כח הזמן הנע בחלל
בוא תראה לי איך גוברים כעת על הפחדים
מול שעונים בורחים, בראשי ההרים.
החומה שהיתה, דומה כעת היא מתחזקת
לא מספיקה יותר זריחה מטורפת
אולי רק זריחה אחרונה
וכמה עצוב שהיא לא תחזיר
את הדממה ההיא, הבוטחת, של כח ממשיך לזרום, את השדרים
שבחגוי הסלע היו נחבאים
ואולי כן, מי יודע
בין בתרים של אלפי שנה
כל קוי הגבול נמחקים הרי, על ידי החול
"ואני יכול להתקשר אל הכל
והכל חי, מקיף את העולם".
(מחוה לשיר ראש שנה אחר, שנכתב לפני הרבה שנים).
וזהו.
אגב, מי לקח במצעד גל"ץ? (לשנים הרחוקות אני מחובר יותר טוב מאשר לשנים הקרובות).
ארה"ב
Melanie – Brand new Key 25/12/71 שיר שעד היום לא כולם מבינים למה התכוון.
30/12/72 Billy Paul – Me and Mrs. Jones (הוחלף בתחילת 1973 ע"י You're So Vain של קארלי סימון.)
29/12/73 Jim Croce – Time_in_a_Bottle (נהרג 3 חודשים קודם בתאונת מטוס).
4/1/75 Elton John – Lucy in the Sky with Diamonds
25/12/76 Rod Stewart – Tonight's the Night (Gonna Be Alright)
| Bee Gees – How deep Is Your Love 31/12/77 |
CHIC – Le Freak 30/12/78
29/12/79 Rupert Holmes – Escape (The Pina Colada Song)
27/12/80 John Lennon – Just Like Starting Over
26/12/81 Olivia Newton-John – Physical
25/12/82 Daryl Hall and John Oates – Maneater
31/12/83 Paul McCartney and Michael Jackson – Say Say Say
29/12/84 Madonna – Like a Virgin
28/12/85 Lionel Richie – Say You, Say Me
27/12/86 The Bangles – Walk Like an Egyptian
בריטניה
בעוד שהמצעד האמריקאי מתבסס על שיקלול כללי שעושה מגזין ה"בילבורד", המצעד הבריטי התבסס על מכירות של סינגלים, מה שגרם לזמרים לנסות לכבוש את פסגת המצעד בסוף השנה ב"להיטי כריסטמס" שבדרך כלל נפוגים מהר, ולפחות בארץ הם לא מוכרים. כך למשל Slade – Merry Xmas Everybody (1973) וMud – "Lonely This Christmas (1974), Shakin' Stevens – Merry Christmas Everyone (1985) והגדול מכולם: Band Aid – Do They Know It's Christmas? שיר מופע הצדקה למען רעבי אפריקה, שחזר לאותו מקום גם ב1989.
שירים משמעותיים יותר היו Queen – Bohemian Rhapsody שעלה למקום הראשון ב29.11.75 והוביל במשך 9 שבועות, ונמצא במקום הרביעי במצעד המכירות הכללי של כל הזמנים בבריטניה, Wings – Mull Of Kintyre / Girls' School שגם הוא הוביל 9 שבועות, Pink Floyd – Another Brick In The Wall (שהוביל גם בראש מצעד המחץ) וThe Human League – Don't You Want Me. שירים אחרים מעניינים שהובילו בסוף השנה הם Johnny Mathis – When a Child is Born (Soleado) (1976) שקיבל גם גירסה עברית של יהורם גאון, מקהלת הילדים הציפציפית St Winifred's School Choir – There's No-one Quite Like Grandma (1980), הגדול מכולם: Renée and Renato – Save Your Love (1982) ושיר האקפלה היפהפה The Flying Pickets – Only You (1983).
בדצמבר 2004, קצת פחות מ5 חודשים לעלייתו של בלוג זה לאויר העולם – נרשם השיא הנמוך ביותר של כניסות כאן – 54.
גם דצמבר שעבר היה חלש, יחסית לקודמיו. פברואר וינואר 2005 (בסדר זה) היו חלשים ממנו בטבלה השנתית, אבל הוא קיבל אצלי באופן פרטי מעין סטיגמה של "החודש החלש". זה גם קשור מאד במצב רוחי הכללי בחודש הזה, בחשק לכתוב, ובכלל.
השנה, דצמבר שבר את הסטיגמה הזאת, ובסיכום השנתי הוא נמצא כרגע במקום הששי וצפוי לעבור את אוקטובר, ולסיים את השנה במקום החמישי.
החודש החזק ביותר השנה, ובממוצע הכללי, הוא חודש יולי שקבע השנה, שיא של כניסות שאין דומה לו עדיין, וגם את שיא הכניסות ליום בכל הזמנים, בעקבות הפוסט הזה, שמחזיק גם בשיא התגובות. הוא גם החודש שעלה בצורה המרשימה ביותר השנה לעומת מצבו בשנה הקודמת – 283.3% (אם כי עלייתו של דצמבר בשנה הקודמת, למרות שהוא נמוך עדיין בטבלה הכללית, גדולה יותר). אחרי יולי נמצאים אוגוסט, ספטמבר ומאי. אחריהם דצמבר כאמור, אוקטובר (אלוף השנה שעברה), נובמבר ויוני.
חודש מרץ, העמוס ביותר מבחינת מספר הפוסטים, נמצא רק במקום התשיעי, מה שמלמד שלא בהכרח קיים קשר בין כמות הפוסטים למספר הכניסות. הוא נופל ב22.3 מהממוצע השנתי (הקטן רק במעט ממס' הכניסות שהגיע אליו בלוג אחר, שפתחתי כמה חודשים לפני הבלוג הזה, וכמעט זנחתי לגמרי!). אפריל במקום העשירי ופברואר וינואר (בסדר זה) הם החודשים החלשים גם השנה.
העלייה בממוצע החודשי מדצמבר 2004 ל2005 עמדה על 325%, מדצמבר 2005 להשנה היא עומדת (נכון לכרגע) על 168.16%.
אין לי אומדנים של כמות הכניסות באוגוסט וספטמבר 2004, ובלי שקלול הנתונים של 2004, נמצאים אוגוסט ואוקטובר במקום השני והשלישי בהתאמה בממוצע הכללי. עם נתוני 2004 ללא החודשים החסרים, מטפס מאי למקום השלישי ואחריו ספטמבר. עם הערכה של אוגוסט (18 ימים) וספטמבר 2004, עשוי אוגוסט לרדת מהמקום השני בסטטיסטיקה הכללית, ומאי הוא אז השני. אוקטובר עשוי לעבור את ספטמבר, אבל זה לא בטוח.
בשתי השנים הקודמות, במרץ התרחשה קפיצה לאחר דצמבר, ינואר ופברואר חלשים, ולשעתו הוא נחשב חודש שובר שיא, למרות שאחר כך היו חודשים שעברו אותו (השנה, כאמור, כמעט כולם, ובשנה שעברה: אוקטובר ואוגוסט). אפריל היה תמיד חלש, אבל אף פעם לא כמו קודמיו החורפיים.
פוסטים של בלוגרים-עמיתים ייקראו ע"י הסטוריון מצעד המחץ ברצון וּבתודה, וּבִלבַד שֶיַעַמדוּ בִּשני קריטריונים: יהיו עִנייניים ומעניינים, ויהיו ידידותיים ובלתי-מתנשאים כלפי מגיבים כולל מגיבים אנונימיים (כלומר: ללא שֵם מלא וכתובת דוא"ל.)
פוסטים שלא יַעַמדוּ בַּתנאים האֵלֶה לא ייקראו, בלי שׂים לב לתוכן שייכתב בהם.
אני מתנצל לפני כל מארחי, אבל מֵעכשיו בדעתי לֶאֱכוֹף את הכלל הזה ללא יוצאים מן הכלל. אני יודע שהוא יגרום עָוֶל לַאנשים טובים וּרציניים, שיש להם בעיה עם אנונימיות מלאה או חֶלקית מִסיבּוֹת סבירוֹת בהחלט אבל נִסיוני מַראֶה שהתנשאות מצד הכותב פוגעת בחשק שלי לקרוא את תוכן דבריו ומשאירה בפי טעם מר, שכן אינני יכול להפריד בין התוכן לבין יחסו של הנותן כלפי, שנשאר בזכרון אם ארצה או לא ארצה, כך ש"כלי כשהוא רע מחמיץ את היין שבתוכו" והשכר בעד פוסט העשוי להיות משובח יוצא בהפסד, וזו התנסות שאני מעדיף מעתה והלאה לפסוח עליה, עם כל הצער.
אני הולך כל הזמן עם הרגשה, שנערים כלשהם, מן הסתם מ"בית טוב" ביישוב, "מלח הארץ", הם שעשו את המעשה.
הכתבה מידיעות של סוף השבוע, על רכזת השכבה באותו בי"ס בקצרין והטרור שעשו לה תלמידים, עצם עשייתה משקפת קיומו של הלך רוח דומה. יש עוד אנשים שמרגישים כך.
וזה לא רק התגובות בטוקבקים. גם בהן אסור לזלזל.
יש כאן יותר מדי סימני שאלה (איפה הוא שם את הסכין, איך בגדיו לא היו מגואלים בדם, מה זאת בדיוק ה"התנהגות החשודה" חוץ מהתנהגות של אדם קצת זר למקום, מה בדיוק באליבי שלו "סתר את עדויות המורים?")
יש יותר מדי הרגשה שהמשטרה, על דרך הניסוי והטעיה, מצאה שוב את הקורבן החלש ביותר, זה שהכי פחות יש לו חברים, פחות מחובר, פחות ישראלי, זה שיש את הסיכוי הכי טוב שאחרי שישבו עליו חזק כמה ימים, הוא יודה בכל דבר. וגם קל לתפור לו תיק משכנע (גם אם הוא מוציא את הנרצחת לא מלאכית כל כך, אבל דבר אחד אני מאמין: שהציקו לו. לא סתם. שיגעו אותו. כמובן, לא מצדיק דבר) וממילא, גם עורך דין מהסוג שאת עצמו הוא יכול להוציא בנזק קל אם הרכב שלו גורם מוות, הוא לא ישיג לעצמו. שהמשטרה פעלה בשיטת המטבע מתחת לפנס, או שיטת "הארנב" (אותה בדיחה על ארנב ששוחרר ליער, ובכל פעם נשלחה אחת מהמשטרות בעולם להביא אותו. כל המשטרות חזרו מהר עם הארנב, רק המשטרה הישראלית בוששה לבוא, עד ששלחו לחפש אותה ביער, ולבסוף מצאו את השוטרים בצל אחד העצים, מפליאים את מכותיהם בשועל, "תראו שהוא עוד מעט יודה שהוא הארנב").
אבל מילא אם זה רק רצון של המשטרה להשיג יוקרה ולהצטלם במסיבת עיתונאים, ו"להרגיע" את היישוב.
זה עלול להיות גרוע יותר אם מישהו רוצה לחפות על מישהו.
למישהו שם, יש חברים, זאת ההרגשה שלי.
אבל זאת רק הרגשה.
למקום שאליו גררו אותה מזלה הרע, חוסר ידיעתה, חוסר ראייתה, שהיא לא צריכה להיות שם, לא בשעה הזו.
גבר, ובידו כלי שהורג, לא חשב הרבה, ומחק אותה מספר החיים.
זה קרה בטול כרם.
"דעה עבד אל-קאדר, רבה ככל הנראה עם בני משפחתה, וביקשה לעבור את הגדר באזור פרעון, כדי להגיע לקרובי משפחתה, ערבים ישראלים. כוח צה"ל הבחין בדמויות חשודות בתעלה מהצד הפלשתיני של הגדר, כ-100 מטרים מהגדר. קצין ששימש כמפקד הכוח ירה באוויר. אל-קאדר וחברתה, ראשה שלבי בת 12, יצאו מהתעלה וחייל שהיה קלע של הכוח ירה לעברן."
דעה נפגעה בידה, ומתה בדרך לבית החולים.
אפילו "מקורות צבאיים" מודה, שמדובר באירוע "חמור ביותר", וטוען שהחייל שפגע באל-קאדר עשה את זה על דעת עצמו, לא ברשות. אבל כנראה שעל זה לא יכנסו מסיבת עיתונאים.
בלוג הצועד The VValker's blog 