C's lectures – by main topics and chapter headings הרצאותיו של חפּא – לפי נושאים עיקריים וראשי פרקים

Visual impairment
Our built-in limitation as those who lack a 'constant know'
Things observed through 'bypassing the visual impairment' – the 'Lifing beeings' as an example, 'the cities that surround the human world'
Getting to know the 'intelligences' around us – A and Alpha
The telepathic internet

The background of C
His abduction and studies at the Higher School of Galactic Reason (fast flight options in space)
The cosmic relationships and the place of the earth in C.'s early vision.
The Instances and the Federation
C's early attempts to apply his knowledge to Earth (telepathic internet)

Late Insights of C (Indirect Rule)
The behind-the-scenes cooperation between external and national institutions – 'pulling the strings' – the situation in the past and in recent decades, the 'agreements'
The real research
C's later attempts at telepathic internet (Rainbow)

Studies from the depths of the universe
The 'Big History of the Universe'
The bright wisdom and the wisdom of darkness
Stardust
Tamket, The Yahwehs
Time Travel Options
Fast flight options in space
Types of life

Possible practical use
Browsing the telepathic web and transferring forces (such as healing) through it ('low density charge')
Travel Panel (Travel Kit Development)
Discovering 'Lifing beeings' and 'Cities Surrounding Us'. Introductory tours with 'evasion zones' and 'exit points' 'conversion points', 'round squares' 'screenings' and other 'investments'. Learning ways to distinguish between real and fake sites
Practical chapters in cosmic warfare

מגבלת הראייה
מגבלתינו המובנית כנעדרי 'יודע קבוע'
דברים שנצפו דרך 'עקיפת מגבלת הראייה' – ה'חיים' כדוגמה, 'הערים המקיפות את עולם בני האדם'
הכרת הבינות הסובבות אותנו – A ואלפא
האינטרנט הטלפתי


הרקע של חפּא
חטיפתו ולימודיו בבית הספר הגבוה של התבונה הגלקטית (אפשרויות טיסה מהירות בחלל)
מערכות היחסים הקוסמיות ומקומו של כדור הארץ בראייתו המוקדמת של חפּא
האינסטנציות ו'הפדרציה'
נסיונותיו המוקדמים של חפּא ליישם את הידע שלו בכדור הארץ (האינטרנט הטלפתי)

תובנות מאוחרות של חפּא (השלטון העקיף)
שיתוף הפעולה מאחורי הקלעים בין חיצוניים לממסדים ארציים – 'המושכים בחוטים' – המצב בעבר ובעשורים האחרונים, 'ההסכמים'
המחקר האמיתי
נסיונותיו המאוחרים של חפא בתחום האינטרנט הטלפתי (חברת 'ריינבאו')

לימודים מעומק היקום
ה'הסטוריה הגדולה של היקום'
התבונה הבהירה ותבונת האופל
אבק הכוכבים
תמקט, היהוואים
'אפשרויות המסע בזמן'
אפשרויות הטיסה המהירות בחלל (פאנל נסיעות)
סוגים של חיים

שימוש מעשי אפשרי
גלישה באינטרנט הטלפתי והעברת כוחות (כגון ריפוי) דרכו ('מטענים בצפיפות נמוכה')
פאנל נסיעות (פיתוח ערכת מסע)
גילוי 'חיים', וערים שמקיפות אותנו'. סיורי היכרות עם 'אזורי התחמקות' ו'נקודות יציאה', 'נקודות המרה', 'ככרות עגולות' 'מיסוכים' ושאר 'השקעות'. לימוד ההבחנה בין אתרים אמיתיים לאתרי דמה.
פרקים מעשיים בלוחמה קוסמית

Entire cities surround the human world

They are huge and full of life.
Humans know nothing about them.
Well, maybe not all humans.
C has shown us places where, he says, unidentified human bodies research the very same things, gathering information day and night, and who knows for whose benefit.

For example the same old brick building that was in some valley, to which he took some of us on one of the cold nights of December (a few weeks after his release from the arrest of the 'Police of the Earth Society Protection'), a place that looked like an abandoned industrial area. There were unpleasant vibrations around and at one point we all, without saying a word, walked away and climbed into the woods that were a little up. And when a white jeep came out of the area of the building and advanced on the road below us, C urged us to disappear behind the trees next to which we stood and watched. As the jeep moved on, it felt like a life-threatening situation had passed. We did not return the same way we came, we climbed through the same grove, and in the dark. Since then we have learned to recognize the white jeeps.

On the way back Zvi reminded me of the early recruitment we were recruited as children. I always treated it like a dream I had in fourth grade. But Zvi said that we were actually recruited, a group of 'talented' children, and he claimed that even there, until it stopped, some time after the war that was in the country, we were trained to see the same 'lifers' that C also trained us to see, trained us to deal with them. Perhaps today they will call it 'experiments in consciousness'. I thought the other kids who were there, too, should remember that. But everyone is silent. Even the 'gang' of the "punch hits chart" raters is silent today, as if that world froze and became a fossil. Like the moon above, as I write these things in the old land I walk in, alone, drawn in ghost circles to what was, or similar to what was.

That night I do not remember if there was a moon, but the smell of sweat, while we were climbing the mountain, I remember, very alive. The feeling of danger that has not yet passed, that no one will believe us if we try to describe it. Just upstairs, in some public park we had reached, beyond which was a normal neighborhood street and cars were driving through, it felt like the danger had passed and they would no longer recognize us as those who were down there. C encouraged us to speak. Apparently because we were a small group of the whole bunch, we found ourselves talking about things we didn’t talk to C at all.

K.M, the English volunteer who worked at one of the kibbutzim in the area, was the one who asked "why are there so few girls". The question preoccupied us all. The girls who came, were usually the girlfriends of, in the original group they were not.

C said it was not a situation he 'ordered' him. Women are not attracted to the field we are dealing with, except in rare cases. I would find myself then thinking of C's lover, the one he once told us about, that he actually gave up on, in order to delve deeper into space studies. Something in all this was not clear, not explained to the end.
C said that the 'big alien' (the big 'lifing' entity) is female. He divided the universe into 'the little life' – the same stardust he showed us everywhere, the 'medium life' – that are we and similar to us he met (not necessarily similar to us in form), and 'the great 'lifing' entity'. He said that the building blocks, the proteins from which life grows, as well as emotions, thought, awareness and intention, are abundant in the galactic clouds and black holes, and in the immense mass they are in there, they composed themselves to activity that sustains thought, feeling and even emotion and intention, long long before brain-bearing creatures have evolved anywhere in the universe. "The clouds of matter in space learned to think and feel long before we dreamed of existing," he said.
"Space thinks?" I asked.
"Yes, you could say. The materials that are in it, the processes, everything is full of thought, everything carries life, from here to here. It is the great 'lifing' entity."
I was a little surprised when he said it was feminine. It seems more appropriate to me that this great 'lifing' entity be androgynous. After all, if he was before brain-bearing creatures evolved, he was also before the reproductive organs, which separate females and males, evolved.
"The masculine is the later addition of nature," said C. "The last" 'perfection', for now. "

C said that perhaps the reason women are not looking for what we are looking for is that "they have it inside, naturally."

based on

אריאל ומירטה

הרבה פעמים חשבתי על חבריו של חפא ותהיתי מה עלה בגורלם לאחר שהוחזרו לכדור הארץ.

חפא סיפר לנו שהחברים, אריאל ומירטה היו שמותיהם, הוחזרו לכדור הארץ, זה היה לאחר שחפא והחוטפים כבר נהיו חברים, וחפא, שמההתחלה הרגיש אשם בכך שאריאל ומירטה נחטפו, שהרי הוא שכנע אותם להיפגש איתו אחרי הצהרים בבית הספר, שרוב התלמידים בו, כמוהו, היו ילדיהם של אזרחים זרים ומעטים משכבת האליטה של בירת אקוודור, וראה את עצמו אחראי לכך שיחזרו לכדור הארץ ואל חייהם הרגילים כמה שיותר מהר, הצליח לשכנע את החיצוניים שיחזירו אותם, ואלה גם הבטיחו לו שיש להם חללית שיכולה לנסוע אחורה בזמן. ולא רק שחבריו של חפא יחזרו לכדור הארץ, כך אמרו לו, הם יחזרו לאותו זמן ומקום שהיו בו ביום החטיפה, רגע לפני שהחל האירוע, ולא משנה כמה שנים חלפו מאז, והם גם לא יזכרו את מה שקרה, אפילו כחלום, כי למעשה כל מה שהיה מרגע החטיפה וקשור אליה 'יבוטל' לגביהם. וגם לגבי אנשים בסביבה, שיכלו להיות עדים לעקירת הבניין, על הכל יופעל כח המסע אחורה בזמן, והמאורע יתבטל עבורם ועבור הזכרון שלהם כאילו לא היה. וכך היה קורה גם לחפא עצמו, לולא בחר שלא לחזור איתם לכדור הארץ, הוא הצטרף כנוסע סמוי לחללית של החיצוניים שהמתינה להמראה ליד החללית הנוסעת אחורה בזמן. אני הייתי ספקן אם נסיעה כזאת אחורה בזמן יכולה באמת למחוק את הזכרון, ואיך יתכן שעוצמת המסע אחורה בזמן תשפיע גם על הזכרון של האנשים שבכלל לא היו במסע הראשון אלא רק 'נכחו בסביבה' לכאורה. אני לא בטוח שחפא בעצמו ידע לענות על זה תשובה שלמה.

במשך השנים חפא לא סיפר על גורלם של אריאל ומירטה, ואלה מחבורת התלמידים הראשונה ("חבורת המחץ") שנפגשו איתו אחרי שחזר לארץ ב1986, לא הצליחו לקבל ממנו תשובה לשאלה אם הוא ניסה לחפש אותם כשנסע שוב לאקוודור. כבר במהלך השנה הראשונה שלו בארה"ב, וגם אחר כך, כשכבר היה גוגל, ניסה צבי לחפש באופן עצמאי פרטים עליהם, אך לא מצא שום אזכור של השמות המלאים שלהם שחפא הזכיר פעם. חודשים אחדים לפני שחפא נסע בפעם האחרונה, הגיע צבי לביקור בארץ, ובמפגש בו גם אני נכחתי, התעמת עם חפא על החברים האלה, הוא רצה לדעת את השמות האמיתיים שלהם, ומה קרה באמת איתם.

"אלה השמות האמיתיים שלהם" אמר חפא. "אינני ממציא שמות". 

לשאלה השנייה ענה חפא תשובה שהדהימה אותנו. הוא אכן חיפש אותם בנסיעתו לאקוודור, אבל גם הוא, בדיוק כמונו, לא מצא שום סימן שהם היו אי פעם קיימים. אף אחד לא זכר אותם, בכתובות של הוריהם גרו אנשים חדשים שלא ידעו לספר הרבה על הדיירים הקודמים, אפילו חבר לאותה כתה שחפא פגש בקיטו (שלפי זכרונו 'שקע' בית הספר באותו תאריך של החטיפה ב'הצפה' ולאחר מכן הועברו כל התלמידים והמורים לבניין בפרבר אחר של העיר, ובמקומו של בית הספר הוקם אחר כך גן משחקים שעדיין היה קיים), לא זכר שהיו בה אי פעם שניים כאלה. שאלנו את חפא אם יתכן שהוא הזה אותם. רק תמונה אחת ישנה בשחור לבן שצולמה בכיתה בתחילת שנת הלימודים, וכמה שורות שהיו כתובות בגבה, העידו אחרת. התמונה הזאת הייתה בילקוטו של חפא איתו נחטף ואיתו נשאר בכל מהלך המסע, והיה כמעט הדבר היחיד ששרד מחייו הראשונים (גם צילום שעשיתי במכשיר הסלולרי דור 2006 לתמונה זו ולשורות שהיו בגבה, באותה פגישה, נמחק ביחד עם דברים אחרים כמה חודשים לאחר מכן כאשר ספל קפה נשפך על המכשיר. אז חפא כבר שוב לא היה על כדור הארץ). גם משפחתו של חפא נעלמה, לכאורה מסיבות אחרות.

לחפא הייתה סברה מדהימה על מה שקרה לאריאל ומירטה. 

"הם לא חזרו למימד הרגיל שלהם".

חפא סיפר לנו שבבית הספר של התבונה הגלקטית הוא למד, שלכל דבר ביקום, כל דבר פיסי וכל אירוע, יש מספר גדול של מימדים מקבילים המתקיימים בו בו זמנית. רק חלקם יכולים להיתפס על ידי העין והחושים, במיוחד של בני האדם הכדור-ארציים, שמגבלת הראייה שלהם היא כידוע עמוקה. "אם אריאל ומירטה הוחזרו אל מימד מקביל, וכנראה כך קרה, אף אחד במימד ה'רגיל' לא מסוגל לראות אותם, ומסתבר שזה משפיע גם על הזכרון של האנשים במימד ה'רגיל', מפאת איזה חוק, עדיין לא מוכר לי, של המרחב והזמן, שמשפיע גם על התודעה בשדה הסמוך ל'אופק האירועים'." למעשה, אמר חפא, רק התמונה שבכיסו של חפא, הצילה משהו מאותה תקופה שנמחקה לגבי כל האנשים האחרים, כיוון שנשארה איתו בנקודה רחוקה דיה בחלל. התקשינו להבין, עד היום אני לא בטוח שהבנתי לגמרי את משמעות הדברים שחפא אמר.יכולתי אולי למצוא הסברים פסיכולוגיים לשכחה של אריאל ומירטה, לא לשכחה שנפלה על כל האנשים האחרים בסביבתם, אפילו כאלה שבקושי הכירו אותם.

חפא אמר לנו שלדעתו הרבה אנשים שנחטפו מכדור הארץ, הוחזרו אחר כך אל ה'מימד המקביל' ונעשו בלתי נגישים לאלה שהכירו אותם קודם, אבל הם לא נשכחו על ידי סביבתם. חפא לא ידע להסביר את הסיבה שבמקרה של אריאל ומירטה הדבר קרה. "אולי בגלל שהחללית שהחזירה אותם גם נסעה אחורה בזמן, הופעל על המרחב-זמן כח בעוצמה כפולה שהשפיע גם על הזכרון של אנשים אחרים". היה ההסבר שלו.

"האם זהו 'זמן אפשר' המפורסם?" שאלתי. "האם זאת לא 'גירסת המציאות' לסיפורי ההיסטוריה האלטרנטיבית שאני כותב עלינו?"

"זה לא בדיוק אותו דבר. יש הבדל, הוא ההבדל שבין ה'מרחב' ל'זמן'. אבל בשבילך, בוא נאמר שזה הבדל לא משמעותי. אתה יכול לראות את התשובה הזאת כ'כן'."

לשאלה של צבי שלא שמעתי, ענה חפא שבמרחב המקביל ההוא, אריאל ומירטה חיים לדעתו ורואים את האנשים בצורה רגילה, והאנשים רואים אותם. אבל יתכן שהם רק 'בוראים' אותם. הם לא יודעים את זה, ועדיף להם שכך."

"זה עולם של רפאים, מה שאתה מתאר!" אמרתי. "אנשים מדמיינים שהם חיים. איך הם אוכלים שם?"

"לא אמרתי שהם מדמיינים. אמרתי שהם ב ו ר א י ם. גם את החומר הפיסי, כולל המזון שגופם צורך. אבל אני מסכים איתך, שזה לא שונה לגמרי מעולמם של רפאים".

"לפעמים", הודה חפא, "אני חושב שגם אני לא חזרתי באמת למימד ה'מקורי' שלי.שגם אני נמצא בסוג של מה שתוכלו לקרוא לו 'מימד רפאים'. העולם שאליו חזרתי ב1977 שונה מדי מהעולם שאני זוכר לפני שעזבתי".

, י"

המקור באנגלית Ghost Valley

שתי חלליות (סיפורו של חפא, ה')

פורסם במקור ב2005

שתי חלליות עמדו להמריא מן האסטרואיד הגדול והשטוח, אשר שימש רובו כבית חולים קוסמי השייך לאחד מבתי הספר של התבונה הגלקטית.
חללית אחת היתה קטנה מאוד, מדגם ישן, והשנייה גדולה וחדישה, ובה מתקן חדש שפותח זה עתה, ואותו עמדו לנסות בפעם הראשונה: מתקן הנסיעה האחורה בזמן.
ובינתיים, על המשטח המואר בתאורה סגולה נפלאה, נפרדו זה מזה הנוסעים של שתי החלליות, באווירה מלאה אושר.
נוסעי החללית הקטנה היו אנשי צוות מחקר של אותו בית ספר של התבונה הגלקטית. הם אלה אשר לפני שנים אחדות (לפי זמנם) חטפו שלושה גורים אדמיים מן הכוכב הכחול לצורכי מחקר, הביאו אותם לבתי הנוואמיס שבכוכב המדברי, ועקבו אחריהם מרחוק לצפות אחר התנהגותם.
כשפלשו אל הכוכב היתושים מן הממלכה הסנולימית, אחת הממלכות שתומכות בכוהני הצד האפל של התבונה הגלקטית, היה ביכולתם של חוקרי הגורים להימלט מיד בחללית הקטנה והנאמנה שלהם. אחד מהם בחר להישאר. הוא היה לוחם של הקרן הבהירה שהרגיש אחריות לגורלם של הגורים שהובאו לשם בגללו ובגלל חבריו, ונשבו בבטנן של מנהרות התולעים.
גם הוא היה שבוי בעבר במנהרות אלה, במלחמה קודמת, לפני שהפך ללוחם של הקרן הבהירה.

לוחמי הקרן הבהירה אומרים שהתבונה הגלקטית הטובה שבויה בדרך כלל בידי הצד האפל של התבונה הגלקטית, וצריך בכל פעם ופעם לשחררה מחדש מן המלכודות שטומן לה האופל הגלקטי, ולא להסתנוור מן האור שבמרכז הגלקסיה.

השבוי לשעבר שב אל המנהרות שהיה שבוי בהן, כדי לעזור לחפא ולחבריו מכדור הארץ ולשבויים האחרים שאיתם התחברו, להימלט מן המנהרות. הוא היה המוביל שהביא אותם אל הצוק שמעל לתהום ואל המערה שמתחתיו.
שם חיכו עד ששבה חלליתם של חוקרי הגורים במועד שקבע המוביל, חילצה אותם והביאה אותם לאסטרואיד של בית החולים הקוסמי. שם טיפלו בהם, ניקו את עורם מכל הפצעים שיצר בהם אויר המנהרות, החיו את שריריהם המנוונים מעמידה ממושכת והצטופפות, ניקו מהם את הגאזים הרעילים והבקטריות שדבקו בהם במנהרות, והשיבו את גופם לאיתנותו.
המוביל וחבריו היו איתם עד שיבריאו, ותוך כדי כך למדו להכיר אותם מקרוב ולא רק דרך תצפית מרוחקת, והתפעלו עד כמה הם דומים להם.

החללית הראשונה, הקטנה והישנה, היתה, אם כן, חלליתם של חוקרי הגורים שעמדה לחזור אל מקום בית הספר הגלקטי שלהם.
בחללית השניה, עם המתקן החדיש לנסיעה אחורה בזמן, עמדו חפא וחבריו להיות מוחזרים לכדור הארץ, אך ללא בניין בית הספר שנתלש איתם, וקבור כרגע בחולות הכוכב המדברי הכבוש עדיין, נכון לשלב זה, בידי יתושי הרוע מן הממלכה הסנולימית. יחד איתם עמדו לטוס האחרים שברחו איתם מהשבי, שיפוזרו בדרך בכוכביהם ברחבי הפדרציה.

בעודם נפרדים זה מזה בחיבוקים אמיצים, הסתכלו חפא, חברתו וחברו זה על זה, ותהו לעצמם בכמה שנים הם בגרו מאז נתלש בית הספר, ובני כמה הם יהיו כאשר יחזרו לכדור הארץ.

אבל רק כאשר היתה החללית שלהם בתוך העומק החללי, שמו החבר והחברה לב שחפא אינו נמצא. בשדר מוקלט שהשאיר בתיבת האימייל הטלפתי של החללית, בישר להם חפא שהחליט לנסוע בחללית של חוקרי הגורים. הוא סקרן ללמוד את מסתרי התבונה הגלקטית ורוצה להצטרף ללוחמי הקרן הבהירה.
הוא אמר להם למסור ד"ש בבית, ונפרד מהם בתקוה שאולי עוד ייפגשו.

Two spaceships (C's story, V)

Two spacecraft were about to take off from the large, flat asteroid, which was mostly used as a cosmic hospital belonging to one of the schools of galactic reason.
One spacecraft was very small, an old model, and the other was large and modern, with a new facility that had just been developed, and which they were about to try for the first time: the time-travel facility.
Meanwhile, on the surface illuminated by wonderful purple lighting, the passengers of the two spacecraft parted, in an atmosphere full of happiness.
The passengers of the small spacecraft were members of a research team from the same school of galactic intelligence. They are the ones who a few years ago (according to their time) kidnapped three human puppies from the blue planet for research purposes, brought them to the Nawamis houses in the desert planet, and followed them from a distance to observe their behavior.
When mosquitoes invaded the planet from the Snolimic kingdom, one of the kingdoms that supported the priests of the dark side of galactic reason, the puppy researchers were able to escape immediately in their small, loyal spaceship. One of them chose to stay. He was a warrior of the Bright Foundation who felt responsible for the fate of the 'puppies' who were brought there because of him and his friends, and were captured in the belly of the worm tunnels.
He, too, had previously been a prisoner in these tunnels, in a previous war, before becoming a fighter of the Bright Ray Order.

The Bright Ray warriors say that good galactic intelligence is usually captured by the dark side of galactic intelligence, and the Bright Ray warriors need to release this intelligence over and over again from the traps of the galactic darkness, being careful not to be blinded by the light at the center of the galaxy.

The former prisoner returned to the tunnels in which he was imprisoned, to help C and his friends from Earth and the other prisoners with whom they had connected, escape from the tunnels. He was the leader who brought them to the cliff above the abyss and to the cave below it.

There they waited until the spacecraft of the puppy researchers returned at the time set by the carrier, rescued them and brought them to the asteroid of the Cosmic Hospital. There they were treated, cleansed of all wounds created by the air in the tunnels, revived their degenerated muscles from prolonged standing and crowding, cleansed of the toxic gases and bacteria that clung to them in the tunnels, and restored their bodies to strength.
The carrier and his friends were with them until they recovered, and in the process learned to get to know them closely and not just through a distant observation, and marveled at how similar they were to them.
The first spacecraft, small and old, was, therefore, the spacecraft of the puppy researchers about to return to the place of their galactic school.
In the second spacecraft, with the state-of-the-art facility to travel back in time, C and his friends were about to be returned to Earth, but without the school building which had ripped off with them, and was currently buried in the desert planet sands that were still occupied by the Snolimic kingdom evil mosquitoes. Along with them were about to fly the others who had escaped with them from captivity, who would be scattered along the way along the way in their planets throughout the Federation.

As they parted with brave hugs, C, his girlfriend and friend looked at each other, wondering how many years they had grown up since school was torn apart, and how old they would be when they returned to Earth.

But only when their spacecraft was in the depths of space did the friend and girlfriend notice that C was not there. In a recorded message he left in the spacecraft's telepathic email box, C informed them that he had decided to board the puppy researchers' spacecraft. He is curious to learn the mysteries of galactic reason and wants to join the warriors of the Bright Ray.
He told them to say hello at home, and said goodbye to them in the hope that they might meet again.

המנהרות (סיפורו של חפא, ג')

פורסם לראשונה ב25/3/2005

במנהרות האטומות צוּפְפוּ כל שוכני היקום, לפחות כך היה נדמה לחפא, דחוקים זה לזה, בלא יכולת לזוז, בתוך לחות חמה ואיומה, כאשר נוזל חום בעל ריח רע שהוזרם מפעם לפעם מאי שם בנתזים שצלפו בעור, משמש בתור המזון האחד לכולם. ונוראה במיוחד היתה ההרגשה שכל הזמן יש משהו בלתי נראה שדוחף אותם מאחור או מקדימה, ואם לא ייזהרו הם צפויים בכל רגע להירמס. וחפא ראה הרבה חייזרים נרמסים. מזל שהוא וחבריו נמנו עם היצורים הגבוהים יותר, ויכלו לתת ידיים אחד לשני, לשמור אחד על השני מבעד לגושי החיים המצפצפים, הנושמים והנדחסים שהפרידו ביניהם. חפא חשב שימות רק מן הריח הרע, שלא ברור אם נוצר מן הגז האחיד שהוזרם, גז שכפי שילמד חפא אחר כך, פותח במיוחד כדי שיהיה בר-נשימה לכל סוגי החייזרים שהיו דרושים לעבדוּת ולחיוּל באזוריה השונים של הפדרציה, או שנוצר מכל הפרשות הגוף.

כאמור, כל הזמן דחף אותם משהו, מקדימה או מאחורה, עד שהגיעו למעין אולם, שהיה נוח מעט יותר, למרות שבו הם היו נאלצים להימצא עד לברכיהם בתוך נוזל חום וכל מיני נוזלים אחרים. אבל לפחות היה מעט מקום להתרווח.
חפא התחיל לתהות אם יש איזה הגיון או מטרה בכל זה, והיה חשוב לו להגיע למסקנה כמה שיותר מהר, כדי שידע לאן הם הולכים ואולי לנסות להימלט. הוא לא הפסיק לרגע לחשוב על כך שהוא את חבריו חייב להחזיר לכדור הארץ, כי הם באו לכאן בגללו. לימים יבין עד כמה היתה מחשבה זו מצחיקה בתנאים ובמקום שבו הם היו, אבל מצחיקה ככל שתהיה, מחשבה זו היא שככל הנראה החזיקה אותו, ונתנה לו את הכח להחזיק אותם.

בהדרגה גילה חפא כי יש בקרבתו יצורים שהוא יכול לתַקְשֵר איתם, והם אכן דיברו איתו. גם איש הדָבּוּר, זה שהיה בא אליו בחלימות כאשר גרו בבית הנוואמיס בכוכב המדברי, והיה מלמד אותו דברים, שב אליו, בעיקר ברגעים שבהם חישבה עייפותו להכריע אותו ולהפילו אל מתחת לנוזל החום. הוא היה מחזק אותו שלא להיכנע לעייפות, ומדריך אותו מה לעשות. "מה, גם אתה שבוי פה?" שאל אותו חפא בפעם הראשונה ששב אליו "אותי הם כבר לא יכולים לשבות, אך רבים מבני כוכבי, הם כאן" השיב איש הדבור.

אחר כך שבו ודחסו אותם במנהרות, ושוב באולמות וחוזר חלילה, אבל לחפא וחבריו ועוד קבוצה של חייזרים שתיקשרו אותם, כבר היתה תכנית.
החייזרים סיפרו להם שכולם מובלים להיות חיילי כפייה של אלה ששבו אותם, שנמצאו בתוך מלחמה קוסמית גדולה. בכל פעם שהרגישו בדחיפה הגדולה, או שהובאה קבוצת שבויים חדשה, או שקבוצה גדולה הוצאה אל המלחמה. ובכל פעם שנהרגו יותר מדי חיילים, בא תורה של קבוצה חדשה להיות מוצאת לגיוס. גם תורם יגיע.
חפא והחייזרים הגיעו למסקנה, שבקצה של כל זה יש משפך אחד ענקי, אליו נשפכים בו זמנית שבויים מכל המנהרות המקבילות, אל תוך משטח ענק, פתוח.
אף אחד אינו מסתכל על השבוי הבודד.
"בעיניהם כולנו זרימה, לא יותר, ולא יהיה אכפת להם אם תחסרנה להם כמה טיפות".
את הרגע הזה של ההישפכות יש לנצל. לברוח, בכל הכוחות.
אחד מהחברים החייזרים גם ידע לאן. זו לא היתה הפעם הראשונה שהוא היה שבוי כאן.
ושם, בקצה של הכיוון אותו תיאר להם היטב, עד שגם מוחותיהם האדמיים, האיטיים כל כך בטלפתיה תלת מימדית, קלטו, ייפגשו כולם.
אותו חבר גם יַדָע לאן הם יֵלכו משם.

The Tunnels (The Story of C, III)

In the sealed tunnels all the inhabitants of the universe were crowded, at least so it seemed to C, huddled together, unable to move, in hot and awful humidity, with a foul-smelling brown liquid flowing from time to time from skin-splattered flakes, serving as the one food for all. And especially horrible was the feeling that there was always something invisible pushing them from behind or in front, and if they were not careful they were likely to be trampled at any moment. And C saw a lot of aliens being trampled. Luckily he and his friends were among the higher beings, and were able to shake hands with each other, guarding each other through the beeping, breathing, and compressed chunks of life that separated them. C thought he would die only from the bad smell, which is not clear if it was formed from the uniform gas that flowed, a gas that, as C would later learn, was specially developed to be breathable for all types of aliens who needed to be enslaved and enlisted in the various areas of the Federation, or it was formed from all the secretions that came out of the bodies.
As mentioned, they were constantly being pushed by something, front or back, until they came to a sort of hall, which was a little more comfortable, even though they had to be up to their knees in a brown liquid and all sorts of other liquids. But at least there was some room to relax.
C began to wonder if there was any logic or purpose to all this, and it was important for him to come to a conclusion as soon as possible, so that he knew where they were going and might try to escape. He did not stop for a moment thinking that he must bring his friends back to Earth, because they came here because of him. He would later realize how funny this thought was in the conditions and where they were, but funny as it may be, it was this thought that apparently held him, and gave him the strength to hold them.

Gradually C discovered that there were creatures near him that he could communicate with, and they did talk to him. The bee-man, too, the one who came to him in dreams when they lived in the house of the Nawamis on the desert planet, and would teach him things, returned to him, especially in moments when his fatigue thought to overwhelm him and bring him down under the brown liquid. He would strengthen him not to succumb to fatigue, and guide him what to do. "What, are you a prisoner here too?" C asked him the first time he came back to him "me they can no longer imprison, but many of my planet people, they are here" the bee man replied.

Then they were crammed back into the tunnels, and again into the halls and back for goodness sake, but C and his friends and another group of aliens calling them, already had a plan.
The aliens told them that they were all led to be forced soldiers of those who captured them, who were in a great cosmic war. Whenever they felt the big push, either a new group of prisoners was brought in, or a large group was taken out to war. And whenever too many soldiers were killed, it was the turn of a new group to be recruited. Their turn will come, too.
C and the aliens have come to the realization that at the end of it all there is one huge funnel, into which captives from all the parallel tunnels are poured simultaneously, into a huge, open surface.
No one looks at the lone prisoner.
"In their eyes we are all a flowing, not more, and they will not care if they lack a few drops."
This moment of outpouring must be exploited. Escape, with all your might.
One of the alien friends also knew where. This was not the first time he had been imprisoned here.
And there, at the end of the direction he had described to them so well, that even their earthly minds, so slow in three-dimensional telepathy, realized, they would all meet.
That friend also knew where they were going from there.

Lifing beings

There are many stories about aliens that describe them and classify them according to shape, there are also photos and and descriptions by people who swear in their truth, of people who are a little bit similar to humans, but are different from them. These aliens have flying UFOs that they use to come from deep space.

C must have seen aliens who are similar to them or even those who are more interesting than them when he was in the depth of the universe. But aliens that he taught us how to see are not so similar to aliens in the descriptions.

C called them "aliens from here". To us they looked very small, although C preferred to call them "dwarfs of unlimited size".

And they are everywhere.

We would sit in the room, each time in each time in some other friends' house and C pointed and described like he was a tour guide explaining things to us that we see in the countryside and nature and you might think we were actually seeing something.

But it wouldn't be long before we really saw it at every meeting.

Then he stopped teaching and all we had to do was to look.

We got to know the aliens that are in the room, "Lifers of the place" (C actually called them "Lifers" or "Lifing beings", חיים, never he called them aliens) who were scattered all over the world, but we could see them well in room conditions, and outside it was something that made it difficult to see, but when we were in a room we could see "body life" that is concentrated and is gathered around thing C callled it the ATMOSPHERE of every person, also we saw such ATMOSPHERE around every phisycal body and object, and they where around it and in it, everywhere. And they're not bacteria. We saw this once under a microscope that C brought with him. They are completely different.

We have learned that there are people, animals and bodies whose ATMOSPHERE has a higher concentration of "Lifing beings", so their atmosphere has a dark color, like a kind of purple, that helps identify them.

We then thought that we, the Punch Hit Parade grading group members, were selected by C for the level of "Lifers" concentration around our bodies. We were sure that this concentration of Lifers was different for us than it was for others, and although C didn't tell either of us not to bring another friends or talk to others about it, we didn't talk about all of this with others, and when the surroundings insisted to talk with us about our meetings and doings with C and people were curious about what C was telling us, we made all sorts of dummy stories, and invented fantastic stories, from the kind of stories people expected to hear about extraterrestrials. Some friends just fooled around and simply went crazy in the eyes of those who were around them with strange stories, which made them look ridiculous in the eyes of the others, because at that time stories about aliens were not that common. Maybe today, things would have been looked different, I'm not sure.

But everything that really happens, as far as I know, never came out of the rooms of the stolen Stoli, Zvi, mine and "those who lived further away". C said that "Lifing beings" comes from "stardust" – the most common type of life in the universe. They don't need flying saucers to move from place to place. "The time and space categories are different in their programming", and the distance is not real to them, in categories programmed into "human-earthly" insight, this data contains logical contradictions, and this may be due to the limited brain capacity of humans. Most people can only know and even be able to see particular situations, but normally we do not have the ability to "know constantly". C said that the time when everyone can know is the phase in childhood, which is exactly "a moment before learning to speak". After that it's too late, I'm not sure I understood why is it so.

The whole time we had the feeling that there was someone out there who was interested in what we knew and wanted to do something with the fact that we didn't know what it was. We felt the need to protect "our" aliens, as if those who want to know something about them really wanted to harm them and us and could do it. C confirmed that this was true and even showed us places where "real research" is being done.
As we sat with C during those special hours, insights of loneliness and depth passed through each of us. We asked them questions just as C taught us to ask, and that was how we heard answers from them. I was mainly interested in things that I had forgotten from my early childhood before I learned to speak.

We have come to such intimacy with the 'Lifers' that we have entered their worlds with them, worlds that they are like huge cities that I don't think anyone who walks in has really ever left. In my opinion, everyone who's been there is still more there than he is here, but maybe that's just my subjective feeling.

When C first left the evidence went with him and soon the whole gang began to part. When C came back after 7 years he didn't talk much about these "Lifers" and his new groups were not the same as our group was. I don't know today whether those who were in it miss these days as much as I miss them.

Based on

יהווים

הַתְּבוּנָה הַבְּהִירָה הַבְּהִירָה, שֶׁהִיא אֵם הַתְּבוּנָה הַגָּלַקְטִית, בָּרְאָה אֶת הַיְּקוּם, אַחַר כָּךְ הָיְתָה תְּקוּפָה שֶׁבָּאָה תְּבוּנָה אֲפֵלָה לַיְּקוּם וְנוֹצְרוּ הַחוֹרִים הַשְּׁחוֹרִים, הַחוֹרִים הַשְּׁחוֹרִים יָצְרוּ אֶת הַחַיִּים הָאוֹרְגָּנִיִּים וְאֶת הַתַּנִּינִים הָאֲרֻכִּים, עַד שֶׁבָּאוּ הָאֲדָמִיִּים בִּימֵי תַּמְקֵּט וחָבְרוּ אֶל הַתְּבוּנָה הַבְּהִירָה, וְהָיוּ לִילָדֶיהָ.

2014-10-06 23.33.15 מרקורי זקה

אדמי הדבורה הקדומים פרצו ליקום לפני כחמישה מיליארד שנים והקימו, בין היתר, את בית הספר הגבוה של התבונה הגלקטית. חלקם עדיין קיימים, אך צורתם השתנתה כל כך עד שאולי לא נזהה אותם אם נפגוש אותם. השינוי הגדול הזה התרחש עם גילוי היכולת לשמר זיכרון ותודעה 'אישית' בנפרד מהגוף – מה שאנו מכנים אלמוות.

עד לגילוי הזה חיו אדמי הדבורה בפחד עמוק ויראה מפני "האינסטנציות הגבוהות" ו"הייחום הקוסמי" – מושגים שקשרו אצלם לחורים השחורים, מהם, על פי אמונתם, נולדה "התבונה האפלה". חכמות חכמי בית הספר הגבוה של התבונה הגלקטית לימדו כי הייחום הקוסמי הזה הוא שזרע מריבות בין אדמי הדבורה, עורר מלחמות ביניהם וניזון מהדם הנשפך ומה"ארומה המיוחדת" של אנרגיית החיים ששוחררה במות הלוחמים תוך כדי הריגתם זה את זה.
 
חכמי בתי הספר הגבוהים עמלו דורות ארוכים כדי לשחרר את אדמי הדבורה ממעגלי השליטה של האינסטנציות הגבוהות והייחום הקוסמי, ולהפוך אותם ל"מכוננים": יוצרים, דמיורגוס, יהוה, שולטים.
לפני שהפכו ליהווים, האמינו אדמי הדבורה כי אם ייצרו לעצמם כפילים בצלמם ובדמותם, יוכלו להטות את הייחום הקוסמי אל הכפילים הללו – וכך ישתחררו הם עצמם לחפש את דרכם אל הנצח.
כמה דורות (כל אחד נמשך מאות מיליוני שנים) של שושלות משובטות, שנוצרו על ידי אדמי הדבורה המקוריים, מפרידים בינינו לבינם. זמן קצר לפני הופעת המין האדמי על כדור הארץ הצליחו אדמי הדבורה לגלות את האלמוות האמיתי שלהם. הם גילו גם שיצירת שיבוטים אכן מאריכה את חייהם – אם כי לא בדיוק באופן שדמיינו מלכתחילה.

במשך דורות רבים, על פני יותר ממאה מיליון כוכבי לכת "מתאימים להיאחזות" בגלקסיה, זרעו היהווים את ה-DNA שלהם במינים שונים – כאלה שחזו להם פוטנציאל להתפתח "בצלמם ובדמות יהוה". כל היצורים הללו כונו על ידם "אדמיים", גם אם לא נזהה אותם ככאלה אם נפגוש אותם (ואולי כבר פגשנו, לפחות חלקנו, אחדים מהם). בכל כוכב לכת שבו פעלו, הותאם ה-DNA לטבע המקומי, תוך חיזוי סיכויי ההישרדות של המין. ברוב המקרים הזריעה נעשתה במינים שכבר היו ברמת פיתוח מסוימת. רבות מהצורות שהוזרעו התפתחו הלאה, וחלקן אף מוצלחות יותר מבני האדם שאנו מכירים. לא לכל כוכבי הלכת חזרו היהווים לאחר מכן.
חפא האמין זמן רב, כבר אמרתי זאת, שכדור הארץ הוא "בתול" או "כמעט בתול" – אורחים מבחוץ ביקרו בו רק בזריעה הראשונה, בשחר האבולוציה, ולא שבו עד אמצע המאה ה-20, כשכדור הארץ החל לשדר סימנים להתפתחות גרעינית ויציאה לחלל, סמוך לזמן חטיפתו של חפא עצמו. (אלה שחטפו אותו, ואחרים שביקרו באותה תקופה, וגם לאחר מכן, היו צאצאים רחוקים מאוד של היהווים המזריעים הקדומים – למעשה אדמיים משובטים, "אחינו הבוגרים מעט"). מאוחר יותר שינה חפא את דעתו.
מה שחשוב להבין, אמר חפא, הוא שכל העולם שאנו מכירים – כולל התודעה המהונדסת שלנו – נוצר על ידי היהווים, היורשים הביולוגיים של אדמי הדבורה, במהלך חמשת מיליארד השנים האחרונות.
זה אינו אומר שאין אדונים אחרים בשטח – מתחרים שהגיעו גם הם לכדור הארץ, ושגם הם מחזיקים עבדים או רובוטים דמויי-אנוש. גם לא בטוח שבכל המקומות הסתיימו המלחמות עם התנינים, ושצאצאי תמקט שחררו את כל בני האדם משעבודם. אך מבחינתנו, בינה A, שנמצאת ממש לידנו – "דלת ליד דלת" – וכל הפוליטיקה "החוצנית" בה מתנהל עולמם של אלה שמושכים בחוטים מאחורי עולמנו – כל אלה הם של היהווים וצאצאיהם הישירים, שהם מעט יותר מבוגרים מאיתנו. חלק מ"אחינו הבוגרים" הגיעו אף הם לאלמוות או להארכת חיים משמעותית, שכל מה שנכלל בה: התחדשות מתמדת של חיוניות, רעננות, של רקמות נפשיות, אנרגיה אינטלקטואלית וזיכרון – הכול נוצר מתאים צעירים של משובטים חדשים, אותם הם מגדלים בכוכבי לכת פריפריאליים המשמשים להם כחוות אדונים.