בלוג הצועד The VValker's blog

היה פקק גדול ביציאה מירושלים דרך כביש רמות, נדמה לי שבגלל הלוויה של איזה רב, אני לא בטוח כעת. העננים ממול היו כבדים, מסתירים שמש שעמדה לשקוע. שפע נהג במכונית ולידו ישבה אחותו הדוסית דבורה'לה, אותה היה אמור להוריד בדרך, בהתנחלות שלה הסמוכה לכביש המכלאות הקרוי 443. מיטל הודיעה ברגע האחרון שהיא לא תבוא. סטולי הגנוב ואני ישבנו מאחור ועד שהגענו להתנחלות, הוא הספיק לספר לי את כל מה שקרה בנסיעה שלו עם חפא, כלומר את כל מה שהיה מוכן לספר, מאותו רגע שבו איבדתי אותם ועד שהוא חזר לארץ ונעצר בגבול טאבה, כי הרי לא היה לו דרכון ואין לו שום תעודה. מישהו נתן לו פלאפון או התקשר בשבילו לכמה מספרים, אחד מהם היה אלי אך לא הייתה תשובה, עד שהגיע לשפע, וזה טלפן למי שטלפן, ואחרי כמה דקות פשוט נתנו לסטולי ללכת, כאילו לא ראו אותו קודם ולא ידעו מה הוא בכלל עושה שם בתחנה. שפע נולד בישראל, בילדות הוא עבר עם משפחתו לארה"ב, אחר כך עשה 'עלייה חלקית' עם שירות בצבא, חזר לארה"ב ושוב חזר לישראל, לירושלים, ובין לבין עשה הרבה כסף מסחר שנלווה להייטק. סטולי הגנוב היה קורא לו "סאחי ציוני, שיודע שהוא סאחי" בהבדל ממני, לי הוא קרא "סאחי מתכחש" ומחפא שהיה בעיניו "סאחי לשעבר שהתפכח". בשעה שסטולי סיפר לי את סיפור הנסיעה, היו הוא ואחותו מדברים על הניתוח שצריכה האמא שלהם לעבור בניו יורק, בגללו אמור שפע לטוס לשם למחרת. 

בכניסה להתנחלות ירדה דבור'לה, ואנחנו המשכנו ישר להרצליה, שם, בוילה הגדולה של משפחת שגיא, או פלד, לא זוכר, בסלון הגדול המלא ספות רקומות וכסאות חלקם מצופים עור וחלקם משהו קלוע שנבנו באיזה חנות שמתמחה בעיצוב אמנותי (זה מה שהסבירו המארחים שהתנצלו שבגלל מזג האויר והגשם שצפוי להתחיל עוד מעט, הם לא מארחים אותנו בדשא) ותמונות סיניות או מקסיקאיות ובובה גדולה מקניה, מול כ40 אנשים ואולי אפילו 50 שנאספו, בפעם הראשונה, מכל הקבוצות של חפא (וכל אחד אמר בקיצור מי הוא, מאיפה בא ו"כמה שנים הוא אצל חפא"), היה סטולי הגנוב הרבה יותר לקוני כשחזר על מה שתיאר בפני, ונראה ממש כאילו בא כי היה מוכרח, לא בגלל שרצה, הוא לא שכח לומר בסיום את דעתו, שחפא לא יחזור יותר. הוא חזר על המשפט הזה כמה פעמים במשך הערב.

שאר הפגישה הוקדש ברובו לדיון איך להמשיך מכאן הלאה, אם אכן דעתו של סטולי נכונה.

הייתה קבוצה די גדולה של אנשים, שטענה שצריך להמשיך לעסוק בידע החפאי, הם לא יכלו להסכים לרעיון, שחפא עשה איתנו את כל הדברים בלי כוונה שיהיה לזה המשך, והיו שטענו שמה שהוא השאיר לנו זה מספיק כדי שנוכל 'את היתר להשלים': לאמת, להוכיח, לשחזר ולהעביר הלאה את המסר שלו. אנשים אחדים שאלו מה בעצם המסר שלו. "15 שנים היית אצלו ולא הגעת לתשובה?" קינטרה מישהי את אחד האנשים האלה. קבוצה אחרת טענה בערך, שאת מה שחפא ידע, ידע רק הוא, אחד האנשים קרא לכך 'הזמן השני', מה שחפא יצר בתוך העולם שלנו, אם הוא יחזור פעם, אולי הוא ימשיך, אבל אם לא, אז כשהוא עזב גם זה עזב, לנו אין שום דרך לשחזר ואין טעם לנסות. זה כמו חלום, היה ונגמר, ואשרינו שזכינו לחוות את מה שלא כל אחד זוכה לחוות.

סטולי הגנוב המשיך לאכזב. הוא, שהיה הכי קרוב לחפא, והתנסה קצת יותר מכולם בכל הדברים שחפא דיבר עליהם, בנסיון מעשי ולא רק תיאורטי. בעיקר בנסיעה, שהוא היחידי שזכה בה, אחרי ששנים, כבר מאז החבורה הראשונה, תמיד שאלו את חפא "מתי תיקח אותנו לשם". הוא אשכרה היה שם, אשכרה עבר עם חפא בתחנת ההמרה, אזורי ההתחמקות ואזורי הקפיצה, 'ביטול היקום', דברים שחפא סיפר לנו עליהם הרבה, אבל אף אחד לא היה יכול להגיד שהוא יודע מה זה בדיוק, סטולי ראה אותו בדקות הכי אחרונות, לפני שנעלם בלב הNowhere של היקום, וסטולי גם הצליח לחזור לאדמה, לבד, בלי "הערבות" האישית שחפא נתן לכל הדברים, האחד שהוכיח שזה אפשרי. אבל כל שהוא אמר על כך היה, שניתן אמנם לשחזר ולאמת דברים שחפא דיבר עליהם, אבל הוא לא חושב שיש בזה טעם. המסקנה שלו מכל המפגש עם העולמות החיצוניים (שהייתה קרובה גם לדעתו של צבי די ממזמן) היא ששום תועלת לא תצמח לנו ושום העשרה למין האנושי לא תבוא מהחוצניים, המין האנושי צריך להסתדר לבדו, לחיות את חייו עם מה שניתן לו ("המגבלות – הן באו כדי להגן") בלי לחשוב על דברים שמעבר ובלי לנסות להיות 'יודעים קבוע'. גם היה ברור שאין לו עניין ורצון לעזור לאף קבוצה, למרות שהיה היחיד שלכאורה הוכיח יכולת כלשהי, לשחזר. הוא בא רק כדי לספר מה שהיה צריך, ולומר את דעתו, שחפא לא יחזור. זה לא היה סטולי הגנוב. לפחות לא זה שאני הכרתי, ושאחרים הכירו. הוא דיבר כמו מישהו אחר, והכעס עליו היה רב, אנשים האשימו אותו שהוא מחפש לגרום לכולם להסתלק, כדי להישאר בעל מונופול יחידי על הידע, סטולי הבטיח שאין לו שום עניין במונופול כזה, רק ביקש שיעזבו אותו לנפשו, הוא עייף. הוא סירב לדבר כל דיבור נוסף, ואותי זה דיכא מאוד. בינתיים השיחה בסלון התחילה לגלוש לכיוונים אחרים, כמו פוליטיקה ובחירות, בניצוחה של בעלת הבית המכירה, לדבריה, את ציפי ליבני. סימסתי לשפע שלדעתי אנחנו צריכים להמשיך לפעול בקבוצה, עם אלה שרוצים להמשיך, לנסות לפחות להגיע למשהו. הוא הסכים איתי, והבטיח שיתפנה לזה מיד כשיחזור מארה"ב. 'תמסור ברכות לאובמה' כתבתי לו, וגם שאלתי מי ישמור על גמליאל, הוא אמר שאחייניתו שלומדת במכללת דוד ילין, תבוא במיוחד לדאוג לחתול.

אחר כך באו ברקים אדירים וההתחיל לרדת גשם, מבול שנמשך שעות, וסיים סופית את שנת הבצורת שקדמה לשנה הזאת.

הפגישה התפזרה ובהחלטה שלא להחליט, עד שבעוד כמה חודשים אולי נהיה חכמים יותר, יצאנו אל הגשם.

There was a big traffic jam on the way out of Jerusalem via Ramot Road, it seems to me that because of the funeral of some rabbi, I'm not sure now. The clouds opposite were heavy, obscuring a setting sun. Shefa was driving the car and next to him sat his orthodox-religious sister Deborah, whom he was supposed to drop off on the way, in her settlement near the corrals road called 443. Meital announced at the last minute that she will not come. "The stolen" Stoli and I sat in the back and until we reached the settlement, he had enough time to tell me everything that happened on his trip with Chapa, that is, everything he was willing to tell, from the moment I lost them until he returned to Israel and was arrested at the Taba border, because he did not have a passport or ID.Someone gave him a cell phone or called for him for some numbers, one of them was to me but there was no answer, until he got Shefa, and he called whoever called, and after a few minutes they just let Stoli go, as if they had not seen him before and did not know what he was doing there at the station. Shefa was born in Israel, as a child he moved with his family to the United States, then made a 'partial aliyah' with military service, returned to the United States and again returned to Israel, Jerusalem, and in between made a lot of trading money that accompanies high-tech. The stolen Stoli called him "'basic' Zionist, who knows he is 'basic'" unlike me, he called me "'basic' denies" and Chapa that was in his eyes "former 'basic' who sobered up". As Stoli told me the story of the trip, Shefa and his sister would talk about the surgery their mother had to undergo in New York, because of which Shefa was scheduled to fly there the next day.

At the entrance to the settlement, Deborah came down, and we continued straight to Herzliya, where, in the large villa of the Sagi family, or Peled, I do not remember, in the large living room full of embroidered sofas, and chairs, some covered with leather and some with something braided that was built in some store that specializes in artistic design (this is what the hosts, who apologized that because of the weather and rain that is expected to start soon, they are not hosting us on the grass, explained) and Chinese or Mexican photos and a large doll from Kenya, in front of about 40 people and maybe even 50 who gathered, for the first time, from all of Chapa's groups (and everyone said in a nutshell who he is, where he came from and "how many years he's with Chapa"), "the stolen" Stoli was much more laconic when he repeated what he described to me, and seemed really like he came because he had to, not because he wanted to, he did not forget to say his opinion , That Chapa will not return. He repeated this sentence several times during the evening.

The rest of the meeting was largely devoted to discussing how to proceed from here, if indeed Stoli's opinion is correct.

There was a fairly large group of people, who argued that dealing with the knowledge of the Chapa should continue, they could not agree with the idea that Chapa did all the things with us with no intention it to be continued, and some argued that what he left us was enough for us to 'complete the rest': to verify it, prove, reconstruct and pass on his message. Some people asked what his message was. "Have you been with him for 15 years and have not come to an answer?" Someone teased one of these people. Another group roughly claimed that what Chapa knew, only he knew, one of the people called it 'the second time', what Chapa created within our world. If he ever comes back, maybe he will continue it, but if not, then when he left – that too left, we have no way to recover it and there is no point in trying. It's like a dream, it was and is over, and must be happy for we had the right to experience what not everyone gets to experience.

"The stolen" Stoli continued to disappoint. He, who was closest to Chapa, and experienced a little more than anyone else in all the things Chapa talked about, in practical and not just theoretical experience. Especially on the ride, which is the only one he has won, after years, already since the first bunch, Chapa has always been asked "when will you take us there". He was really there, really passed with Chapa at the conversion station, the evasion and jump zones, the 'cancellation of the universe', things Chapa told us a lot about, but no one could say he knew what it was exactly, Stoley saw him in the last minutes, before he disappeared into the heart of the Nowhere of the Universe, and also, Stoli managed to return to Earth, alone, without the personal "guarantee" that Chapa gave to all things, what proved it is possible. But all he said about it was, that although it is possible to reconstruct and verify things that Chapa talked about, he does not think it have any reason to be done. His conclusion from the whole encounter with the external worlds (which was also close to Zvi's opinion a long time ago) is that no benefit will grow for us and no enrichment for the human race will come from the extraterrestrials, the human race must manage its own live with what is given to it ("the limitations – they came to protect") without thinking about things beyond and without trying to be 'constant knowers'. It was also clear that he had no interest and desire to help any group, even though he was the only one who ostensibly demonstrated ability to recover the knowledge. He came only to tell what was needed, and to say his opinion, that Chapa would not return. It was not "the stolen" Stoli. At least not the one I knew, and others knew. He spoke like another person, and the anger against him was great, people accused him of looking to make everyone go away, to remain with a sole monopoly on knowledge, Stoley promised that he had no interest in such a monopoly, just asked to be left alone, he was tired. He refused to speak any further, and to me it was very depressing. Meanwhile, the conversation in the living room began to slide in other directions, such as politics and elections, led by the landlady who, she said, knew Tzipi Livni. I texted Shefa that I think we should continue to operate in a group, with those who want to continue, at least try to get to something. He agreed with me, and promised that he would be available for it as soon as he returned from the United State. '"Congratulations to Obama," I wrote to him, and I also asked who would take care of Gamliel, he said that his niece, who is studying at David Yellin College, would come especially to take care of the cat.

Then came tremendous lightning and it began to rain, a flood that lasted for hours, and finally ended the year of drought that preceded that year.

The meeting was dispersed and in the decision not to decide, until in a few months we might be smarter, we went out into the rain.