לחפא היה פעם שם אחר, אי אז, לפני שהוא נתלש מכדור הארץ.
כלומר, שם מן הסוג שרושמים במשרד הפנים, בתעודות הזהות. שם בשביל דרכונים ורישום משטרתי.
לא היה אכפת לו לגלות לנו אותו. הוא ממילא כבר מזמן התנתק ממנו, ולא היה לו שום דבר רגשי ביחס לשם הזה. אני חושב שגם לא היה אכפת לו אם הייתי מגלה לכם, כאן, את אותו שם רשמי, שעדיין נמצא בכיסו באיזו תעודת זהות מרופטת. לפעמים צריך, לשלם שלמונים לממונים על המעברים, אותיות ומספרים הם שוחד שמן מאד לממסד, האוכל ובולע אותם בעומק מרתפיו הממוחשבים היום, ידנים בעבר.
אותו עבר שבו חפא לא חשב מעולם שיבוא יום שהוא יהיה מסוגל להיפרד מהשם שלו. הוא היה כל זהותו, את כל מה שהוא, תלה בשם הזה. לא האמין שיש בו צדדים שהם מחוץ לגבולות השם.
"עכשיו אני איש בלי שם" אמר לנו חפא, "תנסו אותי ותראו".
בלי שם אתה נזיל ומגיע לכל מקום, בלי שם אתה יכול שיהיו לך אלף שמות, לאחוז בהם ולהרפות מהם לפי רצונך. אתה לא חייב דין וחשבון, והם לא יכולים לשים עליך ידם, אלה שתמצית חייהם היא לשים יד על אחרים ולכלוא אותם, כפיצוי על כך שהם עצמם כלואים. לכל אחד עשו את זה מקטנותו, אמר חפא. הרגילו אותנו להזדהות עם השם שלנו, לענות עוד לפני שקוראים לנו בו. כך קיצצו לנו מה שנשאר שארית מכנפי הדבורה הקדומות שאי פעם האדם נולד איתן.
חפא סיפר לנו על הטקס שבו שרף את השם שלו. אי שם בחלל, במחיצת ידידיו החייזרים, שלחלק מהם, בעולמות שלהם, היו בעיות דומות ואף מסובכות יותר, וחלק עמדו בצד וצחקו על כל זה.
אבל כל אחד יכול להשתחרר מזה. גם כאן, על האדמה, כך טען זה שאני מכנה אותו חפא. הוא ימשיך לשאת תעודת זהות ולהעמיד פנים שהוא עונה אם קוראים לו. אבל בפנים, הוא יהיה חופשי מכל זה. כמו בלון מלא אויר, כמו נוצה, קל ברוח. עף לאן שהוא רוצה, ובעל יכולת גישה אל צדדים נסתרים שבו, אותם צדדים שלעולם אין השם מכסה ולפיכך כל עוד הוא קיים, הם לא קיימים, ואדם שלא מכיר את כל צדדיו, אתם צריכים להודות, עשוי להיות אדם מוגבל מאד. ואולי לכל החיים. "ובכן, נראה אם אתם בשלים כבר להיפרד מהשם שלכם" כך אמר יום אחד לצבי, לי, ולעוד שלושה מחבורת המחץ שהזדמנו באותו יום לאיזור.
זה נראה לנו קוסם למדי, הרעיון הזה. זרמנו עם המלים שלו עד שהגענו לחצר אחת גדולה ונטושה שהיתה באיזור, שעצי אקליפטוס הקיפו אותה. חפא נתן לכל אחד מאיתנו קליפת אקליפטוס. כל אחד חרט על קליפתו את שמו, שם משפחתו, ותעודת הזהות, אלה שכבר היתה להם. אחר כך אספנו כמה עלים יבשים וענפים מן החצר הזאת, וחפא הדליק מדורה.
"אם אתם תרצו, עכשיו זה יהיה טקס הפרידה מהשם שלכם. או יותר נכון, טקס ההיכרות הראשונה שלכם עם עצמכם האמיתי, שתתחיל ברגע שקליפות השם הישן שלכם ייזרקו לתוך האש הזאת. אבל אני צריך להזהיר אותכם. ההיכרות הזאת יכולה להיות מבהילה מאד. אל תמהרו. יש לנו עוד את כל הערב צעיר. תחשבו על זה טוב" אמר חפא.
ישבנו כך שעה מסביב למדורה, צוחקים, מעבירים קטעים. צבי הציע להביא אפילו פינג'אן מהבית שלו שנמצא הכי קרוב, ולעשות קפה. חפא הציע, שאת הקפה נשתה אחרי. אחר כך שתקנו, יותר נכון, כל אחד התבודד עם קליפת האקליפטוס שלו, והתחיל להיות לא נעים באויר,עד שחפא אמר: "טוב. אז אתם נותנים לי עכשיו את הקליפות?"
הוא ידע שלא ניתן לו. עדיין לא היינו מוכנים.
כבר היה חושך. לקחנו איש איש את קליפתו, ובלי לומר מלה יצאנו מן החצר.