מעט מלחמות בהסטוריה הן מלחמות של טוב מוחלט ורוע מוחלט.
מלחמת העולם השניה היא אחת מהמלחמות המעטות שבהן היה גילוי של הרוע המוחלט.
ממלכת היטלר היתה ממלכה של רוע צרוף, והשואה היא ביטויו וגילומו של החומר השטני המפוזר בעולם, שהתאסף והפך למאסה קריטית.
אבל מי ניצח במלחמה הזאת?
מבחינה צבאית, זה ברור. בעלות הברית כבשו את גרמניה, פוררו אותה ואת בעלות בריתה וחילקו את העולם חלוקה חדשה שעל המשך יסודותיה העולם מתנהל עד היום. קמה מדינת ישראל שאמרה "לא עוד".
אבל מלחמת הטוב והרע איננה רק מלחמה צבאית.
ובמלחמה הנמשכת כל יום, שכל אדם יום יום, בהכרעות שהוא עושה, או לא עושה, בתוך נפשו, הוא חייל בה, לא בטוח שהטוב זכה במערכה.
כי היטלר, שהבין משהו ברוח, שאף לחסל את הרוח (Die Geist). הרוח היהודית, כמו שהוא הבין ופירש אותה, שבעיניו היתה וירוס זר לאנושות, וירוס חייזרי שסירס בעיניו את המהות האנושית הטבעית, הבריאה לפי תפיסתו – מהות אנושית דרוויניסטית, טבע "בריא" הפועל לטובת החזקים. וירוס שהכניס יותר מדי הומניזם, יותר מדי "זכותו של החלש לחיות" ויותר מדי 'שטויות' שמחלישות את האדם, הפרט, פוגעות בעיקר בכושרו להיות לוחם נאמן "למולדת", להיות חלק מהמנגנון העוצמתי הנמצא תמיד מעל הפרט, תהיותיו וחולשותיו.
"אנושי, אנושי מדי" – (כפי שניטשה כתב) – את זה שאף היטלר להשמיד, וליצור את האוברמאנש, חייזר העל, נטול החולשות ששום דבר לא יעצור אותו. היצור היעיל, המושלם, שהוא מן הבחינה הנאצית הביטוי הנכון של הפוטנציאל האדמי.
והעובדה שאני מרגיש שאני צריך להסביר על מה אני מדבר אומרת שהיתה לו הצלחה.
עולם הפרסומות, למשל, ירש בלי בושה את תפיסת האדם המושלם, שלא מותירה מקום לאחרים. והסגידה של התקשורת הויזואלית בכלל ל'שלם והפוטוגני', (ומשחקי 'ההישרדות' לאחרונה הם העצמה של זה) ושטיפת המוח בכיוון הזה של 'המושלם' ו'העולם שייך לצעירים' – עולם שאין בו פגמים, חולשה. אין זיקנה, אין שומן, אין גמגום, אין היסוס.
ומקומות העבודה שבהשפעת התפיסה הזאת, משאירים את מי שעבר את גיל 40 מחוץ לגדר וגורמים להשמדה שקטה של ממש לאנשים חכמים, בעלי ידע ונסיון וסתם אנשים טובים. כל זה מהווה, מעבר לחזות הנוצצת שמעניקים ומכסים גוויות משרדי פרסום, גרפיקה ויחסי ציבור – את נצחון השטן בעולמנו.
והדוגמה של מדינת ישראל, שבמשך שנים, ועדיין, רצתה לראות את חלשיה ונזקקיה, וגם את מי שלא מתאים ל'אתוס החזק' (שקם כ'קונטרה' לאתוסים אחרים שרווחו באותו זמן של המאה ה20) – כמה שיותר רחוק, מעבר לתחום, ועדיין, אין לה כל בעיה לשדוד את כספם של חלשיה. כי מוסר 'החזקים' – כלומר מוסר של שודדים, שנמצא איפושהוא בבסיס, בתהליך אקט-ההזרעה שהוליד את המדינה, ולא רק משהו שצמח בשנים האחרונות, אולי רק יצא מן הארון עם הופעתו של ביבי. אוהבים להגיד "מדינת ישראל נולדה מהשואה", ואכן, להיטלר יש מידה של אבהות על הדבר שנולד.
ועדיין עצם זה שהחשבון שיש לנו עם הגרמנים הוא 'מה שהם עשו לנו' ולא זה שהם אימצו תורה שבבסיסה היא נגד חלשים בכלל ושאר 'מיותרים' (צוענים, נכים, מפגרים ועוד).
כי אנחנו לקחנו מזה את הלקח ש"אסור לנו להיות חלשים" – כלומר להקשיב לאנושי שבנו, ליהודי במובן האנושי. וכך עשינו את היטלר למורה שלנו, המורה האמיתי.
ובקרב הזה היטלר ניצח – בזה שהוא הפך אותנו לתלמידיו ובכך העביר אותנו לשדה שלו.
לנצח אותו, את הכוונה שלו, פירוש הדבר היה – להמשיך להיות מי שאנחנו, לסרב 'ללמוד' את השיעור שלו. או ללמוד – אך לא להפנים את התוכן במהות הפנימית שלו.
לנצח זה לא רק טנקים. זה גם לנצח ברוח. זה גם לנצח ב'לא להסניף את השטן עמוק לדם שלך' – כלומר להתנגד, לדחות את אותה הפנמה מהותית שבה ביקש היטלר להזין אותנו.
ומדינת ישראל כפי שהיא כיום, לא בטוח שהיא דחתה את ההפנמה הזאת, ולפיכך גם אלף צעידות של הרמטכ"ל בפולין לא יהיו עדות או ערבות לנצחון רוחני כלשהוא.

