אריאל ומירטה

הרבה פעמים חשבתי על חבריו של חפא ותהיתי מה עלה בגורלם לאחר שהוחזרו לכדור הארץ.

חפא סיפר לנו שהחברים, אריאל ומירטה היו שמותיהם, הוחזרו לכדור הארץ, זה היה לאחר שחפא והחוטפים כבר נהיו חברים, וחפא, שמההתחלה הרגיש אשם בכך שאריאל ומירטה נחטפו, שהרי הוא שכנע אותם להיפגש איתו אחרי הצהרים בבית הספר, שרוב התלמידים בו, כמוהו, היו ילדיהם של אזרחים זרים ומעטים משכבת האליטה של בירת אקוודור, וראה את עצמו אחראי לכך שיחזרו לכדור הארץ ואל חייהם הרגילים כמה שיותר מהר, הצליח לשכנע את החיצוניים שיחזירו אותם, ואלה גם הבטיחו לו שיש להם חללית שיכולה לנסוע אחורה בזמן. ולא רק שחבריו של חפא יחזרו לכדור הארץ, כך אמרו לו, הם יחזרו לאותו זמן ומקום שהיו בו ביום החטיפה, רגע לפני שהחל האירוע, ולא משנה כמה שנים חלפו מאז, והם גם לא יזכרו את מה שקרה, אפילו כחלום, כי למעשה כל מה שהיה מרגע החטיפה וקשור אליה 'יבוטל' לגביהם. וגם לגבי אנשים בסביבה, שיכלו להיות עדים לעקירת הבניין, על הכל יופעל כח המסע אחורה בזמן, והמאורע יתבטל עבורם ועבור הזכרון שלהם כאילו לא היה. וכך היה קורה גם לחפא עצמו, לולא בחר שלא לחזור איתם לכדור הארץ, הוא הצטרף כנוסע סמוי לחללית של החיצוניים שהמתינה להמראה ליד החללית הנוסעת אחורה בזמן. אני הייתי ספקן אם נסיעה כזאת אחורה בזמן יכולה באמת למחוק את הזכרון, ואיך יתכן שעוצמת המסע אחורה בזמן תשפיע גם על הזכרון של האנשים שבכלל לא היו במסע הראשון אלא רק 'נכחו בסביבה' לכאורה. אני לא בטוח שחפא בעצמו ידע לענות על זה תשובה שלמה.

במשך השנים חפא לא סיפר על גורלם של אריאל ומירטה, ואלה מחבורת התלמידים הראשונה ("חבורת המחץ") שנפגשו איתו אחרי שחזר לארץ ב1986, לא הצליחו לקבל ממנו תשובה לשאלה אם הוא ניסה לחפש אותם כשנסע שוב לאקוודור. אחרי שכבר היה גוגל, ניסה צבי, במהלך השנה הראשונה שלו בארה"ב, לחפש באופן עצמאי פרטים עליהם, אך לא מצא שום אזכור של השמות המלאים שלהם שחפא הזכיר פעם. חודשים אחדים לפני שחפא נסע בפעם האחרונה, הגיע צבי לביקור בארץ, ובמפגש בו גם אני נכחתי, התעמת עם חפא על החברים האלה, הוא רצה לדעת את השמות האמיתיים שלהם, ומה קרה באמת איתם.

"אלה השמות האמיתיים שלהם" אמר חפא. "אינני ממציא שמות". 

לשאלה השנייה ענה חפא תשובה שהדהימה אותנו. הוא אכן חיפש אותם בנסיעתו לאקוודור, אבל גם הוא, בדיוק כמונו, לא מצא שום סימן שהם היו אי פעם קיימים. אף אחד לא זכר אותם, בכתובות של הוריהם גרו אנשים חדשים שלא ידעו לספר הרבה על הדיירים הקודמים, אפילו חבר לאותה כתה שחפא פגש בקיטו (שלפי זכרונו 'שקע' בית הספר באותו תאריך של החטיפה ב'הצפה' ולאחר מכן הועברו כל התלמידים והמורים לבניין בפרבר אחר של העיר, ובמקומו של בית הספר הוקם אחר כך גן משחקים שעדיין היה קיים), לא זכר שהיו בה אי פעם שניים כאלה. שאלנו את חפא אם יתכן שהוא הזה אותם. רקה תמונה אחת ישנה בשחור לבן שצולמה בכיתה בתחילת שנת הלימודים, וכמה שורות שהיו כתובות בגבה, העידו אחרת. התמונה הזאת הייתה בכיסו של חפא כשנחטף ונשארה איתו בכל מהלך המסע, וזה היה כמעט הדבר היחיד ששרד מחייו הראשונים (גם צילום שעשיתי במכשיר הסלולרי דור 2006 לתמונה זו ולשורות שהיו בגבה, באותה פגישה, נמחק ביחד עם דברים אחרים כמה חודשים לאחר מכן כאשר ספל קפה נשפך על המכשיר. אז חפא כבר שוב לא היה על כדור הארץ). גם משפחתו של חפא נעלמה, לכאורה מסיבות אחרות.

לחפא הייתה סברה מדהימה על מה שקרה לאריאל ומירטה. 

"הם לא חזרו למימד הרגיל שלהם".

חפא סיפר לנו שבבית הספר של התבונה הגלקטית הוא למד, שלכל דבר ביקום, כל דבר פיסי וכל אירוע, יש מספר גדול של מימדים מקבילים המתקיימים בו בו זמנית. רק חלקם יכולים להיתפס על ידי העין והחושים, במיוחד של בני האדם הכדור-ארציים, שמגבלת הראייה שלהם היא כידוע עמוקה. "אם אריאל ומירטה הוחזרו אל מימד מקביל, וכנראה כך קרה, אף אחד במימד ה'רגיל' לא מסוגל לראות אותם, ומסתבר שזה משפיע גם על הזכרון של האנשים במימד ה'רגיל', מפאת איזה חוק, עדיין לא מוכר לי, של המרחב והזמן, שמשפיע גם על התודעה בשדה הסמוך ל'אופק האירועים'." למעשה, אמר חפא, רק התמונה שבכיסו של חפא, הצילה משהו מאותה תקופה שנמחקה לגבי כל האנשים האחרים, כיוון שנשארה איתו בנקודה רחוקה דיה בחלל. התקשינו להבין, עד היום אני לא בטוח שהבנתי לגמרי את משמעות הדברים שחפא אמר.יכולתי אולי למצוא הסברים פסיכולוגיים לשכחה של אריאל ומירטה, לא לשכחה שנפלה על כל האנשים האחרים בסביבתם, אפילו כאלה שבקושי הכירו אותם.

חפא אמר לנו שלדעתו הרבה אנשים שנחטפו מכדור הארץ, הוחזרו אחר כך אל ה'מימד המקביל' ונעשו בלתי נגישים לאלה שהכירו אותם קודם, אבל הם לא נשכחו על ידי סביבתם. חפא לא ידע להסביר את הסיבה שבמקרה של אריאל ומירטה הדבר קרה. "אולי בגלל שהחללית שהחזירה אותם גם נסעה אחורה בזמן, הופעל על המרחב-זמן כח בעוצמה כפולה שהשפיע גם על הזכרון של אנשים אחרים". היה ההסבר שלו.

"האם זהו 'זמן אפשר' המפורסם?" שאלתי. "האם זאת לא 'גירסת המציאות' לסיפורי ההיסטוריה האלטרנטיבית שאני כותב עלינו?"

"זה לא בדיוק אותו דבר. יש הבדל, הוא ההבדל שבין ה'מרחב' ל'זמן'. אבל בשבילך, בוא נאמר שזה הבדל לא משמעותי. אתה יכול לראות את התשובה הזאת כ'כן'."

לשאלה של צבי שלא שמעתי, ענה חפא שבמרחב המקביל ההוא, אריאל ומירטה חיים לדעתו ורואים את האנשים בצורה רגילה, והאנשים רואים אותם. אבל יתכן שהם רק 'בוראים' אותם. הם לא יודעים את זה, ועדיף להם שכך."

"זה עולם של רפאים, מה שאתה מתאר!" אמרתי. "אנשים מדמיינים שהם חיים. איך הם אוכלים שם?"

"לא אמרתי שהם מדמיינים. אמרתי שהם ב ו ר א י ם. גם את החומר הפיסי, כולל המזון שגופם צורך. אבל אני מסכים איתך, שזה לא שונה לגמרי מעולמם של רפאים".

"לפעמים", הודה חפא, "אני חושב שגם אני לא חזרתי באמת למימד ה'מקורי' שלי.שגם אני נמצא בסוג של מה שתוכלו לקרוא לו 'מימד רפאים'. העולם שאליו חזרתי ב1977 שונה מדי מהעולם שאני זוכר לפני שעזבתי".

, י"

המקור באנגלית Ghost Valley