אפריל

אפריל הוא תקופה אכזרית
אפילו שהשמש יכולה לזרוח
ועולם נשקף מתוך צל כשהוא הולך ומסתלק
עדיין גשם אפריל נופל
והעמק מלא כאב
ואינך יכולה לגמרי להסביר לי למה
כשאני מסתכל בשמים האפורים
איפה שהיו צריכים להיות כחולים
שמים אפורים איפה שהייתי צריך לראות אותך
שואלת למה, למה זה צריך להיות כך
אני אבכה, אומר שאני לא יודע
(Deep Purple)

החודש הטרגי של אפריל, על פי ויקיפדיה העולמית:
מלחמת בוסניה (1992)
הטבח ברואנדה (1994)
רצח לינקולן (14 באפריל, 1865)
רעידת האדמה בסן פרנסיסקו (1906)
טביעת הטיטאניק (14-15, שנת 1912)
השואה הארמנית התחילה (24, שנת 1915)
רצח מרטין לותר קינג (4, שנת 1968)
ועוד (כולל: המהפכה האמריקאית ומות האפיפיור יוחנן פאולוס השני…)

להיות אדם-דבורה

(ארבעה פוסטים מיולי 2005, שחוברו יחדיו לרגל החג)

1. המעופפים
2. המלקטים
3. המלקקים
4. תמקט
5. המחתרת
6. ההילכדות
7. סיום

1. המעופפים
החיים של אדמדבורה הם מאד קצרים.
בשנה הראשונה עדיין לא מקצצים לנו את הכנפיים, אבל אנחנו ממילא לא מסוגלים בגיל הזה לעוף יותר מדי רחוק, רק אל השדות שמסביב לכוורת.
באותם שדות רחבים היינו יונקים מן הטל שעל האבנים השחורות, מן הבזלת, מן העפרות שבקרקע הקשה, מן המיץ של הצמחים.
כל היום היינו מעופפים ויונקים, עד שכיפת השמים נעשתה פתאום שחורה לגמרי, וקצוות האופק מסביב היו מתתמלאים בזוהר שמסנוור יותר מן השמש.
אז חזרנו הביתה לכוורת, להביא את מה שינקנו. זה היה נעים לעוף, וכל הזמן רדף אחרי זיכרון אבל היה לי נעים מכדי להניח לו להשיג אותי.

2. המלקטים
עם המעופפים יכול האדמדבורה להימנות רק בשנת חייו הראשונה.

אז הוא עובר להיות במלקטים.
מיד קושרים לנו את הכנפיים. עדיין לא כורתים אותן, אבל לעוף כבר אי אפשר. ממילא, בשנה השניה כבר לא מרשים לנו לצאת מן הכוורת. בתוך האפלה של אולם הכניסה, בין פתחי היציאה לבין התעלות, אנחנו מוכרחים לחכות כל היום, עד שהמעופפים ישובו ויקיאו את יניקתם על קרקע אולם הכניסה. וכשהם מסיימים, אנו מלקטים את הכל, ממיינים ואוספים לערמות הגדולות, אותן אנחנו צריכים להניח בפתחי התעלות, איפה שנמצאים המלקקים.
בשעות ההן, כשלא עשינו דבר מלבד להמתין באפלולית עד שישובו המעופפים, ידעתי שיש זכרון שאני צריך להזכר בו, כדי להבין מי אני בדיוק ואיך הגעתי לכאן, אבל הזכרון נשאר מחוץ לכוורת כי הוא לא יכול היה לחדור דרך האפלה הסמיכה.

3. המלקקים
בוקר אחד התעוררתי וגיליתי שכנפי קוצצו, מצבטי העוקץ שעל ראשי נעלמו, וגם המשושים שמשני צדי ראשי הוחלפו בדברים עגולים וקשים, שידעתי רק שהם לא עשויים מאבן. ראשי התחיל לכאוב ולא הפסיק.
שנה שלישית התחילה, והועברתי אל המלקקים.
המלקקים נעים כל היום בתעלות מתעקלות, המקיפות את לב הכוורת אותו לא ראינו מעולם. המלקק הראשון אוסף בלשונו מתוך הערימות שהניחו לפניו מלקטי האתמול בפתח התעלה, ואת מה שהוא אוסף הוא מעביר אל גבו של מי שלפניו, אותו עליו ללקק כל היום כדי שכל החומר ייספג בגופו ויצא בצורה של זעה והפרשות אל צינורות שנמצאים מתחתינו. תוך כדי כך, מצטרף מלקק מאחוריו החוזר על מה שהוא עשה, וכך שרשרת אינסופית של מלקקים נוצרת, ואסור לעצור, כדי שהגוף לא יפסיק להפריש את הזעה והנוזלים, הנשאבים מאיתנו ללא הרף לתוך אותם צינורות הנמצאים מתחתינו ונמשכים עד אל לב הכוורת.
בשארית המחשבה שעוד היתה בראשי הכואב הבנתי שגם הדברים שהוצמדו אלינו במקום עוקצים, שואבים מאיתנו. הם שואבים לנו את המחשבה, ומעבירים גם אותה ללב הכוורת. כשאנחנו מגיעים לקצה התעלה, עומד שם משגיח, אדמדבורה גדול גוף, השולח אותנו חזרה אל פתח האולמות, להתחיל מחדש את השרשרת, עד סוף היום. אז אנחנו נרדמים, בתוך התעלות, בין הנוזלים והזעות. אין זמן לזכור את מה שאני רוצה כל הזמן לזכור, ואני גם לא יכול כי לא נותרה בי מחשבה.

בסוף השנה השלישית של כל אדמדבורה, ייקבע גורלו. בהגיעו אל המשגיח בפעם האחרונה, יעצור אותו המשגיח ממלאכתו ויספר לו מה ייעשה בו כעת. המאושרים יזכו להארכת חיים שתיתן להם שלוש שנים נוספות, בהן יעברו אל לב הכוורת ויצטרפו למשרתים, אלה שקרובים מכל אל מלך הכוורת, שאת פניו לא ראינו מעולם אבל הרבה דיברו אודותיו בשנה השנייה, בה היה לנו זמן לדבר. אחרים ילכו להפרייה, ומיד אחריה ימותו. אלה שלא הולכים לא להארכת חיים ולא להפרייה, אותם ממית המשגיח מיד.
ידעתי שזה אחד הימים האחרונים שלי כמלקק. הגעתי בפעם האחרונה אל סוף התעלה. אדמדבורה גדול, שלא היה מוכר לי כי לא ראיתיו אף פעם בין המשגיחים, עמד שם.
הוא נתן לי סטירה שהעיפה מראשי את שני שואבי המחשבה.
המחשבה חזרה והיתה כולה שלי, לא של אדוני הכוורת.
ואז נזכרתי מי אני, ונזכרתי איך ביטלתי את היקום.
כאשר מבטלים את היקום עשויים להגיע לעולמות הקרובים ביותר שבתוך מחשבתך.
הבנתי שאני נמצא בעולמם הקדום של אדמי הדבורה, ושהאיש שבסטירתו החזיר לי את המחשבה והזכרון הוא הלוחם הקדום תמקט.


4. תמקט
תמקט השתייך לאדמי הדבורה המקוריים של כוכב הלכת, שחיו בו עוד בטרם פלשו חלליות האדונים.
הוא היה הילוד האחרון במשפחתו, שנולד מחוץ לכוורת, בטרם לכדו סוכני האדונים בכוורות את כל בני מינו והשמידו את כל בני משפחתו.
למרות שהובא אל הכוורת בהיותו בן שבועות ספורים, הוא זכר בצורה מעורפלת את הימים, בהם האדמיים שהיו סביבו היו כולם אך ורק אדמי דבורה מקוריים
אך אדמי דבורה מקוריים כבר היו זן הולך ונכחד, לאדונים לא היה צורך בהם.

לתמקט עדיין היו זכרונות של חופש. לאף אחד מהאחרים שהיו בכוורת, לא היו זכרונות כאלה.
הוא אמר לי שאדמי הדבורה המקוריים חיו יותר משש שנים, והיו חסונים בגופם אף יותר מן המשובטים.
מלבדו, רק המלך של הכוורת חי כעת יותר משש שנים.
כל אדמי הדבורה סוברים, כך אמר לי, שהמלך הוא זה שעבורו מתנהלת הכוורת, ושהוא זה שאומר למשגיחים מה לעשות.
תמקט הבין, כבר בימיו הראשונים בכוורת, שאין זה כך.
בשל חוסן גופו, מינו סוכני האדונים את תמקט להיות שומר לוחם. השומרים הלוחמים רשאים היו להיות בכל מקום בכוורת. השומרים הלוחמים כפופים לפקודות משגיחי האדונים, אשר די יראים מהם. השומרים הלוחמים יוצאים גם אל מחוץ לכוורת, אל מעבר לגבול שדות היניקה הם מגיעים.
אבל רוב אדמי הדבורה בכוורת לא היו סקרנים להכיר את העולם שבחוץ, ומעטים עוד יותר רצו לברוח, או למרוד. תמקט חיפש במשך זמן רב את אלה שיהיו מוכנים למרוד.
מההתחלה הוא הרגיש שאני בא מזמן אחר.
נראיתי לו חלוש בגופי יותר מהאחרים, ולא האמין בהתחלה שאשרוד את שלושת השנים.
גם לאחר ששרדתי, הייתי מאלה שצפויים להמתה אחרי שהן ייתמו.

עדיין נותרו לי ימי עבודה אחדים, בטרם ייקבע גורלי שבכוורת. שוב הייתי שם על ראשי את האלקטרודות של האדונים. מזל שהן רק שואבות אנרגיית מחשבה, אך לא קוראות את המחשבות.
ימי העבודה האחרונים היו קשים יותר מהימים שלפניהם, הימים בטרם קיבלתי את הסטירה.
תמקט הבטיח לי שהבריחה תבוא לפני סיום העבודה שלי.

5. המחתרת והבריחה
בלילות, בשעה שכל פועלי הכוורת ישנו, היינו נפגשים בקצה אחת התעלות. התעלות נפגשות כולן עם מסדרון עגול, המקיף את ליבת הכוורת.
הכוורת היא עגולה.
ירדנו אל מתחת לתעלה, אל הצינורות שהאדונים קוראים להם צינורות הדבש.
שם היינו מתאמנים שם בדיבור בטלפתיה, וכל אחד היה צריך ללמוד להרגיש איפה האחרים נמצאים כאשר הם הרחק משדה הראיה שלו.
למדנו גם להרגיש את הגוף. גם להשתמש מחדש בכנפיים שבעולם זה הן שבות וצומחות מחדש, אמנם קטנות בהרבה ויעילות פחות מאלה שקוצצו לנו. אפשר להמריא בהן, אבל לא לאותם גבהים כמקודם.

בשחר היום האחרון שנועד לי, חלפנו דרך התעלות על פני גופותיהם של המלקקים הרדומים, הגענו לאולם המלקטים. בקלות הפלנו את השומרים שבפתח התעלות, ואחר כך הגענו אל פתח הכוורת. גם שם לא היה קשה להמם את השומרים, ויצאנו אל הלילה שעדיין שרר על פני שדות היניקה של המעופפים חלפנו על פניהם בטרם יתחילו קצוות השמים הזוהרים להרים את כיפת השמים עד שזו תצטמצם ותיעלם, וכשנעלמו גם קצוות השמים והיום האיר על הכל, כבר היינו בהרים. מאחוריהם הסתתרנו בימים הבאים, עד שהיינו בטוחים שהאדונים לא שולחים אחרינו חוליות חיפוש. אך הם לא העלו בדעתם כי מרד יכול להיות בכוורת, ולא נתנו דעתם לתלונות השומרים המהוממים.
במשך שבוע חיינו מגרגרים שליקטנו מהצמחים, ומפשיטות לילה אל שדות היניקה של המעופפים.
לאחר שבוע, בשעה שהשמש מתמעטת ומתחילים האורות הזוהרים בקצוות האופק, ועדיין השמים לא שחורים, טיפסנו בהר עד לנקודה שממנה ראינו היטב את הכוורת. במרחק ראינו גם את עיר האדונים. ראינו גם את הכוורות האחרות, שכולן היו סמוכות מאד לכוורת שלנו. שדות היניקה היו מלאים עדיין זמזומי מעופפים של שעות היום האחרונות, שנדמה היה לי כעת כאילו אני שומע אותם בפעם הראשונה, ובכל זאת משהו בקולם היה מאד מוכר לי והעביר בי ריגוש מיוחד של עצבות שלא ידעתי לפענח.

באמצע הדרך בין העיר לבין הכוורות, על גבעה קטנה, עמד בניין שכמו ששיערתי, התגלה כמעבדת השיבוט לאדמי דבורה. לידו עמדה חללית בודדה, אפורה שצורתה צורת קונוס.
לשם אנחנו צריכים להגיע ולהשתלט על החללית.
אחר כך נצטרך ללמוד להטיס אותה.

6. ההילכדות
את המדענים אילצנו ללמד אותנו איך בנויה החללית ואיך להפעיל אותה. גם החזקנו אותם כבני ערובה מול כוחות האדונים שהקיפו את השטח. רק אחרי חצי שנה של אימונים "על יבש" הרגשנו בטוחים להפעיל את החללית ולילה אחד הסתלקנו משם, יחד עם המדען הראשי.
גילינו שיש במערכת הזאת עוד שלושה כוכבי לכת דומים לכוכב שלנו, שגם בהן גידלו האדונים כוורות של פועלים כמונו.
עדיין נחשבתי מוזר בין הלוחמים כשטענתי שיש עוד מערכות שמש ביקום, אולם כשטסנו מעל הצד השני של הכוכב יכולנו לראות אורות של כוכבים אחרים, שלא נגלו לנו מעולם מהצד שבו חיינו. גם את הכוורות בכוכבי הלכת האחרים בנו האדונים בצד המופנה לחור השחור המאפיל את כיפת השמים.

עברנו מכוורת לכוורת, אך רוב תושבי הכוורות האלה היו מעוניינים במרד עוד פחות מאלה שהיו בכוורת שממנה יצאנו, ובכל זאת אספנו עוד 21 לוחמים בשלושת כוכבי הלכת הנוספים.
היינו בסך הכל 35 מורדים כאשר נלכדנו.
שלוש חלליות ענק סגרו על החללית הקטנה שלנו, מאלצות אותה לטוס במסלול שאליו תמרנו אותנו.
המסלול הזה הוליך אל שדה הכבידה של החור השחור.



7. סיום
התאמצתי להזכר בטכניקה של ביטול היקום. ידעתי שבאמצעותה הגעתי אל תקופת העבר הזאת מן החללית שבזמן ההסטוריה האלטרנטיבית שלי, ובה נהיה חייבים להשתמש כדי להינצל.
אבל לא הצלחתי להיזכר איך ביצעתי את הטכניקה.

במיליונית השניה שבה חצינו את הנקודה שאין ממנה חזרה, הצלחתי לשחזר את הכל.
בטרם התחילה הכבידה ללחוץ ולקמט אותנו, הוריתי לתמקט ושאר המורדים לעצום את ראייתם, לנפנף בגפיהם ולבצע בדיוק את מה שאשדר להם לבצע.

ופתאום הייתי במקום אחר, צף בנעימות באיזה חלל, Wangooon לצידי, צפה גם היא.
ידעתי שהצלחתי.
ידעתי גם שהמורדים עברו בשלום לצד האחר של החור השחור.
בכך יצרתי את האבולוציה של ההסטוריה האנושית.

ועדיין לא הייתי בטוח שכבר נחלצנו ממצוקי החלל של זמן ההסטוריה שלנו.

מעבדות לחירות: תמצית סיפור גורלו של המין האדמי

חפא סיפר לנו הרבה סיפורים מן היקום, שלדבריו למד אותם בבית הספר של התבונה הגלקטית, לשם נלקח בילדותו ומשם חזר ישירות אלינו כדי לעזור לנו להתחבר לרשת הקוסמית.
בהסטוריה האלטרנטיבית תיארתי במשך שנה יקום על פי התגשמות הדברים שהוא תיאר.
חלק מהסיפורים שלו עסקו בראשית האדם, "המין האדמי", כפי שלדברי חפא, קוראים לנו ביקום.
לפי דבריו, המין האדמי נוצר בתחילתו במטרה אחת: לעבוד ולשרת את אדוניו-בוראיו, שהיו מעין תניני או חרדוני ענק שהגיעו לרמה טכנולוגית גבוהה, חמש מיליארד שנה לפני שעל כדור הארץ, באותה תקופה עולם של מים מלא יצורים חד-תאיים, יכול היה להיות מישהו שיחלום על טכנולוגיות כאלה ועל טכנולוגיות בכלל.
האדונים, שהתפתחו באיזור אחר של הגלקסיה, היו זקוקים לאדם, יצור קטן שהיה אז בעל כנפיים ודמה יותר לדבורה מאשר לאדם של ימינו, כדי שיבצע בשבילם כל מיני עבודות, שאת טיבן הברור לא הצליח חפא להסביר. לשם כך נברא, שובט והושבח ללא הרף במעבדות האדונים החרדונים.
בני האדם, כמו הדבורים, גודלו, לאחר שייצרו אותם במעבדה, בתוך כוורות ענק בהן עבדו כל ימיהם ולא שמעו מעולם על מושגים כמו חופש, שוויון, זכויות. אבל המוח שלהם נברא כך שהוא היה מסוגל כבר אז לחשוב מחשבות מורכבות ומופשטות.
אולי זה היה חלק ממהות העבודה שלשמה בני האדם נוצרו.
בני האדם היו אז אנדרוגינים – כל אחד מהם כלל בגופו את תאי הזרע, הביציות והשחלות, והתרבה מתוך עצמו. בהמשך, כאשר התחילו האדונים לחשוש מבני האדם, הם הפרידו אותם לשני מינים שכל אחד מהם חסר מחצית מאמצעי הרבייה.

תמקט, לפי הסיפורים שסיפר לנו חפא, הוא שמו של האדם הראשון שמרד נגד האדונים ונותר בחיים.
על מוצאו של תמקט (הלוחם הקדום) יש סיפורים שונים. חלק מהסיפורים גורסים, שבמוצאו הוא לא היה יצור אדם שפותח במעבדה, אלא יצור טבעי שבני מינו, הדומים לאדם, נוצרו בטבע ונכבשו במשך הזמן לעבדים. סיפורים אחרים טוענים שהוא נוצר מהפרייה שהשתמשה בזרע האדונים שהושתל בגוף אדם, ולכן הוא היה קצת אחר ושונה במחשבתו ובכוחותיו משאר בני האדם של תקופתו.
גם על המרד שהנהיג תמקט נגד האדונים יש גירסאות שונות, הפופולארית ביותר שבהן היא זו של אגדת אדמי הדבורה. בהסטוריה האלטרנטיבית שלי, יצא לי גם לחיות בעולמם.
כל הגירסאות מסכימות, שתמקט הושלך לתוך שדה כח בחלל, אולי חור שחור, שאליו היו האדונים משליכים את הפסולת שלהם, שכללה גם יריבים פוליטיים ובני אדם פגומים, כלומר כאלה שלא צלחו לעבודת האדונים.
שום דבר שהושלך לשדה הכח ההוא, לא יצא משם יותר.
אבל תמקט שרד שם, ואומרים שגם התחבר אל תובנות שהיו לכודות באותו שדה כח.
אולי היו אלה יצורים אינטליגנטים אחרים שנזרקו לשם על ידי האדונים, אולי מחשבות שנוצרו לבד מתוך התקבצות מאסות אדירות של חומרים יוצרי חלבונים וגלי חשמל (מה שנדרש בשביל מחשבה) שנלכדו בתוך שדה הכח, ואולי תובנות שנוצרו מתוך המחשבה של שדה הכח עצמו.
תמקט ראה שם הרבה אור לבן אשר חברי מסדר לוחמי הקרן הבהירה מאמינים שהוא אור ששרד מהאירוע של ראשית בריאת היקום, ואשר מלכתחילה נשא בתוכו תובנה.
תמקט למד שם דברים שאיפשרו לו לשרוד ולצאת משם מועשר בידע שסייע לו לשפר את הטכנולוגיה שהיתה בידו ולהמשיך את מלחמתו באדונים.
הוא יצא משם מחוזק באמונתו שכבר היתה קיימת קודם לכך, שבני האדם מסוגלים ליותר מאשר להיות כל חייהם עבדים, פועלים בכוורות של האדונים.
אבל עדיין הוא היה צריך לשכנע את שאר בני האדם שהם לא נועדו להיות כל חייהם עבדים, ושקיים עולם רחב יותר מהעולם שהם מכירים. לא הרבה מהם הלכו איתו בהתחלה, וגם הרבה זמן אחר כך.

חפא האמין שהרבה מהסיפורים שבתנ"ך ובמיתולוגיות, מקורם הוא מחוץ לכדור הארץ, בסיפורים כמו הסיפור הזה, אותם שמע בבית הספר הגלקטי. סיפורים אלה הדהדו מדור לדור ברשת הקוסמית הטלפתית, וגם אצל המין האדמי הצעיר מכולם, זה שבכדור הארץ, הם השתמרו, בגירסאות מקומיות.
אחת מהן, כך לפחות לפי חפא, נמצאת בחג הפסח, לא בסיפור שבו ניצלו בני ישראל את המצרים (ממנו למדתי שהמלה "לנצל" שנשמעת כמו חידוש לשוני בן זמנינו, היא תנ"כית) ואחר כך הטביעו אותם בים, לא בעשרת המכות ולא ב"שפוך חמתך", אלא בסיפור יציאת האדם מעבדות לחירות, דבר אליו נידון המין האנושי-האדמי, גם אם בניגוד לרצונו, עוד משחר ימיו ביקום, ובמחיר אשר משלמים סוללי הדרך הראשונים אל אותה חירות, כמו משה (שלא זכה להיכנס אל הארץ), פרומתיאוס הכבול ואחרים שלא את שמות כולם אנחנו יודעים, ממשיכי דרכו של תמקט איש הדבורה הקדום אשר הושלך אל החור השחור והוגלה גם על ידי חבריו.
ואולי כל הסיפורים הם הדהוד של סיפור קדמון אחד, המתרחש מחדש שוב ושוב.

חג פסח שמח.

מילון ההסטוריה האלטרנטיבית: לוחמי הקרן הבהירה

המסדר הגבוה ביותר בבית הספר של התבונה הגלקטית, אשר חפא הוא הראשון מכדור הארץ שהגיע ללמוד בו.
תנאי הקבלה לבית הספר של התבונה הגלקטית הם מאד קשים. למעשה, ההתקבלות לא תלויה ברצונו של המבקש להתקבל, ולרוב, עדיף שלא יביע את רצונו. כוחות שאף אחד לא מבין אותם, הם המשפיעים על ההחלטה מי יתקבל ומי לא, ואמירה ידועה היא שהכוחות לעולם אינם מקבלים את מי שלהוט להתקבל.
וקשים יותר מאלה, אם כי נראים הוגנים יותר, תנאי הקבלה למסדר לוחמי הקרן הבהירה.
חפא התקבל לשניהם, ומלבד היותו הראשון מכדור הארץ שזכה לכך, היה גם הצעיר ביותר ביחס לסולם ההתפתחות ההסטורי האבולוציוני ביחס לסולם ההתפתחות ההסטורי האבולוציוני בפלנטה שלו, שהתקבל לשם אי פעם.

לוחמי הקרן הבהירה מאמינים שיש ביקום תבונה שהיתה קיימת ביקום מרגע שנוצר במה שאנו מכנים "המפץ הגדול", עוד בטרם היו בו כוכבים, גלקסיות וחורים שחורים. הם קוראים לתבונה זו התבונה של קרן הבריאה, ולפעמים גם התבונה הראשונה. את התבונה הזאת פגשו תמקט הלוחם הקדום ואנשיו בתוך החור השחור, אליו הושלכו כאשר מרדו באדונים, והמפגש איתה שינה את קורות חייו של המין האדמי ביקום.
תמקט נחשב למייסדו הישיר של מסדר לוחמי הקרן הבהירה.

לוחמי הקרן הבהירה אומרים שהאור שבמרכז הגלקסיה שבוי תמידית בידי החור השחור היוצר אותו בעצם בתהליך בלתי פוסק של ריסוק עולמות, וכך גם התבונה הטובה שמזוהה עם אותו האור, שבויה בדרך כלל על ידי האופל ומקיימת ובונה אותו. לוחמי הקרן הבהירה צריכים תמיד לפעול נקודתית, ובמקום שהם מזהים תבונה גלקטית טובה, לשחרר אותה מתפיסתה של תבונת האופל, וזוהי פעולה שאיננה נגמרת אף פעם.

Dictionary of Alternative History: The Bright Ray Warriors
The highest order in the school of galactic wisdom, of which Chapa is the first from Earth to come to study.
Admission requirements to the school of galactic wisdom are very difficult. In fact, acceptance does not depend on the desire of the applicant to be accepted, and for the most part, it is better for him not to express his desire. Forces that no one understands are what influence the decision of who will be accepted and who will not, and a well-known saying is that the forces never accept those who are eager to be accepted.
And more difficult than these, though seeming fairer, are the conditions of admission to the Order of Bright Ray Warriors.
Chapa was accepted for both, and besides being the first of the Earth that won it, he was also the youngest, relative to the evolutionary historical evolutionary ladder on his planet, ever accepted there.

The warriors of the Bright Ray believe that there is wisdom in the universe that existed in the universe from the moment it was created in what we call the "Big Bang", even before it had stars, galaxies and black holes. They call this wisdom the wisdom of the ray of creation, and sometimes also the first reason. This wisdom was met by the ancient warrior and his people inside the black hole, to which they were thrown when they rebelled against the masters, and the encounter with it changed the resume of the human race in the universe.
Tamkat is considered the direct founder of the Order of the Bright Ray Warriors.

The Warriors of the Bright Ray say that the light at the center of the galaxy is constantly captured by the black hole that actually creates it in a relentless process of crushing worlds, and so is the good intellect identified with that light, usually captured by darkness and sustaining and building it. The warriors of the bright ray should always act spot-on, and where recognizing good galactic intelligence, free it from the perception of the intelligence of darkness, and this is an action that never ends.

חזיון דרך

על גבעה ישָנָה
מכוסה עשבי אביב
אני נעצר בלב הדרך
מתעטף בחלום
מן החלומות
שאי פעם השארתי כאן.

אחר כך יהיו עיני תרות באספלט
אחר מציאוֹת
זרוקות אל המדרכה

בעודי חולם את שארית המשך דרכי

בקצה רצועת הזמן

יום אחד נותר לנו. והוא היום
סופו של החודש שאין אחר לו
לא יהיו לנו יותר זמן ומחשבה
אחרי היום הזה.

יום הקרקעית
ואולי יום הפסגה.
יום לשבור מחסום אל מרחבים קסומים
עד שפתע הוא ייגמר.

אבק של כוכבים מתפוצצים מלווה אותנו תמיד
מאז היום ההוא
בדרך אל היום ההוא
כמו אומר שאפשר לעצור את הזמן.

אופטימיות זהירה

כמו שאחרים כותבים, הבחירות מסמנות ניצחון לנושא החברתי, רצון לראות אותו על סדר היום.
גם בהצלחה של פרץ, אחרי שכל הגזענים עזבו את מפלגת העבודה, להישאר על 20 מנדטים.
גם בנוק אאוט שביבי קיבל.
גם הצלחת מפלגת הגימלאים באה קודם כל כתשובה ישירה לו, למרות שהגימלאים האלה הם לא הגימלאים הכי עניים במשק והמנהיג שלהם הוא יותר מדי בטחוני. מעניין איך הם יתנהגו בכנסת, אם ישמרו על זהות או יתמזגו במשך הזמן עם אחת משתי המפלגות הגדולות. אגב, הנחמה הקטנה שהליכוד קיבל בכך שבספירה הסופית הוא חוזר להיות מפלגת הימין הגדולה (והלוואי שתישאר ככה גדולה) שימחה גם אותי, לא בגללו אלא בגלל שלליברמן קצת יוצא האוויר.
גם המנדט החמישי של מרצ שימח אותי, למרות שהשנה לא הצבעתי בעדם. 'הקרוי שמאל במקומותינו' לא התרסק. הימין (כלומר ימינה מקדימה) יצא קטן ממה שקיוה, הציבור הראה לו שהוא כבר לא רלוונטי.
אולי לא מבחינה דתית.
אחד המחירים הפחות נעימים של כל זה הוא שש"ס עשויה לקבל את תיק הפנים. כל אלה שהלכו לים ביום הבחירות, אולי בפעם הבאה הם יחשבו. ויחשבו טוב, כי בשנים הקרובות אנחנו צפויים להתגברות הכח הדתי וזה יהיה הסיפור כבר של הבחירות הבאות.
אבל כללית, מה שחשוב זה שיש מצב לסדר יום חברתי, אם העבודה תדע לדרוש ואם תקום חזית חברתית, שתשמור על אולמרט שהוא עדייין ימין כלכלי, שלא יעשה כל מה שהוא רוצה. לחשק אותו במקומות הנכונים. העם נתן לכך מנדט. ושוב תודה מיוחדת לביבי.
וקודם כל להפסיק את תכניות ההשמדה הקיימות, בעיקר זו של ויסקונסין. אפשר לעשות את זה, ביחד עם העלאת שכר המינימום ועוד דברים שיתנו מירווח נשימה גם למי שלא חבר של העשירים.
וגם להמשך ההתנתקות ההתכנסות או איך שיקראו לזה, העיקר שזה יהיה.
עכשיו יש הזדמנות. עכשיו הזמן, ושרק הפוליטיקאים לא יחרבשו את זה, כמו שהם יודעים.

שומר על אופטימיות זהירה.
חוזרים אל הגלקסיה

למרות שהחלק שלנו עוד לא התחיל.