ארכיון לפי מחברים:הצועד בנעליו In-his-shoes walker

וְלֹא הָיְתָה הַמַּחֲלֹקֶת בֵּין הַיַּהְוִוִּים עַל הָאָרֶץ בִּלְבַד, וְאַף לֹא עַל בְּנֵי הָאָדָם בִּלְבַד, אֶלָּא עַל עֶצֶם הָרְשׁוּת לְדַבֵּר דַּרְכָּם.

כִּי מֵאָז יְמֵי הַקַּדְמוֹנִים הָיוּ הָאֲסְכּוֹלוֹת הַשְּׁמֵימִיּוֹת רוֹאוֹת בַּדָּתוֹת אֲשֶׁר הִצְמִיחוּ עַל הָאָרֶץ כְּעֵין “שְׂדוֹת הַשְׁפָּעָה”, וּלְכָל אֲסְכּוֹלָה הָיוּ אֲדָמִיִּים מִשֶּׁלָּהּ, נְבִיאִים מִשֶּׁלָּהּ, אוֹתוֹת מִשֶּׁלָּהּ וְשֵׁמוֹת־קֹדֶשׁ מִשֶּׁלָּהּ. וְכָל אֲסְכּוֹלָה טָעֲנָה: “אֵלֶּה אֲשֶׁר עוֹרַרְנוּ – שֶׁלָּנוּ הֵם.”

וּמִכָּאן בָּאוּ מִלְחֲמוֹת הַסֵּתֶר הַגְּדוֹלוֹת.
מַחֲנֶה אֶחָד טָעַן: “לָנוּ הָרְשׁוּת לְשַׁדֵּר דֶּרֶךְ הָאִישׁ מִנָּצְרַת.” וּמַחֲנֶה אַחֵר הֵשִׁיב: “לֹא לָכֶם נִמְסַר הַקּוֹל הַהוּא, כִּי אִם לָנוּ.”
וְכֵן הָיָה לְגַבֵּי מְדַבְּרִים עִם שׁוֹמְרֵי אוֹר מִבֵּין הָרַבָּנִים, וְכֵן לְגַבֵּי הָאִישׁ אֲשֶׁר נִקְרָא מֻחַמַּד, וְכֵן לְגַבֵּי קְדוֹשִׁים, מְקֻבָּלִים, רוֹאִים, מִתְגַּלִּים וְנוֹשְׂאֵי חָזוֹן בְּכָל הַדָּתוֹת.

הַיַּהְוִוִּים לֹא רָאוּ בְּכָךְ וִכּוּחַ תֵּאוֹלוֹגִי בִּלְבַד, אֶלָּא שְׁאֵלַת בַּעֲלוּת. כִּי כָּל אֲסְכּוֹלָה חָשְׁבָה שֶׁהַתְּכָנִים הָאֲדָמִיִּים אֲשֶׁר יָצְרָה – שֶׁלָּהּ הֵם, כְּחֵלֶק מִמּוֹרַשְׁתָּהּ וּמִתְּחוּם הַשְׁפָּעָתָהּ בַּיְּקוּם. וּלְפִיכָךְ, כַּאֲשֶׁר אֲסְכּוֹלָה אַחַת דִּבְּרָה דֶּרֶךְ כֵּלִים הַשַּׁיָּכִים לְאַחֶרֶת, הָיָה הַדָּבָר נֶחְשָׁב בְּעֵינֵיהֶם כְּהַסָּגַת גְּבוּל, וּלְעִתִּים אַף כִּגְנֵבַת נְשָׁמוֹת.

מִבֵּין כָּל הָאֲסְכּוֹלוֹת בָּלַט בִּמְיֻחָד נוֹפְלַדְנַס. שֶׁכֵּן נוֹפְלַדְנַס הֶחֱזִיק לֹא רַק בִּזְכֻיּוֹת עַל אוֹרְתוֹדוֹקְסִיּוֹת יְהוּדִיּוֹת מְסֻיָּמוֹת, אֶלָּא גַּם עַל הַכְּנֵסִיּוֹת הַמִּזְרָחִיּוֹת הָעַתִּיקוֹת – הַיְּוָנִית, הַסּוּרִית וַאֲחֵרוֹת, שֶׁנּוֹצְרוּ בִּתְקוּפַת הַמַּעֲבָר הַגְּדוֹלָה, כַּאֲשֶׁר שִׁלְטוֹן “הַמַּמְלָכָה הַלְּבָנָה” דָּעַךְ וְכֹחוֹת “מַמְלֶכֶת הַשָּׂטָן” הֵחֵלּוּ חוֹדְרִים אֶל הַמֶּרְחָב הָאַרְצִי.
לָכֵן הָיְתָה לְנוֹפְלַדְנַס אֲחִיזָה חֲזָקָה בִּמְיֻחָד בַּמִּזְרָח: בִּירוּשָׁלַיִם, בְּאַנְטִיּוֹכְיָה, בְּבִיזַנְטְיוֹן וּבְמֶרְחֲבֵי הַמִּדְבָּר.

וּמִנֶּגֶד עָמַד מַחֲנֵה מֶטַּטְרוֹן. תְּחִלָּה הָיָה זֶה מַחֲנֶה קָטָן שֶׁל מִתְנַגְּדִים, אַךְ עִם הַדּוֹרוֹת נַעֲשָׂה לְמָגֵן שֶׁל אוֹתָן קְהִלּוֹת יְהוּדִיּוֹת שֶׁהִתְפַּתְּחוּ מִחוּץ לְאֵזוֹרֵי הַשְּׁלִיטָה שֶׁל נוֹפְלַדְנַס. בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא הוּבַן עַד תֹּם גַּם בִּידֵי הַיַּהְוִוִּים עַצְמָם, הֵחֵל הַמַּחֲנֶה הַמֶּטַּטְרוֹנִי לְהָגֵן גַּם עַל יְהוּדִים שֶׁחָדְלוּ לִהְיוֹת דָּתִיִּים: מַשְׂכִּילִים, רֶפוֹרְמִים, חִלּוֹנִים וְאַף מוֹרְדִים גְּלוּיִים בַּמִּסְגְּרוֹת הַיְּשָׁנוֹת.

הַנּוֹפְלַדְנַסִים רָאוּ בְּכָךְ שַׁעֲרוּרִיָּה. לְטַעֲנָתָם, הַמֶּטַּטְרוֹנִים “גָּנְבוּ” אוֹכְלוּסִיּוֹת שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיוּ שַׁיָּכוֹת לָהֶם. וְהַמֶּטַּטְרוֹנִים הֵשִׁיבוּ: “אֵין בַּעֲלוּת עַל אָדָם חוֹשֵׁב.”