אבל היו אלה שקיבלו 24. גם הוא נצרב להם על המצח, כמו אלה שקיבלו 21, אבל להם הוא נצרב בכחול בהיר, שנראה עדין יותר.
לא שאלה היו האנשים הכי עדינים. להיפך.
אלה שנשאו את ה"תו המשופר" היו אלה ששירתו בסיירת המקומית, או אלה שהיו מקורבים אליהם, או ידעו איך לשחד אותם.
להם היו כל מיני הטבות ומותרות, שלא ידענו מאיפה השיגו אותם, כמו מכוניות מודל 1980 (שום דבר מהשנים שאחרי השנה הזאת, לא היה בנמצא), טלויזיות, ואפילו צבעוניות. אמרו גם שיש להם מטבעות מבהיקים, לא כמו ה"פולסות" המלוכלכות שלנו.
אני הכרתי אותם טוב. הם היו בין המעטים שיכלו להרשות לעצמם להיות לקוחות אצל דיירות האגף השני בבנין של גב' לונה בן שושן. הקירות היו דקים והייתי שומע הכל. כמה מהם היו לפעמים מבקרים גם אותה.
היא היתה מספרת לי הכל, בשבת, יום המנוחה היחידי (בימי ששי עבדנו ללא הפסקה כמו שאר ימי השבוע). היתה מזמינה אותי אליה, לסלון שהיה החדר היחידי שהיה מרוהט באיזה טעם שהזכיר ימים אחרים. מספרת לי כמה מגעילים הם ואיך הם לא נותנים כבוד לאשה, גם אם היא אשה אלמנה, אבל כדי להתקיים בימים אכזריים כמו אלה, היא חייבת לעשות כל מה שהם רוצים. הם יכולים לסגור לה את מה שהיא כינתה "העסק", שגם בימים אלה הוא לא חוקי, יכולים לעשות גם דברים הרבה יותר גרועים, סתמה ולא פירשה.
מעל השידה, בתצלום קטן ודהוי בשחור לבן, מזכרת מימים אחרים, חייך בעלה, מוריס, חיוך מלא שפם ושיניים לבנות. בעבודה סיפרו לי שהוא היה מלך חיי הלילה במפרץ, היו לו מועדונים בכל עיר כמעט. אבל היא סיפרה לי שמי שהיו לו המועדונים זה היה אחיו, הוא עצמו היה סוחר של מכשירי חשמל, איש ישר וצדיק, שנרצח על ידי עבריינים כשבא לעזור לאחיו, אליו כוונו כדורי העבריינים. אחיו נמלט לארה"ב, ומאז היא לא יודעת עליו דבר. הבית הזה הוא הדבר היחיד שנשאר לה מכל הנכסים שהיו להם. שני בתים אחרים שהיו לה, הופקעו על ידי המשמרות.
ואותם עבריינים, היו בין אלה שקנו את ה"24", חלק מהם גם שירתו בסיירת המקומית, והם היו באים אל הדיירות שלה, לפעמים גם אליה.
היו לה שבע דיירות. מומו השמנה, נירה הסטודנטית, נאוה הגדולה ושושנה הקטנה, אינגריד, ועוד שתיים שאת שמן אני לא זוכר. נירה הסטודנטית נקראה כך כי היה לה תואר שני באוניברסיטה. שושנה הגדולה היתה פעם מנהלת, בסניף של קופת חולים, לפני שסגרו את קופות החולים בעיר. אינגריד היתה מתנדבת באיזה קיבוץ ששעריו ננעלו, לפחות כך היא סיפרה, והיא מפחדת לחזור לארץ מולדתה שם רוצים לאשפז אותה. הסיירת המקומית יכלה בכל רגע לעצור אותה ולהסגיר אותה למשמרות. השמועות אמרו שאם הם תופסים שוהה בלתי חוקי, הם לא מחזירים אותו לארץ מולדתו.
פעם היו באים אליהן גם ערבים, ביניהם זוהיר, זה שאני חושב שהביא אותי מעולף למחצה מהכפר שלו שבו התחבאתי בהתחלה, לבית של לונה בן שושן. לאחרונה הם הפסיקו לבוא. ברדיו הישן של לונה דיברו על מלחמה כלשהי, שפרצה לאחר הבחירות. אלינו לא הגיע מכל זה שום דבר. זה לא עניין את מישו, וכמובן שלא נראו חיילים ברחובות. אצלינו היו רק 21 וסיירת מקומית, כולם 24.
כרטיס זהות
מן התקופה הקודמת, בה שלטנו בעולם, לא נשאר שום זֵכֵר.
אף אחד גם לא דיבר עליה, כאילו לא היתה. העולם שב לקדמותו, וגרוע מכך.
המדינות חזרו, ואיתן גם הצבאות והמלחמות. אפשר היה לדעת את זה טוב, מן החדשות שנשמעו מפעם לפעם, כשלרדיו העתיק של הגב' בן שושן היה מתחשק לעבוד.
מלבדו, לא היה שום מכשיר אחר שקישר עם העולם.
האויר היה מזוהם, לפחות בעיר הזאת על יד חיפה, תיארתי לי שכך זה גם בשאר המקומות בעולם, אך לא ידעתי מה מזהם את האוויר כל כך.
את שערי הארוך גילחתי כבר ביום הראשון, לפני שהלכתי לעבודה, במספרים השחורות הגדולות שנתנה לי גב' בן שושן ("חס ושלום שתשאיר את השיער במספרה ממול. יחשדו מאיפה באת, וגם, למה שהם ירוויחו אותו"), כדי להסיר מעלי כל סימנים מזהים, והייתי קרח לגמרי. משקפי נעלמו עוד בלילה של הפלישה, כשרצתי בגשם. יותר טוב, לראות כמה שפחות. ושלא לדבר על להיראות, ועם משקפיים.
כולם פחדו מן המשמרות החיצוניים, שנכנסו מפעם לפעם לאזור עם הטרנזיטים השחורים שלהם כדי לעצור אנשים, שלא חזרו אף פעם. לא שהסיירות המקומיות היו הרבה יותר טובות, אבל את האנשים שלהן אפשר לשחד. לפחות כך אמרו במפעל ובבית הזונות. אני שמחתי לא להתקל לא באלה ולא באלה.
ברדיו של גב' לונה בן שושן הודיעו על חלוקת כרטיסי זהות חדשים, המחליפים את תעודות הזהות הישנות, וציינו את הכתובות בערים הגדולות אליהן צריך כל אזרח לגשת. הכרטיסים, כך אמרו בתשדירים, מזכים בזכות הצבעה בבחירות הקרובות, באפשרות להחזיק חשבון בנק ולשלם באשראי, והם גם זכות אזרחית גדולה מאין כמוה. יש לך כרטיס זהות, משמע אתה אזרח. כך לפחות אמרו הססמאות ("כרטיס טוב זו אזרחות טובה") שבתשדירי התעמולה והפרסומת, ברדיו של גב' לונה בן שושן.
בשבילי במיוחד היה בריא הרבה יותר להיות בלי כרטיס ובלי זהות (כולם קראו לי בכינוי עפ"י שם המשפחה הבדוי שנתתי), ובריא עוד יותר שלא לצאת אל העיר הגדולה שבכניסה אליה יש מחסום של המשמרות החיצוניים.
אבל גם רבים אחרים במפעל ובחנויות ברחוב שממול, אמרו שהם לא ילכו לקבל את הכרטיסים, וכל מה שאומרים ברדיו, זה חרטא.
היו כאלה שכן הלכו. כל מי שהלך, חזר אחרי שבוע, בלי כרטיס חדש בידיו, אבל עם מספר טבוע, באדום, על מצחו: 21. ככה סימנו פעם את כל מי שלא התאים לשירות צבאי, ככה סימנו כעת, עם חותם על המצח, את כל מי שלא עמד במבדקים לכרטיס זהות, כרטיס אזרחות.
פתאום הגעתי למסקנה שכולם בעיר הזאת, הם או כאלה שלא ניגשו לקבל את הכרטיס החדש, כלומר למבדקים, או כאלה שניגשו, וקיבלו 21.
לא ראיתי אף אדם שנושא את כרטיס הזהות החדש, וידעתי גם שאין סיכוי שאראה.
רחוב הרקפת 12
כולם כאן שווים. לאפס.
בבית החרושת עובדים שעות מול הסרט הנע. עבודה חדגונית של העברת רכיבים מפלסטיק, ושמירה שהם לא יתקעו. אף אחד לא יודע בשביל מה ובשביל מי הם מיוצרים.
אסור לשבת וגם אין על מה. הרצפה לוהטת. מי שמפשל כאן מקבל במקרה הטוב בעיטה מאחד המשגיחים. חום כבד וריחות עשן, 18שעות ביממה, חוץ מיום שבת, והפסקת צהריים בה כל אחד צריך לדאוג לבד למזון או שתיה או התפנות. על קפטריה או על שירותים לא שמעו במפעל. מפעם לפעם אנשים נופלים, לא יודע אם מתו או רק התעלפו. לא מבזבזים הרבה זמן על הפינוי שלהם, ולא ראיתי אף אחד מהם חוזר לעבודה. אין אחד שלא מקנא בהם לפחות פעם אחת ביום.
אבל זה טוב יותר מאשר לא לעבוד בכלל ולהיתפס על ידי הסיירת המקומית, שכאשר אנשיה תופסים איזה "לא יצרן" ברחוב, אף אחד כבר לא רואה אותו יותר. כך גם יש לי מעט "פולסות" לשלם על דיור ועל מה שנכנס לפה. את ה"פולסות" או ה"מעות" כמו שגם כן קוראים לזה, מקבלים בסוף כל יום עבודה (צ'קים ובנקים אין בנמצא לפחות לא בסביבה הזאת). אלה בסך הכל חתיכות של נחושת שחורה ומלוכלכת, אם כי מבטיחים שבקרוב יהיו מטבעות חדשות, מבריקות. אפשרות טובה יותר אין לי, מה גם שהמשמרות החיצוניים בטוח מחפשים אותי, ועדיף לי להיות כאן.
לא יודע כמה זמן עבר מאז השבת העצובה ההיא כשנפרדנו מחפא, בצריף ליד הכנרת, אחרי שהורה לנו להתפזר ולהיעלם לכיוונים שונים, כל אחד לבדו, כי כוחות האופל הגלקטי ונופלדנס המשתלטים על כדור הארץ יחפשו אותנו, ואין ביכולתנו כרגע לעשות נגדם דבר. לא יודע גם איך הגעתי לכאן. אני זוכר רק לילה גשום מאד, הליכה-ריצה של שעות עד שתפסתי טרמפ במכונית שהביאה אותי לכפר ערבי אי שם בגליל, חום גבוה, ימים שלמים של טשטוש ואבדן הכרה, ושוב נסיעה באיזה מכונית עד שמצאתי את עצמי כאן, אצל גב' לונה בן שושן שהעירה אותי ללכת לעבודה.
הבית של לונה בן שושן נמצא ברחוב הרקפת 12, במרחק שני רחובות מהמפעל בו אני עובד (כל המכוניות שנוסעות כאן הן ישנות מאד וחבוטות). איזור תעשייתי של עיר עצובה, ולמרות שלא יצאתי מכאן מאז הגעתי, נראה לי שזה ליד חיפה. זהו בניין אפור מבטון, שקיים לדבריה של גב' בן שושן עוד "מזמן האנגלים". גב' בן שושן היא בעלת הבית, אותו ירשה מבעלה המנוח, על שתי קומותיו ושני אגפיו. בקומה הראשונה של האגף הראשון הפונה לכביש יש שתי חנויות (אחת מהן סגורה), ובקומה השניה שתי דירות, האחת דירתה של גב' בן שושן, אלמנה שרואים עליה עדיין שהיתה פעם אשה יפה, והדירה שלי – חדר וחצי ומרפסת זעירה הפונה לצד הבניין, עליה אני משלם בפולסות השחורות ובשירותים שונים לגב', שגם מבשלת לי לפעמים מרק דלוח ומביאה לי סם מן הסמים המותרים כאן, "כדי שאהיה חזק לעבודה". באגף השני, שהכניסה אליו מאחור, יש בית זונות, וגם הוא בבעלותה של גב' לונה בן שושן. אני יכול לשמוע את הקולות ממנו בלילה, גם כשאני ישן שלוש שעות שלמות.
חוץ משמות הרחובות, שכולם שמות של פרחים: הרקפת, הסיתונית, הציפורן, הכרכום, שום דבר לא פורח כאן. יש רק כמה עצים גוססים ופה ושם עשבים צהובים במקומות שהיו אולי דשא ירוק. אד ערפל עוטף תמיד את השמים, ואף פעם לא ראיתי כאן שמים כחולים. אני יכול בקושי להבחין בעונות השנה, כי גם בחורף חם כאן ומלא זעה, ואילו בקיץ יורדים כל מיני גשמים, רובם גשמים שמטנפים את העור ועדיף לא לפשוט את הסרבל שקיבלנו מהמפעל. אסור להיות חולה.
גם אסור להתלונן, כי כל אפשרות אחרת גרועה יותר בשבילי.
ובחוץ, עדיין מחפשים אותי המשמרות של שלטון העולם החדש, אני יודע.
למרות שככל שחולף הזמן, אני לא בטוח אם כל זה לא היה דמיון, אם באמת היו אי פעם חפא, צבי, סטולי הגנוב וכל האחרים, אם באמת שלטנו בעולם. ואני אומר לעצמי שעדיף בכל מקרה שלא לחשוב על זה כי מחשבה היא סוג של התפנקות שאני לא יכול להרשותו לעצמי במלחמת הקיום הזאת.
ההיסטוריה הגדולה וההיסטוריה הקטנה
ההיסטוריה הגדולה
שנת 0 ליקום – המפץ הגדול.
שנת 10.5 מיליארד ליקום – נוצר כוכב הלכת הראשון של אדמי הדבורה.
שנת 12.5-13 מיליארד ליקום – המרד הראשון של אדמי הדבורה בראשות תמקט נגד האדונים התנינים, גילוי האינטרנט הטלפתי וקיצורי הדרך בחלל, הקמת בית הספר הראשי של התבונה הגלקטית וממלכת האור הראשונה. יצירת המין האדמי היונק ופיצולו לשני מינים (יש אומרים באמצעות צירוף מין נוסף).
שנת 13.5 מיליארד ליקום – ניסוח התיאוריה המקיפה והפרקטיקה השימושית הכוללת הראשונה של האינטרנט הטלפתי. המלחמות הטראנס-גלקטיות הגדולות ומלחמות בתי הספר של התבונה הגלקטית בין תומכי 'התבונה הבהירה' לתומכי 'הצד החשוך'. אמנות בינכוכביות לגבי שיבוט, בריאה והזזת כוכבים – כולם דברים שיש ביכולת האדם של אז כבר לעשות.
ההיסטוריה הקטנה
3760 לפנה"ס בקירוב – נפילת ממלכת האור השביעית. בהוראת תמקט ה489, ראש בית הספר העליון של התבונה הגלקטית הבהירה, מפוזרים חלקיו של קוד ההפעלה השלם של האינטרנט הטלפתי בכל כיווני החלל כשהמפתחות אליהם מושמדים, כדי למנוע מממלכות האופל הגלקטי להשתלט על מנוע החיפוש הגדול, ליצור מסד נתונים טוטאלי על מהדהדי המחשבה ביקום, ולמלא את האינטרנט הטלפתי בנתוני כזב. חוקרי בית הספר של התבונה הגלקטית בתקופה זו מאמינים, אגב, שאותו דבר המזוהה בתקופתינו כ"מפץ הבראשיתי" היה סוג כזה של פיזור ידע שנועד למנוע ממנו להיות מרוכז ביד אחת חוץ-יקומית.
3200-3000 לפנה"ס בקירוב – נחתמות האמנות המקובלות כיום לגבי זכויות הקניין הטריטוריאלי על מערכות שמש ו"כפתורים" – כוכבי הלכת. מתרחב הפער בין אדמי הדורות החדשים למעמדות 'המנהלים' המפתחים את טכנולוגיות הנצחת החיים שהיו בעבר נכס בלעדי של בתי הספר הגלקטיים, שאסרו על השימוש בטכנולוגיה ועל הפצתה. משעה שעוברת הטכנולוגיה לידיהם של כלל 'המעמדות המנהלים' הם אוסרים על הפצתה בקרב אדמי הדורות החדשים, ומנגד, משעה שחברות אדמיות רחבות של בני מעמד 'המנהלים' מקבלות את הטכנולוגיה, קטן העניין שהיה להן בעבר במעמדות האדמיים הנמוכים מהם, ובכלל בכל מה שקורה מחוץ לעולמם, ובתי הספר של הידע הגלקטי נתקלים במשבר מסוג שלא הכירו קודם, שנגרם בשל התמעטות מספר הפרטים החפצים ללמוד בהם ידע, דבר שגורם להתמעטות תקציבי הממשלות הבינמערכתיות ואיתו היד הרחבה שנתנו ממשלות אלה למחקר חופשי, שכעת אין רבים המוצאים בו טעם או מבינים את הצורך בו. כחלק מהמצב שנוצר, נאלצים חוקרים של בתי הספר להסתכן בכניסה אל פלנטות אסורות להם בכח חוקי הקניין הטריטוריאליים הנוקשים, כדי להביא משם מימצאים בעלי ערך מחקרי ואף לגייס שם תלמידים פוטנציאליים. מצב זה, בצורות שונות, מתקיים עד למאות האחרונות של הספירה הכדור ארצית, בהן כדור הארץ על 'משאביו החושבים' נתפס כנכס שמחולק על פי אמנות בין תאגידי-חלל המשתמשים יותר ויותר בממשלות האדם כעוזרים ישירים.
1950: חפא נולד בירושלים, ישראל. בהיותו בן שנתיים עוברים איתו הוריו, שניהם ארכיאולוגים, לחיפה, בה הם חוקרים שרידים מתקופות קדומות שנתגלו בכרמל.
אוקטובר 1962: בהיות חפא, אחותו הקטנה והוריהם באקוודור לשם נסעו במסגרת משלחת מחקר, נחטף חפא על ידי חוקרים של בית הספר של התבונה הגלקטית אשר קיימו אחריו מעקב מאז הגיע לאקוודור, עליה צפו מעמדה בחלל. מטרת החטיפה היתה למפות את הDNA של האדמי הארצואידי, הליך שנעשה מחדש מדי כמה מאות. אולם חפא התחבב עליהם במיוחד והפך בתוך שנים אחדות לתלמיד מן המנין בבית הספר הגבוה של התבונה-הגלקטית.
1968 או 1974: במלחמה קוסמית שפורצת, חפא מתגייס למסדר 'הקרן הבהירה' ומתיידד עם יצור כחול שהופך למנהיג של גרילה איזורית השואפת לתפוס את השלטון הרב-מערכתי בחללי הגלקסיה, "הפדרציה", כדי להביא צדק למספר רב של מינים המדוכאים על ידי מעמדות 'המנהלים-האדונים', ובכללם המין האדמי של הדורות הצעירים. הכחול מציע לחפא לחזור לכדור הארץ ולפעול שם לשיפור מצבו של המין האדמי, ולאפשר את צירופו לבעלי הברית של הכחול. הוא מבטיח לחפא את עזרתו בעתיד, וגם מסייע לו לגייס דרך האינטרנט הטלפתי, עוד לפני הגיעו לכדור הארץ, את צעירי 'חבורת המחץ' אשר אל חלקם הוא משדר באמצעות תקשור העובר בתוכם כמו קול, ולאחרים באמצעות סימנים שהם מוצאים את עצמם כותבים או מציירים.
אוגוסט 1976: שורות באנגלית המופיעות במחברת ריקה שקניתי לקראת שנת הלימודים, משכנעות אותי להצטרף לחבורת המחץ, למרות שחשדתי שאחד מחברי החבר בחבורה הוא שכתב את השורות, אך לא מצאתי שום זמן שבו הוא היה יכול להשיג את המחברת. החרידה אותי גם האפשרות שכתבתי את השורות האלה ואינני זוכר זאת, והבנתי שאין לי ברירה אלא לבדוק את העניין בעצמי מקרוב. בחודשים הבאים נעשו בכל מיני בתים באזורים שונים פעולות שנקראו 'התקנת מערכת תיקשור' ובדיעבד אני קורא להן 'בניית האינטרנט הטלפתי הראשון בכדור הארץ'. קופסאות נאספו, חוטים חוברו ונבנו מבנים שלא ידענו איך להסביר מה הם כי בעצמנו לא הבנו, וב5.3.1977 היה כל זה אמור להתחיל 'לפעול' ולעשות אותנו "חבורת המחץ" האמיתית.
6 במרץ 1977: בהתחלה חווינו תחושת כשלון כי לא נראה שאחד מהדברים שהובטחו קורה, אך אחרי הצהריים הצלחנו לדרג מצעד להיטים תוך 'ניחוש' הדירוגים של החברים, וראינו בכך הוכחה שהתקשורת בכל זאת עובדת איכשהו.
31.8.1977: חפא הגיע אלינו והתחיל ללמד אותנו דברים "פילוסופיים ומעשיים על היקום" לקראת היום שהכח שצפה לקבל מן הידיד הכחול יגיע אלינו, ואז נתחיל לפעול לעזור לבני האדם להגיע למצב יודע קבוע איתו ניתן יהיה לשפר את החברה האנושית, ביחד עם צירופה לברית הצדק הבין כוכבית ששאפו לכונן חפא והכחול.
דצמבר 1978: חפא, המחפש במקביל את בני משפחתו, מקבל מממשלת אקוודור מכתב ובו הודעה שהוריו ואחותו הוכרזו נעדרים באירוע שטפונות במהלכו אבד הקשר עם האיזור שבו נמצאו, סמוך לקיטו הבירה, בתאריך שהוא התאריך שאותו ציין חפא כתאריך חטיפתו. השלטונות ציינו שלפי הערכתם הם נספו בשטפונות.
מאי 1979: חפא מגיע, לאחר כמה חודשים, למסקנה שמה שסיפרה ממשלת אקוודור אינו נכון והוא מחליט לבדו לצאת לאקוודור ולברר מה עלה בגורל משפחתו.
27 במרץ 1986: חפא מחדש את הקשר איתי ובהמשך עם עוד שניים נוספים מחבורת המחץ לשעבר, שכבר התפזרה לכל עבר. הוא ממשיך להרצות לנו ולהציג לנו מידע שאין לנו כל מושג מאין הוא משיג אותו, חוץ מאשר מן המקומות שהוא טוען שמהם הוא הביא אותו. נסיונות שלנו לאמת את המידע או לקיים את ה'מצבים' שאליהם מביא אותו חפא לבדינו, אינם צולחים. אם גילה משהו על גורל משפחתו – זאת לא נודע לי מעולם.
8 ביוני 2008: פעם אחרונה שאני פוגש את חפא.
חלל עויין
נלסון מנדלה, השר לענייני מניעת גזענות ויישוב סכסוכים בין אזוריים, היה השר הבולט ביותר מקרב ה"מקומיים" שצורפו לממשלה העולמית, כשחפא החליט להרחיב אותה ל54 שרים. רוב החברים לא ממש אהבו את ההחלטה לצרף "מקומיים" לממשלה ועוד בקבוצה גדולה כל כך. עוד פחות מכך הבינו החברים את דרישתו, שכל אחד מאיתנו בעל תפקיד יצרף אליו עוזר-מתלמד מקרב "המקומיים", ובפעם הראשונה הביעו החברים את התמרמרותם בקול רם בפניו של חפא.
ס. גם דרש תוספת נשק למשטרות העולמיות הכפופות לו, וטען שלאחר שנשלל מכוחות הבטחון הפנימיים רוב הנשק, הם מתקשים להלחם בפשע שעדיין קיים, ביחוד בערים הגדולות, בעיקר מצד קבוצות חמושות חלקית של עבריינים, הומלסים-מבחירה ואנארכיסטים.
ונדיק הארגולי דיבר מצידו בשמם של הכפופים לו, אנשי הבנק והכלכלה העולמיים המתוסכלים מכך שאינם מצליחים להשתלב בסדר החדש, בעיקר מאז שהתחיל חפא להזרים שטרות של 'שקל עולמי' מודפסים בבית דפוס חיצוני. אל דרישתם הצטרפו בעלי הון שהתקשו גם הם להבין את הסדר החדש, וביקשו את התנאים שהיו רגילים להם, או לפחות פיצוי…
התוועדויות ה'ממשלה העולמית' נעשו מתוחות וטעונות, לא היה נעים להביט אל המסך. כולם כבר לא סבלו אחד את השני וצבי ואני שהמשכנו לצדד ברוב עמדותיו של חפא הרגשנו שמוטלת עלינו משימה קשה להגן עליו בפני כל שרי החבורה שאותנו הכי לא סבלו, בזמן שחפא היה נעדר, פעם בגלל כינוס 'ועידת האיחוד' של ראשי הדתות במחנה בסיני, פעם בגלל כנס הייסוד של בית המשפט העולמי, ופעמים אחרות בגלל סיבות אחרות. אני וצבי הגענו למסקנה שהוא אוסף קבוצות תלמידים "מקומיים" כדי ללמד גם אותם את מה שלימד אותנו במפגשי המשולש הסגול והחלטנו שלא לדבר על כך עם החבר'ה, שלא יתעצבנו עוד יותר.
ידענו גם שחפא מודאג מידיעות שמגיעות אליו דרך כוכבי, שגרירנו בפדרציה ומשדרים שהוא עצמו מקבל ישירות.
ממלכות כוהני הצד האפל של התבונה מתגברות את עוצמתן בטריטוריות החלל שהן מחזיקות מחוץ לתחום השליטה ההסכמית של הפדרציה, ומבפנים, הולכות ומתגברות התקפותיו של נופלדנס (לשעבר שגריר הפדרציה בממלכות התבונה האפלה ) כנגד מדיניותו של השליט הכחול, התקפות שהתחילו בדיוק מאז החלטתו לשלוח עבורנו כח לכדור הארץ, החלטה ש'הפרה את האיזון הגלקטי'.
חפא חשש מאד, שנופלדנס וכהני התבונה האפלה יגיעו לשיתוף כוחות כנגד ידידנו, השליט הכחול.
חפא הביע בפני את חששו שמא בניגוד למה שידענו עד עכשיו, יתכן שנציגים של נופלדנס וכוהני התבונה האפלה היו מאז ומעולם בכדור הארץ. בזמן האחרון ראה חפא יותר ויותר בני אדם שבהילות שלהם ראינו את אותם אטומים שחורים שראה פעם בהילה של עוזר הנגר שעבד אצלינו כמה ימים. לפעמים היו האטומים מרובים בכמות כזאת, שגם אני יכולתי לראות אותם וזה היה מבהיל ביותר. למשל, אותו שומר בעל זקן שעמד בכניסה למועדון שבקמפוס, ואחרים. ברחובות ראיתי גם אנשים שנראו מגעילים במיוחד, וענדו לצוארם מחרוזות מכדורים בגוון כתום-דם שנראו בדיוק כמו הכדורים שענד נופלדנס כשראיתי אותו בפדרציה, וכמו כדורי האש שנפלו על המחנה בסיני והרגו את קויסטי ודורייה. פתאום נזכרתי שבשטף האירועים, לא חקרנו עדיין מאיפה באו אותם כדורי אש והרגשתי שיש לנו אשמה רבה כלפי בני הזוג הנרצחים, ששכחנו אותם לגמרי.
בשבת של אפריל, לאחר ליל הסדר שבו כינס חפא את כולנו לצורך פיוס והשלמה, שוב היינו באותו צריף ליד הכנרת שבו היה המפגש הראשון של המשולש הסגול. לראשונה היו איתנו גם שלושה "מקומיים". היה קריר יותר מהרגיל בעונה, והשמים היו אפורים. בכל זאת שררה בינינו לראשונה מזה זמן רב אוירה של תקוה, הרגשה שהנה אנחנו חוזרים לימים של פעם וכל המחלוקות הסתדרו. אחרי ארוחת הצהריים, כשהשמש קצת יצאה, יצאנו בהליכה רגלית לטבריה, הליכה שאמורה היתה להימשך כשעה וחצי. חפא נשאר בצריף.
אחרי חצי שעה של הליכה התחלתי להרגיש רע מאד, אי שם בגוף הכולל שלי, וגם אחרים אמרו שהם מרגישים ככה. לא יכולנו, פשוט ככה, להמשיך ללכת בכיוון טבריה. החלטנו לחזור לצריף. השמים הפכו לקודרים יותר ויותר, אף פעם לא ראינו אותם ככה, כמעט שחורים, ורוח קרה ורעה מאד התחילה לצלוף בנו.
חפא עמד מחוץ לצריף, ומיד כשהגענו בישר לנו שאשר יגור מפניו בא.
הוא אינו קולט יותר שדרים מן הנקודות שלו בפדרציה, ואם הוא מבין נכון את מה שקרה, כוהני התבונה האפלה ונופלדנס אכן עשו יד אחת והדיחו את השליט הכחול, ידידנו. הדבר הראשון שיעשו, אמר חפא, יהיה ביטול החלטותיו, וכעת אין לו ספק שהם בדרך לכאן.
חפא אמר שהכוחות שלהם אדירים והמערכת שלנו לא תוכל להלחם נגדם, וברגע שיגיעו לכדור הארץ תפסיק המערכת, כברירת מחדל, לפעול. לחלוטין.
אין גם טעם לנסות להשתמש בחלליות ולהימלט מכאן, כי הם כבר שולטים על כל מפתחות הקפיצה בחלל שמסביב למערכות השמש האזוריות, אליהם החטאפה שלנו מתחברת. החלל שסביבינו הוא עכשיו חלל עויין.
חפא אמר שהדבר היחיד שיישאר לרשותנו בימים הבאים, ואולי נוכל להשתמש בו, הוא המדיטציות וכמה מתרגילי הלוחמה שלמדנו במפגשי המשולש הסגול.
אבל עכשיו עלינו להתפזר במהירות, כל אחד ילך לדרכו וישתדל להיעלם בפינות הארץ והעולם. רק כעבור זמן מסויים, נוכל להתחיל לנסות לחתור ולהגיע למקום מסויים אשר חפא ציין לנו את שמו, שם נוכל אולי להתארגן מחדש.
גשם כבד וברד אכזרי ניתכו בחוץ.
מקץ שעה כבו כל החשמלים בעולם, והמערכת שבתה כליל.
חושך בראשיתי השתרר בכל, ואני ידעתי שנופלדנס וכוחות הצד האפל של הגלקסיה השתלטו על כדור הארץ.
סיכום קצר (בחזרה להסטוריה האלטרנטיבית)
במוצאי שבת, 5.3, נזרקנו אל ההסטוריה האלטרנטיבית. על הימים הראשונים סופר כאן. וכאן וכאן.
הערכה האישית המינימאלית הנדרשת תוארה כאן בעצירת ביניים, בטרם התחילו העניינים בכדור הארץ להסתבך. ניתן גם הסבר חשוב מאד. העניינים המשיכו להסתבך, ואז באה החלטתו של הקפטן ובעקבותיה יצאנו למסע בפדרציה. בעלטת המרחב קיבלנו תמיכה חשובה, ושבנו הביתה עם עצירה בדרך. המאורעות הבאים היו עצובים, וגילינו שאנחנו מוקפים. כאן עצרתי כדי להסביר על זמן אפשר, וברגע הנכון באה התגבורת, והעולם בידינו.
חפא הקים ממשלה עולמית והנהיג את מפגשי המשולש הסגול.
המשכנו לבנות את הבית וחפא הנהיג את העולם כרעות רועה את עדרו.
אל קיצור תולדות החפא ניתן להגיע דרך כאן.
התחייבתי לכתוב לפחות 28 פוסטים המספרים את ההסטוריה האלטרנטיבית. עד כה כתבתי 27, והאחרון הנה הוא בא…
ובכן, כפי שבטח כבר הבנתם
זאת היתה מתיחה של ה1 באפריל…
