ואחרי קצת הסטוריה, להווה:
מה משמעותו, בתכלס, של חוק ההסדרים?
משמעותו, באופן הפשוט ביותר, הוא שבכל שנה, כאשר מוגש התקציב, רשאי משרד האוצר, במטרה לעמוד בתקציב, להוסיף הוספות משלו, בצורה של 'חוק' שהוא למעשה אוגד של תוספות או יותר נכון לומר החסרות: קיצוץ פה, הפרטה שם, תוספות שכל אחת מהן פירושה יצירת חוק חדש או ביטול חוק קיים (ש'עולה יותר מדי' בעיני פקידי האוצר), והכל בשם המטרה הקדושה של עמידה בתקציב.
מה הדברים הגרועים שבזה?
בעיני, לפחות:
– הסעיפים של חוק ההסדרים אינם נידונים אחד לאחד. חברי הכנסת מצביעים על הסעיפים, שכל אחד מהם הוא כאמור חוק הראוי לדיון מפורט בעיני עצמו, בחבילה אחת. אולי מיותר להוסיף, שההצבעה על התקציב נעשית בתום מרתון ממושך, על חברי הכנסת, בעיקר אלה שבקואליציה, מופעל מכבש כבד של לחץ להעביר את התקציב, והם אינם כשירים, בייחוד בשעות הקטנות של הלילה שבהן מאושר התקציב, לדעת על מה הם מצביעים.
– פקידי האוצר, המכינים את חוק ההסדרים, מקבלים כאן למעשה סמכות ואפשרות לבטל חקיקות שהכנסת כבר קיבלה, והחוק הזה הוא בידם פשוט מאד מכשיר עוקף דמוקרטיה. חקיקת ההסדרים נעשית בלא דיון ובלא השתתפות אלה שחוקקו את החוקים שאותם מבטל/משנה חוק ההסדרים. פקידי האוצר גוזרים, וזהו. הם החותם האחרון, המאשר (או לא) ולא הכנסת, שאמורה להיות החותם האחרון על חוקים במדינת ישראל. אז אם חשבתם ש"הכנסת היא שמחוקקת חוקים", כאן מסתבר שטעיתם.
– דבר שמקבל חשיבות, לאור העובדה שפקידי האוצר ידועים בדאגתם החברתית שאיננה גבוהה במיוחד, בלשון המעטה, לקבוצות חלשות ומוחלשות בפוטנציה ובראייתם הצרה את הדברים דרך משקפי העלות הכלכלית, מנוכרת מכל תחושות של חמלה והצדק: החוקים שקל ביותר לפגוע בהם, כפי שההסטוריה גם הראתה בשנים האחרונות, בהן שלטה כאן כלכלה קפיטליסטית טורפנית שפקידי האוצר לא מעט הם אדריכליה, הם החוקים החברתיים.
כך למשל, יכולים פקידי האוצר:
להוריד עוד ועוד את קצבאות הביטוח הלאומי, שנה אחרי שנה,
לדחות עד קץ הימים את שיקום נפגשי הנפש, ולא משנה מה הכנסת חוקקה עבורם
לפגוע בחינוך
להפריט כל דבר
ועוד ועוד.
באין מפריע בידם.
דיקטטורה אחת, שמשלימה את הדיקטטורה השנייה, הצבאית-בטחונית שהיא אולי זאת שהכשירה את הדרך להפוך את הפוליטיקאים למריונטות של גורמים עלומים (כמה מאיתנו מכירים שם של פקיד אוצר, אפילו אחד, שלהחלטותיו יש השפעה כה רבה על חיינו?), מהרסי-דמוקרטיה, ואת האזרחים לעדר שמעט מאד מגורלו, מן היכולת לדעת ולהחליט מה הוא יעשה מחר, נמצא בידו. שמעט מאד קשר יש בין מה שהוא רוצה, לבין הכיוון שאליו הולכת המדינה.
פירוט רחב יותר של החוק ועוולותיו נמצא אצל יואב ויאיר, בעלי הבלוג 'לחץ חברתי', שהחליטו לצאת בפרוייקט מיוחד למלחמה בחוק הזה, אולי בפעם הראשונה בהסטוריה.
והיום, זה עלה גם כנושא בדף החם.
אני אמשיך לעקוב אחרי פרוייקט זה שהוא במידה רבה ניסוי ראשון ולא אחרון בשאלה האם ומה יכולים בלוגרים לשנות בישראל.
תוצאת הניסוי חשובה לי אישית, ובינתיים, מי שעוד לא הספיקו (ומתנגדים לחוק), מוזמנות להדביק אצלם את הסטיקר שלמטה:
בלוג הצועד The VValker's blog 