שירה ותרגום Sheriot B 2

Anything.
After, a consciousness.
After, a flow
And seas became days
and moons turn for mounts.
And years had been already counted.
And myths yet had preserved the knowledge.

An Idol.
After, milions of forgotfulnesses
Myths already did not say anything.
Wearinesses
Awakenings
Creations
And frameworks had preserved what was left to preserve.

Rules.
For Heaven above.
For Earth below.
A consciousness fought against denails.
Kills.
Destrutions.
Wars.
Conquests.
Victories.
Defeats.
Cultures had preserved universal treasures.

Memories
National experiences.
The Individual's consciousness.
He heirs values, principles heavy for carry
Rules for his mind
His body still absorbs the flows.

And he's fighting against the denails.
Building the state of his.
Fighting against the other.
But it is himself.

Sheriot B 2

משהו.
אחר כך מוּדעוּת.
אחר כך זרימה.
והימים נהיו ימים
הירֵחים לחודשים
וכבר ספרו את השנים
ומיתוסים שימרו עדיין את הידע

צלם
אחר כך מיליוני שִכחות
המיתוסים כבר לא אמרו דבר
עייפויות
התערוררויות
יצירות
ומסגרות שימרו את שנותר לשמר.

חוקים
לשמים ממעל
לארץ מתחת
תודעה נלחמת בכפירות
הריגות
השמדות
מלחמות
כיבושים
נצחונות
תבוסות
תרבויות שימרו אוצרות כוללים

זכרונות
חוויות לאומיות
תודעת יחיד
יורש ערכים עקרונות עד בלי שאת
חוקים למודעותו
גופו ממשיך לקלוט את הזרימות

והוא נלחם בכפירות
בונה את מדינת עצמו
נלחם באחר
אבל זה הוא עצמו

חוק ההסדרים (1)

"באחת אחר חצות, לאחר דיון של כמה שעות, יצאו אמש מזכ"ל ההסתדרות ישראל קיסר ושר האוצר יצחק מודעי מפגישה, שהתקיימה בביתו של ראש הממשלה שמעון פרס בירושלים. בצאתם אמרו לכתבים, כי ראש הממשלה ושר האוצר רק דיווחו לקיסר על כוונות הממשלה. קיסר נראה שפוף בצאתו מביתו של ראש הממשלה, וסירב לשוחח עם עיתונאים. מתברר, כי לא התקיים דיון עם קיסר, אלא רק נמסר לו חד צדדית על צעדיה הכלכליים של הממשלה. קיסר הוזעק לירושלים במוצאי שבת לקבל ממקור ראשון דיווח על כוונות הממשלה להפחית בשיעור ניכר את שכר העובדים". [הארץ, 20.6.85]

לפגישה בבית ראש הממשלה בא קיסר כנציגם של מיליון וחצי חברי הסתדרות – רוב המועסקים במשק באותם ימים. בחודשים שקדמו לפגישה, ההסתדרות של קיסר היתה שותפה מלאה בעיצוב המדיניות הכלכלית יחד עם הממשלה והמעסיקים, ואף הסכימה לשחיקת שכר העובדים כדי להביא לשיפור במצב הכלכלי. משמעות ההודעה שקיבל קיסר באותו לילה היתה פשוטה: מעכשיו – העובדים מחוץ למשחק. אנחנו, ראש הממשלה ושר האוצר, נקבע איך ייראה המשק בישראל"
מתוך הבלוג 'לחץ חברתי'

כך, לפני קצת יותר מ21 שנה, נולד חוק ההסדרים, חוק שראשיתו בתקנות לשעות חירום שהותקנו באיצטלה של מאבק במצב כלכלי קשה שהמדינה היתה נתונה בו, ולא בוטלו גם כשהמדינה יצאה מאותו מצב (כשבפעם הלא-אחרונה, הקורבן שעל גבו התאפשרה היציאה היה האזרח הקטן), אלא הפכו לחוק, המחדש את עצמו משנה לשנה.
באותם ימים אני התעניינתי מעט מאד בכלכלה, ושמעון פרס נראה בעיני כמו בעיני רבים כדמותו הטראגית של 'האיש הטוב', יונת שלום וסוציאליסט. מנהיג 'המערך' שלא מצליח לנצח בבחירות רק כי 'העם הברברי' מעדיף עליו את הימין, ראיתי בו סמל להזדהות איתו.
מאז ראיתי איך בעלי ההון מתעשרים, פקידי האוצר נעשים מלכים ומקמצים ידם בעיקר על החלשים וכנגד תקציבים חברתיים, ואיך נותנים להם את הכח לעשות את זה המשכיה של אותה 'תקנה קטנה לשעת חירום' שראש הממשלה דאז, אותו בעל פני דמות היגון נתן לה את ידו, ולא פעם ראשונה ולא אחרונה שהוא נתן את ידו לדברים הכי אומללים שצמחו כאן במדינה. הפעם האחרונה היתה ממש, לפני יומיים, בתמונה זו (סטולה מה"ארץ") המראה אותו נותן יד לשינויי הממשל החדשים למען המלכת ולדימיר עלינו, ומסכמת כמו אנדרטה שמיותר להוסיף לה מלים, את דרכו האמיתית של יונת השלום והסוציאליסט הזה, שתמיד מפסיד, אבל תמיד מצליח למקם את עצמו בצמתים הכי קריטיות של ההסטוריה, ולא חשוב בשבילו אם לטובה או לרעה, העיקר שהוא נמצא שם.




שמעון באנדרטה יצוגית –
יד לחוק הפיהרר
(זכויות הצילום: "הארץ")

חוק ההסדרים (2)

ואחרי קצת הסטוריה, להווה:
מה משמעותו, בתכלס, של חוק ההסדרים?
משמעותו, באופן הפשוט ביותר, הוא שבכל שנה, כאשר מוגש התקציב, רשאי משרד האוצר, במטרה לעמוד בתקציב, להוסיף הוספות משלו, בצורה של 'חוק' שהוא למעשה אוגד של תוספות או יותר נכון לומר החסרות: קיצוץ פה, הפרטה שם, תוספות שכל אחת מהן פירושה יצירת חוק חדש או ביטול חוק קיים (ש'עולה יותר מדי' בעיני פקידי האוצר), והכל בשם המטרה הקדושה של עמידה בתקציב.
מה הדברים הגרועים שבזה?
בעיני, לפחות:
– הסעיפים של חוק ההסדרים אינם נידונים אחד לאחד. חברי הכנסת מצביעים על הסעיפים, שכל אחד מהם הוא כאמור חוק הראוי לדיון מפורט בעיני עצמו, בחבילה אחת. אולי מיותר להוסיף, שההצבעה על התקציב נעשית בתום מרתון ממושך, על חברי הכנסת, בעיקר אלה שבקואליציה, מופעל מכבש כבד של לחץ להעביר את התקציב, והם אינם כשירים, בייחוד בשעות הקטנות של הלילה שבהן מאושר התקציב, לדעת על מה הם מצביעים.
– פקידי האוצר, המכינים את חוק ההסדרים, מקבלים כאן למעשה סמכות ואפשרות לבטל חקיקות שהכנסת כבר קיבלה, והחוק הזה הוא בידם פשוט מאד מכשיר עוקף דמוקרטיה. חקיקת ההסדרים נעשית בלא דיון ובלא השתתפות אלה שחוקקו את החוקים שאותם מבטל/משנה חוק ההסדרים. פקידי האוצר גוזרים, וזהו. הם החותם האחרון, המאשר (או לא) ולא הכנסת, שאמורה להיות החותם האחרון על חוקים במדינת ישראל. אז אם חשבתם ש"הכנסת היא שמחוקקת חוקים", כאן מסתבר שטעיתם.
– דבר שמקבל חשיבות, לאור העובדה שפקידי האוצר ידועים בדאגתם החברתית שאיננה גבוהה במיוחד, בלשון המעטה, לקבוצות חלשות ומוחלשות בפוטנציה ובראייתם הצרה את הדברים דרך משקפי העלות הכלכלית, מנוכרת מכל תחושות של חמלה והצדק: החוקים שקל ביותר לפגוע בהם, כפי שההסטוריה גם הראתה בשנים האחרונות, בהן שלטה כאן כלכלה קפיטליסטית טורפנית שפקידי האוצר לא מעט הם אדריכליה, הם החוקים החברתיים.
כך למשל, יכולים פקידי האוצר:
להוריד עוד ועוד את קצבאות הביטוח הלאומי, שנה אחרי שנה,

לדחות עד קץ הימים את שיקום נפגשי הנפש, ולא משנה מה הכנסת חוקקה עבורם

לפגוע בחינוך

להפריט כל דבר
ועוד ועוד.
באין מפריע בידם.

דיקטטורה אחת, שמשלימה את הדיקטטורה השנייה, הצבאית-בטחונית שהיא אולי זאת שהכשירה את הדרך להפוך את הפוליטיקאים למריונטות של גורמים עלומים (כמה מאיתנו מכירים שם של פקיד אוצר, אפילו אחד, שלהחלטותיו יש השפעה כה רבה על חיינו?), מהרסי-דמוקרטיה, ואת האזרחים לעדר שמעט מאד מגורלו, מן היכולת לדעת ולהחליט מה הוא יעשה מחר, נמצא בידו. שמעט מאד קשר יש בין מה שהוא רוצה, לבין הכיוון שאליו הולכת המדינה.

פירוט רחב יותר של החוק ועוולותיו נמצא אצל יואב ויאיר, בעלי הבלוג 'לחץ חברתי', שהחליטו לצאת בפרוייקט מיוחד למלחמה בחוק הזה, אולי בפעם הראשונה בהסטוריה.
והיום, זה עלה גם כנושא בדף החם.

אני אמשיך לעקוב אחרי פרוייקט זה שהוא במידה רבה ניסוי ראשון ולא אחרון בשאלה האם ומה יכולים בלוגרים לשנות בישראל.
תוצאת הניסוי חשובה לי אישית, ובינתיים, מי שעוד לא הספיקו (ומתנגדים לחוק), מוזמנות להדביק אצלם את הסטיקר שלמטה:

הייתי שם בכל זאת

למרות השורות האחרונות שכתבתי כאן.
אולי אם לא היתה לי במקרה אפשרות גישה נוחה אתמול, הייתי מוותר, כמו הרבה שויתרו.
והפסידו הפנינג נחמד, בסך הכל, ביום הכי יפה של השנה.
הימים הבהירים האלה בתוך החורף, הם הימים הכי יפים של השנה.
יותר מק"מ ממתחם האירוע (על יד בית המשפט העליון), השוטרים ביקשו ממני תעודת זהות. בכל השטח הזה, ומשם והלאה, לא ראיתי אף עויין. אף דוס, אף כהנאצי. קשה לי לקנות, שמאסת כוחות המשטרה שהיתה שם (יותר שוטרים ממספר הנוכחים בעצרת, לפי "הארץ"), על פני מתחם כל כך גדול, לא היתה מסוגלת להגן על מצעד, לו היה צועד. אבל ברור שתחושת הנצחון של הכלבים (סליחה על העלבון לחיה) הורידה מהם את המוטיבציה להפריע, ולכן השוטרים שאני ראיתי לפחות, נראו בדרך כלל משועממים ועם המון זמן למלא טוטו.
רק מאוחר יותר התברר לי שבמקומות האחרים, הם התעסקו בדברים החשובים באמת.
מלמעלה ראיתי המון מושבים כתומים ריקים. הדג נחש היתה באמצע הופעה. איש אחד עמד עם שלט "שחררו את ירושלים מן הקודש החונק" או משהו כזה. הסדרנים הסימפטיות בכניסה נתנו לנו סרטים ורודים עם מדבקה, כדי שהשוטרים ידעו שעברנו בדיקה בטחונית.
בדיוק כשנכנסתי הדג נחש נתנו את "הנה אני בא!", ובמקום שהגעתי אליו היתה תחושה של מתמלא מרגע לרגע, הרגשה קצת יותר טובה. אבל התקשיתי להחליט אם מספר המשתתפים בהפנינג עולה על מספר המשתתפים באירועי יום הסטודנט שהייתי בהם במקום הזה, לפני שנים. דב חנין, הנציג שלי בכנסת דיבר, דיברו עוד כמה. שתיתי כוס בירה אחת, קניתי בייגלה, והלכתי. העיר מסביב נראה שבה לשפיותה, כמו שאמר מפקד המשטרה, אבל זו לא חכמה בתנאים האלה, ואולי ביום שמש כזה. המלחמה נדחתה לבינתיים, יום הדין וסוף כל הסופים. בשנים הבאות, אם נחיה, אולי נזכה למצעדים אמיתיים, בינתיים אני ממשיך לצעוד את מצעד הגאווה היום יומי שלי בעצם הימצאותי במקום שאני נמצא, וחולם שלפחות כמספר המשתתפים באירוע אתמול, ישתתפו למשל במצעד הגאוה של המושמטים (בין עוד מצעדים שצריכים לצעוד).

רוצו ל"הארץ" לפני שהוא הוא מוריד את התמונה

שבה רואים איך שמעון פרס, ביחד עם כל שרי קדימה, מצביע בעד חוק הפיהרר הישראלי.
אין תמונה מתאימה מזו, לסכם את דרכו הבוגדנית של האיש הזה בפוליטיקה הישראלית. (בקרוב פוסט על חוק ההסדרים, אחד מאבני הדרך ה"מפוארות" באותה דרך שלו).


מישהו עתיד

מישהו עתיד לא לחזור

עד סוף החורף

סכין הקורא לעצמו אח באחר תשחט.

מישהו עתיד להילקח

גרורותיהם של סרטנים את כל ארצינו כבר לקחו

ואני החש, לא רק אני יודע

אני השומע

את נהימות הטרף מעבר לקיר המוגן על ידי שומרינו

אין מי לא בטח בהם פעם

שומרי מכלאתנו.

הם אשר יניחו לשוחט, בקריצה, להיכנס

הם אשר הניחו לשוחט

לא אחֵינו הם

רוצחינו

וצעקתי צעקת הקורבן המצַעֵק.