים שנתתי, ולחזור אל הזמן שלי.
בהמשך החודש התחלתי לכתוב סדרה חדשה על אותם חומרים שכיכבו בסדרות ההן, אבל לא כהסטוריה אלטרנטיבית אלא בדרך אחרת, מעמיקה יותר שמנסה לגעת גם במשמעויות ובהמשכים שיש בהווה. אולי בעתיד גם. אלוהים קורא אותי, או הנצח האינטרנטי שבשבילו, כנראה, אני כותב את הדברים.

הנה, בפעם האחרונה, הפרק האחרון, שלום לך הסטוריה אלטרנטיבית, היה נחמד מה שלא היה, אולי ניפגש פעם שוב, או בפעם הראשונה.

ירח מלא, ירח קדמוני
האיר על האדמה, כמו שהיה רגיל במיליוני השנים האחרונות.

מקרקעיתו השקופה של המגף הענק שבו היינו טסים, אשר הביא אותנו מן הכוכב, נראה מחנה המותווים בנוגהו של הירח כמו באור יום. כל אור אחר לא היה שם.
כמו חסרי חיים נראו אוהליו האפורים, הפזורים על הגבעות הקטנות של חוף לטרון, למרות שהיינו בטוחים שהאנשים באוהלים חיים. עדיין.
אבל רק השומרים נראו, מחוץ למחנה, אבל בכל מקום, כמו זבובים עם מדיהם השחורים. זבובים עם רובים.
הרבה רובים, והרבה שומרים, הרבה יותר משהיו בפעם הקודמת שהיינו במחנה.

בראשים של צבי ושלי עברה אותה מחשבה. העפנו מבט אל סטולי הגנוב, ואל חפא.
חפא לא דיבר אף מילה כל הדרך שעשינו מן הכוכב האחר עד לכאן. חשבתי שהוא נראה עייף, מובס, וזו היתה מחשבה נוראית. ידענו שהוא מרגיש שהחייזרים, בהם בטח כל הדרך ולמענם נלחם את מלחמתו, בגדו בו.
אמנם הם שלחו איתנו את חללית הענק הזאת, ואיתה כח מיומן, לעזור לנו להציל מה שאפשר, מהעולם העומד להיעלם.
אבל ציפינו מהם ליותר. מן הרגע שהעלו אותנו לחללית, היה ברור לי שאף אחד מאיתנו לא מאמין ש"התחזית של אלה שמדייקים 98.911% היא באמת מה שהשפיע על השליט הכחול האדיר, מנהיגה של הגלקסיה, שלא לבוא עם צבאותיו לעזור לנו במלחמתנו, כפי שהבטיח, אחרי שעזרנו לו במלחמתו. זה נראה כמו 'תירוצים של חייזרים'. חשבתי שאפילו חפא הבין זאת.
לא דיברנו אף מילה עם החייזרים שהתלוו אלינו.
ממילא, המתורגמן, שתמיד תרגם, נשאר שם.

הוקצבו לנו עשרים וארבע שעות להציל מן העולם 'דברים חשובים'

ידענו שכל מה ומי שיקר לנו, נמצא שם למטה, במחנה המעצר של המותווים על חוף לטרון שנוצר לאחר שהקרחונים הנמסים הטביעו את מישור החוף.
ההחלטה של כולנו נאמרה בלי מלים. גורלם יהיה גורלנו.

במרחק שמנו לב לדחפורים שהיו עובדים גם בשעה הזאת של הלילה, ק"מ אחד דרומית למחנה, מיישרים שטח, הופכים אותו למגרש ענקי.

ס י ו ם

סיכום השנה – פברואר – י"א

…….
יש מי כותב עבורי את הסיפור
כעושה קולאז' מופלא של תחנותי
כל הדברים מתחברים,
מתחרזים
ש… …..ם, ש… ….ם.

עד שאגיע
אל המקום אשר התבקשתי
עירום אהיה מכל מחלצותי.

 

12/2/08

 

 

בפברואר נכנסתי להלך רוח שונה, של כמו חשבון נפש, התכנסות פנימה, משהו שבאיזה אופן נמשך עד היום.

יחד עם הירידה בכמות הכניסות והתגובות בבלוג, שאינני יודע אם היא סיבה או תוצאה, הרשיתי לעצמי להיכנס לשדות פרטיים (ואולי "מלכתחילה בדויים"), ליהדף אל קשבים אחרים. לבד עם עצמי, במדבר החורף, ולא היה אכפת לי שאף אחד לא קורא.

פברואר, קור ובדידות רשתית 14/2/08

*
מחיר השנאה משלם
על שניסה לפקוח להם את העיניים.
בבואו לפני אלוהיו
רק היקום יהיה עד לפניו
על ריבואות גלקסיותיו המתפשטות
למרחקים מלאי ניכור
חמים מכמה מליבות האדם.

**
אתה יודע שנגמר
כשגופה האנרגטי היא מושכת ממך.
בלימבו המוזר
שבו אתה ממשיך לחשוב את מחשבותיך
קיימת כמו ישות
כולה חורים כואבים
אולי אתה זה
שמסרב למשוך את עצמו
משדות מלכתחילה הם בדויים.

 

בחלוף
הרוח
מי רוצה
לחזור לשפיות?

16/2/08

ב21/2 כתבתי, כהמשך לאימייל, את הקטע "כמו אז, והירח המלא ממול ברחוב הישר" שממנו לקוח המשפט המתנוסס, למי שרואה מבחוץ, בכותרת הבלוג: "ובשנה האחרונה הכל נהיה שונה פתאום ואז נולדו הזעם, המודעות למה שצרוב על המצח (כנראה עוד לפני כל זה) ותחילת המאבק הסיזיפי לטיהור השם העצמי, להבנה מתמדת שלא אני זה הרע והאשם באיזשהו דבר, אחראי לאיזשהו דבר ('מלכודת הראש הגדול' – אנחנו רוצים תמיד להרגיש שאנחנו אחראים למשהו, שיש לנו כוחות וזאת אולי ה מלכודת שאיתה קל לגרום לנו הכי הרבה להפליל את עצמנו בעיני עצמנו אפילו ברצח הבל, אגב לא אתפלא אם גם הוא ב'ועד') ללמוד את זה, זה שיעור של חיים. לא פשוט ללמוד, ועוד יותר לא פשוט זה לרכוש את זה לצמיתות, כלומר להחזיק את זה 24 שעות, כי המניאקים הקטנים ששתלו לנו בתודעה מגיל 0 מנצלים כל רגע רפיון כדי להתגנב בחזרה"
משהו מעצמי איבדתי בתקופה הזאת, ואולי קיבלתי הצצה למימד אחר (חיבור לעוד זמן, שתמיד אני טוען שהוא קיים ושכבר עברתי פעם, או כמעט חיבור). מה אשמור ממנה כשיחלוף, האם אני יכול להשתנות באמת.
משמיטים-מושמטים: מאז ינואר הפסקתי להגיב ב"הארץ" תגובות של הצועד בנעליו, וגם הודעתי על כך. למרות זאת החרצופים המשיכו. "צועד בנעליו" כבר לא, אבל חירצפתי את המחרצפים בכינוי "ישראלי אמיתי" ואני מקוה מאד שפגעתי בנזר הקודש שלהם. בין השאר כתבתי בתור "ישראלי אמיתי" את הדברים הבאים (אי שם ב"הארץ", אי שם בפברואר) על האפשרות לראות את "המשתמטים" גם באופן חיובי:
"אנשים שנמצאים מחוץ למערכת הצבאית יכולים לבקר את החברה ביקורת לא תלויה ולמנוע את גלישתה לחשיבה מצ'ואית מיליטריסטית בכל תחומי החיים – גם האזרחיים ביותר, כמו שקורה לחברה הישראלית. כל מי שהיה בצבא, ירצה או לא ירצה, הוא משוחד ורואה כל דבר בחיים במשקפת הצרה הצבאית (כמו שמראה
במדוייק דווקא הסרטון של ה"נגד משתמטים" – אנשים לא מסוגלים להתנתק מצבא ומחשיבה צבאית למרות שהיא לא נכונה בכלל לתחומים שהם מחוץ לצבא. הצבאיות כובשת את הנשמה וזה מצב אסוני!) וזה מטמטם את המחשבה, מטמטם את החברה וגורם להתבהמות של החברה שלא מסוגלת לגלות רגישויות בתחומים שאין בהם
תשובה צבאית ואין בהם מקום לחשיבה צבאית.
בשביל זה צריך שיהיה מקום לאנשים שאינם משוחדים על ידי הצבא, ויוכלו לאזן את החברה ולמנוע את גלישתה לחד מימדיות.
לפעמים, במקום לקלל את "המשתמטים" צריך לברך אותם.
======
אבל מה שנכון לחשיבה צבאית, נכון לא רק לה, כמו שכתבתי אז באיזה מייל "למען ההגינות צריך להגיד שזה קורה גם לאנשים במקצועות אחרים". חשיבה משפטית, כלכלית או כל חשיבה דיסציפלינרית אחרת יכולה לגרום לאסונות אם מלבישים אותה על תחומים שלהם היא אינה שייכת.
צריך להיות עם ראש פתוח ולב פתוח, ובכך יש למושמטים האמיתיים יכולת ואולי גם תפקיד לעזור לאנשים, אם לא יקימו נגדנו חומות אי-קשב, שכעת הן גבוהות מאד.

סיכום השנה י' – ינואר – שבשבת

אם הטוקבקים באינטרנט בכלל משקפים איזשהו "מזג אויר" חברתי, הרי שהתגובות למזג האויר עצמו הן העידית שבעידית בהיותן מחוברות באופן ישיר אל המצב הקוסמי, ואם התגובות בפורום הוותיק והיוקרתי שבפורומי מז"א בארץ – הפורום של אתר הארץ מהוות שבשבת למשהו – נראה שמשהו כבד מאד בקוסמוס השתגע בחורף האחרון.
אם בשנה וחצי הראשונות לקיום הפורום התקיימה בו מדי ערב "מסיבה, שנמשכה ערב ערב, והיתה לרגעים ה דבר, לפחות באתר הארץ, בייחוד בערבים שבהם תחזית מז"א הובילה במספר התגובות, משאירה את שטרסלר וכל 'הרציניים' הרחק מאחור. מול גלי הרוע שהלכו והתעצמו בטוקבקים שמסביב, בהתעלמות כמעט מוחלטת מן הפאשיזם הגובר מסביב, יצרו מגיבי מז"א של הארץ בועה אסקפיסטית מענגת, New Israel של ממש"(21/1/08 "סיפורה העצוב והמופלא"), הרי שמהחורף האחרון "נפרצו כל הסכרים וכל מה שארב בחשכה, נכנס. טרולים אלימים ומרושעים חדרו פנימה והפיצו את שנאתם לכל עבר. אין מה לומר, ישראל כבשה את פורום מז"א, ובהחלט כיבוש אלים, ומי שנכנס לשם בשבועות האחרונים לא מוצא את מז"א שהיה, רק טונות של רוע, של שנאה, ארס, או מה שקרוי היה אצלנו 'מלעוּניוּת', וכל זה בכמויות שעולות לפעמים גם על הטוקבקים הרגילים. נשף המסכות נגמר מזמן, עכשיו זה עידן הגרמלינס."
עד עכשיו לא הובהרה באופן אמיתי הסיבה האמיתית למה שקרה, וכל צד מחזיק בנרטיבים שלו. האם היה זה אופיים של מגיבים בודדים, מקסימים אך בעיתיים, וגם בוס אחד לשעבר של מישהו באיזה עבודה שכעת הוא פנסיונר ויש לו זמן בשפע לנקמותיו, שיצר את הבלגן, ואולי, כמו שטענתי ואני עדיין לא נסוג מזאת בשנה הזאת, שנת המצוד-ציד המכשפות אחר המושמטים, בחשו בקדרה "הפוליטיקאים/השב"כיסטים/השטרניסטים, סוכנויות הטרור המקוון העובדות בשורותיהם ונציגיהם החבויים בטוקבקים", ואולי, כמו שתגובות ירושלמיות רומזות "היתה כאן איזה דינמיקה חברתית ’אבולוציונית’ של איזורים" ואפילו בנין האינטרנט עצמו (כלומר: המקום שבו מאשרים את התגובות, וד"ל) משך בחוטים. אולי צירוף של כל הדברים האלה ואולי כמו שאמרתי בתחילה, זה הקוסמוס שלא נבין ולא נדע אותו לעולם, נותר לנו רק להיות השבשבת שלו, או לנסות שלא, כמו הנסיון האמיץ והמצליח-בהתחלה להקים עיר מקלט אלטרנטיבית לעיר הגרמלינס, אותו עשה פורום הדוור ששילם על כך אח"כ ומשלם עדיין בבדידות פרומתיאוס נגד האלים, תמקט מול האדונים, שגם לבלוג זה מוכרת היטב.
לאחרונה נדמה שיש איזה התאוששות של פורום מז"א, רצון טוב לא לפגוע אחד בשני, ודמויות מן העבר חוזרות, חוזרות לעצמן, וגם דמויות חדשות באות. נאחל לזה הצלחה מקרב לב. ועדיין נראה שהדבר הרע שהשתקף שם החורף, חדוּר כעת בעוד מקומות. לא רק שם השמש הצהובה הפכה להיות שחורה, אנשים אשר אהבת הפכו שונאים וחוסמים את ביתם מפניך והאם באמת "יֵלְכוּ שְנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ." או שצירוף הדברים לא מקרי בכלל. חידה היא, ותהי לחידה. ואולי בספר עמוס הפתרונים.

חוק הטוקבקים עמד בינואר על הפרק ואני כתבתי על כך אגב תגובה למותו של חבר מרכז הליכוד (!) עוזי כהן: "פתאום – האיש הזה מת, צעיר, ומדום לב. הפתעה כפולה – גם לחרצוף הזה יש לב, וגם – הוא לוקח דברים ללב!
זה גרם לי להרהר על הדרך הקלה שבה אנחנו, בחברה הישראלית, ממהרים לחרוץ משפט על אנשים, ועל הרוע שבו אנחנו פשוט נהנים לעשות את זה. שמישהו יגיד שאצלו זה לא כך. עוזי כהן עשה דברים לא נכונים, לא תקניים, וגם לא במיוחד למד נימוסים. אבל אולי הוא האמין באמת שהוא מיטיב עם אנשים? משהו בתפיסה שלו, מעוות אמנם, לימד אותו שכך נכון לעשות. הדרך שבה מעמידים אדם על המקום שלו בחברה הישראלית היא דרך רעה. מי שבחרו בו – התקשורת ו'דעת הקהל' – אין לו סיכוי, ביחוד אם אין לו מבטא של דני קושמרו ולוק של יאיר לפיד. אז הלך עליו. גם אם יתראיין באלף ראיונות, יסביר את עצמו – הלעג רק יגדל. צריכה להיות דרך אחרת להעמיד במקום, כשצריך, איזהי – אני לא יודע. אבל הרוע הורג. עובדה" ויחד עם זאת התנגדתי לחוק הטוקבקים, אפילו שאני נפגע קבוע שלהם, "ובכל זאת –
א. האנונימיות, כתבתי פעם, היא נשמת האינטרנט, חוק, חוץ מזה שיגן רק על החזקים ולא יזיז לעבריינים, וכאלה שכותבים בשכר מטעם משרדי יחסי ציבור של פוליטיקאים, גם לא לטרור הממסדי המקוון (שעומד, אני מאמין, מאחורי מציקי בטוקבקים), ולכל מיני היודעים להסתדר, ירצח את הנשמה, יטיל פחד גם מפני כתיבת דברים יצירתיים שאין בהם כוונה לפגוע – כי כל אחד יחשוב: לך תדע איזה גורם עם כח עלול למצוא בדברים שאני כותב העלבה/דיבה, לך תדע. נודניקים שעלולים לתבוע על סתם, לא חסרים. בקיצור, חוק יעשה רע, ושוב, הטובים, שהם רוב האנונימים באינטרנט, יאכלו אותה בגלל הרעים.
ב. האחריות לסינון תגובות רעות צריכה להיות על בעלי האתר. מצטער! המצב שבו אחראי לטוקבקים ב'הארץ' כותב לי "אנחנו לא שוטרים בגן ילדים" לא מקובל עלי. שישלמו קצת יותר כסף (ויש להם!) לבודקי תוכן (שימנעו גם הורדת תגובות בלתי מבוקרת ממניעים תמוהים), ויעשו את העבודה שלהם – סך הכל הטוקבק לא היה בא לעולם, אם לא היה לבעלי האתרים רייטינג ממנו. החוק, כמו פסיקות אחדות של בית משפט, מאפשר לבעלי האתרים לברוח מאחריות למציאות שהם, לא אף אחד אחר, המציא.
ג. ודבר אחרון, שמחזיר אותנו לתחילת הפוסט: אני לא חסיד של ביהביוריזם, ולא מאמין בהסתרת הריח ע"י שטיפת הרצפה שמעל לגופה. החברה שלנו מלאת רוע – לא שינויים כלשהם בקוד התנהגות ישנו את זה, כי זה בא ממשהו פנימי יותר, ובו יש לטפל, טיפול שורש, לפני שמלבישים כל מיני קודים שרק יאפשרו לרעים לטפח ולעדן את הרָעוּיוֹת שלהם לכדי אמנות – ובכך להיות מסוכנים יותר."
והמחשתי זאת ב'עידון התרבותי והאנין' שבו הופעל כלפי טוקבקיזם מסריח בידי מגיב מלשינון שהשטנקר בבלוג של יואב קרני על טוקבק ישן שלי בהארץ כדי שההוא ישים אותי באיזה עמוד קלון בדיוק כדי לעזור לי להמחיש מדוע 'אנשי התרבות' ו'המגיבים הנכבדים' שאותם חוק הטוקבקים לא יתפוס לעולם, עשויים להיות מסוכנים ומרושעים מ'עוזי כהן' וכל 'הטוקבקיסטים'.
יואב קרני אחר כך התנצל והתפתל אם כי לא הוריד אותי מעמוד הקלון. אני לא נכנס יותר לבלוג שלו אם כי אני מוכרח לציין שבדרישות הכניסה המובהרות והמנומקות שלו יש משהו הגון יותר מהקפריזיוּת שבה בלוגריות מסויימות (זה לא שוביניזם, אלה הסטטיסטיקות שלי לפחות השנה) חוסמות בפניך את הכניסה אליהן מסיבות שלפעמים אתה צריך זכוכית מגדלת מיקרוסקופית כדי באמת להבין אותן, ועוד מהסוג האקסטרא-פמיניסטי. ואולי גם זה חלק מאותו שגעון הבא מן הקוסמוס העובר עדיין בכל, ואין מחוסנת ומחוסן ממנו.

סיכום השנה ט' – דצמבר-ינואר – ישראלים אמיתיים

בחלק השני של דצמבר 2007 חשבתי עדיין שרק "ימנונים" ופשיסטים נוירוטים ובעיקר כאלה ששונאים מושמטים, אינם מסוגלים להתמודד עם תגובות ענייניות ומסירים אותן רק בגלל שבא להם והם יכולים, ובכלל, שרק "ימנונים" ורודפי-מושמטים או מהסוג שלהם, יכולים להתדרדר לכאלה דברים, ושאנשים הנועלים את אתריהם משכמותי, אינם נמנים על אותה ליגה אנושית שאני שייך אליה. כיום אני לא בטוח, שרק הם לוקים במחלה, או שזה חלק מההתקרנפות שעוברת גם על הטובים, או שאולי יש מקום להגדיר מחדש את גבולות הפשיזם, בצורה אחרת ממה שהגדרנו. זה חלק מההרהורים שעוברים עלי לאחרונה.

עד לתקופה זו שמרתי בקנאות על אלמוניותי האינטרנטית המוחלטת, ובחלק האחרון של דצמבר שברתי אותה בפעם הראשונה, כלפי דמות שהערכתי והחזקתי ממנה (מסוג אלה למשל שלא ינעלו אתרים כאמור למעלה), כולל שם ומספר טלפון שהענקתי, שלא נענה בפעם האחרונה, כששאלתי למה אני נדרש גם למס' זהות. ימים יגידו אם לא היה שווה לשמור על האלמוניות, אבל כנראה שרציתי באיזה מקום לעזוב את זה, חלקית. בינתיים יש לא מעט אנשים, אני חושב, שיודעים מי אני (ואולי ידעו גם קודם). אחת הסיבות שלא אלך עד הסוף היא האיומים שהגיעו כאן מעמותת המופרעים שרוצים לקבוע מיהו "ישראלי אמיתי" ואחד מהם, מיכאל מן, במקום שיתבייש בכך שנתן חסות אימיילית לאלה שכתבו את ההודעות המצולמות, עוד איים עלי בגלל שבתצלום המקורי קלון זה הופיע.

וכאן אפשר לקרוא עוד על אותם "ישראלים אמיתיים" שגם במפלגת העבודה היו שהעיזו לחשוב שהם מתאימים יותר ממני לקבל זכות הצבעה בגלל שיש להם יצרי רצחנות עודפים משלי. אחר כך הם התקפלו, אבל העיקר שזכיתי אצל אורי קציר לתואר "קיצוני" בגלל שחשבתי שמפלגה שמתחילה לגלות סימני כפילות מתקדמים עם מפלגה אחרת (קרי "ישראל ביתנו") – מיותרת.

ב13/1/08 התנבאתי על מה שאולי צפוי בעוד שנה, ומקוה שבמערה של אקס עוד שומרים מקום. אבל המלחמה כרגע, היתה במקום אחר שדווקא נחשב קודם לסמל הרגוע, מקום מסביר פנים ומזמין, והוא לא היחיד שנכבש ע"י כוחות הרשע והושחר בשנה זו, מסתבר. הילכו מלעונים יחדיו ביער בלתי אם נועדו. וחלק מהמלחמה התנהל בבלוג אחר, שנשא את נס המרד ב19 בדצמבר.

אולי גם מה שהתנהל שם, ועוד לא נגמר, גם במקומות האחרים, בא מהרשות לרדיפת מושמטים, למרות שזה נראה לפעמים יותר שטני מהיכולות שלהם, כלומר אולי זה הבוס עצמו הפעם, לא העבדים.

חידה היא ותהי לחידה.

סיכום השנה ח' – דצמבר – חוק הגנה ופיצוי למושמטים

מודעה זו שהופיעה בתפוז ולינק ניתן גם אצל מתי שמואלוף מ"רשימות" ואצל עוד אחת משם שגם כתבה תוספות אבל הורידה מהר וחבל, היא חלק מהפוסט הראשון שפרסמתי בנושא עצומה למען חוק הגנה ופיצוי למושמטי צה"ל, ב11/12. מי שיקרא את הפוסט במלואו ימצא למטה למטה למי סוגדים בפורום ל"שוויון בנטל".

בחלק השני שפורסם למחרת יש הרחבה וגם הפנייה לעצומה. אפשר עדיין לחתום.

מושמטי צה"ל הם מלש"בים בעבר ובהווה שלא התאימו לשירות בצה"ל, והסיבות הן רבות ומגוונות: בין אם מסיבות בריאותיות, בין אם מסיבות של חוסר התאמה אישית למערכת ובין אם מתוך אי התאמה לצרכים ולאסטרטגיות הגיוס של צה"ל, ולפיכך שוחררו כולם על פי חוק, בין אם לא שירתו בכלל ובין אם לאחר תקופה מסויימת של שירות, חלקם לאחר שכושרם לשרת נפגע במהלך השירות.

למרות שכל מושמטי צה"ל שוחררו על ידי הצבא על פי חוק, דבקו בהם סטיגמות של מתחזים ורמאים שהפרו את החוק ואף בוגדים ("משתמטים"), או סטיגמות כוללניות המטילות בהם אי-יציבות נפשית.

עקב סטיגמות אלה נגרם נזק לחייהם המקצועיים והחברתיים של מושמטים בכל הרמות. הם התקשו למצוא עבודה בכלל או עבודה ברמה ההולמת ליכולתם וכישוריהם, ונערמו עליהם קשיים בהשגת רשיון נהיגה. הצבא גם לא הכיר במושמטים שכושרם נפגע במהלך השירות כנפגעים על ידו. המדינה גם אינה עושה דבר כדי להגן על מושמטים ועל שמם הטוב מפני הסטיגמה החברתית המוטלת עליהם, שהיא למעשה הכפשה החוזרת ונשנית מדי יום), ומפני גורמים פוליטיים ואחרים, שמנצלים את הדעה הקדומה כלפי מושמטים כדי ללבות את האש נגדם (כפי שראינו לאחרונה במדיניות ההסתה שניהלו האלוף שטרן ופוליטיקאים כנגד המושמטים, והקריאות של מנהלים בכירים כמו אגסי מ"אדובי" שלא להעסיקם, והצעות חוק של פגיעה בזכויות האדם המועלות נגדם בכנסת), וזאת למרות שהמדינה כגוף שהשמיט אותם באמצעות הצבא, נושאת באחריות למצבם.

אין צורך לומר שדימויים העצמי ובטחונם העצמי, האישי והחברתי של מושמטים רבים נפגע ומצב זה הופך אותם לקורבנות פוטנציאליים לניצול מכל הסוגים, היות והתחושה המוחדרת בהם היא שהם "לא מספיק" משהו, לא מספיק נאמנים, לא מספיק כשירים, לא "כמו כולם", וכו', והדבר מערער את סיכוייהם לחיות בחברתנו כבני אדם בעלי כבוד.

חוק הגנה ופיצוי למושמטי צה"ל אשר לחקיקתו קוראים הח"מ, מבקש לשנות מצב זה, ולהלן עיקריו:

מדינת ישראל תכריז בזאת כדלהלן:

1. מדינת ישראל מכירה באחריותה לנזקים שנגרמו למושמטי צה"ל הן ברמה המקצועית והכלכלית, והן ברמה האישית והחברתית – הן בנזקים שנגרמו למושמטים באקט החד פעמי של השמטתם או בתהליך שגרם להשמטתם, והן בנזקים המצטברים, הכלכליים, החברתיים והנפשיים, שנגרמו להם במהלך חייהם ועשויים עוד להיגרם.

ב. מדינת ישראל תגן על מושמטי צה"ל מפני הסתה והכפשה באמצעות

1. תיקון חוק לשון הרע והחוק נגד הסתה בהתאמה, על פיו:

1.1: כל המייחס למושמטים, באופן כוללני או פרטני "השתמטות" (שפירושה עבירה על החוק), מבלי שבידו ראייה לכך, עובר על חוק לשון הרע וייענש בהתאם עפ"י הקבוע בחוק.

1.2: כל המציע לשלול ממושמטי צה"ל זכויות אזרחיות, דינו כדין מסית וייענש בהתאם עפ"י הקבוע בחוק נגד הסתה.

2. הגברת האכיפה של חוק חופש העיסוק האוסר על אפליה כנגד מושמטי צבא, והחמרת הענישה כלפי מעסיקים המפלים לרעה מושמטים, וכן תוחמר הענישה הפוגעים במושמטים במידה שהם עוברים על החוקים להגנת מוגבלים נכים ומוגבלים.

3. הסברה וחינוך הציבור לדעת שהתפיסה לפיה הצבא מהווה מדד יחיד לערכו של אדם היא תפיסה מוטעית.

ג. מדינת ישראל תפצה את מושמטי צה"ל באופן רטרואקטיבי בשתי רמות:

1. ברמת הנזיקין שנגרמו כתוצאה מאקט ההשמטה החד-פעמי יפוצו מושמטי צה"ל עבור ימי עבודה חסרים, הוצאות מיוחדות שנגרמו בחיפוש עבודה, והשלמת הפער בין משכורת שקיבלו בפועל (אם קיבלו) לבין משכורות שיכלו לקבל בהתאם לכישוריהם, לולא מנעה מהם הסטיגמה פרנסה ברמה הולמת. כמו כן יפוצו מושמטי צה"ל על הוצאות שהיו להם תוך נסיון לשקם את כבודם האישי ובטחונם העצמי בשל הסטיגמה שהוטלה עליהם,כגון הוצאות לטיפול פסיכולוגי וכד', וכן הוצאות על חיפוש עבודה.

2. מושמטים שהשמטתם נגרמה כתוצאה מפגיעה במהלך השירות (סדיר או מילואים) אשר פגמה בכשירותם הבריאותית, יפוצו באופן זהה.

(תודה לרש"ג על הייעוץ).

סיכום השנה ז' – נובמבר – אבק כוכבים

נובמבר (ואוקטובר) הוא חודש מלא תחושה של איזון, נורמליות יציבה. לא קר בו מדי, לא קיץ לוהט. אין בעצם הרבה חודשים 'רגילים' בשנה. בלי חגים (אם רק לא היה נרצח בו ראש ממשלה בזמן שמזג האויר היה כל כך טיפוסי לאופוריה הנובמברית), בלי שינויי טמפרטורות קיצוניים. כאילו אומר: העולם בטוח, אפשר לבוא. לא אומר שום דבר על הבלגן שמתחיל אחריו, כשנגמר סופית הקיץ של אשתקד.

רק 5 פוסטים היו לי בחודש הזה, ו4 מתוכם מובאים או מצוטטים כאן. היה לי ראש וזמן לשני סיפורים מפליגים מן ההסטוריה האלטרנטיבית, וזה השני

אבק כוכבים

הכוכבים והגלקסיות נוצרים מאבק עשיר בחומרים הנמצא ביקום, אבק ששרד ממפצים קדומים וכוכבים שמתו.
כל החומרים היוצרים חיים מפוזרים באבק זה, וגם סוג של מחשבה ותודעה מצוי באבק הכוכבים, בלי שהדברים יצליחו להתגבש לכדי ישויות אינדיבידואליות בעלות מבנה שאנחנו קוראים להן יצורים חיים.
אבק הכוכבים מרגיש, חש, נושם את החומרים שסביבו, חושב ויש בו אפילו רציות. חלקים ואזורים שלו נבדלים אחד מהשני, אבל הם לא מתארגנים ומתגבשים לכדי גוף וזה מה שמבדיל אותם ממה שאנחנו קוראים יצורים.
כדי להפוך ליצור צריכים חלקיקי האבק להפוך לתא אורגני או להתביית על ישות אורגנית קיימת.
כוכב לכת הוא ישות אורגנית גדולה שאבק כוכבים מנצל כדי להתארגן על פניה לכלל יצורים, אך יצורים מתהווים גם מחוץ לכוכבי הלכת, ודוגמה אחת שהבאתי היא של הדואים הטבעיים, שיש כמובן מי שמשייך אליהם את כוכבי הלכת עצמם.
יש מי שטוען שלמרות שאין לאבק הכוכבים גוף, תהליכי החיים המתקיימים בו מצדיקים את הגדרת החלקים והאיזורים השונים שלו כיצורים, פריטים חיים או קדם יצורים. יש עדויות לאזורי אבק כוכבים בעלי זהות חושבת, שמתקיימים אלפי ומיליוני שנים. כך גם התייחסו אל אבק הכוכבים פקידי הרישום של הפדרציה, כאשר ספרה את האזורים שיש בהם חיים בתחומה, וניסתה לרשום את מספר הפריטים החיים.
היצורים השייכים לאליטות של הפדרציה, נהגו להשתמש בשם "אבק כוכבים" בהשאלה לכלל הפריטים החיים בעלי זכות ההצבעה בפדרציה, ואין לבלבל בין שתי המשמעויות.


העיפוש השורר כאן עתה,
כשפסק הגשם
לא מבטיח דבר זולת המשך-דיכאון
כללי
אין מה לעשות כאן, אין מחר
אבל את מה שראיתי
אף מניאק לא יוכל לשלול ממני
כי זה קיים אי שם
לא תלוי בזמן
וימשיך להיות.

אני תמה,
שאנשים חושבים שאני סתם אחד
הם לא יודעים מה שאני יודע
אבל אפילו על עצמם ועל סביבתם
הרחוקה והקרובה
הם אינם יודעים כלום.
הם כל הזמן רוצים "תוכיח"
אבל לא צריך להוכיח
או שאתה יודע
או שלא
וחטא לבזבז על כך זמן יקר
זה משרת רק את כוחות הרשע

ניצוץ החיים,
זה מעבר לגֵנים בהזמנה
ופעם תלמדו את זה,
תרצו או לא תרצו.
אני אולי לא חשוב באמת, בכלל
אבל האמת שלי תישאר, בכל מצב.
הכלבים
הפלצנים
לדורותיהם
הם רצויים
למי שמטפח בצלמם כדמותם
עדר של חסרי-משמעות.

לא נותר בהם קול
שיכול פתאום לצעוק
"המלך עירום. כוסאמק
אינני יודע!"
ברוך השם
אני מעל כל זאת
(תרגום מעצמית, המאה הקודמת)

 

סיכום השנה ו' – נובמבר – הרוע

חפא היה מספר לנו לפעמים דברים מעומק היקום. בדרך כלל היינו פוגשים אותו אצל סטולי הגנוב, שהיה גר אז בבית נטוש, שהיה ידוע בשכונה בכינוי "בית האנטנות" והיה בין הבתים הישנים יותר בשכונה. סטולי הגנוב אמר לנו שהבית שייך למישהו שנמצא בחו"ל, והוא שומר עליו בשבילו בכך שהוא גר בו. אף פעם לא ראינו את האיש ההוא, והבית היה נטוש גם לפני שסטולי בעצמו בא לגור בבית הנטוש. לדבריו, בשנים הקודמות הוא הסתובב בין ארצות של אמריקה הדרומית, ולפני זה באירופה, תמיד היה מסתובב במקום אחר.

צבי מתעקש שסטולי כבר היה כאן קודם. כשהיינו קטנים, בסוף אחד החופשים, התארח קרקס קטן על מגרש בשכונה. אז עוד היו כמה מגרשים פנויים בשכונה. היה שם איזה ליצן גמד שהפליא בלהטוטים עם עוזר אחד, ארוך ורזה, אותו הפך למקל הקסמים שלו ואחר כך הפך אותו חזרה לאדם. כולם היטרפו מהטריק. צבי טוען שסטולי זה היה הוא, העוזר של הגמד הקוסם.

ותמיד כשחפא היה בא לשכונה שלנו, הוא היה מתארח אצל סטולי, בבית הנטוש שסטולי הצליח לתקן את האנטנה העתיקה שהעניקה לבית את כינויו (אומרים שבזמן המנדט היתה שם תחנת שידור צבאית של הבריטים), ולהפוך את עליית הגג, עם המכשירים שהוא בנה כשחפא אמר לנו לבנות אותם, לתחנת רדיו פרטית לגמרי ששידרה לנו את מצעד המחץ, עם כל התקליטים והתקליטונים שהביא איתו מחו"ל, ושמישהו, מכתובת לא ידועה המשיך לשלוח לו גם אחר כך. "קיבלתי בדואר", זה כל מה שהוא היה נותן לנו לדעת, כשכל שיר הכי לוהט ששמענו ברדיו ורצינו להצעיד אותו במצעד המחץ, היה לו.

הרבה לילות של סתיו היו אז, כמו הסתיו הזה, בלי גשם. אבל העננים היו כבדים יותר, לילות בלי כוכב, וחפא סיפר לנו שזה קשור למלחמה שמתנהלת ביקום. איכשהוא, כשהוא היה, היו הדברים מתבהרים ומידע, ואולי מחשבה צלולה, הצליח לחדור מבעד למסך השולט, המעיק. בימים אחרים, לא עם כל מה שהיה קורה שם אני שלם. עד היום, למשל הסיפור של בני ויונית, שבו חשבתי שאני עוזר לחבר, שהציג את הדברים מהצד שלו כאילו הוא קורבן, אבל מצפוני אומר לי עדיין שיצא ששיתפתי פעולה עם הצד הרע בסיפור הזה. גם אחרים מחבורת המחץ היו שם, הם אמרו ששווה לעזור למי שראו סיכוי לצרף אותו לחבורה. לא יודע למה, בעצם. ומכל מקום אני מרגיש אחראי עיקרי  לעסק. האם חפא ידע מכל מה שהלך שם בימים שהוא אינו נמצא?

חפא היה אומר לנו שהרוע בא מחוץ לאדם. הוא אמר שזאת אנרגיה המצויה בכמויות אדירות בעומק החלל, ובבית הספר שהוא למד בו, לימדו אותו שזאת האנרגיה שנפלטת מן החורים השחורים, שבעבר בלעו גלכסיות וטרפו עולמות ללא הבחנה, ועדיין הם עושים זאת, ופולטים את הקרינה הזאת במחזוריות. "בתקופה הזאת יש קרינה אדירה שבאה מהחורים. כולנו נמצאים תחת מתקפה" אמר, ואני נזכרתי בקולות-לא  קולות ששמעתי כמה שנים קודם, ליד המקום הידוע בו הכביש שחוצה את העיר נהפך לנהר. "האדם", אמר חפא, "הוא אחד היצורים שבמנגנון שלהם יש משהו הנכבש לרוע הזה. כשהגלים באים מן החור השחור הקרוב למערכת, הם מגרים את הגוף להפיק רוע משלו. היחסים בין החיצוני והפנימי הופכים להדדיים, האחד מפעיל את השני ומופעל על ידו. יותר נכון לומר, שבני האדם הם מדיום המסוגל להפוך את החומר הזה לאפקטיבי".

 

צילום אילוסטרציה מ"עצרת השלום": מצלמת הרנטגן הסודית שלי

חפא חילק את הרוע הזה לשני סוגים – הרוע השחור – זה שכובש את הקרביים של המנגנון האנושי, ומתגלה במלוא צורתו כשהוא מפעיל ומופעל על ידי המון משולהב או מוסת, המסמן לו מטרות להרוג אותן. חפא אמר שניתן למדוד רוע בצורה חומרית, והרוע הזה, גם כשהוא נמצא באדם, עדיין הוא מורכב בעיקרו מן החומר של היקום, הבא מבחוץ. חפא היה אומר שהוא מצוי בעיקר ב"חברות הפשוטות". אני חושב שהחלוקה הזאת, היתה נאיבית, אבל יש בה גם אמת. הרוע הלבן – המזוקק, זה שהמוח של האדם משתתף באופן הפעיל ביותר בעיבודו ובייצורו, תוך שהוא מנפה את מרבית האנרגיות השחורות הבאות מן היקום. תוך כדי התהליך, הופך החומר של הרוע להיות לבן יותר, והופך למשהו שהוא תוצרת ייחודית של המין האדמי. לא תמיד ניתן לזהותו כרוע, ולכן הוא המסוכן ביותר. הוא  מסוכן משום שהוא אינו תלוי בגלים הקוסמיים, כמו הרוע השחור, והוא מבליח וחד כסכין. ניתן למצוא אותו אצל "המעמדות המעודנים", כך אמר חפא, ואצל "העצים האצילים – השופטים, הרופאים, קציני הצבא הגבוהים". אני חושב שיש גם הרבה רוע אפור, ולפעמים אני גם חושב שיש מצבים שבהם הרוע מגן. אמרתי את זה גם בפני חפא, בחדר אצל סטולי, לאור מנורת הערב הצהבהב, על כסאות של קש שסטולי אסף מאיזה מקום בסביבה שהם הושלכו בו.

חפא אמר שיש בזה משהו. הוא אמר שגם אל היצורים האחרים ביקום, אלה שאותם הכיר מבית הספר שלו, חודרת האנרגיה הזאת ומשפיעה עליהם. חלק מהם יודעים לנפות אותה וליצור איתה דברים שחפא לא הצליח עוד לעמוד על טיבם, לא הצליח לזהות אם הם מזיקים או יש בהם יופי מיוחד שאי אפשר לתאר. הדבר העיקרי שבו עסק שעות על שעות של אימונים בבית הספר, היה אימונים איך לא לתת לאנרגיה להשתלט. לשלוט עליה. זה הדבר הכי חשוב. "מסדר לוחמי הקרן הבהירה", אמר, "לקח על עצמו את הדבר הכי קשה – אחרים התאמנו איך להחזיק בזה ולשלוט בזה. מסדר לוחמי הקרן הבהירה וכל מי שמתקבל אליו, מתחייב להיות מזוקק מן האנרגיה הזאת לגמרי, לא לתת לה לחדור אליו. רק ככה יוכל לשחרר את השבויים שיש לו לשחרר יום יום מן החור השחור, ולהתחבר אל הקרן הלבנה – האור הבראשיתי האמיתי של היקום".

נכתב באלמנט נבואי משהו ב7/11/07