את מי, למשל, צריך להחרים

קהילת צרכני הקפה כמרקחה.
דבריו האומללים והמטופשים של סהר שפע, ממנהלי 'ארומה', כלפי אחת העובדות, הביאו לשורה של הפגנות והכרזות "אני מחרים".
סהר שפע כבר נפרד, עפ"י פסק הדין, מ100 אלף ש"ח (קצת יותר מה800 דולר שהוא טוען שהוא מרוויח בדקה), ולא שאני שולל חרמות כאלה, על אף שהנפגעים בסופו של דבר עשויים להיות העובדים הקטנים, שיאבדו את מקום העבודה שלהם אם יותר מדי אנשים יחרימו את הרשת. הם לא אשמים בדבריו המטומטמים של הבוס.
אבל אם כבר להשתמש באנרגיית ההחרמה הזאת, כדאי להשתמש בה למקרים אקוטיים יותר ושפוגעים, לדעתי, במספר רב יותר של אזרחים.

בעתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח, מסופר הסיפור הבא:
"המעסיק פירסם בתחילת 2006 מודעת דרושים לתפקיד מנהל מכירות. התובע, בעל ניסיון רב בתחום, הגיש את מועמדותו לתפקיד, ועבר בהצלחה את כל מבחני המיון והראיונות. מנכ"ל החברה כבר הודיע לו כי הוא נמצא ראוי להתקבל לחברה, בכפוף לכך שיעבור "בדיקת מהימנות" שנקבעה לו במכון הפוליגרף.

במסגרת התשאול שקדם לבדיקת הפוליגרף ובבדיקה עצמה תוחקר המועמד ביחס לתחומים שונים בחייו. לפי התביעה, רבות מהשאלות היו פולשניות, ולפחות בחלקן בלתי רלוונטיות לבחינת התאמתו לעבודה. אך מכיוון שנאמר לו כי מטרת הבדיקה היא אך ורק לבחון את מהימנותו, ניאות התובע לחשוף פרטים מוצנעים רבים.

החוקר עבר על כל צעד ושעל שהתובע עבר בחייו, לרבות תחנות זניחות מעברו הרחוק. אגב כך התבקש התובע לפרט את מהלך שירותו הצבאי. "התובע סיפר על שירותו בסדיר ובקבע ועל שירות המילואים ממנו השתחרר לפני מספר שנים", נכתב בתביעה. "מהות השאלות ואופן הצגתן פגעו בכבודו ובפרטיותו של המועמד. תחושת הפגיעה גברה ביתר שאת כאשר חובר למכשיר הפוליגרף לצורך אימות תשובותיו".

עוד נטען בתביעה, כי המועמד נדרש לחתום על הצהרה כי הוא מסכים לעבור את הבדיקה "מרצונו החופשי". התובע ציין כי לא התייצב לבדיקה מרצונו החופשי, אלא נדרש להגיע אליה על ידי המעביד. בתגובה ענה החוקר: "אני מציע לך שכאדם בוגר אל תתחכם; יש מצבים שלא מתחכמים בהם". בלית ברירה חתם התובע על הצהרה.

לאחר הבדיקה הגיע התובע למשרדי החברה, החל בחפיפה עם קודמו בתפקיד, ואף הוצג בפני עובדי החברה כמנהל המכירות החדש. אלא שבערב התקשר המנכ"ל אל התובע ובישר לו כי לא יוכל להעסיקו בחברה, מכיוון ששוחח עם מכון הפוליגרף וגילה כי "ישנם עניינים, כמו השחרור ממילואים, שאינם עולים בקנה אחד עם ערכי החברה ועם תפישת עולמי האישית כמנהל."

שני דברים פסולים יש כאן
1. כפיית בדיקה שפוגעת בפרטיות על אדם "מרצונו החופשי".
2. ההסתמכות על נושא השירות הצבאי באזרחות.

כמה אנשים הושפלו וכבוד האדם שלהם נרמס, כשנאלצו לעבור בדיקות מן הסוג הזה, של פוליגרף, גרפולוג, ועוד, שאיפשרו לבוס למחוק בגחמת רגע כל נסיון או כישורים שהיו להם, בגלל איזה עיקום בע', או בגלל שלא השתחררו מהצבא בדיוק עם נתונים של אלעזר שטרן?
זה קורה כל יום, זה מונע מאנשים פרנסה, זה משפיל אותם וממית אותם. זה קורה בצורה אפורה, עם מעט ביטויים "סקסיים" ומפלילים כמו ההתבטאות של שפע, די קשה להוכיח את כל המקרים, אבל הם רבים ואקוטיים יותר מאותו מקרה של העלבה שהתפרסם.
אני כבר הצעתי פעם, ואני מציע שוב: להכתים להכתים להכתים.

לאסוף רשימה שחורה של מקומות כאלה, שהוכח שמנעו פרנסה מבני אדם על בסיס שיקולים מהסוג שהועלה בסיפור המדובר.
באינטרנט זה קל לעשות זאת – לפתוח אתר ולהביא אליו ראיות (צריך להתאמץ קצת)
ולהתחיל להחרים!

יש כאן רשת רחבה של מעבידים, שנעולים על סוג של פסיכופתיזם שאותו למדו (בד"כ) בצבא. הם מרגישים שהם אלוהים, שהם יכולים לחתוך גורלות אדם באטימות, רוע לב ונבזות, כי שום דבר רע לא יקרה להם.
ולעסק שלהם
ולכסף שלהם!

אם הם ידעו שהם נמצאים ברשימה שחורה, ועלולים להיות מוחרמים (ולהפסיד כסף), אולי הם יפחדו. עצם הידיעה שמישהו שם אותם ברשימה שחורה (מה שהם אוהבים לעשות לעובדים ולמועמדים לעבודה אצלם) עשויה להפחיד אותם, ולגרום להם לנהוג אחרת.
בוודאי לא כולם. חלקם.
הרבה מזה תלוי בכם.
זה רעיון שאני רק מתחיל לפתח. צריך לגלגל אותו עוד.
אתם מוזמנים להעלות הצעות.

Sheriot B 3

To the rest and to inheritance who comes
When they, outside, are arranged to knock you to bleeding
Who, do you think, is gonna leave you
Where do you think you have landed.
You're gonna have no choise but the artist's insanity.

I would want to love you
beyond everything.
Let run away from courts of kings,
feasts where they take the poor man's lamb
Run away from everything they want to know
To a land of our own.

To go to you in spite of decisions
In spite of what they'd already fixed, at councils
Protocols never to be writen on paper.
We have a place right here, right now
Of their anger and of their fury.

You're searching for me
You're not lost in space.
I can see you
I'm your god, your guide
Don't let go
I'll reach to you
Whether they like it or not.
They're looking with faces not understand,
Sealed faces without utterance.
But their eyes are breathing out
Arrows of jeering.

Let the pink smoke cover up your eyes.
They want you in their bed.
Hunt you, with this jeering
The evil's, the coward's wreapon.
My arrows are sharper than that,
For my arrows are created from the universe.

שירה ותרגום Sheriot B 2

Anything.
After, a consciousness.
After, a flow
And seas became days
and moons turn for mounts.
And years had been already counted.
And myths yet had preserved the knowledge.

An Idol.
After, milions of forgotfulnesses
Myths already did not say anything.
Wearinesses
Awakenings
Creations
And frameworks had preserved what was left to preserve.

Rules.
For Heaven above.
For Earth below.
A consciousness fought against denails.
Kills.
Destrutions.
Wars.
Conquests.
Victories.
Defeats.
Cultures had preserved universal treasures.

Memories
National experiences.
The Individual's consciousness.
He heirs values, principles heavy for carry
Rules for his mind
His body still absorbs the flows.

And he's fighting against the denails.
Building the state of his.
Fighting against the other.
But it is himself.

Sheriot B 2

משהו.
אחר כך מוּדעוּת.
אחר כך זרימה.
והימים נהיו ימים
הירֵחים לחודשים
וכבר ספרו את השנים
ומיתוסים שימרו עדיין את הידע

צלם
אחר כך מיליוני שִכחות
המיתוסים כבר לא אמרו דבר
עייפויות
התערוררויות
יצירות
ומסגרות שימרו את שנותר לשמר.

חוקים
לשמים ממעל
לארץ מתחת
תודעה נלחמת בכפירות
הריגות
השמדות
מלחמות
כיבושים
נצחונות
תבוסות
תרבויות שימרו אוצרות כוללים

זכרונות
חוויות לאומיות
תודעת יחיד
יורש ערכים עקרונות עד בלי שאת
חוקים למודעותו
גופו ממשיך לקלוט את הזרימות

והוא נלחם בכפירות
בונה את מדינת עצמו
נלחם באחר
אבל זה הוא עצמו

חוק ההסדרים (1)

"באחת אחר חצות, לאחר דיון של כמה שעות, יצאו אמש מזכ"ל ההסתדרות ישראל קיסר ושר האוצר יצחק מודעי מפגישה, שהתקיימה בביתו של ראש הממשלה שמעון פרס בירושלים. בצאתם אמרו לכתבים, כי ראש הממשלה ושר האוצר רק דיווחו לקיסר על כוונות הממשלה. קיסר נראה שפוף בצאתו מביתו של ראש הממשלה, וסירב לשוחח עם עיתונאים. מתברר, כי לא התקיים דיון עם קיסר, אלא רק נמסר לו חד צדדית על צעדיה הכלכליים של הממשלה. קיסר הוזעק לירושלים במוצאי שבת לקבל ממקור ראשון דיווח על כוונות הממשלה להפחית בשיעור ניכר את שכר העובדים". [הארץ, 20.6.85]

לפגישה בבית ראש הממשלה בא קיסר כנציגם של מיליון וחצי חברי הסתדרות – רוב המועסקים במשק באותם ימים. בחודשים שקדמו לפגישה, ההסתדרות של קיסר היתה שותפה מלאה בעיצוב המדיניות הכלכלית יחד עם הממשלה והמעסיקים, ואף הסכימה לשחיקת שכר העובדים כדי להביא לשיפור במצב הכלכלי. משמעות ההודעה שקיבל קיסר באותו לילה היתה פשוטה: מעכשיו – העובדים מחוץ למשחק. אנחנו, ראש הממשלה ושר האוצר, נקבע איך ייראה המשק בישראל"
מתוך הבלוג 'לחץ חברתי'

כך, לפני קצת יותר מ21 שנה, נולד חוק ההסדרים, חוק שראשיתו בתקנות לשעות חירום שהותקנו באיצטלה של מאבק במצב כלכלי קשה שהמדינה היתה נתונה בו, ולא בוטלו גם כשהמדינה יצאה מאותו מצב (כשבפעם הלא-אחרונה, הקורבן שעל גבו התאפשרה היציאה היה האזרח הקטן), אלא הפכו לחוק, המחדש את עצמו משנה לשנה.
באותם ימים אני התעניינתי מעט מאד בכלכלה, ושמעון פרס נראה בעיני כמו בעיני רבים כדמותו הטראגית של 'האיש הטוב', יונת שלום וסוציאליסט. מנהיג 'המערך' שלא מצליח לנצח בבחירות רק כי 'העם הברברי' מעדיף עליו את הימין, ראיתי בו סמל להזדהות איתו.
מאז ראיתי איך בעלי ההון מתעשרים, פקידי האוצר נעשים מלכים ומקמצים ידם בעיקר על החלשים וכנגד תקציבים חברתיים, ואיך נותנים להם את הכח לעשות את זה המשכיה של אותה 'תקנה קטנה לשעת חירום' שראש הממשלה דאז, אותו בעל פני דמות היגון נתן לה את ידו, ולא פעם ראשונה ולא אחרונה שהוא נתן את ידו לדברים הכי אומללים שצמחו כאן במדינה. הפעם האחרונה היתה ממש, לפני יומיים, בתמונה זו (סטולה מה"ארץ") המראה אותו נותן יד לשינויי הממשל החדשים למען המלכת ולדימיר עלינו, ומסכמת כמו אנדרטה שמיותר להוסיף לה מלים, את דרכו האמיתית של יונת השלום והסוציאליסט הזה, שתמיד מפסיד, אבל תמיד מצליח למקם את עצמו בצמתים הכי קריטיות של ההסטוריה, ולא חשוב בשבילו אם לטובה או לרעה, העיקר שהוא נמצא שם.




שמעון באנדרטה יצוגית –
יד לחוק הפיהרר (זכויות הצילום: "הארץ")

חוק ההסדרים (2)

ואחרי קצת הסטוריה, להווה:
מה משמעותו, בתכלס, של חוק ההסדרים?
משמעותו, באופן הפשוט ביותר, הוא שבכל שנה, כאשר מוגש התקציב, רשאי משרד האוצר, במטרה לעמוד בתקציב, להוסיף הוספות משלו, בצורה של 'חוק' שהוא למעשה אוגד של תוספות או יותר נכון לומר החסרות: קיצוץ פה, הפרטה שם, תוספות שכל אחת מהן פירושה יצירת חוק חדש או ביטול חוק קיים (ש'עולה יותר מדי' בעיני פקידי האוצר), והכל בשם המטרה הקדושה של עמידה בתקציב.
מה הדברים הגרועים שבזה?
בעיני, לפחות:
– הסעיפים של חוק ההסדרים אינם נידונים אחד לאחד. חברי הכנסת מצביעים על הסעיפים, שכל אחד מהם הוא כאמור חוק הראוי לדיון מפורט בעיני עצמו, בחבילה אחת. אולי מיותר להוסיף, שההצבעה על התקציב נעשית בתום מרתון ממושך, על חברי הכנסת, בעיקר אלה שבקואליציה, מופעל מכבש כבד של לחץ להעביר את התקציב, והם אינם כשירים, בייחוד בשעות הקטנות של הלילה שבהן מאושר התקציב, לדעת על מה הם מצביעים.
– פקידי האוצר, המכינים את חוק ההסדרים, מקבלים כאן למעשה סמכות ואפשרות לבטל חקיקות שהכנסת כבר קיבלה, והחוק הזה הוא בידם פשוט מאד מכשיר עוקף דמוקרטיה. חקיקת ההסדרים נעשית בלא דיון ובלא השתתפות אלה שחוקקו את החוקים שאותם מבטל/משנה חוק ההסדרים. פקידי האוצר גוזרים, וזהו. הם החותם האחרון, המאשר (או לא) ולא הכנסת, שאמורה להיות החותם האחרון על חוקים במדינת ישראל. אז אם חשבתם ש"הכנסת היא שמחוקקת חוקים", כאן מסתבר שטעיתם.
– דבר שמקבל חשיבות, לאור העובדה שפקידי האוצר ידועים בדאגתם החברתית שאיננה גבוהה במיוחד, בלשון המעטה, לקבוצות חלשות ומוחלשות בפוטנציה ובראייתם הצרה את הדברים דרך משקפי העלות הכלכלית, מנוכרת מכל תחושות של חמלה והצדק: החוקים שקל ביותר לפגוע בהם, כפי שההסטוריה גם הראתה בשנים האחרונות, בהן שלטה כאן כלכלה קפיטליסטית טורפנית שפקידי האוצר לא מעט הם אדריכליה, הם החוקים החברתיים.
כך למשל, יכולים פקידי האוצר:
להוריד עוד ועוד את קצבאות הביטוח הלאומי, שנה אחרי שנה,

לדחות עד קץ הימים את שיקום נפגשי הנפש, ולא משנה מה הכנסת חוקקה עבורם

לפגוע בחינוך

להפריט כל דבר
ועוד ועוד.
באין מפריע בידם.

דיקטטורה אחת, שמשלימה את הדיקטטורה השנייה, הצבאית-בטחונית שהיא אולי זאת שהכשירה את הדרך להפוך את הפוליטיקאים למריונטות של גורמים עלומים (כמה מאיתנו מכירים שם של פקיד אוצר, אפילו אחד, שלהחלטותיו יש השפעה כה רבה על חיינו?), מהרסי-דמוקרטיה, ואת האזרחים לעדר שמעט מאד מגורלו, מן היכולת לדעת ולהחליט מה הוא יעשה מחר, נמצא בידו. שמעט מאד קשר יש בין מה שהוא רוצה, לבין הכיוון שאליו הולכת המדינה.

פירוט רחב יותר של החוק ועוולותיו נמצא אצל יואב ויאיר, בעלי הבלוג 'לחץ חברתי', שהחליטו לצאת בפרוייקט מיוחד למלחמה בחוק הזה, אולי בפעם הראשונה בהסטוריה.
והיום, זה עלה גם כנושא בדף החם.

אני אמשיך לעקוב אחרי פרוייקט זה שהוא במידה רבה ניסוי ראשון ולא אחרון בשאלה האם ומה יכולים בלוגרים לשנות בישראל.
תוצאת הניסוי חשובה לי אישית, ובינתיים, מי שעוד לא הספיקו (ומתנגדים לחוק), מוזמנות להדביק אצלם את הסטיקר שלמטה:

הייתי שם בכל זאת

למרות השורות האחרונות שכתבתי כאן.
אולי אם לא היתה לי במקרה אפשרות גישה נוחה אתמול, הייתי מוותר, כמו הרבה שויתרו.
והפסידו הפנינג נחמד, בסך הכל, ביום הכי יפה של השנה.
הימים הבהירים האלה בתוך החורף, הם הימים הכי יפים של השנה.
יותר מק"מ ממתחם האירוע (על יד בית המשפט העליון), השוטרים ביקשו ממני תעודת זהות. בכל השטח הזה, ומשם והלאה, לא ראיתי אף עויין. אף דוס, אף כהנאצי. קשה לי לקנות, שמאסת כוחות המשטרה שהיתה שם (יותר שוטרים ממספר הנוכחים בעצרת, לפי "הארץ"), על פני מתחם כל כך גדול, לא היתה מסוגלת להגן על מצעד, לו היה צועד. אבל ברור שתחושת הנצחון של הכלבים (סליחה על העלבון לחיה) הורידה מהם את המוטיבציה להפריע, ולכן השוטרים שאני ראיתי לפחות, נראו בדרך כלל משועממים ועם המון זמן למלא טוטו.
רק מאוחר יותר התברר לי שבמקומות האחרים, הם התעסקו בדברים החשובים באמת.
מלמעלה ראיתי המון מושבים כתומים ריקים. הדג נחש היתה באמצע הופעה. איש אחד עמד עם שלט "שחררו את ירושלים מן הקודש החונק" או משהו כזה. הסדרנים הסימפטיות בכניסה נתנו לנו סרטים ורודים עם מדבקה, כדי שהשוטרים ידעו שעברנו בדיקה בטחונית.
בדיוק כשנכנסתי הדג נחש נתנו את "הנה אני בא!", ובמקום שהגעתי אליו היתה תחושה של מתמלא מרגע לרגע, הרגשה קצת יותר טובה. אבל התקשיתי להחליט אם מספר המשתתפים בהפנינג עולה על מספר המשתתפים באירועי יום הסטודנט שהייתי בהם במקום הזה, לפני שנים. דב חנין, הנציג שלי בכנסת דיבר, דיברו עוד כמה. שתיתי כוס בירה אחת, קניתי בייגלה, והלכתי. העיר מסביב נראה שבה לשפיותה, כמו שאמר מפקד המשטרה, אבל זו לא חכמה בתנאים האלה, ואולי ביום שמש כזה. המלחמה נדחתה לבינתיים, יום הדין וסוף כל הסופים. בשנים הבאות, אם נחיה, אולי נזכה למצעדים אמיתיים, בינתיים אני ממשיך לצעוד את מצעד הגאווה היום יומי שלי בעצם הימצאותי במקום שאני נמצא, וחולם שלפחות כמספר המשתתפים באירוע אתמול, ישתתפו למשל במצעד הגאוה של המושמטים (בין עוד מצעדים שצריכים לצעוד).